"מדינת ישראל לא תהיה מדינת הלכה", הבטיח ביום שני ראש הממשלה נתניהו, ולשם שינוי צדק. מדינת הלכה לא תהיה, ומדינת הלכה מעולם לא היתה. בימי דוד המלך לא רק שלא היתה הלכה, אלא אפילו ספר דברים טרם נכתב. לכשהיתה הלכה, עם חתימת המשנה במאה השניה לספירה, כבר לא היתה ממלכה עצמאית לישראל. בין לבין ממלכת החשמונאים דאגה להפנים תפיסות הלניסטיות (אריסטובולוס והורקנוס אינם שמות עבריים), לרדוף את חז"ל ולהוציאם להורג.
כשהוא מדבר על הפיכת מדינת ישראל למדינה שמתנהלת "כמו בימי דוד המלך" חה"כ בצלאל סמוטריץ' מתכחש אפוא לפרטים היסטורים אלה ואחרים. אין זה פלא: בורות היסטורית היא תנאי הכרחי לכל חזון פונדמנטליסטי. כמו עבור שאיפות תיאוקרטיות אחרות, מהרפובליקה האסלאמית של איראן, דרך "המדינה המוסלמית" של דאעש ועד חזונות "האומה ההינדית" של הלאומנים הדתיים בהודו, הניסיון לדמיין שלטון מודרני המבוסס על חוקי הדת תלוי תמיד בהמצאת עבר פיקטיבי ובמאמצים לא קטנים של שכנוע עצמי. לכאורה אם רק נתאים ונשכלל פרטים פה ושם יהיה אפשר להעתיק ולהדביק מוסדות ותפיסות מהעבר הרחוק. זה אף פעם לא עובד, ולא רק מפני שמתבססים על מיתולוגיה. זה לא עובד מפני שזה מתעלם מהשינויים המפליגים שהתרחשו במצב האנושי.
לא שלא קמו לנו רבנים שניסו לשרטט כיצד תיראה מדינת הלכה מודרנית. במאה העשרים הרב שאול ישראלי עסק בכך, הרב נפתלי בר אילן הקדיש ארבעה כרכים ל"משטר ומדינה בישראל על פי התורה", הרב א"י ולדינברג כתב על "הלכות מדינה", השופט מנחם אלון הקיף את נושא "המשפט העברי", ואם נקפוץ קדימה הרי שרק לפני שנה יצא לאור הספר "מדינה כהלכה" של הרב עדו רכניץ. אולם איש לא הצליח ליצור מסגרת שנתפשת כריאלית על ידי יותר מקומץ משוגעים לדבר.
זה לא במקרה. הבעיה בהלכה כפי שהיא כיום איננה שחוקיה מוזרים או לא מעודכנים. נכון, העונש על גנבה הוא קנס של כפליים מערך הפריט הגנוב, עונש מגוחך שיאפשר לכל אדם אמיד לגנוב כאוות נפשו. נכון, ההלכה אינה מתירה לנשים להעיד או לשפוט, קביעה שמעליבה את האינטליגנציה של כל אדם חושב. פרטים כאלה אפשר לכאורה לשנות ולעדכן. הבעיה המהותית היא התפיסה הבסיסית של ההלכה לגבי האדם. שכן על פי ההלכה האדם נידון לציות לחוק האלוהי ואין לו שום לגיטימציה לבחור שלא לעשות כן.
במילים פשוטות, ההלכה ממעיטה מחשיבות האוטונומיה של הפרט. כפיית קיום מצוות היא חלק מההלכה, ואין זה מקרה שההלכה מתירה הן עבדות והן פדופיליה. כאשר תפיסת הפרט כסובייקט אוטונומי אינה עיקרון חד משמעי ממילא אפשר לקבל את שעבוד הזולת, וכאשר הבחירה וההסכמה אינן התנאי ההכרחי ליחסי מין אין פלא שמתירים מין עם מי שאינו יכול לבחור (ומאידך פוסלים יחסים בהסכמה בין בני אותו מין).
