מסתבר שמלכתחילה לא היה מדובר במאבק נגד שירות מעורב. לכאורה זעקו רבנים נגד שילוב נשים ביחידות לחימה בצה"ל, למעשה נלחמו כאריות לשימור מקומם המועדף כגברים. הרב שמואל אליהו, שקרא לפיטורי הרמטכ"ל, מתנגד אפילו ליציאת בנות לשירות לאומי. הרב יגאל לווינשטיין והרב יוסף קלנר, שמבית מדרשם יצא הקמפיין "מצילים את צה"ל – עוצרים את השירות המשותף", מעוניינים להציל לא את צה"ל אלא את הסדר הטוב בעיניהם, בלי ש"ישגעו להם" את נשותיהם ויהפכו אותן ל"בחורילות".
המאבק הזה הוא חלק ממערכה כוללת, אכזרית ואבודה, שבה קורא הפלג החרדי-לאומי של הציונות הדתית תיגר על יסודות התרבות המערבית כולה. מהותו: ערעור על עקרונות ההומניזם והליברליזם, על התפיסה שכל בני האדם נולדו שווים ועל אותו רעיון רדיקלי על פיו נשים הן בני אדם. בפועל המערכה באה לידי ביטוי בקריאות רבניות של התרסה, בתשוקה לומר מה שאסור, לחתור, לכאורה, תחת "הפוליטיקלי קורקט". כל זה מלווה בהילה של "אומץ", כאילו הרב המגדף עומד לבדו מול האנושות החוטאת כולה ובמסירות נפש אדירה מכריז "הומואים זה תועבה". איזה גבר!
וכאן הסיפור נעשה מעניין, שכן נראה שהדינמיקה הפנימית של המהלך הזה הביאה לחשיפת קרביו. מצד אחד, הנטייה הפונדמנטליסטית של החרד"ל לשלול תפיסה של התפתחות בדת ועל כן לנסות ולשחזר מסורת עתיקה וטהורה מביאה את רבניו לדחות את הפמיניזם בשם "היהדות" הכאילו-אותנטית, הדבקה במילוליות פסוקי המקרא והתלמוד. מצד שני, אותו אתוס של התרסה מביא את דובריו להקצין בהדרגה את עמדתם. אתה מתחיל הכי מיזוגני שלך ולאט לאט מגביר. הגענו לשלב בו משתמשים בחלקים הקשים ביותר של המקורות על מנת לשלול לא את מעמדן אלא את ערכן של נשים.
כאשר הרב קלנר קובע שנשים פחות חכמות מגברים או שהן בעלות "רוחניות בינונית" הוא לא צריך להמציא דבר. כל שהוא צריך לעשות הוא לברור את האמירות הנמוכות יותר מהמקורות ולהציגן כעמדת "היהדות". באופן דומה כתבה נועה איתם בגיליון האחרון של 'מקור ראשון' (16.2) ש"ההיררכיה היא רצון האל" וטוב אם נשים "ימשיכו לברך בשמחה 'שעשני כרצונו' ביודען שמעמדן הנחות פוטר אותן מחובות רבים".
מעמדן הנחות של נשים מוכח מתוך המקורות, אולם ההתעקשות להדגיש דווקא את הצדדים הללו של המסורת באה מהרצון לדחות לחלוטין את ההומניזם והליברליזם. וכל כך עזה התשוקה לשלול את "המערב", עד שהיא שוללת גם את הפתרונות השונים שמציעה האורתודוקסיה עצמה לשיפור מעמדן של נשים, בראשם הדגשת החלקים הפמיניסטיים יותר במסורת, ואם לא רוצים להגיע עד לידי כך, פנייה לאפולוגטיקה מתוקה על כך שלנשים יש תפקיד קטן יותר בעולם המסורתי דווקא משום שהן רוחניות יותר.
והלא בדיוק את העמדה הזאת שלל הרב קלנר בשיעורו שהוקלט. כל כך חשוב היה לו לדחות כל שמץ של פמיניזם עד שהיה חייב לשלול גם את התרצנות המזוייפת הזו, שנועדה בסך הכל לשמר את יחסי הכוחות הנוכחיים תוך הגנה על כבודה של האישה (והמסורת). מסתבר שמי שרצה לרמוס מניירות של פוליטיקלי-קורקט גילה שגם לאורתודוקסיה יש את מניירות הפי-סי שלה, וגם אותן בסופו של דבר חובה קדושה לרמוס.
מכאן עולה שהפולמוס של החרד"ל אינו בעיקרו עם העולם החילוני, אלא עם שאר הציונות הדתית. מדובר במאבק פנים-אורתודוקסי, בין אלה שנחושים להסתגר בד' אמות של דבקות דוגמטית במילוליות הקאנון, לבין אלה שרואים בקאנון סמכות, אולם סבורים שהמסורת נמצאת בדיאלוג מתמיד עם העולם. האחרונים, רוב מנין ובנין הציונות הדתית, מקבלים ברצון התפתחויות במסורת, גם אם הם מעדיפים לא לדבר על זה. חלק מהותי מהאורתודוקסיה הוא היומרה שלה להיות המשך נאמן לעבר תוך התאמתה בפועל אל ההווה, ותהליך זה חייב לכלול ריקוד עדין של מודעות מקוטעת ועיוורון חלקי.
