ניר בן ארצי

סאדאת מתקרב להארה, האפיפיור מתקרב לבודהיזם, ועוד דברי חמץ שיש לבער לפני החג

1. שלושים שנה חלפו מאז נחתם הסכם השלום עם מצריים, ומעט מאוד דובר על מצבם הרוחני של שלושת החותמים. מנחם בגין היה יהודי מסורתי, ואולי אין באמת הרבה מה לומר על אמונתו העמוקה אך הפשוטה. ג'ימי קרטר היה (ועדיין) פרוטסטנטי בפטיסט, ונחשב על ידי רבים הנשיא האמריקאי הראשון שהאמונה שיחקה אצלו תפקיד גלוי בהחלטותיו, ויש האומרים שהוא מונע על ידי שאיפות משיחית ממש. ומה עם אנואר סאדאת? מבין השלושה נראה שהוא היה הקרוב ביותר לרוחניות שלא כלואה בסורגיה של דת מסויימת, והגיע אף לתובנות עמוקות מאוד על טבע האדם. 

תאמינו או לא, סאדאת אפילו מספר על תובנותיו הרוחניות בגלוי באוטוביוגרפיה שכתב (שהפנה אותי אליה קורא בשם אורי, ושתורגמה לעברית על ידי אהרן אמיר תחת השם "סיפור חיי"). בעיקר מעניין בה הפרק השלישי, שנקרא, שימו לב, "שיחרור ה'אני' – תא 54".

"תא 54" היה תאו של סאדאת בכלא, בו שהה (1946-48) אחרי שנחשד על ידי ממשלת מצריים ברצח שר האוצר דאז. כפי שאפשר לצפות, תנאי הכלא היו קשים, אבל סאדאת הורשה לקרוא ספרים. כפי הנראה בתקופה זו קרא לא מעט כתבים סוּפיים, ואלו השפיעו מאוד על דעתו, ועל דרכו מאז. הנה כמה ציטוטים נבחרים:

בשני מקומות בעולמנו אין אדם יכול לברוח מעצמו: בשדה-קרב ובתא של כלא. בתא 54 לא היה לי ידיד ורע מלבדי, יומם ולילה, ואך טבעי היה הדבר שאכיר לדעת אותו 'אני' שלי. מעולם לא היתה לי הזדמנו כזאת לפני כך שהרי שקוע הייתי כל כך בעבודה (בצבא) ובעסקי פוליטיקה, והזרם המתמיד של חיי היומיום סחפני עימו. עתה, בבדידות הגמורה של תא 54, כשלא היו לי שום קשרים עם העולם החיצון – אף לא עיתונים או מכשיר ראדיו – הרי, למרבה הפאראדוקס, יכולתי להפיג את בדידותי רק בבקשי את חברתו של אותו יש פנימי שאני קורא לו 'אני'.

דבר זה נתחוור לי בתכלית מתוך סבל וכאב, בתא 54: הסבל מגבש את כוחה הפנימי של הנשמה; כי מתוך סבל יכול איש-לבב לעמוד על עצמיותו, לרדת עד חקר מעמקיו שלו. מתוך סבל גיליתי איך מטבעי נוטה אני לעשות טוב, כי האהבה היתה המניע האמיתי מאחורי פעולותי. […] מתוך אותה הרגשה, שנעשה חלק בלתי נפרד מעצם היותי (ואשר, אם גם שלא מדעת, לא זזה ממני כל ימי חיי), היה לאל ידי להתעלות על גבולות הזמן והמקום. אני לא חייתי בתא בעל ארבע קירות אלא ביקום כולו. הזמן שוב לא היה משעה שנכבש לבי לאהבתו של אדון כל הבריאה: התחלתי להרגיש עצמי קרוב אליו מאד בכל אשר הייתי.

אני מאמין שרק מתוך שיג ושיח יכול אדם להתקיים באמת. תודעתו תתרחב עד שתכיל את היקום כולו, עצמיותו האישית תתמזג בעצמיותם של אחרים (מתוך אהבתו אליהם וסבלותיו למענם); הקצרה: הוא יחדל להתקיים כפרט. למדתי לדעת שאין אדם יכול לנצח את הזמן והמרחב. אינני יודע כמה אנשים יודעים זאת; ברי לי שהרוב אינם יודעים,שהרי אין הם יכולים לראות דבר מעבר ל'אני' הקטן שלהם.

משעה שהשתחרר מן התחומים המצומצמים של ה'אני', על סבלו הארצי ורגשותיו הפעוטים, יכנס אדם לעולם חדש, בלתי נגלה, רחב ידיים יותר ועשיר יותר. נשמתו תזכה לחירות מוחלטת, תתאחד עם ההוויה במלואה, תתעלה על הזמן והמקום. מכוח תהליך זה של שחרור יתפתח הרצון האנושי וייעשה כוח אהבה, וכל הכוחות הארציים (לרבות אלה העלולים לעכור את רוחו של אדם) תורמים להשגתה של שלוה פנימית מושלמת, וכך הם מספקים לו לאדם אושר מוחלט.

מטרתי הראשונה במעלה היתה להסב אושר לבריות. בראותי בת-שחוק, בהרגישי כי לבו של איש אחר פועם משמחה, היה לי הדבר מקור לאושר בל ישוער. הזדהיתי עם שמחותיהם של הבריות. רגשות בזויים כמו שנאה ונקמנות הודחו מתוכי עם שהשתרשה בתודעתי האמונה כי הצדק סופו לנצח ושוב אי אפשר היה לעקרה. ההרגשה של יפי האהבה העמיקה בי יותר מתמיד: לגבי היה זה אותו קשר סמוי מן העין המאחד את הבריות בכפרי הן בשעת עבודה והן מחוצה לה (כפי שנתפס הדבר בילדותי).

אך טבעי היה הדבר שכאשר התחלתי לחיות בעולמי החדש – כאשר התפרקה נשמתי ממעמסותיה הארציות והתקרבה מאוד לחיים עם האלוהים – תוקנו כמה ממושגי והשקפתי על החיים השתנתה בכללותה. לאהוב שוב לא היה פירושו למחול אלא להספג בנשמתו של אחר, לתת את עצמך ולאבד את עצמך בישותו של אחר. אולם אין פירוש הדבר 'חדלון' אלא, אדרבה, סוג עליון של ישות: האהבה היא הכוח היחיד המסוגל לשבור את המחיצות העלולות לחצוץ בין החומר והרוח, בין הנגלה לנסתר, ביו היחיד לאלוהים. באין אהבה אין אנו מכירים באחרותם של אחרים ומתוך כך אין אנו באים לידי שיג ושיח, ואנו מאבדים את עצמנו על ידי שאנו מחניקים את האני בגבולותיו המצומצמים.