לתקופתו היה הדין העברי מערכת חוק מתקדמת ונאורה, והמסורת היהודית הביאה לעולם עקרונות רבים שתרמו בסופו של דבר להומניזם ולליברליזם המודרניים. אולם כיום ההלכה עומדת במתח מהותי עם תפיסות מודרניות של אנושיות וחירות. כמחוייבות אישית וקהילתית ההלכה עשויה להוות אורח חיים משמעותי ועמוק, אולם לא ניתן לדבר על מדינה הפועלת על פי ההלכה בלי לדבר בד בבד על כפיה דתית. ואכן, הרב ולדינברג היה תומך מוצהר בתיאוקרטיה, וגם בספרו של רכניץ, שיצא כאמור רק לפני שנה, מובהר שבמדינת ההלכה לא יתקיים חופש דת.
אגב, לא צריך גם להפליג לתסריטים של דיסטופיה הלכתית כדי להבין שלא כדאי לנסות את דרכו של סמוטריץ'. מספיק להתבונן במערכות הישראליות בהן ניתן כבר כיום כוח לממסד האורתודוקסי. דיני נישואין וגירושין, בהם יש לרבנות הראשית בישראל מונופול חוקי, הפכו למנגנון של עוול וכפייה. זוגות חילונים נכפים להתחתן שלא כפי אמונתם, נשים מופלות לרעה הן תחת החופה והן בדיני גירושין, ובתי דין רבניים מתעמרים בנידונים לפניהם. גם ללא השחיתות והנפוטיזם שהרבנות מציגה לראווה היא היתה משניאה עצמה על כלל הציבור פשוט משום שמצפון המודרני מתקומם כנגד כפייה ואפליה.
חה"כ סמוטריץ', שפרסם לפני שנתיים את "תוכנית ההכרעה", בה האוכלוסייה הפלסטינית נדרשת להסכין לקיום כנתינים או לבחור בין הגירה למוות, כבר הוכיח בעבר שעקרונות הדמוקרטיה הם ממנו והלאה. אין זה מקרה שהוא זה שעומד בראש החץ התיאוקרטי. החרד"ל, המהווים כשני אחוז בלבד מהאוכלוסייה היהודית, מבוסמים מהכוח הפוליטי שניתן להם על ידי בנימין נתניהו וסבורים בטעות שעת רצון היא גם לרעיונותיהם הפונדמנטליסטים. אולם הצבתם במוקדי קבלת החלטות תביא באופן ברור לכפייה דתית ולצמצום החופש האזרחי בישראל.
"יש גם מקום רב לדמוקרטיה במשפט התורה", ניסה סמוטריץ' להרגיע אחרי דבריו על מלכות בית דוד המתקרבת. אולם אין זה נכון. יש מקום למשפט התורה בדמוקרטיה, לא להפך. מערכת היחסים היא תמיד חד כיוונית, משום שתפיסה אחת סובלנית באופן מהותי ועומדת על זכויות הפרט וחופש הדת, ותפיסה אחרת – לא. אם סמוטריץ' וחבריו יקבלו את הכוח שהם שואפים לו כולנו ניווכח בכך.
—
פורסם במדור הדעות של ‘הארץ’
לולאת האל 
מאמר מצויין וגם נכון.
רציתי רק להוסיף שבהיסטוריה ההלכתית, הפוסקים ידעו לנתב את ההלכה, למחוזות שלא יגררו עימותים, לא עם השכל הישר ולא עם המנהגים המקובלים בתקופה ההיסטורית הרלוונטית.
לרוע המזל, אין לחרדלים שמץ של יכולת כזו
אהבתיאהבתי
לגבי ההסיטוריה ההלכתית: אמת ויציב. החרד"ל, כמו הפונדמנטליזם בכלל, הוא תופעה מודרנית שחורגת גם בכך מההלכה הצורתה המסורתית
אהבתיLiked by 1 person
ראשית, אני מוכרח לציין שאני מסכים אתך לגבי המסקנות של הפוסט. אכן הלכה ומשפט מודרני לא יכולים לדור בכפיפה אחת ואכן כתוצאה מכך לא תהיה מדינת הלכה.
