זה כבר כמה שנים שמתגבשת אצלי הדעה שהקבלה היא אחת התקלות הקשות מהן סבלה היהדות: תורת סוד שמתפתחת במאה השלוש-עשרה (מאה שנה לאחר הרמב"ם, יותר מאלף ושש-מאות שנה אחרי הבודהה) ובמקום לכוון את האדם למודעות עצמית ולפתוח אותו אל המציאות האלוהית שבו ובעולם היא רוקמת מערך מטאפיזי אדיר על מני גופים אלוהיים שנמצאים לכאורה אי שם ומורידים את שפעו של הקב"ה אל העולם. הבעיה היא לא בנייה של מיתוס. הבעיה, כתמיד, היא הבנתו בצורה מילולית, וכך אכן הבינו, והאמינו, מרבית המקובלים [תיקון 15.1.08: ישנן סברות על פיהן מרבית המקובלים לפני האר"י דווקא חשבו שמדובר בסמלים, שמטרתם לעורר בנו חוויה רוחנית].
רק החסידות (אל אלוהים, מה היינו עושים ללא החסידות???), אחרי האסון של השבתאות (אסון שהוא בלתי נמנע אם מבינים באמת את משמעות המהלך הקבלי, שכן הוא מהווה את שיאו ההגיוני ביותר), הצליחה להפנים את כל הטררם התיאוסופי של הקבלה ולהפוך אותו לכוחות פנימיים ורבדים פסיכולוגיים, ובכך גם לזקק ולהעלות את החוכמה הרבה שאכן יש ברבדים הסימבוליים שלו. הנושא הגדול הזה ראוי לרשימה נפרדת כמובן (יש כל מני ז'אנרים של קבלה, יש בה גם עומק רב וכו'), וכעת נתמקד בפן קטן, אבל כזה שמהווה דוגמא נאה, של אותה תפיסת עולם קבלית ושל התוצאות המצערות שהיא מביאה. (למעוניינים בהסבר ראשוני על הקבלה כתופעה היסטורית ראו כאן)
כפי שכתבתי לא מזמן, במחקר חדש על איסור הוצאת זרע לבטלה מראה שילה פכטר כיצד מבחינתה של היהדות היה זה בתורת הקבלה שאותו חטא התנפח למימדים בדיוניים. בכוונתי להביא כאן כמה מהמקורות שהוא כותב עליהם כדי לסכם בצורה כללית מאוד את גלגוליו של החטא דרך גלגלי השיניים הקבליים.
כאמור, פכטר מראה כיצד בכתבי המקובלים השפע האלוהי עצמו הוקבל באדם לזרע, ועל כן השחתת הזרע נחשבה בעצם לקלקול של החיות הבאה מהאל. אותו שפע תחתון אינו נשפך לריק, אלא מתחבר לכוחות טומאה, כלומר לשדים ורוחות של הסטרא אחרא. בקבלת האר"י היה עניין רב לתאר לא רק את חטאי האדם, אלא גם את הדינמיקה האלוהית עצמה, ושם אנחנו מוצאים רמזים לכך שהבריאה כולה נחשבת לפליטה אוטואירוטית של האל.
ההתחלה
>
אבל נתחיל בעניין השדים. ר' יוסף הבא משושן, אחד מחבורת מחברי ספר הזוהר (המאה ה- 13 בצפון ספרד), כותב למשל (ספר טעמי מצוות, מצווה מ'):
סביב עטרה של ברית י' כיתות של מלאכי חבלה שהולכים לקטרג ולהוציא ש"ז [שכבת זרע] לבטלה, וכשיוצא אותו ש"ז באים ומתעטפים בו ונברא בו שד אחד.
בעוד אצל הנוצרים הוגי הסכולסטיקה מנסים לגלות את התשובה לשאלה המפורסמת "כמה מלאכים יכולים לרקוד על ראש סיכה", חכמינו ידעו לספר כי סביב ראש איבר המין הזכרי מצויים בדיוק עשר כיתות של מלאכי חבלה. אלו משתמשים בזרע הנפלט ללא בת זוג כדי לברוא שד נוסף. האמונה שזרע היוצא באוננות משמש מני שדים היתה מקובלת גם בהודו עוד לפני הספירה. מה שראוי לשים אליו לב כאן הוא שלא כוונת האדם היא כאן החשובה בהערכת המעשה, אלא המציאות החומרית. לכן אין כאן שום מקום להערכה פרטנית שמתחשבת בגופו של עניין ובכל מקרה בפני עצמו, אלא מבנה בינארי של שחור ולבן: אם שפכת זרע, הפריתָ את כוחות הרוע.
ר' משה די ליאון, מהבכירים שבמחברי ספר הזוהר, גם כן מתייחס אל הוצאת זרע לבטלה כחטא חמור ביותר. ב"ספר הרימון" הוא כותב כי "כל המוציא זרע לבטלה אינו רואה פני השכינה" (אני חייב לציין שזה קשקוש מוחלט) ועל כך שיש לשמור היטב על "האבר הקדוש ההוא" שכן "האדם הוא דוגמת האלוהי[ם]", ועל כן ברור ששימוש לא טהור באיבר הזכרי משפיע בצורה תיאורגית על האיבר האלוהי (שהוא ספירת יסוד). בספר "משכן העדות" הוא כותב זאת מפורשות:
[…] שלא יוציא זרע לבטלה יפגום האות וסוד שמו יה ויה, כי האות הזאת היא משפעת ומקיימת העולמות. וסוד שמו יה ויה הוא יסודו של עולם שמשם פורחות הנשמות העליונות וסוד המים הגנוזים מסוד השפעת המקור העליון הוא מקור חיים לכל העולם.
ומה קורה כאשר אכן מוציאים זרע לבטלה, מהו אותו הסוד?
והסוד בזה הוא דבר עמוק בסוד חכמי עליון הקדמונים, אמרו כי המוציא זרע לבטלה הוא נותן כח ועזר לצד אל אחר, והצד ההוא מקבל עניין תאוותו מתוך המקום ההוא שהוא סוד שמו יתעלה. והוא נותן כוח ועזר למולו ובסיבה זאת מתפשטת הטומאה ומתארכת לעולם.
כלומר המוציא זרע לבטלה אחראי להתפשטות הטומאה בעולם, וזאת מפני שהזרע שהושחת נותן כוח לצד השני, כלומר לסטרא אחרא. ראוי לציין עם זאת, שכפי שהסטרא אחרא עומד ממול לכוחות הקודש, כך גם החומרה שצמודה לחטא נגזרת מביטול הקדושה של המצווה – מצוות פרו ורבו. העמדה של ר' משה די ליאון היא ברורה (ומפורשת בספריו): הבעיה העמוקה באמת לדידו היא אי-העמדת צאצאים, שהיא, כדברי פכטר, "חטא כבד של פגיעה בזרימה האלוהית הפועלת בספירות". כלומר יש כאן התנגשות חזיתית עם הראייה היהודית המאוד "מחייבת עולם". הרעיון היהודי (החביב עלי ביותר) על פיו הבריאה היא מעשה חיובי וטוב מחייבת גם להמשיך את קיומו ולהרבות בבריאה. על כן האוננות היא חטא, ראשית כל לא כי היא מרבה שדים ומזיקים, אלא מפני שהיא מהווה מרד בבריאה האלוהית, בכיוון היצירתי של המציאות, והפניית הכוחות היצירתיים הקדושים לכיוון עקר (או טמא).
