המשבר שהיהדות הדתית בישראל נמצאת בו כיום מגולם בהנחה של כולנו שאם אי פעם ימצאו את המחבלים ששרפו למוות את התינוק עלי סעד דוובאשה הם יהיו שומרי מצוות. רצף של מעשי טרור שהתרחשו בשנים האחרונות, שרק מיעוטם הסתיים בתפיסת המחבלים היהודים, כמעט שלא מותיר ספק בעניין. צריך להכיר בעובדה: קיימת כיום תת-תרבות יהודית פונדמנטליסטית רצחנית. יוצאים ממנה מחבלים, הם לרוב לא נתפסים, וכשכן הם מקבלים גיבוי מהקהילות שסביבם.
אלא שהאשמת "היהדות" בטרור היהודי אינה חכמה יותר מהאשמת "האסלאם" בטרור המוסלמי. בשני המקרים מדובר לא בדת עצמה (שהיא ממילא ציביליזציה הגותית ותרבותית עצומה) אלא בתפיסה מסוימת שלה, שמצמצמת את המונותאיזם לכדי ציות. מדובר בפונדמנטליזם, שאחד ממאפייניו הוא ההתעקשות על ההבנה המילולית של הטקסט המקודש. המאמינים מבקשים לכאורה לחזור אל המקור, אל היסודות הטהורים, וכך להחזיר את הדת לתור זהב מדומיין.
ממילא מובן שהפונדמנטליזם הוא תגובה למשבר, רצון לתיקון פנימי של מי שעולמם הדתי מתפרק סביבם. ואכן, הפונדמנטליזם הדתי הוא עצמו תופעה מודרנית, ומהווה תגובה והתפתחות מקבילה לחילון המאסיבי של מאות השנים האחרונות. משום כך מנסים המאמינים הפונדמנטליסטים להרחיק עצמם מכל מה ששייך בעיניהם לתפיסת העולם המערבית-חילונית. במקרים רבים התוצאה היא שלילת המוסר ההומניסטי.
אולם בכך שהפונדמנטליזם מזהה את המוסר ההומניסטי עם הבעיה מולה הוא ניצב, הוא מייתם עצמו מדרך הארץ הפשוטה ומהמצפון. כל מה שנשאר לו לסמוך עליו הוא המוסר האלוהי לכאורה שמפורט בכתבי הקודש. אותו הוא נושא כדגל, וכאמור מקדש את פרשנותו המילולית ביותר. עכשיו כל סטיה מהחוקים הכתובים, אטומים ומפלצתיים ככל שיהיו, נחשב כפירה, ודווקא הכפפת השכל והמצפון האנושי לאותם ציווויים קדומים נחשבת למעשה הדתי האותנטי.
זאת אחד הבעיות המרכזיות של העולם הדתי היהודי כיום. בקרב חרדים וציונים-דתיים כאחד אנחנו רואים התנתקות מרצון מהמצפון והמוסר האנושי הכללי, וקידוש מילוליות המקרא. שורפי כנסיית הלחם והדגים ריססו על קירותיה "והאלילים כרות יכרתון" מפני שהאמינו בציות למילוליות הכתוב. לכן גם הזכיר מאמר המערכת של האתר החרדי 'כיכר השבת', כשניסה לתרץ את השימוש שלו במונח "מצעד התועבה", את הפסוק "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא". במקרים אלו ואחרים מקודשת הפרשנות המילולית של המקרא ומועלית על נס כמוסר עליון, אלוהי, "מוסר יהודי" לכאורה. אלה מוצבים אל מול המוסר ההומניסטי, שנחשב "מערבי", אשר אותו יש לדחות.
יש להדגיש: המהלך הזה הוא עצמו מודרני. הוא זר לדת המסורתית, שתמיד שילבה בין דרך ארץ פשוטה לבין ציוויי האל. מה שהיה מובן מאליו לפני מאתיים שנה – שהמצפון שלנו תקף ככלי דתי, שהאל הנחיל בנו רגישות מוסרית של דרך ארץ פשוטה ושההלכה חייבת להיכנס איתה לדיאלוג – מוכחש היום ככפירה או "לייטיות", כדתיות לא רצינית. כמעשה דתי אותנטי נחשב דווקא ההתגברות על המצפון ועשיית הציווי המילולי שבתורה.
במקום ראיית המוסר האנושי כביטוי אלוהי נוצר אידיאל של "עקדה", על פיו על המאמין לעקוד את מצפונו ולבצע את רצון האל, אפילו אם ציוויו זוועתי על פי כל קריטריון מקובל. בספרו "מסיני לציון" עומד הרב פרופ' דוד הרטמן על כך שתפיסה כזאת למעשה מתכחשת למושג הברית שבין האל לאדם: "אם מתייחסים בכובד ראש להדדיות של הברית, לא ייתכן כלל שסגולותיו המוסריות והתבוניות של האדם יוחנקו". הרטמן מציב מול מודל העקדה את התייצבותו של אברהם כנגד האל המבקש להחריב את סדום ואת התרסתו כלפי האלוהים בשם המוסר האנושי: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!?"
גם אם ייתפסו הטרוריסטים היהודים, וגם אם יגונו – ואף יישפטו – רבנים מסיתים ומחרחרי שנאה, עדיין לא נטפל בשורש הבעיה. היהדות האורתודוקסית בישראל גולשת בחלקה לפרשנות פשטנית וקיצונית של כתבי הקודש, ורק נטרול הגישה הפונדמנטליסטית ליהדות תביא לסוף הטרור היהודי. האתגר שעומד בפני סמכויות דתיות היום הוא האמירה הברורה שציות עיוור לכתבי הקודש הוא כפירה. על רבנים לצאת ולקבוע שדבקות במשמעות המילולית של פסוקים שונים היא דתיות נמוכה, פשטנית, בורה. שהתעלמות מהמצפון ומדרך ארץ ישרה הוא עשיית הרע בעיני ה'. עליהם להדגיש שערכי המוסר הכלליים, דרך ארץ, מחייבים לא פחות מציוויי התורה. על היהדות כיום לנכס מחדש את המוסר ההומניסטי ולקדש את המצפון.
—
פורסם במדור הדעות של 'הארץ'
לולאת האל 
עמי פופר.
יונה אברושמי.
אלירן גולן.
אהבתיאהבתי
צודק. זאת שאלה של מוסר, כוחנות, וחרדה מחירות ובחירה חופשית מודרנית, בתחפושת של פרשנות דתית. שלושת המישטרים הגרועים ביותר בהיסטוריה (הרייך השלישי, סטאלין, מאו) היו חילוניים ואנטי דתיים במוצהר.
אהבתיאהבתי
כפי שכתב הרב עילעאי עופרן הלילה: "בעיני רוב הציבור בישראל אדם דתי שמשתתף או תומך במצעד הגאווה זו סתירה חמורה יותר מאדם דתי שמנסה לרצוח את משתתפי מצעד הגאווה. חשבון הנפש שלי מתחיל מכאן."
***
זה מתחבר למה שכתבת על הפונדומנטיזם, אבל אני רוצה לציין בפני חלקי הציבור כאן שלא מכיר את המגזר הדתי מבפנים שבהמשך המצעד, קצת אחרי הדקירה, עוד התהלכו נשים עם שלטים "דתיה, סטרייטית, תומכת", ואנשים דתיים שהלכו בתוך המצעד ולא כחלק מהגוש הזה – כחלק מהקהילה או תומכים מהצד.
אהבתיאהבתי
נכון. גם אני ראיתי הרבה חובשי כיפה במצעד. שלא לדבר עלי עצמי.
אהבתיאהבתי
מאמר מצוין, חשוב ויורד לשורשי הדברים אולם חשוב לציין שלפונדמנטליזם הזה יש מקור. הקיצוניות הרצחנית לא נובעת רק מהמודרנה. המודרנה הביאה להסתגרות החרדית עוד מימי החת"ם סופר. הרצחנות של הציונות הדתית נובעת מן ה כ י ב ו ש, ומתחושת אתחלתא דגאולה שהביא. ההרגשה שאוטוטו ניתן להחריב את המסגדים המשוקצים, לבנות את המקדש ולהביא את המשיח, המגורים בארצות המקרא, והאידאולוגיה הרבנית של צי"ה קוק וחבר מרעיו, היא הקרקע שעליו צמח הפונדמנטליזם. אי אפשר לעקור את הקיצוניות בלי לחסל את הכיבוש.
אהבתיLiked by 1 person
כן, אבל זה פתרון שעדיין משאיר כח רב מדי בידי המתווך- הממסד הרבני. מישהו שיודע לומר: נכון שבתורה ובנביאים כתוב כך וכך, אבל האל בעצם דורש מכם גם אחרת.
לדעתי, כל עוד אדם לא לוקח אחריות מלאה על חייו ומיידית גם על האחר (אותו שורש, כנראה לא במקרה), בהבינו באופן עמוק שאין אנושות ואין עתיד ללא האחר, לא יבוא שינוי בסיסי. "האחר הוא אני" זו לא מליצה. זה הסיכוי לחיים בעולם שמשתנה כל הזמן, ואיתו אנחנו משתנים, כלומר הופכים בהדרגה לאחרים. או מתים (מטאפורית או בחרב).
ואת זה קשה לשלב עם דת, לפחות כפי שאני מכיר אותה. ובפרט עם דתות מונותאיסטיות.