שמונת החודשים האחרונים שעשיתי בבית הסוהר הם בעיני התקופה המאושרת ביותר בחיי. אז נכנסתי לאותו עולם חדש של התנזרות שאיפשר לנשמתי להתמזג עם כל שאר הברואים, להתעצם ולבוא בשיג שיח עם אדון כל הבריאה. דבר זה לא יכול להתרחש מעולם לולא היתה לי אותה בדידות שאיפשרה לי להכיר את ה'אני' האמיתי שלי."

ושימו לב לציטוטים הבאים, שמזכירים לי את דרכו של גנדהי:

אני מאמין שהמין האנושי אין לו מוצא מן הצרה שהוא נתון בה כיום אלא בחידוש האידאלים האלה ובמימושם בכל שטחי החיים. משום כך אני מטיף ללא לאות לאימוץ הערכים של הכפר המצרי. אמת, לעיתים קרובות אני נוטה להדגיש יותר מדי את חשיבותו של דבר זה, אבל באמת ובתמים אני מאמין כי זו הדרך היחידה להעביר מן הארץ את תוצאות התנסותנו בחברה המבוססת על כוח שלטון – התנסות שהחריבה את האידאלים שלנו מכל וכל.

אני בדעה שהפוליטיקה היא האמנות של הקמת חברה שבה מתגשם רצון האלוהים.

מי יתננו מנהיגים כאלה.

2. האם האפיפיור הופך את הנצרות לבודהיזם? בתחילת מאי יגע האפיפיור לארץ הקודש, ובינתיים הוא מתייר באפריקה. אחרי שכזכור פלט כמה שטויות על כך שקונדומים לא מונעים, אלא להפך תורמים להתפשטות מחלת האיידס, הוא מצא זמן גם להתייחס לעניינים שהוא כנראה יותר מבין בהם, כלומר ענייני דת. 

בשבוע שעבר, באנגולה, הוא דירבן את שליחיו של ישו שם להמיר את דתם של אלה שעדיין מאמינים במסורת הפגאנית המקומית. אתרגם קטעים נבחרים ממה שהוא אמר, כי הדברים חלקם משעשעים וחלקם משמעותיים. על פי אתר רדיו-וותיקן האפיפיור אמר ש

היום זה נתון לכם, אחים ואחיות […] להציע את המשיח (Christ) הקם-לתחיה לחבריכם האזרחים. כל כך רבים מהם חיים בפחד מפני רוחות, מפני כוחות זדוניים ומאיימים. בבלבולם הם לבסוף אפילו מאשימים ילדי רחוב וקשישים שהם מכשפים. […] מישהו יכול לומר: "למה לא להניח להם? להם האמת שלהם ולנו שלנו […]". אבל אם אנחנו משוכנעים וחווינו שללא המשיח החיים חסרים, אכן שמשהו אמיתי, האמיתי ביותר, חסר, עלינו להיות משוכנעים שאנחנו לא פוגעים באיש אם אנחנו מציגים לו את המשיח, וכך מעניקים לו את האפשרות למצוא את העצמי האותנטי והאמיתי ביותר שלהם, את האושר במציאת החיים.

נעבור קטע קטע:

פחד מפני רוחות, מפני כוחות זדוניים ומאיימים – הבא נזמין אותם לחיות בפחד מאל קנא ונקם.

מאשימים ילדי רחוב וקשישים שהם מכשפים – טוב, הכנסייה בהחלט מבינה משהו בהאשמות שווא בכישוף.

אנחנו משוכנעים וחווינו שללא המשיח החיים חסרים – שימו לב (ועכשיו ברצינות): האפיפיור, כלומר יוזף רצינגר, הוא אדם חכם ומשכיל מאוד, והוא מבין בדיוק מה הוא אומר. והוא מתבטא כך משום שהוא מבין שבעצם מה שהיום הולך זה חוויות. היום מספרים גדלים והולכים של אנשים לא מחפשים סמכות חיצונית שתאמר להם מה לעשות על מודל "נעשה ונשמע". היום אנשים רוצים לחוות שהדברים נכונים, גם מתוך נקודת מבט מדעית ("אני לא סתם מאמין, אלא יודע שזה עובד"), וגם מתוך כך שכיום החוויה היא לרבים מאיתנו העיקר (אנחנו עושים משהו כי "זה מרגיש לי טוב"). לכן הבודהיזם כל כך פופולרי במערב.  ולכן האפפיור מדגיש שלא סתם "קראנו בברית החדשה" שללא המשיח החיים חסרים. חווינו את זה. זהו צעד ראשון בסובייקטיביזציה של הנצרות הקתולית, שאני משוכנע שהוד קדושתו עשה במודע.

למצוא את העצמי האותנטי והאמיתי ביותר – וזה כבר השיא. ממתי המטרה של הנצרות היא מציאת העצמי האותנטי? חשבתי שפשוט מיטהרים מהחטא הקדמון כדי להיכנס לגן-עדן! שוב: רצינגר מבין בדיוק מה שהוא אומר, והנה צעד שני ומכריע בדרך לסובייקטיביזציה של הנצרות: מה שאנחנו רוצים למצוא אינו בשמיים, ולא בשום עולם אחר, רוחני. אנחנו לא עולים לגן עדן אלא יורדים אל תוכנו. אנחנו מוצאים את עצמנו, את האותנטיות שלנו. הנצרות הולכת ודומה לבודהיזם, ובסוף כבר לא נוכל להבדיל בין האפיפיור לדלאי-לאמה.

3. המשך סאגת טובלי: במקביל להעלאת הדיווח שלי על שי לבלוג, עלה ביום שני באתר מעריב טור חדש שלי על ענייני דת ואקטואליה, ובו הקטעים הקודמים על סאדאת (מקוצר) והאפיפיור, והתייחסות קצרה מאוד גם לעניין טובלי. בתגובה לכך כתב שי רשימה חריפה בו הוא מכנה את אבחנותיי "רדודות עד אימה" ו"שחצניות", מכנה את עצמו "הוגה מצויין ומעמיק", ולבסוף משווה עצמו לזרתוסטרא של ניטשה. רק בריאות. 

