שכם

פסח בשכם

לפני כחודשיים הייתי עד לחגיגות הפסח של השומרונים. השומרונים הם כנראה תושבים אוטוכטונים (יענו קדומים, מקוריים) של אזור ממלכת ישראל שראו (ורואים עד היום) את שכם כמקום מקודש ואת הר גריזים כהר בו הכל (תחילת בריאת העולם, העקדה, המקדש) קרה. כאשר חזרו בני ישראל מגלות בבל, אחרי הצהרת כורש ב- 539 לפנה"ס, התעוררה מחלוקת בינם לבין השומרונים, כאשר כל צד טוען שגרסת היהדות שלו היא האותנטית. המחלוקת הזאת התנפחה לכדי מריבה נאה, שגלשה גם לחיכוכים אלימים מדי פעם, כמיטב המסורת הדתית (הד לזה אפשר למצוא במשל "השומרוני הטוב" של ישו: ישו שם מציג שומרוני טוב, כאילו שזה איזשהו פלא).

השומרונים אינם מקבלים את מסורת התושב"ע של חז"ל והמקרא שלהם כולל רק את חמשת חומשי תורה ואת ספר יהושע, שהוא הנביא העיקרי בשבילם. המקדש שלהם הוא על הר גריזים ליד שכם, ותחתיו, כך הם מאמינים, טמונים כלי המשכן המקורי ששימש את בני ישראל במדבר. הם מאמינים שבבוא המשיח הוא יוציא את כלי המשכן וישתמש בהם במקדש שירד על הר גריזים ישר מהשמיים (נשמע מוכר?).

כיום יש רק כשש-מאות שומרונים בעולם כולו. חלקם חיים ליד שכם וחלקם בחולון, ולכולם אזרחות ישראלית (לאלה שחיים ברשות יש גם פלסטינית). זו למעשה עוד "דת אברהמית" כמו היהדות, הנצרות והאיסלאם, אבל עתידם נראה לא מאוד מבטיח, כי זיווגים בתוך עצמם הפכו למאוד לא בריאים, וזיווגים מחוץ לעצמם קשים מבחינת החוק הדתי וגם מבחינה טכנית. לאחרונה החלו לייבא אוקראיניות כנשים. מי אמר שדתות לא מתפתחות עם הזמן?

מכיוון שהשומרונים כאמור אינם מכבדים את חוקי התורה שבעלפה (כלומר את המשנה והתלמוד: כל המפעל ההלכתי האדיר של חז"ל), הם חוגגים את הפסח בדומה לכפי שחגגו אותו בני ישראל (או חלקם לפחות – הרי תמיד היו כל כך הרבה פלגים וכיתות) בזמן קיומו של בית המקדש. במילים פשוטות: קרבן לה'. במילים עוד יותר פשוטות: שוחטים כבש ועושים על האש.

אז נסעתי בסיור מאורגן להר גריזים. לא בקלות: הבטחתי לעצמי מזמן שלא אהנה מפירות ביזת הכיבוש, שלא אעבור לצידו השני של הקו הירוק כל עוד התושבים שם נטולי זכויות. הפעם הרשתי לעצמי. זאת היתה הכניסה הראשונה שלי לשטחים הכבושים מאז השירות הצבאי, לבד מחריגות לצורך הפגנות ופעולות של "תעיוש" ( הבאת אוכל ובגדים בזמן הכתרים בתחילת האינתיפאדה השנייה, והגנה על פלסטינים ממני התנכלויות של מתנחלים). הנה כמה תמונות מהטקס:

זהו המקדש שהיום קיים על הר גריזים. הוא בנוי על חורבות המקדש העתיק של השומרונים, שנהרס, אם אני לא טועה, במאות הראשונות לספירה. ברקע הר עיבל, הגבוה מהר גריזים. הטקס עצמו התרחש במורד ההר.

מחנה הפליטים בלטה, כפי שנשקף מהר גריזים. המחנה הוא הגוש הצפוף באמצע. כפי שרואים, לכאורה יש מקום לפליטים להתרחב, אבל הם מצופפים משום מה. מישהו יודע למה?

