בין מעגלי המחפשים הרוחניים בזמן הזה כמעט שאין צורך להציג את קרישנמורטי. מי שנחשב ללא ערעור לאחד המורים הרוחניים הגדולים של העת המודרנית; מי שכילד נבחר על ידי האגודה התיאוסופית להיות ה-world teacher הבא, כלומר להיכנס לנעלי משה, הבודהה, ישו או מוחמד ולהיות המבשר הנוכחי של האמת הנצחית; מי שב-1929, בנאום מפורסם ומרשים זרק מעליו כל יומרה להיות מנהיג המונים או גורו נערץ ויצא לדרך עצמאית; מי שהפך להיות מורה רוחני ופילוסוף נודד שגם זכה מג'ורג' ברנרד שואו לתואר "האדם היפה ביותר בעולם"; ומי שעד סוף חייו (1986) נדד ממדינה למדינה, מגנה את הלאומיות והאתנוצנטריות, מדבר על כך ש"אתה הוא העולם" ומבקש ממאזיניו לחפש לא פתרונות לשאלותיהם, אלא את מקור השאלות עצמן – האדם הזה הוא עבור רבים התגלמות הפסגה הטהורה של ההוראה הרוחנית.
אותו טוהר רוחני נובע לא רק מאורח חייו מעורר ההשראה, אלא אף יותר מכך מתורתו, שנראה שאין "נקייה" ממנה. קרישנמורטי בעצם הטיף לאי-לימוד. הוא דחה כל אמונה, כל מסגרת מטאפיזית, כל טקס, כל מצווה, ואפילו כל תרגול רוחני או מדיטטיבי. הוא ביקש מתלמידיו (אחרי שהתעקש שהוא לא מורה והם לא תלמידים) שירפו מכל מאמץ אקטיבי להתפתח רוחנית או מוסרית, שירפו גם מכל מה שידוע להם על עצמם או על העולם, וינסו אך ורק להבין, ברגע אחד, מי הם באמת ומהי המציאות לאשורה. עם הזמן (מאז שנות השלושים בשיחותיו ומאז שנות החמישים בספריו) גם נתן מעין מיני-תרגול רוחני אחד פשוט: להתבונן בעולם מתוך "מודעות חסרת בחירה" (choiceless awareness). רק תפיסה כזו של העולם יכולה להביא לחירות אמיתית, התעקש.
במאמר שהתפרסם עכשיו, A Pathless Land: Krishnamurti and the Tradition of No Tradition, אני מנסה לנתח את מקורות תורתו של קרישנמורטי. אני לא מקבל את העמדה שגורסת שמדובר ביצירה מקורית של קרישנמורטי, ומציע ששורשיה מצויים בנצרות הפייטיסטית, שהיא עצמה התפתחות של הפרוטסטנטיות הלותרנית. אני גם מציע שהפריצה שלו מתוך האגודה התיאוסופית, שסימן אותו נאום מפורסם ב-1929, לא נבעה רק מהמשבר האמוני שנקלע אליו עם מות אחיו הצעיר ניטיננדה, אלא היתה תוצאת הבשלתה של אישיותו, בתוספת השפעות שונות שנחשף אליהן במסעותיו במערב. כל אלה יחד הובילו את קרישנמורטי למה שניתן לכנות "המסורת של אי-מסורת", כלומר אותה מסורת שמתיימרת לדחות כל מסורת.
המאמר פורסם בספר Theosophical Appropriations: Esotericism, Kabbalah, and the Transformation of Traditions בעריכת פרופ' בועז הוס וד"ר ג'ולי חייס ובהוצאת אוניברסיטת בן גוריון. הוא מסכם כנס שנערך באוניברסיטת בן גוריון בדצמבר 2013, ומכנס מאמרים מעניינים רבים. ראו כאן רשימת תוכן והקדמה מאת העורכים.
כאן המאמר כולו (יחד עם הקדמת העורכים לפניו)
לולאת האל 
הקסם שלו מזכיר מאד את הקסם של ניטשה, כלומר הקסם שאופף ניהיליסטים (אבל בכל זאת ניטשה היה קוהרנטי יותר, והיה כן יותר לגבי העובדה שכשאתה יוצא נגד הכל – אתה גם צריך לצאת נגד 'מוסד האמת והשקר' – צעד שהיה בכל זאת גדול על קרישנמורטי).
אהבתיאהבתי
אני הגעתי למסקנה אחת פשוטה.
