כאשר תמונות של שר הביטחון עם כוונת על ראשו מופצות על ידי אנשי ימין, לא צריך לעשות סקר כדי להבין שההבחנה הישנה בין ימין לשמאל איבדה בישראל מתוקפה. בהמשך לגוויעתו האיטית של רעיון החלוקה לשתי מדינות לאום, ובמקביל לתהליכי ההתפרקות לקבוצות אתניות במרחב המזרח־תיכוני, גם הלאומיות הישראלית נסוגה ליחידות הקדם־מודרניות שמהן צמחה: העם, השבט, החמולה.
הגל האתנוצנטרי אינו חדש (כתבתי עליו כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן), אולם פרשת החייל המחסל בחברון חשפה לאור היום את עיקרו: הלאומיות הישראלית, שבה החברות בגוף הפוליטי נמדדה (לפחות במידה רבה) על פי האזרחות, הופכת לעמיוּת יהודית, שבה הפריווילגיה להיות אזרח שווה זכויות נתונה לשייכים לקולקטיב אתני מסוים.
הקמים על שר הביטחון כדי לחסלו פוליטית רק משום שביקש לשמור על סטנדרטים בסיסיים של דיני לוחמה, המקללים את הרמטכ"ל משום שיצא נגד ירי אוטומטי על נערה עם מספריים, אינם עושים זאת משום שהללו שייכים למפלגה יריבה או מחזיקים בעמדה פוליטית שונה, אפילו לא משום שהם חלוקים על דרכם בנוגע לטיפול בטרור. מבחינתם, בעלי תפקידים אלה ביצעו את החטא החמור ביותר: הם יצאו נגד "העם".
מלת המפתח בעת הזאת היא נאמנות, ונאמנות נמדדת קודם כל בהגנה על קיומו הפיזי של השבט. מכיוון שהחייל המחסל פעל לשם הגנה, הוא אחד משלנו. מכיוון ששר הביטחון פועל בשם החוק, הוא מוציא את עצמו מהכלל, בוגד בשבט. באופן דומה, ההפגנות נגד התביעה הצבאית סמוך לבית הדין הן הפגנות נגד המשפט האזרחי ובעד קשר הדם, נגד השוויון בפני החוק ובעד הנאמנות השבטית.
נאמנות נמדדת גם בהגנה על זהות השבט, הזהות היהודית. שרים מהליכוד מדברים על חזרה להר הבית לא מפני שהם מתעניינים בהקרבת קורבנות, אלא משום שהם רוצים לסמן לבוחריהם שהם יהודים טובים. מאותה סיבה מתחנף יאיר לפיד לחרדים. גם מכירת החיסול של נתניהו למפלגות החרדיות יכולה לעבור מפני שעם חיזוק "היהדות" לא מתווכחים. המעוניינים לשדר להמונים שהם "משלהם", זקוקים לסממני יידישקייט כדי להראות את נאמנותם. כן, גם להפריש חלה עובד לא רע.
מדובר אפוא, בתהליך שבו החברה היהודית בישראל משילה מעצמה את המסגרת הרפובליקאית וחוזרת אל הוויית השבט. במלים פשוטות: העם קם על המדינה. הישגיה האדירים של התנועה הציונית, שאיחדה קבוצות מפוזרות ושונות לגוף פוליטי אחד, שהקימה בישראל מדינת חוק דמוקרטית בעלת קהילה אזרחית שוקקת, נדחים למען השבטיות האתנית.
ישראל נוטשת את המטרופוליס וחוזרת אל העיירה היהודית. היא מפרקת את צבאה ומטפחת מיליציות. היא חותרת תחת בית המשפט העליון ומעצימה את ההמון. היא זונחת את האקדמיה ומשקיעה בישיבות. היא מוותרת על שר חוץ ומעמידה דרשנית, שתסביר ל"גויים" על זכותנו האלוהית. בקיצור, היא נפרדת מהיומרה לכונן מדינה ומתכנסת מחדש בגטו. ובגטו, כידוע, אנחנו מאוימים תמיד, צודקים תמיד, ומחרימים את מי שחריג.
יש בישראל ציבור גדול שאינו מעוניין בכך. יש המונים שחשובה להם הדמוקרטיה, שחשוב להם החוק וחשוב להם להיות חלק מהמערב המודרני. אלה נחרדים מהמחשבה שישראל גולשת למדמנה אתנית מדממת. לציבור הזה אין כיום הנהגה, אך כאשר זו תקום היא תהיה חייבת לעמוד על כך שדווקא הצלתה של היהדות מהגטו מצביעה על נאמנות עמוקה; שדווקא זוהי דמותה האמיתית של יהדות מודרנית. זה לא אמור להיות קשה — מדובר בסופו של דבר, ברעיון הבסיסי של הציונות.
:
—
פורסם היום במדור הדעות של הארץ
לולאת האל 
יש גם את העטיפה הגזענית. יש לי עמיתים לעבודה וחברים שמצדיקים את כל זה בעטיפה מנומקת היטב של גזענות פסוודו-מדעית. איסלמווביה ותפיסת "מלחמת הציביליזציות" לא עוזרות.
