מיניות בבודהיזם – לא מה שקיוויתם

בפולמוסיהם עם מונותיאיסטים למיניהם מתגאים בדרך כלל בודהיסטים מערביים שלעומת יריביהם האברהמים הם עצמם "לא סתם מאמינים", אלא מבססים את דרכם הרוחנית על ההגיון והניסיון. רוב הזמן, אני חושב, הם די צודקים. די ברור שהאתוס הכללי של הדתות המונותאיסטיות הוא "תעשה כי זה מה שאלוהים אמר, גם אם אתה לא מבין את זה!", בעוד זה של הבודהיזם הוא "תעשה כי זה טוב בשבילך, ואפשר ממש לראות את זה!".

אך הבודהיזם שמגיע למערב, זאת אמור להבין כל בר-דעת, הוא גרסה מזוקקת, אם לא ממש מדוללת, של הדהרמה כפי שהיא נהוגה, או ננהגה, בארצות מוצאה. אצלנו מתרכזים במדיטציה, ומוותרים על הטקסים, הפסלים, רוב האמונות, ולצערי פעמים תכופות גם על הדרישות המוסריות שהעמיד הבודהה. יחד עם זאת מפעם לפעם מתגנבת גם לכאן איזו אמונה בודהיסטית משונה שלא כל כך מסתדרת עם המוניטין שיצא לדת הזו. כשבודהיסטים מערביים רואים אותה הם לרוב מגיבים בביטול. זה לא הבודהיזם שהם מכירים.

כך למשל היבט אחד* מתוך השקפתה של תורת הבודהה על כל עניין המיניות. לא מזמן כתבתי על מלחמות הדת בהומוסקסואליות, והזכרתי את האובססיה המונותאיסטית נגד יחסי מין הומוסקסואלים. הזכרתי שם שגם לדתות המזרח היו יציאות הומופוביות, אם כי בדרגה הרבה פחות חריפה (וממילא פחות משפיעה על החברה). אחת מהיציאות הללו היא של הבודהיזם הטיבטי, שבגלל אופיו ההיררכי והשמרני הפכה מהלכה עתיקה של הבודהה שאיש כמעט לא לוקח ברצינות למעשה המשונן ונלמד במנזרים (ומעניין: האם כשטיבט היתה תיאוקרטיה זה היה החוק?).

הבודהה, כמובן, היה עצמו נזיר, ואם מייסד הדת לא ממש משחק את המשחק, אפשר אולי לצפות שהחוקים שהוא יקבע לו לא יהיו הוגנים, אבל מערביים רבים אינם יודעים עד כמה. לפני כמה חודשים נתקלתי בקטע של מאמר שנקרא Rethinking Buddhism and Sex, ושנכתב עבור גליון קיץ 2009 של Buddhadharma: The Practitioner's Quarterly, שהוא כתב עת על ענייני בודהיזם. כותב המאמר הוא Jose Ignacio Cabezon, פרופ' לבודהיזם טיבטי באונ' קליפורניה. על פי הקטע שהיה גלוי המאמר עסק בכל מני חוקים בודהיסטים קונטרוברסלים בנושא, והיחס המערבי הרדוד אליהם.

ברור שרציתי מאוד לקרוא את המאמר כולו, אבל מצד שני לא ממש רציתי לעשות רק בגלל זה מנוי לכתב העת. והנה, תוך כדי ויכוח-טוקבקים על הנושא עם מגיב באחת הרשימות הקודמות גיליתי קטע משמעותי הרבה יותר מהמאמר ברשת! שמחה גדולה (איזה יופי זה האינטרנט?).

במאמר מזכיר אותו פרופסור מפגש שהתקיים לפני כמה שנים בין הדלאי לאמה לבין נציגים של תנועות גייז שונות, שבאו כדי לברר את עמדתו לגבי מנהגיהם המיניים. הוד קדושתו פתח בכך שהדגיש את מחוייבותו לזכויות האדם של כל הנוכחים, אבל כשעבר לדבר תכל'ס התמונה היתה שונה בתכלית. המנהיג הפוליטי והדתי של העם הטיבטי ציטט טקסט מהמאה ה-15 של המורה הטיבטי המהולל לאמה טצונקפה (Tsongkhapa), שמונה בפירוש מה מותר ומה אסור.

ובכן אסור:
אוננות
יחסי מין בין גברים
יחסי מין אנאלים
יחסי מין אוראלים
יחסי מין לאור יום

אבל מותר:
יחסי מין בין נשים
יחסי מין בין גבר לזונה
עד 5 אורגזמות לגבר בלילה

משהו, הא? אולי תחשבו שהעניין מיוחד לבודהיזם הטיבטי, שכידוע הוא אחד הענפים הבודהיסטים היותר דכאניים ומלאי אמונות תפלות (אם כי גם מהמעמיקים ביותר בחקר התודעה), אלא שהחוקר מציין שטצונקפה לא ממציא כאן דבר, אלא נסמך, כראוי לבודהיסט מסורתי, על טקסטים טיבטים קודמים, שהם בתורם נסמכים על טקסטים הודים קדומים. בשתי מילים: מבעס ת'תחת.

לטעמי מאוד מעניין לראות מה גילה החוקר כשניסה לברר מהי ההתייחסות של הבודהיסטים המערביים לעניין. הוא  גילה שאין ממש כזו. רובם כלל לא מודעים שבמסורת הנאורה שבחרו לעצמם קיימים חוקים ימי-בינימים שכאלה. מיעוט מבין אלה היודעים על כך מקבלים את ההנחיות הללו הר כגיגית, ולא שואלים שאלות מיותרות, ורוב אלו שמגלים את הזוועה פשוט מבטלים את העניין כולו כאילו זה לא יכול באמת להיות הבודהיזם "האמיתי" ("I felt that they were not the true teachings […of] Buddhism" מצוטט מישהו במאמר). כך או כך, רוב מערביים חושבים שמה שיש לבודהיזם לומר להם על מיניות (חוץ מהטנטרה) אינו רלוונטי.

זאת לדעתי ההחלטה הנכונה מהסיבות הלא נכונות. הסיבות הלא נכונות הן בוּרות במקרה הטוב וחוסר נכונות להתמודד עם הדברים במקרה הרע. ללמוד לעומק את המסורת שאתה הולך בדרכה זה דבר חשוב. להתמודד עם הנחות המוצא שלה והמסקנות שהיא גוזרת מהם גם חשוב. במקרה הזה, ההתמודדות צריכה להיות מחד התבוננות בהנחות המוקדמות, כמו גם התנאים החברתיים, שהיו יכולים לשמש בסיס למחשבות כאלה, ומאידך ביטול כמעט גורף של ההוראות הללו, מפני שקל מאוד לראות שהן מנוגדות לכל היגיון (איך בדיוק יכולים יחסי מין עם זונות לפגוע בהתפתחותי הרוחנית פחות מאוננות או יחסי מין עם גבר?), וקל מאוד להניח סיבות אחרות לקיומן (דעות קדומות, מאבקי כוחות וכו').

בין עדות הניו-אייג' הבודהיסטים הם בין היותר רציניים והיותר מעמיקים. אני חושב שלא צריך להיות להם (לנו) קשה יותר מדי לומר: מי שחשב כך, גם אם היה זה שקיאמוני בודהה בכבודו ובעצמו, חשב כך או מחוסר במידע ביולוגי או פסיכולוגי מסויים, או כתוצאה מתנאי תקופה וחברה שאינם קיימים כיום (ברוך ה'). המסקנות שהוא הגיע אליהם הן בשורה התחתונה שטויות. אם הוא חשב כך הוא טעה.**

אשמח לשמוע דעות לכאן ולכאן, ומעניין אותי במיוחד מה אומרים אנשים הבקיאים בבודהיזם יותר ממני. אסף? קרן? מישהו?

* בואו לא נשכח שיש גם טנטרה בודהיסטית, שמפותחת דווקא בעיקר אצל הטיבטים, וגם את הלך הרוח החופשי והא-הלכתי של חלק מהזן. בכל מקרה גם צריך להיות מובן שהחוקים הבודהיסטים לא קיבלו מעולם את אותו מעמד ו"מקום בחיים" שקיבלו החוקים המונותאיסטים, שכאילו באו מחוץ לעולם, ומקיפים את כולו.

