הלהטוט האחרון של הקוסם

הסכם אוסלו חזר אל חיינו. נתניהו מעלה אותו באוב בכל מופע שלו, עם אותן פנים חמורות סבר, אותו "לא אתן" ואותה קריצה לבייס. הקוסם זורק להטוט אחרון: הוא מבקש להחזיר את כולנו אל ה-6 באוקטובר.

כידוע לכל, נתניהו הוא אמן הסטטוס קוו. על השארת המצב כפי שהוא הוא עמל במשך כל שנות שלטונו: לעקב, למסמס, לדחות, לפורר, להסיח את הדעת, לעסוק בטפל ולהציג את עצמו כמגן ישראל.

מאז שהקים את ממשלתו השניה, ב-31 למרץ 2009, ועד ה-6 באוקטובר 2023, הוא טרח, וגם אמר זאת מפורשות, להפריד בין עזה לגדה, בין חמאס לרשות, בין ישראל לעמים (האירופאים והאמריקאים) על מנת להעמיד מכשול בלתי עביר בפני כל התקדמות להסדר מדיני. הוא חיזק את חמאס והחליש את הרשות, הכל כדי לסכל כל תהליך או הסכם.

הטבח ב-7 באוקטובר מחק לא רק את תדמיתו כמר ביטחון, אלא גם את מאמציו ארוכי השנים לניהול הסכסוך, ניהול נצחי ללא פדיון או תכלית, לבד מהמשך צמיחת ההתנחלויות. אולם במקום לקום מתוך השבר ולהתוות נתיב שונה למדינת ישראל, נתניהו מבקש להחזיר את כולנו בדיוק לאותו מקום.

אם ישראל לא תצליח לחסל את יכולותיו השלטוניות והצבאיות של חמאס, הרי שממילא המצב לא ישתנה. אבל אם ישראל (כפי שיש לקוות) תצליח, יהיה על מישהו אחר לשלוט על הרצועה. פסילת הרשות על ידי נתניהו משרתת את הצורך שלו להשאיר את הימין הדתי בממשלה ולהריץ את קמפיין "רק אני אמנע מדינה פלסטינית", אבל יש כאן גם שחזור פשוט של תפיסתו הוותיקה. נתניהו הוא נתניהו, והוא רוצה לחזור לסטטוס קוו אנטה.

הבעיה: בלי התקדמות כלשהי לקראת פתרון מול הפלסטינים, שבכל מצב כולל את הרשות (או רשות משודרגת, מעודכנת, משופרת, מטוהרת – זה לא ממש משנה), קשה להאמין שיהיה רצון מצד הקהילה הבינלאומית, בין אם במערב ובין אם מצד העשירית שבמדינות ערב, לממן את שיקום הרצועה. והרי זה כמעט מובן מאליו: למה שהעולם יממן כיבוש ישראלי?

צפון עזה חרב, וגם דרומה סופג כעת פגיעות במבנים ובתשתיות. בסופו של דבר יתום יום קרב וערבו. ישראל תרצה לשלוט ביטחונית ברצועה ובגבולותיה, אבל מי ינהל בה את החיים האזרחיים? מי יבנה מחדש תשתיות, יניח קווי חשמל, ידאג למים זורמים, גז, בתי ספר, בתי חולים? מי ינהל פקידות, בירוקרטיה, משטרה, בתי משפט? מי יגבה מיסים?

ישראל לא תוכל לומר לעולם שהיא שולטת ביטחונית על אזור שבו אנשים גוועים ברעב או מתים ממגפות. מישהו יצטרך להשקיע הון עצום כדי לשקם את עזה. אם ישראל לא תראה לפחות נכונות להתקדם להסדר מול הפלסטינים היא תישאר לבד, עם החשבון ביד. האם אחרי הנזק הכלכלי האדיר שנגרם מהמלחמה נוסיף ונשקיע במימון חייהם של שני מיליון פלסטינים?

והנה הקסם של הקוסם: אחרי המלחמה מי שיישאר לממן את הרצועה יהיה או אנחנו או, כמובן, קטאר. היא הרי מימנה את החמאס עד כה, היא תומכת בו, מבחינתה זאת השקעה שהיא לא רוצה לאבד, וסביר שהיא תרצה להמשיך. כשערב הסעודית והאמירויות יתנו את תמיכתן בהתקדמות מול הפלסטינים, תגיח קטאר כעו"ד בזירת תאונה ותציע, בחיוך נדיב, את עזרתה.

