חולף כולו אכן הוא העולם

עם לד הזמן קם מטטרון אמר חולף כולו אכן הוא העולם. ובאשר אמר זאת ניתזה טיפה של ריר מפיו של מטטרון וזו שקעה למצולות ושם פגעה בו בתנין שחור. ובשעה ההיא נשלש תנין נבצע ונתפרד שלושה ויהיה שלוש אחד זכר עבה ושמו הוא בהמות וממלא חזהו מדבר שממה ויער עב אחת נקבה הנקראת לויתן בה שוכנת תהומות ים ותחתיה מעיינות מים אחד שמו דונדין אשר מקדם לגן בו ישכנו בחירים וצדיקים. ובהמות ולויתן נתלו אצלם הלילה ואת החשכה ואת היום ואת אורו קיבל דונדין. ובהמות ולויתן נתלו שלטון על האדם על עולמו ועל גופו ומהותו ונשמתו קיבל דונדין.

ומטטרון ראש הימים אמר אני אקום אני אכחיד אני אנקום ואנקה, ומי אשר ביושבי מים ואש ותהום הוא יפול מאת חרבי. ומטטרון לבש מעיל כבוד שזהר זיו והדר קבועים בו ומטטרון שלף חרבו חדה מריח הגופרית ואדומה מאור השמש השוקעת ובידו מגן מבריק כאספקלריה אשר כל הצופה בו נופל אל תוך עיניו. וירד מטטרון אל שדות החול ואל היובש ואל בינות הרי הרים מדבר טרשים ובחצות הלילה שם ישחוט ארבעה שוורים שחורים זנב עד קרן וימצא שם את פתח גיא בן הינום הוא השאול. ויחפור את הכניסה וירד אל תוכה מערה שחורה והיא מנהרת ארוכה של אופל ומטטרון אפו מתיז ניצוץ של אור כדי להאיר עליו דרכו ויאספו מכל צד עליו שלדי מתים ורוחות רפאים ולא ישים אליהם ליבו לא יביט בהם וימשיך לרדת בתוך בהמות. ולכלב ייתן עיגול עוגה מאחוריו ימשיך ויתגלה מלפניו חלל גדול ומערה של אפלה ואפר ושיני אבן ועמודים של שיש שחור עומדים גובהם תק פרסה ומגיעים מחוברים עד גג המערה. ובינות לעמודים זורמים נהרות נהרות של אבנים מתגלגלות ומפלי סלעים. ובתוך האפלה אלפי רבבות שלדי מתים ואלפי רבבות רוחות רפאים ואלפי רבבות מלכי אדום ואלפי רבבות בני המן אגגיים והם כולם באים על מטטרון והוא קוצרם בחרב, במכה אחת יחתוך מבעד עשרה מהם והוא הודף אותם מעליו והוא חורש דרכו אל מרכזו של החלל. וגויים רבים באים עליו ומבקשים להמיתו ומטטרון הוא מכניעם מכות חרבו ומפצח גולגלות במגינו.

ובמרכז הבהמות ארשקיגל השומרית וקהנטאמנטי המצרי, שניהם עומדים זה אל גב זה ובשמאלם שוטי ברזל שחורים ובימין אוחזים הם מזלג צהוב שנון כחץ. ולארשקיגל עיני אש ואדים של חום נודפים מפיה וזקנה אדום כולו רבוע ושפתיה הן שחורות גופה עבה מאוד ונעליה הם קוצים. וקהנטאמנטי בעל כתר של זהב המשתפל מעל אזניו וגבותיו דקות ומלוכסנות ורגליו דקיקות ידיו גדולות ובמרכז בטנו חלל שחור במקום בטנו. והם שניהם קופצים על מטטרון ונועצים בו מזלגותיהם, ארשקיגל נועצת בכתפו וקהנטאמנטי בירחו ומטטרון זועק למעלה מכאב ומניח את חרבו על פיה של ארשקיגל ובחומה הרב חותך דרך גרונה נוזל שחור ורב עולה פורץ לכל מקום. וקהנטאמנטי נותן במטטרון שוטו וקול גדול נשמע ומטטרון אזניו מצטלצלות והוא זועם והוא מביא חרבו זוהרת גם בחשכה והוא עורף יד ימינו של קהנטאמנטי וגם שמאלו והוא כולו עובר ומפלס דרכו מבעד לבטנו של זה ומהפך קרבי מעיו ומרטשו מתוך עצמו. והשדים כולם עומדים סביב אוספים אדוניהם הנפתרים ובוזזים גוויותיהם, ומטטרון שואג אל על אני אני אני.

