טירוונאמלאי

קצת מהודו

 שמרנות בהודו

1)

אחד המסמכים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הדרך שבה בני האדם תופסים את עצמם במאות השנים האחרונות היה הכרזת העצמאות האמריקאית מ-1776 […] הצהרה כוללת זו אודות זכויות פרט אנושיות שינתה את תפיסתם של בני האדם אודות זהותם כאזרחים […] אנו רואים כיום שלילה של כל עקרון הגבוה יותר מהאינדיבידואליות. התרחשה גם תנועה דרמטית מהטנסצנדנטי אל האימננטי.

[…] בניגוד לכך ישנה הדהרמה ההינדואיסטית, אשר אודותיה מדברים המקורות הכתובים. הם מדברים רק על חובות. אין כלל מושג של זכות שניתנת על ידי האל לאינדיבידואל באופן אוטומטי. […] המצב כיום ממקם אותנו בין שתי מערכות ערכיות, האחת שואלת מה אני יכול להשיג מתוך כל מצב בחיים על כדור הארץ, והשנייה, מהו המקום לא רק במבנה הארצי אלא גם בשמימי, ואיך אני יכול להכנס להרמוניה איתם? (The Mountain Path, Vol. 48, No. 1, Jan-Mar 2011, pp. 3-4)

הציטוט הזה, מתוך מאמר המערכת של כתב העת שמוציא האשרם של רמאנה מהארשי, מזכיר לנו לא רק עד כמה שמרנים בכל העולם דומים (וכן, לצערנו, עד כמה רבים כל כך מהם עילגים), אלא גם את החזית המשותפת עליה נערכות המסורות הדתיות כולן כיום, דהיינו, לא זו מול זו, אלא כולן אל מול החילוניות. לכן אולי לא צריך לתהות על הדמיון הגדול: מכיוון שהחילוניות היא אותה חילוניות (הומניסטית, אמריקאית, קפיטליסטית), ממילא ההתקפה עליו היא אותה התקפה.

אבל יש הבדל בין השמרנים כאן לאלו, למשל, בארצנו, וההבדל הוא חשוב: אין בטסט לעיל הכוונה, במקום ובניגוד לשיח הזכויות, להכפיף עצמנו לסט סגור של חובות אלוהיים (כפי שניתן למצוא בדרשותיהם של אנשי דת מונותאיסטים).המטרה כאן איננה, במקום ובניגוד להענות הדוניסטית ליצרים ותשוקות, "התגברות כארי" על עצמנו ו"עקדת" הגוף תחת עול המצוות האלוהי (או התנזרות מהתשוקות ושאיפה ל"טוהר" וכו'). לא ולא, כאן המטרה היא לחזור להרמוניה ספונטנית שאבדה, לגלות מחדש את זרימת החיים – שהיא אנחנו עצמנו – שנשכחה מאיתנו. ההענות לחוק הקוסמי לא תבוא מתוך ציות לערכים הטרונומיים, אלא הגעה למצב שבו נחיה מתוך זרימה חסרת מאמץ שבה ישולבו החובות והזכויות, הקשיים וההנאות באופן "טבעי", אוטונומי, "מבפנים".

הנה ציטוט נוסף, מתוך מאמר המערכת של גיליון פרסומי מיוחד של India Today לזכרו של סאתיה סאי באבא שיצא עכשיו:

[הוא לימד מתוך] הרעיון שחינוך הוא תהליך שבו מוציאים החוצה מה שכבר קיים בכוח בפרט. והאוצר הלטנטי הזה הוא אהבה, אמת, התנהגות נכונה, שלום, הבנה, וחמלה. (Divine Grace, Jan 2012, p. 2)

הפרי הרוחני שהבטיח סאי באבא היה, על פי מוקיריו, יקיצה טבעית, לא עמידה על המשמר.

