"אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו", קובעים חז"ל, "צפה לרגליו של משיח". מכיוון שטבען של מלכויות להתגרות זו בזו, נמצא שרגליו של משיח, לשמחתם של המשיחיים, מהלכות בינינו כמעט תמיד. ממילא מובן שכאשר נשיא ארצות הברית מתגרה באיראן ומעביר שגרירותו לירושלים המשיח בדרך. זה מובן לחה"כ סמוטריץ' שסבור ש"טראמפ הוא חלק מתהליך החזרת השכינה לציון", וזה ברור לסגן שר הביטחון אלי בן דהן שקבע שמדובר ב"פעמי משיח".
אם כי אולי יש לשאול – איזה משיח? עבור אנשי הדת שהבית הלבן שלח אל הטקס די ברור שמדובר בג'יזס. בשביל מי שאינו אדם מאמין זה כנראה פרט שולי – מה נפקא מינה לו אם לא יבוא זה או לא יבוא ההוא. אולם מה שמפתיע הוא שנראה שגם למאמינים זה הפעם לא משנה.
מרתק היה לעבור על עיתוני סוף השבוע של הציונות הדתית ולחזות בכך. ב'בשבע' החרד"לי, לבד מהערה אחת קטנה, פשוט התעלמו מכל הזווית הנוצרית-האוונגליסטית. ב'מקור ראשון' הגדילו לעשות: בעוד העורך חגי סגל כותב כי מדובר "בהתגשמות בהירה של חזון הנביאים", סגניתו אורלי גולדקלנג הקדישה את טורה לשינוי הכולל שעבר על "הנצרות", שפעם רדפה וכעת מהללת אותנו, ואילו הטור של הכתב אריאל שנבל היה כולו כתב הגנה לאוונגליסטים, שעל פיו אך ורק אוהבים אותנו אהבה ללא תנאי.
יש לומר, האוונגליסטים באמת אוהבים אותנו, אם כי לא תמיד זו אהבה שאינה תלויה בדבר. על פי סקר שנערך בדצמבר האחרון 52% מהאוונגליסטים מציינים שאחת הסיבות לתמיכה בישראל היא משום ש"ישראל חשובה למימוש הנבואות של כתבי הקודש" – נבואות קץ הימים. 12% מהאוונגליסטים ציינו סיבה זו כסיבה החשובה ביותר לתמיכתם.
האוונגליסטים, המהווים כ-25% מאוכלוסיית ארה"ב, הם פלח אוכלוסייה מגוון מאוד, ורבים ביניהם חיים את חייהם בלי מחשבה שניה על מדינת ישראל. אולם חלק גדול מהם הם "נוצרים ציונים", ובין אלה נמצאים אותם אוונגליסטים העוקבים בדריכות אחר כל התפתחות מדינית בישראל. עבורם כל תנועה פוליטית כאן מתורגמת לתזוזה שמימית בהיכלות הנצח. התנועות הנכונות, הם בטוחים, יביאו את הגאולה, לא לפני שנאלץ להתייסר בפורענויות מלחמת גוג ומגוג.
רצה הגורל – או ידה של ההשגחה האלוהית – ודווקא את הקיצונים ביותר מבין האוונגליסטים המשיחיים הזמין טראמפ לפתיחת השגרירות בירושלים. רוברט ג'פרס, שפתח את הטקס, הכריז בספרו 'הספירה לאחור לאפוקליפסה' מ-2015 כי ישו בדרכו לשבת על כס מלכותו של דוד, וכי "יחזקאל ל"ח מתאר את פלישת האומות מצפון ומזרח לישראל לתוכה". ג'ון הייגי, שחתם את הטקס, כתב כבר ב-2006 כי "הדו-קרב הגרעיני עם איראן הוא ודאי. המלחמה העצומה במזרח התיכון תאסוף את העולם אל ארמגדון."