שומרוניות ביום חגן

אל השחיטה. כל בית-אב מביא כבש, וזה אחד מהכבשים הרבים שמצאות את מותם על מזבח ה'

נכבדי העדה, שאם אני לא טועה הם גם הכהנים. הם יושבים ברחבה שלפני אתר העלאת העולות

אחד מהכבשים שעומדים בשורה, בין רגליהם של שוחטיהם, מעל לתעלה ארוכה שאליה דמם יזרום. את השחיטה עצמה אי אפשר היה לראות מאיפה שעמדתי, כי לפניה כל הרחבה נמלאה באנשים

מיד אחרי השחיטה. לפני זה נשא ברכה הכהן הגדול, אבל גבו היה אלי אז לא צילמתי. כעת יקחו השומרונים את הכבשים השחוטות ויכניסו אותם לבורות גדולים שבהם בוערת אש שמוסקת על ידי גזעי עצי זית. אחרי שהבשר יעשה רך מכל הצדדים הם יתכנסו לסעודת החג. פסח כשר ושמח

"תחת האלה אשר עם שכם"

לא מזמן במקרה (באמת במקרה) נתתי איזה שיעור שקשור לנושא, ואני מביא ממנו כאן. בשיעור עמדתי על כל מני מוזרויות ושינויים שהכניסו עורכים שונים לתוך הטקסט התנ"כי, ושניתן דרכם לראות קצת מהפולמוס הישן בין קבוצות של ישראלים קדומים, פולמוס שהביא בעצם ליצירת שתי דתות, שתי קבוצות שהיום מכונות "יהודים" ו"שומרנים". בקטע הבא נראה את איך זה בא לידי ביטוי בויכוח על קדושתה (או טומאתה) של העיר שכם.

אבל אני מזהיר מראש: יש בדברים הבאים קצת תנ"ך, וכידוע לא כולם מסוגלים לסבול את זה, אז מי שלא בא לו באמת משוחרר – שילך לשרת ויבקש כדור לשחק כדורגל במגרש עד ההפסקה.

ולענינינו: ראשית נקרא את בראשית ל"ה, א' – ז'. שימו לב מה מצווה ה' על יעקב, ומה עושה יעקב בפסוקים אלו.

א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב, קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם; וַעֲשֵׂה-שָׁם מִזְבֵּחַ–לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ, בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ.  ב וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ:  הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם.  ג וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה, בֵּית-אֵל; וְאֶעֱשֶׂה-שָּׁם מִזְבֵּחַ, לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי.  ד וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם.  ה וַיִּסָּעוּ; וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים, עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ, אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.  ו וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן–הִוא, בֵּית-אֵל:  הוּא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ.  ז וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל:  כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו.

אנחנו מגלים שהאל מצווה על יעקב לבנות לו מזבח, ואילו יעקב מגדיל ראש ודואג (1) לצוות על בני ביתו להתנקות מאלוהי נכר, (2) לקבור את אותם אלוהי נכר, יחד עם הנזמים (אגב, של מי הנזמים? של האלילים) "תחת האלה אשר עם שכם".

עכשיו, הרצון להתנקות מאלוהי נכר לפני בניית מזבח לה' הוא אולי מובן מאליו ומתבקש, אבל מה עניין הקבורה תחת האלה? צריך לזכור שהטמנת אלילים באדמה עומדת בסתירה לחוק המקראי כפי שהוא מודגם במעשה משה אחרי חטא העגל (שמות ל"ב, כ') ומובא בפירוש בדברים ז', ה': "כִּי-אִם-כֹּה תַעֲשׂוּ, לָהֶם–מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ, וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ; וַאֲשֵׁירֵהֶם, תְּגַדֵּעוּן, וּפְסִילֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" ושם, שם, כ"ה: "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" וכן שם, י"ב, ג': "וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא" – מה יכולה להיות הסיבה שתסביר הן את המעשה של יעקב ללא בקשה של האל, והן את אופי המעשה עצמו שעומד בניגוד לחוק המקראי?

רוב הפרשנים המסורתיים מתעלמים מזה, והרמב"ן ורבינו בחיי נותנים תירוצים מעט דחוקים שלא אכנס אליהם כאן.