בספר הזוהר
ספר הזוהר לוקח את כל העניין צעד אחד קדימה ומחמיר מאוד את מימדי העבירה. על פי חלקים מסויימים בזוהר (הזוהר אינו כתוב כמקשה אחת, ועל פי המחקר כתבו את חלקיו השונים אנשים שונים בזמנים שונים, ולא על הכל הם מסכימים בינם לבין עצמם) אוננות היא חמורה מרצח, שכן רוצחים "הרגו בני אדם אחרים, וזה הרג בניו ממש, שפך דמים רבים" ועל כן "אין לך חטא בעולם שאין עליו תשובה חוץ מזה" (תרגום מא', דף רי"ט, עמ' ב'). המשחית את זרעו הוא אב הרוצח את ילדיו, וזהו החטא היחיד בעולם שאין עליו תשובה! בחלק אחר בזוהר נראה בברור את הגישה על פיה הזרע עצמו הוא קדוש, ועל כן כל בזבוז שלו הוא חטא – הכוונה של הגבר היהודי עצמו כלל לא משנה:
כל המוציא זרע לבטלה לא זוכה לראות פני שכינה ונקרא רע […] זהו מי שמוציא בידו או בדבר אחר […] ועל כן יבקש בן אדם מקב"ה שיזמן לו כלי כשר שלא יפגום זרעו. מי שמוציא זרע בכלי לא כשר פוגם את זרעו. ווי למי שפוגם את זרעו.
שימו לב: על פי הקטע הזה אפילו הוצאת זרע במקרה של משכב עם אישה, והיה והיא איננה כשרה, היא הוצאת זרע לבטלה! כלומר מה שמשמעותי הוא הזרע, ולא הכוונה של האדם, שהרי לא מדובר כלל באוננות. אבל למרות הציטוט הזה, רוב המאמרים בזוהר כן מתייחסים לכוונה של האדם. כך כשהוא קובע (חלק ג', דף ע"ו, ע"ב) שמי שמתעורר מתוך תאווה לנעמה (שדה מסויימת – כלומר מתעורר מתוך חלום אירוטי) ושוכב עם אשתו, הילד שיוולד יהיה שייך לצד הטומאה. כלומר התאווה הטמאה היא הקובעת, ולא המעשה עצמו (שהרי שכב עם אשתו הכשרה).
שלא כמו בנוגע למצוות אחרות, הזוהר לא נוגע בעניין הוצאת זרע במערכת הספירות, לא ברור על פיו מה נפגע בעולמות העליונים כתוצאה מהחטא, ואולי לכן מעמד החטא לא ברור. את הקישור המלא של הזרע לאלוהות יעשה האר"י.
אצל האר"י
האור האלוהי יורד מהאינסוף ועד לעולמנו
בקבלת צפת (המאה ה- 16) בעצם קודש הזוהר כספר קאנוני (ההתיחסות אליו היתה כאל מקור תנאי). באופן טבעי גם ההתייחסות המחמירה שבו לחטא הוז"ל אומצה ואף הורחבה. האר"י ראה בזרימת השפע האלוהי אל העולם מקבילה למהלך הזרע אצל הגבר, ולמעשה יש יסוד סביר להניח שכל הבריאה כולה נתפסה אצלו כהוצאת זרע אלוהית. על פי המערך המיתולוגי שיצר האר"י, האל שלח זרם של אור אל תוך חלל שהוא פינה מעצמו. זהו תהליך ההאצלה הידוע, שהשתבש אחרי השליש הראשון. "השבירה" היא שפיזרה את ניצוצות האור (החיובי) אל בין הקליפות של הדין (השלילי), וכעת עלינו, בני האדם, להעלות את אותם ניצוצות חזרה אל האלוהות (פירוט מהלך הבריאה על פי הקבלה הלוריאנית ניתן למצוא כאן).
בספר "עץ החיים" הידוע, כותב תלמידו הבכיר של האר"י, ר' חיים ויטאל על בריאת העולם, בא האל היה לבדו ולכן לא יכול היה להזדווג:
והנה הזווג הראשון שהיה בעת בריאת העולם היה ע"י נס בבחירתו יתברך וברצונו הפשוט […] ואמנם בפעם א' [=הראשונה] ובזווג א' נתעורר הזכר מעצמו בלתי התעוררות הנקבה ועלה בו רצון ותאוה להזדווג אפילו שלא היה עדיין בחי' מ"נ [=מיין נוקבין, שהם הנוזלים הנקביים המאפשרים את המשגל] וע"כ [=על כן] הזווג הזה הוא נעלם מאד […] כי לא היה עדיין אז נקבה נבראת בעולם וא"כ עם מי יהיה הזווג בעת שנברא העולם לכן הזווג ראשון ההוא היה ברצון העליון מחשבה מוחא עלאה [=מוח עליון] בסוד הרצון העליון שכולא דכורא [=שכולו זכר] ואין שם היכר נקבה והבן זה." (שער ל"ט, דרוש ב'. הנה)
כלומר הבריאה היתה נס, מפני שההפרייה היתה שם ללא נקבה כלל. יצירת האל התחילה במחשבתו ורצונו – זה מסתדר מצויין עם התפיסה הקדומה שמקור הזרע הוא במוח, ושהוא נושא איתו את חוכמתו של הגבר. אלא שמכאן יוצא שהאל פלט את העולם מתוך מעשה של עינוג עצמי, וזה על פי ההלכה מעשה בעייתי ביותר. למעשה, עד כדי כך בעייתי, שאולי משום כך לא צלח תהליך הבריאה והתחוללה אותה "שבירת כלים" אומללה! אכן, ויטאל משווה את אסון שבירת הכלים לזרע שיצא מבין אצבעותיו של יוסף הצדיק (על פי המדרש, כאשר התאפק לא לשכב עם אשת פוטיפר – למי שרוצה, הנה הדברים. לא הבאתי אותם כי הם עמוסים בלשון קבלית עד שקשה מאוד להבין מה בעצם נאמר).
השבירה, אם כן, היא תוצאה של הניסיון האלוהי להפרות ללא נקבה, כלומר של המצוקה של האל בכך שהוא רצה להשפיע שפע, אבל לא היה לו על מי ולמי. האל רצה לאהוב, אבל לא היה אף אחד מלבדו! במילים אחרות, הקטסטרופה הקוסמית שעומדת בבסיס הנעבעכיות של העולם היא תוצאה של ההוצאה לריק של הזרע האלוהי, שהיתה בעצם ניסיון נוגע ללב לשפוע אהבה בלי אהובה! מכיוון שבעצם לא היתה לו יתברך ברירה אלא לנסות וליצור ללא נקבה, אפשר לומר שהבריאה בעצם נידונה מראש לכישלון, אבל גם ברור שהמאמץ בכל זאת היה מבורך, שהרי נברא עולם (והיהדות רואה בבריאה דבר חיובי ו"טוב מאוד").