העובדה שדווקא מנהיגים דתיים שמאחלים לנו מלחמה קרובה נבחרו כאורחי הכבוד בטקס בירושלים היא אילוסטרציה פורה לשני תמורות משמעותיות העוברות עלינו בזמן הזה. ראשית, השפעתה הגוברת של פוליטיקה משיחית לא רק על ישראל, אלא גם על ארצות הברית. המטיפים הלוחשים באוזני טראמפ אינם אותם שמרנים מוכרים שמבקשים "ערכי משפחה", אלא מחשבי קיצים המשוכנעים שטראמפ הוא כורש, ראש האיחוד האירופי יהיה האנטיכריסט ושאחרי מלחמת גוג ומגוג ישו ימלוך מהר הבית. הם קונים את לבו של הנשיא במחמאותיהם (הייגי אמר לפני שבוע שטראמפ "ייזכר גם בעוד אלף שנים") ומכוונים אותו למימוש חזונותיהם.
ודוק: אותה דתיות משיחית לא זכתה למידת השפעתה משום שנציג מתוכה נבחר להנהיג. ישראל וארצות הברית מונהגות על ידי אתאיסטים ידועים שעברו כל אחד, אם להתנסח במתינות, על אי אילו דיברות. ניתן גם לומר בביטחון כי לנציגי המשיחיים לא היה מעולם סיכוי לזכות ברוב הקולות במדינותיהם. השפעתם נגזרת מתוך המוטיבציה העצומה שמתוכה הם פועלים ומקרבתם למנהיגים הנבחרים. זה כמובן לגיטימי לחלוטין. זה גם מראה על נחישותה של הדת לא רק שלא להיעלם במאה ה-21, אלא גם להשפיע באופן מכריע על המרחב הציבורי.
תהליך משמעותי שני הוא הברית החדשה בין הציונות הדתית לנצרות, כמוה לא היתה בהיסטוריה היהודית. העובדה שמנהיגי ועיתוני המגזר מתעלמים במודע הן מהנבואות האפוקליפטיות של הנ"ל, הן מתחזיותיהם על התנצרות היהודים והן מההיסטוריה הבעייתית, בלשון המעטה, בין הנצרות ליהדות אינה רק עניין של אופרטוניזם ציני. מכיוון שאותם סרוגי-כיפה פוסלים, מחרימים ומבזים מיליוני יהודים רפורמים וקונסרבטיבים מתברר שהמישור המדיני-פוליטי הפך עבורם לעקרוני ומשמעותי הרבה יותר מזה המסורתי-דתי, אף מזה המשפחתי-אתני.
לעומת האוונגליסטים, יהודים רפורמים חולקים עמם שיעור גדול הרבה יותר של מסורת, תיאולוגיה והיסטוריה, אולם הם מעדיפים את הראשונים מפני שכמוהם גם הם ניצבים כנגד תפיסות חברתיות פרוגרסיביות ומחזיקים בעמדות פוליטיות ניציות. שמרנות ומשיחיות הופכות למסגרת תיאולוגית חדשה, המאחדת בין לאומנים ומשיחיים, יהודים ונוצרים. הבדלים אמוניים ופולחניים נשכחים ופוליטיקה מחליפה מסורת כיסוד העיקרי של הזדהות.
שני תהליכים אלה קשורים זה לזה, ומביאים לידי ביטוי לא רק את ההדתה של הפוליטיקה אלא את הפוליטיזציה של הדת. ככל שהמסורות הדתיות מנסות להשפיע על הפוליטיקה המודרנית, כך הן מושפעות ממנה. ככל שהן משקיעות יותר במהלכים מדיניים, כך הן שוקעות בתוכם. התוצאה היא שהדת הופכת לעמדה פוליטית. לא עוד דרך חיים אלא אידיאולוגיה מחנאית שבה עקרונות אמוניים נשכחים והמסורת מיותרת. המאמינים, מצידם, הופכים לשמרנים גנריים, החושבים ופועלים בצורה זהה (בזמננו: רפובליקאית). אם לא ניכחד במהרה בימינו בארמגדון, נוכל אולי לחזות במיזוג המלא בין ציונות דתית לנצרות אוונגליסטית.
:
—
פורסם היום במדור הדעות של ’הארץ’
לולאת האל 
הסברים מעמיקים על התרחשויות התקופה
אהבתיאהבתי
שמת לב להתרחשות מעניינת, אך ניתחת אותה בהפרזה.
אתה מפריז, ולא בפעם הראשונה, בייחוס רוע / עיוורון / סטייה מעקרונות היהדות לשנואי נפשך הפוליטיים.
לראיה, המשפט האחרון שלך שהוא פשוט הזוי.
