חוצנים

אלים? שדים? חייזרים? (המפגש עם האל-טבעי)

אז מה קרה בפטימה? ומה קרה ברבבות מקרים אחרים של מפגשים מהסוג העב"מי? כדי לנסות לתת כיוון לתשובה אפנה לספר מעניין שיצא לפני כשנתיים, Authors of the Impossible: The Paranormal and the Sacred. הספר נכתב על ידי ג'פרי קרייפל, לדעתי לבטח אחד מחוקרי הדת המעניינים בעולם כיום, ומביא את סיפוריהם של ארבעה חוקרים של אותן תופעות מוזרות שקשה לנו להסביר, תופעות אותן אכניס תחת הכותרת הכללית של "האל-טבעי".* קרייפל מנסה בספרו לעצב את עבודותיהם לכדי מפת דרכים ראשונית לנושא, או יותר נכון לכדי אצבע המצביעה לעבר הצד האפל של הירח.

החוקרים שמככבים בספר ידועים בתחומם, אבל לא מוכרים לציבור הכללי. מדובר בפרדריק מאיירס החלוצי, צ'רלס פורט הייחודי, וז'ק ואלי וברטרנד מאוס (Méheust) בני זמננו. קרייפל מציג אותם כחוקרים רציניים, והכוונה בכך הוא שהם לא נפלו בצורה שבלונית לאחת האופציות הברורות מאליהן כאשר באים לעסוק באל-טבעי, דהיינו לא צמצמו את מה שמולם לכדי ביטול מטריאליסטי הנסמך על הסבר פסיכופתולוגי, ולחילופין לא גיבשו תיאולוגיה הכוללת אמונה פשוטה באלים, שדים או חייזרים.

כל ההוגים דלעיל נקטו בדרך שונה, ביקורתית וספקנית, למרות שהם כאמור כולם החזיקו שמה שהם חוקרים הוא תופעה שאינה מוגבלת לבעיותיהם הנפשיות של עדיה. עבורי היו מעניינים שני האחרונים יותר מהראשונים, אולי מכיוון שהם מנסחים את דבריהם בשפה מודרנית יותר, ואולי משום ששניהם חוקרים את התופעות העב"מולוגיות ומגיעים דווקא מהן אל תיאוריה מעניינת על התחום האל-טבעי כולו.

האמת היא ש"תיאוריה" היא מילה קצת גדולה לתיאור פועלם. בסופו של דבר אף אחד לא באמת מבין מה קורה כאן. אבל ההוגים הללו, לפחות איך שקרייפל מציג אותם (והוא מצליח לנסח את התובנות שלהם בצורה מקורית משלו) מנסים לתהות על אופייה של התופעה, ואני חושב שהם מצליחים לסמן בה עבורנו איזושהי התחלה של שביל גישה.

P. Gasparis Schotti. Physica Curiosa, Sive Mirabilia Naturæ et Artis Libris 1667

האבסורד הוא משמעותי

ואלי למשל, אסטרונום שעבד עבור NASA, שהיה מחלוצי האינטרנט (עוד כשקראו לה ה-Arpanet) ושעבד גם בתוכנית שסייעה לצבא ארה"ב ושחקרה "צפייה מרחוק" (כלומר היכולת לראות מקומות שאינך נמצא בהם – על פי הספר מספר ניסויים הצליחו), הגיע למסקנה, לאחר שחקר מקרי עב"מים רבים, שחייבת להיות כאן איזושהי הונאה. כלומר, מצד התופעה עצמה. יותר מדי מקרים פשוט לא היו הגיוניים מצדם של החייזרים.

חשבו על המקרה בפטימה: אם זה אכן חייזר, למה להתגלות שוב ושוב במשך חצי שנה באותו מקום כל חודש, אבל לא לומר כמעט כלום, כן להפחיד את ההמונים שמגיעים לראות, וכן לתת להם לחשוב שאתה הבתולה הקדושה? איזו ישות אינטליגנטית עושה דבר כזה, אלא אם כן היא רוצה מראש לזרוע בלבול ומבוכה? ומה הטעם בחטיפת אנשים שונים ובדיקתם האנאלית? הרי עדויות רבות של הרואים עצמם כנחטפים על ידי חייזרים מעידים שעברו בדיקה פולשנית שכזו. מה יש ליצורים תבוניים שעברו מאות שנות אור כדי להגיע לכאן מהתחת של בני האדם?

סביר להניח שהאמונה שמדובר בחייזרים מציביליזציה תבונית, אם כן, אינה יותר מאמונה. זו המקבילה של זמננו לאמונה בפיות או מלאכים. כלומר, לא תמצאו כאן פרשנות סטייל אריך פון-דניקן על כך שכל סיפורי ההתגלות בתנ"ך (ומיתוסים אחרים) הם "בעצם" חייזרים. פרשנות זו שקולה לאמונה שכל התופעות העב"מיות הן "בעצם" שדים ורוחות, או אלים, או פיות.

לא: לא אלים, לא שדים ולא חייזרים. מדובר במשהו אחר, אחר מהבחינה שהוא מראש לא יכול להיות מובן בכלים הקונספטואליים שלנו. הניסיון לעשות כן תמיד יעגל פינות, תמיד ישייף את התופעה כדי שתתאים למסגרות הקוגניטיביות שלנו. כל זה בעיקר מפני שהתופעות עצמן תמיד בראש ובראשונה פשוט מבלבלות. כלומר, זה חלק אינהרנטי במה שאנחנו פוגשים, שהוא מבלבל אותנו. שהוא לא הגיוני. מתוך כך מגיע ואלי למסקנה שהאבסורד הוא משמעותי. כלומר שיש משמעות לבלבול הזה, שזאת התוצאה הראויה מהמפגש בין הסובייקטיביות האנושית לאל-טבעי. הבלבול הוא רמז עבורנו שהעולם כפי שאנחנו תופסים אותו אינו שלם.

Frederic T. Hall, The Pedigree of the Devil, London, 1883

קריסת החלוקה לסובייקט ואובייקט

למסקנה דומה הגיע ברנרד מאוס, היסטוריון וחוקר של המסמריזם והאל-טבעי. הוא מסכים שאי אפשר "לתרגם" את התופעה למושגים שלנו מפני שהתופעה היא במכוון (לפחות כלפי התודעה היומיומית האנושית) מטעה או פשוט מגוחכת. והוא מוסיף דגש חשוב: הכלים הקונספטואלים שלנו משפיעים על התופעה. זאת פשוט משום שהם משפיעים על התודעה שלנו, ואי אפשר להפריד את התופעה מהתודעה שלנו:

אי אפשר לתפוס את התופעה [של העב"מים] במנותק מהתודעה שלנו. יותר מכך: בלתי אפשרי לנתק את אותו חלק ברוח האנושית שנוסף לתופעה; אדרבה, מדובר בחלק מהותי ממנה. (ציטוט של מאוס מעמ' 211 אצל קרייפל)

האל-טבעי, טוען בעקבותיו קרייפל, הוא תמיד אירוע דיאלוגי, ולכן פרשני. משמעות הדבר אינה שהתופעה מקבלת פרשנות פוסט-פאקטום בהתאם להבנייה התרבותית של העד לה או החווה אותה. זה כמובן קורה, אולם מפני שהתופעה אינה לחלוטין אובייקט, דהיינו מפני שהיא אינה נפרדת מהמימד הסובייקטיבי (המודע והלא-מודע) של העד או החווה (ואולם אינה מוגבלת לסובייקטיביות שלו כאמור) היא מופיעה כפי שהיא מופיעה כמוזנת מראש על ידי המערך התרבותי שבתוכו נמצא העד או החווה. מדובר, טוען קרייפל, בלא פחות מאשר

