בתהליך התפתחותן של דתות, כבהתפתחותו של כל דבר אחר, יותר ממהלך הצמיחה הרציף מעניינות נקודות השבר. כפי שכתבתי (לפני שני פוסטים), השבר הראשון התרחש בבודהיזם כנראה מאה שנה אחרי מותו של הבודהה. אני אומר כנראה, משום שיש לנו להסתמך רק על עדיות הכתבים הבודהיסטים עצמם – רק הם התעניינו במחלוקות הפנימיות שהתרחשו בתוך הזרם הדתי הצעיר שלהם.
כמעט כל אותם מקורות מסכימים ביניהם שהפיצול הראשון בסנגהה היה בין אסכולת ה- Mahasmghika ("אנשי הקהילה הגדולה") וה- Sthaviras ("הזקנים"). הבעיה היא שהמקורות כנראה מאחרים את אותו שבר מתוך אינטרסים אידיוסינקרטים, ומתוך אותם אינטרסים גם מביאים גרסאות שונות, שמצדיקות כל אחת את הצד שלהם בסכסוך.
אני חושב שהכי מעניינת גרסה אחת למאורעות, מקובלת למדי במחקר, שקובעת את המועד לפיצול בועידה הכלל-בודהיסטית השניה. זו נערכה כמאה שנה אחרי הראשונה (שהיתה מיד אחרי מותו של הבודהה, כלומר סביב 400 לפנה"ס), והועלו בה כמה נושאים שאיתגרו את הדוגמה, הן העקרונית והן ההלכתית, שנקבעה בועידה הראשונה. חמשה נושאים מעוררי מחלוקת הועלו שם על ידי נזיר בשם מהאדווה, וערערו על מעמדו המושלם לכאורה של ה"ארהט" (כינוי למי שהגיע לנירוונה). "חמש הנקודות" של מהאדווה הן:
1) ייתכן שארהטים יתפתו על ידי שדים לפלוט זרע [כלומר: יחלמו חלומות כחולים]
2) ייתכן שארהט אינו יודע הכל [הכוונה היא לעניינים שאינם בתחום הדהרמה, כגון באיזה שביל כדאי ללכת ביער, או מה שמו של צמח מסויים]
3) ייתכן שארהט יחוש ספק [נראה לי שכאן המדובר דווקא באשר לתובנות שלו]
4) ייתכן שארהט יודרך על ידי אחר [או, באופן רחב יותר, לא יכול היה להגיע לנירוונה בכוחות עצמו בלבד]
5) אפשרי להיכנס אל "הדרך" כתוצאה משמיעת מילים [ראו להלן]
הנקודה העסיסית ביותר היא כמובן הראשונה. הכוונה, כאמור, היא לחלימת חלומות כחולים, ומסתבר שעל פי המסורת הבודהיסטית הקדומה היו אלה שדות, או אלות, שפיתו את הנזירים החסודים בשנתם והביאו אותם לכדי עבירה [במאמר מוסגר אציין שגם בקבלה וגם במיסטיקה הנוצרית פליטת הזרע לבטלה קשורה לשדים ולכוחות השחור. בקבלה כל נושא האוננות התנפח למימדים מגוחכים (קראו את היומן של ר' חיים ויטאל ותגלו עמודים על גבי עמודים של דיונים על קרי) ופליטת הזרע של הגברים היהודיים הפכה לשאיפה המרכזית של הסטרא אחרא, הקליפות ומני לִילִיות; גם ב-.Malleus Maleficarum הידוע לשימצה (שנכתב במאה ה- 15 על ידי שני חברים במסדר הדומיניקני) שדים ושדות הם שמפתים אותנו לפלוט זרע לצרכיהם הם/ן].
יחד עם שלוש הנקודות העוקבות ברור שהכיוון של מהאדווה הוא צמצום אופיו האלוהי של הארהט והפיכתו לאדם. למרות שבאותו זמן מוקדם עדיין לדבר על "מהאיאנה" כזרם של השקפת עולם בודהיסטית, הנקודות של מהאדווה מזכירים את הקונספציה היותר אנושית של ההארה על פי המהאיאנה. בשביל המהאיאנה בסופו של דבר הנירוונה איננה נפרדת מהמציאות היומיומית, היא לא מימד אחר שאליו משוגר הארהט ברגע ההארה, אלא בעומק הדברים אין כל הפרדה בינה ובין העולם הזה על כל פגמיו וצעריו. ואם הנירוונה עצמה היא סמסארה, ממילא אין צורך שהארהט יהיה מעין יצור על אנושי.