** שלא כמו בדתות המערב, בהם בוחנים את היחס למוחלט על פי האמונה (שאו יש או אין לך), בדתות המזרח הבחינה היא על פי הראייה-הנכונה (שאו יש או אין לך). כלומר במערב אתה מתבקש להאמין, ולפעול בהתאם. במזרח אתה מתבקש להבין, to realize, ולהתפעל בהתאם. החוק במערב, אפוא, נכנס בגדול לקטיגוריה דתית-אתית; החוק במזרח נכנס בגדול לקטיגוריה תועלתנית-פרגמטית. לכן בעוד לגבי היהדות (לדוגמא) אי אפשר לומר שהיא "טועה" באיסור על יחסי מין הומוסקסואלים (כי או שאנחנו מאמינים שזה מה שאלוהים רוצה או שלא), במזרח אפשר לומר שאם האיסור הזה לא תורם לראייה הנכונה שלנו או נובע ממנה, הרי שהוא מוטעה.

 

קורס שלי השנה באונ' תל-אביב על הניו-אייג' והיהדות]

35 תגובות

  1. תודה על ההפניה. לא קראתי את המאמר, אבל באמת ידוע שביפן התעלמו לגמרי מאותם איסורים על מין בין גברים, והנוהג היה ממש מקובל (ראה תמונה שהבאתי ממוזיאון טיקוטין ברשימה ההיא על דת והומוסקסואליות). בכ"א אקרא את המאמר (איזה יופי זה האינטרנט?).

    אהבתי

  2. השאלה היא האם המורים הבודהיסטים אומרים שהבודהיזם הוא רק הצעה למי שזה מתאים לו, או שהם בטוחים שכל מי שיתרגל מספיק יראה את האור, ואז זה לא כל כך שונה מדת.

    אהבתי

  3. זה בהחלט מאמר שראוי להופיע במקראת הקורס. במיוחד הציטוט הבא:

    "משהו, הא? אולי תחשבו שהעניין מיוחד לבודהיזם הטיבטי, שכידוע הוא אחד הענפים הבודהיסטים היותר דכאניים ומלאי אמונות תפלות (אם כי גם מהמעמיקים ביותר בחקר התודעה), אלא שהחוקר מציין שטצונקפה לא ממציא כאן דבר, אלא נסמך, כראוי לבודהיסט מסורתי, על טקסטים טיבטים קודמים, שהם בתורם נסמכים על טקסטים הודים קדומים. בשתי מילים: מבעס ת'תחת."

    אהבתי

  4. חנוך,
    בודהיזם הוא בהחלט דת. לא טענתי אחרת מעולם. זאת פשוט דת שבמקורה הסתמכה פחות על אמונה ויותר על ניסיון.

    גירשטיין,
    אני לא חושב שאכניס את המאמר הזה לסילבוס. אבל מאמרים אחרים בהחלט יכנסו. אם יש לך עצות נוספות אל תהסס להשמיען.

    אהבתי

  5. אשמח אם תפתח את ההערה האחרונה יותר. על פניו היא נראית לי בעייתית ומצייתת למין דעה קדומה שמציבה גבול מובהק בין "מזרח" ל"מערב". דוקא מתוך מה שאני לומד על בודהיזם מצד אחד ועל פילוסופיה מערבית/נצרות/יהדות מצד שני, נראה לי שלחלוקות הללו בדרך כלל אין תוקף, בייחוד במה שנוגע לשאלות אתיות וליחס שלהן לאמונה/מעשה או לזולת (כלומר יחס בין אתיקה לפוליטיקה). לעתים קרובות מאוד הקירבה בין הבודהיזם לפילוסופיה ולזרמים בנצרות היא גדולה הרבה יותר מאשר הקירבה בין היהדות לבין הנצרות.
    אני חושב שכשקוראים טקסטים של אבות הכנסייה המוקדמים עד המאה השלישית רביעית אפשר למצוא הרבה מאוד גישות "תועלתניות" מהסוג שאתה מוצא כביכול אך ורק בבודהיזם.

    אהבתי

  6. בשני דברים אני מסכים איתך בהחלט: בזה שהכללות תמיד מפספסות, ובזה שטקסטים של אבות הכנסייה המוקדמים דומים מאוד לטקסטים בודהיסטיים (אפילו הבאתי טקסט מהתקוםה, של אווגריוס פונטיקוס: http://www.notes.co.il/tomer/46903.asp ).

    בקשר לעניין השני, אני חושב שזה היה מפני שאותם נוצרים עוד היו מושפעים מאוד מאבותיהם היוונים, ובכך מאסכולות פילוסופיות כגון הסטואה והאפיקוראים, שבעצמם היו מאוד "קונטמפלטיבים", לא במובן הנוצרי דווקא אלא במובן הבודהיסטי, כלומר הם לא ערכו חשבונות תיאולוגיים אלא התבוננו אל תוך נפשם וניסו לתקן אותה. אבל ברור לך כמובן שמיסוד הנזורה שם קץ לכל הלך הרוח הזה, והנצרות מהר מאוד דאגה לבדל את עצמה מסתם "פילוסופיה", וראתה את התיאולוגיה, שמכוננת על דוגמה אלוהית, עליונה בהרבה.

    ומכאן אנחנו מגיעים לעניין הראשון: למרות שכמובן שהכללות הן דבר לא מדוייק, אני חושב שבזו שאני עשיתי יש אמת. יש הבדל גדול בין ציווי שבא ממקור אלוהי, טרנסאנדנטי, ושאמור להיות אמת נצחית ונשגבת (ופעמים רבות הכוונה בעיקר היא שאותה אמת פשוט נשגבת מבינתנו), לבין ציווי שבא מאדם, שמצהיר על עצמו שהוא פשוט גילה אמת, אמת שאינה אלוהית או טרנסאנדנטית אלא קשורה לטבע העולם הזה וטבע האדם. הציוויים שלו הם לא ממש ציוויים, אלא יותר עצות, שאמורות לכוון אותנו למקום הנכון. זה משהו שהוא בעיקרו פרגמטי, לא פולחני או תיאולוגי.

    הנה פסקה מאותו מאמר על הומוסקסואליות בבודהיזם היפני שהפנה אותי אליו גלעד, שמדברת בדיוק על זה:

    The first challenge to Japanese nativism came with the introduction of Buddhism in the seventh century. It was in contrast to Buddhism, the ‘Way of the Buddha’, that native beliefs became codified as Shinto or the ‘Way of the gods’. It is, of course, impossible to describe the Buddhist attitude toward sexuality because ‘Buddhism’ is reformulated and re-expressed in different cultures and at different times, adopting and redefining aspects of the cultures in which it has taken root. However, as with Christianity, there are broad outlines or features that have persisted over time and that can be pointed to when attempting to make generalisations. Firstly, early Buddhism discerned two forms of lifestyle appropriate to Buddhist believers: monastic and lay. For those men and women ordained as bhikkhus or bhikkhunis, total celibacy was required, while lay followers undertook to take five ‘training principles,’ the third of which was ‘kaamesu micchaacaaraa verama.nii sikkhaapada.m samaadiyaami’ (I take the rule of training ‘verama.nii sikkhaapada.m samaadiyaami,’ not to go the wrong way ‘micchaacaaraa,’ for sexual pleasure ‘kaamesu’). Unlike the Christian penitentials of the medieval period, Buddhist texts do not go into great detail explicating exactly what the ‘wrong’ and ‘right’ ways regarding sexual pleasure actually are. As with other actions, they are subject to the application of the golden mean: ‘[t]he deed which causes remorse afterward and results in weeping is ill-done. The deed which causes no remorse afterwards and results in joy and happiness is well done’ (Dhammapada). Rather than essentialising actions as good (puñña) or bad (paapa), Buddhism instead utilised an ethic of intention, understanding acts as skilful (kusala) or unskilful (akusala). Motivations were skilful or unskilful, not in relation to a creator deity’s designer-realist agenda but in terms of the degree to which they resulted in a lessening of desire. In Buddhism, desire was a problem, not because it was evil but because the attachment it produced caused suffering.