אהבתיאהבתי
כדרכו של השמאל, הוא לוקח את המציאות ומפרש אותה באופן תועמלני מנותק מהמציאות עצמה.
השאלה שעומדת כאן למיבחן איננה בכלל מה שתומר פרסיקו מעלה. הסוגיה היא
האם הקם להורגך השכם להורגו, או שמא הקם להורגך, תן לו הזדמנות משופרת שנייה ?!
מסביב לציר זה נטשת היום מלחמת הערכים הגדולה של החברה הישראלית.
המקרה של החייל שהרג את המרצח, מציב בעוז יותר מאי פעם את החברה הישראלית בפני הסוגיה הערכית המעצבת ועתיד לחייבה בעל כורחה להחלטה.
שני הצדדים הנקבצים בעל כורחם למערכה, שאותה פתח אותו כדור גואל בראש. אלה הרואים בו חייל בעל חוש מוסרי ער ובעל ראש גדול מאוד וגיבור והחייל של כולנו, המקיים עקרונית את הערך היהודי
הקיומי: הקם להרגך השכם להורגו.
מהצד השני מתייצבים אלה שסולם הערכים שלהם מתמצה כך: הקם להורגך, תן לו הזדמנות משופרת שנייה לבצע את זממנו. אלה הכריזו עוד טרם יבשה הדם באירוע, על החייל מבצע הירי כרוצח צמא דם המסלף את ערכי צה"ל. בראש אלה התייצבו שר ביטחון שמאלני קיצוני ורמטכ"ל אופייני לצבא מסורס ופייסן אויב כרוני ושני אלה נתמכים על ידי השמאל הקיצוני האובדני והערבים שונאי ישראל.
כך יצרה אותה ירייה גואלת בעל כורחה קו פרשת המים חדש, שאותו כבר אי אפשר יהיה לטאטא יותר מתחת לשטיח. פרשת מים שביחס אליה תיתבע החברה הישראלית לתת מענה ובעל כורחה להפסיק במריחה הגדולה.
שני הצדדים כבר נאספים למערכה. מצד אחד היהודים הלאומיים: נאורים, שוחרי חירות האדם, אך עוד יותר שוחרי קיום האדם, שוחרי עצם קיומו הפיזי וביטחונו והערך המנחה שלהם, הקם להורגך השכם להורגו. לא השכם לנטרלו ואחר כך לכלכלו, להשכילו, להכשירו כדוקטור לטרור ולשחררו לתוך רחובותינו כחיית טרף מיומנת פי מאה לבצע בנו את זממה. כפי שמלמדנו הניסיון חד משמעית!
מצד שני כבר נאספים הנאורים בעיני עצמם, מנהיגיהם יעלון ואייזנקוט והשמאל האובדני המאבד את צלילותו שתומך בהם הללו חרטו על דיגלם ובבסיס ערכיהם – כבוד האדם וחירותו, ובלבד שאין זה אדם יהודי או רחמנא ליצלן מתנחבל כלשונם. ביהירותם כי רבה, עיוורון הוא שמנחה אותם, עד כי יסרבו לראות את הסכנה.
ומהו העיוורון הזה ומהותו: זהו עיוורון לעצם הקיום עצמו, לעצם הביטחון, שבו לקו אליטות של עם ועתה גם שר הביטחון השמאלן הקיצוני ואיתו כל מערכות הביטחון. עיוורון וכהות מוסרית לעצם זכות הקיום היהודי, כה גדול העיוורון, עד שמבחינתם לקיום היהודי כשלעצמו אין כאן כל ערך. ועדיף מחבל חי לאלפו דעת טרור, ולשחררו בהזדמנות הראשונה, על זה מבחינתם יקום וייפול הכול. הם פתחו במסע צלב, בו נחשפת ליבת הקוד המוסרי שלהם: מרצח טוב הוא מרצח חי! לאחר גל של טרור שאת סופו אין רואים, פתאום התעוררו משביעות רצונם מדושנת העונג, נחרדו , ויצאו למסע צלב האם למען ביטחון האזרחים, לא! האם למען ביטחון המדינה, לא! למען קדושת החיים של האזרחים, הצחקתם אותם?
למען קדושת החיים של המרצחים. על זה מבחינתם הכל יקום או יקרוס, על זה תקום או תיפול ישראל, ואם אין צדק למרצח הפלשתינאצי, ימוגר הצדק ותמוגר המדינה ואזרחיה לעד.
כאן נאספים אל שדה המערכה המכרעת, נאמני הלאום היהודי, שומרי ערכיו ונוטרי חומותיו, והם מצופפים עתה שורות מסביב לחייל בעל הראש הגדול, שעשה את המעשה היחיד השפוי, המרתיע, המזקיף את הראש ואת החזה, המבין את השכונה בה אנו חיים, ונותן לכך מענה, הקם להרגך, השכם להורגו, להורגו את מוות, להורגו עד כלות, להורגו לא מטאפורית כי אם פיזית ממש, להורגו עד וידוא הריגה.