התרוואדה מעלה את הארהט, ובעיקר את סידהרתה גאוטמה הבודהה ההיסטורי, לדרגה של אלוהים עלי אדמות, כל יודע ובעל כוחות על-טבעיים. מתוך נאמנות לקו שהטווה הבודהה, התרוואדה בדרך כלל מסרבת לדבר מטאפיזיקה, ומשאירה את הדהרמה עם שתי רגליים על הקרקע. בניגוד לה, המהאיאנה מפליגה למחוזות מטאפיסיים נשגבים, והיא מרבה לדבר על הנירוונה כאיזה מימד מוחלט שמעל לזמן ולמקום (אם כי, פרדוקסלית, בסופו של דבר אינו נפרד מהם כאמור). אבל למהאיאנה אין יומרות כאלה בקשר לבודהה האדם – הוא יכול להישאר אנושי. בקיצור, נוצר כאן מצב מעניין, בו משום שלמהאיאנה לא איכפת לדבר מטאפיזיקה, היא דווקא יכולה להשאיר את הבודהה אנושי, ואילו התרוואדה, חסרת המימדים האלוהיים, חייבת להפוך את הבודהה האיש לאלוהי. כך או כך, הגעגוע האנושי לשלמות חייב להיות מסופק.
הבעיה היא ששלמות עלי אדמות היא בלתי אפשרית. Bhikkhu Sujato, נזיר ומלומד בודהיסטי שכותב על הפיצול של הסנגהה בספר מעניין שהעלה לרשת, מספר שם שהוא מבין היטב איך יכולות שאלות באשר למושלמותו של הארהט לעלות – למעשה זה בלתי נמנע:
In my experience, it is common that when monks live close to a great teacher, they will usually believe he is an arahant, and inevitably questions arise as to conduct. Some random examples that I have heard in my time as a monk: Can an arahant smoke? Can an arahant walk into the hall patting a dog and forget to wipe his feet? Can an arahant cry during a Dhamma talk? Can an arahant announce his attainment – on TV? Can an arahant suffer from Alzheimer’s? Can an arahant express support for a prime ministerial candidate who turns out to be grossly corrupt? And not least – can an arahant have wet dreams?
הנקודה החמישית של מהאדווה מזכירה גם היא הלך רוח מהאיאני, מכיוון אחר: מרובים הם סיפורי הזן בהם אנשים פשוטים מתעוררים כתוצאה משמיעת דבריו של איזה זן-מאסטר. בסוטרות העתיקות גם כן מוזכרות סיטואציות דומות, בהן הבודהה אומר את מילותיו ונזירים סביבו "זוכים לעין האמת" ומצליחים לתפוס אינטואיטיבית וקיומית (ולא רק אינטלקטואלית) את מה שהוא אומר. העניין הוא שאז מדובר תמיד, כאמור, בנזירים, וייתכן שמוקד הויכוח היה האם אדם פשוט, שלא תרגל מדיטציה מימיו, וודאי שלא הגיע לרמות הריכוז העמוקות מאוד שהגיעו אז נזירים בודהיסטים על ידי מדיטצייה, יכול "להכנס אל הדרך" על ידי שמיעת מילים בלבד (לא מדובר דווקא בכניסה לנירוונה, אלא בתפיסה אינטואיטיבית של אמת כלשהי הנוגעת לעניין. למשל: כל התופעות הן זמניות, או ריקות ממהות עצמית). גם זאת התפתחות חשובה, שלמעשה מבטאת את ההבנה שאין הכרח בכל תרגול פורמלי כדי לראות את האמת.
[אני רוצה לציין שמעולם לא למדתי את ההיסטוריה של הבודהיזם בצורה מסודרת, ומכיוון שאני יודע שיש כמה חוקרי בודהיזם מדופלמים שקוראים את הבלוג הזה, אני מזמין אותם לתקן טעויות שלי, אם ישנן]
לולאת האל 
תומר יקר, בגלל שפתחת את הדלת לתיקונים, אז הנה כמה הערות…
הסיפור הוא הרבה יותר מורכב ממה שהצגת, מכיוון שהתיאורים של הפיצול (schism) הראשון בסנגהה לא תואמים בכל המסורות שיש בידינו היום, וזה בכלל לא מקובל במחקר הבודהיסטי לראות את הפיצול בין המהאסנגהיקה והסְטְהַוירַה כנובע מחמשת הנקודות שהבאת.