2) המפלגה השלטת, מפלגת הקונגרס, שהקימה את הודו, בצרות, כך לפחות על פי הסקרים האחרונים. ענייני שחיתות כמובן, כמו תמיד בהודו. עולים לגדולה במקומם ה-BJP, המפלגה הדתית-לאומית, שמתיימרת לקדם מצע "הינדואיסטי נאמן", אולם למעשה מצמצמת את משפחת הדתות ההינדואיסטיות העשירה לכדי נקודה זעירה וקפוצה של שמרנות מוסרנית. חברי המפלגה רוצים "לחזור למסורת", אבל איך בכלל אפשר לחזור למסורת כאשר ההינדואיזם הוא אוסף עצום של מסורות שונות ומשונות? אפשר אם מחרבים את ההינדואיזם כמובן. עבור אנשי ה-BJP ההינדואיזם כולו הופך לאל ראמה ולקדוש ויוקאננדה (כתבתי על זה קצת כאן). ססגוניות ורב-קוליות אדירה נמחקת ומושתקת בשם השמרנות הדתית.

סרוופלי ראדקרישנן, שהיה פילוסוף ומלומד וגם נשיא הודו בשנות השישים הגדיר את ההינדואיזם כאמונה "שהאמת היא רבת פנים ודעות שונות תופסות מימדים שונים של האמת, אותה אי אפשר לבטא". ב"ג טילאק, לאומן הודי מתחילת המאה העשרים, אמר שהיסוד המהותי של ההינדואיזם הוא "ההכרה שהדרכים לישועה הן שונות, ומספר האלים שיש לעבוד הוא גדול". כפי הנראה הולך ופוחת הדור, ואנשי הדת השמרנים של ימינו כבר מסוגלים הרבה פחות להכיל גיוון. וגם זה מזכיר לנו שמרנים אחרים, ממסורות אחרות, שמעוניינים לקדם רק קול אחד, ועל כן מוחקים ומשתיקים כל קול אחר. לפעמים זה אפילו מהכוונות הכי טובות, אבל בכל פעם שזה מצליח זו תמיד טרגדיה, חורבן תרבותי.

3) שני שרים מטעם ממשלת ה-BJP במדינת קרנטקה (אחת מהמדינות שמרכיבות את הודו) נתפסו בשבוע שעבר צופים בפורנוגרפיה על הסלולרי שלהם במהלך ישבת ממשלה. מאמר המערכת של ה- Times of India של יום חמישי גינה את "הצביעות המוסרית" של המפלגה, מה עד שאחד מהשרים הללו, השר לפיתוח האשה והילד, אמר בעבר שהאשמה באונס היא גם על האישה, כלומר על הצורה בה היא מתלבשת.

בירת קרנטקה היא בנגלור, עיר ההיי-טק של הודו, והתעשרותה המהירה של העיר על תושביה בהחלט מהווה אתגר עבור הרוצים לשמור על המסורת. הזעקות של פיליטיקאים נגד "תרבות הברים" שהתפתחה בבנגלור מוכרות מזה שנים, ומובן שהעיתונים באנגלית, היחידים שאני קורא כאן, הם בצד היותר ליברלי של הפולמוס הזה (אם כי גם בהם יש מנעד נאה). הטיימס אוף אינדיה, בכל אופן, מבקש מחברי ה-BJP להפסיק לשחק אותה טליבן לעניים.

האמת היא שאם לא היו מתרכזים בקשקושי "צניעות" ופונים באמת לשמור על התרבות ההודית, ידיהם היו מלאות עבודה, ועבודה ראויה. הודו היא עוד אחת מהארצות/תרבויות האלה, כמו יפן, שהקפיטליזם הגיע אליהן ולא צמח מתוכן, ולכן, כמו הרכבה של ענף זר על גזע ותיק, הוא צומח בצורה מעוותת משהו, ולעיתים פשוט גרוטסקית. ביפן השתל נקלט על ידי האחזות במנגנוני המשמעת האובססיבית-קומפולסיבית וההשגיות הכמו-דתית. בהודו הנפוטיזם, השחיתות הכרונית והתאווה העצומה, האלימה ממש, להנאה וכוח מהווים את צלחת הפטרי שהוא משגשג עליה.