אהבתיאהבתי
אני חולק על הטענה המובאת במאמר לפיה הפונדמנטליזם הדתי הוא תופעה מודרנית והוא תגובה לחילוניות של המאות האחרונות.
פנחס נכדו של אהרון הכהן שהרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית היה במונחי ימינו פונדמנטליסט.
בתלמוד אף מופיע שמי ששוכב עם גויה "קנאים פוגעים בו", כלומר שכבר אז היו אנשים שניתן לכנותם בשם הקולקטיבי "קנאים" ושהיו מוכנים לרצוח את מי שלדעתם פגע בדת.
אפילו אליהו הנביא שחיסל 450 נביאי בעל היה נחשב במונחי ימינו לפונדמנטליסט.
פונדמנטליזם דתי לא חייב להתבטא ברצחנות ויכול להיות גם פרישה מהחברה הכללית והסתגרות. האיסיים עונים בהחלט להגדרה הזו, והם בחרו לגור במדבר באיזור ים המלח ככת מתבודדת ומחמירה.
סבונרולה שהקים תיאוקרטיה דתית בפירנצה בסוף המאה ה- 15 היה ודאי פונדמנטליסט דתי.
כל אלה והרבה אחרים פעלו הרבה לפני התקופה המודרנית.
מה שנכון הוא, שכולם פעלו ממניע של התננגות לסוג זה או אחר של מתירנות או כפירה.
זה יכול להיות עבודת אלילים, או מה שנתפש כ"לייטיות" של הסביבה, או חילוניות בוטה.
כיום האנתי-תזה לדת היא לא עבודת הבעל או זאוס אלא העולם החילוני, ולכן אנחנו רואים את האיסלם הקיצוני וגם אנשים או קבוצות קיצוניות אצלנו.
הסיבה שנדמה לנו שהיום יש הרבה יותר פונדמנטליזם דתי מאשר בעבר הרחוק אינה כי זה אכן המצב. תמיד היו קיצונים ותמיד יהיו.
הסיבה היא, כמו תמיד, התקשורת.
עד לתקופה המודרנית אמצעי התקשורת היו בעיקרו של דבר בידי המלך והאצולה שהיו בעלי ברית של המימסד הדתי, ולכן היה להם אינטרס מובנה להצניע תופעות שמציגות את הדת באור שלילי.
כיום התקשורת בכל העולם המערבי (ובישראל הדבר בולט במיוחד) נשלטת באופן ברור ע"י מגזרים באוכלוסיה שמאופיינים בין השאר בעוינות לדת. לכן ברור שכל מקרה שיש בו פוטנציאל להבאיש את ריחה של הדת ידווח בהרחבה ואף ינופח ככל האפשר. בישראל לדוגמא, קנאי חילוני שישרוף בית כנסת יזכה לידיעה קטנה בעמוד 18 בעתון ואילו קנאי יהודי דתי שישרוף כנסיה יזכה לכותרות ענק ולאייטמים בכל תוכניות האירוח במשך ימים.
כל הנ"ל כמובן בנוסף לעובדה הפשוטה שבעבר התקשורת היתה פחות מפותחת ופחות נגישה לאוכלוסיה, ולכן גם היה פחות מידע לציבור על פונדמנטליסטים ומעשיהם.
ועוד הערה בנושא אחר……..
אני מצטט מהמאמר: "על רבנים לצאת ולקבוע שדבקות במשמעות המילולית של פסוקים שונים היא דתיות נמוכה, פשטנית, בורה. שהתעלמות מהמצפון ומדרך ארץ ישרה הוא עשיית הרע בעיני ה'. עליהם להדגיש שערכי המוסר הכלליים, דרך ארץ, מחייבים לא פחות מציוויי התורה. על היהדות כיום לנכס מחדש את המוסר ההומניסטי ולקדש את המצפון."
לגבי שני המשפטים הראשונים אני מסכים, והם גם מקוימים מאז ומתמיד. המימסד הדתי היהודי תמיד שלל דבקות במשמעות המילולית של פסוקים ואף בסס על עקרון זה הלכות שונות (החל מהחלפת עונשים גופניים בנוסח "עין תחת עין" בתשלום כספי, וכלה במכירת חמץ במקום שריפתו). המיינסטרים של הרבנים לדורותיהם תמיד קיבל את העקרון שהמוסר והמצפון הם חלק מהדת והתעלמות מהם היא עשיית הרע בעיני ה'.
מה שאני לא יכול לקבל את הדרישה מהמימסד הדתי לקבל עליו את ה"מוסר ההומניסטי" ולקבוע שאותו מוסר מחייב "לא פחות מציוויי התורה". לי זה נשמע כמו דרישה לקבל עליך את מערכת הערכים החילונית ולצמצם את ציוויי התורה לכמה כללים של תחביב קולינרי ותו לא. זה אולי מה שנוח לחילונים מסוימים, אבל לפי התפישה הדתית – היהדות היא דרך חיים שלמה.
ובכלל מה זה "המוסר ההומניסטי"? ברור שאסור לרצוח הומואים, אבל האם אותו מוסר הומניסטי אוסר לגנות את מצעד הגאווה ולראות בו מצעד תועבה? אני לא יכול לצפות מאדם מאמין שיקבל עליו עקרונות כאלה.
אהבתיאהבתי
יש הבדל בין קנאות לפונדמנטליזם. ודאי שתמיד היתה קנאות. אני לא מדבר על קנאות, אלא על הניסיון לחזור לעבר דתי אידילי כביכול על ידי דחייה גורפת של דרך החיים הרווחת והצמדות למילוליות של כתבי הקודש. לדת מסורתית לא היתה בעיה עם דרך החיים המקובלת והיא ניהלה דיאלוג איתה ועם הטקסטים שלה. פנחס (אם נניח שניה שהיה דמות היסטורית) לא חשב שכל מה שקורה סביבו הוא מגונה ויש להתרחק ממנו, וכמוהו ראשוני המוסלמים, שלמדו מהיהדות והנצרות. לעומת זאת, דעאש מאשימים את רוב המוסלמים בעולם שהם מפרשים את הקוראן ולא נצמדים להוראות הפשוטות.
אהבתיLiked by 1 person
ב"קיצור תולדות האנושות" יש המחשה שאדם שהיה הולך לישון בשנת 1,000 לספירה ומתעורר ב- 1,500 היה צריך כמה ימי הסתגלות, ומסתדר. אם היה הולך לישון ב- 1,500 לספירה ומתעורר היום? עולם אחר. ולכן זו אכן תופעה מודרנית. פונדמנטליזם, באנגלית, הבסיס, לחזור ליסודות. זה בפירוש ניסיון לחזור אחורה. הניתוח הזה חשוב כי צריך להבין ממנו שאין בהכרח קשר בין פונדמנטליזם ל"מצב כלכלי" או "תגובה" או "מדיניות הממשלה" או "לבוא לקראת". כל הכלים האלה לא רלבנטיים, ואין שום צעד שאפשר ל"התפשר" איתו. זו תפיסת עולם שרוצה להפוך את הגלגל אחורה וזהו.
אהבתיאהבתי
איני מבין למה אתה חוזר ואומר שההקצנה מקורה בהצמדות למילוליות של כתבי הקודש. עשרת הדברות מקודשות משני קדושה ועדיין גם הרוצח ממצעד הגאווה וגם המציתים מכפר דומא עברו על הדיבר "לא תרצח". לא פירט הקדוש ברוך הוא את מי לא תרצח. לו עשה כך יכלו הרוצחים לטעון שלא עברו על האיסור כי במעמד הר סיני עוד לא ידעו שיהיה מצעד גאווה ווודאי שלא ידעו שיהיה צורך בתגי מחיר ומכאן שהרוצחים לא עברו על איסור בטיעון של הצמדות למילוליות
בכלל נראה לי שההיפך הוא שקורה במקומותינו. המכנים עצמם מאמינים לא רק שאינם דבקים בצווי האלוהי ולא רק שאינם מקפידים על דברי נביאיו אלא חמור מכך הם כופים על האל לקיים את הבטחתו לאבי האומה גם אם הם אינם מקיימים את עיקרי הברית שנכרתה עם אבי האומה. הברית שהבטיחה לצאצאיו בתמורה לקיומה את הארץ. "המאמינים" מגדילים לעשות והופכים את ההבטחה למי שיקיים את הברית לציווי לאל לקיימה גם אם הם בוגדים בברית.
אהבתיאהבתי
לפי הידוע לי תומכי דעא"ש מאשימים את רוב המוסלמים בעולם, שהם לא מתנהגים כמו ראשוני המוסלמים. תומכי דעא"ש רוצחים בנות לא נשואות שהתעלסו בגלל ה"כבוד" הבדואי בהתאם למינהגי הג'היליה ובניגוד לכתוב בקוראן.