מה שמרתק כעת הוא שהחרד"ל מחייב את כולנו במבט חסר רחמים על המסורת. בהובלת הפונדמנטליזם האנטי-הומניסטי שלהם לקצה ההיגיון הבלתי נמנע שלו מדגישים רבני החרד"ל דווקא את החלקים הפטריארכליים ביותר של כתבי הקודש. ברוכים הבאים למדבר של המילולי. בהציגם את מה ששאר הציונות הדתית מעדיפה להצניע הם מחייבים אותה להיות מודעת להכרעתה בעד שוויון לנשים ונגד דברי חז"ל – ולאשרר אותה. במילים אחרות, ההכרה שהמסורת שלנו מתפתחת, שאכן איננו נוהגים כפי שנהגו חז"ל, הופכת ממובלעת למודעת. מדובר בלא פחות מאשר חתירה תחת יסודות האורתודוקסיה. ביומרתו לייצג בלעדית את היהדות הדתית מאיים החרד"ל לפרום את הכיפה הסרוגה.
:
—
פורסם במדור הדעות של ‘הארץ’
לולאת האל 
תומר, נדמה לי שאינך מדייק. ההתנגדות ל"שירות המשותף" (הוי אומר, שירות
ביחידות קרביות שחיילים וחיילות משמשים כלוחמים מתוך קרבה פיזית אינטנסיבית)
היא משותפת לכל הזרמים בציונות הדתית – כולל רבני בית הלל, הרבנית מיכל נגן
מ"צהלי" , הרב אוהד טהר לב ואחרים שתומכים בשירות בנות במסגרות נאותות. לצורך
המאבק והשיח מול הצבא והרמטכ"ל , רוב החרדלים היו מוכנים לא להבליט את עמדתם
נגד שירות בנות בכלל ולהתרכז בשאלת היחידות הקרביות המעורבות (לא מדובר בכך
שיש ביחידות נשים שאינן לוחמות). חלק מהם לא היו מוכנים אף לשת"פ כזה.
Kalman Neuman
kalman.neuman@gmail.com
02-5637736
054-7592167
אהבתיאהבתי
נכון. יש גם התנגדות עניינית. כתבתי שההתנגדות של קלנר, לווינשטין ואליהו היא רחבה הרבה יותר, ונוגעת לא רק לשאלת השירות המשותף אלא בכלל למעמדה, ואף ערכה, של האישה.
אהבתיאהבתי
תומר כתב: פנייה לאפולוגטיקה מתוקה על כך שלנשים יש תפקיד קטן יותר בעולם המסורתי דווקא משום שהן רוחניות יותר ע"כ.
סתם הערה, האם גם המהר"ל שאמר את זה- היה שייך לאפולוגטיקה הזאת?
הרי אז לפי הידוע לי, עדיין לא היו התקפות על היהדות בגלל התייחסותה לנשים…
אהבתיאהבתי
איפה המהר"ל אומר את זה?
אהבתיאהבתי
מהר"ל בהקדמה לדרוש על התורה- מצורף בספר באר הגולה- עמ' כז-כח.
[בעיקר הקטע האחרון להלן רלוונטי]
שוב אמר כה תאמר וגו' לנשים בלשון אמירה ולאנשים בלשון הגדה. להורות כי באולי יאמרו הנשים אין לנו שכר בלמוד התורה בשאינם לומדות אותה, ואיך יהיה להם חלק בשכרה, וע"י כך אולי ימנעו את בעליהם מלקבלה כאשר אין להם תועלת בזה. לכך אמר כה תאמר וגו' לנשים בלשון רכה, ר"ל אדרבה ששכרם הרבה מאוד יותר משל אנשים ולכך מקדים הנשים תחלה.
וכדאיתא בברכות (דף י"ז) גדול' הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות וגו' אמר ליה רב לר' חייא נשים במה זכיין באקרויי בנייהו לבי כנשתא ובאתנויי גברייהו לבי רבנן ונטרן לגברייהו עד דאתי מבי רבנן ע"כ.
הנה מבואר נגלה כי יש לשאול למה ועל מה גדולה ההבטחה שהבטיח לנשים. ואם שכר הנשים גדול בשביל שמסייעים לבניהם ולבעליהם לתורה כל שכן היה ראוי להיות יותר גדול שכר אנשים הלומדים אותה.
אמנם יש לך להבין זה ממה שאמר הכתוב שהביא נשים שאננות, כי האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלו, בכן אינם מוכנים גם כן כל כך אל השאנן והמנוחה הוא העולם הבא שהוא המנוחה בעצמו. אבל הנשים ראויים ומוכנים לה מצד עצמם שאינם בני פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן, לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה יותר מן האנשים מצד השאנן ושלוה אשר המה מוכנים לו כי זהו חלק הנשים וראויות לזה ביותר. ובמעט הסיוע שמסייעים לתורה שכרם גדול מאד כאשר כבר הם מוכנים אל השאנן, וכל המוכן לדבר מה בנקל ישיגו מצד תכונתו. אבל האנשים צריכים מצד זה שיהיו עמלים וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום, וזהו גופו ותגיד לבני ישראל דברים הקשין כגידין הוא העמל הגדול הזה. אמנם לנשים בלשון רכה כי אינם צריכים כל כך, ואעפ"כ הם ראויים לשכר יותר גדול עד שלזה גם כן הקדימן הכתוב לאנשים כאמור.