רחוב ראשי בבנגלור, על מותגיו

לכן הגלוגבליזציה מתרסקת לתוך הודו ומעלה זיהום אויר, אבטלה גואה, פערים עצומים בהכנסה, הרס רחב היקף של בתי המלאכה ואף של המקצועות המסורתיים ותאוות עושר ללא גבול. בכל אלא היה ראוי להאבק, אבל שרי ה-BJP עסוקים במוסרנות. ומפלגת הקונגרס לא טובה הרבה יותר. אולי רק קצת פחות צבועה.

אנשי מקצוע, כמו הצ'אי-וואלה הזה בטירו', הולכים ונעלמים.

טירוונאמלאי, חזרנו אלייך שישית

1) אני בטירו'. הייתי כאן פעמים רבות בעבר, וכתבתי על כך כמובן, לא מעט (ראו למשל כאן מ-2005, כאן מ-2007, כאן מ-2009, ועוד אחד מ-2009). העיירה שהפכה זה מכבר למכה ניו-אייג'ית רק הולכת ומתעצמת מהבחינה הזאת – בחודשים האלה, "העונה" מבחינת מזג אויר ולכן גם מבחינת התיירים, פשוט אין חדר פנוי בשכונה שבה הכל קורה. אין, ממש אין. אחרי כמה שעות של חיפוש, זוגתי ואנוכי שכרנו צינוק ליד המקדש המרכזי, down town. מסתבר שעוד יותר משנים עברו, המקום מפוצץ, וזה כנראה משום שסאי באבא מת, וחסידיו, בחיפושים אחרי מקורות אנרגיה חילופיים, הגיעו הנה.

בקצרה, מדובר בעיירה למרגלות ההר הקדוש ארונצ'לה, שאליו הגיע הגורו והקדוש הגדול רמאנה מהארשי בתחילת המאה העשרים. רמאנה כנראה היה באמת משהו מיוחד (קארל יונג מכנה אותו "משהו פנומנלי", תומס מרטון כתב שהוא "אב-מִדְבר בן זמננו"). גם אנוכי הק' מתרשם שהיה בו שילוב נדיר למדי של עומק רוחני, טוב לב וחכמה. הוא מת ב-1950, אולם סביב מקום מושבו נבנה האשרם שלו, שעד היום שופע קדושה.

ליסה, בעת סאטסנג

כאמור, מאז חלפו שנים רבות והעיירה הפכה לאבן שואבת עבור מחפשים רוחניים, כמו גם עבור מורים רוחניים, שמגיעים לכאן כדי להציע את מרכולתם. בעבר ראיינתי את מוג'י, שגם השנה היה כאן וכיום הוא ללא ספק המורה הפופולרי ביותר באזור. השנה הלכתי לבדוק את ליסה קיירנס, שהתאכזבתי ממנה קשות, ושוב ביקרתי את ורנר, שאין לו אתר אבל הוא אחלה בנאדם ומורה. רוב המורים כאן מלמדים נאו-אדוויטה, אבל היה כאן גם מורה אדוויטה קלאסית אחד, ג'יימס שוורץ (מן הסתם היהודי הוא הפלספן).

העובדה שמתעניינים כאן גם בלימוד מורכב, ולא רק במסר השטחי ש"הכל אחד", מרמזת שיש כאן גם מחפשים רוחניים רציניים, וזאת, נכון, גם לצד אלה שמבקשים שיאמרו להם שבעצם אין מה לעשות והם בעצם "כבר מוארים" או לצד אלא שאינם יותר מאשר נרקומנים של חוויות רוחניות. מעניין גם לבחון את אוכלוסיית המערביים כאן: ממוצע הגילאים הוא סביב ה-35. יש כאן גם לא מעט בני שישים ומעלה. אין כאן כמעט בני עשרים וקצת. כלומר, מדובר באנשים שעברו לא מעט, ושהגיעו לכאן אחרי חיפוש, לא בתחילתו.

