"ניר בן ארצי אינו תלמיד חכם אלא עם הארץ, עד עצם היום הזה. כמו כן, אינו המשיח, ואינו מבשר המשיח, ואינו בעל רוח הקודש." כך פתח הרב שלמה אבינר את "גילוי הדעת" הראשון שלו בעניין אחד הטוענים האחרונים לכתר המשיחיות, הרב (שאינו רב) ניר בן ארצי שליט"א. ברשימות הבאות מוסיף אבינר ומבהיר ש"אין מדובר בתלמיד קטן שלא הגיע להוראה, אלא בעם הארץ גמור שלא למד מאומה", וש"לצערנו כת משיח השקר ניר בן-ארצי הינם הוזים" – אבל כל זה לא מפריע לן-ארצי להמשיך ולמשוך מאות חסידים, ולאסוף סכומים עצומים בתרומות. הגאולה, כידוע, היא מוצר שמוכר היטב.

לא חידוש גדול הוא שהרעיון המשיחי, שיכול להיות בעל ערך כשאיפה אסימפטוטית אל שלמות בלתי מושגת או כמתיחה נפשית לקראת תיקון עולם, מתעוות שוב ושוב לכדי גרוטסקה ילדותית, כאשר לאורך אלפיים שנות קמו שוב ושוב יהודים שונים, דווקא בעלי כוונות טובות בדרך כלל, שטענו שהם הם אכן המשיח ושהגיע סוף סוף זמן גאולתנו. מבר-כוכבא, ועד חיים ויטאל, משלמה מולכו ועד שבתאי צבי, מישוע מנצרת ועד מנחם מנדל שניאורסון, כולם הרגישו שהקב"ה בחר דווקא בהם (מעניין!) להביא את קץ ההיסטוריה, וכולם עד אחד טעו. אפס אחוזי ההצלחה של עשרות משיחים בעבר לא מונעים כמובן מאחרים לקום חדשים לבקרים.

ובכן, למי שלא ידע, הפעם קוראים למשיח ניר בן-ארצי, ועד שהוא מתגלה (אוטוטו ב"ה) הוא מנהיגה של "כת משיחית" קטנה (כדבריו של הרב אבינר). אה, כן, ולמרבה הפלא הוא אכן עם הארץ מוחלט. בן-ארצי, בן חמישים וקצת, נולד ומתגורר במושב הדרומי תלמים. הוא כנראה לא סיים תיכון, ועבד למחייתו תקופת מה כקבלן משנה לעבודות עפר. אז (1991) התגלה כבעל כוחות: מסתבר שידע לא לעלות על קווי מתח וצינורות מים, ועתידו כטרקטוריסט נראה מובטח. אלא שאחר כך היו שנתיים שבהן סבל מקולות ומראות שגרמו לו לחשוב שהוא משתגע.

אולי עם קשר לכך החל ללמוד "רפואה אלטרנטיבית" אצל שרה ידין, מטפלת חילונית שפיתחה שיטה משלה, ואחר כך החל לקבל "מטופלים" בחדר האחורי של חנות מוצרי הטבע של אחיו באשקלון. ברבות הימים פגש את הרב שמואל שוקרון, וכנתן העזתי לשבתאי צבי משח אותו שוקרון ליעודו האלוהי, ארגן לו את החיים והפך אותו למה שהוא היום. היום, כאמור, הוא "רב", וחסידיו טוענים שיש לו קשר ישיר עם העולמות העליונים, והוא יכול "להוריד" תשובות על שאלות בתהליך שלמעשה לא שונה במאומה ממה שמכונה תקשור. חסידיו אינם טוענים בפומבי, אבל די בטוחים ביניהם, שהוא גם המשיח. ובן-ארצי גם מוכן לספק להם רמזים שאכן כך.

עם הארץ או צינור נקי?

הכל התחיל כאשר בשנת 1997 הכריז הרב שמואל טל, בבית הכנסת שבנווה דקלים, שעד אז היה בקשר מסויים עם בן-ארצי והתפעל מכוחות הריפוי שלו, שהוא מנתק את קשריו עמו בגלל שבן-ארצי טען שמהשמיים אמרו לו שהוא המשיח. לרב טל משום מה היה ברור שהמשיח חייב להיות תלמיד חכם, ומכיוון שבן-ארצי רחוק מכך, ניתן היה לחשוד שההשראה שזכה לה באה לאו דווקא מרוח הקודש. בתגובה הרב שוקרון, יד ימינו של בן-ארצי כאמור, השיב שבן-ארצי נבחר דווקא כי הוא כולו תמימות, צינור נקי דרכו יכול לפעול הקב"ה בעולמו.

באותה עת התחיל בן-ארצי לשאת דברים מדי שישי בבוקר בתלמים, ולנסוע לעצרות שונות שאורגנו למענו ברחבי הארץ. הוא דיבר על הגאולה הקרובה ועל התשועות שיזוכה בהן עם ישראל בזכות הכוחות שייתן הקב"ה למשיחו. הוא אמר שבימות המשיח התורה והמצוות ישתנו, מכיוון שהטומאה תוכחד כליל. כשנה אחר כך כבר נוסדה עמותת "תלמי גאולת עם ישראל", שבן-ארצי בראשה, אשר מקבלת תרומות (והרבה) על פי חוק ואשר הקימה 21 בתי-מדרש ברחבי הארץ (שבשמותיהם משולב השם "ניר"). את המימון לפעילותו מקבל בן-ארצי בעיקר מאנשי עסקים עשירים, ביניהם רעיה שטראוס (מבעלות שטראוס-עלית).

בשנים הבאות המתח המשיחי בקהילה הלך וגאה. כדי להיות מוכנים בכל רגע לקבל פני משיח התבקשו החברים ללבוש חולצה לבנה בכל עת, או להחזיק חולצה לבנה בתיק צמוד למקרה שתשמע אזעקת אמת. לקראת פסח תשנ"ט, ב- 24 במרץ 1999 הופיעה על צגי הסלולרים והביפרים של החברים הודעה על כך שהמשיח מגיע מיד. כולם עברו ללבן וידוע כי מספר אנשים קנו כבשים כדי להקריבם בבית המקדש שכמובן צפוי היה להיבנות במהרה. אבל המשיח, למרות שטלפן, לא בא.

מתוך התדהמה של האין-משיח מיהרו בן-ארצי והרב שוקרון לציין שרק הקב"ה קובע מתי באמת יבוא הגואל ולכן אין לדעת וודאי שאין להאשים אף אחד בהטעייה, אבל בשלב זה מספר חברים בכת נקלעו למשבר נפשי. כמה מהמתנגדים לבן-ארצי יצרו איתם קשר וגבו מהם עדויות, שהוצגו בפני רבנים חשובים. אלה (כמו הרב יוסף קאפח והרב אליהו בקשי דורון) מיהרו לגנות את פעילותו של בן-ארצי.