ההסבר התהרואדי, שמופיע באחת מהרשומות ההיסטוריות שלהם (dipavamsa), בכלל מזהה את נזירי המהאסנגהיקה עם הנזירים הסוררים בעיר וֵסַאלי. התנהגותם ה"סוררת" של נזירי וסאלי גרמה ל"ועידה הבודהיסטית השנייה", שדנה בעשרה ענייני וִינַיַה (חוקי הנזירות), ולא בחמשת הנקודות שהבאת. על פי התהרואדה, בועידה הזו התרחש הפיצול עם המהאסנגהיקה בגלל המשמעת הרופפת שלהם כנזירים.
כאן אפשר לראות את נקודות המחלוקת:
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Second_Buddhist_Council
אבל… זיהוי המהאסנגהיקה עם הנזירים ה"סוררים" של וֵסַאלי על ידי התהרואדה הוא כנראה לא נכון, משום שהוִינַיַה של המהאסנגהיקה זהה לזו של התהרואדה בנוגע לכל הנקודות הללו. לכן זה לא יתכן שהם היו בעד נזירי העיר וסאלי, והפיצול המדובר, התרחש כנראה אחרי קיומה של הועידה השנייה.
בעבר, חלק מהמחקר הבודהיסטי אכן ראה בחמשת הנקודות שעורר mahaadeva את הסיבה לפיצול (בגלל שזה התיאור שמופיע בשתי מסורות חיצוניות למסורות שהתפצלו: אצל ה-sarvàstivada וה- (sammãtiya. באף טקסט של המהאסנגהיקה לא מופיע ההסבר הזה. לכן, מחקרים חדשים יותר מתנגדים לתיאוריה הזו ומציעים הסבר אלטרנטיבי.
בטקסטים של המהאסנגהיקה והסטהוירה לעומת זאת, הסיבה לפיצול היא, שוב, מחלוקת בענייני ויניה (ובעצם רק מחלוקת כזו יכולה לפצל את הסנגהה). על פי Bareau (אחד החוקרים החשובים של ההיסטוריה הבודהיסטית), התיאור בטקסט של המהאסנגהיקה (השם מסובך מידי אז אני לא אביא אותו כאן) הוא התיאור המוקדם ביותר של הפיצול. בטקסט זה, הסיבה לפיצול בין המהאסנגהיקה והסטהוירה היא מחלוקת לגבי מספר הכללים שעל נזיר לקיים, ולא מחלוקת בנושאים דוקטרינלים.
אז מאיפה הגיע הסיפור על Mahàdeva?
אחת ההשערות לגבי הסיפור של Mahàdeva וחמשת הנקודות, היא שחמשת הנקודות הללו היו הסיבה לפיצול בתוך המהאסנגהיקה לתתי קבוצות, ולא בין המהאסנגהיקה והסטהוירה. ההסבר ארוך ומורכב מידי כדי לסכם אותו כאן, אבל לי הוא נשמע הרבה יותר נכון. בקיצור נמרץ, חמשת הנקודות תואמות לתפיסה הדוקטרינלית של הקבוצות הדרום-הודיות, ולא של המהאסנגהיקה באופן כללי.
נראה כי הסיפור על mahaadeva הוכנס מאוחר יותר כסיבה לפיצול בין המהאסנגהיקה והסטהוירה על ידי מסורות בודהיסטיות מאוחרות יותר, למרות שהוא בעצם תיאור של פיצול בין נזירי המהאסנגהיקה בדרום הודו ונזירי המהאסנגהיקה בצפון-מזרח הודו.
ולסיום, שוב בקיצור נמרץ, אני לא חושבת שאפשר לומר כי למהאיאנה היתה "קונספציה היותר אנושית של ההארה (התעוררות)", בשונה מהתהרואדה. יותר נכון יהיה לומר כי אידיאל הארהנט "הורד בדרגה" במהאיאנה, כדי להצביע על כך שיש אידיאל טוב יותר, הבודהה.
דוקא במהאיאנה, הבודהה אינו אנושי כלל. דמותו האנושית היא בעצם סוג של skilful means. על פי המהאיאנה, בהכללה כמובן, הבודהה שאקיימוני הוא אחד מתוך אינספור בודהות בעולמות השונים. הבודהות האלו הם בעלי כוחות מיוחדים וממש אי אפשר לומר שהם אנושיים.