The plot thickens

בקיצור זה נראה מאוד מוזר. כדי לנסות ולהבין יותר טוב מה קורה פה אנחנו פונים אל הפרק האחרון בספר יהושע, פרק כ"ד, פסוקים כ"ב עד כ"ח:

כב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם, כִּי-אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת-יְהוָה, לַעֲבֹד אוֹתוֹ; וַיֹּאמְרוּ, עֵדִים.  כג וְעַתָּה, הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם; וְהַטּוּ, אֶת-לְבַבְכֶם, אֶל-יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  כד וַיֹּאמְרוּ הָעָם, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ:  אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד, וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע.  כה וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם.  כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה. כז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם, הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה-בָּנוּ לְעֵדָה–כִּי-הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל-אִמְרֵי יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ; וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה, פֶּן-תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם.  כח וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָעָם, אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ.

ראשית, נשים לב לדמיון הרב בין הקטעים:
1) המילים "הסירו את אלוהי הנכר" משותפות
2) הטמנת דבר מה תחת האַלה אשר במקדש ה' בשכם.

שנית, מהי אותה "אַלה" אשר במקדש ה' בשכם?
כמובן, היא היא האֵלה שתחתיה קבר יעקב את האלילים בספר בראשית!!!
רש"י מפרש: "…ויש אומרים זו האלה אשר עם שכם, שכתוב ביעקב (בראשית ל"ה ד'), ויטמון אותם יעקב תחת האלה" כלומר האלה הזאת היא כנראה עץ שהיה מקודש! מסתבר שתושביה המקוריים של שכם, ועל פי פרק כ"ד ביהושע גם יהושע עצמו, הקנו קדושה לאלה מסויימת, כלומר לעץ. בכלל, כנראה עצים היו שוס לא קטן בזמנו, כפי שאנחנו למדים גם מהשם "אלון מורה" (בראשית י"ב, ו'), שהוא הרי האלון תחתיו יושב המורה, כלומר הנביא, או האורקל. כך בשופטים ט', ל"ז אנחנו מוצאים את "אלון המעוננים", ומעוננים הם כיודעו חוזי עתידות (על עוד אלונים במקרא ראו כאן).

מכאן אנחנו מגיעים להבחין בארבעה דברים מאוד מוזרים שמתגלים בפסוקים אלה:
1) יהושע קובע כי העם בחר את ה', ולא להפך (בניגוד לדברים ז', ו': "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"; דברים י"ד, ב': "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה", ועוד.
2) יהושע כורת לעם ברית ושם לו חוק ומשפט בשכם, כלומר יש כאן איזושהי כפילות מוזרה עם מעמד הר סיני, שכן שם כבר נכרתה ברית וניתן חוק.
3) יהושע כותב "ספר תורת אלוהים" – מישהו מכיר את הספר הזה? ודאי שלא, כי הוא לא קיים. הביטוי הזה נמצא רק כאן (דומה לו קיים בנחמיה ח', י"ט), ומהווה עוד כפילות מוזרה עם התורה שקיבל העם ממשה בהר סיני – ממתי יהושע כותב ספרי תורה???.
4) לבסוף, יהושע לוקח אבן גדולה ומקים אותה תחת האלה כעדות לברית בין העם לאלוהיו. זה מוזר כי בדברים ט"ז כ"א –כ"בכתוב: " כא לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל-עֵץ:  אֵצֶל, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ.  כב וְלֹא-תָקִים לְךָ, מַצֵּבָה, אֲשֶׁר שָׂנֵא, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ." – כלומר אסור להקים מצבה, וממילא אסור שיהיה כל עץ במזבח ה'!

אז מה קורה כאן? איך יכול להיות שיהושע מקים מזבח לה', בצורה אסורה (עם מצבה ותחת אלה), ובדיוק באותו מקום שבו קבר יעקב אלילים???

יש כאן יותר מדי דברים מוזרים: 1) יעקב מגדיל ראש מעבר לציווי האל, אוסף אלילים מבני ביתו, אבל במקום לשרוף אותם או לנתצם הוא קובר אותם תחת עץ אלה בשכם. 2) יהושע כורת ברית עם העם בשכם, 3) כותב ספר תורה שם 4) מקים שם מצבה בניגוד לחוק המקראי 5) ומקום המצבה שהוא מקים הוא בדיוק על מקום קבורת האלילים של בני ביתו של יעקב!!!

מה יכול להיות ההסבר לכל זה?