אהבתיאהבתי
זאת אחד הבעיות המרכזיות typo
אהבתיאהבתי
כרגיל, מאמרך נוגע היטב בעיקר הבעייה.יישר כוח! ניתן להוסיף אולי דוגמאות דווקא מפרשת השבוע האחרונה לאסון שיכולה לחולל דבקות מילולית, או הליכה עיוורת בעקבות פוסקים נערצים ככל שיהיו. אצטט רק שני חלקי פסוקים מ"ואתחנן" – ה' אלוהיך אש אוכלה אל קנא ורש"י מוסיף בדיבור המתחיל קנא מילה אחת אך קריטית- "לנקום". קטע הפסוק השני הוא "לא תחנם" המהווה כידוע בסיס מרכזי לאפליית הגוי בדיונים המאוחרים יותר. כך למשל דברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה על היחס לאחר ,בעיקר בעת ש"יד ישראל תקיפה" יכולים לשמש כמניע למטורפים. אכן נדרשת מלאכה פרשנית מקפת(למשל הדגשה שלפי רוב הפוסקים הקאנוניים המוסלמים והנוצרים אינם בימינו בגדר עכו"ם) ואמירה דתית חריפה ונוקבת, כפי שאתה מציע. זה מחייב הרבה אומץ, האם נזכה לראות זאת? מסופקני.
אגב, התהליכים בעולם האסלאם דומים, ובהיקף חמור הרבה יותר. נשיא מצרים סיסי הכריז למשל על "חידוש השיח הדתי", מהלך שצריך לכלול בראייתו רוויזיה במערכי החינוך, פיקוח על דרשנים, ולמעשה מלחמת חורמה תרבותית בפרשנות הקיצונית. זה לא פשוט למימוש במצרים ויש סימן שאלה האם ניתן לעקור אמונות מושרשות מהלבבות בדרכי כפייה. הרבה מזה הוא ב"צריך עיון",ועניין לעשייה שתיארך שנים.מה שברור הוא שיד המדינה הישראלית צריכה להיות תקיפה מאוד כאן ועתה כלפי חברי הזרם שעליו כתבת.
אהבתיאהבתי
משום מה יש לי הרושם שקיצוני דתנו פעמים הרבה לומדים / מחקים את 'הצד שני' קריא את קנאי האיסלאם. כלומר שיש 'קנאה בהצלחת הקנאה של הצד השני'.
זו תזה שאולי שווה איזה עבודה סימינריונית או שתיים…
אהבתיאהבתי
מדוע לחשוב שלדברים – ובעיקר לנושאים אנושיים -יש רק סיבה אחת ולא אולי כמה. על הרוצחים עצמם, ואולי על שולחיהם, אבל ודאי על כר הגידול שלהם – מדברים כולם, ובצדק. ואכן, יש לעצור אותם, לחנך, וגו'. ועם זאת ישנה סיבה אחת בשתי הרציחות שעליה – משום מה לא מדברים מספיק (ואולי אתה כאן שונה מעט בנוף) – והיא 'קדושת האדם'. גם אם אתה לא אוהב הומואים, או ערבים, או תינוקות, או מה שזה לא יהיה – עדיין היינו מצפים מאדם (מוסרי, הומניסטי) לעצור את עצמו. לרסן את עצמו. להישמע לתפיסה הפשוטה שהאדם הוא 'קודש', והוא לא משהו שאנחנו יכולים כך 'להשתמש' בו.
אבל הנקודה הזו – נעלמת כמעט מעיני כולם: על 'קדושת האדם' אף אחד כבר לא ידבר היום בשמאל ('קדושה'? זו המצאה ; אדם? זה כימיקלים / זה-כמו-חיה). עיקר השיח נסוב על זכויות, ולא על חובות. אפילו כתב-ההתחייבות של הקהילה בהפגנה כרך בין 'גינוי הרצח' לבין 'התחייבות לזכויות שוות' – כאילו באמצע לא קיים תווך שבו אדם יכול להביע התנגדות לנישואי הומואים מבלי שהדבר יעיד על פוטנציאל הרצח שלו (האם היינו אנחנו היינו מוכנים להכשיר את מהלך 'בניית 400 יחידות חדשות בהתנחלות' רק בגלל רצח נורא – באמת נורא – של מתנחל?).
לא הייתי מתעכב על הנושא הזה לו הייתי חושב שבאופן עמוק – הרציחות הללו (כמו גם תנועות דאעשיות מסויימות) הן גם ביטוי-תגובה עמוק לכך שאנו חיים בעולם מודרני שאינו באמת מאמין בכך שמשהו הוא 'אסור'. כל ה'חייה ותן לחיות' הליברלי כבר מזמן מובן ככוח, כדחייה של כל מה שלא 'מובן'/לבן, וכעולם רגשי שממקד את בנפש ב'על מה אני יכול להגיד זכותי' ולא 'במה אסור לי לפגוע'. וכשהמושג 'חטא' נעדר לחלוטין מן השיח (כולל השיח החילוני – עד לפני כ-10-15 שנה), ובעולם של רלטיבזם מוחלט – אל יתפלא אף אחד אם יקומו אנשים ינסו להוכיח על אפם וחמתם של אחרים את קיומם של אסור/חובה. זה לא מקרי שעם נפול ההומניזם, ועם הרלטביזם המוחלט – קמים אנשים ועושים אבסולוטיזציה-כוחנית לדברים. ואת זה כדאי שיזכור גם השמאל, לא רק הימין.
אהבתיאהבתי
דברי הבל. הטיעון כאילו החברה ה"חילונית" זנחה את המוסר לטובת "רלטיביזם מוחלט", הוא חסר שחר. לא תמצא כאלה שיטענו כי רצח, שוד, גזל, סחר בשנים, ואלימות אינם חטא. מפריע לך כנראה כי החברה החופשית לא חושבת יותר שהומוסקסואליות , או קיום יחסי מין לפני הנישואים הן חטא.
אהבתיאהבתי
חיה ותן לחיות היא תמצית הדברים שאתה טוען שהיו ואינם. תן לחיות אוסר במפורש לפגוע באחר. אוסר לשלול מזכויותיו של האחר ומימלא אוסר למנוע ממנו לחיות לפי דרכו. מאחר והציווי הזה לא נותן עדיפות למי מהשותפים הרי ברור שמה שנאסר עליך לעשות אסור גם על האחר. מכאן שהשיח על זכויות הוא למעשה שיח על חובות שיש לקיים במטרה שלא לפגוע בזכותו הטבעית של מישהו לחיות ולתת לחיות.
המודרנה למעשה הבינה שאיסורים וציווים אינם בלתי תלויים בזמן. חרם רבנו גרשום הוא דוגמא טובה למודרנה.
מדינה שיש לה ספר חוקים לא יכולה להכיל את המצב שאתה מתאר כאילו נעדר המושג "חטא" מהשיח.
אהבתיאהבתי
הרשה לי לחלוק על כמה מטענותיך-
1. אכן יש להאשים את הדת על שימוש באלימות. אם לא על השימוש בה במקרים אלו, אז על ההיתר לשימוש בה במקרים אחרים. כלומר, גם אם המגנים סבורים כי האלימות שננקטה פסולה, הם אינם שוללים אותה מכל וכל (מי יכול לשלול הוצאות להורג שהן אחד החיובים המוטלים על בית דין?). פוסקים מוסלמיים (קרעאוי, בדיע) בכירים מטיפים מפורשות לתוקפנות ומלחמת דת כנגד כופרים וזאת בהתבסס על תכני הדת.
אני סבור כי הפוסקים היהודיים המטיפים לאלימות נתונים במיעוט ואינם בכירים ברמה דומה לזו שבאסלאם. אני מעריך שהדבר קשור הן לחוזקו של האסלאם לעומת חולשתה של היהדות והן לתכניו התקיפים של האסלאם(שאמנם עברו ריכוך מסוים עם השנים, אך היסוד האלים קיים).
2. לגבי העלאה על הנס של המוסר והתעלמות מוחלטת מתכניה המחייבים של היהדות – תעשה לי טובה, זה לא מתחיל להוות טיעון בדיון שקול ורציני. אתה באמת מעלה על דעתך שמישהו יכפיף את ההלכה המסורה משמים לאינטואיציה והמצפון האנושי. "ציות עיוור לכתבי הקודש הוא כפירה" – מי תומך באמירה הזו? אולי קונסרבטיבים כמו הרטמן, לא היהדות ההיסטורית. גם הקהילה היהודית באמסטרדם של המאה ה-16 החרימה את שפינוזה, למרות ש"היה מובן לה שמצפון שלנו תקף ככלי דתי" ושיש להכיל אנשים החושבים בשונה. יהודים הלוו לנוצרים בריבית למרות שהמצפון לא מבדיל בין בני דתות שונות. האם יש לך ראיה כי סובלנות היתה מנת חלקה של דת כלשהי במהלך ההיסטוריה?
דעתי העניה בנושא היא כי מדובר בתג-מחיר על פינוי בתי דריינוף ולא פיגוע שנאה שבא כרעם ביום בהיר. כנראה הדבר נעשה מתוך צידוק של "מלחמה על ארץ ישראל" או משהו כזה.
אהבתיאהבתי
יש קצת בעיה לטעון שהכל זה ענין של פרשנות בלי להוכיח שניתן לפרש את הפסוקים בצורה שונה
אולי "והאלילים כרות יכרתון" נחשב לתפילה על העתיד, אבל "פסילי אלוהיהם תגדעון" הוא בעל משמעות אחת כל עוד לא הוכח אחרת. וכנ"ל תועבה ביחס למשכב זכר.
אהבתיאהבתי
מי קובע מה זה "המצפון" ומה זה הדרך הישרה וההומניסטית?
