"פוליטיקת הזהויות מבקשת לטפל בבעיות אמיתיות. גזענות סיסטמית אינה אגדה, והשמועות על ההבניה הפטריארכלית של החברה נכונות. לרדיפות אחרי בעלי נטייה או זהות מינית שונה, אף עד מוות, ניתן להיות עדים גם כיום בחלקים שונים של העולם. אך בבקשה להציע מזור לסוגיות אלה מתקדמת פוליטיקת הזהויות מעבר לתפיסה הליברלית – ולעיתים גם מבקשת לנתץ אותה. היא מתכחשת, בפועל אם לא במוצהר ממש, להומניזם האוניברסלי וקוראת תיגר על כל תפיסה מאחדת של תבונה ורציונליות. היא מציגה חוסר סובלנות לדיון חופשי, ונראה שההנחה הליברלית שריבוי דעות מקדם את הידע והחירות של כולנו זרה לה.
וכתחליף לליברליזם היא לא מספקת. פוליטיקת זהויות – יש להדגיש: בגרסתה העכשווית – מציעה מענה דל למצוקה ולחוסר הצדק שהחברה שלנו נגועה בהם. היא מדגישה הכרה חברתית על חשבון שיפור כלכלי, ואת הייחודי והמבדיל על חשבון הכללי והמשותף. היא נוטה להתרכז בשולי ("מיקרואגרסיות") על חשבון הקריטי (פערי הון), ויש לה חולשה לדוגמטיות ושטחיות. היא נסוגה לאד־הומינם כשמציעים ביקורת, ומשמשת היטב את הימין כשנציגיו מעוניינים לקרוא תיגר על ההומניזם והליברליזם. מעבר לכך, היא פשוט לא משכנעת את מי שהיא אמורה לשכנע, דהיינו את חברי הקבוצות המוחלשות והמודרות.
והיא גם לא שמאל. כי השמאל – בין אם תחת דגל הדמוקרטיה או הליברליזם, הרפובליקה או המרקסיזם – צעד תמיד בשם העיקרון האוניברסלי. זהותנים למיניהם מנסים להציל את האוניברסליזם, על ידי מונחים לא לגמרי אפויים כמו "אינטרסקשיונליות", אבל בסופו של דבר חיבור בין קבוצות שונות בפוליטיקה של זהויות נוטה להיות חיבור אד־הוק ותלוי אינטרסים. במקום את המשותף מדגישים את הייחודי, ובמקום חזון כולל נאבקים למען הכרה פרטנית. 'מהו השמאל', שאל פעם הסוציולוג טוד גיטלין, 'אם לא קול האנשים כולם? אם אין אנשים, אלא רק קבוצות, אין שמאל'."
—
מתוך מאמר בו ניסיתי לאפיין את פוליטיקת הזהויות על גליה השונים, מקורותיה, מטרותיה וכשלונותיה; על החלל שממלאת פוליטיקת הזהויות בדמדומי המסגרת הליברלית ועל חוסר יכולתה למשוך את הקבוצות החלשות שהיא מתיימרת לייצג. פורסם בגיליון האחרון של ‘ליברל’. (זה לא עוסק ישירות בדת או רוחניות, אני מודה, עם המנויים על הבלוג הסליחה. כנראה שמדי פעם אפרסם גם מאמרים שכאלה.)
לולאת האל 
מאמר נהדר.
אני חושב שלמרות הכל הפוליטיקה של הזהויות היא חלק מהשמאל במובן של החתרנות כנגד הסדר הקיים.
אהבתיאהבתי
לכולם יש זהות. זה בסדר גמור. מה שבעייתי בפוליטית הזהויות היא בניית זהות במטרה לעורר שנאה כנגד זהות אחר שתוגדר כ"זהות מדכאת". במובן הזה, העברת מסר של "בעל הון = מנצל" זו פוליטיקת זהויות. אפשר בהחלט לעשות פוליטיקת שמאל בלי זה. אבל זה תמיד פיתוי פוליטי להשתמש בחלוקה לקבוצות וליבוי שנאה ביניהם לקידום אג'נדה.
אהבתיאהבתי
העניין הוא שהיום גם הימין מעלה את פוליטיקת הזהויות, בעיקר בהקשר המזרחי, ותיאוריית ישראל השנייה המקודמת על ידי בעלי אינטרסים, והפכה לסוג של אמת.
אהבתיאהבתי
מאמר מעניין הדן בסוגיה/מושג לא פשוט.
בסופו של דבר היחיד הוא אוסף של האחרים.
פרופסור ירמיהו יובל(כמה חבל שאינו איתנו יותר..) כתב/אמר בהקשר ״לחוק הלאום״
זכותו של היחיד שיהיו לו יותר מזהות אחד ובוודאי שאין לאחר/חברה/שלטון/קולקטיב זכות לקבוע מה היא!