מצד השני של שדה המערכה הגורלית הזאת נאספים אליטות יורדות מגדולתם, שמנהיגם זה מקרוב שר הביטחון השמאלני קיצוני וצבא הגנרלים של צבא מסורס, מנוטרל מכוח הרתעה, מבולבל מצו ומפקודה , צבא הדוברים והאיצטגנינים שעל ראש שימחתם לא ביטחון האזרחים, לא הזכות לחיים, לא הזכות לקיום, אלא הזכות של המחבל הפלשתינאצי, לקום כעוף החול ולצאת למסע החיסול המיוחל, להשלים בפעם השנייה את שנמנע ממנו בפעם הראשונה. מאחורי סולם הערכים של התקינות הפוליטית, הכול כך לא תקינה, לא תקינה עד כלות, לא תקינה עד מוות. מותנו שלנו היהודים.
בהתנגשות הטיטאנים הזאת, במערכת הגורלית הניטשת לפנינו, נוטרי חומות הפלשתינאציות, יכולים לגייס לטובתם עט ומסך, נייר עיתון, ומדיה כזבנית ופושטת יד ואף רגל ובעיקר שונאת עמה, עד כלות.
אך מצדו השני של שדה המערכה נאספים המונים, מיליונים, מתייצב עם שלם, שוחר חיים, שפוי , חכם, עם המתעורר בעל כורחו מדמדומי שטיפת מוח ארורה של שנים עשרות.
ובעימות הזה העם ינצח – עם ישראל עודנו חי.
אהבתיLiked by 1 person
דוד נראה לי שאתה מפספס את העניין ובונה תאוריה מעוות ,החיל ירה במחבל פצוע הוא לא קם להורגו, לפי מה שאתה אומר הפתרון בגדול להוריד 10 פצצות טון על הערים הגדולות בשטחים וככה יבינו "אויבינו" ומי שלא מת יברח. והכל בשם האלוהים, דת יהודית "העם" איזה עם מי הוא אותו עם? איתך עם ישראל לא ינצח הוא יחרב.לעד.
אהבתיאהבתי
שכחת שהוא ירה בו מחשש שהוא עומד לפוצץ מטען. ושוב חזרנו ל'הקם להורגך'
אהבתיאהבתי
בתור איש לאומי נאור, אני מבקש מכם, שתו כוס מים ותרגיעו, איש לא מבקש לחזור לשבטיות, איש לא מבקש לחזור לדתיות קנאית, איש לא מבקש לגרש את כל מי שמוכן להיות נאמן למדינת ישראל. כל השבטיות הזאת שתומר מנפנף בה, היא דמגוגיה בגרוש ואין לה במה להאחז. בעוד הימין בישראל נאור ושוחר שלום, מתברר שהשמאל הוא הוא צמא דמים, קורבנות השלום, זוכרים, זוכרים מי הביא שלום ומי שפך דמים?! כנראה שמתחת לנאורות השמאלנית מסתתרת גזענות חשוכה ושבטית, השבט הלבן שלמען שלטונו שלו, מוכן להוריד את המדינה ואזרחיה שאולה. את התענוג הזה לא ניתן לכם. אותנו לא מעניינים אישים ומפלגות אותנו מעניינים עקרונות. ואם בוגי שפעלתי לבחירתו לביטחון, מעל באמוננו העקרוני, עכשיו אנו פועלים להדיחו, זה ייקח זמן, אבל לא יותר מדיי זמן. עם ישראל הנאור ינצח את השיבטיות החשוכה והצבועה.
אהבתיאהבתי
זוית הראיה הצרה של השר לעומת זו הרחבה של החיל
|
שר הבטחון טען שאסור היה לירות במחבל בחברון. מזוית ראיתו של השר המחבל כבר לא סכן איש. אכן, בטווח הזמן הקצר וברדיוס של כמה עשרות מטרים סביב המחבל נראה שהשר צדק, אבל זוית הראיה של החיל היתה הרבה יותר רחבה משל השר.
על רקע תוצאות שחרור המחבלים בעסקת גלעד שליט שעקרה את כח ההרתעה של המנגנון המשפטי המסודר, החיל שאל את עצמו אם הותרתו של המחבל בחיים לא תפחית את גורם ההרתעה היחיד שנשאר- החשש של המחבלים למות (לא משפיע על שוחרי השוהדה והג'נה אבל משפיע על האחרים, הרי גם פרשן "הארץ" עמוס הראל ב 10.04.16 הסביר את דעיכת גל הטרור, בין יתר הסבות, ב"פעילות …של הרשות … כדי לשכנע תלמידים לא לצאת לפיגועים שסביר כי יסתיימו במותם" ), ועוד שאל החיל את עצמו אם בהחלטתו שלא להרוג את המחבל ובכך להחליש את הרתעת הטרוריסטים, אין הוא נעשה בעצמו לשותף לטרור ולרצח בני עמו.
שר הבטחון יכול לאמר שגם מזוית ראיה רחבה המגרעות שבהריגת המחבל גדולות מיתרונותיה, ולכן היא אסורה, אבל הוא בכלל לא מתיחס לזוית הראיה הרחבה. הוא שותק, ושתיקה נדמית כהודאה.
אהבתיאהבתי
כמו ששמך מעיד הוא לא שייך לך.
אינך איש שלום אבל אתה מייצג אוטנטי של מי שלא מוכן להתייצב מול המציאות האמתית ובוחר את המציאות המדומיינת שסיסמאות וצרות אופקים מייצרים
לא ניתן לכם מאיים איש שפניו לא לשלום. ביטוי כמו השבט הלבן ממחיש עד כמה חדה ההבחנה של תומר פרסיקו.