אהבתיאהבתי
יצא לי להתקל בתירוץ הזה הרבה, לא ידעתי שמקורו במהר"ל. תודה שטרחת להביא את הקטע במלואו. נראה שגישתו של המהר"ל היא מכבדת נשים במיוחד בהשוואה לתקופתו. אבל גישתו לא מתאימה לתקופתנו ולכן היא נשמעת כמו אפולגטיקה כשהיא נאמרת ע"י רבנים בני זמננו.
אהבתיאהבתי
למה גישתו לא מתאימה לתקופתינו?
דווקא אני [חשוך, הומופוב וכו'] די מתחבר לרעיון שכתוב שם,
ומאמין שגם כיום- נשים פחות נוטות לפעול- ולנסות לכבוש את העולם.
[וזו כנראה הייתה כוונת- הרב קלנר- שגם הוסיף- אולי משהו שלא משתלב עם המהר"ל הנזכר-
שבשל כך-שזהו אופיים- רוחניותם בינונית. [ אני מדגיש אולי- כי מניסיון העבר-
של הוצאת דבריו מהקשרם ע"י התקשורת- אני נוטה להאמין שאולי גם פה-זה מה שקרה-
עיין ערך-אונס שבויות במלחמה]
אהבתיאהבתי
אולי במקום לנסות לקבוע לנשים מה הן ומה הן לא, כדאי לתת להן להחליט בשביל עצמן. אני אישית מכיר המון נשים פעלתניות ובעלות אמביציה ואני לא רואה את אמיתות הטענה של המהר"ל בסביבה שאני חי בה.
אהבתיאהבתי
אף אחד-לא מנסה לקבוע עבור הנשים,
אלא רק להגיד את דעתו, מה הטבע שלהם- ומהי מטרתם לפי היהדות.
ומותר לרב להגיד את דעתו על המציאות, גם אם שומו שמיים-אינו אשה.
[וזה לא הופך אותו לאדם לא מוסרי- ועוד קללות מסוג זה או אחר- שמטרתם העיקרית סתימת פיות]
אהבתיאהבתי
ומה עם עבדים כנעניים שפטורים מהמצוות כאישה, גם אם פחות פעלתניים? כל זה אפולוגטיקה מלאכותית. וחוץ מזה, הוא אמר גם את ההפך. אולי זה אמר כשדרש לפני נשים וזה אמר כשדרש לפני גברים: "ומפני שהאיש הוא יותר ראוי לברית וחבור עם השם יתברך מאשר האשה שהיא חומרית, ואין המדרגה כל כך של הנקבה כמו הזכר". (מהר"ל, תפארת ישראל – פרק כ"ח).
אהבתיאהבתי
יניב
לא יודע למה אתה כל כך מפחד מאפולוגטיקה.
אפולוגטיקה היא לא משהו רע, כל עוד היא נאמרת ביושר ובכנות ומתוך חתירה לאמת.
אהבתיאהבתי
הבעיה עם אפולוגטיקה זה שהיא בדרך כלל נשמעת כמו תירוץ עלוב כדי להגן על תפיסות שנשמעות כיום מגוכחות או לא מוסריות. לאדם שחותר לאמת (באמת) אין בעיה לבעוט במוסכמות חברתיות (שמרניות ו"ליברליות" כאחד) ואפילו באמונותיו הפרטיות. השימוש באפולוגטיקה נעשה בדרך כלל כדי להגן על תפיסת עולם שהאדם מחזיק בה וקשור אליה ללא בחינה אמיתית של אותה תפיסה. חתירה לאמת נעשית ע"י חשיפה לעומת אפולוגטיקה שמנסה לכסות.
אהבתיאהבתי
זה לא יכול להיות נכון. כי זה מביא לסתירה של אחת מהנחות היסוד של היהדות.
כי ניתן להגיד שגם לגויים יש מעמד רוחני יותר גבוה, כי יש להם פחות תפקיד בעולם. שלא לדבר על בעלי חיים.
טענות כאלה יכולות לגרום להרבה נזק ליהדות
אהבתיאהבתי
לוגוס, אני מבין את טענתך,
אבל כנראה שהמהר"ל סבר,
שעדיין אשה זה משהו אחר- כי נחשבת ממש חצי של האיש,
וכידוע [ כנראה ע"פ הקבלה]
בתפיסת היהדות כל מה שהאיש עושה- בסיוע האישה- נחשב גם שהאישה עשתה,
שלא כמו אצל הבע"ח וכדומה.
אהבתיאהבתי
אתה משתמש במינוח רוב מניין ובניין
קראת לאחרונה את מה נשתנה של הנשקה שמכור לצירוף הזה?
אהבתיאהבתי
לא. זה טוב או רע?
אהבתיאהבתי
תומר, ללא ספק זהו אחד המאמרים המדויקים והחכמים שלך, למרות היותו תמציתו, ממש מעט המחזיק מרובה.
האמת היא שאני משחזר את הרגע (לפני שלוש שנים וקצת בערך?) שבו הודה הרב אלי סדן כי הוא וחבריו מובילים השתלבות מכוונת של בני הזרם שלהם בכל העורקים המרכזיים ששולטים על החברה הישראלית, מתוך מטרה מודעת ליצירת תהליך שסופו הוא השלטת הזרם על כלל החברה הישראלית. הוא כמובן הדגיש שלא מדובר בהליך "השתלטות עוינת" אלא בהליך שבו הם מזהים את הלכי הרוח בציבור ומשליטים עליו לאט לאט, נבך אחר נדבך של תפיסתם, כאשר הם מזהים שהציבור מוכן לכך.