התפרצות של משמעות בעולם הפיזי על ידי הקריסה הרדיקלית של המבנה הסובייקטיבי-אובייקטיבי עצמו. (עמ' 25)

ננסה להבהיר את העניין. בפגישה עם התופעה האל-טבעית משתלבים שני מימדים של פרשנות: ראשית, התופעה עצמה מופיעה בהתאם לעולם המושגים של הצופה ("ספינת חלל", הבהוב על מסכי הרדאר של הצבא), וזאת מפני שהיא מוזנת ומשולבת מראש בסובייקטיביות שלנו. שנית, הפרשנות שלנו על התופעה גם היא מתפתחת כמובן בהתאם לעולם המושגים שלנו, אבל היא כבר נעשית בצורה מודעת ומכוונת. הפעם היא מכלילה את התופעות השונות בנרטיב קוהרנטי ומנסה לפתח "תיאוריה" שתסביר בצורה רציונלית את התופעות בכל זמן ובכל מקום ("לאורך ההיסטוריה חייזרים ביקרו כאן, אלו כל התופעות בהן הופיעו שדים ורוחות וכל ההתגלויות הדתיות – כיום אנחנו מבינים שכל אלה הם בעצם חייזרים").

קרייפל מציין שכבר יונג, בראיון ב-1954, טען שתופעת העב"מים היא סוג של זעקה של הנשמה, בשפה שהמודרניות השתלטה עליה, אל מול הלילה המטריאליסטי שירד על העולם. ההוגים הללו מפתחים את הרעיון ומפרשים את התופעה העב"מית כהמשך התופעה האל-טבעית בכלל, זו שבעבר תפסה צורה של שדים וכוחות על-טבעיים וקיבלה פרשנות דתית. מדובר במפגש המוזר תמיד של הנפש האנושית עם האחר לחלוטין, שבכל תקופה מוסבר בצורה שונה.

J. Cazotte. Le Diable Amoureux. Paris, 1845

חזיונות פנטסטיים, אוקולטיזם, צייד ניסים

וכאן בעצם אנחנו מגיעים לקשר של כל זה לדת. הרי, בסופו של דבר, המפגש עם האחר לחלוטין הוא לפחות מדי פעם גם המפגש עם הקדוש. והנה, מחקר המיסטיקה האקדמי נהג מאז תחילת המאה העשרים לזלזל בתופעות אל-טבעיות ולפסול אותן כילדים הטיפשים והדחויים של משפחת הדתות. אנחנו הרי חוקרים את המגע הישיר עם האלוהות, לא את המשחקים האוויליים של מדיומים ומכשפות. רודולף אוטו הגדול הדגיש שלמיסטיקנים שהוא חקר (מייסטר אקהרט ושאנקרה) אין דבר וחצי דבר עם "חזיונות פנטסטיים, אוקולטיזם או צייד ניסים" – לא, הם גדולים הרבה יותר מדי בשביל לעסוק בשטויות שכאלה. ולכן גם הוא לא עסק בשטויות שכאלה. בעקבותיו ובעקבות דומים לו נמנע המחקר מלהתייחס ברצינות לכל משפחת האל-טבעי.

המצב הזה הולך ומשתנה, הן על ידי קרייפל, אבל עוד לפניו על ידי ג'ס הולנבק, שבספרו המופתי Mysticism: Experience, Response, and Empowerment (1996) הראה בצורה משכנעת שהתייחסות רצינית לאל-טבעי חיונית לצורך מחקר המיסטיקה. הולנבק טען, ובצדק, שאי אפשר להפריד בצורה מלאכותית בין תופעות שכל כך הרבה פעמים מגיעות יחד – כלומר, חזיונות אלוהיים מגיעים יחד עם חזיונות שטניים, וכוחות אל-טבעיים מגיעים יחד עם הארות רוחניות. על פי הולנבק, למעשה מדובר פעמים רבות בתוצרים הכרחיים של אותה דרך רוחנית או מדיטטיבית.

קרייפל מצידו מבקש להתייחס מחדש ל'קדוש' כקטגוריה מרכזית בחקר הדתות, וככזו כקטגוריה שהיא sui generis, שאי אפשר לעשות לה רדוקציה ולהסביר אותה רק על ידי הפסיכולוגיה או האנתרופולוגיה (ובזה הוא כמובן ממשיך את אותו רודולף אוטו שהוזכר לעיל). כפי שהדתות עצמן לא מצליחות אלא לדבר על הקדוש בצורת מיתוסים שלא יכולים לעולם לתפוס אותו לחלוטין, כך גם המחקר האקדמי המטריאליסטי לא יכול להגדיר את מה שהוא עומד מולו בצורה נאמנה אלא אם ייתן לו להיות הוא עצמו, כלומר לא ינסה להתאים אותו בכוח למגירות הקונספטואליות של שדה מחקרי מסויים.

כל זה לא אומר שאנחנו מוותרים על חשיבה ביקורתית – חס ושלום. על פי קרייפל דווקא החשיבה הביקורתית היא שלוקחת אותנו מעבר לקטגוריות הפשוטות של הפסיכולוגיה והאנתרופולוגיה, בדיוק כפי שהיא לקחה אותנו מעבר לקטגוריות הפשוטות של הדת. האל-טבעי מציג את עצמו בפנינו בצורה שלא נותנת לנו, אם עלינו להיות ישרים אינטלקטואלית, לבטל אותו כהזיות גרידא וגם לא לכנס אותו תחת תיאוסופיה דתית ספציפית (התגלויות של הבתולה הקדושה, קבלה, בודהיזם טיבטי, שייוויזם קשמירי). יש כאן משהו שדורש מאיתנו לעמוד מולו עם מספיק בגרות ואומץ כדי להודות שאנחנו מצד אחד לא יודעים מה הוא, ומצד שני יודעים מספיק כדי לפסול פתרונות סרק שמסבירים את המסתורין על ידי העלמתו.

Roland Brévannes, L’Orgie Satanique à Travers les Siècles, Paris  Offenstadt, 1904

האל-טבעי כטאבו

זה בערך העניין. אבל אני לא רוצה להתחמק מלהביע את דעתי האישית עליו (למרות שאולי היה חכם יותר להימנע מזה, במצב הנוכחי של מעמדי האקדמי). אנסה אם כן. ובכן, אני חושב שההצעה הזאת צריכה להישקל ברצינות רבה. ראשית, אין לי ספק שה'קדוש' אכן ראוי להתייחסות שאינה רדוקטיבית. התפיסה שלא מדובר אלא בהבניות תרבותיות או במשחקים פסיכולוגיים אינה מסבירה בצורה מספקת את התופעה לדעתי. כל זה מהבחינה המתודולוגית.

אבל אם נעזוב לרגע את האקדמיה, אני בהחלט חושב שגם מהבחינה החברתית הפשוטה יש טעם בנתינת מקום רחב יותר, מעמיק יותר, רגיש יותר, לתופעות שדנתי בהן כאן בקצרה. הן פשוט שכיחות מאוד, הרבה יותר ממה שנדמה לנו (עלי להודות שגם אני חוויתי תופעות אל-טבעיות פה ושם, ועל אחת מהן כתבתי כאן). העדויות להן והחוויות שלהן רבות מדי כדי לנפנף את כולן כלאחר יד כדלוזיה או אוטו-סוגסטיה. והן הפכו, בתקופתנו אנו, לטאבו, כלומר לנושא שמותר לדבר עליו רק על ידי שימוש בהומור. מדובר בנושא, אם כן, שאם לא תתייחס אליו לא-ברצינות יתייחסו אליך לא ברצינות. וזה אומר שזה נושא חשוב מאוד, שכן את הצנזורה העצמית הזאת אנחנו לא מטילים סתם.