אהבתיאהבתי
ישראל לפי מגילת העצמאות היא מדינה יהודית דמוקרטית-ולא יהדות מודרנית כפי שתיארת
כל אחד רשאי להאמין כרצונו -אך ישנה התערבות דתית מאז שלטון נתניהו זאת הבעייה
העם לא קם על המדינה העם קם על שקר -שר בטחון של צבא העם קם ותקף את החייל מעל גלי התקשורת
בלי סוף אחריו הגיע הרמטכל וראש הממשלה שכמובן שינה דעתו בהתאם לציבור-וזה "ממפלגת ימין לאומי"
אשרי המאמין
הדבר הכי מכעיס לא ניתנה לחייל זכות לחפות-משפט שדה ואש בכיכר העיר
אחר כך בית המשפט יחקור…(כמובן מבלי להיות מוטה מדברי שר הבטחון)
אחר כך החלו ההפגנות העצרת למען החייל-לגיטימי לא ?מדינה דמוקרטית לא?
אז כנראה שלא זמרים מאויימים ומוחרמים על ידי מערכת תקשורתית -מדינתית בכל הערוצים
ראה דוגמה קטנה דובר צהל בעבר ועיתונאי בהווה(או עדיין דובר צה"ל?) עודד בן עמי
בחר לנסות לשכנע את רון חולדאי אם אין לעיריה שיקול דעת לבטל את האירוע
טלי ליפקין שחק בתכנית רדיו גם ניסתה למנוע את "אנרכיה"
חלק מהאמנים בחרו לא להופיע כמו דוד דאור ואייל גולן שנסוגו ונכנעו ללחץ
וחלק כן אך קיבלו איומים כמו סבלימינל ואחרים-אך הופיעו
זאת אומרת אנחנו בישראל חיים בדיקטטורת מחשבות המדינה מאיימת על האזרח
כיום הצל לדוגמא (שלא היה בעצרת) מאוים בפגיעה במשלח ידו מדוע ?
כיוון שמוגדר-ימני קיצוני ועל ידי מי ?-על ידי התקשורת
כעת הגיע החדש יאיר גולן עם אותם זמירות השוואה לתקופות הנאצים-ומתי?- ביום השואה..
לשמאל בין המחלות יש מחלת אמירת המילה נאצים\שואה\נאציזם על הטיותיה
כדי להישמע חריף
מאנשים אלו בא לי להקיא יש אלפי צורות להביע את עצמך מבל להשוות יהודי לנאצי או לתקופת הנאציזם
לימין של היום יש מחלה גרועה בהרבה -מחלת הימין המתחזה(מתחזה לימין)
ועשיר כקורח -מי שמאמין שידאגו לבני עניים אופטימי
http://www.forbes.co.il/rating/list.aspx?en6v0tVq=HG
בבחירות הבאות -מעתה והלאה אני אצביע רק לחרדים על אפם וחמתם של רפורמים ימניים ושמאלנים -שקר מפלגות הימין השמאל והמוסדות הציונים לא ישכח
לא חנוך מחדש של פלורליזם ולא של רב תרבותיות בבתי ספר ותנועות נוער יצלח
לא בתי מדרש שקמים באלפים במימון המדינה ומוסדות ציונים עולמיים ומטרתם דתיות LITE
כך שתתאם לשלטון:לא "קיצוני" מידי לשם קבלת הזרם המתקרא רפורמי בהמוניו מארהב בעתיד+
לערבב את היהודים והערבים ביחד וליצור עם יהודו-ערבי ללא שאיפות לאומיות לא לכאן ולא לכאן
כמה נוח ….ולהכין את הקרקע למסירת ירושלים…..ולשלום עולמי ואיזורי -כן בטח…
הכל לא יצלח כי כמו שאמרת הכל חוזר לנקודה ממנה התחיל
נ.ב
מציע לא לצרוך חדשות בערוצים ממלכתיים שם השקר רב על האמת
אהבתיאהבתי
מעולה, תומר.
אהבתיאהבתי
Tomer kol mila sela! Thanks
אהבתיאהבתי
"גבירותיי ורבותיי, הלכה המדינה!"
(הקומיקאי הנהדר מעיין בלום, בפרק מתוך העונה הראשונה של התוכנית הסאטירית "היהודים באים" ששודר ביום 21 נובמבר, 2014, בערוץ הראשון, במערכון שבו הוא מציג את הניסוחים הלכאורה מקוריים ואוטנטיים שבאמצעותם בחר חיים יבין להציג את תוצאות "המהפך" של בחירות שנת 1977). ראו להלן URL למערכון המצוין בערוץ You Tube של הערוץ הראשון: https://www.youtube.com/watch?v=UTtXTIEO0MY
המערכון ובמיוחד השורה המצוטטת לעיל ממנו, נראה רלוונטי מאוד בהקשר הפוסט המדויק שלך, שכן אותו ניצחון
התבסס בכבדות על הססמא "יהודים, יהודים!!" שצווח מנחם בגין בכל הזדמנות פומבית, כאשר מתחתיו נחה
אותה הנחה סמויה שלפיה הלאומיות היהודית חשובה מכל, והנה אנחנו היום.