יש גם אנשים שקנו כאן בית, או ששוכרים דירה לטווך ארוך. (אותנו הצילה מהחדר הנוראי ששכרנו ישראלית טובת לב, רחל, שהכניסה אותנו אל ביתה עד שמצאנו מלון הגון.) למעשה, כמו שציינה לפני זוגתי, יש כאן מעין קהילה. אנשים שבאים לכאן שנה אחרי שנה, ממוקדי מטרה, מכירים, גם אם בשטחיות, זה את זה, ומחפשים יחד תשובה. והחיפוש, גם הוא פעמים רבות רציני ומעמיק, והתשובות מורכבות ורציניות. ממש לא תמיד כמובן. יש כאן הרבה מאוד קשקשת. אבל איפה אין?

2) ואפרופו מורים רוחניים במקום, יש לי חדשות עצובות למי שמכיר: ראדהה התאבדה. מדובר במורה רוחנית הודית, "מוארת" כמובן, משכילה, רהוטה, חייכנית ומקסימה (ציטטתי אותה כאן). שמעתי אותה פעם-פעמיים לפני שנים, ואני חייב לומר שהתרשמתי לטובה. מסתבר שהיא היתה נגועה בנרקסיזם עמוק, שיחקה במניפולטיביות בחסידיה ורדתה בסביבתה. במרץ האחרון הציתה את עצמה (ייתכן שניסתה לשחק אותה דרמה קווין וקיוותה שיצילו אותה), ומתה מפצעיה. לא זכור לי מקרה נוסף של גורו שהתאבד. לפחות את ההישג הזה היא הרוויחה ביושר.

3) יש כאן חנות אחת עם קארמה מעולה במיוחד. זו החנות ממול לאשרם של רמאנה מהארשי. בחמש עשרה השנים האחרונו עברה החנות הזאת אבולוציה שבמבט לאחור היא לא פחות מרבולוציה: ממכולת שכונתית היא נהייתה מיני-מרקט בעל יומרות של מעדניה. אפשר למצוא שם את מיטב התוצרת ההודית, כמו גם מוצרים מיובאים שונים, ובעיקר סדרות של מזונות ותכשירים מחברות שמוכרות לא רק מוצרים, אלא ערכים (או לפחות את תדמיתם). אם נחזור לקהילת המחפשים הרוחניים במקום, הרי שהמוצרים בחנות אומרים הרבה על אופיים: הירקות אורגניים, התמרוקים איוּרוודיים, אפשר למצוא שם מכל טוב הארץ והעולם, אבל לא תוכלו לקנות שם סוכר. את הקניות גם לא תוכלו לקחת בשקית ניילן, אלא רק בתיק בד (שיש לשלם עבורו).

4) איך לתאר את התודעה כאן? לא אלאה אתכם, קוראי היקרים, ברפליקות המוכרות אודות ה"אינפאביליות" של החוויה המיסטית ועל היותה של ההשגה הרוחנית "מעל לשכל", ועל כן ממילא נשגבת מהשפה אותה הוא מסוגל לתפוס. כל זה הוא כמובן אמת, אבל לא כל האמת. נכון שחוויות רבות מתרחשות במישור לא מילולי, ונכון שהחוויה המיסטית במיוחד. אבל נכון גם שהמישור המילולי וזה החוויתי מקיימים ביניהם יחסים קרובים מאוד, ומשפיעים זה על זה במחזורים סדרתיים של היזון חוזר.

ורנר, בעת סאטסנג

בכל אופן, נראה לי שאומר זאת כך: טירוונאמלאי מרחיבה דעתו של אדם. כמו החשיפה, בעת ההגעה לפסגתו של הר, לנוף שלפניך מתחת, התודעה נפתחת, מוקסמת, ולרגעים אתה נעלם לטובת החלל האדיר שקיים. במהלך היום זה מתבטא בתחושה של חיבור אורגני בינך ובין הסביבה על התרחשויותיה, כאשר במקום להיות לחלוטין מצומצם בתוך גופך אתה מתרחב כדי להחיל את ההתרחשות המתגלגלת סביב, והגוף הופך לאיבר אחד (אמנם מרכזי) בין רבים, שנע בתוך הנוזל הצמיגי של הקיום, שהוא בעצם התודעה. אם כי בשביל לשים לב לזה צריך לשים לב לזה.