ומה שמעניין בטאבו הספציפי הזה הוא שהוא חדש מאוד בחברה האנושית. הוא מודרני. עוד במאה ה-19 האמונה בכוחות ואירועים אל-טבעיים היתה שכיחה בקרב שכבות שונות של האוכלוסייה במערב, ואפשר למצוא עדויות הן לתפוצתה והן למלחמה של האליטות החילוניות בה. המלחמה הזאת נחלה ניצחון מזהיר, ועל כן כיום האל-טבעי נכלא בשדה הרפואה, כלומר הופך לפתולוגיה על ידי שומרי הסף המודרניים של התודעה, הפסיכולוגים; או, לחילופין, נדחק לשדות תרבותיים משניים, דהיינו התרבות הנמוכה (באבות, קמעות וכו') או התרבות הפופולארית הדמיונית (ספרות וסרטים של פנטזיה ומד"ב**). באופן אישי אני חושב שההדחקה הזאת אינה בריאה.

גם משום כך הרשימה הזאת היא הראשונה בסדרה שאני מתכוון להקדיש לנושא.

J.A.S. Collin de Plancy, Dictionnaire Infernal, Paris, 1863

* הכוונה היא לתחום רחב של התופעות הלא נורמליות והלא מוסברות שאנחנו עדים להן מדי פעם. אני בוחר לכתוב על "האל-טבעי" ראשית משום שאני לא מעוניין לכתוב מונחים לועזיים כמו "הפאראנורמלי", "פאראפסיכולוגיה" ובטח שלא "הפסיכי" (the psychical). ושנית, משום שהמונח העברי "על-טבעי" אינו מתאים לדעתי, הן מפני שהוא משומש מדי ונודף קונוטציות ודעות קדומות, והן מפני שהוא מרמז לכאורה על משהו "יותר טוב", "עליון" לטבעי, ומשמעות כזאת לדעתי אינה מן העניין כלל וכלל. פעמים רבות אין בתופעה שום דבר חיובי או "עליון".

** קרייפל הקדיש את ספרו האחרון, Mutants and Mystics: Science Fiction, Superhero Comics, and the Paranormal, לחקירת ההדרה של העל-טבעי לקומיקס ולמד"ב.

ראו כאן ראיון מעניין מאוד עם קרייפל, וכאן עוד ראיון, קצת פחות מעניין. התמונות מהאתר הזה.

משהו קרה בפטימה

תשמעו סיפור מעניין. ביום ה-13 לחודש מאי, 1917, יצאו שלושה ילדים פורטוגזים, אח, אחות ובת דודם, לרעות את הכבשים באחו שליד בית משפחתם במחוז פטימה (Fátima) אשר בפורטוגל. עוד הם משגיחים על העדר, וכמה ברקים האירו את השמיים, למרות שהיה זה יום שמשי למדי. רעמים לא נשמעו, אבל מה שכן קרה הוא שהופיעה אישה קטנה ויפה, לבנה ומוארת כולה, מרחפת מעל צמרת עץ אלון שלפניהם. לוסיה (Lucia), בת הדודה והמבוגרת ביותר (היא היתה אז בת עשר) ניהלה איתה דיאלוג קצר בפורטוגזית, שבמסגרתו היא שאלה אותה מאיפה היא. האשה הצביעה לשמיים.

כשהגיעו השלושה לבתיהם סיפרו הילדים את דבר המאורע המרגש להוריהם. "אם הילדים ראו אישה לבושה לבן, מי זו יכולה להיות אם לא גבירתנו?" הסיק בטבעיות אביה של לוסיה. לוסיה עצמה היתה פחות בטוחה שבזה היה העניין, אבל כילדה בת עשר היא לא היתה יכולה להציג טיעונים רצינים לטובת העמדה שלה. מה שכן, היא בישרה לאביה שאותה אישה קטנה ויפה הבטיחה להם שהיא תפגוש אותם שם בכל 13 לחודש, בכל חודש במשך חצי שנה. השמועה עשתה לה כנפיים, ובמהרה כל העיירה הקטנה בה הם גרו רחשה והתרגשה: הילדים ראו את מריה הקדושה.

בדיוק חודש לאחר מכן, ביוני, כבר היו כארבעים איש יחד עם הילדים, כולם באו לחזות באם האלוהים. זו לא איכזבה, ונתנה הופעה קצרה. ביולי היו שם 4000 איש. באוגוסט 18,000 (אם כי ללא הילדים, שהיו באותו חודש במעצר, בניסיון להפסיק את ההתגלויות, שהביכו את המשטרה המקומית), בספטמבר כבר היו 30,000 ובאוקטובר בין 50,000 ל-70,000. לא כל האנשים ראו את ההתגלות בכל הפעמים, ומבין אלה שראו, הדיווחים היו שונים. אולם רבבות ראו. מה הם ראו?

הם ראו ענן, או כדור. או מטוס. או דיסק. שיורד מהשמיים, ושמעו קולות של רעמים ארוכים. הם ראו ברקים ואש וזיקוקים. חלק ראו "צלב גדול יוצא מהשמש" וחלק "רחוב מואר" בשמיים. היה גם ערפל בכל מני צבעים. חלק העידו ש"האדמה התחלקה לריבועים, כל אחד מהם בצבע אחר". דיסקו. לפעמים הם הרגישו את האדמה זזה, לפעמים הם הרגישו צינה פתאומית ולפעמים חום גדול. לפעמים הם הריחו בשמים שונים. לפעמים נפל חומר לבן מהשמיים שנעלם על האדמה, וקיבל את הכינוי "שערות מלאכים". לפעמים היו אלה פרחים שנפלו מהשמיים. כמעט תמיד ראו את האישה על ראש העץ. לוסיה בדרך כלל ראתה את האישה בצורה הכי ברורה, ואף דיברה איתה, בעוד האחרים לא תמיד ראו את האישה, ושמעו רק זמזום כאשר לוסיה שמעה מילים.

לקראת ההתגלות האחרונה, באוקטובר, הבטיחה האישה נס גלוי, וההמונים הגיעו לחזות בפלא. עד אותו זמן העץ עליו ירדה האישה בכל פעם כבר לא היה קיים: הוא הופשט לכדי גזע קטן ועירום המציץ מהאדמה – המאמינים פשוט רצו מזכרת קדושה להביא הביתה. באותו יום ירד גשם, אבל לוסיה ביקשה לסגור את המטריות. ואז העננים (חלקם, פתאום, ורודים) זזו לצדדים, והשמש התגלתה. או שמא היה זה גוף מואר ומעופף? בכל אופן, ההמונים ראו "את השמש רוקדת", דהיינו את השמש יורדת ומחליפה צבעים ומקומות.