הגינויים החריפים ביותר נשמעו מהרב שלמה אבינר, שאז החל להפיץ את "גילויי דעת" בהם הוא קובע שבן-ארצי אינו המשיח, אינו ניחן ברוח הקודש, שכוחותיו באים מתוך "מיומנות פסיכולוגית או נוכלות מכוונת או מין רוח טומאה", שהוא "עם הארץ", שנבואותיו הן "הבל", שאין להתייעץ איתו ושיש להתרחק ממנו ומעוזריו. גילויי הדעת הללו, 36 במספר, קובצו ויצאו לאור בספר של הרב אבינר "בין אור לחושך: בין חכמים אמיתיים לאדמו"רים מזוייפים" (אם כי תוך השמטת שמו של בן-ארצי).

שיאו של המאבק בבן-ארצי הגיע ב- 22 לפברואר 2000. אז, בהכרעת בית דין רבני, על פי תביעה של הרב אבינר, נפסק שעל בן-ארצי אסור להכריז שהוא המשיח, או שמתגלה לו ידע מהשמיים, או לתת דיאגנוזות רפואיות (שהרי הוא היה בראשיתו הילר), או לחרוץ גורלות בענייני זוגיות (כפי שנהג), ואף שיורה לקרוביו שהוא אינו המשיח. פסק הדין לא עשה רושם מיוחד על חברי תנועתו של בן ארצי. אם לא די בכך, הרי שמאז הספיק בן-ארצי לפלוט כמה נבואות נפל, כמו זו על כך שלא יתבצע הפינוי המתוכנן מגוש קטיף, או שאחרי שרון לא יהיה עוד ראש ממשלה, אלא המשיח יעלה לשלטון. למרות כל זאת לא תצליחו למצוא חסיד של בן-ארצי שמוכן לומר שרבו אינו המשיח.

המשיח כמתקשר והילר

אבל איזה סוג של משיח הוא בן-ארצי? זו לדעתי הנקודה המעניינת ביותר בסיפור, כי ההתעוררות המשיחיות סביב בן-ארצי קשורה קשר הדוק לנטיות ניו-אייג'יות שחודרות כמובן גם לחברה הדתית-לאומית. מצד חסידיו של בן-ארצי, העמדת עם הארץ בעל כוחות מאגיים ויכולת "תקשור" בראש תקוותיהם המשיחיות, ולמעשה בראש ההיררכיה היהודית כולה, כמוה כנתינת סטירה מצלצלת למנהיגות הנוכחית, והמקובלת, של ציבור זה. כפי שכותב בפירוש הרב אבינר: "אכן הצרה הגדולה שמתפעלים מאדם המגלה נסתרות במקום להתפעל מתלמיד חכם אמיתי […] אין לך רמיסת כבוד התורה גדול מזה".

במקום לקחת על עצמם תלמיד חכם, הכתירו על עצמם חסידיו של בן-ארצי מכשף, אדם שהוא כולו "יודע נסתרות" וכלל לא יודע תורה. תלמידיו של בן-ארצי מתגאים בכך שהוא "נקי" מלימודים רבים, ובשבילם זהו סימן לענוותנותו. הם משווים אותו למשה, שלא למד תורה אלא קיבל אותה הישר מן השמים (על פי הרב אבינר הם אף טוענים שהוא גדול ממשה).

בין עושי-ניסים ובין הממסד הדתי היה תמיד מתח, אבל בשונה, למשל, מהצדיקים החסידיים שהיו דואגים לצרכייהם ה"ארציים" ביותר של צאן מרעיתם, אבל שיחד עם זה היו תלמידי-חכמים גדולים, בן-ארצי מסתפק בניפנוף בכוחותיו המאגיים ובתקשוריו עם השמיים. בכך חורגת תנועתו של בן-ארצי מהזרם המסורתי של היהדות בימינו, וממקמת את עצמה על הגבול עם הרוחניות המבוזרת והבלתי-ממוסדת. ניתן אף לומר שבן-ארצי מתגלם כסימפטום מובהק של הזרם האנטי-אינטלקטואלי של הניו-אייג' (שאכן קשור בעבותות לרפואת-אליל ולתקשורים), וממילא מבחינת חסידיו הערצתו מהווה קריאת תיגר על המנהיגות הרבנית הסטנדרטית.

גם מצידו של בן-ארצי עצמו הגאולה צבועה בגווני "העידן החדש", כאשר המאזין לדרשותיו יכול להבין שימות המשיח יכללו בראש ובראשונה את השקטת בעיותיו של הפרט (אם כי יש לציין שדגם כזה של גאולה יכול גם להופיע בצורות שונות בתקופות פרה-מודרניות). לבד מהבטחות של שלום ושלווה, וכנראה בהמשך ישיר לקריירה שלו כהילר, מנבא בן-ארצי שלעתיד לבוא יפתרו בעיקר בעיותיו ברפואיות של היהודי. הנה ציטוט מדבריו (שימו לב גם לצורת הביטוי):

לא צריך חכם גדול להבין, לא צריך להיות הרבה חוכמה להבין, לא צריך הרבה שכל להבין שמשיח מתגלה בקרוב, בגאולה קרובה. לא צריך להבין, לא צריך להיות כלכלן להבין שהעולם לא יכול להתקדם ככה. כולם מצביעים על מלחמה, בכל העולמות, בכל העולם, בכל הארצות. […] בעם ישראל, ללא יוצא מן הכלל, בכל עם ישראל, כולם טרודים במחשבה, כולם מהרהרים במחשבות, כולם קשה להם ובוכים, והקב"ה ממשיך, אולי עוד כמה זמן, זמן קצר, כמה זמן הקב"ה ועם ישראל יכול לסבול? כמה זמן אפשר לסבול ולחנוק ולחנוק ולחנוק? אין בהם עוד הרבה כוח. […] אבל הקב"ה לדעתי יודע בדיוק מה זה גאולה, וכמה שזה נחוץ לעם ישראל, וכמה זה טוב לעולם כולו, וכמה האדם יקום נקי בגוף: לא דפיקות לב ולא בעיות ברגליים ולא בעיות בראש ולא כאב ראש. לא יהיה כאב ראש, לא יהיו ייסורים. אין בתי חולים. נכים יעמדו על הרגליים יציב. לא יהיו נכים, הכל יהיה טוב. יהיה עולם חדש.

התפרקותו של החזון המשיחי הלאומי

ניר בן-ארצי, אם כן, מצליח כמעט את הבלתי אפשרי, ומרדד את הרעיון המשיחי לכדי רפואת-אליל. הגאולה מאבדת כמעט כליל את הקשרה הלאומי (מבחינת גורל העם ומבחינת גורל הארץ), ומקבלת את משמעותה בעיקר כתרופת פלא לחוליים שונים של הפרט. בן-ארצי אכן מרבה להתפלל לגאולת כל העם, אבל דואג תמיד להדגיש את רפואת הפרטים ורווחתם.

מכיוון שהוא עצמו ידוע כמרפא על-טבעי, חזון משיחי שכזה נותן רמז מסויים למועמדותו לתפקיד הגואל, והעובדה שמאות חסידים שמחים לשמוע על גאולה שכזאת מדגימה לא רק חדירת הלכי-רוח ניו-אייג'יים אל שורות חובשי הכיפות הסרוגות, אלא גם את התפרקותו המסויימת של החזון המשיחי הלאומי בקרב ציבור זה (ואפשר לערוך ספקולציות על משקלן של המשא ומתן המדיני בעשורים האחרונים ושל הפינוי מגוש-קטיף ביצירתה או חיזוקה של מגמה זו).