4. המשך סאגת בן-ארצי: מי שלא ראה, כתבת וידאו מלפני תשעה ימים של ברוך קרא המראיין את ניר בן-ארצי. ושלשום: גלי גינת מראיינת חברות כת ניר-בן-ארצי לשעבר ונותנת הצצה אל החיים בתוך הכת. מעניין וחשוב. רבקה לוביץ, שאני מעריך מאוד רק מקריאת מאמריה, כותבת על ניר בן-ארצי כתופעה. על פי לוביץ

מי שעיניו בראשו רואה שהתופעה של ניר בן ארצי היא רק חוד החנית של מה שקורה בחברה בכלל ובצבור הדתי בפרט. תפיסה פסאדו חסידית, מיסטיקנית וניו אייג'ית הופכת להיות נחלת הכלל גם בציונות הדתית. מחשבה שעלינו לקבל עצה מ'בעלי כוחות' בכל עניין בחיים – הולכת ונהיית חלק מן המחשבה הדתית כיום.

5. המשך סאגת הכנס לחקר רוחניות: עידו הרטוגזון מדווח מכנס לחקר הרוחניות העכשווית ומראיין את ד"ר מריאנה רוח-מדבר ואותי (אני מדבר על כך שהדיכוטומיה בין אינטלקט לרוח מזוייפת בעיני); וגם אלי אשד מביא דיווח מהכנס, מפי שחר לאודון.

בעל. לא פופולרי

6. באותו כנס הרצתה רינת קורבט, שכאן מתראיינת על מחקרה: פגאנים ישראלים. כן כן, מסתבר שבינינו חיים כאלה שלא עברו מהדתות המונותאיסטיות אל הממרח הניו-אייג'י, אלא חזרו אחורה אל הפגאניזם! באופן מעניין, אומרת קורבט, רובם נוהים אחר אלים נורדים, קלטים, ואינדיאנים, ומעט מאוד אחרי הכוכבים המקומיים העתיקים כמו בעל, אשרה, ענת ומורדוך. חבל שתמיד מעדיפים תוצרת חוץ.

7. שחר אילן כותב בבלוג שלו על תרבות השנור של פרנסי החרדים, ועל ההשקפה לפיה לגזול מהחילונים זה מותר כי ממילא העולם החרדי מקיים אותם מבחינה עמוקה יותר.

8. סין חוגגת יובל לכיבוש טיבט, או על פיה "שחרור הצמיתים משלטון פיאודלי ברוטאלי". בכתבה שמתורגמת מ- AP נכתב ש"לפי הגרסה הסינית הרשמית לאירועים, טיבט של אמצע המאה הקודמת הייתה מדינה ימי-ביניימית מבודדת, שמרבית תושביה חיו בשעבוד לתיאוקרטיה הבודהיסטית ולאצולה". האמת? צודקים בכל מילה. מה שלא מכשיר כיבוש בכוח והרס תרבותי כמובן.

9. יואב בן דב מביא סרטון של צומת בהאנוי ומסביר בעזרתו על תורת המורכבות.

10. כל "מגילת המקדש" ממגילות קומראן על הרשת.

11. לד"ר יחיאל הררי, מרצה במכללת ספיר שבדוקטורט שלו על הרב גינזבורג נעזרתי כדי ללמוד על מושאו ובאופן כללי אדם נחמד, יצא ספר חדש על זוגיות ואהבה על פי התניא. הנה הוא מתראיין עליו ב- Ynet. יש לו גם אתר בו הוא מעלה רשימות על ענייני דת ורוח.

12. David Loy, אדם רציני שכתב ספר טוב על פילוסופיה נון-דואליסטית, במאמר על "מה שהבודהיזם יכול ללמוד מהמערב", והוא כמובן הצורך בפיתוח החברה ולא רק הפרט. אבל הוא כותב את זה מעניין ודן במהפכה הדמוקרטית של יוון העתיקה שהתרחשה באותם שנים שהבודהה עשה את מהפכת האין-אני שלו בהודו.

13. פתאום מצאתי את השיר המבריק הזה של Tom Lehrer, שקלטת שלו התנגנה אצלנו במכונית המשפחתית כשהייתי ילד: The Vatican Rag. תקשיבו למילים, הוא פשוט נהדר.

14. לפני כשבוע שודר פרק של הסימסונס בו הם עושים הומאז', שלא לומר פרודיה, על כל הנושא של אגודות סתרים וענייני קונספירציה אוקולטית. הנה הוא כולו

15. חברי הטוב יקי מנשנפרוינד כתב ספר: "עידן הבורוּת: מדריך מקוצר לאסטרולוגיה, עב"מים, רפואה אלטרנטיבית ועוד הבלים של העידן החדש" כפי שכתבתי גם בצד הבלוג, יקי תוקף את שלל האמונות התפלות השובות את לבותיהם של ההמונים, ושולח חיציו הביקורתיים – והמנומקים – גם בגרפולוגיה, תופעת אורי גלר ודומיו, עיוותי מכניקת הקוונטים והזלזול הכללי, והלא מוצדק לדעתו, במדע. אני כמובן משוחד, אבל למרות שאני לא מסכים עם חלק מדבריו אני חושב שהספר טוב, חשוב וכתוב היטב. הנה ראיון איתו שהתפרסם באתר מעריב. אסף פדרמן כותב על הספר ומנהל דיון עם טוקבקיסטים בבלוגו.

16. ביום ראשון הבא ארצה בכנס התשיעי של האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים. הרצאתי מכונה "העידן החדש באינטרנט: קישורים והשפעות הדדיות". עידו הרטוגזון כתב על הכנס ועל מושב פסיכודלי מיוחד שיתקיים בו (אליו אגיע לשמוע כמובן : ) בו הוא ירצה יחד עם פרופ' בני שנון, שהוא כנראה המומחה האקדמי מספר אחד בעולם להאיואסקה (ושאחרי שכתבתי משהו קצת מזלזל עליו פגשתי אותו ואני יכול לומר שהוא אדם רציני וטוב מאוד). והוא גם הצליח איכשהו להעלות את כל הלו"ז לאתרו, אז הנה.

כת ניר בן ארצי בקריסה, הגורו החדש של שרי אריסון, ועוד מכל טוב הארץ

בן-ארצי בימים טובים יותר (צילום: פלאש 90)

1) אבישי בן-חיים הביא במעריב סיפור מעניין במיוחד על ניר בן-ארצי, משיח בעיני עצמו שכתבתי עליו כאן.  על פי בן-חיים בן-ארצי נחלץ ממעצר בית שכפו עליו בשלוש השנים האחרונות, בהן אכן לא הופיע בציבור. מסתבר שמי שכלא אותו ואיים עליו, ולטענתו אף עינה אותו, הם לא פחות מאשר חסידיו הקרובים.