1. אין אמת מוחלטת.
2.הכל יחסי.
3.העולם הינו עולם הבנוי על פי אופנות חולפות.
אהבתיאהבתי
כתבת פה 3 מסקנות.
אבל תכלס צודק.
ומהצלבה של כל השלוש, אני אומר:
אכול ושתה כי מחר נמות.
אהבתיאהבתי
יש אמת מוחלטת, אם לא הייתה אמת מוחלטת לא היה בסיס לתחושה שהכל יחסי.
הכל יחסי למה ?
על איזה רקע, על איזה הנחה אתה מסמן דברים שנחשבו כקבועים כיחסיים ?
מה התפורר ? למה ?
אגב
איינשטיין לא אהב שקראו לתורתו תורת היחסות, שם שממש לא משקף אותה בכלל, כי בסך הכל הוא מעולם לא קבע שהכל יחסי, הוא פשוט עשה מה שכל מדען אחר עשה וחשף שהקבוע נמצא במקום אחר ממה שהוסכם והונח עד אליו.
אהבתיאהבתי
גם אם יש אמת מוחלטת, עדיין אינה בת השגה-מוחלטת לאדם, גם כי כלי התודעה עצמם עשויים מחומרים מתחלפים וזמניים בגופנו.
אהבתיאהבתי
מהאופנות החולפות, ממה שמשתנה, אפשר לגזור תבנית קבועה, אמת נצחית.
אהבתיאהבתי
כי ניהיליזם זה תמיד רק בכאילו, ואין טעם או חוכמה ביציאה נגד מוסד האמת והשקר אלא אולי רק דרך חקירה, כמו הפוסט מודרנית למשל, של הדרך שבה תפישת האמת והשקר משתנה עם הזמן גם כפונקציית יחסי הפרט עם הקבוצה.
בגלל זה הדרך היחידה לקיים ולקדם זהות נקיה ממסורת עוברת דרך חקירת המסורת, סיבותיה, טעמיה, כמו גם הדרך שבה היא דועכת.
אם לא כך אנחנו נלכדים בכל מה שמגוחך בניטשה וקרישנהמורטי שנידונו לקיים בגופם ונפשם בדיוק את ההפך ממה שהטיפו לו.
אפשר וצריך לדחות את המסורת, כל מסורת, ומאותה סיבה גם את עמדת המורה, הגורו, המנהיג הרוחני, רק שלשם כך צריך להבין את הסיבות לקיום של דברים אלה, את מקומם, את נחיצותם, הזמנית, חלקית, ומשתנה כמובן.
אהבתיאהבתי
"I was once with a great Tibetan teacher, and a student asked him, 'If all enlightenment is within you, why do you need a guru?' And he said, 'You need a guru to tell you that you don't need a guru!'" (Mirabai Bush, Insight Newsletter, 1993)
אהבתיLiked by 1 person
I was once with a great Tibetan teacher, and a student asked him, 'If all enlightenment is within you, why do you need a guru?' And he said, 'You need a guru to tell you that you don't need a guru!' — Mirabai Bush, Insight Newsletter, 1993
אהבתיאהבתי
קשה לענ"ד לקשור בין מות אחיו לנאום ב- 1929. צריך לזכור שקרישנמורטי היה גורו עוד מאז שנת 1900, ואחיו מת בשנת 1913. בינתיים היו מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הקומוניסטית, והתמורות שבאו בעיקבותיהן. לדעתי פריצתו של קרישנמורטי התאפשרה דווקא ב- 1929 בשל החלל שהותירה פטירתו של רודולף שטיינר ב- 1925. התפקיד פשוט התפנה.
אהבתיאהבתי
קרישנמורטי – היהלום הזוהר של המאה העשרים,
זה בלתי אפשרי להכניס את פורץ הדרך הזה לתוך מסגרת ודיונים אקדמאיים,
אהבתיאהבתי
קרא את המאמר ותראה שזה אפשרי.
אהבתיאהבתי
קראתי, וזה מוציא לו (ולי) את הנשמה (:
אהבתיLiked by 1 person
אני לא כ"כ רוצה לספיילר אבל אי אפשר באמת להתבונן בעולם מתוך "מודעות חסרת בחירה" (choiceless awareness). קרישנמורטי כנראה התעקש על כך משום שלעיתים יש להוליך את התלמיד בכיוון ההפוך לגמרי אליו רוצים שיגיע אחרת איך באמת ילמד?
https://en.wikipedia.org/wiki/Upaya
אהבתיאהבתי
אני די הדיוטה בעניין, אבל האם הבודהיזם לא מטיף למודעות חסרת בחירה? נוכחות ברגע הזה, ללא שיפוטיות? לכן לא הבנתי מה החידוש של קרישנמורטי כאן.