ומן האדמה מתחת לרגליו של מטטרון פורץ אדון השאול הוא סמאל והוא מרים את מטטרון ומרגליו הופך אותו נועץ ראשו בעפר השחור ומטטרון נחנק. וסמאל הוא ליברנוסאבונו ולו ששה ידיים ובכל כף יד ששת אצבעות ובכל אצבע ששת ציפורניים תער חד. והוא ראשו עגול אך בעל פאות ובו ששה פיות אחד בכל פאה ושש זוגות עיניים. גופו הוא מעופרת ורגליו רגלי קרנף והוא אינו נושם ורק אוכל. ומטטרון מניף חרבו והוא חותך רגליו של סמאל פורס אותן בתחתיתן אך סמאל ממשיך עומד הוא על גדמיו ושתי פרוסות עפות ובני המן חוטפים אותן והם מכרסמים בהן. ומטטרון גרונו צמוק ורצונו לנשום רב עד מאוד והוא פרקים לו ואינו חסר בהם כמו שאר המלאכים ומכופף ברכיו ועולה מן האפר ונושם הרבה עמוק ופותח את עיניו וסמאל צוחק צוחק. ומטטרון נושך בפיו את מרכזו של סמאל וזה מרפה ממנו ומטטרון גולל על פני האפר ומזדקף שוב ומכלה את זעמו הורס מאה שלדים שבדרכו וליברנוסאבונו קופץ את אגרופיו והוא זועם ובידיו רצון לקרוע שר התורה קרעים קרעים והוא צועד אליו ומטטרון מצית ניצוץ מתוך אפו ומשקפו במגינו ומכוונו לסמאל וסמאל זועק עיוור ומטטרון מיד קופץ ומרחף נועץ חרבו המכוספת תוך ראשו של סמאל. וצעקה רבה עולה מכל אברי השאול ומהדהדת בבקיעת ראשו של סמאל ובזריעת מחשבותיו לכל כיוון שריפת חומצה רעה ואש שחורה. ומטטרון קורע ממתחת מגינו ומטטרון שומע קול עצום של רעם רב והוא מרגיש תחת רגליו האפר זע ובמקום בו עמד סמאל חור גדול נפער ושם נשאב השאול כולו שלדים ורוחות ומלכי אדום נאספים בעל כורחם צורחים ומחליקים אל תוך השחור ובני המן בציפורניים נאחזים הם בקירות אך גם קירות השאול נמסו וזורמים אל החלל חללו של סמאל. ותוך השצף זרם של אנשי שאול גם מטטרון נסחף אל תוך החור והוא נופל דרכו מהר והוא אוחז חרבו ומגינו לבל נפרד מהם וחושך רב עוטה אותו והוא עוצם עיניו.

וכשהשקט שב שורר פותח מטטרון ראש הימים עיניו והנה נמצא הוא הוא עומד על גב הדום קטן ומסביבו לכל עבר מים רבים שחורים. אך אין זה ים כי אם נהר כי זרם יש במים ולהם כיוון ומטרה ומטטרון מפליג על גב הדום זה אל הים ואל הנהר אשר עיניו רחבות ופיותיו עמוקים, אל ימנהר היא לויתן. ולבסוף מגיע מטטרון תחת שמיים צהובים ושמש אין ואין גם כוכבים, והוא פרקיו דואבים עד למאוד והוא חושק מאוד לרדת מן הדום. ולויתן גדולה מאוד פרוסה רחב שמנה וחזקה. ובמרכז הים כרך גדול יוצא מתוך המים מגדלים גבוהים ומבצרים וארמונות ומחסנים ומקדשים רבים ובניינים רבי קומות. ואת הכרך עוטפת חומה עבה לה שניים שערים והאחד מהם חסום תמיד והשני תמיד פתוח. ומטטרון נסחף אל תוך השער הפתוח והחומה גבוהה מאוד והיא מלבנים סלעים גדולות חומות ושני הניצבים שעל השער הם בני אדם שחורים והם עמלקים.