הרב יעקב חסן, עוזרו של בן-ארצי, מספר כאן ש

אותם אנשים שהיו אחראים על הרב והיו אמורים לטפל בו ובמשפחה שלו ובקהילה, שידרו לנו שהכל בסדר אבל למעשה עשו הפרד ומשול, ובשמו של הרב אמרו לאנשים מה לעשות. הם השתמשו בשמו גם מול התורמים, היו מתקשרים לתורמים ואומרים להם מה הרב מבקש עכשיו. תורמים כמו רעיה שטראוס. […] ביום חמישי לפני שבוע ויומיים, קרא לי הרב לשיחה. הזהיר אותי שלא יראו שאני נכנס אליו. מצאתי אותו מבוהל ומפוחד. הוא אמר לי 'הם לא נותנים לי לצאת, הם מענים אותי, הם הרסו את המשפחה שלי, הרסו לי את הקהילה'. הם התעללו בו נפשית – הם פיברקו ממסרונים שכאילו כתבו לו הילדים, 'אבא אני שונא אותך'. הביאו לו תעודת גירושין מפוברקת מאשתו, אמרו לו שהוא התגרש. לאשתו הם סיפרו שהוא עזב אותה לטובת מישהי אחרת. כל זה מסביר את חוסר היכולת שלו לצאת ולדבר – אמרו לו: אם תפתח את הפה, נכפיש אותך, ועכשיו זה בדיוק מה שהם עושים.

ברשימה שלי כתבתי שהרב שמואל שוקרון הוא זה שלמעשה משח את בן-ארצי והעלה אותו לכדי מנהיג רוחני (כל שבתאי צבי צריך נתן העזתי). ייתכן – ואני רוצה להתנסח כאן מאוד בזהירות – שהוא ואדם ששמו שמעון קטורזה הם "אלה שאחראים על הרב", כלומר הם מנהיגי הכת בפועל, והם אלה שהגלו את בן-ארצי כדי לשלוט בכת – ובכסף. מדובר במקרה מעניין של יוצרו של הגולם קם על גולמו, לשם שינוי. בן ארצי הורשה לצאת כפי הנראה אחרי שהשניים אילצו אותו לכתוב מכתב בו הוא מתוודה על חטאים מינים, כדי שיוכלו לסחוט אותו אם לא ישמע להוראותיהם. המכתב הגיע לאשתו של בן-ארצי, והיא ניסתה להתאבד. כעת בן-ארצי שב לתלמים, מרכז הקהילה, ומנסה לשוב להנהגתה.

אבל כל עניני הפוליטיקה הפנימית חשובים פחות, כי חברי הכת עכשיו במשבר עצום. הם מתפקחים מאשליית התנועה-שתביא-את-הגאולה שחיו בה ומבינים פתאום שאנשים שבטחו והאמינו בהם הונו וניצלו אותם. מכיוון שזו היתה כת ממודרת וקשוחה במיוחד, המצוקה גדולה מאוד והמשבר רק בתחילתו. אם נוסיף לזה את העובדה שרבים שינו את כל חייהם כדי להצטרף לכת (בנו שם את ביתם וכו'), נבין שחייהן של משפחות שלמות נהרסו, ושעל הרשויות לשלוח למקום עובדים סוציאליים ומטפלים במהירות.

עדכון: סריקה של כתבה בידיעות אחרונות מה- 18.3: 1; 2; 3

עדכון 20.3: עידן יוסף באתר news1 כותב שהשולטים בעמותה משיבים מלחמה ומאשימים את בן-ארצי בסטיות מיניות חמורות ומאיימים בתביעה. מאמר ארוך הכולל ציטוטים לכאורה של בן-ארצי המודה בזימה.

עדכון 22.3: כתבת וידאו של ברוך קרא שכוללת את כל הסיפור, ו(כפי שגיליתי כאן )את שמות אלה שכלאו את בן-ארצי לכאורה: שמואל שוקרון ושמעון קטורזה.

עדכון 23.3: כתבה ארוכה ומעניינת של אבישי בן-חיים שמגוללת את כל הסיפור, מה- 20.3. בן-חיים אפילו מצטט את הכתוב בבלוג זה, אולם בלי לציין את שמי.

סאם לוי (צילום: אוראל כהן)

2) עמיר קורץ, צמרת פרנט ונעמה סיקולר מכלכליסט פרסמו מאמר מעניין מאוד על הגורו הרוחני-עסקי החדש של שרי אריסון. מדובר באדם בשם סאם לוי (איזה שילוב מוצלח של יהדות ואינטרקטנטיננטליות, לא?) שהגה בעצמו דרך רוחנית אותה הוא מכנה "שיטת אהבה רבה", והוא היום אחד האנשים המשפיעים ביותר על אריסון.

על פי הכתבה השיטה "משלבת טיפול מודעותי ואנרגטי ומניחה שאין להפריד בין הגוף לנפש ושכולנו 'מתקשרים' בינינו ברמת העל־מודע". לוי בעצמו מעיד:

התחלתי ללמוד ה-כ-ל, אין ספור שיטות טיפול מתחום הרפואה המשלימה. ומכיוון שאני בא מרקע רציונלי מתמטי, חקרתי את הדברים יותר לעומק. לא הסתפקתי בדיבור על אנרגיות, אף שבהחלט חשתי אותן, ובמהלך אותו מסע קוסמי מופלא התחלתי לתקשר את 'אהבה רבה'. במשך שש שנים קיבלתי ופיתחתי את השיטה, וזו היתה עבודה של 24 שעות ביממה. קיבלתי טונות של חומרים ומידע, ולאורך כל הדרך הדבר עבד בשני מישורים: חומרים מיסטיים, שהתקבלו כידע סימבולי וא־רציונלי, ועיבוד רציונלי, שעשיתי להם.

כל זה טוב ויפה, אך משום מה לוי גם מתעקש ש"השיטה נקראת כך משום היותה מבוססת על מקורות יהודיים, נתמכת ונסמכת על היהדות ומשתמשת בכליה. אולם אין אנו אנשים דתיים או מחזירים בתשובה למיניהם". אז השיטה מסתמכת על מקורות יהודיים או התקבלה בתקשור ישיר של לוי? לאלוהי הניו-איייג' הפתרונים.

