הכוהנים החדשים

המילים "כהן" ו"מכשף", שהיום פעור ביניהן בשבילנו תהום עמוק, היו פעם קרובות הרבה יותר. ככל שמתקרבים אל האב הקדמון שלהן, השמאן, הולכות שתי דמויות אלה ומשתפות ביניהן מאפיינים רבים יותר ויותר, עד שלבסוף הן מתאחדות. שני הדברים העיקריים שהפכו את הכהן הקדמוני למעין מכשף היו, ראשית, יכולתו (או יומרתו) לשלוט באיתני הטבע ולסדר להדיוט את הגשם בעיתו, את לידת יורשיו ואת מותם של אויביו; ושנית, העובדה שהידע שהיה ברשותו, כלומר שיטות הפעולה שלו, היו אזוטריות. רק הכהן ידע, והוא העביר את הידע הזה בעלפה לבנו, וכך הלאה. המאמין הפשוט היה נתון כולו לחסדי האל, או ליתר דיוק, לחסדי אותו כהן שתיווך בינו לבינו.

היום גיליתי מי הם הכהנים-מכשפים של ימינו. מה שקרה הוא שקניתי אוטו. משומש. לא במצב טוב (ברור שהורדתי את הקלקולים מהמחירון, ברור). כך שמיד אחרי הקנייה הגעתי למוסך. ושם נתקלתי בכוהנים המודרניים. הטקס הוא פשוט: אני, בעל הבית, מגיע אל המקדש. איתי קרבן השלמים, וקרבן החטאת. את השלמים, שאמור לחזור אלי, אני מגיש, בידיים רועדות, לכהן הראשי. הוא רושם את פרטיי, ממלמל כמה מילות תפילה המובנות רק לו ("קומפרסור", "טיימינג"), ומעלה מיד את הקרבן על המזבח – והקרבן עולה, עולה אל השמיים. כהני-משנה (לויים?) ממהרים לעבודת הליטורגיה: מבתרים את בתנו התחתונה של הקרבן, מוציאים את קרביו, קוראים בהם את עתידו/עתידי, מחליפים ביניהם הלצות בעוד אני משקיף מהצד, מודאג (מדהים איך שגרת העבודה הוציאה מהם כבר מזמן כל חרדת קודש!).

השלב הבא כבר סודי ביותר. אזוטריקה עמוקה. רזי דרזין, שלא לבני תמותה כמוני הרשות – או היכולת – לדעתם. עלי ללכת. להתרחק מהמקדש. הם כבר יקראו לי אם וכאשר האל יקבל את מנחתי. אני, כמובן, חסר אונים לחלוטין. אני לא יודע לא רק איך בכלל מתקשרים עם האל – אני גם לא יודע איך ניתן בכלל להעריך האם הכוהנים במקדש הזה יודעים, כלומר האם הם עושים את עבודתם נאמנה! פשוט אין לי שום מושג. אני יכול רק לקוות לטוב, ובעתיד אראה אם תפילותיי התקבלו. את קרבן החטאת אני משאיר כמובן כולו לכוהנים.

 

[יש לי איזו רשימה או שתיים להעלות, אבל כרגע אי אפשר להעלות אותן עם תמונות, אז אולי אמתין עד שיהיה אפשר, או שאתייאש. נדע בקרוב.]

8 תגובות

  1. הכהן הגדול שונה לחלוטין מכל שמאן. כהן גדול לא ידע מתי ירד גשם, כהן גדול לא היה שולט בשום איתני הטבע (תסתכל בסידור מתי אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם ומדוע). היהדות התנגדה נמרצות לשיטותיו של השמאן עד עצם היום הזה, ותראה מי נשאר עד היום ומי נעלם.

    אהבתי

  2. ראשית, קרא את מה שכתבתי. כתבתי שהכהנים התפתחו מתוך השמאנים.

    אבל אמור לי: אם יחיד, או כל העם, מביא קורבן כדי לכפר על חטא, האם אפשר לשלול את ההנחה של המקריבים שהקורבן יאפשר את עונת הגשמים הבאה, כי אלוהים יפסיק לכעוס?