    בכלל, צריך להבחין שהציר הכללי עליו סובב האתוס של הדתות המזרחיות הוא שונה בתכלית מזה המערבי: במערב אנחנו מנסים להיות צדיקים, ולכן ציר המערכת הדתית הוא טוב-רע. במזרח אנחנו מנסים להיות מוארים, ולכן ציר המערכת הדתית הוא אמת-אשליה. כדי להיחלץ מהאשלייה צריך שמישהו יפקח את עינינו, כלומר צריך עצה פרגמטית טובה. כדי להיות טוב צריך לעשות מה שאלוהים אומר, כלומר צריך ציווי מחייב. נכון, אלא הכללות גסות, אבל הן תופסות את רוב האמת.

    אהבתי

  7. חשוב מאוד לזכור שאצל המסורת הפילוסופית-נוצרית האמת והטוב חד הם. השאיפה להיות צדיק נתפסת בדרך כלל כשלב בשאיפה להגיע לאמת. הצמד אמת-שקר משחק תפקיד חשוב מאוד בפרויקט האתי של האדם הנוצרי והחל מהרמב"ם אפשר למצוא ייצוגים שלו גם ביהדות (הרי אם אפשר לחלץ תזה כלשהי ממורה נבוכים היא תהיה בדיוק זה – ההתקדמות הרוחנית של האדם, מסעו על עבר האמת, הקונטמפלציה על אלוהים, חייבת לעבור דרך רגישת המידה הטובה, ה"ארטה" הפילוסופית). בקיצור, גם כאן יש תפיסה תועלתנית פרגמטית.
    (ודרך אגב – אני לא מסכים איתך ש"מיסוד הנזירות שם קץ להלך הרוח הזה". אולי אפילו להיפך – הוא הפך אותו לנגיש ונפוץ יותר.)
    השאלה היא באמת מה קורה כאשר שיח שמזהה את האמת עם הטוב הופך לשיח המונים, או לדת. זה היה המקרה של הנצרות ושל הבודהיזם. האמת במקומות שבהם הבודהיזם הפך לדת המונים החוק נשאר עדיין נתון לביקורת תמידית מצד כולם? או רק מצד הנזירים שהקדישו את חייהם לחיות לפיו? האם הוא לא התמסד והתקבע (והתנוון) כפי שאנחנו מוצאים בבודהיזם הטיבטי? ואם כן, איזו משמעות יש להבדל שאתה מציין? יכול להיות שההבדל נעוץ יותר בכך שבנוגע לבודהיזם אותה לוקח טקסטים עתיקים ובכל מה שקשור ליהדות/נצרות אתה משתמש במה שאתה יודע עליהן היום?

    איני טוען כמובן שלא קיים הבדל, אבל אני חושב שהוא הרבה יותר מורכב ממה שאתה מציג ואפילו הדיסקליימר "זאת הכללה גסה" לא מספק אותי (אבל אולי זה אני..).

    באופן כללי, אני חושב שיהיה הרבה יותר מעניין ומעשיר להסתכל על ההבדלים ועל נקודות המפגש בין הבודהיזם לדתות המערביות דרך פרדיגמות כלליות יותר, מבלי לכפות עליהם מיד את הציר מזרח-מערב.

    אהבתי

  8. אני לא מסכים איתך שהנצרות ניגשת אל האמת כמו הבודהיזם. בכלל לא. נכון שהטוב מזוהה עם האמת – זאת המורשת שהנצרות קיבלה מאפלטון. אבל מדובר (בנצרות – לא אצל אפלטון) באמת תיאולוגית, דוגמטית. בקרדו. בבודהיזם אין קרדו, יש הבנה (או זה האידיאל לפחות). הבודהה מבקש מתלמידיו לא להאמין, אלא להבין, לדעת. זה הבדל משמעותי. מיסוד המנזרים לכן לא הפך את החקירה הפנימית לרווחת יותר, אלא החליף אותה בשינון טקסטים, עריכת טקסים ושמירה על חוקים. ודאי שתמיד היו נזירים קונטמפלטיבים-מדיטטיבים, אבל זה לא היה האתוס המרכזי.

    הרמב"ם, כל כמה שהוא ה-יהודי בה' הידיעה, הוא כמובן בדיוק ההפך הגמור, ואתה ודאי ידע את זה. אין מה ללמוד ממנו על הכלל.

    בנוגע לשיח ביקורתי שהופך לדת המונים, ודאי שהוא מתמצק ומתנוון. אז מה ההבדל? ההבדל הוא הגמישות שבכל מקרה נשארת. ההבדל הוא שבארצות בודהיסטיות כמו יפן פשוט מצפצפים על מה שאמר (או שאומרים שאמר) הבודהה, בעוד שבארצות נוצריות (לפני המודרנה כמובן) לא חלמו על זה. ולמה? כי בראשונות מדובר בסופו של דבר בהמלצות פרגמטיות של אדם, ובאחרונות בציווי האל הטרנסאנדנטי.

    האם אני לוקח ביהדות רק חומרים מהימים האלה? לא מבין איך הגעת לזה. הרמב"ם הוא מהיום? החסידות? הקבלה הלוריאנית? לא מבין אותך.

    ובקשר להבדל, אתה אומר שהוא יותר מורכב. וואללה, גם אני חושב ככה. אבל אני גם חושב שפורה וחיובי לכתוב פוסט בבלוג בלי להיכנס לעשרות הערות שוליים שמסבירות שכשאני טוען ככה זה לא פוסל כמובן את זה שבעצם לפעמים ממש ההפך. אני חושב שצריך להבדיל היטב בין סוגות שונות של כתיבה. מאמר אקדמי הוא דבר אחד, ואילו רשימה מסאית, או סתם הערה לסדר היום, הם משהו שונה. באחרונות בכללות דווקא יכולות להאיר את עינינו, בעיקר היום, כאשר שדות הידע עוברים פרגמנטציה ולכל שפיץ וציץ יש מומחה משלו. העובדה שאין היום מקום לתורות פילוסופיות שמכלילות הכל אומרת משהו, ואני לא חושב שרק לטובה. מותר מדי פעם לקחת זום-אאוט, גם אם ככה מפספסים את הפרטים הקטנים. אחרת אני חושש שנישאר רק איתם, ובלי התמונה הגדולה.

    לגבי הערתך האחרונה: קדימה, כתוב על זה!

    אהבתי

  9. האם זו שנאתך לבודהיזם הטיבטי ולדלאי למה שגרמה לך לכתוב מה שכתבת? או שלא קראת את המאמר שאתה מפנה אליו או שאתה מעוות את מה שכתוב שם.

    תרשה לי לצטט:

    מה שהדלאי למה אמר בעצמו הוא זה:

    The Dalai Lama began the hour-long meeting by reiterating his opposition to discrimination on the basis of sexual orientation and his commitment to “full human rights” for gay, lesbian, bisexual, and transgender people.

    אז שאלו אותו על הטקסט של צונג קה פה. הוא הקריא את הטקסט והסביר את נקודת המבט של צונג קה פה. הצגת זאת כאילו זו עמדתו שלו.

    ואז הוסיף:

    Having explained Tsongkhapa’s text, His Holiness went on to speak about “the possibility of understanding these precepts in the context of time, culture, and society… If homosexuality is part of accepted norms [today], it is possible that it may be acceptable … However, no single person or teacher can redefine precepts.

    והמשיך להסביר מדוע מורה אחד לא יכול להחליט על שינוי בקד ההתנהגות של דת שלמה. זו החלטה של ברמה של קהילה.

    I do not have the authority to redefine these precepts since no one can make a unilateral decision or issue a decree… Such a redefinition can only come out o

    f sangha discussions within the various Buddhist traditions. It is not unprecedented in the history of Buddhism to redefine [moral] issues, but it has to be done on the collective level.” His Holiness called for further research and dialogue on the topic, and concluded by reiterating that, however sexual misconduct comes to be defined, it can never be used to justify discrimination based on sexual orientation.

    האם אתה עדיין טוען שמה שכתבת קשור למאמר?