רבים העלו חששות רבים בעקבות דבריו אלו, אולם אני איכשהו סברתי כבר אז, אינטואטיבית, כי המהלך הזה נועד לכישלון (על אף שנראה היה שהציבור ברובו מאמץ בחום חלק מהערכים שהופצו אז (למשל, את ההתערבות של הרבנים בשטחי הכינוס של צה"ל לפני הכניסה לעזה ב"צוק איתן", ואת פקודת הקרב של בוגר ישיבת אלי, מח"ט גבעתי דאז, את תפיסתם לגבי הר הבית, לגבי ארץ ישראל השלמה, את החרמות על הופעות נשים בפרהסיה וכו'), הואיל והיה ברור לי כי בסופו של דבר ייאלצו הרבנים מובילי הזרם להכריז על ההיבטים הקיצוניים יותר של משנתם, והציבור פשוט ידחה אותם מעל פניהם, בהיעדר יכולת ורצון להכילם.
אני לא מתאר את זה מטעמי האדרה עצמית בבחינת "הראשון לזהות" חלילה, אלא דווקא כדי לומר כי על אף שהיתה לי תחושה אינטואיטיבית שכך יקרה, לא היה בכוחותיי להסביר אותה, והנה מאמרך המצוין מספק הסבר, מלא ומקיף, לתופעה, למניעי המובילים אותה, ולמנגנון שיביא (אני עדיין סבור) לנפילתה.
אני גם מסכים עם הפסקה האחרונה שלך, שלפי מיטב הבנתי אותה גורסת כי הדבר המעניין במיוחד פה, הוא ההכרח הנכפה על ידי התופעה הזו, על כל מי שמגדיר עצמו כמצוי על הטווח שבין חרדי לבין מסורתי, ואינו דוחה אוטומטית מתוך כך את ערכי ההומניזם והליברליזם (ואני סבור, ללא ראיה, כי בהגדרה זו נכללים רוב הציבור החרדי, הדתי לאומי והמסורתי) למבט חדש על ההלכה והמסורת היהודית.
ועל הענין האחרון הזה, הייתי שמח אם תוכל להאיר את עיניי ואת עיני שאר הקוראים, עם תשובותיך המחכימות ומבוססות המומחיות, ל-2 שאלות אלו (כמובן, רק אם תמצא פנאי לכך וענין בכך):
1. אילו כלים יש לדת ממוסדת הנשענת בעיקר על כתובים עתיקים, ועל קודקס כתבי פרשנות קאנוניים להם, כתבי פרשנות שאין לסור מהם ימין ושמאל, ושכל פרשנות ופסיקה חדשים חייבת להתיישב עם גבולות הגזרה הצרים מאוד (מנקודת מבט ליבראלית) המותווים בהם, כדי לבסס עקרונות וערכים ליבראליים ככאלו שהם חלק מהדת היהודית והמסורת, או לפחות אינם ניצבים בניגוד לה?
2. איזו משמעות יש לייחס לעובדה שחלקים גדולים מהציבור החרדי, הדתי-לאומי, ובוודאי המסורתי, מנהלים את חייהם בפועל לפי ערכים ליבראליים או ליבראליים למחצה, המנוגדים לפחות בחלקם, להלכה, ויש שיאמרו אפילו מנוגדים לרוחה? האם אלו ימשיכו להיחשב כמי שמכירים באידיאל ומתקשים לעמוד בו, כך שהאידיאל הדתי-אמוני לא יינזק ואפילו לא ייסדק, או שמא ישנה מסה קריטית של כמות אנשים הנוהגים כך, או של זמן, או של התקשורת של אנשים אלו בינם לבין עצמם, שיש בכוחה להביא לבסוף לשינוי של האידיאל הדתי/מסורתי עצמו?
ייתכן שהשאלות הללו עלולות להיתפס בעיניך כלא קונקרטיות דיין, ובמקרה כזה אשמח אם תוכל להתייחס אליהן כשאלות שנסבות, למשל ובין השאר, על הנושאים הבאים: יחס הציבורים החרדי, הלאומי-דתי והמסורתי, לתפקיד הנשים בחברה, למעמד הדת והאמונה בכל האמור למנגנוני המדינה והשלטון, למעמד הדת והאמונה בכל האמור לציבור האזרחים החילוני והלא יהודי בישראל, ביחס הדת והאמונה לבני הקהילה הגאה, וביחס לצביון הראוי של המרחב הציבורי (למשל באוטובוסים, במוסדות להשכלה גבוהה, וכו').
תודה רבה על המאמר, ותודה מראש לתשובותיך לשאלות, אם תמצא לנכון שהן ראויות למענה.
אהבתיאהבתי
ישיבת "עלי" ולא "אלי" כמובן…
אהבתיאהבתי
תודה רבה על המילים הטובות שלומי. באמת כיף וחשוב לי לשמוע.