ומטטרון נסחף אל תוך השער ועל מפתנו נופל כי אדמה מעבר למזוזתו והוא נשאר לשכב משום שכל גופו זועק כאב וניגשים סביבו רוכלים וקבצנים וכייסים ורמאים קטנים והם שולחים אליו את ידיהם והוא שולף חרבו והם מתרחקים מרחק החרב. ורק קבצן אחד קרב אליו והוא כולו שחין וצרעת והוא גידם רגלו איננה והוא אוחז מקל עתיק והוא שואל אותו לאן זה אדוני ומטטרון אומר לו באתי להכחיד את כל הרוע והוא צוחק אומר לו לא תצליח לעולם ומטטרון יורק עליו זורק בו סור מעלי שטן והקבצן צוחק חושף שיניו המרקיבות צוחק בקול גדול ומטטרון רוגז עליו ומתכונן לשלוח בו חרבו אך הקבצן מפיל מקלו וזה הופך נחש גדול נחש צפע ומטטרון קם על רגליו ומתרחק אך הנה על האדמה נמצא מקל עתיק. ומטטרון שוב מתקרב ובשנית אז לעיניו המקל נהיה נחש. מי אתה שואל את הקבצן והקבצן עונה שמי מנחם שילה ומטטרון גם אז רואה כי הוא אינו שחור.

וראש העיר הוא אמרילוס הרשע והוא שוכן במבצרו אשר במרכזה מבצר לבן כשלג וכקרח חלקלק ולו כיפה גדולה ופעמונים הרבה. וארמילוס הוא מלך עמלק מלך הזדים מלך כל הרשעים ושלישו שמו ציבאות שהוא אחראי על הגיסות. ומטטרון עובר ברחובות העיר מולו מגיע ציבאות והוא לבוש כולו שריון של קשקשים נחושת מגולוונת ועל חזו עיטור של שתי ידיים חבורות יד אחת שולפת אצבע למרומים ויד שניה הפוכה לה מצביעה לתחתונים. ועל ראשו קסדת פלדה חדה ועל כתפיו דרגות זהב ואזורו רחב מאוד ולו אבזם בו שתי שיניים. וחרב ארוכה לו ושחורה וכן פגיון קצר. ומטטרון שולף חרבו נוצצת ומגינו מוכן וציבאות שואג ורץ אליו ובמכה אחת עוקם את מגינו ומעוות אותו. ומטטרון זועק גם הוא ומשלח בו חרבו וציבאות מציב מולה את פגיונו וזה נשבר לשניים וגם ידו של ציבאות שמאלו נשברת. וציבאות נותן חרבו בתוך כתפו של מטטרון כתפו זו הפצועה מאת מזלג ארשקיגל ומטטרון זועק וזו הפעם מכאב והוא רוצה לתת חרבו גם כן בתוך כתפו של ציבאות אך השריון של זה אביר ומטטרון אינו יכול לו. וציבאות צוחק אז צחוק גדול מטה ראשו אחור ומטטרון שומט את מגינו ובאצבעותיו חודר אל בריח שיריונו של ציבאות בצווארו והוא קורע שיריונו מעל חזהו את כל כנף חזהו עם האות ידיים מתהפכות עד אזורו וציבאות מאחורי מחסום פניו שם נפערות עיניו ומטטרון חויך חיוך גדול ומביא את חוד חרבו אל מול לבו של ציבאות ואז בכף ידו פתוחה דוחף אותה לפנים אל תוך חזהו ואל מבעד ללבו של ציבאות והיא נפרצת מגבו והוא נופל שותק אז לרגליו של מטטרון על ברכיו ועל פניו ועיניו עדיין פעורות מאחורי מגן פניו.

