הנה הלינק לקטע הראשון, והנה הלינק לשישי.

רכבת בבומביי. לא הכי קשור, אבל פתאום בא לי להוסיף תמונה.

15/3/01
אני ברכבת בדרך לבומביי והכל אלוהים. 24 שעות של נסיעה לעיר החטאים הצבעונית, חמקתי מארונדהטי [חבֶרה הודית] בעור-שיני ועכשיו אור-עיני מלא כל העולם כולו וממלא אותי בזהר. בראש מתנגן "Boogie Wonderland" ואכן הכל הכל בוגי וונדרלנד, ארץ-פלא נפלאה וזורחת כאשר אני יושב בניחותא במרכז הקרון, רגליים על הספסל ממול. בטן מלאה במני טובין שהודו מציעה לי, כיס ריק מכסף קטן לאחר תרומות לקבצנים, הרגשה כללית טובה מאוד ובגלל זה גם הרגשה של הכרת תודה, ובאופן כללי הכל סבבי-בבי.
אילו מרחבים מביטים בי מהחלונות. עוד ועוד שדות ועצים וחורשות והרים ועוד ועוד ועוד. לא יאומן. והכל צבוע באלוהים כי כל הרכבת היא איברו של הקב"ה, לִינְגָם [איבר-המין של שיוה] עצום שדוהר קדימה בכוח לא-יתואר – או שלא, העולם דוהר לתוכינו ואנחנו חלל וריק ענק שמקבל ומקבל ומכיל ומכיל ועותף הכל ושמח על המתנות שנופלות נופלות נופלות בחיקו וכולו מתמלא ואינו מתמלא – מחקה לזרע הפורענות שיכניסו להריון ויוליד את המשיח – אך למה להוליד והוא כבר כאן, מכסה הכל בזיו קסום? או שההריון יוליד את שיוה הנהדר שבריקוד אקסטטי יביא את עולם התופעות לקיצו ויתחיל את ממלכת גן-עדן חסרת הצורה, הנירגונית ["נִירְגוּנָה" – בסנסקריט, המציאות האלוהית חסרת הצורה], במקום העולם הסוּגוּני [ההפך], הטבוע הזה. זה זה זה זה זה זה זה זה זה!!!!!!!