אהבתיאהבתי
תנועת המטוטלת לכיוון הפרטיקולרי לפעמים הופך קיצוני מאוד בעיקר בהקשר של שפה. למשל פתאום להגיד "נשים" עשוי להיות פוגעני עבור טרנסים, או הבקשה של חלק מהצעירים לפנות אליהם בצורה עמומה מגדרית. הרעש הנעלב והאשמה שמטיחים לכל מקום כשאנשים מסרבים להשתתף במשחק החדש הזה פשוט גורמת לי לנענע את הראש בחוסר אמון. נחכה מה יהיה.
אגב, דווקא להסרת האחריות מהאינדבידואל יש איזה אספקט דתי, הפוך אמנם. דתיות היא סוג של קבלת עול, קבלת אחריות על חייך, קבלת חוקים המוכתבים לך. אולי במאבק הזהותני יש איזה בקשה דיאלקטית להחזיר אחריות אבל בו זמנית גם להשליך אותה החוצה ממך. קצת כמו כשילדים רוצים את הוריהם קרוב אבל קיימת בם גם משאלת לב להתרחק ולהפוך לעצמאים.
אהבתיאהבתי
נתקלתי במאמר אקדמאי שמשווה את Woman Studies לוירוסים של האבולה והאיידס וכן שהתחום מנסה להפיץ את עצמו לא דרך טיעונים רציונליים אלה דרך הצפה ברגשות שליליים ומנסה לקעקע בעזרתם תחומים נוספים באקדמיה.
We first posit how the metaphor of the virus…, and we then investigate how both women’s studies and the spread of actual viruses (e.g., Ebola, HIV) produce similar kinds of emotional responses in others. By looking at triviality, mockery, panic, and anger that women’s studies as a field elicit, we conclude by outlining the stakes of framing women’s studies as an infectious, insurrectional, and potentially dangerous, field of study… training male students as viruses…
אבל באקדמיה כיום אין אפשרות כרגע לבקר תחום שהוא חלק מפוליטיקת הזויות. אז איך זה ייתכן?
כי המאמר הזה נכתב על ידי woman studies. כל הדברים לעיל נחשבים ח י ו ב י י ם. הצפה ברגשות שליליים במקום טיעונים רציונאליים, קעקוע תחומים אחרים, להיות פתולוגיה, להיות מסוכן.
האידאולוגיה המדוברת מופרכת ופתולוגית לאין ערוך מכפי שרוב מתארים לעצמם.
אהבתיאהבתי
פוליקיטת הגוף –
מסכים עם כל מילה. אני חושב שהכיוון החדש שהשמאל צריך להתפתח בו הוא פוליטיקת הגוף. פוליטיקה שכזו מאדירה את הזכות של האידווידואל על גופו הטבעי – בכל המובנים של המילה. הזכות לאוטונומיה, היעדר פגיעה והגדרת הגוף (יכול לתת תוקף פוליטיקה חזק יותר לפמיניזם ולהט"ב) הזכות לחופש קוגנטיבי ושעון ביולוגי (יכול לצמצם את הנזקים החמורים של מערכת החינוך). הזכות לחיות עם הטבע כצורך בסיסי של גוף האדם (אקולוגיה).
אהבתיאהבתי
זה נראה כמו "האישי הוא הפוליטי" על סטרואידים. לאור מידת הצלחתה של הגישה המקורית, אני סקפטי.
דרך אגב, האם פוליטיקת הגוף תכלול את זכות האישה לסחור בגופה למטרות מין או רבייה? חברה פמיניסטית שואלת…
אהבתיאהבתי
מעניין ביותר, אם כי עדיין לא קראתי את המאמר השלם. אני תוהה אם אתה מתייחס שם לשאלה למה זה משנה אם יש או אין מקום לשמאל. אולי ההכרה בזהויות ולא בקולקטיבים גדולים מבשרת על עידן פוליטי חדש שלשמאל ולימין אין בהם מקום.
אהבתיאהבתי
השמאל ה'מתקדם' מעכל את עצמו לדעת. ובהפוך על הפוך זו תנועה של גזענות והתנשאות דווקא.. ומאיפה אני יודע? כי מתייחסים שם באהדה רק למיעוטים הנכשלים בחברה כגון השחורים,וככאלה.. אסייתים, שהם מיעוט מצליח מאוד בארה"ב(אולי אפילו יותר מהיהודים) נתקלים באפלייה ובבוז. עדיין הלבנים הפרוגרסיבים לא מצליחים לקבל סיפור הצלחה שאינו לבן, וזה בדיוק העניין פה! האהדה לשחורים בונה את הסיפור הלבן כמוצלח וכמאציל אהדה לנכשלים, ובלבד שיכירו בתפקידם וימשיכו לשחק אותו
אהבתיאהבתי
מי אלה אסייתים? יוצאי מזרח אסיה (יפן, סין, קוריאה)? תת-היבשת ההודית? מה שקראו פעם הודו-סין (וייטנאם, לאוס, קמבודיה, תאילנד)? אלה תרבויות שנות מאוד ולהכליל את כולם תחת תווית אחת זה פשטני להחריד.