לגבי שאלותיך:
1. כלים בשני מישורים: ראשית, המסורת היהודית הלא היא מסורת פרשנית. לא בדיעבד, בלי לשים לב, אלא במוצהר. אנחנו מפרשים את דבר האל, התורה, על פי דברי חז"ל, בתורה שבעלפה, והלאה. לכן כמובן שאפשר לפרש מחדש את כתבי הקודש. כמובן שלא כל פרשנות מתקבלת, ומדובר בתהליך מפותל, שכולל גם את רצון הציבור ולא רק את פסיקות הרבנים. אבל בסופו של דבר זה קורה. החריגים הם החרד"ל (וחלק גדול מהחרדים), שמקדשים בצורה חריפה את ההצמדות לטקסט, לפעמים ממש למילוליות שלו, או למנהגים שהשתרשו.
שנית, כשמדובר ספציפית בערכים ליברלים, המסורת היהודית מציעה לנו מקורות מצויינים לבנות עליהם תמיכה באלו. הרי יש שלל מקורות שלא רק מכוונים לליברליזם, אלא שאכשרה ממש בפועל באמת עומדים בבסיס הליברליזם המערבי (צלם אלוהים, האמביבלנטיות כלפי מלוכה אנושית, ואהבת את הגר, ועוד).
2. כפי שכתבתי, דת אינה רק דוגמה. יש גם אורח חיים, שלא חייב להתאים בדיוק לאידיאלים. כפי שאוהב לומר פרופ' אשר כהן, דת אינה רק תיאלוגיה, אלא גם סוציולוגיה. רוב שומרי המצוות, וודאי החרדים, לא מחכים לבית המקדש. לא מעניין אותם להקריב קורבנות ולא להעמיד בראש הדת שלנו כוהנים. נו? אז הם לא יהודים דתיים? ודאי שכן. האידיאלים עצמם משתנים לאט יותר מהשטח, וכמובן שמסה קריטית של ציבור שחושב אחרת תשפיע גם על הרבנים, שינסחו בשפה "רשמית" את מה שממילא קורה.
מה דעתך?
אהבתיאהבתי
ראשית תודה גדולה על תשובתך הזריזה. אני מודה שציפיתי מאוד לתשובותיך ואני מעריך מאוד את זה שעלה בידך להשיב במהירות רבה למרות עיסוקיך הרבים.
לגופם של דברים. אני מוכרח לומר שבקריאה ראשונה הופתעתי מאוד מתשובותיך, וליתר דיוק, הופתעתי בעיקר מהפשטות של הפתרונות שסיפקת, ובתחילה אפילו החשדתי אותך (בשגגה) כמי שלוקה בפשטות מתוך קלות דעת ושטחיות. עם זאת, כוחו של ההרגל גבר וכפיתי על עצמי להרהר עוד בתשובות הללו, מתוך הכרה במומחיותך, בדתות בכלל, ביהדות בפרט, ומתוך הערכה להיותך ליבראל ונאור. ובעקבות זאת, אכן הכרתי בכך שתשובותיך הן ההיפך הגמור משטחיות, והן משקפות אמת לאמיתה, עמוקה שבעמוקות.
ייתכן מאוד שציפיתי לתשובות מורכבות יותר מתוך תפיסתי שלי (שייתכן שהיא שגויה) הגורסת כי מדובר בבעיות שורש יסודיות, נעדרות פתרון ממשי, כך שאם בכל זאת ישנם יחידי סגולה שבכוחם למצוא לכך פתרונות, חזקה שמדובר בפתרונות מורכבים ביותר שדעת מעטים תשיגם ובכוח מעטים עוד יותר ליישמם.
אבל, נראה שהאמת במקרה זה היא פשוטה יותר. היהודים, כקולקטיב של אנשים דתיים ומסורתיים, מעולם לא הסכימו לקבל מקרא כפשוטו, או מדויק יותר, עמדו תמיד על זכותם לדחות פשוטו של מקרא, ולאחר מכן, לדחות פשוטן של הלכות פרשניות, וזאת בכל פעם שהמציאות או הציבור לא היו יכולים לקיימם. במובן זה, דווקא התפיסה שאותה מכנה ידידנו "נגר", שהגיב גם הוא על תגובתך, תפיסת הדתיות השמרנית, שלפיה ההלכה היא גוף אחד של ציוויים, שמקורו כולו מן השמיים ולכן לא ניתן לשנותו כלל, ויתירה מכך, מי שמשנה ממנו כמלוא הנימה, הופך להיות "לא הלכתי" (וכוונתו בכך היא לא מקיים תורה ומצוות, כופר בעיקר, אפיקורס, על כל המשתמע מכך…), היא התפיסה השגויה, ומדובר בשגיאה יסודית.
למעשה, כל אחד מהקודקסים הגדולים והמכוננים של היהדות, מקרא, משנה, תלמוד, רמב"ם ושו"ע, כולל בתוכו שינויי ענק בהיקפים טקטוניים, לעומת קודמיו, והנה, כולם חלק מבניינה של הלכה. בין הרמב"ם והרמב"ן, ובין הרמב"ם ורבים אחרים, התחוללו קרבות ענק על עיצוב דמותה של היהדות, וזאת על רקע פערים תהומיים ביניהם בקשר לכך, והנה, היום, כולם גדולים בעינינו, ראשונים ואחרונים. שלא לדבר על הפער העצום בין התפיסות הקבליות של היהדות, ובין התפיסות החסידיות של היהדות, לתפיסות טרם קבליות וטרום חסידיות, שלא לדבר על האוחזים בקבלה מעשית.