עם בתהרואדה הבודהה שאקימוני היה אדם, שנולד ומת בנקודה היסטורית מסויימת, במהאיאנה לעומת זאת, הבודהה ההיסטורי כאדם אינו חשוב, והוא בעצם זמין (יחד עם שאר הבודהות והבודהיסטוות), כדי לקבל מהם teaching גם לאחר "מותו". כך שההבחנה שלך נראית לי לא כל כך נכונה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה על התגובה המלומדת.
אעיר בקצרה:
באשר לסיבת הפיצול, כתבתי ברשימה שיש מספר גרסאות. אני חושב שגם כיום יש הגורסים שהסיבה היא אותם חמש נקודות, ושניתן לומר שזו גרסה "מקובלת למדי במחקר", לא? אני נתקלתי בה במקומות רבים, וגם האינציקלופדיה הבודהיסטית של מקמילן מביאה אותה כאופציה, למרות שהיא טוענת שהנסיבות האמיתיות כנראה ישארו בלתי ברורות (עמ' 502). אני מודה שעל פי המחקר יש יסוד סביר להניח שהסכסוך היה בעצם שאלה של ויניה. להגנתי אני יכול לומר שציינתי שהגרסה שאני מביא היא הכי מעניינת לדעתי, ושכאמור, רק הנסתר על הגלוי בנושא זה, וממילא יש לנו רק את גרסאותיהם של הבודהיסטים עצמם. אגב, ראי את האתר של הנזיר שהבאתי בלינק מעל הציטוט באנגלית: הוא טוען שחמשת הנקודות הן תיאור מיתי בכלל, שמלביש על הפיצול הראשוני, שלא ברור ממה נבע, את הנראטיב של הבלגן שעשה דוודטה עוד הימי הבודהה, כאיזה ארכיטיפ אידיאלי של פיצול בודהיסטי.
לגבי התפיסה המהאיאנית של ההארה, אני חושב שאין לנו ויכוח: את כותבת ש"דוקא במהאיאנה, הבודהה אינו אנושי כלל. דמותו האנושית היא בעצם סוג של skilful means. על פי המהאיאנה, בהכללה כמובן, הבודהה שאקיימוני הוא אחד מתוך אינספור בודהות בעולמות השונים. הבודהות האלו הם בעלי כוחות מיוחדים וממש אי אפשר לומר שהם אנושיים." זהו בדיוק: מפני שהבודהה מועלה לדרגה של אל החי במימד מטאפיזי אחר, הנזיר גאוטמה (ואף יותר מכך: סתם נזיר אחר שהואר) יכול להיות אנושי ולסבול מחסרונות (או קלקול קיבה, או קרי לילה) בעולם הזה. אין צורך להפוך אותו עצמו לאל, כי הוא רק שיקוף תחתון של ישותו "האמיתית" בעולמות העליונים. טריק כזה של פיצול בין התגלמות אנושית תחתונה לבין ישות אלוהית עליונה אין לתרוואדה, ולכן הם חייבים להפוך את הבודהה האדם למעין אלוהים עלי אדמות.
אהבתיאהבתי
האם צריך להדגיש את מה שנתפש כעסיסי יותר על פני מה שעל פניו לפחות, נראה קרוב יותר לעובדות? (זה בנוגע לסיבות שהביאו לפיצול בין אלה שנודעו מאוחר יותר כתראוודים ומהאיאנים).
שוב, עמידה על עובדות: הבודהה שאקימוני מופיע בסוטרות המהאיאניות העיקריות (הלוטוס-סוטרה, המהאפראג'נהפאראמיטה סוטרה, וימאלהקירטי סוטרה, לאנקהוואטרה סוטרה) כדמות טרנסדנטית לחלוטין, כשדמותו האנושית כ"הנזיר גאוטמה" כמעט ואינה נזכרת בהן, אם בכלל. דווקא בקאנון הפאלי מודגשת אנושיותיו של שאקיהמוני בודהה: מסופר בהן על קארמה רעה שעדיין המשיך לספוג כתוצאה של טעויותיו מחייו הקודמים, על חוליו בזקנתו ומותו ממנת-אוכל מקולקלת או מורעלת וכן הלאה. פה אולי חשוב לומר שהיותם של הבודהה או הארהאנט בעלי "כוחות על טבעיים" (ולסיבור הדעת אומר שההגדרה במזרח למהו
"טבעי" שונה לחלוטין ממקבילתה המערבית) אינו הופך אותם למושלמים בכל אספקט שהוא, ובטח ובטח שלא לכל-יכולים.