    אהבתי

  10. בנוגע להערתי האחרונה – כבר כתבו על זה כמובן… עולים בדעתי כרגע הספרים של לואי דומונט שכותב על החברה הברהמינית אבל גם על הבודהיזם מתוך פרספקטיווה אנתרופולוגית ועושה השוואה מעניינת מאוד בין הבודהיזם לנצרות. אני כמובן לא יכול לכתוב על זה כי איני מכיר טוב את העולם הבודהיסטי, אפילו לא באופן חובבני…

    לגבי מידת החופש ביחס לפרשנות של הטקסט הקאנוני (בודהה או התנך) קריאה בטקסטים התלמודיים מראה עד כמה הרבנים הם מהפכניים הן מבחינת תוכנו של החוק והן מבחינת רוחו (וכותבת על זה ורד נועם מאונ' תל אביב וכמובן גם הלברטל). עם זאת, ברור שהיסוד הטרנסנדנטי משחק תפקיד חשוב בקאנוניזציה של ההלכה וביראת הקדושה אליה היום.
    כשאני חושב על זה עכשיו (ובגלל זה אני אוהב את הדיונים שלנו כי הם גורמים לי לחשוב ולפעמים למצוא את עצמי במקום אחר מזה שהתחלתי ממנו), הדברים שלך מזכירים גם את מה שיאן אסמן אומר על ההבחנה המונותאיסטית שכבר כתבתי עליהם אצלי. עבורו, המונותאיזם כתופעה חברתית ותרבותית משפיעה אינו אך ורק התפיסה שקיים אל יחיד, אלא הטענה שהתפיסה הזו (או אם תרצה האמונה הזו) היא אמת וכל השאר זה שקר או אשליה (כמו השדים אצל הנזירים, גם לאחר מיסוד הנזירות). אולי מכאן אפשר להגיע להבחנה כללית וגורפת בין הדת הבודהיסטית לדתות המונותאיסטיות , אבל לא נראה שאפשר יהיה לנסח אותה בדרך שלך.
    בכל מקרה זה דיון מעניין מאוד.. עבורי בכל אופן.

    לבסוף, אני לא חושב שפוסט שמספק אבחנות קצת יותר מעודנות וזהירות חייב להכיל הרבה הערות שוליים ולהיות "אקדמי" ולא קומניקטיווי. אני מודע להבדל בין הסגנונות, ואני לא חושב שהטקטסים שלי כאן דומים למאמרים אקדמים (גם אם לפעמים אני מקבל טענות על כך שצריך לקרוא אותם יותר מפעם אחת בשביל להבין …).

    אהבתי

  11. בזמנו כתבת גם על הקשר בין דיכוי הומוסקסואלים לדיכוי נשים.
    על פי הבודהיזם הטיבטי (ואולי גם זרמים בודהיסטים אחרים?) אישה אינה יכולה לזכות בהארה וכל שהיא יכולה לקוות לו הוא להתגלגל כגבר.

    אהבתי

  12. לפי הבודהיזם הטיבטי אישה יכולה להגיע להארה. דוגמא מוכרת היא טרה (בטיבטית דולמה), אישה שלפי המסורת המקובלת גם על הטיבטים הגיע להארה כאישה.

    אהבתי

  13. נו באמת,
    מאיפה קיבלת את הרושם שאני שונא את הדלאי לאמה? מה פתאום! אני מאוד מעריך אותו. פגשתי אותו, לחצתי את ידו, קיבלתי ממנו צמיד מבורך וגם תרופות טיבטיות מבורכות בהן אני משתמש עד היום. קראתי ספרים שלו ואשמח לראות אותו שוב אם אזכה להזדמנות. גם את הבודהיזם הטיבטי אני לא שונא. פשוט יש לו חסרונות שאני חושב שמתעלמים מהם, אז אני דואג לציין אותם. אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי, ולדעתי מדובר בעובדות מבוססות שידועות לכל מי שקצת מתעניין. לעומתך, אני לא סתם מעליל עלילות.

    בקשר לציטוטים שהבאת, הרי כך בדיוק כתבתי (קראת את מה שכתבתי?) כתבתי ש"הוד קדושתו פתח בכך שהדגיש את מחוייבותו לזכויות האדם של כל הנוכחים". אחר כך הוא עבר לטקסט של טצונקפה, ושם התברר שדעותיו האישיות לחוד, והנהוג בדת שהוא עומד בראשה לחוד. טצונקפה קובע, והוא לא יכול לשנות את זה (לבד). ומה כתבתי? שהבודהיזם הטיבטי הוא שמרני. אז זה נכון או לא?

    אביבסקי,
    אני לא רוצה להיכנס לויכוח האם אישה יכולה או לא להגיע להארה בבודהיזם הטיבטי. נדמה לי שיש דעות שונות בעניין. אבל למה ללכת לשם? האם תיתכן אישה שתעמוד בראש מנזר? האם תיתכן אישה שתהיה לאמה? האין מספר האיסורים על נשים גדול הרבה יותר מאלו שמוטלים על גברים? האם הדלאי לאמה שקל להתגלגל לגוף אישה פעם אחת ב-14 גלגוליו? האם איזשהו רינפושה אי פעם, איפשהו, התגלגל לגוף אישה?
    לא.

    אהבתי

  14. אמנם ניכר מדבריך, וגם מהאוירה הכללית, שברור לגמרי שיש לשלול את מי שמדבר על חוקיות כזו ברורה וקשיחה בנוגע למיניות שלנו, אך שים לב שיצאת מתוך נקודת הנחה תרבותית לא מבוססת, שאין חוקיות רוחנית ביחס לזהות המינית שלנו. אין אני טוען כרגע שודאי שיש. אך אני טוען שהעמדה הנותנת לגיטימציה ערכית להומוסקסואליות, איננה מנומקת יותר מאשר העמדה השוללת לגיטימציה כזו. שתי העמדות הן אמונות, או אינטואיציות עמוקות. זה נושא שראוי לדיון, אך בואו "נאפס" קודם את "המונים" שלנו.

    אהבתי

  15. נכון. אבל האם יש או אין חוקיות רוחנית ביחס לזהות המינית (או לפחות לפעולות המיניות שלנו – טצונקפה לא מדבר על נטייה מינית, אלא על מעשים) אפשר לבדוק. העלו כאן את הפופולריות הרבה של יחסי המין בין גברים בין הבודהיסטים ביפן. אם נגלה שהדהרמה שם הידרדרה והתנוונה בצורה יוצאת דופן, או שלא היו שם כלל אנשים שהגיעו לנירוונה, נוכל אולי לקשור איזשהו קשר. או בכלל, ברגע שנמצא הומוסקסואל פעיל ש"הבין", נבין אנחנו שכנראה זה לא ממש משפיע. בקיצור, זה עניין אמפירי. אבל נכון, אני לא בדקתי, ואני לא יודע. בינתיים זאת השערה שלי בלבד.

    אהבתי

  16. זה ממש לא מה שכתבת.
    זו הפסקה במאמר:
    "במאמר מזכיר אותו פרופסור מפגש שהתקיים לפני כמה שנים בין הדלאי לאמה לבין נציגים של תנועות גייז שונות, שבאו כדי לברר את עמדתו לגבי מנהגיהם המיניים. הוד קדושתו פתח בכך שהדגיש את מחוייבותו לזכויות האדם של כל הנוכחים, אבל כשעבר לדבר תכל'ס התמונה היתה שונה בתכלית. המנהיג הפוליטי והדתי של העם הטיבטי ציטט טקסט מהמאה ה-15 של המורה הטיבטי המהולל לאמה טצונקפה (Tsongkhapa), שמונה בפירוש מה מותר ומה אסור." והמשכת בפירוט הטקסט.