ומטטרון ממשיך נותן דרכו ומסביבו עמלקים זדים אויבים ודעתם בעסקים ולא ישימו את ליבם אליו. בארמונו של ארמילוס מטטרון חותך דרכו דרך שומרים שחורים חרבו שוספת שם גרונים ומגינו המעוקם פוצח שם ראשים. צועד מהר אל ההיכל זה התחתון יותר שם ארמילוס הוא יושב והוא ממתין למטטרון. ומטטרון ראש הימים ונשיא הזמן צועד צולע ירחו פגועה מקהנטאמנטי אך אין פחד בליבו אין מורא אין יראה.  ואת דלתו של ארמילוס מטטרון בועט לפנים והוא ניצב עומד מולו וארמילוס קם מתוך כסאו והוא ענק כנפילים מקדם ראשו גורד את התקרה. ומטטרון נושא אליו ראשו והוא לבוש גלימה תפורה מתכריכי מתים ולראשו זר מענפי הלענה ובידו שרביט מוזהבת ואבן חושן בראשה קבועה אדומה כדם גדולה כמו אגרוף אדם. וארמילוס עומד ידיו על מותניו צוחק צחוק גדול ומטטרון חרבו בידו והוא זורק אותה אל תוך חזהו של המלך הקיסר. אך ארמילוס זז מתוך דרכה וחרב מטטרון ננעצת שם בקיר אשר מאחוריו וארמילוס רק מגביר צחוקו לועג למטטרון. ומטטרון שולף מזלגותיהם של אדוני השאול של ארשקיגל ושל קהנטאמנטי ודם רב פורץ מתוך פצעיו של מטטרון מתיז ומכסה את מישורת ההיכל היכלו של ארמילוס. ומטטרון רץ על גבי דמו רץ מהר אל ארמילוס הצוחק והוא קופץ רגליו דורכות על שיפולי בטנו של הקיסר ועל בטנו ועל חזהו ודם מטטרון ניתז לכל. ומטטרון מרים ידיו ומורידן חזק נועץ את שני המזלגות בתוך עיניו של ארמילוס וממשיך לדחוף אותם אל תוך מוחו עוצמה רבה וארמילוס חדל מצחוקו והוא נד על מקומו ומטטרון קופץ אל אחוריו של הקיסר נתלה בין מסד לתקרה על חרבו שלו הנעוצה בקיר והקיסר נופל שדוד.

ומטטרון עתה עומד על קרקע ההיכל המכוסה דמו עומד על יד גווית ארמילוס הרשע וידיו על מותניו והוא קורא בקול גדול עשיתי. אז פתאום הכל נחשך ומטטרון אינו רואה דבר אז נשמע קול עמוק ומטטרון שומע במחשבותיו נאמר מה ריח ילוד אישה ומה טעם טיפת לבן ומטטרון אומר בקול אני איני ילוד אשה כי אם ילוד עצמי הנני ומתיילד אני תמיד חדשים לבקרים ונשמע הקול שוב מה אנוש כי תזכרנו ומטטרון אמר אני אינני ראש לעבודה זרה כי אני איני כלל עובד ראוי אם כן שיעבדו אותי. ומן האפלה עלו זעם ורוגז ותיעוב והם מתלפפים האחד בשני אחיו והם שולחים לכל העברים ברק קרניים אדומות רעות ומטטרון רואה כי הוא אינו בהיכלו של ארמילוס עוד רק במרכזו של היקום כולו הוא תחתיתה של כל התחתיות ומולו שרוע על האדמה תולע גדול שחור זהו אילדבאות נשיא האופל ומלך צדשני. ומטטרון אוחז בחוזק את חרבו אשר חודה הוקהה בקירו של ארמילוס ומגינו המעוות איתו ושני פצעיו מדממים דם רב. ואילדבאות תולע גדול כולו שחור כולו מועב ומאופל גס ומטושטש גדול ורב ואין בו סימנים ואין בו איברים לבד מפיו והוא שחור בולע כל כולו. וגם מפיו יוצאים אדים בלחישה נמשכת, והכל מכל וכל נכנס אל פיו ואין הוא לעולם שבע והוא דובר כל השפות כולן. והוא דובר אל מטטרון דובר אל תוך ראשו והוא אומר לו את כל שרי ואלופי רצחת אבל לי עצמי לא תוכל שכן שאני הוא המוות עצמו ואותי אין להרוג ומטטרון זועק ורץ אליו ומעביר בו את חרבו והיא חולפה דרכו כקיסם בלהבה כפתיל ברוח ולא באה אל קרבו. ומטטרון רואה כי את חרבו ליפף השחור והיא איננה עוד חרבו ומטטרון שומט אותה מתוך ידו ואילדבאות דובר אל תוך ראשו טיפש וכסיל אתה וילד בור ואין אתה יכול כלל להבין את שמולך אך אם תרד על שתי ברכיך אעשה אותך סגני היום ולעולם. ומטטרון עומד לבלי השיב ואילדבאות זורק בו מתוכו מחושים שחורים של רעל והם חודרים אל תוך גופו של מטטרון שניים ברגליים ושניים בידיים אחד הפה ואחד בלב ומטטרון זועק ומתענה ובוכה ככרוכיה ונשבר בתוך נפשו וסבל רב סובל. ומטטרון הרעל מתפשט בתוך גופו אל כל גידיו ואיבריו ואף דמו שלו אוזל מבעד לפצעיו והוא מוקף באפלה והוא זועק והוא צורח מיילל.