התעלומה תיפתר אם נבין לאשורו את הסדר הכרונולוגי בו נכתבו הדברים:
א) פרק כ"ד ביהושוע הוא כנראה שריד למסורת דתית קצת שונה, ועתיקה:

"יהושע כ"ד הוא פרק מיוחד במינו, המחזיק ידיעות היסטוריות שונות מכלל התיאורים המקראיים, אשר הושרשו בתודעה ההיסטורית של ישראל בידי האסכולה המשנה-תורתית … גם קשה להאמין שהוא נוצר אחרי [מסורת זו] … יש כאן שריד של ספרות קדם-משנה-תורתית" – אלכסנדר רופא

"Joshua 24 is based on an early northern Israelite reinterpretation of that tradition in which Yahweh, the god of the exodus, became the covenant-god at Shechem. The language of Joshua 24, however, points to 9th-8th centuries and this agrees with the historical perspective of the chapter." – S. David Sperling

כלומר הפרק ביהושע נכתב במאה השמינית תשיעית לפנה"ס – לפני ספר בראשית, שנכתב כנראה רק סביב המאה הרביעית לפנה"ס!

ב) יותר מזה: פסוק ד', בפרק ל"ה בבראשית כנראה הוכנס מאוחר יותר לפרק, ואינו חלק מהנרטיב המקורי – לכן נראה שיעקב עושה בו משהו שהוא לא התבקש על ידי האל! ברור לכן שאותו פסוק נכתב כנראה הרבה הרבה אחרי שנכתב פרק כ"ד בספר יהושע.

פתרון התעלומה

הסיפור אם כן הוא כדלקמן: בעת העתיקה שכם היתה עיר חשובה מאוד. היא היתה בירת ישראל הראשונה (מלכים א', י"ב, א', כ"ה) בסוף המאה העשירית. כאן הקים אברהם מזבח (בראשית י"ב, ו'-ז'), ויעקב גם (שם, ל"ג, י"ח-כ'), ויהושע גם (יהושע ח', ל'), כאן נקבר יוסף (יהושע כ"ד, ל"ב) ואבימלך הומלך למלך (שופטים, ט', ו').

על הרקע הזה נכתב פרק כ"ד ביהושע, שכנראה חובר מזמן מזמן ומרמז על מסורת אחרת של קדושה וברית בין האל לעם ישראל, מסורת שבה יהושע ולא משה הוא גדול הנביאים, שהוא כותב את התורה בשכם, אחרי שהוא כורת ברית בין העם לאל שם.

השומרונים אימצו (או ייסדו) מסורת זו (שימו לב שפרק כ"ד הוא האחרון בספר יהושע, כלומר הוא זה שחותם את המקרא של השומרונים), ומכיוון שחז"ל הלכו בדרך אחרת, נוצר קונפליקט בין הצדדים. לשומרונים היה קייס לא רע, מכיוון שלשכם באמת היה מעמד די מרכזי. כדי לקלקל את הסיפור של שכם היה צריך להוכיח שלא ייתכן ששם נמצא מקדש ה'. פסוק ד' בבראשית ל"ה נשתל שם רטרואקטיבית על ידי חז"לינו כדי להבאיש, לכאורה מלכתחילה, את ריחה של שכם ושל מקדש האל שם: לכן האלילים נקברו ולא נשרפו או נותצו – כדי שהמקום יהיה טמא לנצח!

במקום טמא כמובן לא ייתכן שיהיה מקדש משמעותי לאל, אבל מצד שני גם לא נעים שיהושע, דמות בכל זאת חשובה לחז"ל, יערוך טקס בדיוק תחת אותו העץ שמעל האלילים, ולכן, כאשר הוסיפו ניקוד לתנ"ך (הרבה אחרי שהוא עלה על הכתב) שינו את הניקוד של האֵלה לאַלה, כדי שלא יחשבו שיהושע הקים מזבח לה' תחת אותה אלה תחתיה קבר יעקב אלילים!

השומרונים מצידם מגיבים למסורת הטמנת האלילים בכך שהם יוצרים מסורת אחרת על הטמנה בשכם: לא אלילים, כי אם כלי המשכן הוטמנו שם!