עדיין, בהתייחסות לצורת הכתיבה, נותר לי רק לתמוה. חשבתי שאתה דתי, לא כך?
אנשים דתיים בד"כ נותנים כבוד לחוקים המוזכרים בתורה, או לפחות לא מזלזלים בחוקים הנגזרים במפורש מהתורה כל עוד אינם תקנות חז"ליות מאוחרות יותר.
"חוקי ההלכה מוזרים או לא מעודכנים" ניחא, אולי אתה מכוון לאלו שלא נכתבו בצו אלוהי אלא כתקנה מאוחרת.
אבל לדוגמה, לומר שעונש כפל לגנב הוא עונש "מגוחך", רק כי נראה לך שזה נותן לגיטימציה לעשירים לגנוב. דבר שברור כי הוא בר ויכוח, בפרט כאשר לא נאמר שמותר לגנוב, אלא רק שתשלום כפל הוא העונש. זהו כבר זלזול בסיסי, שכן זוהי קביעה מפורשת בתורה ולא איזו תקנה הלכתית חז"לית הנתונה לויכוח (אולי).
כמו כן, אני מסכים עם הקביעה שההלכה במהותה כופה את ההתנהגות ולא מותירה חופש בחירה, דבר בסיסי במשפט ובחיים של היום. אבל לא הייתי מצפה לזלזול מוחלט בעמדה הזו, ופרט שאולי התקופות ישתנו, וכפיה שוב תהיה רלוונטית כבעבר.
ברור לי שאיני מבין את ממשמעות הדבר ואת ההשלכות הנובעות מהיותך דתי. אך זאת מכיון שאני לא יודע מהי הגדרתך כדתי ואשמח אם תאיר את עיני.
אהבתיאהבתי
איפה ראית זלזול מוחלט? כתבתי שחיים הלכתיים יכולים להיות עמוקים ומשמעותיים. מתי לאחרונה קראת את המשפט הזה בעיתון הארץ? אבל נכון, יש חלקים רבים בהלכה שלא מתאימים למוסר כפי שאנחנו תופסים אותו, ובוודאי לא מתאימים לניהול מדינה מודרנית.
אהבתיאהבתי
"יש חלקים רבים בהלכה שלא מתאימים למוסר כפי שאנחנו תופסים אותו"
בעיקרון זה נכון, אבל השאלה היא כמובן מי זה "אנחנו". אפשר לומר בזהירות שתפיסת הפרט כסובייקט אוטונומי, בעל הסמכות הראשונית להחליט על חייו, משותפת לרוב המוחלט או כמעט לכל האנשים החיים במערב המודרני (כולל ישראל). אבל האם תפיסת השוויון העקרוני בין כל הפרטים האוטונומיים מקובלת באותה מידה? כנראה לא. האם תפיסת הזכות לחיי משפחה כזכות אוניברסלית מקובלת על כולם? זה מורכב. (לפחות בישראל, ההכרה בזכות בעלי נטייה חד-מינית להקים משפחה כרצונם נפוצה אולי יותר מההכרה בזכות יהודים ולא-יהודים להקים משפחה מעורבת.)
העניין הוא שחלק ניכר מבני האדם, גם במערב המודרני, מוקירים באופן עקרוני דתות ומסורות עתיקות יומין ומכירים, ולו במידה כלשהי, בסמכות הדתות והמסורות האלה לקבוע נורמות חיים. אותם בני אדם אינם מודעים, לרוב, לסתירות בין הדתות והמסורות הנ"ל לרעיונות ההומניזם הליברלי, או מדחיקים אותן. אם תיאלץ אותם לבחור בין הנאמנות הדתית לזו המוסרית-ליברלית-הומניסטית, אלוהים יודע מה תקבל בסוף, ויש סיכוי סביר שתמצא את עצמך בעמדה של מפקד הצועק "אחריי" ונחרד לגלות שאין מאחוריו אף אחד. לכן, החוכמה היא לא להדגיש את הסתירות העקרוניות אלא לפתור בעיות מעשיות על בסיס אד-הוק, תוך הבנה שגן עדן ליברלי ופרוגרסיבי אינו עומד לקום בקרוב בשום מקום, בפרפראזה על אמירה ידועה, "היה פרוגרסיבי בביתך (אם אתה רוצה) וישראלי בצאתך".