מה שעוד מעניין בכתבה הוא החיבור, שקוראי הבלוג יודעים שאני אוהב להצביע עליו, בין הרוחניות (לכאורה) לעולם העסקים (למעשה). כי סאם לוי מציע צד עסקי לשיטתו: " ש.ל.י, השפה העסקית שפיתח לוי, מוגדרת כשפה למודעות יישומית שקהל היעד שלה הוא ארגונים ואנשי עסקים". ושמטרתה "לתת כלים לעובד להתמודד בדרך יעילה ופרודוקטיבית בתוך הארגון". למעשה בקבוצת אריסון דואגים להבהיר שהצד העסקי של השיטה של לוי ממש לא רוחני. הנה:

"שרי נתפסת כרוחנית, ולכן כל שיטה שמכניסים לפה נתפסת כמשהו רוחני", מסבירים בסביבתה של אריסון. "הדגם של סאם מושתת על הקבלה היהודית, אבל במה שאימצנו לארגון אין איזו אמירה רוחנית. ש.ל.י היא שיטה יישומית קלאסית, כלי יומיומי לשיפור יחסים ולתקשורת אותנטית בתוך הארגון. זה סוג של קואוצ'ינג.

אז מה יש לנו כאן? שיטה רוחנית שמתיימרת להתבסס על מקורות היהדות והתקשור גם יחד, ושמציעה עצמה לאנשי עסקים כדרך להסדרת יחסים פנים ארגוניים, אלא שאז היא פושטת את אצטלת הרוח ולובשת סרבל כחול של עבודה "יישומית". "שיטת אהבה רבה", אם כן, משתמשת בשם הטוב של היהדות כדי למכור את עצמה, ביומרה לידע מתוקשר כדי למכור את סאם לוי כגורו, אבל מתנתקת במהירות מכל מחוייבות דתית ("אין אנו אנשים דתיים") ואף רוחנית כשזה נוח ומשתלם. אין זאת אלא שהשיטה של לוי, כמיטב מסורת הניו-אייג', היא הכל: גם יהודית וגם לא, גם רוחנית וגם לא, גם עמוקה וגם לא, גם ערטילאית וגם ישומית, ובעיקר גם יומרנית וגם שווה לסאם לוי המון המון כסף.

3) באתר מעריב התפרסם ראיון שלי עם פרופ' עפרה מייזלס, שיחד עם ד"ר מריאנה רוח-מדבר היא יו"ר הועדה האקדמית של הכנס הישראלי הראשון לחקר רוחניות עכשווית. על מה חוקרים ואיך מכמתים רוחניות.

כצ'לה: בוחן כליות ולב (צילום: דני בראון ג'יני)

4) על פי הח"כ כצ'לה, יו"ר האיחוד הלאומי, "כל מי שהיה שותף לגירוש [מגוש קטיף] חילל את השם, והקב"ה לא סיים את מלאכתו איתו". אז יופי שכצ'לה יודע מהי תוכנית העבודה של הקב"ה, אם כי לפני הבחירות הוא אמר ש"האיחוד הלאומי יקבל עשרה מנדטים. הרב דוד אבוחצירא החזיק לי את היד ואמר שתהיה סיעתא דשמיא גדולה, ואני מאמין למה שהרב אבוחצירא אמר", כך שיש סיכוי שכצ'לה מתבלבל בין מאוויי ליבו לרצונו של הקב"ה. אין דבר, קורה לכולנו.

5) והנה עוד מישהו שיודע מה מתכנן הקב"ה: על פי אחמדיניג'אד הולך וקרב רגע בואו של המהדי, כלומר מחמד בן אלחסן אלמהדי, האמאם השנים עשר והמשיח הנעלם של השיעים. על פי מיקי סגל, כותב המאמר:

במהלך כינוס הועידה בנושא פלסטין בראשית החודש התייחס אחמדי-נז'אד לנושא המהדי בסוף נאומו. הוא אמר " ….האנושות צועדת לקראת ספיריטואליזם. מונותאיזם, חיפוש הצדק ושלום אמיתי….ההבטחה השמיימית תתגשם עם בואו של האדם לו מצפות כל אומות העולם, בנו של נביא האסלאם אמאם מהדי כשלצידו ישו כעוזרו המסייע לו..או אז יכון עולם מלא ביופי ושלמות…בואו נתן ביחד יד להתרחשות אירוע זה על ידי תמיכה בחפים מפשע (הפלסטינים) ועמידה איתנה נגד העריץ.

איזה עירוב מופלא של פונדמנטליזם ואופטימיות ניו-אייג'ית, ואף על פי שיתמהמה, נחכה לו בכל יום שיבוא.

6) אלכסנדר יעקובסון כותב על נכותו של הרב אבינר, שלא מסוגל לגנות את הטבח של ברוך גולדשטיין, ועוד רשימה על כך מאת הבלוגיסט המצויין, האורתודוקסי והאנונימי שהוא גם פרופ' למחשבת ישראל.

7) כת קומראן בכותרות: ראשית כתבה על כך שפרופ' נורמן גולב זועק שמשתיקים אותו מפני שהוא טוען שמגילות קומראן לא נכתבו על ידי כת האיסיים, ובתזמון מופלא כתבה על ספר שייצא בקרוב מאת פרופ' רחל אליאור בו היא טוענת טענות דומות (בקשר לכת), ומנסה להראות שאת אותן מגילות כתבו הכוהנים בני משפחת צדוק עוד בירושלים. מחקר זה של אליאור מצטרף לספר קודם שלה בו היא טענה שאת ספרות המרכבה וההיכלות כתבו כהנים בני צדוק שהורחקו מבית המקדש ("מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה", הוצאת מאגנס).

אני באמת לא יודע מספיק על כת קומראן כדי לתת את קולי לצד מסויים בויכוח הזה, אבל אם עלי לנחש, קשה לי להאמין שלא היו איסיים (או דומים להם) מעולם. גם אם חלק מהמגילות נכתבו כפי שטוענת פרופ' אליאור, מה עושות שם מגילות המדברות על מלחמת בני-אור בבני-חושך? ומה עם מגילות המדברות על "מורה צדק" שהנהיג את הקבוצה? ובכלל, ימי בית שני היו כל כך פוריים, שכמעט מתבקש שתהיינה גם קהילה מוזרה של נזירים יהודיים. לשמחתי אליאור הבהירה בראיון בתוכנית של לונדון וקירשנבאום שאולי היתה כת קטנה של "איסיים" או דומיהם, אלא שאת רוב המגילות לא הם כתבו, אלא הכהנים.

