הניו-אייג' הוא כבר תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. לא תמיד מהסיבות הנכונות: פעמים רבות הוא מזכיר יותר מכל דרדק מפונק שצורח לאמא שלו שתעשה לו נעים. אבל פעמים לא מעטות מדובר בקבוצה אמיצה של אנשים שלא מוכנה להסתפק בחיים שכל תכליתם צמאון לרכוש או למעמד, שלא מוכנה להתפשר על קיום לשם קיום בלבד, ושיוזמת, כל אחד לחוד וגם הרבה ביחד, מסעות של חקירה עצמית ושינוי מציאות אישית וקהילתית. הניו-אייג' מוסיף אתיקה של זהות על האתיקה הרווחת של המעשים, במובן שהוא לא מתעניין רק במה ראוי לעשות, אלא גם במה ראוי להיות. אנשי הניו-אייג' מבקשים להבין מי ומה הם ומי ומה ראוי שהם יהיו, ומשוכנעים ששינוי אמיתי בעולם יכול לבוא רק יחד עם שינוי אמיתי באדם. אם נזכור שבכמה אחוזים מתקציב הביטחון השנתי של ארה"ב אפשר לפתור את בעיית הרעב בעולם כולו, כלומר שבעיית הרעב (וזו רק דוגמא אחת) היא בעיה של רצון בלבד, נבין מיד שהם צודקים. אבל איך מביאים את אותו שינוי באדם? אל דאגה: לאלוהי הניו-אייג' פתרונים – וכאן אולי הבעיה: יש לו קצת יותר מדי פתרונים. אבל אני בטוח שנוכל לברור את הבר מהתבן בכוחות משותפים. ונתחיל בעשור הקודם:

הגורו של העשור

הגורו של העשור הוכתר לקראת סופו; זה היה לפני כשנה וחצי שאופרה ווינפרי הכניסה תחת כנפיה העצומות את אקהרט טולה, גורו נון-דואליסטי גרמני, ורדרד וחרישי, שלפני כן היה ידוע אולי במעגלי הרוחניקים, אבל היה רחוק מלהיות כריזמטי מספיק כדי לעורר התלהבות ובטח שלא להיות סנסציה עולמית. כל זה השתנה בסדרה של שידורי אינטרנט מהפכנים שווינפרי רקחה, שידורים בהם צפו מיליונים וגרמו לספריו להימכר בעוד עשרות מיליונים. טולה כיוון את האנשים פנימה ולימד אותם להרגיש את כוחו של הרגע הזה, הנוצרים השמרנים בארה"ב נמלאו זעם קדוש והכריזו שוינפרי היא "מכשפת ניו-אייג'" ו"האישה המסוכנת ביותר בעולם", ובפעם הראשונה קיבלה רוחניות רצינית, עמוקה ורדיקלית גושפנקא רשמית מהתרבות הפופולרית. משם הדרך לבחירת אובמה כבר היתה סלולה.

התנועה הרוחנית של העשור

לפני עשר שנים המילה "אינטגרלי" התייחסה לכל היותר למשהו שבא כחלק בלתי-נפרד ממשהו אחר (זוכרים פרסומת לסלולרי "עם ג'ויסטיק אינטגרלי"?) ואף אחד בטח לא חלם להשתמש בה כשם תואר לעצמו. עשר שנים חלפו והתנועה האינטגרלית היא אולי ההתפתחות המעניינת ביותר בשדה הניו-אייג' העולמי, כאשר מאות ספרים, מורים ואתרי אינטרנט מאחוריה ועל חזה ענודים אינספור אותות הערכה, שניים מהם מפי ביל קלינטון ואל גור. ההגות האינטגרלית מציעה תמונת עולם חדשה ומעניינת, ובפיה יומרה לא רק להוציא אותנו מהבוץ הרלטיוויסטי של הפוסטמודרניזם, אלא גם להצעיד אותנו אל האופק הבהיר של ההארה. קן וילבר הוא אולי שגרירה המובהק של החשיבה האינטגרלית, אבל למזלנו התנועה גדולה הרבה יותר ממנו (וילבר עצמו עוסק היום פחות בכתיבת ספרים ויותר במכירת מוצרים, ותנועתו פחות בעבודה רוחנית ויותר בפולחן אישיות. זו של וילבר). כיום קיימים שלל מרכזים ואתרים העוסקים בניתוח אינטגרלי כמעט של כל תופעה בעולם (למשל זה), ורק על החריגה מהנטייה המשעממת של הניו-אייג' לזלזל בכל דבר שמריח מהשכלה וחשיבה כבר מגיע לאינטגרלים שאפו וישכוייח.