ולגבי הארהאנט (ארהאט), דמותו בקאנון הפאלי אינה אלוהית כלל, אלא נהפוך הוא: כל עוד הוא נשאר בגופו, כוחותיו, יכולותיו וידיעותיו מוגבלות, והקאנון הפאלי מלא בדוגמאות לכך.
אהבתיאהבתי
אני לא חושב שהדגשתי את העסיסי רק משום עסיסיותו, אלא משום התובנות שהוא יכול להביא על הטבע האנושי. אני גם לא חושב שהוא פחות קרוב לעובדות, כפי שכתבתי.
אולם, אם אכן אין קשר בין דמותו של הבודהה במהאיאנה לבין ההצעות המאנישות של מהאדווה, אפילו לא ברמה התמתית, כלומר אם אין שום הגיון מהאיאני שעושה את הבודהה ה-א-ד-ם אנושי יותר, בין אם משום שהתשוקה לשלמות מקבלת את סיפוקה במימדים טרנסאנדנטים ובין אם משום שהתפיסה היא שנירוונה וסמסארה הם אחד – אם אכן זה כך, הרי שטעיתי, ואני מבקש לראות ברשימה הזאת תרגיל בדרשנות תיאולוגית ותו לא.
אהבתיאהבתי
הי תומר, כתבתי תגובה מלומדת מאוד, אבל מזל שהיא לא התפרסמה (מסיבות לא ידועות) כי התגובה של קרן אפילו מלומדת יותר.
בכל מקרה, הפיצול ככל הנראה היה על בסיס וינייה שזה דבר מעניין בפני עצמו, והגיוני בפני עצמו. אם נזירים לא מסכימים על חוקי הנזירות הם בעצם לא יכולים לחיות יחד ולכן נוצר פיצול. קשה יותר להגיד את זה על נזירים שלא מסכימים על שאלות דוקטרינליות
(אני בהחלט יכול לחיות אתך, אפילו באותו הבית, למרות שאיננו מסכימים על כמה נקודות פילוסופיות. זה בגלל שאנחנו כן מסכימים מי שוטף כלי ומי מוריד את הזבל).
יש עדויות שנזירים שלא הסכימו על שאלות דוקטרינליות דווקא כן יכלו לחיות יחד בלי בעייה כל עוד חוקי המנזר נשמרו. זה במיוחד נכון לגבי מהאייאנה שלפחות בהתחלה לא היתה זרם נזירי בכלל, וככל הנראה התקיימה בתוך הסנגהא הישנה והטובה (מה שזה לא יהיה).
בכל מקרה זה לא אומר שלא יכול היה להיות פיצול סביב הנקודות האלה. אלא שמה שקרן מביאה מטה כניראה את הכף לטובת הדיעה ההפוכה.
לגבי הבודהה.
נכון שהבודהה שקייאמוני בתהרוואדה יכול לעשות קסמים והוא אדיר ונפלא בכל מני תחומים, אבל הוא בכל זאת אדם שנולד, סבל, מצא פתרון, התלבט אם ללמד, לימד ומת.
לעומת זאת במהאייאנה הגדילו לעשות והפכו אותו לשחקן כל יכול שמעמיד הצגה מושלמת לכבוד התלמידים שלו – בהצגה הזו הוא למשל משחק בן אדם רגיל שהתעורר למרות שבעצם הוא כבר נולד מואר. הוא על-זמני, וממשיך ללמד אחרי מותו. לסיכום, אני לא בטוח בכלל שהבודהה במהייאנה הוא יותר אנושי. אני חושב שהוא הרבה יותר חידתי, טרנסדנטי, ופחות אנושי.
וגם זה הגיוני על רקע העובדה שהתהרוואדה טוענים לשמר בודהיזם מקורי-הסטורי ושהמהאייאנה צמחה כמה מאות שנים אחרי שהמורה כבר לא היה בסביבה.
אהבתיאהבתי
בהנחה שאתם מביאים את קביעות המחקר האחרונות, קבלו את דברי כדרשנות תיאולוגית ותו לא.
אהבתיאהבתי
דבריהם של קרן ואסף הם מתוך הסוטרות עצמן. לאילו קביעות מחקר הם נזקקים, אם הכתבים מדברים בעד עצמם?
אהבתיאהבתי