אני רואה בך ובטוריך בעיתון "הארץ" דוגמה קלאסית ל"מתכבד בקלון חברו". יתרה מזאת, אתה זה שגם ממציא ומנפח את הקלון הזה.
למען הסר ספק, אני מגיע מרקע דתי-לאומי, וכבר רחקתי מרחק רב ממקורותיי.
אבל הפעם התקשיתי לשתוק לנוכח גניבת הדעת שהפכה להיות לחם חוקך.
אהבתיאהבתי
איזה מקור?!מקורותיי…
כבסיס הבנה אנחנו מין אדם ״הומו ספיינס״.
תוכל להגדיר מה כוונתך ״מקורותיי״ ?
העבר/המקורות כפי שמוצגים היום על ידי האדם הנבון,הנאור,ההומני,המוסרי…קיימים על מנת להשתחרר מהם וטוב יום ״קודם״!
אהבתיאהבתי
איפה היית 3000 שנה? הדת היתה קשורה בפוליטיקה והיתה הפוליטיקה מאז ומעולם.
בנוסף, אני לא מבינה את הקשר הלוגי במשפט הבא: "מכיוון שאותם סרוגי-כיפה פוסלים, מחרימים ומבזים מיליוני יהודים רפורמים וקונסרבטיבים מתברר שהמישור המדיני-פוליטי הפך עבורם לעקרוני ומשמעותי הרבה יותר מזה המסורתי-דתי, אף מזה המשפחתי-אתני." המשפט סתום בעיני. מה ניסית להגיד כאן?
אהבתיאהבתי
איזה כיף לפרסם מאמר כזה ב"הארץ" ולהרגיש טוב בין החבר'ה. אני בטוח שאתה הולך לטלטל שם לקוראיך את התובנות הדתיות שלהם ומעמיד להם מראה מול הפרצוף
אבל זה לא באמת כך. קוראיך ועמיתיך ב"הארץ" שותפים לדיעותיך (או רדיקליים אף יותר) והפרסום אצל החבר'ה בא לומר: ראו כמה נאורים וחכמים אנחנו לעומת אלה ממול, קוראי בשבע ומקור ראשון המחבקים את קהל בוחריו של טראמפ (איכס, טפו טפו טפו).
אהבתיאהבתי
ולא, אני לא מסתתר באנונימיות. זה בגלל תקלה במחשב שלא זוכר את שמי וכעת גיליתי את זה. אני מגיב כאן לעיתים תחת השם גילי.
גילי
אהבתיאהבתי
מאמר מעניין ומנוסח בצורה מאוד קורקטית.
תודה רבה
אהבתיאהבתי
נראה לי שנכון להבדיל בין זרמים בתוך הציונות הדתית החרד"לית:
חוגי 'הר המור' לדוגמה, מחרימים בנחרצות כל קשר עם האוונגליסטים, ולא מוכנים לקבל את הגישה הפרגמטית של תקומה.
הם סבורים שהישענות על תמיכה כספית אוונגליסטית, יגרום לקירוב לאידאולוגיה הנוצרית, ולסובלנות (ברמת האידאולוגיה) כלפי היסודות הפסולים בעיניהם.
למעשה שיתוף הפעולה עם האוונגלסטים הוא כנראה אחת הסיבות העיקריות שמנהיגי הר המור נטשו את מפד"ל-האיחוד הלאומי לפני למעלה מעשור.