התופעה הרוחנית המרכזית של העשור

אם ננסה לקבוע מהי התופעה הרוחנית שהכוכבים, האנרגיות, הישויות האתריות והמאסטרים מההימלאיה דחפו הכי חזק בעשור החולף ניתקל בבעיה של ריבוי מועמדים, שכן בעשר השנים האחרונות נפתחנו אל כמה וכמה התגלויות שראויות להיקרא תופעת העשור. ממזרח, למשל, הפציע שרי שרי ראווי שנקר, הגורו ההודי שסוחף אחריו מיליונים ומציע שילוב קליט של תרגילי נשימה, יוגה ויומרות להבאת שלום עולמי; ממערב הגיע אלינו הקאוצ'ינג, כלומר הרעיון שאנשים שאין להם כל הכשרה מיוחדת יכולים לארגן לאנשים שאין להם כל בעיה מיוחדת את החיים; תחת כל עץ רענן ניתן כיום ללמוד קבלה (או קבאלה), ממורים (ברג, לייטמן, אפילו האסיר אלי רייפמן) שמציעים משהו שהקשר בינו ובין הקבלה המסורתית דומה לעיתים לקשר שבין סירופ פטל לפטל; ומכל רמקול ניתן לשמוע שירים מהז'אנר העולה כפורח והמכונה "מוזיקה יהודית", פרוייקט שמקרב יהודים חילונים למקורות תרבותם ויהודים דתיים לאוזניות איי-פודם. אבחר בהתגלות האחרונה כחביבה עלי: מסיני תור ועד אריאל זילבר, משולי רנד ועד ברי סחרוף, מאתי אנקרי ועד אביתר בנאי, "המוזיקה היהודית" מגוונת וססגונית לא פחות מהיהדות עצמה. הן בסגנונות, הן בתכנים והן במטרה שאליה מכוונים השירים, כל יוצר מדגיש את היקר ללבו, והעובדה שיש לכל זה קהל צריכה לדעתי לשמח, מכיוון שמדובר בהתעוררות יצירתית – ורוחנית – שהיהדות מזמן לא חוותה.

הכת של העשור

היא מושכת אש כמו תחפושת מצמר גפן ורציונלית כמו ג'ק טייטל, עצבנית כמו רוטווילר חולה כלבת וממודרת והיררכית כמו פרוייקט הגרעין של אירן. מי ירצה להיות חלק מהטירוף הזה, אתם שואלים? טוב, מסתבר שעבור כל מני סלבריטאים עשירים היא אטרקטיבית כמו שלט חלוד של מחנה ריכוז – הם פשוט חייבים את זה. הסיינטולוגיה איתנו כבר יותר מחמישים שנה אבל נראה שבעשור האחרון היא זכתה ליותר תהילה – והשמצות – מאשר אי-פעם. מכל עבר צצים תחקירים על המתרחש בקרביה, לפני שנה וחצי הודלפו המסמכים הסודיים בהם ל. רון האברד כותב את התיאולוגיה החייזרית של התנועה, קבוצה בשם "אנונימוס" מארגנת נגדם קמפיין אינטרנטי והפגנות רחוב, ולאחרונה בית משפט בצרפת כבר קבע ש"הסיינטולוגיה היא הונאה". אז נכון שיש להם את הזוג קרוז, טרבולטה ולאחרונה כנראה גם את וויל סמית ואשתו, אבל אין ספק שעשור קשה עבר על סיינטולוגים, ונקווה שזה הבא יהיה קשה עוד יותר.