והנה היום, הכל יהדות. והיום הכל יהדות למרות שמדובר בתפיסות קיצוניות שבשום פנים ואופן לא ניתן ליישב ביניהן, וזאת לגבי כלל תחומי חייו של האדם הדתי/מסורתי, החל מהרגלי לבושו ועד לתפיסת מהותה של הקדושה, קצוות גמורים, מהתפיסה הלייבוביציאנית מחד, ועד ”לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה…", מאידך. אולם, למרות זאת, רק מעטים שבמעטים, הנתפסים כתמוהים (הדרדעים ופרופ' ליבוביץ' ז"ל עצמו למשל) מעזים שלא להסתפק בביקורת מרומזת על החושבים אחרת מהם, ומרחיקים עד כדי הדרת החלקים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם, מקרבה של היהדות.
אולם, לא ניתן שלא לראות, כי למרות כל הפלורליזם היסודי הזה (הבא בנוסף לערכים ליבראליים של ממש הנמצאים בכתבי היסוד היהודיים, כפי שציינת בחכמה ובצדק), מאז חתימתו של השו"ע ועליית הממסד הרבני, חל שינוי מסוים באופן שבו נתפסת היהדות בקרב חלק הארי של מאמיניה, ומדובר הן במאמיניה הבקיאים, והן במאמיניה הבקיאים פחות, וראה למשל את הסכמתם של הרבנים האתיופיים לקבל על עצמם ועל עדתם הליך גיור, לא פחות, בתירוץ של היעדר השו"ע ממסורתם (כאילו לא היו יהודים לפני קודקס הלכתי זה).
ההגמוניה החרדית ליטאית מכנה את חסידות חב"ד "כת הקרובה ליהדות" (כמאמרו של הרב ש"ך ז"ל), רואה את הציונות הדתית כגרועה מהחילונות, (והציונות הדתית מצידה רואה את החרדיות כסטיה פרזיטית איומה) כולם כאחד סבורים כי הרפורמים והקונסרבטיבים הם יהודים מומרים, ובאופן כללי מתייחסים האחד לרעהו בבחינת "מהרסייך ומחריבייך", אינם מנהלים שיח ביניהם מעבר לשיח הקונקרטי של חלוקת המשאבים הלאומיים, ובוודאי אינם נישאים ביניהם. עם זאת, המכנה המשותף לכל הקבוצות הללו, הוא שהם נחלקים ביניהם למקיימי השו"ע לעומת הסוטים ממנו, כאשר הראשונים נחשבים בינם ובין עצמם ליהודים שחילוקי הדיעות ביניהם לגיטימיים ומצויים בתוך אוהלה של תורה, ללא תלות בשייכותם הקבוצתית, ורואים ומציגים את כל האחרים כסוטי ההלכה והיהדות (כפל המשמעות מכוון).
אמנם, גם לאחר חתימת השו"ע היו זרמים שניצבו בגאון ועמדו על אמונתם היהודית השונה, קראים למשל, חסידים כמובן, ומאוחר יותר זרמי הרפורמה והזרמים הקונסרבטיביים השונים, ואפילו הזרם הדתי-לאומי עצמו, היווה חריגה עצומה לעומת היהדות האורתודוכסית של זמן ייסודו. אך נראה לי שיש שוני מהותי בין הויכוח שהתנהל בין הרמב"ם והרמב"ן (כמשל) לבין הויכוח בין הזרמים השונים של היהדות מאז חתימת השו"ע ועד היום. בעוד שהויכוח העתיק יותר התנהל לשם שמים ובמסגרתו טען כל אחד מהניצים כי עמדתו עדיפה לטובת הענין (לטובת יהדות טובה ומדויקת יותר), ולא טען כי עמדתו של האחר אינה אפשרית במסגרת יהודית, ויותר מכך, וזה עיקר, כל אחד מהצדדים הללו הרגיש חופש לטעון לשיטתו גם מבלי שהיו לו חיזוקים ואסמכתאות ממקורות קודקסיאליים קודמים וברורים, והכל, מכוח הפרשנות, השכל הישר, ידע שמקורו בחוכמות זרות ואילוצי המציאות.
והנה היום, מי שמשנה מן ההלכה, הווה אומר, סוטה מהשו"ע, הופך ל"לא הלכתי", משמע, למי שאינו מקיים תורה ומצוות (כאילו באמת ישנו מי שמקיים את כלל המצוות וההלכות של ימינו המצוות בשו"ע, כלשונן, אבל ניחא) וכופר בעיקר, וכאמור, ראה לעניין זה את עמדתו המשקפת והנחרצת של ידידנו "נגר" שהגיב גם הוא לתגובתך.