עד כאן החלק התודעתי-שייוויסטי של שינוי. מבחינה אנרגטית-שאקטיסטית החזה נדלק מבפנים, נשרף בגחלת כתומה וחמימה של התרגשות מתוקה. הבערה הפנימית הזאת היא יציבה למדי, למרות שיש בה פרקים של התעצמות או השקטה. המפוח שמלבה את האש הוא שילוב של שלווה ותשומת הלב, ועל כן במיוחד מרגישים אותה דווקא כשיושבים בשקט, למשל כדי לשתות צ'אי של אחרי צהריים, או, יותר מכך, כשפשוט שורצים בציון הקדוש של רמאנה, כלומר בסמאדהי בתוך האשרם. זהיבות חמימה ודבשית ממלאת אז את הלב. השבח לאל.

פרסום למפגש עם מורה. ההארה קלה ופשוטה

ארונצ'לה, ההר הקדוש כל ימות השנה

מעט עבודה זרה (וידאו)

שריד מהטיול שלי בהודו: חלק מהפוג'ה היומית בסמאדהי של רמאנה מהארישי, בטירוונאמאלאי:

לינגם שצילמתי גם כן בטירוונאמאלאי, במעין מקדשון באמצע החורש. הפר שמביט על הלינגם בהערצה הוא נָנְדי, בן לוויתו של שיווה.

כפי שאתם רואים (בקושי – אני מתנצל על איכות הצילום), שני הברהמינים (כוהנים) שופכים מים וחלב ושמנים על הלינגם השחור שמוצב מעל קברו של הגורו המפורסם, ואז שוטפים אותו, וחוזר חלילה. לצערי הצלחתי בכישרון רב לקנות מצלמה שלא מאפשרת הקלטת קול, ולכן אתם לא שומעים את הפעמונים שמצלצלים ברקע, ואת מילמולי הסנסקריט של הכוהנים (נשמע משהו כמו "דן די נא טרקדינא דין די נא טרקדינא"). הלינגם הוא צלם של האל שיווה, המגלם מחד את אופיו המופשט והאינסופי, ומאידך את איבר מינו ואונו.

כפי שאתם רואים, הקהל נקבץ יחד איתי בצד המקדשון המרובע (ראו לינק) וממתין לנוזלים שיגורו במורד התעלות, אותם הוא מכניס לפיו או מתיז על ראשו.

אבל הטקס עצמו מזכיר לי מאוד את הסצנה הבאה (בראשית כ"ח):

"טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי.  יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:  אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.  יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ.  יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל"

יעקב לוקח את האבן שהוא הניח עליה את ראשו בלילה ומושח אותה בשמן. האם יכול להיות שזו היתה צורת הפולחן המקובלת בימי קדם, צורה שנשמרה (ואף מוסדה) בהודו, אך שאצלנו כבר בימי בית שני נחשבה לעבודה זרה (וראו רשימה שלי על הנושא)?

וכמובן: שתהיה שנה טובה. שנת התפתחות. כפי שאמר ר' נחמן מברסלב: "אילו הייתי יודע שאני עומד עכשיו כמו בשעה הקודמת, לא הייתי רוצה את עצמי כלל בזה העולם" (חיי מוהר"ן, ת"א)

כמה תמונות מטירוונאמאלאי

זה המקדש המרכזי, הענק, של טירוונאמאלאי. בו שוכנים האל ארונצ'לסְוָוארָר וזוגתו. שימו לב לשער הענק במרכז כל צלע של החומה המקיפה – הם נראים כמו מגדלים. קודש הקודשים נמצא מעבר למגדל הקרוב אלינו. התמונה צולמה מהר ארונצ'לה הקדוש.