אהבתיאהבתי
מה שלי זה מזכיר זה שתי תקופות בהיסטוריה ושני אישים: מרטין לותר והנביא מוחמד. שני האנשים הללו החלו את דרכם עם יחס מאוד אוהד כלפי היהודים. הם כתבו ואמרו עליהם בעיקר דברים טובים. שניהם ציפו שהיהודים יצטרפו אליהם בהמוניהם. יכירו בגדולתם ובסופו של דבר יתאסלמו או יתנצרו. מה גדולה הייתה ההפתעה שהיהודים בתקופתם לא קפצו מייד על המציאה ולמעשה נשארו עקשניים כל כך ביהדותם. לותר ומוחמד שינו אז את יחסם ליהודים ומה שאמרו וכתבו אחרי מפלה זו היו בעיקר דברי שנאה כלפי היהודים. נראה לי שמתרחש פה תהליך דומה. האוונגליסטים תומכים בנו ואוהבים אותנו. אבל הם בטוחים שבסופו של דבר אנחנו, היהודים, נראה את האמת, ונתנצר. כאשר, ככל הנראה, נסרב להצטרף לחגיגה, אינני בטוח שהאוונגליסטים ימשיכו להיות כל כך בעדנו…
אהבתיאהבתי
אכן מדאיג. כשאריאל שנבל מכריז ש'עכשו זה גאולה', וצריך "לדעת" שקורים בימים כאלה דברים "מוזרים" ו"תמוהים", אני תוהה אם הוא היה מוכן להחיל את לוגיקת האבסורד האדישה הזו על מישהו שבא ומרביץ לו ברחוב, על כסף שהבנק ירוקן לו מהחשבון, או על התנהגות לא ראויה של ילדיו. או על קריאה משיחית לגילוי עריות. ואם לא כך, אפשר לשאול בשם מי בדיוק הוא מטיף ליהדות – ולכל אחד – לזרוק את השכל הישר לפח.
אהבתיאהבתי
מספר הערות:
א. נדמה לי שכיום (בפרט מאז ההתנתקות) רבים בציונות הדתית נזהרים מלקבוע בוודאות שאנו יודעים בדיוק מה המטרה של כל אירוע היסטורי. אני מוצא אצל רבים יותר ענווה.
ב. להתרשמותי, כרגע, האוונגליסטים פשוט תומכים בישראל, ולא מנסים לתמרן אותנו למלחמה עולמית. לכן, אך טבעי הוא לקבל את התמיכה שלהם בזרועות פתוחות. במציאות הריאלית כיום הם תומכים במדינת ישראל. מה יהיה לעתיד לבוא? נחיה ונראה.
ג. זה גם פשר ההבדל בין ההסתייגות מהרפורמים לבין קבלת האהדה מהאוונגליסטים. הרפורמים כיום מאיימים על ההלכה האורתודוקסית, לעומת האוונליסטים שכרגע לא מהווים איום.
עם זאת, אתה צודק שצריך להיות ער למניעים שלהם, ולשים לב שהתמיכה שלהם בישראל לא מלווה גם בקידום מלחמה עולמית חלילה.
שבת שלום ומבורך!
אהבתיאהבתי
הסיבה לברית החדשה בין הדתיים היהודים לנוצרים – בניגוד לרפורמים – היא שבעולם הליברלי עד-זרא שלנו, להאמין באל – ונגזרות הדבר על סוגיות משפחה, הומואים וכו' – הוא ברית נגד הליברליזם החילוני. לבד מכמה רפורמים 'אדוקים' בארה"ב – הרפורמים מעולם לא נתפסו כמאמינים באל – הן ע"י הדתיים בארץ, והן ע"י מרבית היהודים האמריקאים שראו אותם עד לדור הקודם כמוקד קהילתי בלבד (ומה שקורה בקהילות הרפורמיות היום הוא הוכחה לכך). כדי להבין בריתות היום, לא צריך לבחון את השאלה על 'מי באמת בעד חופש הביטוי או חופש הדת' אלא מי מאמין בהתגלותו של האל בכתבי קודש (לא משנה אם הכתבים שונים), ומי מתנגד להפלות בתואנה שעוברים נכנס לקטגוריות 'צלם האל'.
אהבתיאהבתי
מעניין. וכדאי לשים לב לעוד שני דברים: לברית הזו יש עוד אויב משותף חוץ מהליבראליזם – האיסלם. ושנית, שהיהודים הליבראלים באמריקה תמכו מאד בהסכם הגרעין של אובמה. מסתדר.
אהבתיאהבתי
יש להוסיף: היהודים הליברליים, שרי החוץ וגופי המודיעין והביטחון האמריקאיים וכמעט כל העולם המערבי.
אהבתיLiked by 1 person
בהקשר זה מעניין לראות הבדלי גישה בין דורות. למשל, ההבדל בין יחסו של הרב סולובייציק שיחסית התנגד לשיתוף פעולה עם הנוצרים, לבין יחסו של תלמידו, הרב שלמה ריסקין (שאינו נמנה על מחרימי ומבזי היהודים הקונ' והרפורמים..). המאמר של הרב ריסקין היה לפני כמה שנים במוסף שבת של מקור ראשון.
