הנה הלינק לקטע הראשון, והנה הלינק לשמיני.

30/3/01
ברכבת בדרך לפונה, נגמר לי הספר "A Duet of One" של הבָּהְגָוָון [מדובר בספר שכתב רמש. בהגוון =  "האלוהי" בסנסקריט], ולכן אין לי מה לעשות (הינדית כבר למדתי היום [מְסֶפֶר] ואין לי כוח או השראה להיות) אז יומן.

החוויה הבומביית היתה נהדרת. לרגלי הגורו נפתחו לפני באמת רבים שערי חכמה בינה ודעת. מיום ליום העמיקה הבנתי ורבה חוויתי הראייתית. רמש, ירום הוד קדושתו, היה יושב ועונה על שאלות, למעשה חוזר על אותם דברים בסיסיים יום אחרי יום (all there is is consciousness, you are a three dimentional object extended in space-time, אין רצון חפשי, אין גלגול נשמות, יש רק את מה שקורה ועם זה צריך להגיע להשלמה, וכו'). מדהים איך שעם כל חזרה באמת זה חודר עמוק יותר. הארכתי את שהייתי בבומביי בשבוע, על חשבון פונה והאשרם הנוצרי (אשר אני מקווה לבדוק מחר. מחרתיים הויפאסנה [עוד קורס, הפעם של 10 ימים]). וחלק בי זועק כי משוגע אנוכי שעוזב אותו, ושללא פוּל אֶנְד קוֹמְפְּלִיט אִינְלָיְיטֶנְמֶנְט אני לא זז מבומביי – אבל עוד חלק בי לא איכפת לו מכלום, והוא טוען שצריך להמשיך בתכנון, פחות או יותר (כן ויפאסנה, אבל גם טירוונמלאי).

אבל גם קצת מתסכל כי מובן (כמעט) שאין בעצם מה לעשות לבד מלחכות לחסד עליון לנחות עלי (עלי?) ועוד מתסכל שאני בעצם לא מבין את זה, וכן עושה ורוצה ומצפה. אבל חוץ מבטן בעייתית (פסיכוסומטית) וקצת געגועים הביתה המצב רוח טוב, אז טוב.

אגב, אהיה בבומביי עוד איזה יום בדרך צפונה חזרה לדלהי, כי השארתי דברים בשמירת-חפצים בבֶּנְטְלִי-הוטל. קניתי יותר מדי…

מצאתי אפוריזם שכתבתי מזמן: האסתטיקן מחלק לקבצנים ממתקים.