להגדלה

זה השער לה', וגו'. כלומר זה אחד השערים של המקדש הענק.

להגדלה

הנה עוד שער: זה זה שפונה אל ההר ומאחוריו קודש הקודשים. הוא סגור והמאמינים נכנסים דרך שלושת האחרים.

להגדלה

שימו לב לשומרות הסף בתוך השערים. אתם מתארים לעצמכם בית כנסת או כנסייה המקבל את פני באיו כך? ועם זאת, על ארון הקודש היו שני כרובים מזדווגים… בכל אופן, משיחה עם סוואמי מלומד הבנתי שעל פי ההלכה הודית (וישנן שיטות אחרות בהודו) אין להיכנס למקדש עם חלק עליון. לכן ברהמינים בתפקיד הם תמיד ללא חולצה (כפי ששמתם לב, אני מקווה, בתמונה מהסמאדהי של רמאנה לפני איזה שני פוסטים). גם נשים, פעם לפני פלישת המוסלמים, הסירו את החלק העליון של הסארי לפני שהיו נכנסות לעבוד את השם. כן כן, כך זה היה באותם ימים שמחים. אבל אז באו המוסלמים. אבל שומרות הסף עדיין נשארו חשופות שדיים, לזכר ימי התום.

להגדלה

בתוך המקדש יש פיל. הפיל הוא התגשמות של האל גנש, בנו של שיווה (אה, שכחתי שארונצ'לסווארר הוא התגלמות מסויימת של שיווה, ברור לא?).

להגדלה

עכשיו, הפיל אולף לקחת מטבע של רופי מידיהם של המאמינים, וללתף להם את הראש בתמורה, וזאת נחשבת ברכה מגנש. האמת? זה מאוד מרגש כשפיל מתופף לך על הראש. בכלל לראות פיל מקרוב זה דבר מרגש.

להגדלה

אם כבר בבעלי חיים עסקינן, בשירותים של חדרי באשרם גרו להן שתי סממיות. יום אחד תפסתי אותן בשעת מעשה. אמנם סממיות יש גם בארץ, אבל מה שהם עשו הזכיר לי מאוד את אחת התנוחות הבלתי אפשריות מהקאמה סוטרה. שימו לב גם להבדלים בין זכר (הוא למעלה) לנקבה. אגב, שהדי במרומים שחמש דקות אחרי המעשה הן עמדו כל אחת בנפרד וליקקו את אברי מינן.

אין הגדלה. זאת כבר ההגדלה.

ושימו לב לבהמה הזאת. מהפעם הראשונה שהייתי בהודו הן שבו את לבי: אלו פרות, אבל מזן כזה שלא רואים אצלנו. מעין סופר-קאו כאלה, גבוהות ושריריות ובעלות קרניים אדירות… הן משמשות כבהמות מסע. לחליבה יש כאן פרות כמו שלנו, וגם ג'מוסים.

להגדלה

באשרם מסתובבים קופים וטווסים חופשי. הנה אמא וצאצא. לא הצלחתי לתפוס בתמונה כמה שהקטן חמוד. הוא מאוד חמוד.

להגדלה

כשבארץ היה ט"ו באב, כאן גם חגגו את הירח המלא. כמו בכל חודש הגיעו רבבות (!) עולי רגל והקיפו את הר ארונצ'לה הקדוש במסע שאורכו 13 קילומטר, ברגליים יחפות, אבל עם עצירות לצ'אי או גזוז כל קילומטר כמובן. גם אני צעדתי איתם…

להגדלה

כאילו כדי להפריך את דברי על כך שההודים אינם עושים מדיטציה, הגיע קבוצה מבית ספר כלשהו והתיישבה מולי באולם הסמאדהי של רמאנה, ומדטה כרבע שעה תמימה, על ילדיה ומוריה! אם כי, ייתכן שהם מאחד מבתי הספר שהאשרם עוזר במימונם.