אהבתיאהבתי
כמובן, המערכון עוסק בעיקר בניכוס מנגנוני המדינה על ידי קבוצה ההגמונית דאז והזיהוי העצמי של חברי אותה קבוצה הגמונית עם המדינה, והדברים ידועים. עם זאת, גם קמצוץ מהעניין של הפוסט הזה יש בו, כאמור בציטוט, כמו גם שוביניזם וביקורת על עניינים נוספים. אכן מערכון מצוין.
אהבתיLiked by 1 person
מעולה.
ממש ניסחת לי את המחשבות..
השאלה היא האם יש סיכוי ריאלי שתקום הנהגה לציבור המתון, זה שלא חפץ בחזרה אל השבטיות.
קולות אחידים רצופי סימני קריאה, מקימים ממשל בקלות יחסית. משנה מדינית ודתית מורכבת, לא תזכה לעולם לאהדת ההמון, שבסופו של דבר נחוצה לשם כינון מנהיגות.
אתמהה.
אהבתיאהבתי
לא זו העת לחפש מנהיגות. החיפוש אחרי מנהיגות מזכיר לי את המשפט התנ"כי "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר יעשה" וגם את זה "שמלה לך קצין תהיה לנו"
זו העת לקחת אחריות אישית. מנסיוננו כיהודים למדנו שהרוע שולט במקום בו הרוב שותק.
כיהודי אני שואב נחמה וגם פתח לתקווה בשורה משיר חנוכה: "כל אחד הוא אור קטן וכלנו אור איתן. סורה חושך מפני האור! סורה!!!!"
חובה על כל אחד להביע את מחאתו ואת נכונותו לצאת לרחובות ולהפגין את שאט הנפש מתוצאות מדיניותו של ביבי. לעניות דעתי כל מה שייחס תומר פרסיקו לעם יונק מדברי ההסתה של ביבי.
דפנה ליף לא הייתה מנהיג אבל האוהל שהקימה היה הנר הראשון שמשך אליו הרבה רבבות.
אהבתיאהבתי
דווקא הדיבור הרחב על דמוקרטיה בלי להזכיר את עם ישראל כי הזכרת הלאומיות לא נחשבת בחוגים מסוימים היא זו שמחזירה את הציבור לשבטים ולא לדמוקרטיה. עם לא יכול להסתדר רק עם רצון לחיים נחמדים זה לצד זה והוא זקוק לאתוס
אהבתיאהבתי
לדעתי השבטיות/לאומנות היהודית מתרוממת "במיוחד" בגלל השבטים שהפסידו לנו ב48 והפכו משבטים לעם- כנגדנו שאינו מכיר (לפחות ראשיהם הפוליטים)ביהדות ישראל אז למעשה מלחמת השחרור נמשכת והתיסכול מכך חיסל את השמאל וחיזק את הימין שמתנהל כמו הערבים "בהתגוננות מתמדת" ואין חזון ונכונות לפשרה והאבולוציה האנושית, לקחה צעד לאחור.הבעיה לא בעם אלה רק במנהיגים החשוכים.
אהבתיאהבתי
פעם נוספת רואה צל הרים כהרים, כרזה ללא מקור ברור הופכת לאינדיקציה על עם שלם.
פשיזם, בסיסו הרפובליקנים רדיקלי, יצירת זהות א-אתנית.
לא בכדי הוא נוצר בצרפת וכבש את איטליה. היכן שהמדינה מגדירה את 'העם' שם נמצא פשיזם.
מה שפרסיקו מתאר הוא, למעשה, את קריסת השקר לפיו קם כאן העם 'העברי' או קם כאן העם 'הישראלי' – זה אידאה מנותקת וזה תוצר של מנגנון בירוקרטי.
מדינת היהודים היא מדינת היהודים – ובה יש יהודים.
ואותן אליטות קוסמופוליטיות, אותה אצולה פרובינציאלית-כפרית 'ישראלית' שפרסיקו מנסה להשתייך אליה למרות שהוא טוען שהוא נגדה(תרבותית) מגלה כאן, כמו בארצות האיחוד האירופי, שה'עמח'ה' לא זורם על חזיונות שלום קאנטיאני ודתות שפינוזיסטיות של 'תבונה' – הוא עם בעל גיבורים, מיתוסים, שירי עם, דתות, אהבת ארץ ועבר וכולי…
לא נורא פרסיקו, הארץ ימשיכו לפרסם ניתוח המתבסס על חמישית-ראיה.
אהבתיאהבתי
העם קם על המדינה!!!
מדינת יהודה נגד מדינת ישראל !!!
הכותרות בהארץ לא משאירות מקום לספק, השמאל איבד את זה לחלוטין.
בהחלט אפשר להבין לאור ההפסדים בבחירות וחוסר היכולת להציע איזה שהיא תוכנית מדינית (או כלכלית) סבירה או אפילו בסיס רעיוני מאחד (מעבר לקוטג׳ ואכלו לי שתו לי ומגיע לי).
כדאי לשמור על פרופורציות. בסך הכל העם אותו עם והממשלה אותה ממשלה.