    בשום מקום במאמר המקורי לא כתוב את מה שהוספת בתגובה שלך אלי "ושם התברר שדעותיו האישיות לחוד, והנהוג בדת שהוא עומד בראשה לחוד" (הוא לא עומד בראש שום דת, אבל לא משנה)
    להיפך, במאמר המקורי שלך משתמע שכאשר עבר לדבר על העניין לשמו הנציגים הגיעו ("תכל'ס" כפי שכתבת) דעותיו הן כדעותיו של למה צונג קה פה וזאת למרות שהוא מביע פעמיים הסתייגות מהעניין, כפי שכתוב במאמר המקורי (שלא קראת, מקסימום את התקציר באינטרנט כפי שאתה מציין). הוא ציטט את לאמה צונג קה פה כי ביקשו ממנו לצטט ולהסביר זאת, לא כי זוהי דעתו או כי חשב שזוהי עמדה מתאימה למערב (כפי שפירט בהמשך).

    תיקון נוסף, יש רינפוצ'ה שהן נשים. למשל אחת שידועה גם במערב היא קהנדרו רינפוצ'ה. יש נשים שעומדות בראש מנזר ומערבית ידועה היא טנזין פאלמו שמנסה לחדש מסורת ובסגרת זאת ותחת ברכתו של ראש הזרם שלה שלה הקימה מנזר עבור זה בדיוק (היא הוכרה כגלגול של מתרגל טיבטי).
    אני לא יודע איך לכתוב את זה בלי לפגוע אך הבורות שאתה מפגין בנוגע לבודהיזם הטיבטי (שאתה כל כך נהנה לכתוב עליו) היא באמת גדולה.

    אהבתי

  17. קודם כל תרגע.

    אני לא חושב שכתבתי לא בסדר, ואני באמת לא מבין מה אתה צועק. הדלאי לאמה הסתייג אולי מהדעות של טצונקפה, אבל לא אמר שהן מוטעות מעיקרן, אלא בסך הכל מלמל משהו כמו "צריך לראות איך זה מסתדר עם המצב במערב". התחמקויות כאלה שומעים גם מפי רבנים אורתודוקסים בקשר לאותו נושא בדיוק. זה לא משהו שאני מתרשם ממנו יותר מדי (למרות שאני בטוח בכנות כוונותיו של הוד קדושתו). אם הוא היה באמת רוצה, זה היה משתנה. או לפחות היינו שומעים שהוא עושה הכל כדי לשנות את זה. הוא לא.

    לגבי הדוגמאות שהבאת של נשים שהן רינפוצ'ה וכו', אתה ודאי מבין שהן היוצאות מהכלל שמעידות על הכלל. הבודהיזם הטיבטי מפלה נשים לרעה בצורה קיצונית, ואפילו בור כמוני יודע שזו עובדה מוצקה.

    ועשה טובה, הקפד על דיבור נכון, וחשוב יותר מזה, היה האור של עצמך. נדמה לי שאתה קצת יותר מדי נאמן למסגרת, ולא מספיק לדהרמה.

    אהבתי

  18. הצבת לאביבסקי שאלות כביכול רטוריות. טעית. במקום להודות בכך אתה מתפתל ומנסה לכוון את הדיון לכיוון אחר.
    הבעיה היא לא שהבודהיזם הטיבטי מפלה נשים. יש נשים שהן רינפוצ'ה (מעטות), יש נשים שעומדות בראש מינזרים (שוב, מעטות אך כמה נשים היו ראשי ישיבות במאה השנים האחרונות? וכמה היו אפיפיורים?) ויש דמויות נשיות שמקובל שהגיעו להארה כנשים. הבעיה היא שהחברה הטיבטית, בדומה לחברה במזרח אסיה כולה כמו גם באפריקה ובדרום אמריקה (וגם במערב) עדיין מפלה נשים. אם מעניין אותנו להתמודד עם הבעיה צריך להצביע עליה. לצערי האפליה קיימת כמוסכמה חברתית ללא תלות בדת השלטת באיזור. זה היה לפני שהבודהה לימד, בזמן שהוא לימד ואחרי שהוא לימד, במקומות בהם התורה שלו הגיעה אליהם ובמקומות שלא. אך זהו נושא אחר, חשוב ביותר אך שונה מנושא המאמר ולכן אני חושב שלא זה המקום לדבר עליו.

    אנסה להקפיד על דיבור נכון. אם פגעתי בך אני מצטער. איני מצטיין בכתיבה וייתכן שדברים שרציתי שיראו כנחרצים יצאו כפוגעים. אנא קבל זאת כמגבלה שלי.

    אהבתי

  19. תומר, אתה צודק באיזה מובן. באיזשהו מקום אפשר לבדוק את זה, אם כי לא פשוט.בנוסף לכך, יתכנו גם הבדלים בין תרבויות שונות. למשל, יתכן שבתרבות מסוימת זה לא הפריע להגיע להארה, ובאחרת זה דווקא כן(למשל- מסתמן שבתרבות היהודית הנבואית זה כן הפריע)

    אהבתי

  20. נו באמת,
    אני שמח שעברנו לטונים חיוביים.

    לענינינו: אני חושב שלא טעיתי. אני חושב שכמה רינפוצ'ה נשים או ראשי מנזרים (בטח אם הן מערביות) לא מעידות על שום דבר מהותי. זה שוב נשמע לי כמו אפולוגטיקה יהודית אורתודוקסית על כך שברוריה היתה "תלמידה-חכמה" בימי חכמי התלמוד או משהו כזה. העובדה הפשוטה היא שיש אפלייה חמורה נגד נשים. האם זה עניין של החברה הטיבטית ולא הדת? ראשית, דווקא בטיבט אני קצת מתקשה לעשות את ההבחנה הזאת. ושנית, ודאי קשה לי אם הדת עצמה קובעת הרבה יותר איסורים על נזירותיה מאשר על נזיריה, ושאין נשים באף עמדת מפתח ובאף שלב גבוה בהיררכיה הדתית. "כמה נשים היו ראשי ישיבות במאה השנים האחרונות? וכמה היו אפיפיורים?" התשובה: 0 (חוץ מאפיפיורית מחופשת אחת). מה אני מסיק מזה? שיש אפליה כנגד נשים ביהדות ובנצרות. ביהדות ובנצרות יש כבר כמאה וחמישים שנה זרמים גדולים ומשמעותיים של רפורמה שמעניקים לנשים שוויון (נשים רבניות, נשים שהן מטיפות בכנסייה). בבודהיזם הטיבטי כמעט שאין. מה אני מסיק מזה? שהבודהיזם הטיבטי הוא שמרני. וכך כתבתי. עכשיו ודאי שזה מפני שהטיבטים נפתחו לרעיונות אגליטרים והומניסטים רק לפני שישים שנה, ברור. נכון: אם ניתן להם זמן, אולי הם יגיעו לזה. אבל כרגע זה המצב. וכשהדלאי לאמה אומר שהוא לא יכול לשנות חוקים שמפלים הומוסקסואלים סימן שעם כל הרצון הטוב שלו שהמערכת חזקה ממנו. מה זה אומר לי? שהבודהיזם הטיבטי הוא שמרני.

    וזה שהאפלייה היתה קיימת לפני שהבודהה לימד – אז מה? גם האפלייה נגד הקאסטות הנמוכות היתה קיימת, והבודהה ידע יפה מאוד לומר שברהמין אמיתי הוא ארהט, ולא מי שנולד לתוך המשפחה הנכונה. כאן הוא לא עשה את המהפכה, וחבל.

    אלכס,
    "מסתמן שבתרבות היהודית הנבואית זה כן הפריע" – בתרבות היהודית האורתודוקסית, אולי. אל תשכח שתמיד היו יהודים שלא התאימו לשטאנץ האורתודוקסי, ושאולי כן היו גם הומוסקסואלים וגם נביאים. למשל שבתאי צבי.

    אבל האמת, מכיוון שאני רואה נבואה בצורה נטורליסטית-רמב"מית, אני מתקשה להאמין שיש הבדל מהותי בין תרבות לתרבות בנושא כזה. מי שמוכשר לכך מגיע לנבואה, ואני לא מצליח להבין איך יכול להיות קשור מין האדם איתו הוא מקיים יחסי מין. כמובן, יכול להיות שזאת בעיה בהבנה שלי.

    אהבתי

  21. בכל הזרמים הבודהיסטיים כמות החוקים לנזירות גדולה מאלו של הנזירים. אין פה משהו ייחודי לבודהיזם הטיבטי.