להגדלה

האדם הזה, ק.ו. סוברהמוניאן, הוא איש מבוגר מאוד, כבן שבעים אני מעריך, שמבלה את שנותיו האחרונות באשרם, ליד רמאנה.

הוא הזמין אותי לחדרו כדי להקליט אותי מקריא שירים בעברית. הוא אוהב מאוד עברית ומנסה ללמוד את השפה. יש לו כמה חברים ישראלים והם כבר לימדו אותו כמה שירים. אני לימדתי אותו את "אני ציפור מתה" של זלדה, שיר דתי-מיסטי מקסים שגיליתי לאחרונה.

אחרי שתרגמתי לו את השיר והקלטתי את עצמי מקריא אותו, הוא שלף וינה, כלי מיתר הודי מסורתי, וניגן עליו איזה חמש דקות. נדהמתי מהיופי של הניגון, ושלו מנגן. אז צילמתי אותו. לוינה אמורים להיות כוחות מאגיים, ובכל אופן שלא כמו בנגינת הסיטאר הצלחתי לזהות מלודיה בנגינה שלו, אם כי ייתכן שהוא ניגן משהו פשוט בשבילי.

בכל אופן, הוא אדם מקסים, מתוק מדבש. בצעירותו, כך סיפר לי, היה הינדי לאומן ורצה לגרש את המוסלמים מארצו. אחרי זה התכחש לכל זה, נהיה גנדהיאני וגר קצת באשרם של גנדהי (אחרי שההוא מת כמובן). משם התחיל להתעניין ברוחניות והיום הוא באשרם.

להגדלה

ארונצ'לה, כפי שנצפה מתוך האשרם

להגדלה

על הנעשה בטירוונאמלאי עיר הקודש

 

The place to BE

טירוונאמלאי היא בירת המחפשים הרוחניים בהודו. כל יום מתקיימים במקום כעשרה מפגשי מוארים שונים. כל זאת לרגלי ארונצ'לה, ההר הקדוש שמגלם את איבר מינו של האל שיווה
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/025/756.html

סיפורי סואמי א'

אחרי חיפושים ארוכים מצאתי סוף סוף גורו הודי אותנטי לחלוטין! על הרבה כוסות צ'אי ועשן סמיך של סיגריות הודיות מגולגלות הוא סיפר לו את הסיפור המופלא על הגורו שלו,מלכי היוגים לדורותיהם, לוגם האוקיינוסים ולועס ההרים, אימת האריות ובהלת הפילים, חסין האש החרב והזמן, סרי סרי מאהישוורה נאמדב
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/051/090.html

סיפורי סואמי ב'

חלק שני ובו הגורו שולח אותי לסיבוב סביב איבר מינו של האל שיווה, דבר שאמור לגאול אותו מגלגול נוסף, לא לפני שהוא מחווה דעתו על העצמי המוחלט, העם היהודי והטוב שבעישון
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/053/504.html

סיפורי סוואמי ג'

כי המחשבות הרי רוקדות רוקדות במעגלים – סוואמי על החשיבה האנושית ותסכוליה
http://www.notes.co.il/tomer/30689.asp

השיבה להודו

אני חוזר אל טירוונאמאלאי ונעטף השקט סמיך ועסיסי

http://www.notes.co.il/tomer/33844.asp

חיי אשרם

על מעללי באשרם של רמאנה מהארישי ומעט על הגאונות שבאלילות ההינדית

http://www.notes.co.il/tomer/34044.asp

איוב לא היה יהודי

הריסת בתים בטירו' מאפשרת לי לראות את ההודים באסונם, ולהתמודד עם דילמה רוחנית-מוסרית משל עצמי

http://www.notes.co.il/tomer/34404.asp

נרקומנים של חוויות רוחניות

מעט על הסצנה הרוחְנית בטירו'

http://www.notes.co.il/tomer/34597.asp

כמה תמונות מטירוונאמאלאי

http://www.notes.co.il/tomer/34691.asp