אחרי ההתקפות החריפות על תנועתו ועליו, ואחרי שתחזיותיו כשלו בזו אחר זו, הוריד בן-ארצי פרופיל. בשנים האחרונות הוא בעיקר מבצר את מעמדו ועושה לכתו. מכיוון שהמתח המשיחי הוא הדבק שמשאיר את חסידיו סביבו (הצפייה החיובית, וכן הפחד מירידה שאולה, שהוא דואג ללבות בקרב צאן מרעיתו), אפשר לשער שזה רק עניין של זמן לפני שתאריך חדש לגאולה ייקבע, והמאמינים שוב ילבשו לבן. יש לקוות שהפעם התירוצים לכישלון יוכנו מראש.

בכתיבה נעזרתי רבות, בפן העובדתי ובפן הרעיוני, במחקר שנכתב על ידי איתן כלפה כתזה באונ' העברית בהנחיית פרופ' יורם בילו, תחת הכותרת תנועת "תלמי גאולת עם ישראל": כריזמה אישית, מנגנונים פסיכולוגים והקשר הסוציו-תרבותי ופוליטי בקהילה משיחית בישראל. ציטוט דבריו של בן-ארצי הוא מעבודה זו.

עדכון 19.3.09: בן-ארצי טוען שנחטף, הכת בקריסה

[עלה באתר מעריב. הוספתי לרשימה הקודמת סרטון מצויין שהפנה אותי אליו אחד הרצל, ובו ג'ון סטיוארט צוחק על הצביעות של הרפובליקאים, אז אפשר לחזור לשם או פשוט להקליק כאן.]

1. לפני כשבועיים, מרביעי עד מוצ"ש ה- 13-16/8, הייתי שותף להנחיה בסדנת "ויפאסנה יהודית". הסדנה היא פרי יוזמה של ד"ר רוחמה וייס, המלמדת תלמוד כבר שנים רבות, ועד לא מזמן עורכת סדרת "יהדות כאן ועכשיו" של הוצאת ידיעות אחרונות. יחד איתה הנחתה את הסדנה גם הרב נעמה קליין, סגנית הדיקן בהיברו יוניון קולג', ואנוכי, ואת הכל ניהלה מבחינה אדמיניסטרטיבית ביד רמה שרונה יקותיאל. בעוד רוחמה היתה על לימוד התלמוד עצמו, ונעמה על התפילות והניגונים, אני, כויפאסנאי ותיק, הנחתי את ישיבות הויפאסנה.

כל העניין התקיים בתוך המתחם היפיפה והמרשים של מנזר האחיות / נוטרה דאם דה ציון בעין כרם, שמשמש גם כמעין גסט-האוס בסיסי לכל מני צליינים וסתם אורחים, ואין ספק שנוף הרי ירושליים, השקט שבמקום והיופי הפשוט של השבילים והגנים שבו עודדו שתיקה והתבוננות. גם האוכל הצמחוני היה טעים למדי, מעשה ידי הנזירות (הכשר וותיקן).

אז לבד מזה שהיה מאוד מוצלח, לא מעט בזכות קבוצת האנשים (מעט פחות מעשרים) הנהדרים שנרשמו; ולבד מזה שרוחמה וייס עצמה, שלא ממש הכרתי לפני זה, היא מורה לתלמוד בחסד עליון, וירטואוזית אמיתית שמצליחה לקרב גם את מי שלראשונה שוזף עיניו בדף תלמוד אל מילותיו, צליליו וטעמיו של הטקסט הרבני העתיק, ושהצליחה לעורר סקרנות, השראה ואהבה בנפשותינו כולנו; ולבד מזה שהתפילות עם נעמה הרוו את הסדנה בניגונים מעוררי נפשות – אני בעצם רוצה לספר לכם על החיבור המפתיע מאוד שגילינו בין לימוד תלמוד למדיטציה הבודהיסטית.

קורסי "מדיטצייה יהודית" (מה שזה לא יהיה) כבר היו ועד ודאי יהיו (ולו רק מפני החוסר האקוטי בתרגולת מדיטטיבית ביהדות האקזוטרית, והדרישה הנוכחית להעמקה נפשית ומנטלית, שקשה לה לבוא לידי סיפוק אך ורק מקיום מצוות – כל הנושא הזה גדול ומעניין, ולמעשה אני שוקל לכתוב עליו דוקטורט), אבל זו היתה סדנה ראשונה שניסתה לשלב מדיטצייה בודהיסטית למהדרין מחד, עם לימוד תלמוד יהודי למהדרין מאידך.

ובאמת שלא ציפיתי ליותר מדי: חשבתי שאני אתן את הישיבות שלי, רוחמה תנצח על הלימוד בשאר (ורוב) הזמן, והפעילויות השונות יחיו זו לצד זו בשלום. אבל הרבה יותר מזה קרה. מהר מאוד התברר לנו שהשפעת הויפאסנה זולגת אל תוך פרקי התלמוד, והשקט שהתעבה בנפשותינו בישיבות המדיטציה אינו יכול שלא להשפיע גם על זמני הלימוד. פשוט: כשאנחנו שקטים יותר אנחנו גם פתוחים הרבה יותר לקליטה אמיתית של תכנים מבחוץ, אנחנו יותר קשובים, יותר סקרנים, וזוכים למגע קרוב ואינטימי יותר עם הטקסט. למילים יש יותר מקום להדהד בראש נקי, והחיות שבהן נחשפת ביתר קלות.

אני רחוק מלהיות תלמיד חכם תלמודי, והניסיון שלי בלימוד מסכתות מתמצא פחות או יותר בשנתיים בבית מדרש "חברותא" באונ' העברית (עשר שעות שבועיות) ומגוון שיעורים שונים בנושא בשנתיים שלמדתי במכון הרטמן המצויין בירושלים (שלושה ימים בשבוע). יחד עם זאת, חשוב לי לומר שחוויה של לימוד של הטקסט התלמודי כמו שהיתה לי בסדנה מעולם לא חוויתי. גם בזכות הנחייתה המצויינת של רוחמה וייס, אבל גם בזכות המדיטציה: איכשהו המילים היו נגישות יותר, והמגע איתן קרוב יותר.

כמובן, ורוחמה אף הדגישה זאת, אופנים שונים של לימוד תלמוד היו ידועים ונהוגים ביהדות לדורותיה, וחכמים לא מעטים חשבו שלימוד גמרא אמור להיות יותר משינון ופרשנות, עם או בלי פלפולים בריסקאיים. אלא שהיום הישיבות (החרדיות בעיקר) מתעלמות לגמרי מהמצב הנפשי של הלומד בבואו ללמוד, ומתרכזות רק בידע שהוא אמור לשנן, או בשיטה שהשינון אמור להכלל במסגרתה (וגם זה תוך דגש על התפלפלות עקרה – ראו למשל מאמרו של שלמה טיקוצ'ינסקי, "לכודים ב'עיון'", בגליון 41 של "ארץ אחרת").