בעצם, האם גם "השחורים" הם תרבות אחת? גם אם נתעלם ממקרים אקזוטיים כמו אביו של ברק אובמה — כמה סטודנטים זרים מאפריקה הגיעו לארה"ב? — יש שחורים אמריקאים שהם צאצאי עבדים, ויש מהגרים מהקריבים וצאצאיהם (גם אבותיהם היו פעם עבדים, אבל ספק אם זה סיפור מכונן אצלם ברמה של האמריקאים).
זהות קהילתית היא עניין מורכב, ודאי במדינה שיש בה 300 מיליון תושבים עם זכרונות הגירה מכל קצות העולם. לכן, מוטב להשאיר אותה לאנשים שבאמת חיים אותה או חוקרים אותה באקדמיה (והשניים הם לרוב חלק מהראשונים). להפוך אותה לסוגיה פוליטית, במדינה שאינה רוצה להתפרק לחתיכות, זה נשק השמדה עצמית.
אהבתיאהבתי
אני מציע מני שלא תחלק עצות למי מותר להתדיין על זהות קהילתית.
אהבתיאהבתי
גם כעת אין למושג מיקרו-תוקפנות ערך מדעי. זה מבוסס על מחקרים מחורבנים שיש להם דגימות סטטיסטיות קטנות. זה כמו האיום של סטריאוטיפ או מבחן הטיה מרומז. הם אינם מסוגלים להוכיח את קיומם.
הבעיה של השמאל בגזענות שיטתית היא שהשמאל נראה משוכנע שכל הבדל בין קבוצות נובע בהכרח מגזענות. הם אינם מסוגלים להודות שגורמים אחרים עשויים להיות במשחק, אך לא קשה לראות כי לוויכוחים שלהם יש פגמים רבים. קחו את ערביי ישראל. אין ספק שיש נגדם גזענות מערכתית. זה כנראה מסביר חלקית את הפער עם היהודים. עם זאת, אני מתקשה להאמין כי אין סיבות אחרות להקשר זה. בפרט, כיצד יכולים השמאל להסביר שנוצרים ערבים-ישראלים עושים טוב יותר ממוסלמים. (תופעה זו לא קיימת רק בישראל, בלבנון, עם אותו דבר. זה אחד הגורמים שהובילו למלחמת האזרחים). ובמרכז אמריקה (הונדורס, סלבדור, ..), חלק טוב מהאליטה במדינה מורכב מהגרים פלסטינים (שהם נוצרים). בנוסף, היהודים במדינות אלה משפיעים מאוד. בשלב מסוים, 10% מהון הפיננסים של הונדורס היה בידי יהודים. (כיום רבים מהם גרים בישראל).
אם ישראל הצליחה להפוך למדינה מפותחת בניגוד למדינות ערביות אחרות, זה בדיוק בגלל שמדינה זו מאוכלסת ביהודים. אם ישראל הייתה מדינה ערבית, אני לא חושב שמדינה זו הייתה מכירה בהצלחה כזו.
בנוסף, ישנן דוגמאות רבות למיעוטים שחווים אפליה רבה אך מצליחים. ארמנים באימפריה העות'מאנית, יהודים באירופה, סינים במלזיה.
בעיה גדולה בפוליטיקה של זהות היא שהיא מניחה שכל קבוצה בצמרת בהכרח תהיה בגלל שהיא גרועה ומפלה קבוצות אחרות. רעיון זה נותן לגיטימציה לאנטישמיות. יהודים במדינות רבות נוטים להיות בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר משאר האוכלוסייה. אז כשאנחנו עושים את זה משמאל, אנחנו צריכים לשנוא את היהודים. החלף את הנאמר על לבנים ביהודים ותגלה שזה בדיוק מה שאומרים הקושרים האנטישמיים. כמובן, שהיהודים נרדפים היסטורית, שמאל זה אינו מעז לתקוף אותם. (יש שעושים זאת בעקיפין). אז הם לא עקביים. אבל כל מי שמשמאל עם זהות קוהרנטית יכול להיות רק אנטישמי.
כמו כן, אני נדהם מהדמיון בין נאומיהם לכמה נאומים נאציים משנות השלושים. (אני לא אומר שהם כמו הנאצים. הם לא גורמים לרצח עם, אבל בכל זאת, כן. יש דמיון בנאומם).
יתר על כן, החוקרים פרסמו קטע ממיין קאמפף שם החליפו את המילים היהודיות בלבן.
החוקרים פרסמו קטע מהקרב שלי בו החליפו את המילים "יהודים" ב"לבן ".
אהבתיאהבתי
שלום רב,
אבקש להסיר אותי מרשימת התפוצה.
תודה,
טל.
אהבתיאהבתי
אתה כזה סנופלייק בכיין.
אהבתיאהבתי