אהבתיאהבתי
העניין הוא שגם מנסים לנכוח ברגע הזה , ללא שיפוטיות אי אפשר.
אם הנחתי ש"אני הוא העולם" וחלק ממנו אז למה אני מנסה בכל זאת להתנשא עליו מנקודה שלא נמצאת בתוכו
ללא בחירה, ללא נוכחות ללא שיפוטיות. אולי [אני] מנסה משום שאני רוצה לנצח את העולם ולהיות מעל העולם.
העניין שאנשים לא מקבלים לעיתים את התשובה הפשוטה והדרך המהירה שהם ילמדו תהיה אם ינסו לבד.
אם הם לא יצליחו לעולם זה גם בסדר ואין בהילות לכך. במובן זה סוג הבודהיזם שאני מדבר עליו אינו מטיף.
The empty fist
Another common metaphor for upaya is that of "the empty fist". A father holds up his empty fist saying there is something inside it to get the attention of the crying children. [Sometimes the fist is holding golden leaves to give the impression that something made of gold is held inside]. This is a favorite image of Zen teachers as it eloquently expresses in image the reason behind the necessity for upaya, that is, sunyata, all component things are empty. From the Zen point of view an essential teaching of Buddhism is that all assertions of any kind, even the highest concepts of Buddhism itself such as the Trikaya, are simply expedient means to bring the hearer to the realization of emptiness. But because many people are afraid of emptiness or disdain the idea of emptiness, various upaya must be used to get the student's attention to focus on the essence of mind rather than upon the distractions of mind.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי כלום.
תומר – עזרה? האם הבודהיזם לא מטיף למודעות חסרת בחירה? נוכחות ברגע הזה, ללא שיפוטיות? אשמח להבין ממך מה החידוש של קרישנמורטי כאן.
אהבתיאהבתי
מי אמר לך שאי אפשר? אתה יכול לומר שאתה לא הצלחת, או לא מכיר מישהו שהצליח. אבל איזה קביעה מוזרה זאת שאי אפשר?
אהבתיאהבתי
שלום תומר,
עוד רגע ואגש לקרוא את המאמר ויכול להיות שהוא קצת ייתר את שאלתי, שכרגע נשענת רק על ההצגה הזריזה של תורתו כמו שהיא מובאת בפוסט, אבל הציטוטים נשמעים כולם כאילו ינקו מצואנג טסה.
האם לא נכון להציג את פועלו(ואולי אפילו את פועלם של כל הכופרים בדרך האמת, לפחות ככזו שניתן להנחות את הצעידה בה) כהתפתחות מתוך טאואיזם?
אהבתיאהבתי
תודה חן. אני חושב שהטאואיזם אינו בדיוק איקונוקלסטי. הוא מציג דרך של הרמוניה עם הטבע, אבל הוא לא באמת טוען שטקסים הם מכשול או שאין לעשות שום צורה של מדיטציה. למעשה, לפחות דנוגע למדיטציה, להפך. האיקונוקלסטיקה של הטאואיזם באה לידי ביטוי במיזוג עם הבודהיזם שממנו יצא הזן. גם אז, המערב, נדמה לי, עושה עניין יותר גדול מכיוונים שהיו במקור קטנים למדי. הרי בפועל רוב מנזרי הזן, אם לא כולם, עסקו בטקסים ובתרגול מדיטציה. אני לא טוען שלא היתה שום השפעה לדרכים האלה, אבל נראה לי שהן הודגשו במערב רק על רקע ההתפתחות בנצרות הפרוטסטנטית, ששמחה מאוד למצוא במזרח קולות שמהדהדים את הכיוון שלה. שוב, זה לא מקרה שאנחנו כל כך שמחים על הזרמים החתרניים האלה. מה גורם לנו לאהוב אותם כל כך? לדעתי: זה כיוון מרכזי של התרבות הפרוטסטנטית, שכולנו חלק ממנה.