    למרות זאת אני מסכים איתך שבגדול הכהנים העבריים היו שונים מאוד משמאנים. שוב: הרי כתבתי שהם שונים – פשוט שלפנים הם שימשו את אותו תפקיד. כלומר היתה כאן איזו אבולוציה דתית, שבה משבטים קטנים שהשמאן משמש להם גם כהן וגם מכשף, עברו בני אדם לקהילות גדולות יותר, שבהן התפקיד הזה התפצל, וכך בימי בית שני היו לנו כהנים, וגם כל מני חוני המעגל שכאלה, שהיו אמונים על הצד היותר פרקטי של החיים, ובד"כ נמצאו בחיכוך מסויים עם הממסד.

    ויחד עם זאת, ניתן למצוא כוהנים שמתפקדים גם כמכשפים: למשל הברהמינים הקדמונים בהודו, שבהחלט ידעו איך לטפל באשה עקרה, לבד מלדאוג לסיפוק האלים. והיום עושים את זה אצלנו כל מני רנטגנים, שהם גם רבנים.

    אהבתי

  3. לצערי היה לי הסבר מפורט ומלא בבלוג הקודם שלי שמת (ימח שמו הספק אינטרנט שפשט רגל) לגבי עניין הקרבת הקורבנות שלא היתה קשורה כלל וכלל ל"כעס של אלוהים". בוא לא נעשה ממנו איזה ילד בן 4 שכועס כי חטפו לו את הצעצוע.

    כן, אפשר למצוא כוהנים שמכהנים גם כמכשפים, לא רק בהודו אלא גם האינדיאנים ועוד. יחד עם זאת, יש הבדל ענק בגישות שלהם לגבי אישה עקרה: אותם רנטגנים משתמשים בדבר שנקרא "זכות אבות". הם לא עושים את אותו "נס", הם מתפללים בשבילם ומי שעושה אותו זה האל, לא אותו "רנטגן", כלומר אם נשווה את זה ל"כרטיס אשראי", אז יש לו בעצם את הכרטיס שהיו יכול להשתמש בו (רק שיש מספיק מקרים שהוא לא יקבל אישור, ולא חשוב כמה הוא צדיק/קדוש/מקובל וכו').

    לצערי יש גם מספיק בארץ מכשפים שמתחבאים תחת צמד המילים "קבלה מעשית" ולו הם היו חוקרים מעט, היו מבינים שכיום כבר אין הבדל ממשי בין כישוף לבין שימוש בכל מיני דברים של קבלה כדי לגרום למשהו.

    אגב, אולי זה לא שייך, אבל ה"נסים" שישו עשה הם לא היו יותר מאשר כישופים, ויש פה בארץ כמה מכשפים מספיק חזקים שמסוגלים לעשות בדיוק אותו דבר אגב (מה שעשה עם היין, הליכה על המים וכו'). כמובן שיש מחיר די רציני לזה, אבל זו סתם נקודה אם הזכרנו עניין של מכשפים.

    אהבתי

  4. זכות אבות זה אחד מהאפשרויות, השניה זה כמה בתכל'ס הוא באמת צדיק (לא משהו שאנחנו יכולים רגיל לדעת, אגב. יש מספיק "צדיקים" שמקומם בכלא ואת המפתח צריך לזרוק לים) ואז מתקיים "צדיק גוזר, הקב'ה מקיים", קח לדוגמא את "החלבן" מגבעתיים. תנסה פעם לקבוע איתו ראיון, מבטיח לך שיהיה מעניין (אם הוא יסכים).

    אהבתי

  5. שאני קורה את כל הפוסט, אני חייב להגיד לך שקורה משהו מאוד מאוד(!) מוזר. כל פעם שאני מתחיל להתעניין במשהו, מופרך ככל שיהיה, אני מוצא שאתה כותב עליו. לא ברור לי איך זה קורה, אבל סבבה, תמשיך.

    אהבתי

  6. הייתי רוצה לחשוב שיש לי את אותם כוחות שיש למכשפים שמזכיר חץ, אבל אם היו לי כנראה הייתי מצליח לקנות מכונית נורמלית. אבל נראה מתי יישבר הרצף…

    אהבתי

  7. שבדרך הזו מאמינים שדברים טובים קורים בזכותך ולא באמצעותך ואז פתאום צריך לקחת גם אחריות על הדברים הרעים שקורים

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s