כשניקלע למצב בו נידרש להחליט בין חורבן הכלכלה הישראלית ובין הסכמה למימון קטארי, נסכים למימון קטארי. בדילמה הזאת הרי הכריע בעבר נתניהו – מזוודות דולרים כבר עברו. קטאר היא נכס. מכיוון שהנהגת חמאס יושבת בקטאר, היא תשפיע על אופי השיקום, וסביר שחמאס ישתקם. גם אם ינסה לשמור על מחתרתיות כמה שנים, או אם יקראו לו עכשיו בשם אחר, בסופו של דבר, במימון קטארי, חמאס יתפוס שוב את השלטון.

אז ייצא השפן מהכובע: חזרנו לניהול הסכסוך. חמאס בעזה ונתניהו במשרד ראש הממשלה. אין ולא תהיה התקדמות לקראת הסדר. מזוודות הדולרים שוב יועברו, סבבים שוב יסובבו, הדרום שוב ידמם. מדינת ישראל תחזור ל-6 באוקטובר. בניכוי המתים, החטופים והתהום הקרועה בלב החברה הישראלית כמובן.

פורסם במדור הדעות של הארץ

7 תגובות

  1. ב ד י ו ק מחשבותינו.
    כמה רוע אה? מדהימה אטימות הלב והמוח.
    ממי תבוא הישועה? אולי אולי בחירות 2024?

    אהבתי

  2. הסכם אוסלו הוא אם כל חטאת, ניתן גם להוכיח זאת במספרים – מספר הרוגים לפני ומספרי הרוגים אחרי.
    הבעיה הגדולה בהסכם אוסלו היתה הבאת הטרוריסטים מתוניס, במקום מנהיגות מקומית.
    וזה מה שצריך לעשות בעזה לאחר המלחמה – מנהיגות מקומית, רצוי סוג של דיקטטורה, כמו בכל מדינה ערבית מתוקנת.
    בדיוק כפי שפוטין מינה את קדירוב על צ'צ'ניה, כך צריך למצוא מישהו חזק מספיק שישלוט בעזה. לעזה יש פוטנציאל כלכלי אדיר בידיים הנכונות – כח עבודה זול, חוף, נמל.
    לדעתי אפילו לתת את עזה במתנה לשבט בדואי, עדיף מאשר לתת אותה לרשות הפלסטינית שהיא שנואה לא רק על ישראל אלא על הפלסטינים עצמם. ההצדקה היחידה של הרשות אליבא דהפלסטינים היא הכסף שהיא ממנת ומתחזקת בו את הרוצחים בבתי הכלא הישראלים.

    לנתניהו מגיע צל"ש וטר"ש.
    הטר"ש מגיע לו על ישום מדיניות שמאל בעזה ועל רופסות כלפי החמאס.
    הצל"ש מגיע לו על ששמר את יו"ש בשליטה ישראלית, כי אחרת היינו רואים את טבח "בארי" ו"כפר עזה" בכפר סבא ונתניה.

    יוסי כהן

    אהבתי

    1. אם כל חטאת הוא הכיבוש ואפשר להוכיח זאת במספרים – מספר ההרוגים לפני ואחרי הכיבוש. אבל נכון ששני האנשים שאחראים לחטא הם רבין ופרס. הם היו בשלטון בזמן סבסטיה.

      אהבתי

  3. אומנם הוא קוסם בשיווק סיסמאות ריקות המוצאות אוזן קשבת בקרב אוכלוסייה שבויה, אבל מבחינת רוכש/קונה של הצעות האויב (כגון קנייתה הסיסמה של חמאס מורתע) הוא טרף קל לאלה שרוצים להפיל אותנו במלכודת. כשם שהוא חזק בצד "המוכר" סעסמאות ריקות, הוא חלש בצד "הקונה" סיסמאות מטעות. ועל אזרחי ישראל לשלם על חולשת שמי שמתיימר להיות המנהיג העתידי או הנצחי שלנו.

    אהבתי

  4. מתי שטחי לחימה בהיסטוריה שוקמו ע"י הכח המנצח לאחר לחימה? לאחר כניעת תושביהם ומוכנות לשינוי ערכי-תרבותי עמוק (גרמניה, יפן).

    האם מישהו חושב ששבטי עזה ייכנעו בסיום איזה שלב של הלחימה? (ספויילר: לא יקרה)

    מסקנה: לא יהיה ולא צריך להיות שיקום של עזה (בוודאי שלא ע"י ישראל).

    רשמת, ובצדק, שהעולם הערבי לא יהיה מעוניין בשיקום הרצועה (למעט גורמים עוינים שרוצים לחדש את ההתנגדות). אם כך, יוכלו סוף סוף ערביי עזה והגדה המערבית להשכיל ולהבין שההתנגדות לישראל באה רק על חשובנם עצמם. חמור שקיבל יותר מדי גזרים שכח שצריך לעבוד כדי לקבל אותם. במלחמה הזו, עזה באה בהיכרות עם המקל הישראלי, היחיד שיוכל לתקן את התנהגותה העקשנית.

    אהבתי

שקלא וטריא