"השמש רעדה, וזזה בניגוד לכל החוקים הקוסמיים" דיווח עיתונאי מעיתון O Século החילוני. "השמש המוכספת, עטופה באותו אור סגלגל עמום, נראתה מסתובבת סביב עצמה בתוך עיגול של עננים שבורים […] האור הפך לכחול יפיפה, כאילו השתקף מבעד לזכוכית הצבעונית של חלון כנסייה, והתפשט על פני האנשים שכרעו ברך ופשטו ידיים" דיווח היומון O Dia, מליסבון (ראו עוד דיווחים עיתונאיים כאן). אחר כך נראה היה שהשמש יורדת לכיוון הארץ. חלק מהקהל היה בטוח שהגיע סוף העולם, ואנשים התחילו לברוח בפאניקה – או להתפלל על נפשותיהם.

סוף העולם לא הגיע, ובמקומו הגיע הדבר השני הכי גרוע – הכנסייה. זו לקחה על העניין אחריות, והכריזה שהמדונה אמרה את דברה, דהיינו מדובר בהתגלות של מריה הקדושה. בתוך ארבע שנים פרנסיסקו וג'סינטה, האח והאחות הקטנים, כבר לא יהיו בין החיים (מגפת השפעת הספרדית) ולוסיה, למרות שלא ממש רצתה בכך, תכלא במנזר לשארית חייה (הארוכים למדי – היא מתה ב-2005). מכאן ואילך הכנסייה תשלוט בנראטיב, והנראטיב יספר את סיפור התגלותה הגדולה של אם האלוהים – כלומר, בגרסתה הפטימאית: Our lady of Fátima.

מה קרה בפאטימה

הבעיה היא שיותר מדי אנשים ראו את האישה לפני כן. הם סיפרו שגובהה של הגבירה היה לא יותר ממטר, והיא נראתה כבת 14 עד 15. הם סיפרו שהיא היתה עטופה באור יפיפה, ומכוסה בשמלה לבנה מצווארה ועד לברכיה. חלק מהעדויות מספרות על גלימה מאחוריה, וחלק על שרשרת עם כדור זהב על מותניה. עיניה היו שחורות והיא נראתה חמורת סבר. פיה לא זז כשהיא דיברה, ורגליה לא נעו כשהיא זזה. היא פשוט שידרה את דבריה טלפתית וריחפה לכאן ולשם. האם כך נראית ונעה מריה הקדושה? האם אי פעם ראיתם פסל של מריה כנערה בת חמש-עשרה עם שמלה עד הברכיים?

הרגעו, אתם לא הראשונים לקשר את כל העניין הזה עם תופעת העב"מים. רבים וטובים עשו זאת לפניכם, החל משנות השישים למעשה. קל לראות שמרכיבים רבים כאן מזכירים חזיון של עב"ם, עם כל הדיסקים הכסופים והאורות והירידה של הגופים השמימיים. הרשת מלאה בהסברים על הקשר בין התופעות (גגלו our lady of fatima ufo ותהנו), אבל לא לשם אני רוצה לקחת את כל הסיפור. כלומר, קצת לשם, אבל לא בדיוק.

תראו, תופעת החשיפה לעב"מים היא עצומה. יש רבבות מקרים, כלומר עדויות, של מפגש עם חייזרים. או עם משהו. יש מקרים בהם עדויות שונות מגיעות משני עדים, או קבוצות של עדים, בשני מקומות שונים ולא קשורים. יש מקרים בהם אנשים רואים תופעה שמופיעה גם על מסכי הרדאר של הצבא המקומי. קשה על כן להניח שמדובר רק בדמיון יצירתי במיוחד של המעידים. בנוסף, למרות שמאוד היינו רוצים שזה יהיה המקרה, האנשים שנחשפים לתופעה אינם משוגעים. הם חיים חיים נורמלים לחלוטין לפני המקרה, וכמעט תמיד גם אחריו. נשאר זיכרון מטריד, אבל הם עצמם לא טורדניים.

מצד שני, הספקן יכול להסתמך דווקא על מספרן העצום של העדויות: אם קרו כל כך הרבה מקרים, הוא יאמר, איך זה שאין ולו בדל ראיה? איפה הצילומים? איפה הגופות האפורות הקטנות? ולמה לעזאזל תמיד מדובר בבדיקות רקטליות? ובכלל, אילו יצורים תבוניים יטרחו להגיע עד כאן רק כדי לשחק איתנו מחבואים?

וזה בדיוק המסתורין האמיתי. לא קיומם או אי-קיומם של חייזרים, אלא למה התופעה הזאת, מה שהיא לא תהיה, עד כדי כך מבלבלת, חמקמקה, דבילית. כשאנחנו מדמיינים חייזרים אנחנו מדמיינים אותם רוקמים תוכניות לכיבוש/הצלת כדור הארץ, אנחנו מדמיינים אותם עם ספינות חלל משוכללות ומודעות היסטורית מפותחת. אנחנו לא מדמיינים אותם מופיעים, ואז נעלמים, ואז מהבהבים, ואז משאירים עיגולים מוזרים בשדות חקלאיים. מה שמוזר כאן הוא לא שחייזרים אולי קיימים. מה שמוזר כאן הוא שהם מתנהגים כמו אידיוטים.

וכמובן, ההתגלות בפטימה. ההתגלות הזו, שנידונה לפעמים כהתגלות הדתית הגדולה ביותר של המאה העשרים. הרי משהו קרה שם. אולי זאת לא היתה הבתולה הקדושה, אבל מישהי/מישהו/משהו זה כן היה, ומה שזה לא היה, זה נחזה על ידי רבבות. אז מה לכל השדים והרוחות זה היה?

אנסה לתת כיוון לתשובה על השאלה הזאת ברשימה הבאה. או מקסימום, בזו שאחרי הבאה.

נספח

סרטון עם תמונות המאירוע בפאטימה:

סרטון שממחיז את האירוע בפטימה:

pdf קטן עם צילומי עיתונים מהאירוע

והנה עשרה הסברים שניתנו כדי לנסות להסביר את האירוע בפטימה

סתם

בסיכום המקרה בפטימה נעזרתי בספר Authors of the Impossible של ג'פרי קרייפל. אתייחס אליו בהרחבה בפעם הבאה. או בפעם אחרי הבאה.

"His name was Xenu" – סודות הסיינטולוגיה

לפני יותר מחודש דיווחתי כאן על הדלפתם, לראשונה במלואם, של הסודות התיאולוגים של הסיינטולוגיה (הנה הקובץ הענק). מדובר במיתוס המכונן של הכת הדוחה הזאת, שמספר על המקור לכל צרות העולם, ועל הדרך לפתרונן. לתקציר ראו את הסרטון המבדר הזה מ"סאותפארק" שבו הכל מוסבר במהירות.

הסיינטולוגים מכחישים שבסיפור המטורלל הזה הם אכן מאמינים, והדברים נחשפים במלוא גיחוכם רק למי שאחרי שנים רבות (וכספים רבים עוד יותר) מגיע לדרגות הגבוהות של ההיררכיה הפנים כיתתית. בשלב זה הוא שטוף מוח לחלוטין, וממילא לא נעים לו להודות שהוא בזבז כמה עשורים מחייו על שטויות במיץ עגבניות-חלל. בכל זאת, כמה סיינטולוגים גילו אומץ ופרשו כאשר ניסו להאכיל אותם את הבובע-מאייסעס הללו, וכך אנחנו יודעים עליהן. או כך ידענו, עד לפרסום הדברים בוויקיליקס, אתר ההדלפות העולמי המצליח.