    אהבתי

  22. שהדוגמא שלי על ברוריה לא היתה טובה, כי שם זאת דווקא דוגמא שמביאות נשים היום כדי להראות ש-ע-ל א-ף האפליה, שהם לא רק מודות בה אלא נאבקות נגדה, תיתכנה נשים תלמידות חכמות.

    אהבתי

  23. הצעתך שהכללים למין הולם מקורם (גם) בתנאי התקופה והתרבות שבה חי ולימד הבודהה היא נכונה בעיני. ביסוס לכך ניתן למצוא למשל בויסודּהימאגּה ("דרך ההיטהרות"), יצירתו של בודהגהוסה, אשר נחשב לאחד ההוגים המרכזיים של זרם התהארוודה. בפרק על הסילה (המשמעת המוסרית) הוא מגדיר את הסילה בין השאר כעמידה במנהגים ובחובות החברתיים.

    עם זאת, להסיק מכך שהמסקנות שאליהן הגיע הבודהה "בשורה התחתונה הן שטויות" זהו בעיני צעד מרחיק לכת. ראשית, אין לבטל את החשיבות של ההקשר החברתי והתרבותי שבו אדם חי – לא רק מנקודת המבט של שמירה על הסדר והיחסים החברתיים (על כך אפשר לקרוא כאן: http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/769/449.html), אלא גם מנקודת המבט של ההשפעה שיש לכך על התודעה. להתנהג באופן שמפר את הסדר החברתי גורר איתו חוסר נוחות. אחת התכליות העיקריות של המשמעת המוסרית היא השקטת התודעה (גם זאת מסביר בודהגהוסה), באופן שמאפשר ריכוז ותובנה. לכן, יכול להיות שמעשה ייחשב כלא אתי (להבדיל מלא מוסרי) אם הוא יוצר דיסהרמוניה בין המתרגל וסביבתו ובכך מעורר חוסר שקט מנטאלי.

    אבל לדעתי מלכתחילה לא יהיה נכון לבטל את כללי המוסר בהנמקה שהם תלויי הקשר חברתי בלבד. נשאלת השאלה, האם שינוי במוסכמות החברתיות הנוגעות למעשים כלשהם מוביל גם לשינוי במידת התשוקה (או הכעס או הבורות) שמופיעה בתודעה בשעה שעושים אותם. האם זה שבתקופה מסויימת בחברה מסויימת אקט מיני כלשהו הוא נורמטיבי מוביל לכך שתהיה בו פחות תשוקה מאשר אצל אדם שחי בתקופה אחרת בחברה אחרת שבה המעשה הוא טאבו? והאם צעיר חילוני תל אביבי נהנתן בימינו מאושר יותר (אושר בודהיסטי, הכוונה) מנזיר טיבטי לפני ארבע מאות שנה? כפי שמסביר בודהגהוסה, המשמעת המוסרית מכוונת בראש ובראשונה לצמצם ולהגביל את מידת התשוקה ושאר הרעלים בחיינו (תשוקה = דוקהה). יש לה ערך פסיכולוגי ותרפוייטי שאינו משתנה עם רוח התקופה.

    אהבתי

  24. תודה רבה על הדברים. לדעתי אתה צודק מאוד בקשר לרעיון שיש לשמור על הנורמות הנהוגות כדי לא לגרור "רעש תודעתי" חמור מדי. לא חשבתי על זה כשכתבתי את הרשימה, וזה נראה לי נכון מאוד.

    מה שכן, אתה מבין שזה אומר שבתקופתו של מי שהציע את החוקים האלה היה נהוג ללכת לזונות, לקיים יחסי מין בין נשים, ולעומת זאת היה לא נהוג לאונן. זה נראה לי לא סביר, למרות שאפשר לומר שיחסים לסביים וזְנות היו נהוגים, ועניין האוננות מגיע מתוך מניע אחר, של צמצום התשוקה שלנו באופן כללי.

    לגבי הנקודה האחרונה של דבריך, אני בטוח ששינוי בנורמות החברתיות מוביל לשינוי במידת התשוקה. ברור שיש אילושהן רמות בסיסיות של תשוקה, אבל ודאי שאם אני רואה כל היום נערות בגופיות (רחוב תל-אביב ממוצע), זה מתישהו יפסיק להלהיב אותי. ודאי שאתלהב מזה פחות מאדם שלו זו החשיפה הראשונה למראות כאלה (נניח, הוא מגיע מהודו). לכן "האם זה שבתקופה מסויימת בחברה מסויימת אקט מיני כלשהו הוא נורמטיבי מוביל לכך שתהיה בו פחות תשוקה מאשר אצל אדם שחי בתקופה אחרת בחברה אחרת שבה המעשה הוא טאבו?" אני חושב שבגדול כן. אבל מכאן אני ממש לא מסיק שצעיר חילוני תל-אביבי מאושר יותר מנזיר בודהיסטי. זאת כי הנזיר מודע לכך שהתשוקה היא מקור הסבל ומקדיש את חייו לדילולה, והצעיר התל-אביב מקבל יום אחרי יום מסרים כדוגמת "תעשה מה שמרגיש טוב" (דיאט קוקה-קולה) או "קאל – לרצות יותר" (ויזה), ואין לו הזדמנות להבין שהדרך שבה מוליכים אותו מובילה כמעט בצורה בלתי נמנעת לסבל.

    אבל הרי השאלה לא היתה רק האם כל הדברים האלו היו טובים לתקופתו של הבודהה, אלא מה עושים איתם היום. לדעתי היום צריך לפרש אותם מחדש. לא יכול להיות שהיום נעדיף ללכת לזונה מאשר לאונן. זה מגוחך ובלתי-מוסרי בצורה חריפה לדעתי. הדלאי לאמה, כאשר הוא בוחר לדבוק בדברים אלו רק כי טצונקפה חשב כך, מעדיף את השמרנות על ההגיון, וזה לדעתי (ולצערי) דבר שמאפיין מאוד את הדתות המונותאיסטיות, ושהיה אפשר לצפות מהבודהיזם להימנע ממנו.

    אהבתי

  25. אז בעניין השפעת הנורמות החברתיות על מידת התשוקה אנחנו חלוקים. לדעתי התוצאה של הרחבת התחום המקובל של המין הוא בעיקר בלבול רב יותר (למשל, בעניין זהות מינית אצל אנשים שזהותם כבר היתה מגובשת או בעניין סוג הקשר הזוגי המתאים לי, כאשר פתאום אפשר לבחור בין זוגיות מונוגמית, קשר פתוח, קשרים במקביל, יזיזות וכן הלאה וכן הלאה) ותודעה שהמיניות תופסת אצלה יותר ויותר מקום. אנחנו פשוט נתחיל להתרגל לנוכחות המתמדת הזאת של תשוקה וחוסר שלווה. אבל זה כבר יוצא מתחום הדיון בבודהיזם ואני מתחיל להישמע שמרן יותר מהדלאי לאמה. יכול להיות שנוכל לגלות מהי העמדה הבודהיסטית בעניין הזה אם נחקור קצת יותר באבהידהמה. אבל את זה אני מעדיף להשאיר לחבריי המלומדים בתחום הזה. בכל מקרה, אחת הטענות של הבודהה היא שתשוקה רק מובילה לתשוקה רבה יותר.