ומטטרון ברכיו כבר הן כושלות והוא עומד ליפול עליו והנה נפתח פיו ומתחיל קורא שמותיו בקול מרגויאל זהו מטטרון טנריאל זהו מטטרון גפעיאל זהו מטטרון גזחיאל זהו מטטרון עוזיה זהו מטטרון גנוניה זהו מטטרון ססנגריה זהו מטטרון סוריאיה זהו מטטרון זרזריאל זהו מטטרון פסקון זהו מטטרון אטמון זהו מטטרון סגרון זהו מטטרון סנגדיה זהו מטטרון זעפנודיה זהו מטטרון זהובדיה זהו מטטרון זבודיאל זהו מטטרון ומיד אילדבאות שולף ממנו מחושיו והוא חובק בתוך עצמו. ועם כל שם ושם הולך אילדבאות ומתכנס אל תוך עצמו והוא הולך ומצטמצם ונעשה כדור עגול של חושך ושל רוע והוא איים על מטטרון חדל ואז ביקש בתוך ראשו שיעצור זאת התחננן בו שיניח לנפשו האפלה וגם הציע שיהיה הוא סגנו שלו אך מטטרון הוא לא פוסק מן השמות והוא קרא אותם ואילדבאות הוא הצטמצם יותר וקטן יותר ועוד והוא נגוז ופס.

וכל האופל הגדול עם העלמו של אדונו הכל נצפד והתקרש ונהיה כאדמה שחורה בגוף אחד ומטטרון נושף לכל כיוון מנשימתו והוא שורף הכל באש ומטטרון מרים חרבו שהיא שחורה אך שוב הינה חרבו והוא חותך את כל מה ששחור סביבו בחרב והוא פורץ אל השמיים הלבנים והוא זורע את כל השחור למטה על הים מפגיש יחדיו את בהמות ולויתן ומייבש את כל המים והוא הופך הכל ירוק כגן והוא הופך הכל לחי. וכל הארץ היא כעת דונדין כל הארץ גן ומטטרון עומד בה במרכז גאה ומלוכד ובטוח ואציל.

ומטטרון ראש הימים אמר אני אקום אני אכחיד אני אנקום ואנקה, ומי אשר ביושבי גן ושמיים ורקיע ועדן הוא יפול מאת חרבי. ומטטרון שלף חרבו קהה כשן הכלב ושחורה כלב סופה רעה  ובידו מגן עמום ומעוות אשר כל הצופה בו בו נופלים בלבול ומבוכה.

דמו של מטטרון ממשיך לזרוק עצמו וכל מקום בו הוא נופל מכל טיפה עולה תפרחת ותקווה ומטטרון עצמו קוצץ אותה מיד ומטטרון עצמו הולך ומחפש את הסולם הוא הסולם אל הרקיע הגבוה ביותר אל אל עליון. ובדרכו פוגע בו מלאך כדמות אדם ועליו גלימה כתומה וזהו גבריאל הוא מאטרייה הוא בנה של האישה העקרה והוא פונה אל מטטרון אומר לו מה לך ומטטרון עונה לו סור מעל דרכי פשפש וגבריאל אומר לו אני אינני חוסם את דרכך כי אם אתה הוא זה שעומד לכל חייך כרועץ ומטטרון זועם שולף חרבו ומאיים לכרות ראשו של גבריאל וגבריאל פונה אליו יפה אתה עושה ואם הולך אתה למחות את כל הטוב לבי איתך ואם הולך אתה למחות את כל הטוב תהיה קלה היא דרכך ומטטרון שואל מדוע זה וגבריאל צוחק צחוק רב והוא אומר לו על זאת יש לך להתבונן ולא רק זאת אלא גם על זאת כי אחרי כל קץ הרע וקץ הטוב עוד ישאר דבר למחות אותו האם תהיה נכון גם לכרותו ומטטרון אומר ודאי ודאי והוא שולף שוב את חרבו והוא מביא אותה לצווארו של המלאך וזה לפתע פג וגז ובמקומו על גלימתו שנחה על האדמה נוצר שפן קטן שפן בעל קרניים. ומטטרון צוחק צחוק רב והוא שולח ידו אל השפן כדי לתפסו אך השפן חומק ממנו שוב ושוב ומטטרון זועף והשפן פותח פיו אומר תחושת אני אינה אלא שלכת שדבוקה לארבע או חמש האושיות של איש גם רוח וגם גשם. והשפן ממשיך אף עם זאת קיים בכל וזה גורם רצון ופחד ובושה וגאווה. והשפן נכנס בתוך עצמו והוא נפזר ומטטרון ממשיך ללכת בדרכו.