לדעתי יש כאן יומרה (שאולי אינה מודעת לעצמה) – להיותו של המוסר המערבי המוסר האנושי האותנטי, שאתו שאר המערכות צריכות להתיישר. זה פשוט לא נכון. מבחינתי הסימן הברור לכך הוא שחברות החיות זמן ממושך תחת התרבות המערבית מאבדות את רצון החיים שלהן והופכות לחברות מזדקנות, נהנתניות עם מקדם ילודה שיבטיח את סיום עידן התרבות המערבית עלי אדמות תוך מאות שנים ספורות. סט של ערכים שמקדם מוות (מרצון..) של תרבותו אינו יכול להיות מוסרי ובטח לא "מוסר טבעי" בהגדרה.
אהבתיאהבתי
שיעור ילודה הוא לטעמך הקריטריון למוסר? דעא"ש ואפגניסטן הן לפי הקריטריון הזה – החברות הכי מוסריות בעולם. אני משער שאת חרדית או חרד"לית, ממשפחה מרובת צאצאים, ושאת מסה בכוח למצוא קריטריון "מוסרי" לאורח החיים שלך. מאד מפוקפק…
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שהעניין זה באמת פונדמנטליזם לא בהקשר היהודי ולא בהקשר הערבי מוסלמי.
לפי פירוש מילולי אין איסור על לסביות וסביר, שלסביות היתה נפוצה במשפחות פוליגיניות. לכן סביר שלפי פירוש פונדמנטליסטי: צריך להוציא את שליסל להורג. בנוסף אם היו מבצעים הערכת מסוכנות לפי המשפט העברי לפושעים לפני שיחרור ואחריו יתכן והרצח היה נמנע.
מרבית יתר הפשעים של יהודים קשורים לדחיקת הקץ ועכשויזם משיחי מסוכן כדי לעורר משבר שיביא לגאולה משיחית ניסית. אם רוצים לטפל ברצינות בתופעה חמורה זו המדינה צריכה לטפל בחומרה במנהיגי התארגנויות אלא כמו כאלה כמו יהודה עציון, בגלל המסוכנות הגבוהה שלהם. גם תפיסות גאולה עכשויסטיות לא תאיסטיות גרמו ויכולות לגרום לזועות איומות.
בהרבה מקרים אצל היהודים דוקא הקבוצות, שכביכול אותם פועלים באלימות מתימרים לפעול לטובתם, נפגעות הרבה מאוד מפעולתם.
בהקשר הסלפיסטי הדאע"שי והסעודי העניין יותר קשור לחזרה למנהגי הג'היליה הבדואים כפי שהם מופיעים בחדית' ולא בקוראן. למשל אותם סלפיסטים רוצחים בנות לא נשואות בגלל ה"כבוד" הבדואי בהתאם למינהגי הג'היליה ובניגוד לכתוב בקוראן. במידה רבה הסלפים מטיפים לאיסלם ערבי בדוי ומתנגדים לאיסלם לא ערבי לכן מלחמתם האכזרית במוסלמים הכורדים.
בגלל האופי הפרשני של 2 הדתות ב-2 הדתות מדובר למעשה בקיבוע הלכתי\שרעי של מנהגים מסורתיים כההתנגדות למודרניות. ההקצנה של מגמה זו מובילה לפרשנות אנטי-מודרניסטית של מתנגדים אכזריים למודרניות, שבלא מעט מקרים מנוגדת לפשט הכתוב.
אהבתיאהבתי
"אם רוצים לטפל ברצינות בתופעה חמורה זו המדינה צריכה לטפל בחומרה במנהיגי התארגנויות אלא כמו כאלה כמו יהודה עציון, בגלל המסוכנות הגבוהה שלהם. גם תפיסות גאולה עכשויסטיות לא תאיסטיות גרמו ויכולות לגרום לזועות איומות."
אז חשוב שתזכור שגם תפיסות לא גאולתיות של החיים יכולים לגרום לזוועות איומות ונוראות של רצח על דברים של מה בכך, כמו גם סחר בנשים ועוד ועוד.
בקיצור עד שלא מראים שסטטיסטית תפיסה מסויימת מסוכנת יותר מהאחרות- כלומר יש בה יותר רצח וזוועות שונות – אין בסיס לאמירה הזאת. כי אני לא מכירה חברה שמנוטרלת לחלוטין מהרוע.
אהבתיאהבתי
מרדכי קרפל כתב:
"לעם ישראל, לחברה הישראלית ולמדינת ישראל ישנה לא רק זכות, אלא חובה, להיאבק באמצעות מנגנוני הביטחון שלה, בכל ניסיון לכפות עליה בכוח אידיאל שהיא איננה בשלה לו – אפילו אם זו הגאולה."
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/13815
אהבתיאהבתי
תודה על הקישור!
אהבתיאהבתי
מה בדיוק אהבת? "צודקים לחלוטין אלה שדורשים מצה"ל להגיב כראוי מול החוצפה הערבית, לא להרוס בניה יהודית, וכן להרוס בניה בלתי חוקית ערבית. צודקים לחלוטין אלה ששואפים לחברה יהודית אידיאלית החיה לפי נורמות של תורה, מחילה את הריבונות והאדנות הישראלית בכל שטחי ארץ ישראל."? הוא מהגנים בקריצה – אתם צודקים, אבל
תתאפקו קצת
אהבתיאהבתי
אהבתי שהוא הביא לכאן קישור רלוונטי ומעניין.
אהבתיאהבתי
אוקסימורון – "דין שרפה" ו"שומרי מצוות"
אהבתיאהבתי
פונדמנטליזם – זרם ותנועה דתיים, במקור פרוטסטנטיים שהתפתחו בארצות הברית בתקופת מלחמת העולם הראשונה כתגובה להתעצמות הליברליזם הדתי. מאמין בפשט כתבי הקודש ומתנגד לכל פירוש מדעי ואו היסטורי שהליברליזם ביקש לנהוג בהם. כללית יותר, בכל דת שהיא , הפונדמנטליזם דורש את החזרה לעיקר ולמקורי שבדת ומבקש ע"י כך לחסום את השפעת נטיות הליברליזציה החודרים לדת. בתאוריה אין הוא דוגל באלימות אך למעשה הפונדמנטליזם האסלאמי למשל כן עובר לאלימות. כך הוא מבין למשל את המילה ג'האד למרות פירושים לא אלימים הנטענים ע"י זרמי אסלאם אחרים, כגון האחמדים השוללים שלילה מוחלטת כל אלימות.
פונדמנטליזם יהודי – ע"פ זה נראה כי נטיות פונדמנטליזם מתקיימות תדיר הן בזרם החרדי והן בדתי ציוני כתגובת נגד התרבות המערבית החילונית השלטת במדינה. וכן להפך נטיות פונדמנטליזם מתקיימות במחנה היהודי ליברלי – חילוני כתגובת נגד השפעתם הגוברת של הדתיים והחרדים בחיי המדינה. משמע מתחים חברתיים טבעיים בין אידאולוגיות וזרמים שונים בחברה הישראלית על רקע דת ולאום המוצאים ביטוי גם בזירה הפוליטית. אין צורך להדביק להם את התואר פונדמנטליזם לא לאלה וגם לא לאחרים.
והאנשים הפרטיים האלה, האלימים המאוד מעטים האלה, שבלטו לאחרונה במעשיהם הנפשעים. אלה ששרפו כנסיה ואלה ששרפו משפחה בביתה, כל אלה אינם באים מפונדמנטליזם כי אם מסוג של וונדליזם, מעין משחיתנות בשם עיקרון שבדה המשחית והחוטא מליבו הערל. אין כאן לא עיקרון ולא מצווה דתית, לכן אין כל קשר לפונדמנטליזם. יש כאן עיקרון פעולה אישי של משחית וחוטא אלים, אליו הגיע מתוך אי ציות למצוות ומתוך הפקרות נפשית ומידות מושחתות. בשרפו כנסיה נוצרית הוא חוטא לאיסור דאורייתא בל תשחית. שההשחתה מקלקלת את העולם וטעם המצווה הוא ללמד את נפש האדם לאהוב את הטוב. והמשפט שכתב כמעין הצדקה "אלילים כרות יכרתון" איננו אלא תפילה האדם לביטול אמונת האלילים מהעולם. לא מצווה ולבטח לא מצווה של הפרט אלא משאלת לב לעולם עם מלכות שדי ולא מלכות רעה. בשרפו משפחה בביתה הוא מתעלם מהדיבר השישי "לא תרצח" ונעשה חייב מיתה. מבחינה דתית חייב אדם למסור את נפשו כדי לא לעבור על איסור זה. ע"פ ההלכה הוא חייב מיתה בסייף.
אם כן, משחית, עבריין, בעל מידות פגומות, בור ועם הארץ, חוטא לדת ועובר על חוק המדינה, אך לא פונדמנטליסט. אין הוא מבקש לשכנע בתאוריה דתית מסוימת ולא מבטא אף זרם דתי הדוגל באלימות והפועל כנגד מצוות התורה וההלכה. לכן אין כאן משבר של יהדות דתית ואלו ששרפו את התינוק אינם שומרי מצוות אלא עבריינם וחוטאים גדולים. ואין כל תת תרבות פונדמנטליסטית רצחנית. אף טקסט קדוש בכתובים לא רמז על רצח או שרפת אדם כך שאין בסיס לטענה של "התעקשות על הבנה מילולית את הטקסט הקדוש".
