רק התחלתי את הבלוג וכבר אני נוסע לסיני. איך יכול אדם מבוגר ואחראי להתנתק מהאינטרנט לחמישה ימים בזמננו? ועוד כשמלחמה משתוללת בצפון? עזות מצח לשמה. אבל כבר כמה זמן שאני מפנטז על הנסיעה הזאת, וכבר כמה זמן שאני יותר מדי בבית, יותר מדי מול המחשב.

אני לוקח איתי את התרגום החדש ל"פאוסט" ואת ה"Holy Teaching of Vimalakirti", טקסט בודהיסטי מהאיאני עתיק, עמוק אך מבדר (לפחות כך כתוב על העטיפה). אבל רוב הזמן אני מקווה למדוט. יש לי איזו בערה בחזה שדורשת את תשומת לבי.

אחזור ביום חמישי. בינתיים, הנה הלינק לקטע ראשון של תרשומות היומן שערכתי, והנה הקטע השני:

1/1/01

אני במסעדת ה"סונאל". למה? מפני שפעם שעברה שהייתי כאן הייתי כאן. המשיכה הזו למוכר, לבטוח, ללא-מפתיע, לידוע – מדוע? בדרכי הנה, בסמתאות וָרָנָסִי, עברתי מסעדות רבות, חלקן בהחלט נראו ראויות לטעימה. אבל אני לא: בראשי הבהבה רק מילה אחת: "סונאל". אז הלכתי עד שהגעתי, והנה באמת מרגיש לי טוב לשבת באותה מסעדה בה ישבתי לפני ארבע שנים בדיוק עם פאולו ורייצ'ל [חגגתי איתם, אז, את הסילווסטר]. זה באמת מעט עלוב, אבל אלו חולשות הבשר.
בנוסף: חדשות רעות על אלימות בארץ, שיחה יפה עם תום אתמול [חברה מכפר-ורדים], ליל הסילווסטר עבר בשינה, מחשבות טובות על אָרוּנְדְהָטִי [חברה מדלהי, אותה פגשתי בביקורי הראשון בהודו, ושוב בזה השני].
 
2/1/01

ויהי בשנה הראשונה, בחודש הראשון, ביום הראשון, ואני בתוך הגולה על נהר הגנגס, בימי ברק-שרון, ויפתחו השמיים ואראה מראות אלוהים.
פגע בי ישראלי, מלאך, שליח, אמר "פצה פיך ואכול את אשר אני נותן אליך", והנה ידו שלוחה אלי והנה מגילת-ספר והיא מגולגלת פנים ואחור ותהיה בפי כתפרחת.
והנה נפתחו מלפני 300 שערי טמטום ו- 300 שערי כסילות, ו- 300 שערי בורות, שכן חכמה מאין תמצא ואני אשאף אל האין כשאוף הבן האובד אל אימו, שכן אני ה- Philostultus ומלאכתי ה- Philostultia, ומשכתי את המלך בריצת המגילה, הביאני המלך חדריו.
Samael!
libra nos a sophia! [בלטינית: "שחרר אותנו מהחוכמה"]
ענפיאל!
EK AVIDYA, EK AJANANA! [בסנסקריט מאוד משובשת, "אחת בורות-רוחנית, אחת לא-חוכמה-מובחנת"]
 
[מה שקרה הוא שפגשתי ישראלי שנתן לי לקחת כמה שאיפות מהג'וינט שעישן.]