אם הוא רוצה לחזור הביתה הוא מקיש שלוש פעמים בעקבי הנעליים ואומר "there's no place like home"

8) האפיפיור, בדרך לביקור באנגולה וקמרון, טוען שקונדומים לא עוזרים במאבק נגד האיידס. להפך: לדעתו הם מחריפים את הבעיה. מצד שני על פי הוד קדושתו "הכנסייה הקתולית נמצאת בחוד החנית של המאבק במחלת האיידס". אז לזה התכוונן מי שאמר credo quia absurdum?

מצד שני האפיפיור מגיע לארץ, 11-15 למאי. בפעם שעברה שהגיע לכאן אפיפיור, בשנת 2000, היה זה יוחנן פאולוס השני, והיתה זו (אני מקווה שאני לא טועה) הפעם הראשונה אי פעם שביקר אפיפיור בארץ הקודש. הייתי אז במיסה והיתה חוויה די יפה. אני מקווה גם הפעם לתפוס מעט מרוח הקודש.

9) ואפרופו נצרות, לא מזמן הסתבך ליאור שליין בגלל מערכונים לא ממש מצחיקים על הנצרות. במקרה הגעתי לקטע הבא של הקומיקאי האמריקני Louis C.K., שעולה על שליין בהרבה גם ברמה וגם בגסות – וראו הוזהרתם, מדובר בקטע גס במיוחד.

10) והנה תיעוד של כניסת רוח הקודש לחבורת מאמינים נוצריים בסרי-לנקה (תודה לדוד אסף).

11) מתחילת החודש ועד מאי תטייל קבוצה של אנשים מכל העולם בארץ ותפיץ שמחה ואהבה. או כך לפחות הם מצהירים.

12) מתישהו בשנות הארבעים הגיעו צלמי המגזין Life לאשרם של רמאנה מהארשי בטירוונאמאלאי. חלק מהתמונות שצילמו מוכרות לכל מי ששמע על הגורו הגדול, אבל כעת התפרסמו תמונות שנמצאו נחבאות בארכיון.

רמאנה כפקיד משופם

13) כאן ישנה הקלטה של המהארישי מהש יוגי עורך פוג'ה ברישיקש ב- 1969. לי הקול שלו עשה משהו. הנה לינק ישיר להקלטה, שאפשר גם להוריד כקובץ.

14) אחרי שכל גורו דרג ז' ממציא שיטת יוגה (ע"ע שי טובלי) החליטו ההודים לרשום פטנט על כל תנוחות היוגה המקוריות המוכרות. כן כן, מאתיים חוקרים הולכים לתעד ולרשום לפחות 1500 תנוחות, למען שמירת המורשת ההודית.

15) בלינק הבא תמצאו עיבוד אנימציה מבריק ומבדר לאפוס ההודי האדיר רמאיאנה שעה ועשרים שבהן נפרסת העלילה העתיקה בה האל ראמה יוצא להציל את זוגתו סיטה מציפורני השד הנורא ראוונה, בשלושה סגנונות שונים של אנימציה ועם הקבלה לסיפור פרידה של זוג מודרני. פשוט יצירה יפיפיה ודרך נהדרת להכיר את אחד המיתוסים הגדולים של האנושות.

הרמאיאנה באנימציה

[המחיר לסדנת ה'ויפאסנה היהודית' תלמוד תורה ותענית דיבור בהשתתפותי ירד. ראו עדכון]

ניר בן-ארצי: משיח של יום קטנות

"ניר בן ארצי אינו תלמיד חכם אלא עם הארץ, עד עצם היום הזה. כמו כן, אינו המשיח, ואינו מבשר המשיח, ואינו בעל רוח הקודש." כך פתח הרב שלמה אבינר את "גילוי הדעת" הראשון שלו בעניין אחד הטוענים האחרונים לכתר המשיחיות, הרב (שאינו רב) ניר בן ארצי שליט"א. ברשימות הבאות מוסיף אבינר ומבהיר ש"אין מדובר בתלמיד קטן שלא הגיע להוראה, אלא בעם הארץ גמור שלא למד מאומה", וש"לצערנו כת משיח השקר ניר בן-ארצי הינם הוזים" – אבל כל זה לא מפריע לן-ארצי להמשיך ולמשוך מאות חסידים, ולאסוף סכומים עצומים בתרומות. הגאולה, כידוע, היא מוצר שמוכר היטב.

לא חידוש גדול הוא שהרעיון המשיחי, שיכול להיות בעל ערך כשאיפה אסימפטוטית אל שלמות בלתי מושגת או כמתיחה נפשית לקראת תיקון עולם, מתעוות שוב ושוב לכדי גרוטסקה ילדותית, כאשר לאורך אלפיים שנות קמו שוב ושוב יהודים שונים, דווקא בעלי כוונות טובות בדרך כלל, שטענו שהם הם אכן המשיח ושהגיע סוף סוף זמן גאולתנו. מבר-כוכבא, ועד חיים ויטאל, משלמה מולכו ועד שבתאי צבי, מישוע מנצרת ועד מנחם מנדל שניאורסון, כולם הרגישו שהקב"ה בחר דווקא בהם (מעניין!) להביא את קץ ההיסטוריה, וכולם עד אחד טעו. אפס אחוזי ההצלחה של עשרות משיחים בעבר לא מונעים כמובן מאחרים לקום חדשים לבקרים.

ובכן, למי שלא ידע, הפעם קוראים למשיח ניר בן-ארצי, ועד שהוא מתגלה (אוטוטו ב"ה) הוא מנהיגה של "כת משיחית" קטנה (כדבריו של הרב אבינר). אה, כן, ולמרבה הפלא הוא אכן עם הארץ מוחלט. בן-ארצי, בן חמישים וקצת, נולד ומתגורר במושב הדרומי תלמים. הוא כנראה לא סיים תיכון, ועבד למחייתו תקופת מה כקבלן משנה לעבודות עפר. אז (1991) התגלה כבעל כוחות: מסתבר שידע לא לעלות על קווי מתח וצינורות מים, ועתידו כטרקטוריסט נראה מובטח. אלא שאחר כך היו שנתיים שבהן סבל מקולות ומראות שגרמו לו לחשוב שהוא משתגע.