אהבתיאהבתי
פנטים כמו בצלאל סמוטריץ' גרמו לחורבן הישוב היהודי בתקופת בית שני ביהודה. פנטים כאלה גורמים לירידה בכוח הפוליטי של הסרוגים, כי הם מרחיקים כל מי, שלא מסכים איתם.
ההלכה לא התאימה לניהול מדינה אף פעם, אבל הניסיון להעתיק ולהדביק מוסדות, תפיסות ושיטות לעמנו מהתרבות האנגלית הזרה מוביל: למשבר חוקתי וכפיית תפיסות זרות על עמינו.
לתפיסתי יש פירושים של התנ"ך והתלמוד, שמחייבים דמוקרטיה, אבל הם מנוגדים לחלוטין לפירוש החד מימדי והכפיתי של בצלאל סמוטריץ' לתורה. לדעתי זאת הסיבה האמיתית להתנגדות של של בצלאל סמוטריץ' למשה פייגלין.
אהבתיאהבתי
יש ללחוץ כדי לגשת אל Shnerb%20.pdf
אכן, יש סיבות לכך שמפעל משפט התורה למדינה נותר נחלתם של מעטים דוגמת הרב הרצוג. נדב שנרב מביא רק קייס אחד.
אהבתיאהבתי
אתה צודק באופן חלקי בלבד, דבר שהופך את הטיעון שלך לבלתי משכנע בעליל.
אמנם המשפט העברי וההלכה מעולם לא ניהלו מדינה. אולם בניגוד לדבריך, המשפט העברי בהחלט ניהל לאורך אלפיים שנים אומה חסרת ריבונות, מפוזרת בין קהילות נפרדות. המשפט העברי איפשר, הלכה למעשה, את הקיום היהודי לאורך אלפי שנות גלות. חזון המשפט העברי במאה העשרים היה לחצוב מתוך המסגרות המשפטיות היהודיות הגלותיות את הבסיס למסגרת משפטית ריבונית, מתוך המסגרות הקהילתיות לבנות מסגרת משפטית עבור המדינה. אף אחד לא שגה בדמיון שמדובר בתהליך פשוט וקל. אנשי המשפט העברי הבינו היטב את המשמעות המורכבת של הנוסחה מדינה יהודית ודמוקרטית, על כל המתח העמוק המאפיין נוסחה זו, ועל כל הצורך הנובע מכך לערוך רוויזיות הלכתיות. מנחם אלון היה האחרון שהיה חותם על חזון השלטת משפט התורה וחזרה לימי דוד ושלמה.
אני חושש שאתה נופל באותו בור שנפל בו סמוטריץ, רק מן הצד השני. סמוטריץ מונע בידי חזון פנטזיונרי של החלפת המשטר הקיים במשטר התורה, ואילו אתה דובר של חזון הפוך של החלפת משטר התורה באורח חיים הומניסטי-ליברלי-דמוקרטי. שתי אלה הן תפיסות עולם בינריות, הרואות הכל בשחור ולבן, ומבקשות אחר הכרעות טוטליות. אך חזון מורכב, מסוג חזון המשפט העברי, מבקש לקיים דיאלוג מאוזן בין שני העולמות, לבנות ביניהם גשרים מורכבים. ואכמ"ל.
אהבתיLiked by 1 person
ראשית, אתה שוגה היסטורית. המשפט העברי לא ניהל לאורך 2000 שנה קהילות, אלא רק בשיתוף עם המשפט המקומי בכל מקום. אם יהודי גנב או שיחד או רימה או אנס או רצח הוא נידון בבית המשפט הרומי או העותמאני או הבריטי או האוסטרו-הונגרי וכו'. כלומר גם בגלות המשפט העברי לא היה אחראי על רוב הדין הפלילי והאזרחי.