מערכת הספירות עם "זעיר אנפין" מסומן. מקור: הקליקו
אבל בעוד לאל לא היתה כל ברירה, לנו יש ויש, ועל כן שחזור החטא האלוהי בזעיר אנפין הוא דבר נורא, שהרי אנחנו ממשיכים את הכיוון השלילי של הבריאה, במקום לנסות ולתקנה. ראשית, כל עבירה שלנו משפיעה בצורה מקבילה על עולם האלוהות, ולכן היא גורמת שוב למעין הוצאת זרע לבטלה בעליונים. הנה:
אמנם נודע כי כל עבירה הנעשית למטה גורמת כנגדו למעלה וצריך להבין מה גורם למעלה והענין בקיצור כי כאשר ז"א [=זעיר אנפין, שהוא שש הספירות שמתחת שלוש העליונות, ומטרתם למשוך שפע מלמעלה אל המלכות] מתאוה לנוקבא [=מתאווה לנוקבא, שהיא כל כלי נקבי שזקוק לשפע, כמו ספירת מלכות או כנסת ישראל] כמ"ש [=כמו שכתוב] שאג ישאג על נוהו [ירמיהו, כ"ה, ל'] ולא מצאה למעלה בעולם אצילות כי הלכה בגלות למטה בבריאה אז אותו נשמה יוצאת מתאות הזכר בלי ציור נקבה ותיכף אז מזדמנת שפחה בישא בסוד ושפחה כי תירש גברתה לוקחת אותה הנשמה והבן היטב ותראה חומר העבירה מה גורם למעלה. (שער מ"ט, פרק ב'. הנה)
כלומר האור האלוהי מחפש זיווג אבל אינו מוצא, שכן גם כאן למטה אין זיווג. מה שקורה אז הוא הפריית ה"שפחה", כלומר כוחות הטומאה. יוצא מכאן שכמו שבבריאה השפע האלוהי הלך אל הקליפות (אחרי שבירת הכלים) גם באוננות זרע שלא מפרה נקבה הולך אל הסטרא אחרא, ועל כן מפרנס את עולם הטומאה:
נמצא שהמוציא שז"ל [=שכבת זרע לבטלה] גורם שאותם טיפות של הנשמות שעתידות לצאת ממנו בבחינת בנים שיתערבו בס"א [=סטרא אחרא] ושם יתלבשו בגופות הנעשות מסטרא דנחש אשת זנונים. ונמצא שהפך והחזיר הקדושה אל הטומאה והטוב אל הרע. (שער הכוונות, דרוש ז')
כידוע, על פי הקבלה מטרת כל המצוות כולן היא תיקון העולם, ואנחנו מבינים כעת שמדובר למעשה בתיקון התוצאות הנוראיות של החטא האלוהי הקדמון. התחום המיני הוא על כן החשוב ביותר, ובו התיקון הוא כמובן זיווג עם נשותינו הכשרות, שהרי בכך אנחנו מסובבים לאחור את זרם של זרע שיצא לבטלה, ומשתמשים בו כדי לפרות ולרבות, כלומר להמשיך את תהליך הבריאה, לטובה.
כאמור, בשביל האר"י התפיסה הזאת מקבלת מימד מאוד מאוד חומרי, והזרע עצמו, ולא הכוונה שמאחוריו, הופך לעיקר. כך, לא רק זרע המוצא לבטלה באוננות או בקרי לילה הולך אל הטומאה, אלא אפילו טיפות זרע עודפות בשאת ביאה כשרה! הנה:
צריך אתה לדעת שבשעת הזיווג, להיות שהוא מעשה בהמות ונתעורר תאוות הזימה, אזדמנית [=מגיעה] לילית שם ולוקחת הטיפה המתמצית מאבר הקדוש הנשאר בסדין ועושה מהן שדין" (ליקוטי תורה, פ' בראשית, ל"ט)
שדה האיומה לילית באה ומשתמשת בזרע שנשאר על הסדין כדי ליצור שדין. כלומר שדים. משום כך האר"י מפתח לחש מיוחד הנקרא "עטיפא דקטפא" שמטרתו להגן על הזוג המזדווג מפני לילית (למעוניינים, הלחש הוא: "עטיפא בקטפא אזדמנת שארי שארי לא תעול ולא תנפוק לא דידך ולא בעדבך. תוב תוב ימא אתרגישא גלגלוי ליך קראן. בחולקא קדישא אחדינא בקדושה דמלכא אתעטפנא"). כמו כן מורה האר"י להישאר כמה שיותר זמן בפנים אחרי הוצאת הזרע, ומי שאינו עושה כן "נקרא רשע" (פרדס רימונים, שס"ו).
נו מה? הרי אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, אבל מה נעשה שמי שנחשב (בטעות) כגדול המקובלים בכל הזמנים הוציא את מרצו על הבלים שכאלו? פלא שהגאון מוילנה לא ממש האמין שמרבית כתבי האר"י הם יותר מהמצאותיו הפרטיות? פלא שמאתיים חמישים שנה לאחר מכן היתה צריכה החסידות לנטרל את המימד המטאפיזי-חומרי של תורתו? אבל אנשים כל כך אוהבים שמספרים להם סיפורי בדים על אלוהים שזוהרו של האר"י לא נפגע וכיום עדיין מתייחסים לכל תג ותו של דבריו כאילו מדובר בתורה למשה מסיני. ומיותר לציין שלא היא. האר"י, הייתי אומר, שייך לאותם אנשים נדירים שחוש הדמיון שלהם כל כך מפותח עד שיחד עם חזון אדיר והשראה אלוהית משולהבת הם מסוגלים לברוא עולמות שלמים, עם הגיון פנימי משלהם, שמשקף מימדים עמוקים בהגיונו של עולמנו. במילים אחרות, הוא היה פנטזיונר, אבל כמו חלק ממנהיגי הגנוסטיקאים, יואכים מפיורה או רודולף שטיינר, וכמו סופרים רבים (טולקין ואסימוב הם דוגמאות זמינות) הוא היה פנטזיונר גאון.
ועד היום הזה
המימדים שתפסה הוצאת זרע לבטלה אצל האר"י הם באמת מיתולוגים, והבעיה העיקרית היא שעמדתו השפיעה דורות רבים אחריו. כך למשל, הרב משה גרף (שחי במאה השבע-עשרה וניבא שהגאולה תגיע בשנת ת"פ, כלומר 1720) גרס שמה שמעקב את הגאולה הוא אך ורק חטא הוז"ל! למעשה, כל מהלך ההיסטוריה נקבע על ידי אותו חטא. כפי שכותב פכטר במחקר שלו:
מתרקמת [אצל גרף] תמונה שלמה שכל כולה מושתתת על העוון של הוז"ל. דור המבול חטא בכך, אברהם ושרה תיקנו נפשות שנוצרו מכך, ער ואונן גרמו לנשמות בית דוד ומשיח להיות שרויים בקליפות, עקב כך זכו עמון ומואב להיות מוגנים, יוסף הועמד בניסיון וניצל, ישראל שירדו למצריים הם בבחינת הוז"ל, גלות מצריים נועדה לברר את הניצוצות שנוצרו בעקבות זאת, כל מהותו של בלק נבעה מאיסור זה, גלות יהודה ובניימין נבעה מכך, וכן הגלות האחרונה. קיבוץ מאסיבי כזה של מקורות הופך את המעשה למשמעותי מאוד בהיסטוריה היהודית בצורה שלא הופעה קודם לכן. (עמ' 230)
נהדר: הכל בגלל הוז"ל. ומה עדיין חסר כדי להשלים את התמונה? השואה כמובן. כן, היה גם רב גדול שחשב שאחד הגורמים לרציחתם של ששת המיליונים היה הוצאת זרע לבטלה. ר' אהרון ראטה, מייסד חסידות "תולדות אהרן" שנפתר שנתיים לאחר תום מלה"ע השניה כותב בספרו "טהרת קודש" ש
נתרבו פושעים מורדים המשחיתים זרעם רחמנא ליצלן […] עד שעלה קיטרוג הגדול בעוונותינו הרבים […] ונמסרנו בידי ארור עמלק ימ"ש להשמיד ולהרוג ולאבד […] כי כל ישראל הקדושים ערבים זה בזה. כי באם ישראל הקדושים נוטרין מדת יסוד [כלומר שומרים לא לאונן] אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם" (כרך א', י"ד)
מדהים לא? היה אפשר לחסוך את הטרחה של ועדת וינוגרד. ברור למה מלחמת לבנון 2 לא צלחה.
[בכתיבת הרשימה התבססתי בצורה נרחבת על מחקרו של שילה פכטר, "שמירת הברית: לתולדותיו של איסור הוצאת זרע לבטלה", שאושר לא מזמן בהצטיינות כחיבור לשם קבלת תואר דוקטור באוניברסיטה העברית.]