הרמב"ם כבר הדגיש (במשנה תורה, הלכות יסודות התורה, פרק ד' הלכה י"ג) את חוסר הערך הדתי בלימוד תלמוד כשלעצמו (ערכו רק ב"יישוב דעתו של אדם"), וציטט את הנאמר במסכת סוכה (כח.) על ההיררכיה בין הפלפולים התלמודיים למיסטיקה: "דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא". אולי הוא הגזים קצת, אבל אני בטוח שעטיפת הלימוד בהתבוננות פנימית שקטה מסייעת מאוד להעניק לו ערך רוחני. רוחמה ניסחה את זה בפשטות: "ככה צריך ללמוד תורה".

2. אורן זריף, רופא אליל מצליח בעל כריזמה של מוכר חמוצים, התארח אצל לונדון וקירשנבאום כדי לנסות להסביר למה הוא מבקש מהמועסקים שלו, מעל שלושים איש, להוסיף את השם "זריף" לשמם (ממש, בתעודת הזהות). קירשנבאום מיד אמר שהוא תחילה חשב שזו כמובן עלילה שפלה של עיתונאי רע לב, אלא שמסתבר שזריף מודה בעניין. כשהתבקש להסביר החל זריף לפלוט נאום שנראה מוכן מראש, בו, תוך אינטונציות ומניירות של סוכן נדל"ן שחולם להיות חבר מרכז ליכוד, הוא הסביר שאמנם "בן תמותה רגיל" לא מבין את זה, אבל מי שבקיא בשיטת "הפסיכוקנזיס, התת-מודע, כניסה לתוך התדר" (זהו השגר הפסאודו-רוחני פרי חלציו של זריף) יכול להגיע למסקנה ש"השם זריף הוא שם עם ערך, עם אנרגטיקה מאוד מאוד חזקה", והיות והוא דואג לעובדיו, מן ההכרח המוסרי שהוא יכפה עליהם להכניס את שמו לשמם.

אחר כך לונדון מבקש ממנו הסברים לשיטתו, והוא מתחיל לפלוט בליל של פתפותי ניו-אייג' ("עין שלישית", "רמה אנרגטית"). אז לונדון שואל מה זה רמה אנרגטית, וזריף מסביר ש "רמה אנרגטית זה רמה אנרגטית" ועוד כהנה וכהנה פנינים ומאורות. מי שרוצה באמת להבין על מה מדובר חייב לראות את זה בעצמו – ממש quack בפעולה – הנה הלינק לתכנית כולה (הראיון החל מהדקה ה- 50), והנה הראיון עצמו.

האמת היא שאחר כך זריף קצת מצליח להסביר את עצמו, או לפחות נדמה לי שהרקע שלי בנושאים אלו איפשר לי לברור בבליל הני-אייג'יזמים ולהבין אותו. אם אני לא טועה בתוך כל הממבו-ג'מבו הפלצו-רוחני שלו הוא בעצם טוען שהוא מסוגל לחדור בכוח חשיבתו למוחו של אדם ולשנות לו את דפוסי החשיבה (אם הוא רק היה מוותר על ה"אנרגיות" ועל ה"תדרים" הכל היה יותר ברור). אז האם אני מאמין שדבר כזה אפשרי? בגדול, תוך סייגים שונים, (אל תהרגו אותי) כן. האם אני מאמין שזריף מסוגל לו? לא הייתי פוסל אפשרות כזאת לחלוטין. מה שכן, על פי התנהגותו וצורת דיבורו, אני מפקפק בכך מאוד.

מוסיפה לפקפוקי עובדת הבאתם, על ידי זריף, של קבוצת "הילרים" בפיקודו לאולפן. "הילרים" אלה היו אמורים לשדר "אנרגיות" אל מוחותיהם של ל&ק, ולשנות את דפוסי מחשבותיהם כך שהם יחוסו על זריף מרואיינם, ולא יעשו לו את החיים קשים. התוצאה: כישלון רבתי. כשזריף נשאל אודות חבורת בני-הנביאים שלו הוא הודה שהוא הביא אותם כי הוא נמנע מלהתראיין אצל לונדון כי "כבד עלי, קשה לי, לא יודע להסביר למה". לונדון מיהר להסביר לו בדיוק למה: "אני אגיד לך למה: כי אני לא קונה את הקשקושים שלך! אני חושב שאתה נוכל!" ואז גם הציע לו לנסות לדחוק בכוח מחשבתו את זמן החדשות הלאה כדי שלא יאלצו להפסיק לדבר. בקיצור, זריף מדבר כמו סוחר סוסים, והסחורה שהוא הביא לאולפן התגלתה בשידור חי כקבוצה של חמורים.

מיד אחרי הראיון עם זריף קיבל לונדון שיחת איום, והגיש תלונה במשטרה. קראו על כך כאן. אני אהבתי את הפסקה הבאה בכתבה הזו של רותי זינגר-חרותי:

יש לציין כי זריף טען לפני הראיון, כי ינסה "לשבש" את הלך מחשבתו של לונדון, ואף הצטייד בשורת תומכים "הילרים" שעמדו בכניסה ל"בית הוורד" בגבעתיים, שם שוכנים אולפני ערוץ 10, ושידרו "אנרגיות" כדי לסייע לזריף בראיון.

למי שתוהה: "בית הורד" הוא מקום אמיתי.

3. החיים משתנים: החל מהשבוע הבא אתחיל ללמד תנ"ך ו"תרבות ישראל" ארבעה ימים בשבוע בחטיבת הביניים של ביה"ס הריאלי בחיפה (שאני חייב לומר שמההיכרות השטחית שלי איתו בינתיים עושה רושם של מוסד מופלא, לא פחות). אין ספק שהיקף ותכיפות הכתיבה שלי בבלוג (ובכלל) יסבלו מזה. אתכם הסליחה, ותאמינו לי, לי זה כואב יותר.

לפני יותר מחודש דיווחתי כאן על הדלפתם, לראשונה במלואם, של הסודות התיאולוגים של הסיינטולוגיה (הנה הקובץ הענק). מדובר במיתוס המכונן של הכת הדוחה הזאת, שמספר על המקור לכל צרות העולם, ועל הדרך לפתרונן. לתקציר ראו את הסרטון המבדר הזה מ"סאותפארק" שבו הכל מוסבר במהירות.

הסיינטולוגים מכחישים שבסיפור המטורלל הזה הם אכן מאמינים, והדברים נחשפים במלוא גיחוכם רק למי שאחרי שנים רבות (וכספים רבים עוד יותר) מגיע לדרגות הגבוהות של ההיררכיה הפנים כיתתית. בשלב זה הוא שטוף מוח לחלוטין, וממילא לא נעים לו להודות שהוא בזבז כמה עשורים מחייו על שטויות במיץ עגבניות-חלל. בכל זאת, כמה סיינטולוגים גילו אומץ ופרשו כאשר ניסו להאכיל אותם את הבובע-מאייסעס הללו, וכך אנחנו יודעים עליהן. או כך ידענו, עד לפרסום הדברים בוויקיליקס, אתר ההדלפות העולמי המצליח.