שנית, אתה טועה בהבנת הכוונות שלי. ואכמ"ל.
אהבתיאהבתי
כדאי להכיר את ההיסטוריה ולא להפריח סיסמאות לא מגובות.
שמת בסל אחד את הדין הפלילי והדין האזרחי, אך יש הבחנה ברורה ביניהם.
מבחינת המשפט האזרחי, קהילות ישראל, במזרח ובמערב, נהנו מאוטונומיה (כמעט) מלאה וניהלו את ענייניהן המשפטיים בעצמם. ספרות השו"ת הגדושה בתשובות מעשיות בשאלות במגוון תחומי המשפט האזרחי תעיד על כך כאלף עדים. האסמכתאות המחקריות לעובדה כה פשוטה הן רבות מספור.
מבחינת המשפט הפלילי המצב היה מורכב הרבה יותר. אכן חלק ניכר מהטיפול בעבריינים נעשה באמצעות המשפט הזר. אך היה גם חלק לא מבוטל של טיפול באמצעות מוסדות הקהילה, תוך סטיות ברורות מהדין הפלילי העברי הרשמי. ראה למשל ספרו של שמחה אסף, העונשין לאחר חתימת התלמוד.
אהבתיאהבתי
העבר הוא ארץ אחרת, עושים שם דברים באופן שונה.
לאורך ההיסטוריה, עד העת החדשה פחות או יותר, המשאבים שעמדו לרשות המדינה היו מוגבלים למדי, והיכולת שלה לשלוט בחייו של הפרט הייתה מוגבלת בהתאם. אם הייתה קהילה מגובשת עם מוסדותיה שאיכשהו פיקחה על חיי מי שהשתייכו אליה והכירה במרותם של השלטונות, השלטונות היו שמחים להניח לקהילה הזאת לנפשה ולהתערב בנעשה בה רק אם זה חצה את גבולות הקהילה. הקהילות היהודיות חיו לאורך כ-1700 שנה בדיוק בתחום הזה, והמשבר הגדול שלהן — של כל קהילה במקומה — הגיע כשהמדינות צברו מספיק משאבים כדי להפעיל סמכות שיפוט אוניברסלית בתחומן.
אהבתיאהבתי
תומר:
האם משהוא בחינוך הדתי-לאומי גרם לכך, שח"כים צעירים דתיים-לאומיים מגלים פזיזות וחוסר סבלנות בניסיונותיהם להיות שרים במשרדים, שהם רוצים, ולא מוכנים לדרך ארוכה: בנט כשר ביטחון, סמוטריץ' כשר המשפטים? לפי הידוע לי התפיסה של מרכז הרב קוק דוגלת בגאולה איטית וטבעית(קימעא-קימעא), שמצריכה סבלנות(דרך ארוכה), ומתנגדת לדחיקת הקץ.
אהבתיאהבתי
הטעות שלך היא שאתה מפרש את דברי סמוטריץ' כיותר ממה שאומר כל יהודי מאמין בתפילת העמידה בכל יום "השיבה שופטינו כבראשונה".
אבל האמת היא שאילו ניתנה לסמוטריץ' חופשית לעשות כרצונו במשרד המשפטים, הוא היה ממשיך את הקו של שקד בצמצום האקטביזם השיפוטי, אבל מבחינת הטמעת משפטי התורה, לא היה משתנה כמעט מאומה, מלבד אולי חוק הצהרתי, שעל השופטים לעיין במקורות המשפט העברי.
אהבתיאהבתי
קשה להבין את הכונה בתפילת העמידה:
האם הכונה לאנשים, שעושים שפטים באויבינו, כמו בספר שופטים אז כבר יש לנו כאלה תודה לאל?
האם הכונה לשופטים ודיינים סוררים כבראשונה אז גם כאלה לצערי יש במדינה?