לולאת האל 
זכרתי שהתיאור הזה, של הבריאה כהוצאת זרע של האל, נשמע לי מוכר מאיפושהו. מזל שיש לך בצד את הקישורים למאמרים שלך ב-NRG: http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/646/002.html
כלומר, מיתוס הבריאה היהודי, כפי שאתה מתאר כאן, נשמע כמו הד של, או ראקציה (כי זה נתפש ביהדות כדבר שלילי) למיתוס הבריאה המצרי העתיק. אולי משהו שהתגלגל עם שבטי ישראל ממצרים ונשאר מודחק (או נסתר) ויצא רק מדי פעם בטקסטים שכאלו?
אהבתיאהבתי
לא מפתיע. הקבלה יסודה בכתות גנוסטייות שהושפעו לא רק מניאו פלאטוניזם אלא מדתות אליליות מקומיות. אחד המקומות שהן היו הכי נפוצות זה מצרים. הרבה מהבשורות הגנוסטיות בנצרות שהוחרמו ונחשבו כמינות חוברו במצרים.
אהבתיאהבתי
ראשית, עפ"י הקבלה אלוה-ים ברא את העולם מסיבה בדיוק הפוכה, על מנת ליצור את ה"אחר" אותו יוכל אלוה-ים לאהוב ואליו להשפיע. באותה רוח, אפשר לראות את הפן הפסיכולוגי שבאוננות כתחליף ליחסים כחוסר יכולת לקיים תקשורת אמיתית. אולי זה בדיוק מה שאלוה-ים ברא בעולם – היכולת ליצור קשר אמיתי עם ה"אחר".
שנית, על פי מה ששמעתי גם בחלק תרבויות ודתות המזרח האוננות נתפסת כשלילית מעבר להסבר הקצת פשטני (בכל אופן באופן בו הצגת אותו) של בריאת שדים.
אהבתיאהבתי
טוב לשמוע גם דברי חכמה וענווה, גם אם זה בתגובות ולא בגוף הכתבה.
אהבתיאהבתי
בכתבה לא תמצאי דבר של חכמה וגם לא ענווה
הכותב הוא אפיקורס שונא תורה
אנשים כאלה נידונים בכף הקלע ואין להם חלק לעולם הבא
וכל מי שמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה
הכותב הוא רשע מרושע שמלאיג על דברי חכמים
הוא מנסה להגיד שהאר"י הקדוש המציא את הדברים שהוא כתב חס ושלום
כל דבריו התקבלו משמים ומה שהוא כתב שהגאון מוילנא אמר עליו מה שהוא אמר שאמר חס ושלום
אלו דברי שקר והכותב יתן את הדין על דברים נוראים אלו על חכמי ישראל.
כמובן שאנו מטילים ספק ביהדותו של האפיקורס הזה.
אהבתיאהבתי
הכותב זה שד מזרע עמלק
אחד כזה צריך ומצווה לזיין
אהבתיאהבתי
זה מלאך חבלה של הסיטרא אחרא המפתה בכתבותיו יהודים מבולבלים כדוגמת הנחש שפיתה את חווה
זוהי מלחמת החושך באור – הטומאה כנגד הקדושה
הוא בעצמו יודע שהמשיח עומד להגיע , ..
אבל הם רוצים שנרד לשער החמישים של הטומאה בה יבוא המשיח בציווי השם להחריב את ישראל וכול מזימתם להשכיח את תורת ישראל על ידי עיוותים והסברים מטעים שאינם נכונים
הייצר נלחם עכשיו על חייו ורוצה שהקדוש ברוך יחריב את העולם בזכות הירידה לשער החמישים של הטומאה שזה השיא , ומתחת לזה אין עוד ,
כתוב בתורתינו הקדושה על שליחת המשיח או ״בעיתה״ ( בזמן שלה ) או ״אחישנה״(אזרז אותה)
אם ישראל עושים תשובה – אחישנה/ אזרז אותה ..
אם ישראל יעזבו את תורתי ויעשו במעשיהם כדוגמת הגויים
יגיע מצב שיבוא המשיח בתאריך מסויים שנקבע למעלה – תאריך יום הדין ( משהו שלא היינו רוצים שיקרה בטרם חזרו בתשובה כמה שיותר מנשמות ישראל המוטעות והטעות שאנחנו יכולים להציל ….
כול ישראל ערבים זה לזה ואנחנו המכבים בעזרת השם ננצח את המתיוונים האלה שמדפיסים את הזבל של המאמרים האלה
זה מניאק שד שצריך לשחוט אותו
אהבתיאהבתי
אנחנו הדור האחרון
ומי שכתב את הכתבה והשמיץ את הקדוש ברוך הוא
ופצע פיו על קדושי ישראל
הוא ערב רב
חייבים להלחם בערב רב
וללמוד זוהר כל יום דף
וכל רבני האמת כבר חתמו שחייב כל יום נער גבר אישה זקן וזקנה ללמוד לפחות דף אחד,מהזוהר הקדוש וככה אנחנו נלחמים בערב רב
כי הם יחד עם גוג ומגוג ושונאי ישראל
והם יודעים תמיד שיש לישראל שמירה מהשמים
והם לא ינצחו.
אבל אם ייתנו לנו להאמין בדברים שהעמלק הזה כתב ועם ישראל יתחיל להרהר בקדוש ברוך הוא ייתברך שמו לנצח.
אז ההשגחה מהשמיים תרד מעם ישראל ואז מה שלא הצליחו עשיו ופרעה והמן וכל מסעות הצלב ןהיטלר יימחק שמו לעד.
אז יצליחו במלחמה נגדנו
זאת מלחמה שאחריה העולם יגיע לתכליתו.
המלחמה הזאת היא בין האור לחושך
זאת מלחמת אמןנה
ואחים צדיקים שלי
אני מזהיר אותכם.
לכל היהודים יהיו הרבה הרבה נסיונות באמונה.ככתוב
ובחנתי כבחון את הזהב.
כמה בחנות זהב שהוא בודק בדיוק כמה שווה הזהב והאם הוא אמיתי.
ככה הקב"ה ייבחן כל יהודי
אז מעכשיו תגידו לעצמכם
"אני מאמין באמונה שלמה באלוקים ושכל דבר שקןרה הוא לטובתי ורק מאהבה. כי חשבונות שמים אני לא יודע אבל כל דבר קטן שקורה זה,רצון ה' ואני מקבל באהבה גדולה את הטוב וגם את הייסורים כי הכל בשבילי מאהבה אליי
עדיף ייסורים כאן ולא ביום הדין הגדול והנושא"
אהבתיאהבתי
חיכיתי שיהיה פירוט על אוננות נשים.
העולם שנוצר על מנת לאהוב את האחר נשמע רעיון יפה, פשוט יותר בשבילי. אבל לא בשביל כל אחד.
אהבתיאהבתי
מאוד.
אהבתיאהבתי
תומר יקר
תהיה בריא
ענווה זו מידה חשובה, אולי את אחת העבודות שלך תעשה עלייה זה יכול לתרום לך רבות.
אתה יכול לא להסכים עם גדולי המקובלים , מגוחך משהו אבל בסדר זכותך , לומר על דברים שטויות ולזלזל באופן כזה , לי גורם לזלזל בך, גם אם היה לך מה לחדש אינני רוצה לקבל ממך דבר, ועם רמת יהירות כזו אני לא בוטחת במילה שאתה אומר.
ישנם אנשים שהצליחו לקדש את החלק הגשמי שלהם, זה מאפשר לצאת מהעולם ולראות עולמות רוחניים , להגיע לשורשי הדברים. הם לא נוחים לנו בני האדם, לא משרת את האגו שאנו כו אוהבים ואת התאוות שאנו מזוהים אתם כאילו הם אנחנו.
גם לי לא היה נוח ועדיין הרבה מדברי החכמים, מההלכות, הצניעות, אף מכך שרוב רבבות ההלכות נכתבו בידי גברים. ונלחמתי וביקשתי אמת..