אולי עם קשר לכך החל ללמוד "רפואה אלטרנטיבית" אצל שרה ידין, מטפלת חילונית שפיתחה שיטה משלה, ואחר כך החל לקבל "מטופלים" בחדר האחורי של חנות מוצרי הטבע של אחיו באשקלון. ברבות הימים פגש את הרב שמואל שוקרון, וכנתן העזתי לשבתאי צבי משח אותו שוקרון ליעודו האלוהי, ארגן לו את החיים והפך אותו למה שהוא היום. היום, כאמור, הוא "רב", וחסידיו טוענים שיש לו קשר ישיר עם העולמות העליונים, והוא יכול "להוריד" תשובות על שאלות בתהליך שלמעשה לא שונה במאומה ממה שמכונה תקשור. חסידיו אינם טוענים בפומבי, אבל די בטוחים ביניהם, שהוא גם המשיח. ובן-ארצי גם מוכן לספק להם רמזים שאכן כך.

עם הארץ או צינור נקי?

הכל התחיל כאשר בשנת 1997 הכריז הרב שמואל טל, בבית הכנסת שבנווה דקלים, שעד אז היה בקשר מסויים עם בן-ארצי והתפעל מכוחות הריפוי שלו, שהוא מנתק את קשריו עמו בגלל שבן-ארצי טען שמהשמיים אמרו לו שהוא המשיח. לרב טל משום מה היה ברור שהמשיח חייב להיות תלמיד חכם, ומכיוון שבן-ארצי רחוק מכך, ניתן היה לחשוד שההשראה שזכה לה באה לאו דווקא מרוח הקודש. בתגובה הרב שוקרון, יד ימינו של בן-ארצי כאמור, השיב שבן-ארצי נבחר דווקא כי הוא כולו תמימות, צינור נקי דרכו יכול לפעול הקב"ה בעולמו.

באותה עת התחיל בן-ארצי לשאת דברים מדי שישי בבוקר בתלמים, ולנסוע לעצרות שונות שאורגנו למענו ברחבי הארץ. הוא דיבר על הגאולה הקרובה ועל התשועות שיזוכה בהן עם ישראל בזכות הכוחות שייתן הקב"ה למשיחו. הוא אמר שבימות המשיח התורה והמצוות ישתנו, מכיוון שהטומאה תוכחד כליל. כשנה אחר כך כבר נוסדה עמותת "תלמי גאולת עם ישראל", שבן-ארצי בראשה, אשר מקבלת תרומות (והרבה) על פי חוק ואשר הקימה 21 בתי-מדרש ברחבי הארץ (שבשמותיהם משולב השם "ניר"). את המימון לפעילותו מקבל בן-ארצי בעיקר מאנשי עסקים עשירים, ביניהם רעיה שטראוס (מבעלות שטראוס-עלית).

בשנים הבאות המתח המשיחי בקהילה הלך וגאה. כדי להיות מוכנים בכל רגע לקבל פני משיח התבקשו החברים ללבוש חולצה לבנה בכל עת, או להחזיק חולצה לבנה בתיק צמוד למקרה שתשמע אזעקת אמת. לקראת פסח תשנ"ט, ב- 24 במרץ 1999 הופיעה על צגי הסלולרים והביפרים של החברים הודעה על כך שהמשיח מגיע מיד. כולם עברו ללבן וידוע כי מספר אנשים קנו כבשים כדי להקריבם בבית המקדש שכמובן צפוי היה להיבנות במהרה. אבל המשיח, למרות שטלפן, לא בא.

מתוך התדהמה של האין-משיח מיהרו בן-ארצי והרב שוקרון לציין שרק הקב"ה קובע מתי באמת יבוא הגואל ולכן אין לדעת וודאי שאין להאשים אף אחד בהטעייה, אבל בשלב זה מספר חברים בכת נקלעו למשבר נפשי. כמה מהמתנגדים לבן-ארצי יצרו איתם קשר וגבו מהם עדויות, שהוצגו בפני רבנים חשובים. אלה (כמו הרב יוסף קאפח והרב אליהו בקשי דורון) מיהרו לגנות את פעילותו של בן-ארצי.

הגינויים החריפים ביותר נשמעו מהרב שלמה אבינר, שאז החל להפיץ את "גילויי דעת" בהם הוא קובע שבן-ארצי אינו המשיח, אינו ניחן ברוח הקודש, שכוחותיו באים מתוך "מיומנות פסיכולוגית או נוכלות מכוונת או מין רוח טומאה", שהוא "עם הארץ", שנבואותיו הן "הבל", שאין להתייעץ איתו ושיש להתרחק ממנו ומעוזריו. גילויי הדעת הללו, 36 במספר, קובצו ויצאו לאור בספר של הרב אבינר "בין אור לחושך: בין חכמים אמיתיים לאדמו"רים מזוייפים" (אם כי תוך השמטת שמו של בן-ארצי).

שיאו של המאבק בבן-ארצי הגיע ב- 22 לפברואר 2000. אז, בהכרעת בית דין רבני, על פי תביעה של הרב אבינר, נפסק שעל בן-ארצי אסור להכריז שהוא המשיח, או שמתגלה לו ידע מהשמיים, או לתת דיאגנוזות רפואיות (שהרי הוא היה בראשיתו הילר), או לחרוץ גורלות בענייני זוגיות (כפי שנהג), ואף שיורה לקרוביו שהוא אינו המשיח. פסק הדין לא עשה רושם מיוחד על חברי תנועתו של בן ארצי. אם לא די בכך, הרי שמאז הספיק בן-ארצי לפלוט כמה נבואות נפל, כמו זו על כך שלא יתבצע הפינוי המתוכנן מגוש קטיף, או שאחרי שרון לא יהיה עוד ראש ממשלה, אלא המשיח יעלה לשלטון. למרות כל זאת לא תצליחו למצוא חסיד של בן-ארצי שמוכן לומר שרבו אינו המשיח.

המשיח כמתקשר והילר

אבל איזה סוג של משיח הוא בן-ארצי? זו לדעתי הנקודה המעניינת ביותר בסיפור, כי ההתעוררות המשיחיות סביב בן-ארצי קשורה קשר הדוק לנטיות ניו-אייג'יות שחודרות כמובן גם לחברה הדתית-לאומית. מצד חסידיו של בן-ארצי, העמדת עם הארץ בעל כוחות מאגיים ויכולת "תקשור" בראש תקוותיהם המשיחיות, ולמעשה בראש ההיררכיה היהודית כולה, כמוה כנתינת סטירה מצלצלת למנהיגות הנוכחית, והמקובלת, של ציבור זה. כפי שכותב בפירוש הרב אבינר: "אכן הצרה הגדולה שמתפעלים מאדם המגלה נסתרות במקום להתפעל מתלמיד חכם אמיתי […] אין לך רמיסת כבוד התורה גדול מזה".