נדבק תואר זר ליהדות , הפונדמנטליזם, מתופעה חברתית נוצרית בארה"ב, ללא צדק. ואם היא רק מטפורה, אז היא מחטיאה את מטרתה. מכאן לבניין הקלפים האדיר שנבנה על סמך טעות בהענקת שם לתופעה השולית של וונדליזם מוכיח רק כי נוצל המקרה לסלק חשבונות ישנים עם הזרם הדתי אידאולוגי האחר. והסיום במתן תוכחה לרבנים ולחרדים דומה לגזר דין למואשם על רצח אחותו ועליו מוטלת החובה להוכיח כי אין לו אחות. ולבסוף הבשורה "על היהדות כיום לנכס מחדש את המוסר ההומניסטי ולקדש את המצפון". האם על היהדות לנכס את המוסר האנושי! כי המוסר האלוהי לא מספיק שלם או לא מספיק טוב שהוא צריף תוספות ותיקונים?
בברכה, אלחדד אברהם
אהבתיאהבתי
"על היהדות כיום לנכס מחדש את המוסר ההומניסטי ולקדש את המצפון"
"מחדש"?
אהבתיאהבתי
ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה יז
אמ' ר' ישמעאל בר נחמן שלש פרוזדיגמאות שילח יהושע בן נון אצלם, הרוצה לפנות יפנה ולהשלים ישלים ולעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה לפיכך נתנה לו ארץ יפה מארצו, הה"ד עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (ישעיה לו, יז), זו אפריקי. גבעונים השלימו, וכי השלימו יושבי גבעון (יהושע י, א). שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו. זאת דוגמה כיצד הספרות הרבנית אחרי המקרא עיבדה את החומרים הלא הומניסטים שבמקרא.
איתן
אהבתיאהבתי
בבואך להשוות בין הרצחנות בשם האיסלאם והרצחנות בשם היהדות
אתה צריך לענות על שאלה אחת:
מדוע האיסלאם הוליד מיליוני רוצחים, בכל אזור גיאוגרפי בו הוא קיים, באלפי השנים האחרונות-כפי שידוע לנו?
מדוע בכל יום נרצחות נשים בשם האיסלאם?
מדוע בכל יום רוצחים מולסמים את בני דתם או בני דתות אחרות?
מול כל זה,
ידוע לנו על מקרי רצח בודדים שהתרחשו בשנים האחרונות-בשם היהדות.
איך בכלל ניתן להשוות בין התופעות?
אם בעיניך מקור הרצחנות הוא בבסיס המילולי הבעייתי של שתי הדתות המונוטואיסטיות הדומות-לכאורה-
מדוע התוצאות בשטח שונות באופן כ"כ מובהק?
לעניות דעתי,מקרי הרצח המתועבים ומעוררי הגועל שנעשו בידי יהודים,הם תוצאה של סטייה פוליטית-לאומנית שמשתמשת בדת כקרדום לחפור בו. אחד הגורמים לתופעה המכוערת הזו הוא דווקא הקרבה לרצחנות המוסלמית היומיומית. חמומי המוח מביטים ברוצחים המוסלמים שרוצחים או מנסים לרצוח באופן *יום-יומי*
ועם-כל-זאת עמם זוכה ללגיטימציה והכרה ואף סימפטיה בין-לאומית,
והקנאה מבשילה לכדי חיקוי הדרך.
ומהבחינה הזו-רע לרשע ורע לשכנו.
אני לצערי לא מאמינה בשינוי מתוך שכנוע-של אותם חמומי מוח ורעי לב-מוסלמים וכמה מעטים יהודים.
אני מאמינה שמה שישכנע אתם לחדול ממעשיהם רעים-הוא שהשילטון יבהיר להם שזה לא כדאי להם-מבחינה כלכלית או מבחינת האפשרות שלהם לחיות פה בארץ הזו.
גירוש? כן. לרוצחים ובני משפחותיהם. יהודים כערבים, היה יכול להיות פתרון מוצלח-שיכול לשמש כגורם מרתיע לרשעים שזוממים את הרצח הבא.
אהבתיאהבתי
אבל אנחנו תמיד התיימרנו להיות שונים. המקרים האלו מכרסמים בהכרתנו בצדקת הציונות
איתן
אהבתיאהבתי
לא צריך לתת לפורעים האלה אשראי כל כך גדול.
הפושעים האלה לא הם שמכרסמים בצדקת הציונות. מי שעושה זאת הוא שלטון הכיבוש. שלטון שמעלים עין מהמסיתים ומזרים לכור מחצבתם כספים רבים.
מי שחוזר וקורא לסנקציות מייבשות על מולדת הטרור האיראני לא יכול לרחוץ בנקיון כפיו כאשר הוא מזרים עוד ןעוד משאבים לבתי הגידול של ארכי רוצחים. מי "שמגלה" שתחת סמכותו נעשה רצח כאילו יש מאין הוא רוחץ וטובל ושרץ בידיו המגואלות בדם
אהבתיאהבתי
האם בדבריך אתה מכוון לאותם מסגדים
בהם צורחים האימאים לגאול את פלסטין בדם,מסבירים בלהט שעל כל מוסלמי חובה קדושה להרוג כופר ציוני,מהללים את הרוצחים השהיאידים שמתענגים עכשיו בגן עדן?
(אפילו לא בסוד. חפש שנייה ביוטיוב ותמצא הרבה המחשות מאלפות)
האם אתה מתכוון בדבריך למנהיגים בציבור הערבי המהללים את הרוצחים ותומכים כלכלית ומוראלית במשפחותיהם?
האם אתה מתכוןן בדבריך לשלטון הציוני שמעלים עין מכל זה ומתיר להסתה לפרוח בתחנות רדיו,טלוויזיה,אינטרנט,מסגדים ותוכניות לימוד רשמיות?
אכן אין ספק שעצימת העין הזו פושעת ואחראית לאלפי נרצחים חפים מפשע,מבוגרים כילדים ולעוד אלפי ניסיונות פגיעה בנפש זריקות אבנים ואלימות.
מסכימה איתך בכל מילה.
אכן השילטון צריך למגר את ההסתה המוסלמית המשתוללת כמו גם זו היהודית
אהבתיאהבתי
השלטון הציוני מעלים עין מהסתה במסגדים? איני מחסידיו של ראש השלטון אבל בעניין ההסתה הוא ראוי לפי שיטתך לשבח. בשיטתיות שטנית הוא מפלה בין אזרח לאזרח. משסה איש באחיו ורק בעניין ההסתה הוא שומר על שוויון. כל הכבוד לראש הממשלה הציוני. זה שמעודד את חוגי המסיתים היהודים ולא מקהה במסיתים המוסלמים.
השלטון הישראלי צריך לדאוג לשוויוניות אזרחית ובכך יקהה את שיני המסיתים המוסלמים מבית. בקשר למסיתים שמחוץ לגבולות המדינה אין לראש הממשלה הרבה מה לעשות אבל הוא יכול גם יכול לפעול באופן שירתיע באמת מרצחים מסתננים ויבנה בחכמה את מערכת ההגנה שתעצור מבעדם לבצע את זממם.
הרי לא יתכן שאתה מאשים את אזרחי ישראל המוסלמים ברצח אלפי חפים מפשע.
אהבתיאהבתי
לצערי הרב מבני העם הנבחר יצאו מרצחים שעברו בהיתר רבני על הדיבר "לא תרצח" ועשו מעשי עכו"ם כאשר העלו – למולך השנאה – עולה ילדים.
אותם המתיימרים לשמור על מסורת ישראל מחללים גם את צור ישראל וגם את מורשת אבותינו
אהבתיאהבתי
לא כדאי לחשב בכמה המוסלמים רוצחים יותר מהיהודים.
גם אין טעם לטפל ברוצחים לאחר מעשה. השלטון יודע שהרוצחים היהודים אינם לא עשבים שוטים וגם לא פורקי עול. השלטון יודע היטב באיזה ערוגות גדלים אותם מבצעי מעשי פשע מהסוג המכובס בכינוי מבצעי תג מחיר. רק בודדים הגיעו לשיא הזוועה כאשר שרפו את קרבנותיהם. רבים מאוד עושים מדי יום ביומו מעשי נבלה כמו עקירת מטעים ושריפת עצים
השלטון צריך לייבש את חממות הגידול של אלה ולא לרוץ אחרי הנבלים שכבר בצעו זממם. לו לא הייתה להם סביבת גידול אוהדת ותומכת אזי לא היה כל כך קשה ללכוד אותם.
אז תועה בשדה חבל להתבלבל בין הערוגות. הערוגה היהודית לא יותר טובה מזו המוסלמית.
אהבתיאהבתי
האם כך כתוב בתנ"ך?
כן, למרבה הצער בתנ"ך אנו מצווים על השמדת העמים היושבים בא"י, ולפני שבוע קראנו את זה בפרשת ".ואתחנן". הנעריםהמבצעים פשעי שנאה בימים אלו ניזונים מציווים אלו, ומחילים אותם על זמננו ועל הווייתנו, כשהם מפרשים אותם בצורה פונדמנטליסטית.
למי שלא שם לב, אז זה מה שקראנו בפרשת השבוע לפני כמה ימים:
(א) כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ:
(ב) וּנְתָנָ֞ם יהוה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם:
(ג) וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹא־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ." (דברים פרק ז).
לפי הכתוב כאן, עם כיבוש הארץ עלינו להשמיד את כל יושביה, לא לכרות איתם שום ברית ולגרש אותם מהארץ.