אהבתיאהבתי
מעניין, אבל…
״הישגיה האדירים של התנועה הציונית, שאיחדה קבוצות מפוזרות ושונות לגוף פוליטי אחד״
אז כנראה שאין הישגים…
אהבתיאהבתי
מעניין איך כולם מסכימים כאן לדעה שכל כולה מתבססת על מקרה אחד בלבד!
מה שקורה כאן הוא חשיבה ההולכת בתלם שסולל אדם משכמו ומעלה בדרך כלל אבל הפעם – לא מסכימה לקבל מסקנות על סמך ניתוח תגובות למקרה הירי במחבל בחברון שכשלעצמו הפך לסנסציוני :(
אהבתיLiked by 1 person
די מוזר. קודם ממציאים את התיאוריה המוזרה לפיה הלאומיות היא המצאה מודרנית מוחלטת, שבאמת אנשים (או יותר נכון – אינדיבידואלים) התחברו מתוך אמנה חברתית ורק באופן חיצוני הודבקה להם אידיאולוגיה לאומית. אח"כ בודקים ומגלים, שמילא באירופה עוד אפשר להלביש את זה בדוחק, אבל יש עם שעליו זה פשוט לא עובד – העם היהודי, שהיה לו מאפיינים לאומיים מובהקים עוד בעת העתיקה, וגם בימי הגלות חלק מהם נשמר. אז מנסים להוריד אותו להערת שוליים או להמציא לו את ההיסטוריה מחדש (זנד).
ואז, באים ומתלוננים על זה שאותה פיקציה, שמעולם לא הייתה, נשברת.
יש עם יהודי (/עברי/ישראלי), יש לאום יהודי (כנ"ל). הוא מעולם לא היה "שבט" (היו שבטים שהרכיבו אותו, אבל גם זה הסתיים בערך עם חורבן שומרון). הוא מעולם לא היה חמולה. אכן, "עם". אבל "עם" זה לא פירוק המסגרת, זאת המסגרת עצמה – אותה אחת שתמיד הייתה.
הוא עבר שינויים לא מעטים לאורך ההיסטוריה, וברור שהמודרנה והמסגרת המוסדית של הפוליטיקה המודרנית השפיעו עליו ושינו את דמותו. העם הזה היה בגלות, ומסיבות רבות ומגוונות הוא הצליח להתעורר לחיים לאומיים פעילים ולהקים "מדינה יהודית בארץ ישראל". כלומר – מדינת לאום מודרנית.
יש בתוכו – כמו בכל מדינת לאום דמוקרטית – מתחים מובנים וטבעיים בין הממדים הקולקטיביים לבין האינדיבידואליים, בין הרצון לבטא את המורשת הלאומית לבין הרצון לשמור על זכויותיהם של המיעוטים, וכו'.
בנוסף, היא עוסקת ללא הרף בניסיון למצב את עצמה כמדינה הכי מוסרית בעולם, ומקבלת ללא הרף יחס מפלה המציג אותה כמפלצת צמאת-דם.
מה שנכון, הוא שבשנות ה-90 (פחות או יותר) היה ניסיון די-כוחני לעשות דקונסטרוקציה לממד הלאומי שבבסיס הפוליטיקה הישראלית, וליצור את ישראל מחדש כמדינה א-לאומית, המבוססת על זכויות היחיד בלבד, כפי שמבין אותם (בעיקר) בית המשפט העליון. ניסיון ההפיכה הזה נתקל בהתנגדות כמעט מראשיתו, (הפגנות החרדים, זוכר?) וכרגע נראה שהוא באמת הגיע אל סופו, והמדינה חוזרת להיות מדינת לאום בריאה ודמוקרטית.
עם הרבה בעיות שדורשות תיקון, וגם לא מעט ערסים ברחוב ובפייסבוק, אבל סה"כ מדינה סבבה.
העם הזה גם מצוי, (שמת לב?) תחת מתקפת טרור קשה וארוכה (אני מקווה שהיא באמת דועכת, טפו טפו..), שהמדינאים שלנו לא בדיוק הראו סימנים שהם יודעים איך להתמודד איתה. דבר שמעורר תסכול וזעם סביר. זה לא מצדיק שום הסתה ואלימות, אבל אם כבר נותנים הסברים מתוחכמים – נראה לי שזה ההסבר הראשוני. ואם רוצים ללכת צעד קדימה, אפשר לצרף את החיבור בין התסכול הנוכחי לבין תחושת הניכור כלפי אותו ניסיון ההפיכה והעומדים בראשו.
אהבתיLiked by 2 אנשים
דברים כדורבנות. ולעניין החייל בחברון/הילדה עם המספריים/אינטיפאדה שלישית/לינץ׳ בעובד זר בב״ש/ירי שוטרים בחמושים שלא מהוים סכנה.
אכן רמת האלימות מאוד גבוה לאחרונה, אבל הדרך להתמודד היא בודאי לא בכותרות אלימות חדשות לבקרים.