כשירות לציבור אני מביא כאן את הדברים, כפי שפוענחו על ידי ידידה (לינדסי סיטרמן, שיודעת לקרוא אנגלית בכתב מחובר, לבד כמה מילים לא מובנות שסימנן כאן [?]) מתוך כתב ידו של ל. רון האברד, כפי שתוכלו למצוא בעמודים 236-238 של הקובץ (הקליקו כאן לצילום העמוד הראשון). הנה הדברים ואחריהם הסבר קצר:

Data (1)
"The head of the galactic confederation (76 planets around larger stars visible from here) (Founded 95,000,000 years ago) very [?]) Solved overpopulation (250 billion or so per planet – 178 billion on average) by mass implanting. He caused people to be brought to Teegeeack (Earth) and put an H bomb on the principle volcanoes ([?] 2) and then the Pacific area ones were taken in boxes to Hawaii and the Atlantic area was in Las Palmas and there "packaged."
His name was Xeno. He used renegades. Various misleading data by means of circuits etc'. was placed [?] implants. When through with his crime, loyal officers (to the people) captured him after 6 years of battle and put him in an electronic mountain trap where he still is. "They" are gone. The place has since been a desert.

Data (part) -2-
The length and brutality of it all was such that the Confederation never recovered. The implant is calculated to kill (by pneumonia etc') anyone who attempts to sour it. This liability has been dispersed with by my tech' development.
One can FREE WHEEL through the implant and die unless it is approached as precisely outlined. The "free wheel" (auto running on and on) lasts too long denies sleep etc'. and he dies. So be careful to do only incidents 1 & 2 as given and not plow around and tried to complete one [?] at a time. In December 67 I knew somebody had to take the plunge. I did and emerged very knocked out

[?] Data (3)
But alive. Probably the only one ever to do so in 75,000,000 years. I have all the data now but only that given here is needful.
One's body is a mass of individual [?]stuck to oneself or to the body.
One has to clean them off by running Incident One then Incident Two. It's a long job, requiring care, politeness and good auditing.
You are running beings. They respond like any preclear. Some large, some small.
Thetans believed they were me. This is the primary error.
Good luck.
# # #

מה יש לנו כאן? אז ככה:

פסקה א' (עמ' 236): מטאפיזיקה, גנאולוגיה, תיאולוגיה: כל הסיפור על זינו ראש הקונפדרציה הגלקטית ועל הפתרון המקורי שלו לפיצוץ האוכלוסין (זאת כמובן היתה הבעיה בחדשות כשהאברד כתב את הדברים הללו. גם עקבות גילוי פיצוח האטום די ברורות בכתיבתו). זה מסביר לנו איך בני האדם נולדו דפוקים: כי נכנסו בהם נשמות של חייזרים מתים שזינו הביא לכדוה"א.

פסקה ב' (עמ' 237): סוטריולוגיה: איך ניתן להתגבר על כל הבלגן. מאבק פנים נפשי לשחרר את עצמנו מאותן נשמות זרות, שהאברד עצמו גילה וערך בדצמבר 1967 ולראשונה, כך הוא מגלה בעמוד הבא, מזה 75 מיליון שנה, ועתה, כגואל העולם, הוא מציע לכל.

פסקה ג' (עמ' 238): פסיכולוגיה: על פי האברד אנחנו כלואים בתוך גופנו יחד עם מקבץ לא סימפטי של נשמות חייזרים שעשו אותו ביתן. אנחנו משחררים את עצמנו מהן על ידי תהליך ארוך שכולל "דאגה, נימוס ואודיטינג", היינו אותה פרקטיקה טיפולית שהאברד המציא, ושעולה המון כסף. אבל יש כאן ניצוץ של הבנה עמוקה: "Thetans believed they were me. This is the primary error." השגיאה המרכזית שלנו, אומר האברד, היא שאנחנו מאמינים שאותן נשמות הן אנחנו. כלומר, בתרגום לשפה נקייה ממטאפיזיקה, שאנחנו מאמינים שהתכונות הרעות והרגשות הרעים שלנו הם אנחנו. וזה נכון: הם אכן אינם אנחנו. הייתי מוסיף שגם תכונות טובות ורגשות טובים אינם אנחנו. ובכלל, שום דבר מלבד הכוליות עצמה אינו אנחנו (כלומר או הכל אנחנו, או לא-כלום אנחנו). והייתי גם מוסיף שהדרך לגלות את זה לא עוברת בהכרח (או בכלל) באלפי טיפולי אודיטינג. אבל זה כבר סיפור אחר. יפה לראות שהאברד אכן עלה כאן על העניין המרכזי: מה שאנחנו חושבים שהוא אנחנו אינו אנחנו.

אם לא תמצאו את הרשימה הזאת בעתיד סימן שהסיינטולוגים איימו עלי או משהו כזה. אבל אם הם איימו עלי זה סימן שהסיינטולוגים מודים שזה אמיתי, כלומר שהאברד כתב את השטויות הללו.

תצלום של לפייט רון האברד. הסיינטולוגים חושבים שהוא הישות החשובה ביותר בגלקסיה. לדעתי הוא שרלטן סוג ג'. הנה סרט על האברד שנעשה לפני עשור על ידי ערוץ 4 הבריטי, בו הוא מתואר כנוכל ממולח, כריזמטי מאוד, בעל דמיון עשיר, מומחה להיפנוזה, תאו בצע ורודף נשים, מאניה דפרסיבי ופרנואיד עצבני שחשב שאפילו התאבדותו של בנו היא התקפה אישית עליו.

[חג עצמאות שמח. אורן צור ביקש ממני שאכתוב רשימה על אפקט "מילים שיוצרות מציאות" שבמצוות "ביטול החמץ", ובכלל על תפיסת השפה (העברית) כבוראת עולמות. וכך עשיתי. הנה היא בבלוגו. אופרה ווינפרי ואקהרט טולה סיימו את הקורס המקוון שלהם (כתבתי על זה כאן). צפיתי בהתחלה ובסוף של השיעור העשירי ושמחתי מאוד: טולה מדבר לעניין, ללא מטאפיזיקה מיותרת וכמעט חף מהפרזות ניו-אייג'יות, וזה יופי יופי שכל כך הרבה אנשם רואים את זה. הנה לינק לכל השידורים שהיו (אולי צריך להירשם בחינם). והנה יהודה ליבס בביקורת על ספרו החדש של בועז הוס על ספר הזוהר. לא אהיה ליד מחשב כל הסופ"ש אז לא אוכל לענות למיילים ותגובות.]

אחת הבעיות שמעסיקות חלק מחוקרי המוח במחקר ההכרה (או התודעה – Consciousness) המודרני הוא הניסיון להבחין בין תאי המוח: אלו מהם אחראיים על החוויה הסובייקטיבית שלנו ואלו לא. כלומר, מכיוון שאנחנו יודעים שיש אזורים רבים במוח שפועלים, אבל מתוך כל פעולות המוח אנחנו מודעים רק לבודדות כל רגע נתון, השאלה היא מה הופך תאים שכרגיל לא "מצמיחים" חוויה של הכרה לכאלו שזמנית כן.