רבנים "אמיצים" ובעלי מעמד איתן דיו מרשים לעצמם לפסוק פה ושם לקהילותיהם פסיקות "חדשניות", ביחס לרוח הנושבת מהשו"ע, אולם רק תוך ניצול לקונות בקודקס, או לאחר פלפולי פלפולים של אבחוני אבחונים, ובשום מקרה אינם מעזים לפסוק בניגוד לאמור במפורש בקודקס זה, ואף מודים מפורשות בכך שאין ביכולתם לעשות כן, שכן לא ניתן לפסוק הלכה כנגד "דעת תורה", גם כאשר הדבר מסב נזק וסבל קיומי בלתי נסבלים לחברי קהילותיהם, וראה למשל הפסיקות לגבי ההומוסקסואלים הדתיים ולגבי נשים מלמדות ופוסקות הלכה (אפילו לגבי פסיקות הנוגעות לדיני מראות, אלוקים ישמור, והרי זה אבסורד בלתי מתקבל על הדעת (ויבורך הרב אבינר שלעניות דעתי המוכחשת בתוקף על ידו, מדגים את האבסורד בענין זה (אולם בכל ענין אחר אחר דווקא נצמד לשו"ע בכל כוחו) באמצעות פסיקותיו בפועל, ומתיר הכל ללא הרהור נוסף תוך הסתמכות לכאורית על מורו)).
אז נכון, מצד אחד, היהדות היא דת מבוססת פרשנות, כזו היתה מאז ומעולם ועקרון זה הוליך אותה כברת דרך עצומה ממקום יסודה ועד המאה ה-16, אולם מאז קידוש השו"ע, נבלמה התקדמותה הפרשנית.
ונכון, היהדות כוללת בליבתה יסודות ליבראליים (או את חלק מיסודות הליבראליות כפי שציינת בצדק), ואף יסודות סוציאליים, אולם למרבה הצער היא לא כוללת מספיק כאלה ובוודאי אינה כוללת יסודות מדעיים ויסודות שיאפשרו קליטת תובנות מדע ואקדמיה.
וככל שכך, הרי שבעיניי התוצאה היא שהפתרון הפרשני הפך מוגבל מאוד ביכולתו להתמודד עם הטמעת ערכים ליבראליים מתבקשים, כגון מעמד האישה, לרבות מעמד האישה המורה, הפוסקת, בעלת השררה ומנהיגת הציבור, מעמד בני הקהילה הגאה, ההכרה במוסדות אזרחיים המקבילים למוסדות דתיים בתחומים שונים, כגון בתחום הנישואין והגירושין, וכו', הכרה בזרמי היהדות השונים, וזאת בכל האמור לפרשנות הנוגדת את הלכות השו"ע בנושאים אלו, ואילו העקרונות שבליבת היהדות אינם מספקים לשם שאיבה ישירה של הלכות מהן, כדי להתגבר על המחסום הפרשני.
כמובן, היהדות כן טומנת ביסודותיה כלים פרשניים מספקים די והותר כדי להתגבר על הלכות השו"ע, אולם לשם כך דרושה לנו אישיות פרשנית כבירה ורמת דרג, כזו שפרשנותה תתקבל בקרב הציבור כתקפה ומחייבת, חרף הכוח המאגי שיש לשו"ע על הציבור. אני מייחל לאישיות כזו, אולם טרם אני רואה את מפרשי ספינתה מבצבצים מבעד לערפילי האופק, למרות שצריכים אלו להיות מפרשי ענק כדי שיוכלו להחזיק אישיות כזו.
לסיכום ענין זה, אני חושב שאתה צודק במאת האחוזים לגבי טיבה האמיתי של היהדות כדת שהתפתחותה מבוססת פרשנות, אולם נוכח תפיסתה של היהדות בשבי השו"ע, יהיה קשה לחתוך את הכבלים באמצעות פרשנות לבדה.
אני אופטימי יותר לגבי כוחו של הציבור עצמו, שרב מניינו (וראה עדותו של ידידנו "נגר" בתגובתו אליך), להשפיע על ההלכה, בפשטות, באמצעות כפיית רצונו וכפיית מנהגו הנוהג בכל יום על הממסד הרבני המפרש. והנה בא לנו האינטרנט (מה רבו מעשיך וגו') המאפשר ליחידי הציבור הרבים לתקשר ביניהם, לחשוף את צפונות ליבם איש בפני רעהו, עד שיכירו כולם בכך שדעתם אחת, כי הגיעה זמנה של יהדות פרוגרסיבית, שתשקלל לתוכה גם את הטוב מבין חכמת האומות, את ידיעות המדע ואת קדמת ההומניזם והליברליזם, יהדות פרוגרסיבית שבניגוד מדויק לשמה, תהווה חידוש ימי היהדות כקדם. במהירה בימינו.
(אני מתנצל על השיהוי בתגובתי, איני מהיר כמוך בחשיבתי בנושאים אלו)
אהבתיLiked by 1 person
א. רוב מניין ובניין? רוב המניין נשמע לי הגיוני, אבל לפי מה אתה מגדיר "בניין"? כי אם הכוונה היא בגדלות בתורה אז אני מכיר רק רבנים דרג שני שתומכים בגיוס בנות. אני מכבר את הרב טהרלב אבל אף אחד לא יגיד לך שהוא ברמה של פוסק כמו הרבנים השמרנים הגדולים (הרב טאו, הרב ליאור, הרב דרוקמן). אתה מוזמן להסכים עם הרב טהרלב, אבל רוב בניין זה לא.