אהבתיLiked by 1 person
^^מה שהוא אמר
אהבתיאהבתי
אנתח בקצרה את הכשלים העולים לדעתי ממאמרך:
אתה מסתמך, כמו רבים, על תפיסת הקידמה המודרנית שלפיה מה שהיה קודם היה מפגר,אנכרוניסטי,פרימיטיבי(הגטו,הקהילה היהודית,ה"חמולה" כלשונך), ומה שבא אחר כך הוא מתקדם,נאור, מודרני. לכן המדינה החילונית קולקטיבית תהיה לעולם מושג מתקדם יותר מתפיסת העם היהודי. עצם הנחת רעיון הקידמה הופכת טענה זאת לדבר שלא נצרך להוכחה אלא הוא ברור מאליו. אלא שהוגים רבים הראו שרעיון הקידמה הוא בעצם מיתוס. במקרה שלנו המצב דווקא הפוך, כי במובנים רבים רעיון המדינה הישראלית-חילונית הוא רגרסיה לרעיון תיקון העולם של עם הסגולה. במובן שהוא הופך את הקולקטיב היהודי ליבואן של רעיונות ממקורות זרים במקום ליצואן של ערכים עצמיים של העם היהודי ואמונה שיש בכוחם לשנות את העולם. אבל כשמסתכלים על הכל בפריזמה הצרה מאוד של רעיון הקידמה שוב לא מבחינים בפרטים הכל כך חשובים וטריוויאלים האלו. כשל נוסף הוא זיהויו של החוק כעומד בהכרח לימינו של מחנה מסויים(השמאלי ליברלי) בעוד שלמעשה החוק מגיע מהכנסת והוא אמור לבטא את רצון העם דרך נציגיו. הכשל כאן אם כן הוא תפיסה דיקטטורית מוסוות היטב(גם ממשמיעי הטענה) שהחוק נועד לשרת אך ורק את עמדתם כי אך ורק היא הנכונה והראויה ולכן לא באמת חשובה דעת העם ואפשר לרמוס אותה באמצעות בתי המשפט, מה שמהווה פגיעה קשה בדמוקרטיה, ובמשתמע ולאורך זמן, פגיעה בחוסנה של המדינה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כשל נוסף ומרכזי הוא רידוד וביטול העמדה היהודית ע"י ההבטחה השקרית שהיא בעצם כיום אמורה להיות עמדה ליברלית ללא שיור, וכאן יש חטא לאמת האינטלקטואלית כדי לא לחוש במתח המובנה בין שתי השיטות מתוך אמונה מוטעית שאי אפשר לבסס חיים משותפים כשיש מתחים קוטביים בין גישות שונות. עד כאן כמה כשלים שעולים מהבנת הנקרא של המאמר בתקווה לפתוח עיניים לדיון קצת יותר אינטלקטואלי ומעמיק.
אהבתיאהבתי
בקצרה אוסיף לנ"ל שגם תפיסת המדינה כישראלית-חילונית-מערבית לא היתה לעולם מובנת מאליה אצל הוגי הציונות ורבו על כך חילוקי הדעות, ולא רק בקרב הפלג הימני בתנועה הציונית. ככה שגם כאן יש תפיסה רווחת מוטעית, למרות שאני לא נסחף לצד השני לנכס את כל המוטיבציה הציונית כדחף דתי בעיקרו. אלא בסך הכל מצדד בהבנה יותר מורכבת של ההיסטוריה הקרובה שלנו.
אהבתיאהבתי
ישראל לא חוזרת אל העיירה היהודית אלא היא תמיד היתה רק עיירה יהודית.
אהבתיאהבתי
"נאמנות נמדדת קודם כל בהגנה על קיומו הפיזי של השבט…החייל המחסל פעל לשם הגנה…שר הביטחון פועל בשם החוק"
כלומר: החוק הישראלי אדיש להגנת היהודים.
אם הרב יצחק גינזבורג היה כותב כך אז הוא כבר היה מחכה לזמון לחקירה.
אהבתיאהבתי
ניסוח זה מראה אכן על העיוות הטרמינולוגי של הכותב, שבמודע או שלא שם את החוק כנוגד להגנה על היהודים בארץ, והרי יש כאן כעין פרודיה אכזרית על הציונות שביקשה ליסד מקלט בטוח לעם היהודי והנה "ממשיכיה" רואים בדבר טריוויאלי זה טעם בעייתי משהו. שהרי יכול היה הכותב לנסח את טיעונו הזה במדויק במילים אחרות וצורמות פחות, כגון חשיבות ההגנה על אופיו המוסרי של עם ישראל בד בבד עם ההגנה הממשית עליו. ההנגדה כאן בין הגנה על העם להגנה על ה"חוק" היא נוראית מבחינת הקומנסנס שלה.וודאי ובודאי שאינה עולה בקנה אחד עם מטרותיה המקוריות של הציונות, תהיה חילונית וקולקטיבית ככל שתהיה.
אהבתיאהבתי
או במילים אחרות, אנשי השמאל, ככל שיידחפו לפינה המתגוננת והמתבדלת של ה"חוק" כפי שהוא נראה בעיניהם ויציבו אותו כנוגד לאינטרס הקיום של העם, כך ילכו ויאבדו את אהדתו של הציבור הרחב ויקצינו לעמדה לעומתית יותר ויותר שתחשוף את האבסורדיות של עמדתם מול המציאות. אם הייתי שמאלן הייתי מציע לכותב המאמר לנסות להכיל את הרגש הלאומי והחרדה עליו ומתוכו להבנות את עמדתו ולא להתרחק ולהתנכר ממנו.
