דף א', עמוד א':
יומא חד בא רבי עוזריה אצל דודו, רבּ שמוליק אפסוני. אמר לו: מה שלום יהודי? אמר לו: טוב. אמר לו: והאשה? אמר לו: טוב. אמר לו: והילדים? אמר לו: טוב. אמר לו: ועכשיו ברצינות? אמר לו: סוחבים. אמר לו: עזור עזרני בסוגיה רבת קושי בה תוקל נתקלתי אמש, עת ירדתי לגינה עם צאן מרעי. אמר לו: מה? אמר לו: אמש תקפני פתע חרדה שמא הקב"ה איננו! צעקתי וזעקתי, אך אין עונה. הבטתי לכל כיוון, אך אין נראה. האזנתי קשב רב, אך אין נשמע. משמשתי בידי לכל כיווני הרוח, אך אין אני מרגיש דבר ואף לא שמץ דבר. האם אכן איננו ריבונו של עולם???
חשב רב שמוליק זמן רב, שקל והירהר, התרכז וקישר, ולבסוף קרא אליו את רבי עוזריה ואמר: אין הקב"ה מזדמן למי שמזמנו – רק בלילה מאוחר יוצא הוא ממחבואו! שמחו שני הרבנים בחלקם והלכו איש איש לדרכו.
דף ב', עמוד ב':
אמר רבי צפניה בר עוזא אמר בן רבא: יהודי אחד היה עומד בחצר ביתו והיה קוטף חרובים לארוחת החג. פרצה בתו אל החצר וקראה לו: אבא, מה לך פה שאתה קוטף חרובים? אמר לה: הקדוש ברוך הוא ציווה זאת עלי. אמרה לו: וכל מה שהקדוש ברוך הוא מצווה עליך, כה אתה עושה? אמר לה: כן בתי. אמרה לו: ואם היה אומר לך להניח תפילין, היית עושה? אמר לה: כן בתי. אמרה לו: ואם היה אומר לך לשמור כשרות, היית עושה? אמר לה: כן בתי. אמרה לו: ואם היה אומר לך לקפוץ מגג ביתנו, היית עושה? אמר לה: כן בתי, כל שהקדוש ברוך הוא מצווה עלי, כה אני עושה. יצתה בת קול מהשמיים ואמרה: קפוץ לך מגג ביתך! טיפס היהודי על גג הבית, וקפץ ממנו. נחת היהודי על האדמה, נתרסקו עצמותיו, ומת. אמרה לו בתו: אבא, מה לך שאתה שוכב ללא נוע? אמר לה: סתם כך, נח לי פה בגן. ראתה הבת שאין עם מי לדבר, והלכה לה משם.
ומספרים שמאותו עץ חרוב אכל לימים התנא האלוקי רבי ניסים ונפלאות.
דף ג', עמוד ג':
כאשר עלה הצדיק רבי אליהו הנביא במרכבת אש השמיימה, לא ידע תחילה את סדרי המקום והיה מתרוצץ אנה ואנה מנסה בכל כוחו לעשות דברים. כל ימי מותו היה עסוק, עד שיום אחד פגע בנסיך האופל, סמאל. אמר לו אליהו: אתה פה??? אמר לו סמאל: אני כאן בגללך. אמר לו אליהו: אשמידך! אמר לו סמאל: כבר השמדת אותי מספיק בחייך; עכשיו הגיע עתך להשלים עמי. אמר לו אליהו: אלף, אני לא מת; בית, לא בא בחשבון. אמר לו סמאל: תפסיק להשלות את עצמך – אתה מת; ותפסיק להגלות את עצמך – שלום תשלימה עמי. אמר לו אליהו: איך אשלים, וכבר אמר ישוע "סור ממני השטן כי לה' אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד"?!? אמר לו סמאל: וכי לא אמר ניטשה "אל תשליך את השטן שבך פן תשליך את הדבר הכי טוב שבך"? אמר לו אליהו: יודע מה בוא נלך ונשאל את פי הקדוש ברוך הוא.