( ביקשת פעם אמת? לא את האמת שלך, או את ההתחכמויות וחוכמות שלך, את האמת לאמיתה, לא זוכים בה מהר , שנים צריך לחזר אחריה, כזה זה עם הנשגב, עם הזח שצריך להישאר מוגן ולכם עטוף בקליפות, רובנו נתפלש בקליפות ונבנה עליהם טילים של תאוריות, מעטים יתמידו לבקש את האמת הפנימית ..ובסוף יפתח סדק קטן.. ומתחילה דרך.. ככל שמזדככים היא מתקדמת – זיכוך עיקרו ענווה, ביטול, השלת העצמי המדומה ותפיסותיו אל פני משהו גדול יותר) ..
אז הסכמתי לותר על התיאוריות האינדיווידואליות שלי שיכלו להסביר לי באופן שמתאים ותואם לי את הרוחניות , ואת הפחד של ההם הגדולים מעוצמה נשית ושכאלו….
ועדיין הרבה דמעות וכיסופים ירדו כי היה רצון כנה לאמת לאמיתה. ולא לא זכיתי בה עדיין… הדרך ארוכה … אך כן זכיתי בסדקים , ברסיסים ובענווה, וידיעה שישנם דברים שטרם יש לי כלים להבינם או לקבלם, זה לא סותר את אותם, וענווה לדעת שהגדולים שהתוו דרך של אלפי שנים שהייתה כאן הרבה לפני שהגעתי ותהייה הרבה אחרי שכל גופי בצורתו, יכלה מהעולם, ראו רחב וגבוהה. להילחם בכך זה בזבוז אנרגיה וסוג של אוננות , זה מה שחוויתי מהכתבה בעצם – אוננות אינטלקטואלית, מחכמים קוראים לזה. לקחת ניצוצות של קודש , ידע טהור, פסוקי חוכמה עתיקה, להשפריץ אותם סביב, בזלזול , ללא ערך , ללא כבוד, ללא הבנה מה אני פועל בעולם? רק כי יש לי הנאה רגעית בדבר, כי זה מגדל לי את האגו, הנה אני קיים, יש לי אתר וידע ואני מזלזל בגדולים מימני בעזות נפש. מי שגדול באמת לא צריך לדרוך על אחרים ולהקטין אותם.
יש אגדה של רבי נחמן על בן שפחה ובן מלך שהתחלפו…
יש לך רצון לגעת באמת , אחרת לא היית פונה כלל אל הסוד והפנימיות , אבל אם כבר הגעת לכאן תנסה לפגוש, לבקש , ולא בכוחות אחרונים על תפיסות מוגבלות שנוחות לך.
זה נכתב מאכפתיות , מקווה שיתקבל באופן זה. אולי היה חד , כמו שחוויתי מהכתבה שלך.לא מצאתי מייל לשלוח זאת לא בפרהסיה, יש עניין לא להכלים פני אדם בציבור , אולי זה לא בפנים , אולי זה מקובל ככה בתגובות ואף רצוי? אולי זה זה כנגד זה, כי היה הרבה כלימה על גדולים בכתבה שלך, בכל אופן ככה זה יוצא. מחילה באמת אם זה מכווץ ולא נעים, מקווה שיפעל לטובה. כל טוב
אהבתיאהבתי
שולמית יקרה – תגובתך נעימה לקריאה וחשובה ביותר, ותודה רבה לך.
לכותב הכתבה – אתה יודע, יש אנשים שמתאמצים להגיע למטרה בחיים,
הם מרגישים שללא המטרה הזו, חייהם מבוזבזים, על מנת להגיע למטרה הם נעזרים בספרים, באנשי רוח, עוברים משברים – נופלים וקמים, נופלים וקמים.
ואז פוגשים בכתבה המלומדת שלך.
בכתבה אתה ״שופך״ ידע רב.
בכתבה אתה לוקח מאותם אנשים את חשיבות המטרה, אתה מזלזל בה.
לא רק שהם צריכים להתאמץ להגיע למטרה, עתה הם צריכים להתאמץ לעבור את המכשולים שצצים מתוך הכתבה שלך, שמחלישים אותם, שמחזקים את הספקות שלהם.
האם אתה יודע כמה בתים נהרסים בגלל עוון זרע לבטלה ?
כאשר הגבר כבר אינו מוצא את אשתו כמקור לסיפוק…
האם אתה יודע כמה זוגות מתגרשים כאשר הגבר מזלזל באישתו ופונה לספק את יצריו יום ולילה באתרי הפורנו ?
האם אתה יודע כמה עצבות יש במעשה שפיכת הזרע שאתה כ״כ מזלזל בו ?
האם הרגשת את תחושת הטומאה והריחוק מבורא עולם בזמן שפיכת זרע ב״כוחות עצמך״?
תחשוב לפני שאתה מבטל במחי יד את אחד המעשים
החשובים ביותר שיכול וצריך כל גבר – על מנת להתעלות מעל האגואיזם שלו…
אהבתיאהבתי
בהמשך לתגובתי, להלן הציטוט מאת הרב לייטמן:
"בקשר להוצאת זרע לבטלה, זה ודאי דבר מאוד חמור על פי הקבלה…אם ניקח את הספר "שער הכוונות" של האר"י, כתוב בו שאדם הראשון, תוך מאה עשרים שנה שחי, עוד לפני שהמשיך, כבר היו לו כל העבירות האלו.
ומה חוכמת הקבלה מתכוונת?
הרי "אדם הראשון" אנחנו מתכוונים לנשמה. אז קבלת ה"אור העליון" לא בצורה הנכונה, כמו שבעולם שלנו קבלת התענוגים בצורה האגואיסטית, בניצול האחרים, בשנאת הזולת, בזלזול בזולת, נקראת "גניבה". כתוב, "אדם הראשון גנב היה". או היא נקראת "מִרמה", וכן הלאה.
אז כל הצורות האלה שאדם לוקח לעצמו, זה בעצם נקרא שהוא מוציא את הזרע, זאת אומרת, מושך את האור הזה "לבטלה". לא כדי להשפיע אותו חזרה למערכת הנשמות ולבורא, אלא לעצמו. וודאי שבצורה כזאת, כתוב שאז זרע נופל על הקרקע, על האדמה, ואז יוצאים כל מיני שדים, רוחות וכל מינֵי. יוצאים מזה כוחות רעים, היְינו כוחות אגואיסטיים שמתרבים באדם…
ובמקום זה יוצא שאתה מזלזל בהזדמנות הזאת, ובכך מוציא לבטלה את ההזדמנות שהבורא נותן לך. זה באמת דבר חמור ביותר שיכול להיות כלפי כל מטרת הבריאה. ולכן העבירה הזאת היא יסוד של כל העבירות"…
ולאור הציטוט של דברי הרב לייטמן, אוסיף:
אמנם הרב לייטמן מדבר על התקדמות רוחנית אך לשם כך אנו חיים בגוף גשמי.
לכן חלק גדול מהמצוות הן גשמיות וקשורות לגוף: טהרה, תפילין ועוד.
וכמו כן איסור הוצאת זרע לבטלה…
אהבתיאהבתי
מצטער, אבל אני עומד על כך שאין שום רע באוננות. כמובן שלא כדאי להתמכר ולהגזים, כמו בכל דבר. אבל מדי פעם לאונן זה בריא וטוב. מניסיון.
אהבתיאהבתי
למה מגוחך? הרבה מגדולי ישראל דחו את הקבלה או הגבילו את העיסוק בה. מה גם שיש גדולי מקובלים שחלקו על האר"י ולמדו אחרת.
אהבתיאהבתי
אלוקים אדירים, כמה הבלים מוחלטים ויומרניים יש בקבלה.
כמה מטפורות ואלגרויות צרות אופקים על הקיום האנושי כמרכזי לבריאה החומרית.
כל הכבוד על הסקירה המעמיקה.