אהבתיאהבתי
אנשים לא קולטים שמורה אמת מחובר למקור בתוכו ולכן הוא מקורי. הנטייה השכלתנית האקדמאית היא לשייך אותו לזרם, לקשר אותו לאסכולה מן העבר, אבל זה בדיוק מה שמונע את החוויה הישירה שמספק מורה של ממש.
אהבתיאהבתי
מי היה המורה של הבודהה?
In the landscape of spring, there is neither better nor worse. The flowering branches grow naturally, some long, some short.
אהבתיאהבתי
לבודהה היו שני מורים. אלארה קולמה ואודקה רמפוטה.
אהבתיאהבתי
הם היו מוריו לפני שהתעורר. הוא דחה את לימודיהם והמשיך הלאה.
לגבי קרישנמורטי וגישתו למורים שמנסים לעזור לאחרים….
נזכרתי בשיחה הזו בה לורה האקסלי מדברת עליו עם אלן ווטס.
Then with an extremely tense voice, he exploded, ["You know, I think that those people who go about helping other people .. ." He stopped— then, with an even more piercing gaze, he spat out the next words like bullets of contempt: "those people … they are a curse!"] After the conversation at the table I had no doubt that "those people" included me. The accusation and the fire with which he flung it at me were for an instant paralyzing. Then, almost without thinking, I asked, "What about you? What do you think you are doing? You go about helping other people." As though he had never thought of himself as belonging to that cursed category, Krishnamurti was taken aback for a moment, totally surprised and perplexed. Then, with disarming simplicity and directness, he said, "But I don't do it on purpose!"
(הקטע בערך בדקה 3:30)
תמליל השיחה:
http://documents.mx/documents/krishnamurti-and-laura-huxley-a-religious-man.html
אהבתיאהבתי
הציטוט מעולה, תודה!!
לגבי הבודהה, הוא דחה את שיטותיהם רק אחרי שלמד מהם. אפשר למצוא את עקבות הלימוד בכל טכניקת הג'אנות של התרבאדה. ברור שהבודהה הוסיף עליה, אבל זה לא שהתורה שלו צצה משום מקום.
אהבתיLiked by 1 person
ניצן, אתה טוען שהוא היה מחובר לתוכו, ואילו ק' עצמו אמר שהאגו הוא אשלייה. כולנו מושפעים ממה שסביבנו, ואין בכך להפחית מהייחודיות שלנו. ק' הושפע מכל מה שעבר עליו, כמו כל אחד אחר. שלא כמו כל אחד אחר, הוא ידע לקחת את מה שזה היה ולעשות איתו דברים מופלאים. אבל לא, הוא לא היה יותר מקורי ממני או ממך. כולנו תבנית נוף כל מה שעברנו. באשר לחוויה הישירה, כל זה לא מכחיש אותה. אבל היא מתרחשת בעכשיו, ואילו הניתוח הוא תמיד בדיעבד ולאורך זמן.
אהבתיאהבתי
לא אמרתי שהוא מחובר לתוכו, תומר, אמרתי שהוא מחובר למקור בתוכו. והמקור הוא לא אישי. זו הסיבה שמי שפגש אותו או אפילו רק קורא את ספריו חש את היופי הזה. הוא משמש למעשה כאשנב, ועצם המפגש הזה עוקר את האדם לשבריר שנייה מהעבר שלו ומכניס אותו להווה.
אהבתיאהבתי
מורה מספק חוויה ישירה? חסרה לי חוויה? הבעיה היא חוסר בחוויה?
אהבתיאהבתי
אני אהיה פשטני, כי הדיון מתקרב לקצה רמתי, אתה תצטרך לסלוח לי על זה.
אתה משתמש בנצרות הפייטיסטית כדוגמא לאיקוניקליזם, ומפרט ארוכות את גלגולי הנצרות- שמניחה קיומו של אל עליון, עד לציטוט של אמרסון "imitation cannot go over its model" .
במעגל שמתחיל בקבלת האל כטרנסדנטאלי,
ומשיל אט אט שכבות ,
את הצורך האמוני בניסים ,
את המשמעות האלוהית בריטואל הדתי,
ולאחר מכן מטיל ספק בעצם אפשרותה של אמת אובייקטיבית(כלומר נגישה לאינטלקט), שתצביע על האמת, ופותחת את השערים למסורת האין מסורת.