כשירות לציבור אני מביא כאן את הדברים, כפי שפוענחו על ידי ידידה (לינדסי סיטרמן, שיודעת לקרוא אנגלית בכתב מחובר, לבד כמה מילים לא מובנות שסימנן כאן [?]) מתוך כתב ידו של ל. רון האברד, כפי שתוכלו למצוא בעמודים 236-238 של הקובץ (הקליקו כאן לצילום העמוד הראשון). הנה הדברים ואחריהם הסבר קצר:

Data (1)
"The head of the galactic confederation (76 planets around larger stars visible from here) (Founded 95,000,000 years ago) very [?]) Solved overpopulation (250 billion or so per planet – 178 billion on average) by mass implanting. He caused people to be brought to Teegeeack (Earth) and put an H bomb on the principle volcanoes ([?] 2) and then the Pacific area ones were taken in boxes to Hawaii and the Atlantic area was in Las Palmas and there "packaged."
His name was Xeno. He used renegades. Various misleading data by means of circuits etc'. was placed [?] implants. When through with his crime, loyal officers (to the people) captured him after 6 years of battle and put him in an electronic mountain trap where he still is. "They" are gone. The place has since been a desert.

Data (part) -2-
The length and brutality of it all was such that the Confederation never recovered. The implant is calculated to kill (by pneumonia etc') anyone who attempts to sour it. This liability has been dispersed with by my tech' development.
One can FREE WHEEL through the implant and die unless it is approached as precisely outlined. The "free wheel" (auto running on and on) lasts too long denies sleep etc'. and he dies. So be careful to do only incidents 1 & 2 as given and not plow around and tried to complete one [?] at a time. In December 67 I knew somebody had to take the plunge. I did and emerged very knocked out

[?] Data (3)
But alive. Probably the only one ever to do so in 75,000,000 years. I have all the data now but only that given here is needful.
One's body is a mass of individual [?]stuck to oneself or to the body.
One has to clean them off by running Incident One then Incident Two. It's a long job, requiring care, politeness and good auditing.
You are running beings. They respond like any preclear. Some large, some small.
Thetans believed they were me. This is the primary error.
Good luck.
# # #

צילום מוקטן של עמ' 236 בקובץ

מה יש לנו כאן? אז ככה:

פסקה א' (עמ' 236): מטאפיזיקה, גנאולוגיה, תיאולוגיה: כל הסיפור על זינו ראש הקונפדרציה הגלקטית ועל הפתרון המקורי שלו לפיצוץ האוכלוסין (זאת כמובן היתה הבעיה בחדשות כשהאברד כתב את הדברים הללו. גם עקבות גילוי פיצוח האטום די ברורות בכתיבתו). זה מסביר לנו איך בני האדם נולדו דפוקים: כי נכנסו בהם נשמות של חייזרים מתים שזינו הביא לכדוה"א.

פסקה ב' (עמ' 237): סוטריולוגיה: איך ניתן להתגבר על כל הבלגן. מאבק פנים נפשי לשחרר את עצמנו מאותן נשמות זרות, שהאברד עצמו גילה וערך בדצמבר 1967 ולראשונה, כך הוא מגלה בעמוד הבא, מזה 75 מיליון שנה, ועתה, כגואל העולם, הוא מציע לכל.

פסקה ג' (עמ' 238): פסיכולוגיה: על פי האברד אנחנו כלואים בתוך גופנו יחד עם מקבץ לא סימפטי של נשמות חייזרים שעשו אותו ביתן. אנחנו משחררים את עצמנו מהן על ידי תהליך ארוך שכולל "דאגה, נימוס ואודיטינג", היינו אותה פרקטיקה טיפולית שהאברד המציא, ושעולה המון כסף. אבל יש כאן ניצוץ של הבנה עמוקה: "Thetans believed they were me. This is the primary error." השגיאה המרכזית שלנו, אומר האברד, היא שאנחנו מאמינים שאותן נשמות הן אנחנו. כלומר, בתרגום לשפה נקייה ממטאפיזיקה, שאנחנו מאמינים שהתכונות הרעות והרגשות הרעים שלנו הם אנחנו. וזה נכון: הם אכן אינם אנחנו. הייתי מוסיף שגם תכונות טובות ורגשות טובים אינם אנחנו. ובכלל, שום דבר מלבד הכוליות עצמה אינו אנחנו (כלומר או הכל אנחנו, או לא-כלום אנחנו). והייתי גם מוסיף שהדרך לגלות את זה לא עוברת בהכרח (או בכלל) באלפי טיפולי אודיטינג. אבל זה כבר סיפור אחר. יפה לראות שהאברד אכן עלה כאן על העניין המרכזי: מה שאנחנו חושבים שהוא אנחנו אינו אנחנו.

אם לא תמצאו את הרשימה הזאת בעתיד סימן שהסיינטולוגים איימו עלי או משהו כזה. אבל אם הם איימו עלי זה סימן שהסיינטולוגים מודים שזה אמיתי, כלומר שהאברד כתב את השטויות הללו.

תצלום של לפייט רון האברד. הסיינטולוגים חושבים שהוא הישות החשובה ביותר בגלקסיה. לדעתי הוא שרלטן סוג ג'.

הנה סרט על האברד שנעשה לפני עשור על ידי ערוץ 4 הבריטי, בו הוא מתואר כנוכל ממולח, כריזמטי מאוד, בעל דמיון עשיר, מומחה להיפנוזה, תאו בצע ורודף נשים, מאניה דפרסיבי ופרנואיד עצבני שחשב שאפילו התאבדותו של בנו היא התקפה אישית עליו.

[חג עצמאות שמח. אורן צור ביקש ממני שאכתוב רשימה על אפקט "מילים שיוצרות מציאות" שבמצוות "ביטול החמץ", ובכלל על תפיסת השפה (העברית) כבוראת עולמות. וכך עשיתי. הנה היא בבלוגו. אופרה ווינפרי ואקהרט טולה סיימו את הקורס המקוון שלהם (כתבתי על זה כאן). צפיתי בהתחלה ובסוף של השיעור העשירי ושמחתי מאוד: טולה מדבר לעניין, ללא מטאפיזיקה מיותרת וכמעט חף מהפרזות ניו-אייג'יות, וזה יופי יופי שכל כך הרבה אנשם רואים את זה. הנה לינק לכל השידורים שהיו (אולי צריך להירשם בחינם). והנה יהודה ליבס בביקורת על ספרו החדש של בועז הוס על ספר הזוהר. לא אהיה ליד מחשב כל הסופ"ש אז לא אוכל לענות למיילים ותגובות.]

על תקשור חייזרים, כתות והתאבדות קולקטיבית

כדי להיכנס לאווירה, ראשית צפו בוידאו הקצרצר הזה:


נכון: מי שחושב שהאדון הזה הוא סלסלת פירות, צודק. שמו מרשל אפלוויט, ושם תנועתו: "שער גן עדן".