נקודת האלוהים במח מייצרת חיבה לאינסופיות ולמטא-הכללות, אך איך משכנעים אנשים עם נטייה פילוסופית שחכמת הקבלה, עם כל הכבוד, היא הד-0צל עמום של חכמת העולם הגדול.
איך מוציאים חרדים גאים מבערותם?
אהבתיאהבתי
תומר יקר שלום ושבוע טוב.
הילכתי במשעולי יצירותיך (זו והקודמות), ורציתי לשאול מדוע אתה רואה את האר"י כמישהו בעל דימיון מפותח ולא כגדול המקובלים, או בכל אופן, כאחד מהם.
תודה.
כמו כן קראתי את דבריך על אברהם אברהם, ורציתי להוסיף – אברהם עונה למלאך ה' הקורא אליו "הנני", שזו עדות ברורה מאד להיותו נוכח בנוכחות מלאה גם בשעה הקשה ההיא.
שלוש פעמים הוא אומר "הנני" – פעם בתחילה – לאלהים הקורא אליו לנסותו, פעם במהלך המסע, ליצחק, ופעם למלאך ה' לפני השחיטה.
השאלה היא האם המלה "הנני" זהה בשלושתם, או בעלת גוונים שונים. אולי אכתוב על זה פעם.
תודה, ושוב שבוע טוב.
אהבתיאהבתי
ודאי שהאר"י הוא אחד המקובלים, ואפילו אחד הגדולים. אמרתי שלא? מה שאמרתי הוא שגדול המקובלים הוא לא (לדעתי כמובן). כמעט כל צדיק חסידי גדול עדיף ממנו, ומהסיבה הפשוטה: החסידים התעניינו בתיקון רוח האדם. האר"י התעניין בבנייה של מיתוס מטאפיזי (וזה אפילו בלי לדבר על כל תורת השדים והמזיקים המיותרת הנ"ל).
אהבתיאהבתי
תומר היקר תורת הארי מדברת על זיווגים ומטרתה איחוד ספירת היסוד היא שמאפשרת את החיבור ולכן בפנימיות הדברים הבעיה היא בניפרדות ובאנוכיות הצגת הסמל בצורה פשטנית מעוותת את האמת ודי למבין
בתחילת כל ספר קבלי מודגש שאין ליראות את הסמל כאמת אלא רק כדרכו של נברא להתבונן ולשער זה הרעיון של המימדים שיש בכתיבת הזוהר עפי מדרגתך קריאתך והבנתךהם נחשפים לפניך ואכן למתמידים נגלים חידושים בכל קריאה נוספת ראה את מחקר הזוהר …
אהבתיאהבתי
התוכל להסביר לי בבקשה מה הפירוש בפנימיות של השדה לילית? ושל השדה נעמה? ושל המשפט: "צריך אתה לדעת שבשעת הזיווג, להיות שהוא מעשה בהמות ונתעורר תאוות הזימה, אזדמנית לילית שם ולוקחת הטיפה המתמצית מאבר הקדוש הנשאר בסדין ועושה מהן שדין"? ולמה צריך הגבר להיזהר על כל טיפה של זרע גם בשעת משגל עם אשתו?
אשמח מאוד להבין איך ולמה המילים הללו הן סמלים.
אהבתיאהבתי
כמו תמיד מנוסח ומנומק היטב.
אבל רציתי להפנות את תשומת לבך והקוראים להיבט סוציולוגי מרתק בנושא שנכתב כרומן. כשקראתי אותו לראשונה, היה נראה לי שהוא דמיוני לחלוטין, אבל בעקבות קריאת הדברים כאן, הבנתי אותו הרבה יותר נכון.
הנה הלינק לסיפור על התמודדות של גאון חרדי עם כל הלבטים הרואים בגופו ביטוי לאל:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2292606
אהבתיאהבתי
גועל נפש וחילול הקודש נושאי סודות הקבלה,
ממליץ לכם לקרוא את כתביו המדהימים של הרב יחיא קאפח
כנגד המיניות בקבלה. מדהים ותענוג צרוף ומזוקק.
הוא הוקע, הוחרם וכולי – אבל צדק.
לחזור ללמוד רמב"ם.
אהבתיאהבתי
אמר גואל רצון, וגאל את רצון נשותיו אחת אחרי השנייה. אפילו קיעקע עליהם (לא יהודי!), מיני סממני מאזו, בהמלכת המאסטר.
אז מה, הוא קדוש? אולי.
אני לא שולל. אך נראה לכאורה שכמו שאמרת, השראה אלוהית עם גאונות ורבלית וסינסתזית יכולה ליצור עולם שלם של רוחות וסמלים שתנהיג עם שלם.
טרנס מקאנה אמר שעלינו להחזיר למין האנשיו רעיונות בינוניים, לא קטנים מדי, ולא גדולים מדי, במסענו לעולם הפסיכודלי.
הייתי במרכז הקבלה הגדול בתל אביב לא מזמן, והופתעתי עד כמה נשות המקום סגורות רגשית מסתם לתת למטייל לשוטט, נעולות ברוטינות כה הדוקות עד שהם הזכירו לי למה הם מתקראים "חרדים". הכל ממוסחר בצורה יוצאת דופן, מדפים וארונות עמוסים בספרים, קמיעות ופתקים עם לחשים. הכל מתומחר.
ועבדות המקום מרגישות עצמן מוארות מאדם, לבביות וחינניות כל עוד אתה בפרוטוקול, ועם סרט אדום כל אחת מהן.
להרחיק שדים, כמובן.
אם אלוהים יסתובב חי כאדם בבית הקבלה המרכזי, האם מישהו יזהה אותו?
אני רואה אמת, ואני הוא האור. הבורא המוחלט של כל חווית המציאות שלי.
אוקי, ועכשיו?
ביטול האוננות האינטקטואלית, או לפחות החלפתה בקואצ'ינג לשיפור יכולות הבריאה בעולם?
עשייה כבודיסתווא למען העולם?
הבראה של תחלואיו ע"י הנדסה של מבנים חדשים בחברה האנושית?
לתת לעם את היכולת להחליט מה הם רוצים?
אני מקים דת, שכל מטרתה תהייה בריאה הדרגתית ומשותפת של גן עדן עלי אדמות.
אהבתיאהבתי
רק אל תחשוב שאי פעם נגיע אל המטרה.
אבל הדרך, היא כמובן חשובה חשובה.
אהבתיאהבתי
אני פשוט חייב להודות לכותב/ת המאמר , עד שלא קראתי דברים אלה מהקבלה לא יחסתי מספיק חשיבות לעניין וחומרתו , למרות שהכוונה לא הייתה לכך במודע זכותכם ענק שהעברתם מסר חשוב המשיכו כך!!!!
אהבתיאהבתי
לפי דברי הרב לייטמן אין שום קשר בין האוננות הפיסית לאוננות בשפה הרוחנית
תבדוק את העניין תגלה דברים חדשים גם לפי הקבלה והזוהר
ערוץ 66 הרב ד"ר מיכאל לייטמן
אהבתיאהבתי
אחלה, רק אנא תן לינק ספציפי.
אהבתיאהבתי
לכותב הכתבה:
קודם תלמד ש"ס
ואחרי זה תלמד לפחות שנה תורה על דרך הרמז וקצת פשט שממילא תבין
אבל בכל זאת תקרא פירוש של רשי או של אור החיים הקדוש.
ואז תפנה לעולם הקבלה.
אם הייתה לומד רמז ופשט על הרגעים לפני קריעת ים סוף
ועל חטא העגל.
ואז לומד מספר הזוהר כל פרשה ופרשה בפני עצמה הזוהר. היום יש מתוק מדבש
בלשון קלה להבנה.
רק אז תפתח ספרי מקובלים .
לך למישהו שילמד אותך…
יש את הרב מאיר אליהו.