חוקרי מוח אחרים (ורבים) חושבים שהחיפושים האלה הם הבלים מוחלטים, ושאין שום דבר נוסף שהופך תא רגיל לתא בעל הכרה, אלא שההכרה היא הפעילות הטבעית של תאי המוח כפי שהם. אחת הגישות בתוך האסכולה הזאת טוענת שאזור מסויים במוח "זוכה" להיות ידוע (כלומר, להיות במודעות) על פי הזמנה, כלומר על פי כוונה רצונית של האורגניזם האנושי (לא של ה"אני" – של האורגניזם כולו). ההכרה על פי הגישה הזאת היא לא יותר מאשר שיקוף רגעי של מצב מוחי מסויים כתוצאה מיוזמה של האורגניזם (כלומר: אין דבר כזה "זרם תודעה": מדובר ברגעים בודדים שרק נדמים כזרם).

כך או כך, מה שברור הוא זה: תהליכים רבים במוח מתרחשים ללא כל מודעות שלנו. לא מדובר רק בתת-מודע הפרודיאני שבו זיכרונות טראומתיים שלנו מודחקים, אלא בתהליכים רבים של תפיסה ועיבוד נתוני חישה שמתרחשים עכשיו, ברגע זה, והם לחלוטין לא בתחום המודע שלנו. זה טוב מאוד כמובן, כי אם היינו צריכים להיות מודעים לכל מה שקורה איתנו היינו משתגעים אחרי כמה שניות. כמו שהלב פועם לבד, והריאות נושמות בצורה עצמאית, טוב מאוד שרוב מה שאנחנו שומעים, רואים, חשים ואפילו מרגישים לא הופך להיות מודע אף פעם: אנחנו מודעים למשהו מתוך המכלול שאנחנו קולטים רק כשמשהו מלהיב קורה (כמו כאב או עונג), או כשאנחנו (כלומר, כאורגניזם) יוזמים תשומת לב.

לאחרונה נתקלתי בסרטונים של דארן בראון (כנסו לאתר, העיצוב מדהים). בראון הוא אמן היפנוזה מוכשר מאוד, שמצליח לחדור לאותם רבדים לא מודעים של ההכרה ולשתול בהם מסרים שהוא מעוניין שיקלטו. במילים פשוטות: הוא עוקף את הרמות המודעות של מי שמולו, ופוקד עליו (כלומר על האורגניזם כולו, דרך הרבדים הלא-מודעים שלו) לעשות כל מה שהוא (בראון) רוצה. ראו את הסרט הקצר הזה בו הוא משכנע עובר אורח ברחוב לתת לו את כל רכושו:

מדהים, לא? ומדהים כפליים שהוא עושה לו את זה שוב כשהוא בא לקחת את רכושו בחזרה! האיש עדיין מוכן לקבל את "עצותיו" של בראון ולתת לו את מפתחות ביתו, למרות שכרגע קיבל אותם ממנו, על פי בקשתו! הנה סרטון בו יש ניסיון להסביר כיצד הוא עושה את זה:

 

בראון משחק אותה ג'יימס רנדי

בראון הוא מה שנקרא "סקפטי מקצועי" בכל הנוגע לעל-טבעי. בערך שלו בויקיפדיה מסופר איך הוא השתמש בכישרון שלו כדי ללעוג לכל מני ספיריטואליסטים, ניו-אייג'יסטים ואוונגליסטים. בראון נוהג להשיג בעזרת היפנוזה את מה שהם טוענים שהם משיגים באמצעים על-טבעיים או אלוהיים. למשל, הוא הצליח להמיר (convert) אתיאיסטים למאמינים. הסרטים האלה טיפה ארוכים, אבל מאוד מדהימים לדעתי: אפשר לראות איך בראון "ממיר" קבוצה שלמה של אנשים שהצהירו שהם לא מאמינים באלוהים. כן, אחרי כמה מילים מכוונות היטב של בראון הם גילו את ג'יזס, הללויה!

חלק א': 

חלק ב' (קראו את מה שכתב מי שהעלה את הסרט הזה – בצד שמאל, למעלה, לחצו על more):

והנה עוד ניסיון להסבר, על ידי אותו בחור חביב ממקודם:

והנה סרטון מדהים שבו בראון משכנע (כלומר מהפנט) מישהו לחשוב שהוא רוצה מתנה מסויימת, בעוד שהוא רצה בכלל משהו אחר, כפי שהוא אכן רשם על פתק לפני כן. מה שטוב בסרט הזה הוא שבראון עצמו מסביר איך הוא עושה את זה מיד אחרי כן:

 

החיים כבובה על חוט

אז מה יהיה איתנו? מסתבר שאנחנו ישנים בעמידה! אנחנו לא מודעים לעצמנו, לא קולטים מה קורה איתנו, חיים מתוך אוטומט. כמו מחשב שפועל ושאפשר לשדרג אותו תוך כדי פעולה, אפשר גם אלינו לחדור כמו האקר ממחשב מרוחק, לשתול במערכת ההפעלה שלנו (הקומפלקס של האגו, שאוחז באשלייה שהוא זה שעושה פעולות, ושדברים קורים לו – כתבתי על האני כמערכת הפעלה) וירוסים, תוכנות קטנות שמתחברות אל הממשק המרכזי ומנצלות אותו לצרכיהם הזדוניים.

השאלה שעולה מיד (לפחות אצלי) היא האם, אם אנחנו מודטים מנוסים ומודעים מאוד, והרבה מהזמן, להווה, מודעים לעצמנו ולמה שקורה איתנו, אם אנחנו מתיימרים להיות יותר "ערים" ולא "לישון" כמו רוב האנושות, האם זה מחסן אותנו במידה מסויימת, או מוחלטת, מאותם וירוסים? האם אי אפשר לעשות היפנוזה לנזיר זן מאומן ומודע? האם כאשר האורגניזם מודע לעצמו בהווה בצורה עמוקה הוא בלתי-חדיר לסוגסטיה? התשובה: ואללה, לא יודע.

אבל זה גם לא ממש חשוב אני חושב. כי המטרה שלנו (שלי לפחות) היא לא ללמוד להיות חסין-היפנוזה, אלא ללמוד על עצמי: מי אני ומה אני. והסרטונים האלה, אני חושב, מבהירים יפה שאני ודאי לא מי שאני כרגיל חושב שאני: ישות מגובשת, אוטונומית, ריבונית, מודעת. לא: רב הלא מודע בי על המודע, רב הבלתי-נשלט על הנשלט. תומר איננו אדם עצמאי עם רצון חופשי (לפחות לא כפי שאני מדמיין).

כשאני מבין את זה אני מבין יותר טוב את עצמי, ומבין גם עד כמה חשוב להיות מודע. לא כדי להיות בשליטה, אלא כדי להבין שאין בסיס ממשי לחלוקה החדה בין שולט ונשלט.