וכל גן עדן לרגליו של מטטרון והפרדס כולו שלו והוא פוסע בו זקוף והוא דורך על כל גויות בכירים וצדיקים והוא פוסע בגאון על מלאכים מתים כי כל גן עדן בדממה קפואה וכל מקום בו מת וכל הנשמות גם הן פסקו ואין בו אף נפש חיה. ומטטרון צוחק כשעיניו חוזות בזה והוא עולה ברקיעים שני שלישי ורביעי ומסביבו הכל עבר הכל חדל הכל מתים ודוממים. ואף רקיע חמישי עולה ומתקדם ובו פוגש ברפאל ומכחידו וכשדמו של רפאל זורם אדום על פני דונדין דמו של מטטרון פוסק מזרום וכל פצעיו רופאים.

ובפתח היכל שישי עומדים ענפיאל ואבאתור והרמס טריסמגיסטוס ואף בעל וישוע שם. וראשון עליו הוא ענפיאל יוי השר רב המלאך והוא זורק בו את מכות האש שישים ומטטרון סופג אותן והוא יכול להן והוא קורא אל ענפיאל נבל האם תחזור על חטא ופשע פעמיים והוא שוסף גרונו וזה נופל בתוך דמו. והרמס טריסמגיסטוס רץ אל מטטרון וריצתו אין כמוהה מהירה והוא דוחף אותו אחור ומטטרון נופל אחור חרבו נשמטת מידו. ומטטרון קם ממקומו מהר והוא רוצה לתפוס בטריסמגיסטוס אך זה כבר הוא איננו שהוא רצוא ושוב. ומטטרון עומד בודד ואבאתור זורק עליו רשתו היא הרשת הגדולה שארבע פינותיה הן ארבע רוחות שמיים ומטטרון נכלא בה אך לרגע ולועג טיפש וכסיל אני הוא בעל הרוחות והוא מניף מיד את זו הרשת והוא מניף אותה על טריסמגיסטוס והוא כולא אותו בפנימה והוא הולך ניגש אל אבאתור ובידו לופת בה את ראשו ובשנייה את זה של הרמס הוא אוחז אותם בראשיהם והוא מפגיש בינם מועך אותם אחד אל השני ומרסק גולגולתיהם ומערבב מוחם והם נהייה נרפים בתוך ידיו והם נופלים מתים לפני רגליו. ובעל בנו של אל אחיה של ענת הוא שמו רוכב העננים והוא עליון מכל האלילים והוא אמיץ נועז בן חיל גיבור גדול שגיא מאוד ולו כלי נשק שניים האחד שמו הוא אימור וזה נהג והשני שמו הוא יגרוש וזה רודף והוא ניצב מול מטטרון פושט ידיו אוים עליו לבל ימשיך ומטטרון מרים חרבו ובמכה אחת עורף ראשו ובעל מת נכחד אבל גופו ממשיך עומד כעץ עתיק אשר נותן פריו והוא קיים שם עוד. ומטטרון עומד גאה והוא צוחק אל המרומים והוא קורא מי כמוני באלים. ומטטרון צועד אל ישוע הישוב והוא מרים אותו בשיערו והוא מניף אותו אל על והוא מציב אותו על גופתו של בעל והוא מצליב אותו על גופתו של בעל על גבה יד ימין על שמאל ושמאל על יד ימין והוא מדביק ידיו עם אימור ועם יגרוש. וישוע רק לוחש אני סולח.