הרב משה ארמוני
הרב יצחק כהן ועוד.
כי כתבת ערימה של שטויות וכתבת אותם על הדרך הגשמית.
ואני הכי הזדעזעתי. שכתבת ואני מצוטט
"השבירה, אם כן, היא תוצאה של הניסיון
האלוהי להפרות ללא נקבה, כלומר של המצוקה של האל בכך שהוא רצה להשפיע שפע, אבל לא היה לו על מי ולמי"
אתה באמת שם לב,ומאמין למה שאתה כותב?! האל היה במצוקה כי לא הייתה לו נקבה להפרות כבר נכשלת..
האל במצוקה???
אלוקים אין לו סוף או התחלה אין לו גוף או דמות הגוף.לא פנים ולא צורה. אלוקים לא,משהו גשמי.
בגלל שלא,היה לא נקבה להפרות נשברו הכלים.??!!!".
אחי תלמד כמה שנים כי אתה מכשיל כאן עבירות קשות הרבה אנשים ואת עצמך במיוחד.
תקרא ספר בראשית בחומש
על היום שנקרא האדם.
וזה שיש,לך יכולת לכתוב יפה בצורה כריזמטית אך מתנשאת זה לא הופך את הדברים שכתבת לנכונים
ואם כבר קרא גם את הסיפור על נרקיס מלך הביצה
אהבתיאהבתי
לא נזהרת בדבריך…
אתה יכול להטעות הרבה אנשים, שיחשבו שבורא עולם לא יכל לברוא עולם עם תיקון מלא.
זה לא שבורא עולם לא הצליח ובגלל זה קרה "השבירה" אלא זה כמו שאומרים "מחשבה לפני מעשה" , זו הייתה המטרה של בורא עולם לעשות שבירה ועל ידי כך שבני האדם יתקנו את "השבירה" (כביכול דבר שהוא צריך שהם יעשו בשבילו כי הוא זה שגרם לזה) תהיה לו סיבה להביא להם שכר, שכר שמגיע להם באמת ולא בנדבה.
כך שאנחנו רואים את היסוד הברור שהנחילו לנו חז"ל שנבראנו בעולם הזה כדי לעמול ולקבל שכר בעולם הבא, שלא נקבל אותו בנדבה ונתבייש בו.
למה בורא עולם בכלל ברא את הבושה ולא יכל לתת לנו שכר בלי שנתבייש?
אם הייתי מבין כל דבר שהוא עושה,הייתי חכם כמותו – ואני לא כזה.
לכן אני מבין למה אני לא מבין אותו,כי הוא אלוהים ואני רק בן אדם.
המשך יום נעים..
אהבתיאהבתי
איך אפשר שה' יסלח על זרע לבטלה ?
אהבתיאהבתי
עשיית תשובה על זרע לבטלה : קריאת התיקון הכללי, ( עם כוונה ) עדיף מיד אחרי מעשה וטבילה במקווה/ מעיין- לא קטנטן / ים/ כינרת . משחררים את כל ניצוצות הקודש מהסיטרה אחרה. התיקון הכללי אלו עשר מיני ניגון של דויד המלך מספר תהילים , שרבי נחמן גילה את הצירוף והפיץ, הוא שילם על ההפצה, של אור גדול כול כך של תיקון ותשובה, בחיי היקרים לו. אבל הוריד אפשרות תשובה לדור אחרון.
גם אחרי זמן רב אם עושים תשובה, משמע ווידוי אל מול השם יתברך, צער ( צער וכאב רק בדקות המוגבלות בם מדברים החטאים- משמע החטאות, אל מול השם, לא טוב לדבוק בצער כלל אלה להיות בשמחה, ועוד יותר שמח כשאנו עושים תשובה ומתקנים) ולקיחה לעתיד לנסות לא לעשות זאת שוב, ואז טבילה ו קריאה של התיקון הכללי. יש שיאמרו ואף יעידו על עצמם ועל המהפך שהתחולל בחייהם , שללכת לצדיק , לדבוק בו משמע ללמוד את תורותיו, זה העוזר בתשובה, ויש שיאמרו שאומן , אומן ראש השנה – מאפשרת תשובה שלמה. .. כמו כן יש ספר שאיני זוכר את שמו שאומר שאין תשובה על זרע לבטלה, אך עצם כך שאנו דורשים ומתפללים ומתחננים לתשובה למרות שאינה קיימת, יוצר את התשובה( כי תשובה קדמה לעולם) ואז הדרך שם זה להתחיל בצום תענית של יום אחד, כשאומרים אל מול השם יתברך את הכוונה לעלות את כל ניצוצות הקודש – יש תפילת כוונה כזאת בפתיחה של התיקון הכללי. ובמהלך אותו החודש לקרוא שלוש פעמים את כל ספר תהילים. זה לא פשוט! עם זאת זה אור גדול , רק מי שיצא למסע כזה של ספר תהילים שלם רצוף, עם כוונה וענווה, ( ולא חייב רצוף) מכיר את האור של דויד המלך , אור גדול שלא שייך בעולמנו.
בהצלחה – זאת עבודת קודש ממש. מעניין אם כותב הכתבה ישאיר את התגובה הזאת או שהיא יותר מידי יהודית בשבילו?
אהבתיאהבתי
תראה תומר, אני אנהג בכבוד בלשוני שמא ת״ח ותורה הרבה שוכנת בלבך.
ראשית רציתי לדבר על גישתך לספר הזהר כספר שחבורת אנשים מאד מופרים בדמיון חיברוהו, שכן הדבר מקובל על מיעוט מוחלט של רבני ישראל במרוצת הדורות, שכן אולי דעתם מכרעת היות ורוח קודש היית בקרבם.
מלבד זה ששכת לציין עובדה זו, שחכת עוד דבר, חכמת הקבלה שהיא הפילוסופיה היהודית העמוקה ביותר שהיא חדרי המלך כמ״ש, הביאני המלך חדריו.
היא היית נסתרת במשך כל הדורות וכן שמה הנרדף הוא תורת הנסתר. אמנם נראה שבדיוק משום אנשי מדע שכליים שטחיים יגיעו לתוכנה הקדוש שהיא כן, מר תומר תורה למשה מסיני משום העובדה שאף חידוש תורה שאומר אדם לחברו נאמר למשה מסיני, בהתאם לעובדה שרוב מוחלט של חכמי ישראל הסכימו והביעו יראה יתרה לספר זה, וככלל לתורה זו, יחללו את *משליה* ויגשימו אותן ברוב עזות מצח.
שאף בספר הזהר עצמו מובאים סיפורים על גילויי סודות תורה לעמי הארץ ועונש המגלים סודות אלו.
לא מעט מוזכר עניין משליה כגישה בסיסית לספר הזהר, ולתורה הזו ככלל.
אמנם במרדנות יתירה בחרת להתייחס לכך בלעג ולבטל דברי חכמי ישראל בלא להניד עפעף.
נמצאת שיטתך כולה מבוססת על הגישה לנגד החטא הזה לעיל.
אמנם אם היית מתבונן בחטא באופן אמיתי ומזוקק היית מגלה כי הוא אולי הכי קשה מבין כל החטאים לשומרו.
מכלל שכך, נמצא שחומרו חמור מסתם לחתוך נייר טואלט בשבת בחתכים המיועדים לכך.
אולי עוד דבר שילמד אמנם זכות עליך, אינך מכיר בעצמת חכמי ישראל שכל דבריהם כגחלי אש, ובשפיכת נוזל מוח שאינו מזוקק כלל אתה מכבה גחלתן בזלזול, ובלעג מתייחס לדבריהם.
נמצאת ברוב גאון, מזלזל ומוריד שאול חומרת חטא נוראית אף מוסרית פילוסופית פשוטה כמאמר הפילוסוף עמנואל קאנט כי: "אוננות היא הפרה של חובת האדם לעצמו… וללא ספק נוגדת את המוסר בדרגה הגבוהה ביותר".