סיפור נאה מהמדרש

עדות למגמה פולמוסית זו ניתן למצוא בסיפור חביב מבראשית רבה, פ"א, ג':

ר' ישמעאל ב"ר יוסי סליק לצלאה בירושלם עבר בהדין פלטנוס וחמא יתיה חד שמראי א"ר להיכן את אזיל א"ל מסיק מצלי בהדא ירושלים א"ל ולא טב לך מצלי בהדא טורא בריכא ולא בההיא קלקלתא א"ל אומר לכם למה אתם דומים לכלב שהיה להוט אחר הנבלה כך לפי שאתם יודעים שעבודת כוכבים טמונה תחתיו דכתיב ויטמן אותם יעקב לפיכך אתם להוטים אחריו אמרין דין בעי מנסבה (פירוש מאחר שזה יודע שעבודת כוכבים טמונה שם ודאי יקחנה) ונתייעצו עליו להרגו וקם וערק בליליא:

תרגום:

ר' ישמעאל בר' יוסי עלה להתפלל בירושלים, עבר ליד פלטנוס [עץ] זה, וראה אותו שומרוני אחד. אמר לו: לאן אתה הולך? אמר לו: להתפלל בירושלים. אמר לו: ולא טוב לך [יותר] להתפלל בהר המבורך הזה ולא באותה אשפה [כי הרי ירושלים אז חרבה]? אמר לו: אומר לך למה אתם דומים: לכלב שהיה להוט אחר הנבלה [דווקא כי הבשר מסריח, רוצה אותו הכלב]; כך לפי שאתם יודעים שעבודת כוכבים טמונה תחתיו, שכתוב "ויטמן אותם יעקב [גו']" לפיכך אתם להוטים אחריה. אמר [השומרוני]: זה רוצה לקחת את הטומאה [העבודה הזרה, וחשב להרוג את ר' ישמעאל]. קם [ר' ישמעאל] וברח בלילה."

שאלה לסיום

נותרה רק שאלה אחת: למה, אם המסורות שונות כל כך, השאירו חז"ל את פרק כ"ד ביהושע בתנ"ך, והשומרונים, שדווקא שינו את הגרסה שלהם לתנ"ך בכמה מקומות, השאירו את פסוק ד' בפרק ל"ה בבראשית?

לגבי השומרונים, יכול להיות שהם שמחו לכל אזכור של שכם, ופחות שינה להם שהאלילים נקברו שם. לגבי חז"ל (או, בעצם, עורכי המקרא שחיו כמה מאות שנים לפני התנאים הראשונים), התשובה יותר מעניינת לדעתי: ייתכן שהם השאירו סתירה זו למסורת התנ"כית כפי שהשאירו עוד סתירות: ראשית, צריך להתחשב בכל המסורות הקיימות כאשר מנסים לבסס טקסט בתור קאנון שיחול על עם שמורכב מזרמים רבים. שנית, למרות שהיתה להם דעה ברורה, הם לא ראו בטקסט מלא סתירות בעיה: היתה להם "מסורת של מחלוקת", כדברי חוקר המקרא ישראל קנוהל (ראו ספרו The Divine Symphony). סתירות ומחלוקות העשירו לדעתם את הטקסט, ולא הגבילו אותו. אמן.

יעקב קובר את האלילים. ציור של Jan Pynas, הולנד, תחילת המאה ה- 17

ביבליוגרפיה

יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, הוצאת ידיעות אחרונות, ת"א, 2004
יאיר זקוביץ, "מגמתו של מעשה הטמנת האלילים בשכם", בית מקרא 25, א', תש"מ, עמ' 30-37
אלכסנדר רופא, "סיפור האסיפה בשכם (יהושע כד, א-כח, לא) – נוסח, ספרות, היסטוריה", הקונגרס העולמי למדעי היהדות 12, א', תשנ"ט

S. David Sperling, "Joshua 24 Re-examined", Hebrew Union College Annual 58, 1987, 119-136
Victor Avigdor Horowitz, "Whose Earrings did Jacob Bury?", Bible Review 17, 4, 2001, 31-33, 54

[חדשות דת: במצריים הוצאה פתווה (המקבילה המוסלמית של פסק הלכה) שעל פיה מותר לאישה לעבוד עם גברים באותו המקום, בתנאי שהיא מיניקה אותם כמובן (לפחות פעם אחת), כי אז הם הופכים למשפחה, ואין חשש לפריצות. הכי הגיוני בעולם, והשבח לאללה על חכמי הדת. הנה מאמר על זה בניו-יורק טיימס. לבד מזה יש לעצור את רצח העם בדרפור]