הנערים הללו כנראה לוקחים את הדברים כפשוטם (עיין ערך "פונדמנטליזם), אבל כבר חז"ל לא יכלו לחיות בשלום עם הצו הנורא הזה, ופשוט שינו את הסיפור הנורא של כיבוש הארץ (שהתנהל עפ"י ההנחיות של ספר דברים) ועשו אותו יותר הומאני:
ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה יז
אמ' ר' ישמעאל בר נחמן שלש פרוזדיגמאות שילח יהושע בן נון אצלם, הרוצה לפנות יפנה ולהשלים ישלים ולעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה לפיכך נתנה לו ארץ יפה מארצו, הה"ד עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (ישעיה לו, יז), זו אפריקי. גבעונים השלימו, וכי השלימו יושבי גבעון (יהושע י, א). שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו.
חז'ל ממש כמונו לא יכלו להשלים עם הג'נוסייד הסיטוני שעשה יהושע והם התמודדו עם זה ע'י יצירת מדרש שריכך את התיאור הזוועתי של כיבוש הארץ ע"י יהושע.
חז"ל גם ניסו לנטרל את הציוויים הגזעניים הפזורים בתורה ולהראות שהם אינם חלים על זמנם (וזה מה שהיינו מצפים מהיהדות האורתדוכסית של זמננו).חז"ל עשו זאת ע"י כך שהכירו בכך, שהעמים באיזור שלנו כבר אינם אותם עמים שהמקרא מדבר עליהם (למשל בקטע הנ"ל) ולכן לא חלים עליהם הדינים שבמקרא:
"בו ביום בא יהודה גר עמוני (את העמונים צריך לנדות עד דור עשירי גם אם התגיירו) ועמד לפניהן בבית המדרש אמר להם מה אני לבוא בקהל? אמר לו רבי גמליאל (נשיא הסנהדרין): "אסור אתה!" אמר לו ר' יהושע: מותר אתה! אמר לו רבן גמליאל: "הכתוב אומר (דברים כג) 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו'. אמר לו רבי יהושע: "וכי עמונים ומואבים במקומן הן? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות!" שנאמר (ישעיה י) "ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כביר יושבים". אמר לו רבן גמליאל הכתוב אומר (ירמיה מט): "ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון" וכבר חזרו. אמר לו ר' יהושע הכתוב אומר (עמוס ט') ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו. התירוהו לבוא בקהל": (משנה מסכת ידים פרק ד משנה ד).
כנראה שהפונדמנטליסטים שלנו מתעלמים מכל הרבדים ההומניסטים שנוצרו בספרות המסורתית אחרי תקופת המקרא
אהבתיאהבתי
׳היהדות הדתית׳ ו׳שומרי מצוות׳ הם לא כת שצמחה בעת החדשה; המושג אמנם מצביע על דבר משותף לקבוצות רבות – שמירת מצוות – אבל הקבוצות עצמן שונות זו מזו ומתנגדת זו לזו בדברים מרכזיים; לא הרי ׳היהדות הדתית (״בארץ״)׳ של הרצי״ה, טאו וחנן פורת, כהרי זו של אונא גולדמן וליבוביץ, ולא זו כזו של הרטמן סולוביציק וליכטנשטיין, וכזו של עובדיה יוסף וכו׳ וכו׳; ההבדל אינו תוצר של ׳התגוונות׳. השורשים שמהם הם נובעים נבדלים זה מזה לחלוטין; זה לידתו בישראל זה חולל בגרמניה זה אמריקה וזה בגדד וכו׳ וכו׳. המאמר שלך מתייחס ליהדות הדתית כקבוצה אחת – גם אם הוא מכיר בכך שהיא מפולגת וכו׳ וכו׳. במקום לבחון תהליכי עומק כמו שאתה בדרך כלל עושה, עשית פה הכללה חסרת יסוד – לא רק במובן הזה ש׳לא כל הדתיים ככה וכו׳ וכו׳ -אלא במובן הזה שבאמת מדובר בקבוצות בעלות שורשים שונים, שצמחו מבתי מדרש שונים. ואתה ודאי יודע את זה. פתחת את המאמר בהכללה מקוממת, שלא סייגת אותה היטב בשום שלב במאמר, מה שהופך אותו לפשטניות ורדוד; כל זאת במקום לאבחן לעומק את שורשיו של הפונדמנטליזם הזה ( שאגב, נראה לי שהקטע הזה של הבנה מילולית של המקרא וכו׳ זו פשוט השלכה של תופעות מובהקות בעולם המוסלמי (סלפים וכד׳) על אותם יהודים טרוריסטים, ושמקורות השנאה והפרעות שלהם הם שונים; אם היית מנתח את התופעה ואת נושאיה המרכזיים במקום לזרוק לאוויר אוסף של אירועים והצהרות מחרידות, אולי הייתי מבין מאיפה התובנה הזו שלך על צורת הפונדמנטליזם..)
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכים איתך שהמאמר אינו מעמיק, לעיתים אף פשטני. זה המחיר של כתיבה פובליציסטית, שאני מוכן לשלם כאשר אני חושב שחשוב לומר דבר מה.
אהבתיאהבתי
מעניינת בהקשר זה גישתו של אברהם זגדון (לרוב כפרשנות לתורות של ר' נחמן) שטוען כי "התורה באה לחמם אותנו", כלומר קיים פער מובנה ומאתגר בין הרובד הגלוי של הציוויים המקראיים שמעודדים את המאמין לקנאות ופונדמנטליזם, לבין רובד פנימי ונסתר יותר על פיו המאמין צריך להתגבר על הפרשנות הפשוטה והקנאית (ועל הנטייה הדתית להיצמד אליה) ולחפש את הנקודה הטובה שבכל דבר, אפילו במקומות שעל פי הפשט הם "רשע גמור".
אהבתיאהבתי
שלום תומר,
כקורא של מאמריך, כאן ובבמות נוספות, החלטתי כתגובה לשלוח מאמר משלי המציג את הנושא. מקווה שאינו ארוך מדי כתגובה.
פרשנות הלכתית המאפשרת רצח
בעקבות שני מעשי הרצח, שריפת משפחה ערבית בכפר דומא ודקירת נערה במצעד הגאווה בירושלים הופיעו תגובות רבות שהמעניינות שבהן התייחסו לצורך ב'בדק בית' של המערכת הדתית הכללית. הנושא העיקרי אשר נדרש הוא עניין הקנאות. דומני שבדק הבית צריך לכלול דיון עומק בהלכה הקרויה "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" שיש בה, כפי שאראה בהמשך, פוטנציאל לביטול הדיבר השישי "לא תרצח". בהמשך הרשימה אראה כיצד ניתן להפוך דיון הלכתי היפותטי לביצוע רצח ממשי. כפי שבקבוק כשלעצמו, דלק כשלעצמו וסמרטוט כשלעצמו הם דברים ניטרליים ורק כוונת מכוון הופכת אותם לבקבוק תבערה, כך ישנם רכיבים בתורה שעל ידי צירופם ניתן לבצע רצח הלכתי, או, רצח בשם התורה. האחריות היא, כמובן, בפירוש הייחודי שנותנים לכל מרכיב לחוד וכשמחברים אותם יחדיו. אציג את הדברים שלב שלב, גם עבור הקוראים שאינם מצויים בנושא. בתורה יש התייחסות ברורה לנורמות של העדפה מינית: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ יג(. כלומר, פשוטו של מקרא: יש להרוג את מי משקיים יחסי מין עם בן מינו. כמו כן התייחסות חדה וברורה כתער ליחס אל העמים הקרובים, כלומר הנמצאים בארץ המיועדת לעם ישראל: " רַק, מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה–לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה. יז כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, וְהַיְבוּסִי–כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא י"ח ט"ז-י"ז). פשוטו של מקרא: הריגת כל המשתייכים לאותו עם. הנימוק לטיהור האתני, השמדת עם, המובא מיד בהמשך: "לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם; וַחֲטָאתֶם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (שם שם י"ח). החיבור בין אויב לתועבה המופיע פעמים רבות בתורה, קשור גם לשני מקרי הרצח. מהלך לוגי מחבר את החלקים הללו לפרשנות היכולה להפך לפצצה מתקתקת:
א. אם הדברים כתובים בתורה שחור על גבי לבן והם אכן כתובים בתורה.
ב. אם התורה היא אלוהית ועל-זמנית, אין לגרוע ממנה ואין להוסיף, כלומר, רלבנטית גם לימינו.
ג. אם התורה קדושה היא עומדת מעל למעשי אדם, לרבות הקמת מדינת ישראל, חוקיה ומוסדותיה הנבחרים.
ד. אם הנאמר עד נכון הרי שהשאלה היחידה שנותרת היא שאלת הפרשנות והיישום של הנאמר בתורה.