הלכו הנביא והשטן אצל האלוהים ושטחו בפניו עמדותיהם. אמר אליהם אלוהים: הצדק עם השטן. אמר לו אליהו: לא יכול להיות! אמר לו אלוהים: אליהו היזהר בלשונך! אמר לו אליהו: אבל אתה טועה, כבוד האל! יצתה בת-קול מהשמיים ואמרה: הלכה כבית השם. אמר לו אלוהים: אתה רואה?
דף ד', עמוד ד':
מעשה במיכאל ורפאל ששיחקו באגוזים. בא אליהם סהרוריאל, תפס אגוז מאגוזיהם, פיצחו בין שיניו ובלעהו בולע. ראו זאת השניים ונתכעסו מאוד. טיכסו עצה ביניהם ונתדברו לעלות על סהרוריאל במכות ולנשוך אותו נשך רב. שמע סהרוריאל על תוכניתם, הלך ונתחבא תחת כסא של ריבונו של עולם. שכב שם יום, שכב יומיים, ואף שנה תמימה היה שם עד שהחל להבאיש סרח וצחנה. ישב לו ריבונו של עולם על כסא הכבוד והריח שמשהו רקוב. קם בורא עולם, הלך והביא מקל של מטאטא, ומשך מתחת כיסאו את פגר סהרוריאל. ראו זאת מיכאל ורפאל, השתמחו גיל ודיצה ואמרו: או! סוף גנב לתלייה. עתה נוכל להשיב את אגוזינו היקרים. אמר אלוהים: עם כל השטויות שלכם, בסוף לא יהיה לי זמן להוריד את המשיח ולעשות תיקון עולם.
אמר, ואכן כך היה.
[תודה לחבריי יקי מנשנפרוינד ועופר טל שהותירו לי ללקט פירורי הומור משולחן קודשם לקטע זה]
לולאת האל 
יצאתי פעם עם איזה בחור שהיה משעשע אותי כך בהמצאת מסכתות ומשניות :)
אהבתיאהבתי
יקי מנשפרוינד חבר שלך? אז תגיד לו שכרמית אמרה שהספר שלו "אקדמיה" הוא הדבר הכי טוב שהיא קראה בעברית בעשור האחרון.
אהבתיאהבתי
בשמי ובשם יקי : )
אהבתיאהבתי
הכי אהבתי את:
"עם כל השטויות שלכם, בסוף לא יהיה לי זמן להוריד את המשיח ולעשות תיקון עולם.
אמר, ואכן כך היה."
אהבתיאהבתי
הרבי משלייביץ, עליו השלום, צימח גידול סרטני ממאיר על האצבע הקטנה שבשמאלו. באו ויעצו לו:
"הסר מהר את הגידול!" וגם רופא הביאו, שבאמתחתו מיני מדיצינה. אמר להם הרב: "את הטוב שנתן לנו נקבל, ואת הרע לא נקבל?" שתקו.
תפח הגידול מיום ליום, והיה מייסר את הרב, עד שהחל לובש צורת תינוק. אמר הרב – "כיוון שבשר מבשרי הוא, מבית ישראל הגידול, ויש לקיים מצוות מילה." אמר ועשה.
גדל הגידול והגיע למצוות. כיוון שהיה צמוד לרב כל השנים, ידע על בוריין תורה, ש"ס ופוסקים. ומשהגיע לפרקו וצימח זקנו, דמה מראהו כל-כך למראה הרב, עד שלא היה אפשר להבדיל מיהו הרבי, ומיהו הגידול. פעם נזדמנו השניים לביתו של גביר. והיה שם עולל יונק משדי אמו. משהגישו לשולחן צלי בשר, ניתז זרנוק חלב מפי התינוק, ונדמה היה שגלשה לה טיפה אל תוך התבשיל. והיו שאמרו גלשה והיו שאמרו לא גלשה. שאלו את הרב.