    רציתי להתייחס בעיקר לטענה האחרונה שלך ולהזכיר שבדומה לדתות המונותאיסטיות, גם בבודהיזם יש מידה לא מבוטלת של "שמרנות", בדמות הסתמכות על דברי הבודהה והמורים. יכול להיות שהעניין הזה בולט במיוחד בבודהיזם הטיבטי, אבל גם בשאר המסורות יש מקום מרכזי מאוד לאמון / אמונה (שרדהא). עקרונית, המתרגל אמור לבדוק בכוחות עצמו את תורת הבודהה, אבל בפועל חלק ניכר ממנה לא ניתן לאימות ודאי על ידי המתרגל בראשית דרכו (למשל, אופן פעולתו של חוק הקארמה, שנוגע ישירות לדיון שלנו). מקובל להתייחס אל האדם המואר כאל מי שיודע דברים שאדם רגיל איננו יודע, ולפיכך כל עוד המתרגל לא הגיע לדרגות הגבוהות, הוא מקבל את סמכות דבריו של הבודהה מבלי להטיל בהם ספק (וכל העניין של מטיל הזהב מהקאלמה סוטה הוא כנראה בחלקו מס שפתיים). לכן, מנקודת מבט בודהיסטית נראה שאף אחד משנינו (אמנם אינני יודע מהי הרמה הרוחנית שהגעת אליה) לא יכול לומר אם דרושה כיום אינטרפרטציה לכללי המוסר אם לאו; ואם אכן דרושה אינטרפרטציה, מנקודת מבט בודהיסטית, לא אנחנו במקום לקבוע אם עדיף ללכת לזונה או לאונן (בינינו, עדיף לשבת לעשות מדיטציה). כפי שאני רואה זאת, הדלאי לאמה, אם נניח לרגע שהוא איננו מואר בעצמו, מאמץ כאן היגיון בודהיסטי פשוט.

    אהבתי

  26. נכון שגם בבודהיזם יש הרבה שמרנות ודרוש אמון. אני קצת היתממתי בעניין הזה. אבל אני מצפה מחסידים מערביים של הדהרמה שישתדלו להבדיל בין התפל לעיקר, בין המסורת המאובנת לתובנות החיות. מתקבל מצב מגוחך לדעתי שבו בודהיסטים מערביים יזלזלו במסורות מערביות (טיפשי להאמין שלחם הקודש יהפוך בגרון לבשרו של ישו, לא? או שאלוהים בחר בעם אחד, ישראל, כבחירו ואהובו, נכון?) אבל מידות לא פחותות של אבסורד הם מוכנים לבלוע ללא פקפוק כאשר שם טיבטי עומד מאחוריהם.

    לכן אני גם לא מסכים איתך ש"לא אנחנו במקום לקבוע אם עדיף ללכת לזונה או לאונן". לא: אנחנו לקבוע. במקום כזה, שכחוסר ההיגיון זועק לשמיים, מותר לנו לקבוע שטצונקפה, בנקודה הזאת, פשוט לא רלוונטי עבורנו. אפילו הייתי אומר: חובה עלינו לקבוע. האם אתה באמת מוכן במקום לפרוק את יצרך בעצמך לנצל אישה זרה בשביל זה? בכנות, זה נראה לי לא רק מנוגד לכל היגיון דהרמי כפי שאני מבין אותה, אלא על גבול החולני.

    אהבתי

  27. לגבי תגובתך האחרונה,

    המאמר שהפנית אליו במאמרך סותר אותה. הרי אינך מבקש שנשכתב את הטקסטים של לאמה שצונג קה פה. זו פרשנותו וזו דעתו והוא מת כבר כ 600 שנה כידוע לך. רוב המסורות הבודהיסטיות ובכללן הטיבטית נשענות בבסיסן על קהילות של נזירים והכללים הללו שאתה מדבר עליהם לא באמת מעניינים אותם. כפי שציינת זה התחיל בבודהה עצמו. לכן אני מאמין שמדובר באיזו הערת שוליים גם מבחינת צונג קה פה עצמו ואני מניח שהוא התייחס לזה כי הבודהה התייחס לזה וזה היה כתוב באיזו פרשנות הודית שהוא קרא.
    עכשיו, כל זמן שאתה מדבר על הטיבטים שהם שמרנים יש לנימוקים שלך בסיס. אלא שאלו שבאו לדבר עם הדלאי לאמה היו נציגי הקהילה ההומו לסבית כלומר הם עשו מה שביקשת שהמערביים יעשו והחליטו עבור עצמם. וכאשר הדלאי למה אמר שהוא חושב שצריך לכבד כל אחד וכו' הם שאלו אותו כמנהיג בודהיסטי טיבטי "איך אתה מסביר את לאמה טצונג קה פה?". כלומר הם דוגמא מצוינת למערביים שאינם בולעים ללא פקפוק מה שעומד מאחוריו לא רק שם טיבטי (מה יש לך מהטיבטים?) אלא הבודהה עצמו.

    עם כל האהבה שלי למסורת הבודהיסטית אני מסכים איתך לגמרי שכל אדם אמור לבדוק עבור עצמו האם הכללים המוצעים שם נכונים עבורו ובעיניו. מי שלא מסוגל להתמודד עם הדחף המיני שלו ובמקום לאונן מאמין שעדיף ללכת לאישה שמוכרת את גופה כדי לקנות סמים או שנאנסת מספר פעמים ביום ורוב הכסף עובר לסרסור שלה נמצא בבעיה קשה בעיני, בין אם יתחבא מאחורי טקסט יהודי ובין אם מאחורי טקסט בודהיסטי.
    יחד עם זאת תרשה לי לסייג לאור מקרה מוזר שפגשתי. במהלך דיון בסוף שבוע דהרמה אחת המשתתפות אמרה שהיא חושבת שאכן צריך לבדוק את כל הכללים. אמרתי לה, "הי , לא כולם. בואי נקבל את הלא להרוג כפי שהוא" היא חייכה והסתבר שהיא כן הורגת (בעלי חיים קטנים) כדי לראות כיצד זה משפיע על התודעה שלה. מאז לא ראיתי אותה ואני מקווה שהיא הפסיקה להרוג כי גם ליתושים וגם לחתולים מגיע לחיות. כנראה שיש אנשים שעדיף שיקבלו את החוקים כמות שהם.

    אהבתי

  28. נראה לי שאנחנו מסכימים. כן, עבור טצונקפה זה בטח היה משהו שולי. כן, חברי הקהילה, אני מתאר לעצמי, באמת לא מקיימים את מה שהוא אמר. כן, לא הכל צריך לבדוק ממש, אם כי זה מעניין מה שהבחורה ההיא עשתה. לסיום, העניין שלי עם הטיבטים הוא פשוט שזו הדוגמא הכי ברורה למסורת שהיא מאוד שמרנית ומלאה בחוקים ומנהגים די משונים, וכן, גם בהרבה אמונות תפלות (וגם, כפי שכתבתי ברשימה, מהתובנות העמוקות ביותר על טבעה של התודעה (וגם, הטיבטים עצמם כמובן מקסימים)), שמשום מה הרבה מערביים מקבלים אותה הר כגיגית, הכל כולל הכל, בעוד הם לא יהססו להיות ביקורתיים כלפי המסורות המערביות. וזהו, אני רואה לנכון להצביע על זה.

    אהבתי

  29. הבודהיזם הטיבטי עובד הרבה מאוד עם הגוף העדין (הערוצים, הרוחות והמהויות), שהוא מעין אספקט של ישותנו שנמצא על הגבול שבין הגוף לתודעה. ברוב התרגולים הזמינים למתרגל המערבי המודרני אין התייחסות ישירה לדברים האלה, ולכן אין הרבה מודעות אליו, אבל מצבו של הגוף העדין נחשב כקשור קשר הדוק למצב התודעה. תפעול המיניות שלנו משפיע מאוד על הגוף העדין. רובנו לא יודעים מספיק על הגוף העדין וכנראה גם לא מספיק רגישים כדי להבחין בזה, אבל שמעתי אומרים שיש הבדל מבחינת הגוף העדין בין יחסי מין רגילים, אוראליים, אנאליים, עם שפיכה, בלי שפיכה וכו'. גם בלי מושגי הגוף העדין, יכול כל בר דעת להבחין בהבדל שקיים בחוויית הריגוש והאורגזמה בסוגים שונים של יחסי מין (אני מדברת על ההיבט הגופני, לא על הגירוי שמקורו מנטלי). יכול להיות שגם זה קשור להגדרות של התנהגות מינית נכונה ולא נכונה.