זאת ועוד, וקשה יותר, התורה מאפשרת לאדם יחיד, ללא אישור ההנהגה הרשמית, לפעול באופן אקטיבי ואגרסיבי, עד כדי פגיעה בנפש, במקרה של הפרת ציווי האל. הגרסה הרכה של התערבות אקטיבית:
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (ויקרא י"ט י"ז)
והכוונה ברורה: אם ראית אדם עושה דבר שלילי חובה עליך להעיר לו משום שאתה אחראי לשלמות החברה בה אתה חי. לאחריות על מעשי האחר יש פן חיובי מאד אולם יש גם פן שלילי מאד והוא בגרסה הקשה של התערבות אקטיבית-אגרסיבית עד כדי פגיעה בנפש. הסיפור הוא שבני ישראל בהגיעם לכנען החלו לשכב עם בנות מדין, מעממי כנען, ואחד מנכבדי העם עשה זאת לעיני משה ושאר הנכבדים, בשל חשיבות הנושא אני מרחיב בציטוט :
ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם–אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם–תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.(במדבר כ"ה)
הסיפור מעלה שתי שאלות: האחת – פגיעה בעם זר משום החולשה של בני-ישראל? ומאותו עקרון: הקפדה על צניעות האישה בגלל חולשת הגבר?? שהרי , בהקשר של מצעד הגאווה, מהם 'טומאה' ו'חילול' ירושלים הקדושה אם לא איום על המחשבות, האמונות ובעיקר אל אורח חיים מסוים. לעניינינו השאלה השנייה עולה בחשיבותה: האם כל מי שמקנא לה' יכול ליטול את החוק בידיו? האם קנאות לה', שהיא הדרגה הגבוהה ביותר של אהבת ה', מאפשרת לפגוע, להרוג ולרצוח בני אדם? מסתבר שכן. באיזה אופן היא יכולה לבוא לידי ביטוי ממשי? על נושא הקנאות נשפכו נהרות דיו, החל מחז"ל דרך רוב חכמי ישראל, עד ימינו. פרשת פנחס, פרשת הקנאות, זוכה כל שנה להתייחסות אקטואלית הן רעיונית הן כדיון הלכתי "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו". יש לומר ביושר: רוב הפרשנויות מסייגות עד כדי ביטול אפשרות, הלכתית, לביצוע ממשי, יש פרשנויות המדרבנות , אם באופן עקיף, אם באופן ישיר. מתוך שפע הדברים בשאלת הפרשנות האישית, מתי נכון וצריך, על פי ההלכה, לנקוט צעד קיצוני שכזה; בחרתי להביא את דברי הרב. הראי"ה קוק, גדול מייצגי פתיחות ורוחב דעת דתית-האורתודוכסית לעולם המודרני, שאפשרה לו להוות גשר בין הדתיות לציונות. אביא את דבריו בהרחבה בשל חשיבותם העצומה לנושא:
"פעולת הקנאות 'הבועל ארמית קנאים פוגעים בו' היא הלכה ואין מורים כן. אין היא יכולה להתבצע אלא בכוונה שלמה, טהורה ונקיה מכל פניה אישית. הכרח שלא יהיה מעורב בה כל ניצוץ של רציחה, שהרי היא נעשית שלא על פי בית דין השוקל דיני נפשות, שלא על פי עדים, ורק בשעת מעשה, וכל כולה רק במטרה לבער את הרע לשם שמים. רק בתנאים אלה נהפך המעשה האסור, המטמא, למעשה מותר , למעשה קדוש. השבטים שביזו את פינחס חשדו שאין הוא נקי מפניות פרטיות, שאין הוא ראוי לדרגה של 'הלכה ואין מורין כן'. סבורים היו שייחוסו המשפחתי מצד אמו, זו שאביה פיטם עגלים לעבודה זרה, אינו מאפשר קנאות טהורה, זו הנזקקת לכוונה שלמה ואמיתית. מורשת אבות כזו עשויה להפריע למעשה כל כך מורכב, הכרוך באיזון דק מן הדק, של דחיית לאו של "לא תרצח", של איסור כל כך חמור, שאמור לההפך לקדושה כל כך נאצל. (הראי"ה קוק, שמועות ראיה , עורך: הרב ישעיהו הדרי, הוצאת המחלקה לתרבות תורנית בגולה, ירושלים), עמ' 23(.
כיצד הבין הראי"ה את הביטוי "הכרח שלא יהיה מעורב בה כל ניצוץ של רציחה"? ובהמשך איך יודע אדם שהגיע לדרגה הנדרשת: "… למעשה כל כך מורכב, הכרוך באיזון דק מן הדק, של דחיית לאו של "לא תרצח", של איסור כל כך חמור, שאמור לההפך לקדושה כל כך נאצל"? איני יודע. אין ספק שהרב קוק, בעל הנפש הרחבה שלא האמין שיהודים יכולים לרצוח, היה רחוק ת"ק על ת"ק פרסה מאיזושהי מסקנה אופרטיבית של דבריו. שהרי , לשיטתו, אין אדם אשר יוכל להגיע למדרגה כה גבוהה ("ללא ניצוץ של רציחה"). אולם, מאחר ובבני אדם אנו עוסקים, שמדרגתם מן הסתם אינה מתעלה למדרגתו, עולה מסקנה קשה שאין ממנה מפלט: יש אפשרות עקרונית לדחות את "לא תרצח" – והפרשנות, מי? מתי? וכיצד? היא בידי הקורא המאמין והמפרש. לסיכום: נושא הקנאות לה', הקנאות לא"י המתבטא בפעילות אלימה המביאה , בסופו של דבר, גם לרצח, מחייבת התמודדות חינוכית-הלכתית יסודית. האחריות היא של כולנו, כל החברה הישראלית, אולם בראש ובראשונה של מי שבידו היכולת והסמכות, כלומר, הרבנים ואנשי הרוח הדתיים. והאמת תעשה דרכה.
דובי ברק – ירושלים
אהבתיאהבתי
פנחס הוא גם דמות להזדהות אצל מנהיגי היהדות בימינו, ואפילו לא הקיצונים שבהם. אני רוצה להביא תמצית ממאמר שמצאתי באינטרנט, שחובר ב-1996 (לא מצאתי מי המחבר): הרב בקשי דורון נאם במוצאי שבת על פרשת פנחס. הרב טען שם שזמרי (אותו ראש שבט שמעון שנהרג בידי פנחס) היה "הרפרמי הראשון". לדעת מחבר המאמר, יש בדברים אלו משום התרת דמם של הריפורמים. ומוסיף המחבר ואומר כי הוא נזכר בדברי הרב הראשי הקודם, שפירא, לפני רצח רבין, אשר השווה את ממשלת רבין לנביאי הבעל מתקופת אליהו. מסכם המחבר ואומר: נגיד שיגאל עמיר היה בין שומעי הרצאה כזו, האם דברים כאלו לא היו משפיעים עליו?
אנו רואים כיצד הדימויים האלו של קנאים אלימים ביהדות, מחלחלים בתוך התודעה של חוגים דתים רחבים במדינתנו, ולא ברור לי מה ניתן לעשות כנגד זה.
אהבתיאהבתי
המבחן ההלכתי הוא "ללא ניצוץ של רציחה" רוצה לומר עושה המעשה ברור, ומהות המעשה מצדיקה.
במקרה הרצח במצעד הגאווה בירושלים הרי יש במעשה הרבה יותר מניצוץ של רציחה. הרוצח לא ראה את הנרצחת עושה מעשה ובדיעבד גם נתגלה שכלל לא הייתה מועדת. היא הייתה סטרייטית שרק באה להזדהות עם מטרת הצועדים
המתירנות לרצח לא יכולה להיות תורנית. רבנים שמתירים לא ראויים אלא לעמוד לדין בגין הסתה לרצח
אהבתיאהבתי
לzviarzi שלום,
טיעוניך שה"רוצח לא ראה את הנרצחת עושה מעשה" ומן הסתם לא הכיר אותה, מחזקים את טענתי שיש לנו כאן סינדרום של קנאות שהא אימננטי ליהדות, ולא רק לרב זה או אחר. ראי כתבתי על מעשה פנחס:
פרשת פינחס – בעיית הקנאות ביהדות
הסיפור על פנחס ההורג את נשיא שבט שמעון על ששכב עם בת נכר, והפרס שה' מעניק לו – כהונת עולם, מעלה את שאלת מעמדו של הקנאי ביהדות.
אבל לפני כן נדון בשאלה האם פנחס הוא קנאי?
התשובה היא חיובית, ולא רק בגלל שכך כתוב בתורה: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל." (כ"ה, י"ג).
• הקנאי פועל מתוך רצון כנה ועז להגן על הערכים של חברתו.
• הקנאי פועל מעבר ולפעמים בניגוד לחוק.
• הקנאי פועל כאשר הוא מרגיש כי המערכת הממוסדת נכשלת בהגנה על ערכי החברה.
נבדוק הגדרות אלו לגבי מעשהו של פנחס:
פנחס נחלץ להגן על הערכים של התבדלות מהגויים, של התבוללות, ושל מניעת עבודה זרה בקרב בני ישראל. זה בדיוק מה שבנות מואב גורמות לבני ישראל לעשות.
מצד שני פנחס פועל בניגוד לחוק כאשר הוא נוטל חיי אדם ללא משפט. בנוסף לכך גם אין חוק במקרא שאוסר לשכב עם נוכריה.
מצד שלישי, פנחס מבחין היטב כי משה וראשי השבטים אינם מסוגלים לעצור את התופעה על כל הסכנות שבה.