ב. אני מסכים איתך שזה שהחרדל גורם לדתיים הלאומיים הלא-שמרנים להסתכל לעצמם בעיניים זה תהליך מבורך, אבל בגלל הסיבה ההפוכה – מי שאינו חלק מהיהדות השמרנית, מוטב שיהיה מודע לכך. אני תלמיד של הרב גינזבורג (אהוב ליבך), הייתי בעברי דתי לאומי וגם אותי הכעיס שהיו אנשים שהכרתי שהיו מתקשקשים עם בנות, לא מקפידים על דברים ואז הייתי מעמת אותם עם השולחן ערוך ולא היה להם ככ מה לומר… הם פשוט חשבו שצריך לשנות את ההלכה אבל לא היו מוכנים להודות בזה. יש די הרבה כאלה, ואני חושב שמי שחושב ככה צריך להיות מודע לכך ולפעול בהתאם. בטווח של שנים, התחזית שלי היא שהם לא ישארו הלכתיים כלל. אבל רק אלוקים יודע.
אהבתיאהבתי
כאשר ההלכה משתנה, האם מי שנוהג לפי ההלכה שהתחדשה או השתנתה הוא "לא הלכתי"? מדוע? האם מי שלא שמט הלוואות לאחר דין פרוזבול שתוקן נהג באופן "לא הלכתי"? האם מי שמשתף פעולה עם גביית ריבית בהסתמך על היתר עסקה הוא "לא הלכתי" לעומת מי שנהג הפוך לפני שהותקן דין זה?
אהבתיאהבתי
הבעיה שהצדדים השמרניים לא מסתכלים לעצמם בעיניים בעניין ההשפעה הזרה והשינויים, שהם מכניסים ביהדות כולל השינוי הגדול של חדש אסור מהתורה בניגוד לכתוב בתורה: "וישן מפני חדש תוציאו". בקשר להשפעה זרה על גינזבורג ראה:
https://tomerpersico.com/2014/02/21/romantic_ginsburgh .
לא עלה בדעתך שהם חפיפניקים בנוסח "משה אמת ותורתו אמת ואנו בדאים" גם הרחקת החפיפניקים המסורתיים זה חידוש חרדי האשכנזי.
אהבתיאהבתי
בס"ד
נגר, על סמך דעת איזה גדול אתה משתמש באינטרנט"? תכלס, אם היית ישר עם עצמך היית מבין שיש מלא מקומות שאתה מחפף או חושב שצריך לשנות את ההלכה. אבל יותר קל לדרוש מחברך ליטול קיסם מבין שיניו….
אהבתיאהבתי
תומר
האם אין דוקא בחוג של הר-המור השפעה מערבית של השמרנות האונגליסטית, כי הדרשות של יגאל לווינשטיין ויוסף קלנר מזכירות דרשות של פסטורים אונגליסטים? הטענה להשפעה מערבית אונגליסטית מופיעה בספר של יקיר אנגלנדר ואבי שגיא.
האם מבחינה סוציולוגית זה לא מקרה, שתחזית הרבנים מהחוג המקורב להר המור בקשר לגירוש מגוש קטיף ("היו לא תהיה") היתה בלתי מציאותית לחלוטין.
אהבתיאהבתי
הביטוי "היו לא תהיה" לא נאמר על ידי רבני חוג הר המור. הוא נאמר על ידי הרב מרדכי אליהו, כנראה כתפילה או כביטוי שנועד להדגיש את חומרת המעשה בעיניו (כמו להגיד על משהו "בלתי נתפס" – לפעמים העניין ברור מאוד ועדיין ישנו רצון לבטא זעזוע).
הרב צבי טאו עצמו הורה למי ששאל לדעתו להתכונן ליום שאחרי ולא להסתמך על צפייה לנס (מידיעה אישית, מכיר משפחה מעצמונה ששאלה אותו כשבועיים לפני הפינוי והוא הורה להם לארוז בעצמם את החפצים החשובים להם כדי שלא ייפגעו באריזה על ידי החיילים).
אגב, ישנה חוברת שיצאה לאחר פינוי ימית, לא זוכר את שמה, בה הרב טאו מתבטא באופן מאוד מפוכח ביחס למגבלות הכח של הציונות הדתית וביחס לאפקטיביות של התנגדות לפינוי. התפיסה של "הקו" היא שההתיישבות ביש"ע תתבסס רק על שינוי התודעה בטווח הרחוק ולא כתוצאה מהפגנות או מעשים בלתי חוקיים. ומכאן חוסר הקריאה הפומבית לסירוב פקודה בזמן ההתנתקות.
אהבתיאהבתי
ליצן קטן.
תמשיך להחמיא לעצמך בתור טוקבקיסט עלוב באתר סרוגים זה מאוד מתאים לרמת המשכל הנמוכה שלך ושל תת התרבות הפלורליסטית אדומית שנבער כמוך מייצג.
אהבתיאהבתי
אני מעריך את החרד"ל כי אכן תרבות מערבית איננה יהדות. הם לפחות ישרים ואומרים את זה .
הם יוצאים נגד הפולחן לעגלי הזהב המודרניים.
מצד שני , אני חושב שהמלחמה שלהם אבודה. זה כמו אקדח קפצונים מול מקלע כבד.
המלחמה אבודה כי אין להם תוכן רוחני אמיתי שיכול לעמוד כנגד התרבות המערבית.
יש להם אומנם ספרים שהם מחויבים להם , אך אין להם נביעה חיה , נבואה.
ולכן אני מאמין שהם יפסידו. אך מהחורבות הללו יקום הדבר האמיתי.
אהבתיאהבתי