גיליון אקדמות החדש מוקדש ל'זהות יהודית', ומכיל מאמרים מעניינים רבים (ראו תוכן כאן). המאמר שלי, הפרטת הדת וקידוש האומה: קריסת הקולקטיביזם הציוני ותולדותיה, מנסה לשרטט שני תהליכי עומק, מנוגדים ומשלימים, המתרחשים בחברה היהודית בישראל בשני העשורים האחרונים, שניהם בקשר בין אזרחים יהודים ליהדותם.
הראשון הוא התעוררותו של עניין פלורליסטי וליברלי במסורת מצד חילונים והתגוונות הביטויים הדתיים בחברה הדתית. במילים אחרות, הפרטת הדת והפיכת חלקים מהמסורת היהודית (בעיקר התלמוד, הקבלה והחסידות) למקורות להשראה, ללימוד ולחיפוש רוחני עבור רבים, ובמקביל שבירתה של החברה הדתית לזרמים שונים ומגוונים.
התהליך השני הוא עלייתו של גל אתנוצנטרי ולאומני בשכבות רחבות של העם, שמחליף עבור רבים את הזהות היסודית שלהם מזהות "ישראלית" לזהות "יהודית". היהדות כאן נתפסת לא כגוף של ידע, לא כתרבות, אפילו לא כדת, אלא כאתנוס, והיא משמשת ליצירת לאומנות-אתנית המבססת את החברות במדינה על שבטיות ולא על אזרחות. במסגרת התעצמותה של התפיסה האתנוצנטרית, ובביטוי מרכזי שלה, אני מציג במאמר את הכמיהה חדשה אל הר הבית ובית המקדש.
את המאמר כתבתי באפריל 2014, כלומר כמעט לפני שנה. הרבה לפני שיאו של גל העלייה להר הבית, הבחישה הפוליטית בעניין (מירי רגב, משה פייגלין – זוכרים?), וניסיון ההתנקשות ביהודה גליק. לצערי הוא מפורסם רק עכשיו, אחרי שהדברים נרגעו ומעט נשכחו. בכל מקרה הוא מכניס את העניין להקשרו הרחב.
המאמר כולו כאן ב-pdf.
ביום חמישי זה יתקיים ערב לכבוד צאת הגיליון, בו ידברו רבים וטובים, ראו מודעה להלן.
לולאת האל 
מאמר מאוד מעניין. אולי היה שווה להוסיף התייחסויות לביטויים של המגמות הללו בקרב לאומים שונים בעולם, אבל אני מבין שהדגש הוא על הדת היהודית והביטוי שלה.
אני יכול להעיד על עצמי שלקחתי חלק בקבוצה הראשונה לזמן קצר מאוד, אך היום אני לא מזהה את עצמי באחת מהקבוצות הללו. מה מקומם בניתוח הזה?
הכוונה היא לקבוצה באוכלוסייה, שעם התפרקות המטא-נראטיב, לא הלכה לחפש ביטוי חדש ללאומיות דרך היהדות, אלא נשארה במקומה, ודובקת באורחות החיים שלה. אני יכול להעיד שהייתי במיעוט בקרב המשפחה והחברים בנהייה אחר זהות יהודית שתחליף את הזהות הישראלית שלי (אחוס"לים קלאסיים, היית קורא לנו).
תודה
עידו
אהבתיאהבתי
מתי אי פעם היתה לדת היהודית שליטה על חיי הנפש של הפרט? זה בסה"כ ענין די נוצרי.
זו שרוצה לשלוט עליו, כמדומה, היא דוקא החברה החילונית המודרנית, והיא עושה זאת לא רע, ובדכאנות רבה בהרבה מאשר הדת (ראה מחקריו של מישל פוקו). קל להשליך על הדת את מה שהחברה האזרחית לא מרשה להגיד עליה..
אהבתיאהבתי
page 18 just foe example. The midrasha in oranim started really to work when it was clear the even the smart new boys in the kibutzim can not even read a page in the talmud to say nothing about understanding what stand beheind this activity. -kfar chasidim is just 3 kilometrs from oranim.- they found the way to open this secret but it has nothing to do with being jew.
אהבתיאהבתי
בשבילי ההזדהות הלאומית גורמת לכך, שאשתמש בחלקים מהמורשת היהודית העשירה כמקורות להשראה וללימוד. תכני המורשת היהודית העשירה מחזקים אצלי את ההזדהות הלאומית.
אהבתיאהבתי
אני דתי לאומי ריאלי
לא משיחי ולא לאומני
גם אוניברסאלי וגם לוקאלי
פוסט לאומי ופוסט ציוני
דתי פוסטמודרני פלורליסט
לא אורטודוקסי, אינדבדואלי
אפשר לאמר: רפורמי הומאניסט
רק בלי האופי האמריקני
ברסלבר חבדניק פאנתאיסט
אקולוגי צמחוני טולסטויאני
נאו חסידי סוציאליסט
יותר בכיוון הבובריאני
איש שלום איש מרכז
ארץ ישראלי, כמעט צבר
מתנחל (שגר באזור המרכז..)
אבל לא כמו בדור שעבר
מדהים לראות איזה/ אידאלים נכבדים
מייחסים לעצמם כמה/ עצמות וגידים
אהבתיאהבתי
משהו טכני – אולי תוכל לתת קישור קצת יותר קצר למאמר, במקום …
יש ללחוץ כדי לגשת אל d794d7a4d7a8d798d7aa-d794d793d7aa-d795d7a7d799d793d795d7a9-d794d790d795d79ed794-d7a7d7a8d799d7a1d7aa-d794d7a7d795d79cd7a7d798d799d791.pdf
קשה להעביר אותו הלאה כך, כשהוא תופס כמה שורות טובות של טקסט.