אין ספק שלכותב הסיפור אין התלבטויות רבות לגבי מעשהו של פנחס. הוא נראה בעיניו מאד חיובי. הרי כתוצאה ממנו נפסקה המגפה בקרב בני ישראל, אשר הפילה כבר 24 אלף חללים. יתר-על-כן, אלוהים נותן לו ולצאצאיו את משרת הכוהן הגדול לכל הדורות שיבואו, וגם "ברית שלום". היו פרשנים שראו בהדגשה על "השלום" מעין תנאי שה' עושה עימו ועם צאצאיו – שהם מוכרחים להיפך מעתה לאנשי שלום. אבל פרשני ימי הביניים צמצמו את הפירוש למעין ברית הגנה מפני משפחת הנרצח (חזקוני, למשל)
יש לנו במקרא עוד אדם שהעיד על עצמו שהוא קינא לה', והוא אליהו הנביא מהגלעד, אשר ברח מפני איזבל, לאחר ששחט 800 מנביאי הבעל והאשרה בקישון, וכך הוא אומר: " קנא קינאתי לה', אלהי צבאות כי עזבו את בריתך בני ישראל ואת מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחת".
בסיפור זה אלוהים לא מרוצה מעמדתו הנפשית של הקנאי. אולי בגלל שכל ביקורתו ותוקפנותו של אליהו מופנות כלפי עמו הוא, מבלי להתחשב בכך שהיו נאמנים לה' חוץ ממנו. בסוף חילופי הדברים בין אליהו לה', כאשר אליהו לא קולט את המסר של אלוהים שדבר ה' הוא בקול דממה דקה אלוהים "מפטר" אותו מתפקידו.
חז"ל ראו בביקורת את עמדתו של אליהו בהר חורב:
" בעיני חז"ל נתפסה קנאותו של אליהו כטומנת בחובה סכנה:
"קשה כשאול קנאה: קשה היתה הקנאה שהכניס אליהו כנגד ישראל שנאמר: 'קנא קנאתי לה' צבאות כי עזבו בריתך' וגו', (היה לו לאליהו לילך למקום שעמדו אבותיו ויבקש רחמים על ישראל ולא עשה" (מדרש זוטא שיר השירים (בובר) פרשה ח, ד"ה שימני כחותם) "מאפיינים קיצוניים באישיותו של אליהו, כמו קפדנותו היתרה, מביאים אותו לאותן תגובות כלפי עם ישראל. הוא אינו נוהג כמנהג קודמיו, שלימדו סנגוריה על ישראל גם בשעות קשות, אלא נוטל לעצמו את תפקיד הקטגור, השופט ואף המוציא לפועל. לכאורה שליחותו כנביא נפגמת בלהט האמונה, שכן מטרת הנביא והנבואה היא להשיב את ישראל אל דרך האמת. אך אליהו ממקד את שליחותו בענישה הן זו הקולקטיבית, הבאה לידי ביטוי בעצירת הגשמים, והן זו האינדיבידואלית שבאה לידי ביטוי בהריגתם של נביאי הבעל במו ידיו. תוכחתו הקשה אינה מלווה באמצעים חינוכיים-פדגוגיים; היא נעדרת כל דיאלוג בונה היוצר דינמיקה ואווירה חיובית לקראת אפשרות של חזרה בתשובה מתוך הבנה ושכנוע פנימי. קנאותו מביאה אותו להצבת רף גבוה לאמונה בה', ובהתנהגותו זו הוא מרחיק את התשובה, עד אשר אינו מבחין בהתרחשותה. ביטוי לתחושה כן."( עו"ד פ' חליוה מכללת אשקלון)
לעומת זאת במשנה נמצא הצדקה עקיפה למעשהו של פנחס: "הגונב את הקסווה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית, קנאין פוגעין בו". למעשה המשנה מצדיקה לינץ', ולא רק בשלושת המקרים האלו, אלא גם במקרה של כוהן ששימש בטומאה, וזר ששימש במקדש.
אך בתלמוד, שהוא שלב יותר מתקדם בגיבוש חיי עם ישראל סביב ההלכה (כלומר, מודגשת קבלת העקרון של שלטון החוק) אנו מוצאים הסתייגות ממעשהו של פנחס:
• הם מודעים לכך שפנחס פעל שלא על-פי החוק, שכן חוק כנגד משכב עם נוכריות נחקק רק בתקופת החשמונאים.
• הם טוענים כי אם פנחס היה בא להתייעץ עם חכמים לפני שעשה מה שעשה, הם לא היו מורים לו לעשות דבר שכזה.
• הם טוענים שאם זמרי היה פורש מהמדיינית והורג את פנחס, לא היה חל עליו דין רוצח, שכן על פנחס חל "דין רודף", וזאת אמירה קשה על פנחס.
• יש באותו דיון דעות שמאשימות את משה וחולשת המימסד במה שקרה: "כל מקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב" (סנהדרין, פ"ב, ע"א).
נראה שבסוף הדיון גם חכמי התלמוד, אף על-פי שהיו מודעים לבעייתיות שבמעשהו של פנחס, מבחינת העקרון של שלטון החוק בחברה, מצדיקים בסופו של הדיון את המעשה.
מה אנחנו כיהודים מודרנים וליברלים היינו אומרים בויכוח?
לדעתי, נכון שפנחס מגן על ערך חשוב: מניעת התבוללות, דרך אורגיות מיניות ועבודה זרה. יחד עם זאת הוא רומס ערכים חשובים של החברה המודרנית, הקשורים לחופש הפרט. לפרט מותר לקבוע עם מי הוא ישכב, איזה פולחן דתי הוא מקיים, והאם הוא רוצה להתבולל. אלו הן זכויות הפרט בחברה הדימוקרטית, אשר דוחה את כל סוגי הכפייה הדתית.
אין מנוס מהקביעה החדה: קנאות וליברליזם או הומניות, אינם מתיישבים ביחד.
אהבתיאהבתי
דבריך שלך סותרים את הקביעה כי קנאות רצחנית היא תכונה מהותית של היהדות.
הקנאות היא של בודדים שיש ויעשו על דעת עצמם אבל אלה יחידי סגולה.
הבעיה אינה עם יחידי הסגולה שעושים אלא עם הרבנים הבודדים שמסיתים רבים לסטות מהדיבר "לא תרצח" כבר ללא צורך בצידוק כזה או אחר.
אהבתיאהבתי
העיקרון של לא תרצח אגב ע"פ פסיקת רבנים ברורה בין אם ברבנים מתקופות קדומות יותר או בין אם ברבנים של היום היא שלא תרצח לא תקף לגבי גוים (יש איסור לרצוח גוים אבל זה בפסוק שופך דם האדם דמו ישפך ובדברי חכמים ..קרא לדוגמא את הספר תורת המלך או בירור הלכות הריגת גוי מאת הרב עידן לבה)..והפסיקה הזאות לפי דעתי אכן מעודדת מקרים כאלו
אהבתיאהבתי
רבנים מהזרם אליו שייכים כותבי הספר תורת המלך הם הרבנים אליהם כוונתי כאשר אמרתי שמעט רבנים קנאים מסיתים ומסיטים את המתקראים עשבים שוטים מתורת ישראל שינקתי בבית אבא. תורת ישראל שאני מכיר מעדיפה את הבחירה בחיים על בחירת המותרים לרצח.
מהי "היהדות" איני יודע. מהי היהדות שלי אני יכול להגדיר אבל לצערי היהדות הופקרה והופקדה – גם על ידי הממסד החילוני לכאורה – בידי הקיצוניים. בן גוריון עשה זאת משנאת חבריו לדרך והימין כבר עשה זאת משיקולי אחיזה בקרנות השלטון.
עדיין לא מאוחר מלהתנער מאחיזת הקיצונים. אם הייתה הקלה בעניין לא תרצח בשהותנו בגולה לא הייתה לכך משמעות מעשית. עכשיו כשיש ליהודים מדינה הרי העדפה הזאת כבר מסוכנת. העדפה זאת יש בה כדי לצבוע את המדינה בצבעי דם חפים מפשע.
אהבתיאהבתי
לשלב בין הומניזם מודרני ליהדות זאות אכן משימה קשה..אותי כדאיסט-פנתאיסט (סוג של )..שלא ממש מאמין ביהדות..אין בעיה בשבילי להאמין בישות נצחית ואינסופית ובו זמנית להיות הומניסט -ליברלי מערבי שחושב שכול בני האדם שווים ושכול אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה כול עוד הוא לא פוגע באחר (זה גם די מתיישב עם האמונה שלי )..אבל למאמין אורתדקסי ביהדות..שרוצה לאמץ את העיקרון שכול בני האדם שווים מטבעם בעיני אלוהים ושאין הבדל בין חיים של תינוק ערבי לחיים של תינוק יהודי..זאות תהיה די בעיה ..כי זה לא מתיישב עם האמונה האורתדקסית יהודית שאומרת בפירוש שיהודי..מה לעשות חשוב יותר מגוי בעייני אלוהים..(אפילו רבנים אורתדקסים שמאוד חיבבו ואהבו כול אדם באשר הוא אדם כמו הרב קוק לדוגמא שהטיף לאהבת כול הבריות וכול האומות גם הוא בסופו של דבר החזיק בעמדה שיהודי חשוב יותר)..לכן הפולמוס בעידן המודרני שיש לאדם המאמין הוא ההתלבטות איזה ערך יותר חשוב לו האמונה המקורית והערכים המקוריים או הערכים של העולם המודרני וזה בהחלט החלטה קשה…אגב תומר פריסקו הבלוג שלך מציון ואני נהנה לקרוא בו !…
אהבתיאהבתי