ההתחרפנות הרוחנית של העשור

כל תינוק רוחני יודע שניו-אייג' ללא מטורללים איננו ניו-אייג', ועל כן אין מנוס מלהכתיר את מטורלל העשור. אז נכון, טום קרוז בהחלט התחרפן בעשור הזה, אבל אחרי מחשבה שנייה החליט חבר השופטים (שכולל אותי. וזהו.) שהפרס ניתן לגיבורנו המקומי, שי "הבודהה מאוריון" טובלי. כי עם כל הכבוד לקרוז, ועד כמה שחירפונו מצטלם טוב, הוא לא במהותו חירפון רוחני. מאידך אצל טובלי אין ספק שמדובר בזיקית רוחנית חסרת מודעות עצמית או בושה במיל. אחרי שהוא התחיל את העשור כמורה רוחני, במחצית העשור הוא כבר היה הפה של אלוהים ותיקשר את צוות הבוראים של הגלקסיה, אחר כך המציא  אסכולה של יוגה, אחרי זה מצא צורת רפואה חדשה ותרופה לסרטן, והיום הוא פתאום מורה לקונדליני – והוא עוד לא בן 35! איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? טובלי לא מפסיק להפתיע, ליזום, ולבדר – והכל תוך מעבר יסודי שכולל ממש את כל המנעד הפנורמי של הניו-אייג'. תן לנו עוד עשר שנים כאלה, גבר. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

איש העסקים הרוחניק של העשור

בהיבט הכלכלי העשור שלנו היה פורה במיוחד, ונדמה שהעצות עסקיות מרבנים והשתטחות על קברים הפכו דבר כל כך מובן מאליו עבור מיליארדרים שלא ברור למה עיתוני הכלכלה לא מקדישים דף שסוקר איזה רב – או קבר – הוא בעל התשואה הגבוהה ביותר. נוחי דנקנר אצל הרנטגן, אילן בן דב עם הרב פינטו, לב לבייב כמובן חזק בחב"ד (ולאחרונה הצטרף אליו גומה אגייר), ועוד כהנה וכהנה אנשי עסקים שנזכרו שבחיים יש יותר מכסף (וכמה קל להזכר בזה כשיש לך המון כסף!). אבל את כתר איש-העסקים-הרוחניק לוקחת כמובן שרי "מסרים מלמעלה" אריסון, שלא צריכה רבנים או קברים בשביל לגעת בקודש אלא מתקשרת בעצמה את העתיד. היא פרסמה על כך ספר ("לידה"), נתנה ראיונות והכריזה בכל הזדמנות על סוף העולם כפי שמוכר לנו וביאת ימות המשיח, תוך שהיא קובעת לה עצמה תפקיד ושליחות כמבשרת ומאפשרת של העידן החדש. אחרייך אל הגאולה שרי!

הטרנד הרוחנו-דבילי של העשור

בקטגוריית הטרנד המפגר של הניו-אייג' התחרות קשה, אני מודה, כי מצד אחד יש לנו את הבליפ, עם קשקושי הפסאודו-מדע שלו על מכאניקת הקוונטים והמציאות המקבילה, ומאידך נפל עלינו הסוד עם פטפוטי המחשבה החיובית והכוונה-יוצרת-מציאות. לבי הרוחניקי נקרע בקרבי כאשר עלי להכריע בין שני זבלוני-הרוח האלה, והייתי שורף פיוז אסטרלי בניסיון להחליט מה יותר טימטום אלא שלמזלי אחד ממורי הסוד הצליח להרוג שני משתתפים לא מזמן בסדנה שקיים, ובכך הכתיר את עצמו ואת תורת הסוד כטרנד הרוחנו-דבילי המובהק של העשור. טמבל, לא אמרו לך שצריך לחשוב חיובי?

הטרנד הרוחנו-רציני של העשור

אבל העשור העוזב אותנו גם התברך בכמה וכמה טרנדים רוחנו-רציניים, כמו התגברותם של הטיולים להודו בקרב צעירי ארצנו, התרבותם של הגנים האנתרופוסופים בקרב עוללי ארצנו, ההתרחבותה של תופעת העלייה לרגל לאומן בקרב מתחזקי ארצנו והתעמקותו של העניין האקדמי בניו-אייג' בקרב חוקרי ארצנו. כל אחד מהמהלכים האלו מפגין עניין אמיתי, סקרנות בריאה, פתיחות לחדש ולזר ושילוב נאה של אידיאל ומעשה. אבחר באחרון כטרנד החביב עלי. מה לעשות, אני פשוט בעניין (ואפרופו: הכנס הישראלי השני "לחקר רוחניות עכשווית" יתקיים ב-8 למרץ באונ' חיפה).

עבודה של ניסן לוי שליוותה את המאמר באנרג'י

ומה הלאה? טוב, בעשור הבא ממילא יש לנו את 2012, ואחריה כבר שום דבר לא יהיה אותו דבר… אעלק.

 

[פורסם באתר מעריב]