אפשר להבין את היהודים בעבר שחיו תחת חוסר הצדק של שלטון זר, שהתפללו תפילה זו. כיום קשה להבין תפילה זו כששתי האפשרויות הנ"ל התגשמו.
אהבתיאהבתי
הכוונה לשופטים רודפי צדק הממלאים את דרישת התורה: "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע".
אהבתיאהבתי
האם היו בראשונה שופטים "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" לא לפי הנביא ישעיהו? אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה(קהלת ז י). האם אנשי הסנהדרין, שחיברו את תפילת העמידה, לא מילאו את דרישות התורה ודרישות נוספות כמו היו מתונים בדין יותר ממרבית השופטים, שקדמו להם?
אהבתיאהבתי
בראשונה – לפי המתואר בתורה בפרשת יתרו. אף אחד לא מתפלל להשיב שופטים כבימי אחאב או מנשה.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי. הרי ברור שההלכה רואה את עצמה ככזו שמנהיגה שלטון ריבוני. אז מה הבעיה עם סמוטריץ?
אהבתיאהבתי
לעניות דעתי המאמר לוקה בחוסר דיוק. ההפרדה המקובלת בין דת למדינה לא הייתה קיימת בצורת המשטר ע"פ תורת משה. אין מדובר בפלישה של הכנסייה לתחום המדינה וחדירה לתחום הפרט. החוק הדתי היה גם החוק האזרחי , ולכן לא מדובר בכפיה אלא באכיפה של החוק במרחב הציבורי. דין מחלל שבת בפרהסיה לפי החוקה העברית כדין עובר על חוקי התנועה במדינה דמוקרטית מודרנית. גם שפינוזה וגם מנדלסון עומדים על העניין שהתוקף לקבלת החוק האלוהי ( כל אחד לפי תפיסתו את האל) היה בקבלת העם את משה כמנהיג ומחוקק. לפי מנדלסון בירושלים' הניסיון לעשות קטגוריזציה לצורות השלטון המוכרות איננו נכון מפני שהחוקה הדתית/אזרחית של תורת משה היא לא תיאוקרטיה ולא מונרכיה אבסולוטית וכו' אלא היא היא.
אהבתיאהבתי
עדיין גם אם יהיה רוב שיתמוך בכזה חוק מדובר על עריצות-רוב, שהיתה מקובלת בעת העתיקה ולא מקובלת בדמוקרטיה ליברטנית\ליברלית.
אהבתיאהבתי
נכון יותר מה שכתב יהודה יפרח, על אדי הדלק והגפרור של סמוטריץ, על כך שדבריו של בצלאל במקור כוונו למשמעות אחרת לחלוטין. תגובתך החריפה יש בה משהו מן האמת אבל גם משהו מן הקיצון לצד השני.
כפי שענית בתשובתך ליאיר, אינך טוען שהכל שחור משחור במשפט העברי שהופעל כשהופעל. אך אם תקרא שוב את שכתבת, אתה בהחלט משחיר את ההלכה של מדינת ההלכה הרצויה כביכול על ידי רבני החרד"ל ותלמידיהם.
על פי המשפוט המתפלפל והפתלתל כיום מותר להביא ארצה נרצחים שעורם נקרע מעליהם בעודם חיים, ולהציגם לעיני כל תמורת דמים. מותר לרצוח אדם החודר אל ביתי, כי זהו מבצרי, מותר להחפיץ נשים ולהרבות זימה ואיש כי יתלונן שהדבר מטרידו, יאמרו לו שיעצום את עינו ושעצם האמירה שלו היא הטרדה. נכון בתוך המסורת הכוללת את הדת קיימים הרבה רעיונות גרועים ואפילו מחרידים, אך אלו קיימים לא פחות בקרב דעות הנוטשים בתיעוב והמאמצים להם דרך חדשה ו"נקיה".
ובעניין תכנית ההכרעה, היא לא פחות גזענית מזו של אהוד ברק וחבריו, המבקשים הפרדה.
אהבתיאהבתי