בראש שלי זה נדמה כמו תהליך הדרגתי לקידוש הסנטימנט הדתי סובייקטיבי על חשבון האידאל של הטוב האובייקטיבי שנדרש על ידי היש העליון(אני רוצה לקרוא לזה האינטרס התיאולוגי), כשבכל דור מעיזים ללכת רק עד איפה שהמטאפיסיקה של זמנם מצליחה להרחיק את אפשרותה או ערכה של כזו .
הטאואיזם שאני מתכוון אליו, מעולם לא מתיימר להניח אלוהות, הוא למעשה מתחיל באייקונקליזם.
אני אצטט מתוך קולות האדמה(שבמקרה נמצא מולי)
״מילים אינן רק נשיבות רוח. מילים אומרות משהו. אך אם מה שהן אומרות איננו מוגדר, האם אומרות הן משהו או אולי אינן אומרות דבר״- קטע 5. מילים. כל הקטע מתפלפל על האשליה שבהצבעה, ומסיים במילים הבאות:״הידיעה הנחה במקום שאינה יודעת, היא הידיעה השלמה, מי יודע את הדיבור ללא מילים, את הדרך ללא דרך? מי שיודע זאת, שוכן בהיכלי הטבע. מה שנשפך אל תוכו אינו ממלא אותו, מה שנשאב ממנו אינו מרוקן אותו. מניין וכיצד- אין הוא יודע. זהו האור הסמוי״.
הוא מתחיל בלכפור בממשות של ההצבעה על דבר,ומגיע בלי מפריע לאור הסמוי- אותו יש טרנסנדטאלי שבשביל להפשיט אותו מכל האשליות על אמפיריות שהולבשו עליו הלכה הנצרות דרך ארוכה כל כך.
צ'יאנג טסה כנראה נתקף סנטימנט דתי, ועל כן התעלם מהאירוניה ופרסם את הספר הזה, והבאים אחריו(עליהם אני לא יודע דבר וכנראה שכן שורש הפשטנות אצלי) כנראה המשיכו בטשטוש הגבול על הגדרת גבולות באמת, ומיסדו אותה לכדי שיטה.
אתה כופר בניסיון להצמיד ארועים מחייו של ט׳ כהסבר להתפתחות התורה שלו, אבל כופה הסתכלות על ההתפתחות ככזו שהוכוונה על פי עקרונות השימוש של תורה קיימת.
איפה שהם מבקשים ראיה אמפירית לשינוי התפיסתי, אתה מבקש את התכלית האמפירית שלשמה התבצע השינוי.
האם באמת מופרך לחשוב שראשית התבצעה באדם שכבר נחשף לעומקן של שתי דתות משבר תפיסתי שהוביל ללידת רעיון האיקוניקליזם(לפחות באופן שאני תופס אותו כעקרון יסוד בטאואיזם), ורק לאחר מכן, ביישובו את הסנטימנט הדתי עם המערכת המטאפיסית החדשה, ינק שימושים אחדים מתורות אחרות בבואו למימוש התורה לכדי שיטה?
אגב. כל מה שאני אומר מתעלם לגמרי מהציטוט של David martin:״the Christian notion that all…״. הוא מרתק, ולא מובן לי בעליל, ומשאיר לי תחושה שאם אבין אותו תתייתר לגמרי יתר הודעתי.
אני ממש אשמח אם תוכל להרחיב קצת לגביו.
תודה בכל אופן.
אהבתיאהבתי
Gregory John Tillett's extensive biography of Leadbeater describes his mentoring of Krishnamurti and Nityananda. He includes Leadbeater's passing off some of his own writings as those of Krishnamurti, his indoctrination of the boys in his own version of theosophical cosmogony, and his grooming of Krishnamurti as a World Teacher. from the wiki
אהבתיאהבתי
זה כל כך משעשע … במקום להפוך את מה שהוא אומר לפרקטיקה משנת חיים, אתם הופכים את זה שוב לרעיון אקדמי … דיון עקר. זה ממש תיאטרון אבסורד. על זה בדיוק K מדבר – במקום שהעובדות יגרמו לכם לשנות את החיים, המיינד שוב נקלע לאבסטרקציה ורציונליזציה ושוב נלכד במלכודת של האגו.
אהבתיאהבתי
אתה תקוע בשיפוט של "כן/לא משנה חיים".
אני מעבר לדואליזם הזה.
אהבתיאהבתי
מדהים שהשרשור הזה קם לתחייה, זו הוכחה ניצחת לקיומו של reincarnation
אהבתיLiked by 1 person
ניצן, זה אני האנונימי בטעות,
אהבתיLiked by 1 person