אהבתיאהבתי
בבקשה: http://goo.gl/1qF4Wa
אהבתיאהבתי
תומר, אתה מפריז בראיה דתית וללא התחשבות מספיקה, עמוקה, בתפיסת החילוניות היהודית וניתוחה.
אהבתיאהבתי
את הקונפליקט הזה אפשר לראות כבר מהימים שאחרי 67 אצל דמויות כמו ליבוביץ
או בצורה אומנותית יותר אצל מאיר אריאל בשיר "מדרש יונתי"
http://ishzipor.blogspot.de/2011/09/blog-post_22.html
אהבתיאהבתי
תומר,
יישר כוח על המאמר היפה והמעמיק.
– אני חושב שהחלוקה שעשית בחלק הראשון (תיאור הזרם הפלורליסטי-ליברלי) בין "הלכה" לבין "תלמוד, קבלה וחסידות" איננה מדויקת:
ראשית, חלק מהגוונים שתיארת בחלק הזה כן קיבלו על עצמם עול הלכתי (אומנים החוזרים בתשובה..) ומצאו דווקא בו יסוד חשוב בחיפוש הרוחני בחייהם ( למשל אהוד בנאי:
https://www.youtube.com/watch?v=m3M9u8cks5M ).
בנוסף, זה נכון שיש ממד בולט של אי מחויבות מלאה ורצון לבחירה אישית ואותנטית – אבל היא לא נוגעת דווקא להלכה, אלא במידה לא פחותה ל"תלמוד, קבלה וחסידות".
אני חושב, למשל, שמעטים מאד מבין אלה שנמשכים לחב"ד מקבלים את מלוא המשמעות של "ביטול היש" שיש שם (ה"אני" הוא סטרא אחרא…). רבים מאד מהנמשכים לברסלב לא מקבלים במלואו את יחסו למיניות, לממון, או למחקר. וודאי בקבלה – אני חושב שספורים עד כמעט-אף-אחד הם האנשים שמקבלים את תמונת העולם הקבלית במלואה (באיזו אסכולה קבלית שאליה הם מתחברים יותר), עד כמה שאנחנו יכולים לשער את מהותה של השקפה כזו (יעני, מה בדיוק התכוון ר"ח ויטל כשהוא אמר..). וודאי שלא מקבלים את מלוא הדרכות המעשיות אשר פזורות בספרי הקבלה שהם לומדים. כנ"ל על התלמוד – גם מצד האינטנסיביות – אין למדנות תלמודית באופן שהתקיים באופן מסורתי בעולם היהודי. אבל וודאי גם בעולם הערכי – לימוד אגדות או "מימרות" תלמודיות הוא סלקטיבי ביחס לעולם הערכי של הלומד (אולי יותר מובהק – הלומדת).
אתה מניח מראש את ההלכה כגורם סגור וטוטאלי – ואת השאר כגורם פתוח ודינמי וממילא נוצר לך פריימינג לא נכון.
הייתי אומר ששוב, כמו במקומות אחרים, נראה כי נטייה אישית שלך לאנטינומיסטיות (אני משער שלא יפריע לך אם אומר – פאוליניות), שההלכה היא גורם מרתיע עבורה, גורמת לך לשפוט באופן כזה גם את כל התהליכים סביבך. וזה חבל.
הערה קטנה קשורה – המחקר ששאל על "נאמנות להגדרות אורתודוקסיות" נראה לענ"ד מוטה. המילה אורתודוקסיה, לפחות בחלק ניכר מהציבור הדתי (בארה"ב זה אחרת) – יש לה קונוטציות שליליות משני כיוונים קצת מנוגדים: האחד הוא מובן של "שמרנות לשם שמרנות", בחינת "חדש אסור מן התורה". והשני הוא ריקנות של עולם ערכי "יהודי אותנטי" (לפחות בעיני המתבונן החיצוני) – שמירת מעשים פורמלית בלבד, תוך קבלת נורמות ערכיות חיצוניות-מערביות. (בד"כ מכונה נאו/מודרן אורתודוקס. אבל גם בלי הקדימון יש את הקונוטציה). – שני הכיוונים קשורים כמובן לדמויות באורתודוקסיה הגרמנית ובראשן הרש"ר הירש.
על עצמי לספר ידעתי שהייתי מתקשה לשייך את עצמי ל"אורתודוקסיה" למרות שאני משדל מאד ללכת בדרכה של ההלכה.
אהבתיאהבתי
זאב, תודה על התגובה.
לגבי הנאמנות החלקים לחסידות, קבלה ותלמוד – פשיטא. איפה טענתי אחרת? זה מובן מאליו מבחינתי.
לגבי הנאמנות להלכה, הרי גם היא לא טוטלית, ויעידו לייטים, לא-שומרי נגיעה ומסמסים בשבת. גם כאן, לא נראה לי שטענתי אחרת.
לגבי אני עצמי ונטיותיי ה"אנטינומיסטיות", לדעתי זה כלל לא רלוונטי. בכל מקרה, אותי לימדו רבותיי להתייחס לגופו של עניין, לא לגופו של אדם.
אהבתיאהבתי