נמצא שאין רוח היהדות באופן ספיציפי רואה בחטא זה יסודי מאד אלא סתם אנשים חושבים ומתבונננים לכשלעצמם.
אני בראשית תשובתך מוחק מאמר זה ומפרסם התנצלנות ראשית בזלזול בדברי אלוקים חיים לדעת, שוב, רוב חכמי ישראל במרוצת הדורות להוציא את הרמב״ם שלא הכיר בזו התורה כלל, הסכימו ואף כנ״ל הביעו יראה יתירה בלימודה.
ולשלב השני הייתי פונה למידת הענווה ולענו את עצמי שמי שאינו בעל סמכות למוטט תורות ביהדות שבעלת אלפי שנים של תפארה גם אם חלקים אינם מובנים על בוריים היטב.
ואת שאלותיך החשובות לך שאל רב המתמחה בתחום הקבלי מה שנקרא ״מקובל״ ויענה לשאלתך ומי יתן וישביע נפש שוקקה, ונפש רעבה ימלא טוב.
כל טוב, חזק ואמץ בתורה בדרך ענווה כיסוד כללי לדבריה, בהצלחה.
אהבתיאהבתי
7/0PM
תראה תומר, אני אנהג בכבוד בלשוני שמא ת״ח ותורה הרבה שוכנת בלבך.
ראשית רציתי לדבר על גישתך לספר הזהר כספר שחבורת אנשים מאד מופרים בדמיון חיברוהו, שכן הדבר מקובל על מיעוט מוחלט של רבני ישראל במרוצת הדורות, שכן אולי דעתם מכרעת היות ורוח קודש היית בקרבם.
מלבד זה ששכת לציין עובדה זו, שחכת עוד דבר, חכמת הקבלה שהיא הפילוסופיה היהודית העמוקה ביותר שהיא חדרי המלך כמ״ש, הביאני המלך חדריו.
היא היית נסתרת במשך כל הדורות וכן שמה הנרדף הוא תורת הנסתר. אמנם נראה שבדיוק משום אנשי מדע שכליים שטחיים יגיעו לתוכנה הקדוש שהיא כן, מר תומר תורה למשה מסיני משום העובדה שאף חידוש תורה שאומר אדם לחברו נאמר למשה מסיני, בהתאם לעובדה שרוב מוחלט של חכמי ישראל הסכימו והביעו יראה יתרה לספר זה, וככלל לתורה זו, יחללו את *משליה* ויגשימו אותן ברוב עזות מצח.
שאף בספר הזהר עצמו מובאים סיפורים על גילויי סודות תורה לעמי הארץ ועונש המגלים סודות אלו.
לא מעט מוזכר עניין משליה כגישה בסיסית לספר הזהר, ולתורה הזו ככלל.
אמנם במרדנות יתירה בחרת להתייחס לכך בלעג ולבטל דברי חכמי ישראל בלא להניד עפעף.
נמצאת שיטתך כולה מבוססת על הגישה לנגד החטא הזה לעיל.
אמנם אם היית מתבונן בחטא באופן אמיתי ומזוקק היית מגלה כי הוא אולי הכי קשה מבין כל החטאים לשומרו.
מכלל שכך, נמצא שחומרו חמור מסתם לחתוך נייר טואלט בשבת בחתכים המיועדים לכך.
אולי עוד דבר שילמד אמנם זכות עליך, אינך מכיר בעצמת חכמי ישראל שכל דבריהם כגחלי אש, ובשפיכת נוזל מוח שאינו מזוקק כלל אתה מכבה גחלתן בזלזול, ובלעג מתייחס לדבריהם.
נמצאת ברוב גאון, מזלזל ומוריד שאול חומרת חטא נוראית אף מוסרית פילוסופית פשוטה כמאמר הפילוסוף עמנואל קאנט כי: "אוננות היא הפרה של חובת האדם לעצמו… וללא ספק נוגדת את המוסר בדרגה הגבוהה ביותר".
נמצא שאין רוח היהדות באופן ספיציפי רואה בחטא זה יסודי מאד אלא סתם אנשים חושבים ומתבונננים לכשלעצמם.
אני בראשית תשובתך מוחק מאמר זה ומפרסם התנצלנות ראשית בזלזול בדברי אלוקים חיים לדעת, שוב, רוב חכמי ישראל במרוצת הדורות להוציא את הרמב״ם שלא הכיר בזו התורה כלל, הסכימו ואף כנ״ל הביעו יראה יתירה בלימודה.
ולשלב השני הייתי פונה למידת הענווה ולענו את עצמי שמי שאינו בעל סמכות למוטט תורות ביהדות שבעלת אלפי שנים של תפארה גם אם חלקים אינם מובנים על בוריים היטב.
ואת שאלותיך החשובות לך שאל רב המתמחה בתחום הקבלי מה שנקרא ״מקובל״ ויענה לשאלתך ומי יתן וישביע נפש שוקקה, ונפש רעבה ימלא טוב.
כל טוב, חזק ואמץ בתורה בדרך ענווה כיסוד כללי לדבריה, בהצלחה.
אהבתיאהבתי
שלום תומר
דברים נפלאים בעיקרם
1 אם תואיל בטובך להמציא מקור אצל קבלת האר"י ששבירת הכלים היא בגלל שלא היה נוקבא
2 ושיש התייחסות לזה כ"חטא" (כביכול)
3 כבר שנים אני מנסה להבין למה החמירו חכמי ישראל (במשנה ובתלמוד שלא ידעו את הקבלה) כל כך בהוז"ל אם יש לכ הסבר אנא הבינני
בתודה מראש
אהבתיאהבתי
די ליאון לא חיבר את הזוהר
אתה מפיץ שקרים של בעלי אינטרס ..
די ליאון הדפיס את הזוהר
אהבתיאהבתי
דה לאון מת ב-1305. הדפוס הומצא בשנת 1436.
אהבתיאהבתי
אתה מתייחס אל גדולי ישראל בזילזול משווע כאילו היו חברים שלךאני מוחה על כך נמרצות. כל הגישה אל הנושא היא לא ברגישות מתאיה למסורת ישראל, אלא לחוקרי מקרא או מבקרי מקרא שאף פעם לא היו שם רק ביקרו והלכו….
אהבתיאהבתי
ר' נחמן הבין, כנראה, את האבסורד בגישה המחמירה ויצר את התיקון הכללי, כדי לשחרר את "העבריינים" מהאימה שהקבלה מטילה עליהם. והדבר דומה לכמה מהתנאים הדנים בחלומות ארוטיים במסכת ברכות, כמו "הבא על אשה מאורסה בחלום יזכה לתורה – תורה נתן לנו משה מורשה קהילת יעקב – אל תקרא מורשה אלא מאורסה" (או משהו דומה…. מהזיכרון).
אז נתנחם בכך שהיו מחכמי ישראל שהייתה להם אירוניה מסוימת, ונקווה שיהיו גם בימינו…
אהבתיאהבתי
לאדם החוטא קשה להתרומם מדרגת תחתוניות וחוטא הגאוותן יש צורך להצדיק את מעשיו בכל מיני דעות שונות
אהבתיאהבתי
העיניין הוא שגם דילגתה על הגשמיות ולא רק על הרוחניות
שאלת פעם מה קורה לזרע כשהוא מגיע לביוב?
האם הוא מת או אולי הוא מתפתח לאיזה תולעת
ואם המקרה השני נכון כמה תולעים כאלו יש מתחת לאדמה
אהבתיאהבתי
אתה יכול לבדוק את זה מה קורה לזרע במיים
מחקר עצמי שיראה לך כמה התורה נכונה וכמה העולם שאתה מאמין בו מרושע
אהבתיאהבתי