 

 

[למי שיש עוד כוח: בראון פועל כמדיום ("מתקשר" קוראים לזה היום), מנחש פרטים על אנשים ומחבר אותם עם רוחות קרוביהם המתים, אבל כמובן מודה שהכל בלוף. הנה גרסת אנרג'י למאמר, שהפעם שונה כמעט לגמרי. אסף פדרמן ידידי כתב פוסט מצויין כתגובה על הפוסט הזה. ולמי שמתעניין, קטע שלי על מצוקת הטיבטים תחת הכיבוש הסיני התפרסם באנרגי'. לבד מזה אני סבור שיש לעצור את רצח העם בדארפור]

בשנה שעברה גפני פגע וברח, השנה טובלי שגע ופרח, ושדה הגורואים הישראלי, ששָכַל שניים מבניו בתוך שנתיים, נותר חסר, אבל ודאי לא מיותם. מורים רוחניים, כפי הנראה, לעולם לא יגמרו, וכרבים מתלמידיהם הם לא מתים אלא רק מתחלפים. זה פשוט עניין של ביקוש, שבמקצוע הזה תמיד יעלה על ההיצע, למרות שהסחורה, לצערנו, לעיתים קרובות פגומה וקלוקלת. רק לאחרונה התבשרנו על כת נוספת שבראשה גורו אגומאניק, וזה כמובן לא המקרה היחיד. השאלה שנשאלת שוב ושוב, אם כן, היא מדוע, אם נדמה שהמוצר כל כך טוב ואיכותי בקטלוג ההזמנות של כרטיס האשראי, כשהחבילה מגיעה סוף כל סוף ונפתחת אנו מוצאים את עצמנו מחזיקים ביד חתיכת זבל מזויף מפלסטיק זול.

זו שאלה גדולה ורבת פנים והשלכות, אבל ברצוני להציע ראשיתה של תשובה: כשרוצים לייצא או לייבא מוצר מסויים, פעמים רבות מפשיטים אותו מכל מרכיב מסוגנן או מסורבל, וזאת כדי להקל על האריזה והמשלוח. המוצר מפורק למרכיביו ונשלח כשהוא מזוקק (או מדולל) לכדי מה שהסוחרים חושבים שיהיה חשוב ללקוחות בארצות המייבאות אותו – מה שנקרא: "stripped for export". העניין הוא שלא רק חפצים, אלא גם רעיונות עוברים תהליך דומה: די ברור שכשרוחניות הניו אייג' ייבאה את מוסד הגורו מהמזרח היא השאירה מאחור הרבה מהדברים שהיו קשורים קשר הדוק לכל המנגנון המורכב והמאוד עדין הזה של הוראה, והשראה, רוחנית. מה שהגורו הניו אייג'י שכח או זנח הוא, במילה אחת, מסורת.

אלן קצלב, פילוסוף של רוחניות ותלמיד של הגורו ההודי הענק שרי אורובינדו, התייחס אל העניין הזה לאחרונה במאמר (שאגב, מבקר את קן וילבר). בדיון על מוסד הגורו אומר קצלב: "הבעייה היא שמוסד הגורו כיום, כפי שהוא אומץ במערב, מלא בפגמים. למעשה הוא ממש ימי-ביניימי. ייתכן שלחברות מסורתיות כמו הודו, טיבט והמזרח הרחוק יש את האיזונים והבלמים שלהן, ומפני שאלו הוסרו במערב, אנחנו נותרים עם ההתעללות והשימוש לרעה בכוח."

אני מסכים עם הסיפא של דבריו, ולא עם הרישא. כלומר, הבעיה עם מוסד הגורו אינה שהוא ימי-ביניימי (למעשה הוא עוד הרבה יותר עתיק מכך – אבל אולי קצלב מתכוון לאופיו הדרקוני). הבעיה היא שהוא מוצא מתוך הקונטקסט המסורתי שלו ונשתל אל תוך תנאים זרים לו. לא גילו של המערך הזה הוא שמפריע לו לתפקד, אלא העובדה שחתכו אותו מתוך הסביבה הטבעית שלו וזרקו אותו בשטח זר. כמו חלקים רבים של הניו אייג', גם מוסד הגורו נשלף מתוך המסורת שהעניקה לו, כמו שאומר קצלב, איזונים ובלמים, ונבנה מאפס כדי לספק צרכים אמיתיים ומיידיים במקרה הטוב, ותאוותניים ואגואיסטים במקרה הרע.

ברור שדבר זה מאתגר מאוד את תפקודו של המנגנון הזה, ובמימד אחד, עיקרי לדעתי, פירוש הדבר הוא לא פחות מהחרבתו: לדעתי העניין מסתכם בכך שבמקום שהגורו יבקש מהתלמיד כניעה מלאה בסמכותה של מסורת שהוא אחד מהחוליות הרבות שלה, הגורו של ימינו מבקש מחסידיו להיכנע רק לו ואך ורק לסמכותו. במקום לתת לעצמו ליפול אל תוך מסד עתיק ומסועף של תורה רוחנית אותנטית, צוק גרנית אדיר שעמד במבחן הזמן והמאורעות, עץ בודהי בריא ועתיק-יומין ששורשיו נטועים עמוק עמוק – נופל  התלמיד בידיו של אדם אחד, יחיד ואולי גם מיוחד, אבל לאו דווקא חכם במיוחד, ובמקרים רבים מספור סתם שרלטן.

כלומר במקום שתהיה סביב פעולתו של הגורו מסגרת שלמה שלא תאפשר חריגות מסוכנות ופגיעות (למקרה שהוא לא מושלם, והוא ודאי לא מושלם), במקום שהוא עצמו יהיה כפוף לחוקים או נורמות של מסורת עמוקה ועתיקה (ודרכו, גם התלמיד), ישנו רק רצונו האוטונומי של הגורו היחיד, ומי יאמר לו לא, כאשר הוא מוקף בעדת חסידים מלחכי פנכה ומעריצים אומרי הן? מצפונו, יש לקוות. אך לפעמים הוא חסר מצפון, או חסר עמוד שדרה לשמוע למצפון, או חסר כל אחריות, והתוצאות, כידוע, קשות.

מוסד הגורו, אם כן, נכשל פעם אחר פעם במערב לא משום שאין בו אמת (וכבר כתבתי שלדעתי מערכת יחסים עם מורה רוחני יכולה ללמד אותנו רבות, ובמקרים מסויימים גם כניעה מלאה למרותו יכולה להביא ברכה), ולא משום שהוא מיושן, אלא משום שהוא מיובא ללא התוספות, מפני שלפני היצוא, כאמור, הפשטנו ממנו כל דבר שרק היה אפשר והוא מגיע אלינו, במערב (וגם במזרח עם גורואים דוגמת אושו) ללא מסורת שתגביל ותייצב אותו. וללא זאת הוא נופל, פעם אחר פעם.

חמשת הקלפים של הגורו הפגום

אבל זה עוד לא הכל: אחד התרגילים היותר מתוחכמים של הגורו הניו-אייג'י הפגום הוא דווקא שימוש במרכיבים מתוך המסורת כדי לבסס את שליטתו החוץ-מסורתית. במסגרת תרגיל זה הוא כמובן מלקט רק את אותם עקרונות שנוחים לו, שוב, כמובן, תוך הוצאת הדברים מהקשרם הרחב, ומפנה את הערכים העתיקים הללו, כחרב פיפיות, כנגד תלמידיו.