במקום לקחת על עצמם תלמיד חכם, הכתירו על עצמם חסידיו של בן-ארצי מכשף, אדם שהוא כולו "יודע נסתרות" וכלל לא יודע תורה. תלמידיו של בן-ארצי מתגאים בכך שהוא "נקי" מלימודים רבים, ובשבילם זהו סימן לענוותנותו. הם משווים אותו למשה, שלא למד תורה אלא קיבל אותה הישר מן השמים (על פי הרב אבינר הם אף טוענים שהוא גדול ממשה).

בין עושי-ניסים ובין הממסד הדתי היה תמיד מתח, אבל בשונה, למשל, מהצדיקים החסידיים שהיו דואגים לצרכייהם ה"ארציים" ביותר של צאן מרעיתם, אבל שיחד עם זה היו תלמידי-חכמים גדולים, בן-ארצי מסתפק בניפנוף בכוחותיו המאגיים ובתקשוריו עם השמיים. בכך חורגת תנועתו של בן-ארצי מהזרם המסורתי של היהדות בימינו, וממקמת את עצמה על הגבול עם הרוחניות המבוזרת והבלתי-ממוסדת. ניתן אף לומר שבן-ארצי מתגלם כסימפטום מובהק של הזרם האנטי-אינטלקטואלי של הניו-אייג' (שאכן קשור בעבותות לרפואת-אליל ולתקשורים), וממילא מבחינת חסידיו הערצתו מהווה קריאת תיגר על המנהיגות הרבנית הסטנדרטית.

גם מצידו של בן-ארצי עצמו הגאולה צבועה בגווני "העידן החדש", כאשר המאזין לדרשותיו יכול להבין שימות המשיח יכללו בראש ובראשונה את השקטת בעיותיו של הפרט (אם כי יש לציין שדגם כזה של גאולה יכול גם להופיע בצורות שונות בתקופות פרה-מודרניות). לבד מהבטחות של שלום ושלווה, וכנראה בהמשך ישיר לקריירה שלו כהילר, מנבא בן-ארצי שלעתיד לבוא יפתרו בעיקר בעיותיו ברפואיות של היהודי. הנה ציטוט מדבריו (שימו לב גם לצורת הביטוי):

לא צריך חכם גדול להבין, לא צריך להיות הרבה חוכמה להבין, לא צריך הרבה שכל להבין שמשיח מתגלה בקרוב, בגאולה קרובה. לא צריך להבין, לא צריך להיות כלכלן להבין שהעולם לא יכול להתקדם ככה. כולם מצביעים על מלחמה, בכל העולמות, בכל העולם, בכל הארצות. […] בעם ישראל, ללא יוצא מן הכלל, בכל עם ישראל, כולם טרודים במחשבה, כולם מהרהרים במחשבות, כולם קשה להם ובוכים, והקב"ה ממשיך, אולי עוד כמה זמן, זמן קצר, כמה זמן הקב"ה ועם ישראל יכול לסבול? כמה זמן אפשר לסבול ולחנוק ולחנוק ולחנוק? אין בהם עוד הרבה כוח. […] אבל הקב"ה לדעתי יודע בדיוק מה זה גאולה, וכמה שזה נחוץ לעם ישראל, וכמה זה טוב לעולם כולו, וכמה האדם יקום נקי בגוף: לא דפיקות לב ולא בעיות ברגליים ולא בעיות בראש ולא כאב ראש. לא יהיה כאב ראש, לא יהיו ייסורים. אין בתי חולים. נכים יעמדו על הרגליים יציב. לא יהיו נכים, הכל יהיה טוב. יהיה עולם חדש.

התפרקותו של החזון המשיחי הלאומי

ניר בן-ארצי, אם כן, מצליח כמעט את הבלתי אפשרי, ומרדד את הרעיון המשיחי לכדי רפואת-אליל. הגאולה מאבדת כמעט כליל את הקשרה הלאומי (מבחינת גורל העם ומבחינת גורל הארץ), ומקבלת את משמעותה בעיקר כתרופת פלא לחוליים שונים של הפרט. בן-ארצי אכן מרבה להתפלל לגאולת כל העם, אבל דואג תמיד להדגיש את רפואת הפרטים ורווחתם.

מכיוון שהוא עצמו ידוע כמרפא על-טבעי, חזון משיחי שכזה נותן רמז מסויים למועמדותו לתפקיד הגואל, והעובדה שמאות חסידים שמחים לשמוע על גאולה שכזאת מדגימה לא רק חדירת הלכי-רוח ניו-אייג'יים אל שורות חובשי הכיפות הסרוגות, אלא גם את התפרקותו המסויימת של החזון המשיחי הלאומי בקרב ציבור זה (ואפשר לערוך ספקולציות על משקלן של המשא ומתן המדיני בעשורים האחרונים ושל הפינוי מגוש-קטיף ביצירתה או חיזוקה של מגמה זו).

אחרי ההתקפות החריפות על תנועתו ועליו, ואחרי שתחזיותיו כשלו בזו אחר זו, הוריד בן-ארצי פרופיל. בשנים האחרונות הוא בעיקר מבצר את מעמדו ועושה לכתו. מכיוון שהמתח המשיחי הוא הדבק שמשאיר את חסידיו סביבו (הצפייה החיובית, וכן הפחד מירידה שאולה, שהוא דואג ללבות בקרב צאן מרעיתו), אפשר לשער שזה רק עניין של זמן לפני שתאריך חדש לגאולה ייקבע, והמאמינים שוב ילבשו לבן. יש לקוות שהפעם התירוצים לכישלון יוכנו מראש.

בכתיבה נעזרתי רבות, בפן העובדתי ובפן הרעיוני, במחקר שנכתב על ידי איתן כלפה כתזה באונ' העברית בהנחיית פרופ' יורם בילו, תחת הכותרת תנועת "תלמי גאולת עם ישראל": כריזמה אישית, מנגנונים פסיכולוגים והקשר הסוציו-תרבותי ופוליטי בקהילה משיחית בישראל. ציטוט דבריו של בן-ארצי הוא מעבודה זו.

עדכון 19.3.09: בן-ארצי טוען שנחטף, הכת בקריסה

[עלה באתר מעריב. הוספתי לרשימה הקודמת סרטון מצויין שהפנה אותי אליו אחד הרצל, ובו ג'ון סטיוארט צוחק על הצביעות של הרפובליקאים, אז אפשר לחזור לשם או פשוט להקליק כאן.]