ואגב יהדות ארה"ב, אני ממליץ בחום על ספרו של שמואל רוזנר "שטעטל, בייגל ובייסבול" (משהו כזה). הספר מעניין ואמין ונותן תמונה די מלאה על מצבם של אחינו מעבר לאוקיינוס
אהבתיאהבתי
הנה הקישור למאמר של הרב ריסקין:
אהבתיאהבתי
איזו כותרת מבריקה לתיאור תהליך שגורם מצוקה.
אהבתיאהבתי
רק הערה קטנה: הנצרות בימינו רחוקה מלהשפיע על החברה. אירופה – כבר מזמן אינה נוצרית וגם ארה"ב הולכת בדרכה ובארה"ב, מדובר רק בכ-25% נוצרים של ממש.
אפילו אירלנד "הקתולית" (או מה שלא יהיה), משנה את החוקה ומאפשרת הפלות לנשים (מה שלא היה עד כה)
לפי המצב בעולם, הנצרות הולכת ונחלשת והאסלאם הולך ומתחזק (מי שמולידים עדיין ילדים – הם דווקא המוסלמים)
אהבתיאהבתי
אהבתי!
אפשר להיות מוטרד ו/או משועשע בו זמנית מהעובדה שמתוך 18 תגובות עד כה, רק 3 אנשים מזדהים בשמם המלא. השאר רק שם פרטי נפוץ ו/או "אלמוני", שחלקם מן הסתם מזכירים את "הארץ" כמקור כל רע, ו/או מזועזעים עד שרשי נשמתם נוכח התזה הקובעת "שהדת הופכת לעמדה פוליטית. לא עוד דרך חיים אלא אידיאולוגיה מחנאית שבה עקרונות אמוניים נשכחים והמסורת מיותרת. המאמינים, מצידם, הופכים לשמרנים גנריים, החושבים ופועלים בצורה זהה (בזמננו: רפובליקאית). אם לא ניכחד במהרה בימינו בארמגדון, נוכל אולי לחזות במיזוג המלא בין ציונות דתית לנצרות אוונגליסטית."
אהבתיאהבתי
זה רק מראה שעם כל הבכי הנהי והקינה – אנשי שמאל עדיין מרגישים חופשיים לחלוטין להביע את דעותיהם בישראל ואנשי הימין חוששים להחשף.
אהבתיאהבתי
בכי וקינה הן נחלתם של אנשי ימין בעיקר. הם כנראה לא עומדים בפני העוצמות האדירות של בג"צ, התקשורת, הקרן החדשה, אנונימוס והבונים החופשיים. אולי גם מהגירסה השמאלנית של הצל (שבטוח קיימת).
השמאל מתלונן על הרבה דברים, חופש ביטוי הוא עדיין לא אחד מהם. למען האמת אם יש לשמאל בעיה בתחום הביטוי היא קשורה לפטפטת ייתר ולעשייה מועטה מדי.
אהבתיאהבתי
נו, ולמה האיחוד האיופאי תומך בקרן החדשה לישראל ? מישהו בדק האם החיבוק שלהם הוא אינטרסנטי-נוצרי ?
אולי נחזה בקרוב במיזוג מלא בין החילוניות הלברלית הישראלית לאיחוד האירופאי ?
אהבתיאהבתי
http://www.israelhayom.co.il/opinion/558443
אהבתיאהבתי
שלום, תומר.
התרשמתי מהכתבה "הברית החדשה–ציונות דתית ונצרות אוונגליסטית". תודה!
רוצה לציין, שנקודת המבט של נצרות האורתודוקסית ופירושים של אבות הכנסייה האורתודוקסית על "אחרית הימים",על ספר ההתגלות (חזון יוחנן השליח) ועל דמות האנטיכריסט, – יעניינו אותך.
מכוון שהבנת נוצרים אורתודוקסים על "הביאה השנייה" של ישוע, המבוססת על "מסורה הקדושה" – היא שונה לחלוטין מהבנת נוצרים-אוונגליסטים המבוססת על השקפה הסובייקטיבית של ספר תנ"ך.