אני רוצה להביא רשימה ראשונית של חמישה תרגילים קלאסיים של הגורו הנצלן, למען ניטיב לזהותם ולגחך מולם בבוז. אלו למעשה קלפים שהוא זורק כדי לנצח בכל משחק, בכל עימות, כלומר כל פעם שמועלה מולו ספק או שנמתחת עליו ביקורת, והם מאפשרים לו לחמוק באופן תמידי מהתבוננות עניינית עליו או על מעשיו. בכך ה"קלפים" האלה מאפשרים לו להישאר תמיד הקדוש המושלם ומשאירים אותנו תמיד התלמידים הפגומים והזקוקים לעזרה (אני לוקח את חלקם מניסוח תמציתי ומצויין שמצאתי כאן):

תרגיל א': קלף השלב הגבוה. עשר יהלום. בכל עת שישאל למה עשה משהו שנתפס כטעות, יענה הגורו הפגום שאנחנו פשוט לא מבינים את העומק שבדבריו. לאמור: זה לא אני (שטעיתי), זה אתה (שלא מבין). זה פשוט נשגב מבינתך. לא נורא, קורה: אני בשלב גבוהה ואתה (לצערי כמובן) בשלב נמוך. ייתכן שהבעיה היא בסך הכלל שאתה רק בן אדם, ואילו אני מואר / רוח קדמונית / חייזר / אלוהים. צר לי עליך, אבל אולי יום אחד תבין. כלומר אם תישאר תלמיד שלי, כמובן.

תרגיל ב': קלף ההשלכה. נסיך תלתן. בכל עת שישאל למה עשה דבר שנתפס כרע, יענה הגורו הפגום שהוא לא עשה שום דבר רע, וההאשמה שלנו אותו בכך היא רק עדות לרע שבנו. לאמור: על ידי כך שאתה מבקר אותי, אתה בעצם מבקר את עצמך, שכן מה שאתה מוצא רע בי, הוא השלכה עלי של הרוע שבך, טיפשון. כיצור מושלם אני הרי רק משקף כמו מראָה את הטינופת שאתה נושא אצלך בפנים. אני טהור מעצם מהותי, ולכן לא יכול להיות שעשיתי רע. מכאן שמה שחשבת שהוא רע שלי הוא בעצם החרא שלך. במילים אחרות: אם באיזשהו זמן אתה מריח משהו לא טוב, תמיד תבדוק את הנעליים שלך.

תרגיל ג': קלף התכסיס הדידקטי. מלכה לב אדום. בכל עת שישאל למה עשה דבר שבברור הזיק או הכאיב לאדם מסויים, יענה הגורו הפגום שהוא עשה זאת רק לטובתו, למען לימודו, מאהבה, גם אם זה לא נראה (או מרגיש) ככה עכשיו. לאמור: לא התעללתי בך סתם כי בא לי, תלמיד תמים וחמוד שלי – עשיתי את זה למען התפתחותך הרוחנית! ברור, נראה לך שאני עוסֶק בהתעללויות? הרי כישות מושלמת כל מה שאני עושה, כל פעולה וכל מילה, הכל כולל הכל, הם רק הוראות רוחניות ברמה הכי הכי גבוהה! אהבה ללא תנאי! לכן אין זו פגיעה וזה לא ניצול לרעה של הכוח שלי – להפך: זה תכסיס שנועד לפתח אותך רוחנית, ואפילו מהר יותר משהיית יכול לדמיין (ובטח מהר יותר משהיית יכול לבצע בעצמך). אז כשאני קורא לך טמבל זה רק בגלל שאתה צריך להתפתח ולהתעלות מעבר לתסביך-הטמבליות שלך. וכשאני שוכב איתךְ ואחרי זה משפיל אותך זה רק בשביל שתלמדי להשיל מעלייך את ההאחזויות האשלייתיות של האגו בכל הנוגע למיניות. וכשאני מפנק עצמי בארוחות שחיתות ובצי של מכוניות פאר, בזמן שאתם בונים לי את האשרם ללא שכר ובתנאי עבדות, זאת שבירה של ההיגיון הקפיטליסטי שאתם לחלוטין שבויים בו. מה, לא ידעתם?

תרגיל ד': קלף המבחן. מלך פיק. בכל עת שישאל למה עשה דבר שברור שהוא אדיוטי או שטותי, יענה הגורו הפגום שנכון שהוא עשה את זה, אבל זה היה רק מבחן. לאמור: נכון שלכאורה טעיתי כשאמרתי שבשנת 2000 העולם יכיר בי כמשיח, אבל למעשה ידעתי את האמת, ואמרתי כך רק כדי לבדוק את נאמנותכם, תלמידי היקרים. נכון שאתמול, כשיוסי ביקר את תורתי, נראה היה שהתעצבנתי נורא כי צעקתי ונופפתי בידיים, אבל צריך להיות ברור לכם שכל זה היה רק מבחן כדי לראות מי מכם מאמין בי אמונה שלמה וחסרת תנאים. כל מי שחשב שבאמת התעצבנתי – נכשל.

תרגיל ה': קלף אחדות הקוסמוס. האָס. בכל עת שישאל למה עשה כל דבר שהוא שנתפס כשלילי, והוא כבר השתמש יותר מדי בקלפים האחרים שלו, יודה הגורו הפגום שאכן המעשה שעשה הוא מכוער, אבל זאת רק על פי ההיגיון הרגיל, של העולם היחסי, והרי אנחנו כולנו יודעים שבעצם הכל אחד והכל אלוהים. לאמור: נכון ששכבתי עם אשתך, תלמידי האהוב, אבל זה בסדר, כי הכל ברהמן. נכון שלקחתי לעצמי כסף מקופת האשראם, מעלתי וגנבתי, אבל מנקודת המבט שלי (שאתם אמורים לשאוף להגיע אליה) הכל אחד והכל קדוש, כולל המעשה השפל ביותר. תלמידים תמימים שלי, הבינו: אני פשוט מעבר לטוב ולרע, וממילא כך גם כל מה שאני עושה. אני אלוהים, ולכן גם המעשה הרע שלי הוא אלוהים. מה יותר מובן מאליו מזה?

ראוי לציין שבכל הקלפים האלה יש אמת מסויימת – והרי זה מה שנותן להם כוח: שהם ייתכנו. כלומר זאת לא חייבת להיות בדייה או רמייה. הבעיה היא שברוב רובם של המקרים כיום זאת כן. ונכון שגם שחלק מה"קלפים" הללו אכן מעוגנים במסורות עתיקות (כמהלכים שגורואים אותנטיים נוקטים בהם) ושממנה הם יונקים סמכות. הבעיה היא, שוב, שהם גם מנותקים מאותה מסורת, ולכן לא יכולים לספוג ביקורת הנשענת עליה (למשל: אם במסורת נלמד במפורש שאסור לגורו לשכב עם תלמידותיו בשום פנים או תנאי). ועד כמה שהתרגילים האלה נראים שקופים, הם למעשה מאוד מתוחכמים, בעיקר כלפי מי ש"כבר בפנים", ששבוי בהלך רוח של כת, וקשה מאוד להבחין במניפולציה ולהשתחרר ממנה.

יחד עם זאת, עד כמה שקשה להשתמש בו, התלמיד תמיד, תמיד מחזיק את הקלף המנצח: קלף היאללה ביי. בכל רגע הוא יכול להחליט פשוט לקום וללכת, לא לשחק במשחק הנצלני הזה, ולהפוך את הגורו עצמו, אמן הקלפים, לג'וקר.

[המאמר עולה היום גם באנרג'י]