    אהבתי

  30. אהלן תומר. בעקבות ויכוחים שהיו לי עם אנשים בנושא הומוסקסואליות בזמן האחרון, תהיתי מה עמדת הבודהיזם הטיבטי בנושא. וכך הגעתי לכאן. מרבית חברי הם ליברלים פוסט מודרנים- האג'נדה\אידיאולגיה השלטת בימינו. שמרוב שהיא שמה את חופש הפרט מעל לכל היא מעקרת את המהות הפרטית של כל דבר שהיא נוגעת בו. מכל העניינים המוסריים האספקט המוסרי של ההתנהגות המינית הוא אולי הנסתר ביותר לעין. שהרי מה לטובת הכלל או הפרט ולהעדפותיו המיניות של אדם, חברי מקשים. אם נבחן את העניין בכנות, אני מאמין שכל אדם יכול לראות בתוך עצמו שההתנהגות המינית שלו משפיעה באופן מהותי על הנפש שלו. וודאי שמשפיעה על האדם שהוא בקשר מיני איתו. ישנם גבולות שעדיין לא נפרצו ודרכם ניתן לראות זאת בבירור. למשל יחסים מיניים בין אדם לאימו או אביו. ברור לכל אדם שליבו לא קהה שזה ישחית את נפשו. אבל כך הוא הדבר בדיוק גם ביחסים הומוסקסואלים.

    אהבתי

  31. שלום תומר,

    רשמת: "אשמח לשמוע דעות לכאן ולכאן, ומעניין אותי במיוחד מה אומרים אנשים הבקיאים בבודהיזם יותר ממני. אסף? קרן? מישהו?" ולכן נעניתי. אני לא אסף או קרן אבל אני "מישהו" .

    בנוסף לכך יש ערך מוסף להבהיר את הדברים: האם זה מה שהבודדהה לימד או לא.
    אנשים יכולים לקרוא את הדברים הללו ולחשוב שזה מה שהבודדהה באמת לימד.
    מסוכן מאוד.
    זה מוציא, באופן לא מוצדק לחלוטין, שם רע מאוד לבודדהה ולדהממה (עם הכותרת "מיניות בבודהיזם – לא מה שקיוויתם").

    אני מציע שאנשים חושבים ירשמו את דעתם לאחר בדיקה מעמיקה ושיקול דעת. ובמידה ואין להם ידע מעמיק בתחום, שיתיעצו עם מישהו שיש לו.

    רשמת: "אולי תחשבו שהעניין מיוחד לבודהיזם הטיבטי, שכידוע הוא אחד הענפים הבודהיסטים היותר דכאניים ומלאי אמונות תפלות (אם כי גם מהמעמיקים ביותר בחקר התודעה), אלא שהחוקר מציין שטצונקפה לא ממציא כאן דבר, אלא נסמך, כראוי לבודהיסט מסורתי, על טקסטים טיבטים קודמים, שהם בתורם נסמכים על טקסטים הודים קדומים".
    נכנסתי לקישוריות שציינת. לא מצאתי שם שום ראייה לכך שדברים אלו ("אסור:
    – אוננות– יחסי מין בין גברים– יחסי מין אנאלים– יחסי מין אוראלים– יחסי מין לאור יום
    אבל מותר:
    – יחסי מין בין נשים– יחסי מין בין גבר לזונה– עד 5 אורגזמות לגבר בלילה") נאמרו על ידי הבודדהה. אם פספסתי משהו, ויש לך שם של מקור מהטיפיטקה (שנחשבת בעיני רבים כמקור המוקדם והמלא ביותר שקיים בימינו ששימר את דברי הבודדהה), שם של סוטטה (או פרק בויניה ומספר כלל) , ולא שם של נזיר טיבטי או אחר שחי 1000- 2000 שנה לאחר תקופת הבודדהה, אשמח לדעת על כך.

    נראה שאין לך הבנה על החשיבות של הפרדה בין הבודדהה ההיסטורי, הדרך שהוא לימד – הדהממה, הדרך מתורגמת לסנסקריט עם שינויים ותוספות ברוח התקופה והמקום – הדהרמה, והדתות ותרבויות שצמחו במקומות שונים באסיה והושפעו מדברי הבודדהה ומדברים אחרים: בודהיזם סרי לנקי, בודהיזם סיני, יפני, טיבטי וכו' .
    זה כמו שמישהו שביקר בדרום הודו יגיד ש"אסיה חמה". חלקה כן וחלקה לא וחלקה בכלל לא. כך לגבי השימוש הכוללני והמטעה במילה "בודהיזם" .

    זה שאותו נזיר טיבטי מדובר שייך לבודהיזם הטיבטי, זה מוסכם עלי (בודהיזם טיבטי היה קצת יותר מתאים לכותרת) .
    האם הוא מייצג את כל הבודהיזם? כל הבודהיזם הטיבטי וגם אסכולות בודהיסטיות מחוץ לטיבט? – זאת הכללה גסה ופשוט לא נכונה.
    אפילו בתוך הבודהיזם הטיבטי אני לא יודע אם זאת הגישה הרווחת בכל או ברוב הזרמים (אבל אני באמת לא מומחה בבודהיזם טיבטי) .

    והאם אותו נזיר באמת מייצג את הבודדהה? או שמא זוהי עוד השקפה שגויה?
    פיה טן (ב-How Buddhism Became Chinese A reflection on the (Ahita) Thera Sutta (A 5.88) by Piya Tan) כתב: " Even famous teachers can have wrong views and mislead others. (A 5.88) The (Ahitāya) Thera Sutta (A 5.88) is a vital warning that grounding in right view is imperative especially when we are presenting or representing the Buddha Dharma. The more people respect us, or listen to us, or turn to us for spiritual help, and the more we have the means of mass-propagating our Buddhist views, the more carefully we have to ascertain rightness and moral consequences of our efforts. The point is that status, learning, seniority, fame, wealth, and resources, advantageous as they may be in Buddhist work, are not sufficient standards for truth. While it is true that whatever we express are merely our own opinions, we must have the moral responsibility at least to ensure that such opinions or facts reflect the true Dharma. Much as we have the freedom to publicize the teachings of a particular teacher or group, we must accept the fact that this may not be the only view of the true Dharma. The final test of what we propagate must be Dharma-based. The true teachings always stand above the teacher. 1 After the Buddha‘s time, especially as Buddhism grows beyond India, such standards are not always possible, for various reasons. At first, Buddhism appears to change the culture, but in due course it is the culture that changes Buddhism, often turning it into a system vastly different, even contrary to the Dharma of the Buddha."

    לא כל אחד שכותב משהו על הדהממה באמת יודע על מה הוא כותב.
    לפעמים יש כאלה שכותבים את ההגות האישית שלהם על התרשמות מוטעית ולא נכונה של דברי הבודדהה ויוצרים נזק רב אצל אלה שקוראים זאת שאינם מלומדים בתחום.
    המלומדים האמיתיים יזהו את הטעויות בקלות, אבל הם בודדים. הרוב יחשוב שזאת האמת.

    אתה מוזמן לשקול מחדש ניסוחים, תמונה של הבודדהה (לשקול להוריד/להחליף – כי אין שום קשר אליו) ותוכן של מאמר זה.
    תודה.

    אהבתי

  32. (נראה שזה לא קיבל את התגובה הקודמת. מנסה שוב) .

    בנוסף על כך נראה שאפילו בקרב מנהיגי הזרמים הטיבטים של ימינו יש כאלה שלא מתרגשים מהטקסט של אותו נזיר לפני כ-600 שנה.
    פיה טן כתב:
    "5.2 THE VAJRA REGENT 5.2.1 Positively gay. In the face of his impending death, Trungpa appointed Thomas F Rich (19441989) of Passaic, New Jersey, as his successor, who was titled Vajra Regent Osel Tendzin, “Radiant Holder of the Teachings.” In April 1987, following Trungpa’s death, Tendzin took over leadership of the Vajradhatu community, the largest Buddhist group in the West, and was the first westerner to lead such a group. Tendzin was gay and sexually promiscuous, and “was renowned for his charisma, positive arrogance, and his power with language.” (Kane 1994). As such, he was respected and unquestioned in whatever he did, even his wildly frequent sexual intimacies with many of his male students. Although in the 1980s, Tendzin was aware of his HIV positive status, he.. " . dharmafarer.org/wordpress/wp-content/uploads/2010/08/64.17-Bad-friendship.-piya.pdf
    (זה לא דהממה, אבל אולי זה טנטרה. )

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s