פתחו את השער, פתחוהו רחב

תנועת Heaven's Gate התחילה בשנת 1972, כאשר אדון ושמו מרשל אפלוויט, בנו של כומר פרסבטיריאני ופרופסור למוזיקה, פגש גברת ששמה בּוֹני לוּ טְרוֹסְדֶייל נֶטֶלְס בבית חולים פסיכיאטרי בו היא היתה האחות. אפלוויט, כפי שיראה יותר ויותר הגיוני בהמשך, היה אחד המטופלים, למרות שהוא אישפז את עצמו לא כתוצאה של מחלת נפש אלא מפני שגילה שהוא נמשך לשני המינים וחשב שכך יצליח "להתרפא". הוא היה אז בן 41, והיא, בת 44, נשואה ואם לארבעה, ברחה איתו. הם נעצרו על ידי המשטרה שנתיים מאוחר יותר באשמת גניבת מכוניות והונאת כרטיסי אשראי. כשהשתחררו ב- 1975 הקימו כת:

[…] שותפי/תי ואני מ'הרמה האבולוציונית שמעל לאדם' (ממלכת השמיים) נכנסנו והשתלטנו על שני גופי אדם בשנות הארבעים לחייהם. אני נכנסתי לגופו של הגבר והשותפ/ה שלי […] לקח/ה את גוף האישה. אנחנו קוראים לגופים הללו 'רכבים', שכן הם משמשים אך ורק ככלים פיזיים שאנחנו לובשים כאשר אנחנו במשימה בקרב בני אדם. […] ממלכת האלוהים האמיתית – ממלכת השמיים האמיתית הפיזית – הרמה האבולוציונית מעל לאדם – כל אלו הם הינו הך. זו ממלכה ללא מין או מגדר. […] אותם בני אדם שיש להם תאים המכילים נשמות יכולים להיות מזוהים בזמן הזה בכך שיש להם פחות ופחות כבוד לעולם הזה ול'מערכת'. מבחינת הממסד הם נוהגים בצורה בלתי אחראית ואנטי סוציאלית, ועבור העולם יחשבו כפתיים, מטורפים, חברים בכת, סהרורים, מתבודדים, פרושים, מתבדלים וכו'.

הציטוט הזה (שלקוח מכאן. זה למי שיש כוח לשעתיים וידאו של הסברי תיאולוגיה חוצנית מפי אפלוויט) משקף ז'רגון כיתתי טיפוסי: בכמה פסקאות מצליחים המטורפים הללו להסביר את טירופם, לעגן אותו בטרמינולוגיה רוחנית-דתית ("ממלכת השמיים") ומיד גם לתרץ כל האשמה בטירוף כלפיהם בכך שזה רק בגלל שהם מיוחדים כל כך. הם אומרים לפתיים שיקנו את סחורתם הסרוחה: תמיד הרגשתם שאתם מיוחדים אבל אף אחד לא שם לב לכך? אה: זה בגלל שאתם הנבחרים! הצטרפו אלינו וביחד נברח מכאן, ונגיע עד ממלכת השמיים המובטחת! ואם יאמרו שאתם סהרורים או חברים בכת, דעו שזה רק מפני שחסרי הנשמות המסכנים האלו פשוט לא מסוגלים להבין אתכם!

בכל אופן, ב- 1975 הגיעו אפפלוויט ונטלס (שקראו לעצמם "דוֹ" ו"טִי" בהתאמה) לסאן פרנסיסקו והתחילו לחרוש את האזור בסדרת הרצאות – והאדמה שם, כידוע, פורה במיוחד לעניינים שכאלו. חיש מהר אספו סביבם כמה עשרות חברים, שמכרו את כל רכושם ועברו לגור באחוזה של הכת, שנשכרה כמובן במיטב כספם. עיקרי תורתם היו הפניית הגב על כל מה שאנושי והתכוננות לעליה במרכבת חייזרים השמימה. הגאולה על פי השניים היא מעבר לעולם הפגום הזה, ויש לברוח ממנו. אותם חייזרים, ששני המנהיגים הם שגריריהם על פני האדמה, יגיעו בספינת חלל כדי לקחת איתם את הנבחרים. אבל כדי להכין את הנשמות (למי שיש לו נשמה כמובן, היינו רק לחברי הכת) לנסיעה בחללית יש לעזוב את המשפחה, החברים, הרכוש, התשוקות, המחשבות וכמובן את הגוף. מין כמובן לא בא בחשבון, ואפלווייט למעשה גרס שהכי כדאי לעבור סירוס ולגמור עם כל העסק המלוכלך הזה של הזיקפה. הוא ושבעה נוספים אכן סירסו עצמם.

ב- 1989 נטלס מתה, מה שהשאיר את אפלווייט לבדו בראש. לקראת סוף שנות התשעים גם מספר החברים הלך והתמעט, והמצב הבריאותי של אפלווייט עצמו הדרדר. בצירוף מקרים מדהים ניבא אז אפלוויט את סופו הקרוב של העולם. למעשה זה היה כמובן סופה של הכת: ב- 26 למרץ 1997 נמצאו גופותיהם של שלושים ותשע חברי הכת, כולל מנהיגם, לבושים במדים טקסיים (שדומים לאלו של הוולקנים מ"מסע בין כוכבים") ונעולי "נייקי". הם מתו מרעל ששתו, בטוחים שחבריהם, שנמצאים בחללית שחבויה מאחורי כוכב שביט שעבר אז ליד כדור הארץ, באו לקחתם. לפני שמתו, וכעוד עדות לתחכום אורוויליני, השאירו מסר כי הם מתנגדים להתאבדות.

אגב, לא כל הגנוסטים נגד מין. הנה למשל הקרפוקרטים, שאף על פי שהם מתעבים את העולם ואת החיים על פני האדמה, הגיעו למסקנה שכדי להיחלץ ממנו ומהם על האדם לחוות את כל החוויות האפשריות – רק כך נשמתו לא תדרוש גלגול נוסף. לכן הם עסקו, ובמרץ רב, במין על שלל גווניו.

התאבדות קבוצתית היא כמובן נשק יום הדין של כל כת, כי זהו הרגע שבה הכת מחזירה לעולם במטבע שהוא הגיש לה (אתה לא מבין כמה אנחנו חשובים??? אז גם אתה בעצמך לא חשוב לנו!!!). אבל צריך להבין גם את המניעים העמוקים יותר של פסטיבל המוות הזה: הקבוצה הזאת, מבחינת הלך הרוח הדתי שלה, היא שוללת-עולם, בעלת אופי גנוסטי. התיאולוגיה הפרימיטיבית שלהם מחלקת את המציאות בחדות לטובים מול רעים, אדמה מול שמיים, חומר מול רוח, גוף מול נשמה, ובכל חלוקה וחלוקה כזאת יש כמובן צד שהוא כולו טוב וצד שהוא כולו רע. המטרה היא להתנתק מהרע ולהתחבר לטוב, וקל להבין איך מימוש המטרה הזאת נתפס כמתקיים רק במקום מוחלט כמו המוות. יוצא מכך שבאופן אירוני מי שמשתוקק אך ורק לחיים ולאור ולרוח, מוצא עצמו מהר מאוד כגוש שחור של חומר מת.

ומי לא בא?

ב- 1954 הקימו בני הזוג רות וארנסט נורמן את ארגון אונריאוס (Unarius) ראשי תיבות של "הבנה אוניברסלית אינטר-מימדית ורהוטה של המדע" (שמתם לב שכולם רוצים להיות מדעיים?). השנים, שהם למעשה המלאכים אוריאל ורפאל, שמו להם למטרה "להתגבר על האינרציה של הפרטים והמין האנושי בכללו על ידי הצגת הידע של הפדרציה הבין-כוכבית שבה חברים שלושים ושלושה עולמות בהרמוניה ואחווה". הם מאמינים שכדור הארץ אוכלס פעם על ידי ציביליזציה חייזרית, ושהחיזרים גם יחזרו אלינו כדי ללמד ולחנך אותנו בדרכיהם הטובות.