אמר הרבי: "דורשים אתם בדיני חלב? יש לשאול את בעל חלב! הביאו גדי. אם יילוק מן התבשיל – הרי שדבק בו החלב ואסור הוא למאכל. ואם לא יילוק – הרי שלא דבק בו, ומותר." הביאו גדי וקירבוהו – והגדי לא לקק מן התבשיל! שמחו המסובים והללו את חכמת הרב.
כשלפתע, בכה הגדי בקול גדול. תמהו. אמר להם הגידול: בוכה הגדי כיוון שהריח את בשר אמו בתבשיל, ומשום צער בעלי חיים, אסור התבשיל למאכל. התפלאו המסובים והביטו ברב. אמר להם הרבי: "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז." נעשה כדברי הגידול. ומאותו יום והלאה, היה הגידול מסייע בידי הרב בכל עניין ועניין.
ומשהגיעה שעתם למות, ירדה מן השמיים מרכבתו של אליהו, אך בשמיים פסקו, כי השנה, בגן-עדן,
יש מקום רק לנשמתו של אחד. לקח המלאך מאכלת גדולה ניתק בין הרבי לבין הגידול. שמח הרב על הכבוד הגדול והתכונן לעלות. אך המלאך עצר בעדו ואמר: אמנם צדיק גדול אתה, ובעל מעשים טובים, אך ראה איך היה גידול סרטני זה, שקם להמיתך, לעילוי – איך היה גידול ממאיר למאור. יעלה הוא לגן-עדן! אמר הרב: מה נפלאים מעשיו של ריבון עולם.
אהבתיאהבתי
לצערי אני לא שולטת בז'רגון מספיק כדי להתחיק אבל אני טבוה בהמצאת פרשנויות הזויות למסכתות אמיתיות, גם זה משהו לא? :-)
אהבתיאהבתי
Adir ! Very funny and smart.
אהבתיאהבתי
כך שמעתי: פעם אחת שהה המבורך בסוואטהי בחצרו של אנטפינדיקה עם קבוצה של חמש מאות נזירים. אז, באחד הבקרים, קם המבורך לבש את הגלימה ועליה את הגלימה השניה ויצא לקבץ מזון בסוואטהי. בעודו מתהלך בסוואטי לאיטו יצאו לקראתו חבורה של אברכים. פנה אחד האברכים אל המבורך ומשפנה אליו ברך אותו בדברי נימוסים ומשברך אותו בדברי נימוסים נעמד לצד אחד. משנעמד לצד אחד פתח ואמר: "יהודי! חסר לנו אחד למנין!"
אמר המבורך: "הבהגווה הוא בעל שלוש ידיעות: הוא רואה את תולדות הדברים, הוא בעל ראייה מושלמת של החיים הקודמים, לא אחד, לא שניים, לא שלושה, לא חמישה, לא עשרה, לא עשרים וארבעה, לא שלושים ושמונה. מאות רבות של חיים קודמים. והוא יודע את הדרך לשחרור מושלם של מי שמעט אבק דבק בעיניו ועזב את חיי הבית לטובת חיי חוסר-הבית שנועדו להגשמת החיים הרוחניים כאן ועכשיו. אברכים! אני אומר שאין דין מצווה אחת כדין אחרת ושאין דין מצווה אחרת כדין מצווה אחת. בגוף זה אדם משיג ראיה שלמה כאן ועכשיו, אבל תפילות, חברעס, זה לא בשבילי. אברכים! אדם זה שחסר למנין האם הוא הגוף הזה? האם הוא התודעה? האם הוא התפיסה? ההאם הוא הרצון [להצטרף למנין] האם הוא התחושות? אברכים! הדרך בת שמונה הנתיבים לשחרור בטח לא מתחילה בשעה כזו בבוקר."
אז הופיעה יצור שמיימי מקרין רוב אור ונהרה שאמר את שורות השיר הבאות:
"הבהגווה אוצר העולמות
מושלם בידיעת הדרך והפרי
למה אתם מטרידים אותו לפני ארוחת הבוקר?"
שמעו האברכים, שמחו בדברי היצור השמימי והלכו לדרכם.
אהבתיאהבתי
על הסיפורים הנאים, יובביץ' ואסף
אהבתיאהבתי