אהבתיאהבתי
"איש לאהליו ישראל" זאת תופעה מוכרת לנו מזמנים של חסר אמון בשלטון המרכזי.
|
השאלה החשובה היא מה גרם את אבדן האמון של הצבור בשלטון.
|
לפי הכתוב ב"הארץ" / דעות 16.04.14 במאמרו של צבי בראל:
" ראש השב"כ …דיבר על קבוצות מתנחלים שאיבדו את האמון במדינה:… 'קבוצה קיצונית שמונה כמה עשרות… בעיקר ביצהר… החליטו לפעול ב…הטלת אימה ..על ממשלות ישראל… פוגעים בערבים ובקודשי דת' ".
ומהו הרקע לאותו אבדן אמון במדינה שדחפם להטיל אימה על ממשלות ישראל ?
כתב שם צבי בראל כך: "תיאר ראש השב"כ… את עיקרי אמונתו של 'הציבור האמוני'…'לפי תפישת עולמם, ההנהגה חסרת ערכים, לא תמיד פועלת באופן דמוקרטי, מסובכת פלילית ועושה קומבינות. ..[והתוצאה של אותו חסר אמון היא ש].. מבחינתם, ההנהגה פועלת באופן לא דמוקרטי כדי להוציא אותם מאדמתם בצורה לא ראויה ופוגעת".
אם צדק ראש השב"כ בכך שמקור הבעיה הוא "תפישת עולמם" הנ"ל על הנהגת המדינה, הלא מאמרי דעות בקורתיים באמצעי תקשורת נשכניים ("הארץ", למשל) הם שעצבו את "תפישת עולמם..[ש].. ההנהגה חסרת ערכים, לא תמיד פועלת באופן דמוקרטי, מסובכת פלילית ועושה קומבינות".
לפיכך, הבקורת התקשורתית הנורמטיבית היא המקור של מסוכנותם.
|
משמע, הבעיה איננה אפינית לישראל אלא הדמוקרטיה בכל מקום היא קרקע פורה לאנרכיה, בשלבים אלה:
הדמוקרטיה מחיבת בקורת חפשית על הרשות המבצעת ועל הרשות השופטת. כשהבקורת מתמשכת ללא סוף ושום ממשלה ושום רשות שופטת לא מצליחה לשכך אותה (בגלל שכלי התקשורת שמתחרים על הרייטינג לא מפסיקים ללבות את ההתמרמרות הצבורית), אכזבת הצבור מפעולת הרשויות חוזרת ונשנית פעמים רבות, עד שהצבור מאבד אמון בנבחרי הצבור ובשופטים באשר הם, ואם הצבור גם מבוהל (מטרור, מבעיות כלכליות, מפשע, בין שהבהלה מציאותית בין שהיא מלובה ע"י התחרות כלי התקשורת על הרייטינג), אז הצבור מתפתה לפתרונות פופוליסטיים, שמנוגדים להחלטות של הרשויות. הפתרונות הפופוליסטיים מושפעים ממנהיגים כריזמטיים ומ"רוח השבט".
לפעמים הפתרונות הפופוליסטיים אינם מנוגדים להחלטות של הרשויות כי פני הדור כפני הכלב והלך החבל אחר הדלי כדי להתאים את הפתרון של הרשויות לזה של ההמון.
דוגמה: הבהלה שיצרה התקשורת באינתיפאדה הראשונה (שהיום היינו מתגעגעים אליה) גרמה לצבור לנהות אחרי סיסמת הבחירות השמאלנית "אנחנו נוציא את ..[הסכינאים הספורים שבאו מ]…עזה מת"א" ולהחליף את ממשלת הלכוד "שלא מוכנה לפיוס" בממשלת רבין, ואז רבין נגרר להסכם אוסלו על אף שלא האמין בו.
אהבתיאהבתי
המסקנות כאן מופרכות. שום דבר למעשה לא השתנה מאז תקופת הסיזון, ההאשמות ההדדיות בעקבות רצח ארלוזורוב, הרג יהודים באלטלנה והגדרתו של בן גוריון את "התותח הקדוש" שפגע בה, ועוד ועוד. לכך משתייך גם התחקיר על גנדי ששודר אך לפני יומיים. אני בעד התחקיר אף על פי שברורות הכוונות הלא תמימות מאחוריו להרשיע ולהשחיר את תומכי ההתנחלות וארץ ישראל השלמה. אלא שיוזמי תחקיר-גנדי שכחו שרחבעם זאבי היה בשר מבשרה של תנועת הפועלים והשמאל, ובכך הם מרשיעים את מורשת מפא"י ואם תרצו את הציונות עצמה. אם זו מסקנתם, אז צודקים 'לוחמי החירות' הערבים שכל מעשה רצח וטרור מוצדקים כנגד הישות הציונית והכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל במאה השביעית הוא טהור, בעוד ששיבת צאצאי היהודים לארצם היא מעשה גזעני ופושע.
אהבתיאהבתי
http://mida.org.il/2016/04/17/%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A2%D6%B7%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A6%D7%91%D7%90
אהבתיאהבתי