במאמר מוסגר אני רוצה להבהיר משהו חשוב: שי טובלי לא היה מעולם הוגה מקורי במיוחד, והשינוי החריף שחל בו לאחרונה בהחלט מקבע אותו כעוד שיבוט ניו אייג'י מבדר. את זה אפשר לראות על פי קודמיו בתפקיד שמצויינים במאמר זה. יחד עם זאת, אני בהחלט לא חושב שגורלה של הכת הקטנה שלו יהיה דומה לגורלה של כת "שער גן עדן". צריך להבחין היטב בהבדלים הגדולים באופיין של התנועות הללו: שי טובלי אוהב את עצמו. הוא אוהב את העולם ורוצה לשפרו. כוונותיו לחיות בעולם הזה ולהנות ממנו. הוא טיפוס חברותי וכך גם חסידיו. הוא צופה מציאות חדשה ונפלאה אחרי שנת 2012. מרשל אפלוויט שונה מטובלי בכל אחד מהקריטריונים האלה: הוא שנא את עצמו, שנא את העולם, רצה לברוח מכאן, התבודד באחוזה וחשב שהעולם כולו הולך להיות מושמד. האופי הגנוסטי של אמונותיו הוא שהביא אותו (ואת מאמיניו) לשים קץ לחייהם ולמפעלם. טובלי וקבוצתו שונים לגמרי מכל זה. הם אנשים חברותיים, פתוחים, אינטליגנטים, ויש להם קשרים ענפים עם העולם שמחוץ לכת שלהם. הם אוהבים את העולם ונהנים ממנו (אגב צריך באמת לזכור שכוונותיהם טובות. הם באמת (נראה לי) רוצים לעשות טוב, ובשום אופן לא מדובר כאן על איזו קבוצה שלילית). הם מצפים לגאולה כאן על האדמה ופועלים להשגתה. אני בהחלט לא צופה שהם ישימו קץ קולקטיבי לחייהם. מה שכן, הם צפויים להתאכזב כאשר בשנת 2012 דבר לא יקרה. עוד קודם לכן הם צפויים להתאכזב כאשר טובלי ישנה שוב את פניו ואמונותיו. על אכזבות אלו, אגב, הם צפויים להתגבר, ולשקם במהירות את תמונת העולם שלהם – כלומר הם לרגע לא יפקפקו בצדקת דרכם ופשוט יצדיקו את הטעויות שלהם בתירוצים שונים ויצטרפו לכל קבוצה חדשה של טובלי, בכל גלגול שהוא לא יתממש לתוכו.

למעשה, ליקום יש שבעה מימדים נוספים על אלו המוכרים לנו, אשר מהם ניתן לשאוב מידע מועיל על החיים: ונוס אחראי על הרפואה, ארוס על המדע, אוריון על החינוך, הרמס על הפילוסופיה, מוזה על האמנות, אליסיום על הדבקות ואונריוס על ההנהגה. שני המנהיגים שלנו, אם כן, מצליחים להתחבר אל המימדים הללו ולינוק מהם מידע. המטרה: לחיות חיים מאושרים כנשמה אלמותית וחופשייה.

אפרופו נשמות, מסתבר שנשמתה של רות היתה בגלגולים קודמים קונפוציוס, הבודהה, סוקרטס, המלך ארתור, הקיסר שארלמיין, מונה ליזה, יוהנס קפלר, הנרי השמיני, בנג'מין פרנקלין, והמלך פוסייד מיבשת אטלנטיס; נשמתו של ארנסט היתה האל המצרי אוזיריס, ישו והשטן (לא הגיוני? התקבלתם!). רות, אגב, התגלגלה הלאה ב- 1993. ארנסט הקדים אותה ושוגר לחלל ב- 1972.

הכת המשיכה להתקיים ומתקשור של אחד החברים באונריאוס עלה שבשנת 2001, מאה שנה בדיוק להולדת רות נורמן, יקרה בשעה טובה המאורע שכולנו ציפינו לו משחר האנושות, וחללית האם סוף כל סוף תגיע ותבוא להושיע. איפה? בדרום קליפורניה. מי? המואונים (Muons) מכוכב מייטון (Myton) – מי לעזאזל חשבתם??? החללית, אגב, תביא על סיפונה יותר משלושים אלף מדענים מואונים לכדור הארץ, שיפתרו את כל בעיותינו ויפתחו בעידן חדש של שלום ושגשוג. אבל אלא אם כן פיספסתי משהו רציני, זה לא ממש קרה, והקבוצה, שעדיין קיימת, באופן טבעי במשבר אמונה.

בשונה מקבוצת "שער גן עדן", האונריאוסים אינם שוללי עולם. הם לא רוצים לברוח לחלל, אלא לשפר את הארץ. הלך הרוח מחייב-העולם שלהם מסביר מדוע הם לא התאבדו, ולדעתי כל כת שחבריה לא מתאבדים כבר ראויה להוקרה – בכל זאת, הם חסכו מאיתנו אחוזה ענקית מלאה בגופות מגונדרות. מאידך, הציפייה הכנה שלהם לגאולה מהשמיים נידונה להפוך לאכזבה.

אצל האונריאוסים ניתן לראות עוד דבר מה האופייני לכתות חייזרים הזויות: הניכוס חסר הבושה של כל ההיסטוריה האנושית תחת כנפיהם דלילות הפלומה של שני המנהיגים הגלקטיים. אין כל בעיה לערבב רוחניות עם חייזרות, וגלגולי נשמות המנהיגים מבהירים היטב שלא היה לבני האדם מקור אחר לידע מאשר שניהם, ולכן שכדאי מאוד להמשיך ולהקשיב להם. רק להם.

תשעה מי יודע?

ברברה מרסיניאק טוענת שהיא מתקשרת קבוצה של ישויות ממערכת הכוכבים פליאדס. הקבוצה מונה תשעה חברים, והם כבר תקשרו עצמם דרך מורי-עולם שונים כישו, בודהה, סוקרטס, נוסטארדמוס וליאונרדו דה וינצ'י. "התשעה" (כך הם נקראים: "The Nine") מזהירים אותנו בני האדם שאם לא נתפקח מהר אנחנו עלולים למצוא עצמנו בגיהנום של רודנות בו בני אדם יהפכו ליצורים אומללים שחציים מכונות. אבל יש תקווה, כי עד 2012 יש זמן לתקן עולם, וזו גם עת רצון, שכן באופן משמח "אנחנו מופצצים בתקופה זו בחלקיקי אנרגיה עד לרמה התת-אטומית" (הכל מדעי כן?). על כן תהליכים שבעבר נמשכו שנים ימשכו ימים, ולא רחוק הזמן בו כולנו נהיה מודעים לכך ש"אנחנו יוצרים את המציאות שלנו". על פי "התשעה" עלינו לשוב לחיים קרובים לטבע ולהפנות גב לטכנולוגיה שמשעבדת אותנו.

ברברה מודה שמה שהביא אותה לתקשור היה הספר "סת מדבר". היא התרשמה ממנו מאוד ובטיול במקדש בדלפי אשר ביוון התחילה לתקשר בעצמה את הקבוצה. הם סיפרו לה שלפני 500,000 שנה הציביליזציה האנושית פרחה וכדור הארץ היה מרכז הגלקסיה. הבעיה נוצרה רק לפני 300,000 שנה, אז חייזרים עוצמתיים הגיעו הנה ושדדו אותנו מכל הידע הזה. הם גם ניוונו אותנו מבחינה ביולוגית, ושינו את ה- DNA שלנו כך שנשרוד, אבל לא הרבה מעבר לכך. רק את האורגזמה הם השאירו לנו, כשריד אחרון וזיכרון להוויתנו המגניבה מימי קדם. כעת באים "התשעה" ומנסים ללמד אותנו מחדש איך לחיות, כי מכיוון שכדור הארץ תקוע מבחינה אבולוציונית, הוא תוקע איתו את כל הגלקסיה. אסיים אם כן בקריאה נואשת: אנשים יקרים, עשו טובה והגיעו כבר לשלב האבולוציוני הבא – אתם תוקעים את כל הגלקסיה!