אני ממליץ על מספר עבודות המבוססות על "מסורה הקדושה" (באנגלית) מאת נזיר אמריקאי – שרפים רוז, שמסבירות, איך כנסייה אורתודוקסית רואה את "התגלות המקראית של אלוהים" ואת "אפוקליפסה".
הנה עבודה אחת:
“The Apocalypse: In the Teachings of Ancient Christianity”.by Averky Taushev, Seraphim Rose
והנה ציטוט שתרגמתי לעברית מתוך ספר:
"עכשיו יש כתות רבות המאמינות כי אֲדֹנָי יופיע בבית המקדש של ירושלים כדי לשלוט בעולם במשך אלף שנים. לכן, כאשר היהודים יתחילו לבנות את בית המקדש, הכתות האלה רק ישמחו, מכוון שעל פי העקרונות שלהם זה יציין את בואו של משיח. אבל לא כך: אנחנו יודעים שזה סימן לבואו של האנטיכריסט, כי המשיח לא יבוא יותר למקדש. בית המקדש נהרס. המשיח יופיע רק באחרית הימים כדי להתחיל את מלכות השמים הנצחית. היחיד שיגיע לבית המקדש יהיה אנטיכריסט. לכן, בישביל זה יש לנו צורך אכרחי בהבנה הנוצרית האורתודוקסית הנכונה של הביאה השניה והכנה שמבוססת על ההבנה הזאת. ככל שאנו מתקרבים יותר לסוף הזמן, כך יש צורך בהבנה הזאת ובהכנות…"
שנייה עבודה:
“ Orthodoxy and the Religion of the Future”. by Seraphim Rose
אהבתיאהבתי
תודה רבה, מעניין מאוד. יש לציין שגם מבחינת האוונגליסטים האמריקאים האנטיכריסט הוא שישלוט בבית המקדש השלישי.
אהבתיLiked by 1 person
כן, זה ברור, תודה.
אבל לא כל כך ברור – איך אוונגליסטים אמריקאים מבינים את המושג "אלף שנים" (Millennialism)
, שמוזכר בחזון יוחנן:
"..כי יהיו כהנים לאלהים ולמשיחו ומלכו אתו אלף שנים" (חזון יוחנן פרק כ, פסוק 6)
למטה כמה פירושים על המושג הזה:
אלף שנים, על פי ההסבר המקובל על ידי הכנסייה אורתודוקסית, אינו חותם על מספר מסוים של שנים כאן, אלא מסמן מרחב זמן משמעותי מאוד, שניתן על ידי רחמים וסבלנות של אלוהים, כך שכל פרי הארץ, שהוא ראוי לשמים, יבשיל, וכי אין גרגר אחד שמתאים לאסם השמים אבד.
"אלף שנים", אומר הקדוש אנדראוס – הארכיבישוף של קיסריה, זה הזמן מהתגלמותו של ישוע עד הביאה השנייה המפוארת, וזמן הטפת הבשורה שלו בעולם.
איגנטיוס ברינצנינוב אומר: אין צורך להבין את המושג "אלף שנים" פשוטו כמשמעו, כי למספר אין משמעות מילולית במילותיו לא בשיר השירים: "כרם היה לשלמה בבעל המון, נתן את-הכרם לנטרים, איש יבא בפריו אלף כסף, כרמי שלי לפני, האלף לך שלמה, ומאתים לנטרים את-פריו (שיר השירים פרק ח, פסוקים 11-12) ולא במילים של ישוע: "ויתן פרי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים" (מתי פרק 13:8).
המספר המלא מייצג את השפע ואת השלמות בפוריות. אז הנה, דרך המושג "אלף שנים" יוחנן השליח מסביר את הבשלת פרי האמונה של הכנסייה אשר ניתן לה את כל הזמן הנדרש לכך – מלאת הימים, מתוארת כ"אלף שנים".
וחשוב, את המושג "אלף שנים" יש להבין בהקשר הפסוקים הקודמים והבאים של פרק כ, ספר חזון יוחנן.
תומר, מעניין לשמוע את דעתך על המוסג "אלף שנים" מנקודת המבט שלך, (כמובן לא הכרחי :-)
אהבתיאהבתי
ניתן גם לראות את התפתחות הנצרות כסוג של יהדות רפורמית נוסח בית 2.
אהבתיאהבתי