ומטטרון ממשיך צועד עולה אל הר צפון הוא הרקיע השביעי ואל המרכבה ושם עומד והוא צופה. ובהיכל כל החיות מתות והן שכובות על גביהן כנפיהן מקופלות בטנן תפוחה פרצופיהן חיוורים ועיניהן הרבות הן פעורות ריקות. ואין שירה אין חצוצרות דממה של מוות בהיכל. וגדודים של זעם חיילים של זעף שנאנים של אש כרובים של לפיד אופנים של גחל משרתים של להט חשמלים של בזק שרפים של ברק כולם מתים כולם קטולים כולם שרועים קרים ודוממים. ואף האש שברגיון כבתה והכסא הוא כס כבוד ישוב על הסלעים. ומטטרון מביט על הכיסא והנה שם דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וזהו הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים. והוא מביט במטטרון דמויות עיניו טובות מכל הטוב עצמו ואור גדול מפליט מבין דמויות עיניו והוא פונה אל מטטרון ושואלו מה רצונו ומטטרון משיב לו מות. והקדוש ברוך הוא פונה אליו והוא אומר לו הרי כבר מת הנני ואינני ומטטרון משיב לו אם כן פנה את הכסא הוא כס כל המלכות שכן כעת אני הנני מלך מלכי המלכים ורק אלי הכל ישתחוו. והעליון שואל הכל ורק שאלתו נשארה והוא עצמו הולך ונעלם בנקודה קטנה היא נקודה של אור של בראשית הוא אור של אחרית הוא אור אינסוף ונעלם ורק כתרו נשאר וטבעתו. ומטטרון עולה ומתיישב על הכסא הוא כס כבוד ומטטרון נוטל גם את כתרו של הקדוש ברוך הוא הוא כתר המלכות אשר קבועים בו ארבעים ותשע אבני תואר כאור גלגל השמש ושלושים ושניים אותיות נתיבות פליאות חכמה והוא קושרו אז על ראשו ומטטרון נוטל גם הטבעת ועתה גם טבעת של חותם של שמים וארץ מסורה בידו. ומטטרון חזק עד למאוד והוא בטוח ועצום ורב אדיר ונהדר והוא עזיז דגול גבור הדור כביר נשגב שגיא יחיד. והוא פותח פיו והוא קורא אנוכי יהוה אלוהיך אשר תחת ידו שומדו כל אלוהים אחרים. לא יהיה אלוהים אחרים על פני.

ובאשר אמר זאת ניתזה טיפה של ריר מפיו של מטטרון וזו התעופפה ריחפה ועפה ופגעה בו בשליש תנין שהוא דונדין. ובשעה ההיא נבצע דונדין ונשבר תוכו והוא כולו הפך עצמו והוא כולו הפך חיה. והחיה עולה מתוך את שהיה דונדין ולבד ממנה אין והיא כולה החומר והיא החומר כל כולו. והחיה לה עשר קרניים ושבעה ראשים ובקרניה עשרה כתרים ועליהם שמות וגידופים והחיה מראה כמראה אשה ורגליה כרגלי אשה ופיה כפה אשה והיא יפה ככל אשה ונאווה מכל שם או חפץ. ויתן לה התנין את כוחו ואת אונו ואף את ממשלו הרב נתן בה. והחיה נתנה אותות גדולים אש ורעם וברד ולהט ועשן ומים וצווחה ורעד. והחיה היא מויירה היא מריה היא חפציבה היא קאלי היא אודיה.

ומטטרון והחיה נופלים שניהם מכלום אל כלום ומאין אל אין והחיה שוחה אליו ומטטרון אינו יכול לסגת מפניה והחיה תופסת בו ומטטרון צועק לה געי בי לא והחיה אוחזת בו והחיה קורעת מעליו את מעילו ונותלת ממנו את חרבו. ומטטרון זועק שוב לא והחיה סובבת את גופו ומצמידה גבו אליה וראשיה מעליו משוטטים מתנודדים ותלפיה אוחזים בו בל יברח. והחיה נושפת בעורפו ובאזניו והחיה פוסקת את רגליו ומכפיפה אותו בכוח והחיה חודרת אל תוכו. ומטטרון בוכה נהי רב ודמעותיו נופלות איתו בשני צדדיו והחיה נשימתה חמה עליו וכל כוחה בו ואין די לכאבו. ומטטרון רוצה לברוח אך אינו יכול רוצה לנוס אך אין לאן שכן הכל אותו מקום הכל אותו הכאן ומטטרון צורח ובוכה ומטטרון זועק מריע וצווח ומטטרון קרב ושב והוא חוזר ומתרסק והחיה איתו ושם מרככת איברים רבה וכאבים צבעים עזים של הנאה חכמה בתוך כסילות ואהבת שנאה במרירות הדבש ומוות בלידה ומתוך הרעש שקט שקט. תם הזמן.

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s