תמונה מהטבח ב- Jonestown, 1978. תחת הוראתו של מנהיג הכת ג'ים ג'ונס נרצחו והתאבדו יותר מ- 900 בני אדם. וכן, "אלו שלא זוכרים את העבר נידונים לחזור עליו".

לסיום, הרי שיר יפה על אפלוויט וכתו:

[הנה גרסת אנרג'י של המאמר. לקבלת תמונה כללית על כל תופעת החייזרים, מהבחינה ההיסטורית והפסיכולוגית, אני ממליץ על הספר Alians: Why They are Here של Bryan Appleyard, שגם נעזרתי בו לצורך כתיבת רשימה זו]

שי טובלי – התפתחויות מדאיגות

(תחילה מילה אפולוגטית: לא הייתי נדרש שוב לטובלי אם לא הייתי יודע על ניסיונות שונים ומשונים שהוא עושה – בשם סמכותו כמורה רוחני ומתקשר טראנס-גלקטי – בבני אדם ובמערכות יחסים, שהוא אחראי על פירוקן של משפחות, על נטילת כספם וזמנם (בהסכמה כמובן) של אנשים טובים ותמימים ובאופן כללי על דרדור השיח הרוחני בארץ. אבל אני יודע את כל אלה במידה קרובה לוודאות. על כן הרשו לי להקדיש רשימה להתפתחויות במקרה המוזר של ד"ר טובלי ומיסטר אוריום)

שי טובלי (כאוריום מתקשר הבוראים)

כזכור, שי טובלי, בעבר מורה רוחני ישראלי צעיר ומבטיח, ביצע לאחרונה הסבה מקצועית (להערכתי הבלתי מקצועית מתוך חירפון אגומאני) והחל טוען שהוא מתקשר את "צוות הבוראים של הגלקסיה שלנו". מתוך הכרותי השטחית עם הביוגרפיה המזוגזגת של טובלי הערכתי (בתגובה 140 למאמר שכתבתי אז באנרג'י) ש"בעוד שנתיים שלוש הוא כבר לא יהיה הבודהה מאוריון".

אני כותב כאן כדי להודות ולהתוודות: טעיתי. טעיתי בגדול. איזה שנתיים-שלוש היו בראש שלי? חודשיים-שלושה לא עברו וכבר לבו התזזיתי של טובלי נהפך עליו: אז הוא קרא לעצמו "אור-יום", עמד בראש "תנועת 2012", ותיקשר כאמור את הבוראים הגלקטיים (ראו סוף הפוסט [עודכן 10/3], שם הדבקתי מנשר מגוחך מאז). כיום הוא חזר להיות שי טובלי, התנועה התפרקה עוד לפני שניתן לה זמן לחיות את חייה המביכים, והוא אינו טוען שהוא מתקשר את אותו צוות בוראים בן חמישה ישויות, אלא "אינטליגנציה חוצנית" באופן כללי. עניין הבוראים, אם כן, ירד, ומאידך מספר הישויות עלה מחמש למספר רב ולא מוגדר (כנסו לכאן, לפירוט מבדר: חוץ מישוע ובודהה יש גם את "פראוונה מכוכב ונוס" ואת "נרו מהפליאדות" – טובלי כצלחת לווין רב ערוצית), ועוד היד, כמובן, נטוייה, או כפי שהמורה היתה מחייכת ואומרת לאמא ואבא ביום הורים: לילד יש דמיון מפותח.

כמו כן המסרים רוככו בהרבה. טובלי כבר אינו טוען ש

אנחנו עומדים לדבר היום על קץ המסורות והדתות כפי שהיכרתם אותם. אם מישהו אחר היה מבקש לדבר על קץ הדתות, זה היה עשוי להיות מאוד לא מנומס מצידו, אבל לנו מותר, לאור העובדה שאנחנו יצרנו אותן. לאורך כל ההיסטוריה של האנושות אנחנו הקרנו את האנרגיות שיצרו את התרבויות, הדתות והמסורות  שלכם, ואת כל הידע שאתם מכנים ומגדירים כאלוהים, וכעת הגענו לנקודה בהתפתחות שלכם, אשר בה אנו מעוניינים למחוק את הידע, הזה ולהביא תפיסה חדשה. ברבות הימים אנו עומדים ליצור כאן דת קוסמית חדשה, זו המטרה שלנו.

אלא מסביר ש

אינטליגנציה חוצנית לא באה לשנות שום דבר מהקיים בתרבות האנושית ולכן אינה מעוניינת לסתור ידע קיים. מטרתה היא להביא ידע חדש, אלטרנטיבי לזה הקיים בתרבות האנושית, וכך מי שמעוניין יכול לשלב את פתרונותיה בתוך המסגרות הקיימות, ומי שמעוניין – יכול להשתמש בה כחזון מרחיק לכת לתרבות אנושית חדשה לגמרי.

כל ההתפתחויות האלה חשובות לטעמי. אם קודם האמנתי שטובלי איננו שרלטן, אלא מאמין באמת ובתמים במה שהוא אומר, הרי שאחת הסיבות לכך (בנוסף להכרותי איתו והרושם שהוא עשה עלי, של אדם טוב והגון) היתה שלהערכתי טובלי החדש פשוט חף מכל מודעות עצמית. כי גם אם הוא היה בטוח שהוא מתקשר את "הבוראים", הרי שלו היתה לו ביקורת עצמית מינימלית (והוא אינו אדם טיפש) הוא היה מרכך מאוד את המסר שאיתו הוא יצא לקהל הרחב, "בונה" את הדברים לאט לאט, מתוך ידיעה שהצגת הדברים כפי ש(הוא מאמין ש)הם תתקל לכל היותר בלעג ובבוז (כפי שאכן קרה). כלומר דווקא המופרכות המוחלטת של אמירותיו היתה בשבילי ראייה מסויימת (בשיתוף עם הרושם הטוב שעשה עלי בעבר כאמור) שהוא מאמין לחלוטין במה שהוא אומר, ושהוא נמצא במצב שבו הוא השיל מעליו כל רצון, או יכולת, לרפלקסיה וביקורתיות.

מאידך, שינויי הגירסה האלה הם בדיוק סוג הריכוך שהייתי מצפה לראות מאדם שמסוגל להתבונן על עצמו מהצד ולבחון את מעשיו בקנה מידה אובייקטיבי (פחות או יותר). דווקא זה מעלה את החשד שהעניין יותר מבויים מאשר היה נדמה לי, כלומר ששי יותר שפוי, ולכן גם יותר שקרן, ממה שחשבתי. כי האופציה השנייה היא שאותן ישויות שאמרו לו לפנים שהן הבוראים הגלקטיים שינו פתאום את דעתן (או הוויתן), וקשה לי להאמין שהישויות האלו היו מבזות את עצמן ככה. את זה הן משאירות לטובלי.

[עדכון נוסף על מצבו של טובלי – מרץ 2009]

[ב- 26 לחודש ימלא בדיוק עשור להתאבדותה הקולקטיבית של כת מתקשרי החייזרים "שער גן עדן". אכתוב משהו על כך אז, אז אל תזפזפו. ולמרות האווירה הבאמת פורימית של הרשימה, הנה קטע על פורים פרופר שכתבתי לפני שנתיים ל"תרבות וספרות"]