אבל.

העולם הוא כטל
אכן, העולם הוא כטל
אבל.
(כאמור, הייקו של איסה, בתרגומו המופתי של יואל הופמן)
 
 
ב"אבל" הזה, אני בטוח, נמצאת כל חוכמת הרוח, בכל עומקה.
ה"אבל" הזה אכן הוא העולם כולו.
 
כי לראות שהעולם הוא כטל, זה בסך הכל די קל. יותר מדי קל. כן: הכל חולף. הכל משתנה. הכל זמני, ארעי, שרירותי. ולא צריך להיות מיסטיקן גדול כדי להבין את זה. מספיק להיות מדען: כולנו יודעים שעוד כעשר מיליארד שנה השמש תכבה, לא לפני שהיא תתנפח ותשרוף את כל מה שסביבה. מערכת השמש שלנו עתידה לגווע, ואיתה כמובן עולמנו הנמרץ.
 
אבל מה לנו במילירדי שנים? הרי תוך מאה שנה בלבד לא אנחנו ולא כל מי שאנחנו מכירים יהיה קיים. בסך הכל מאה שנים קטנות, וכולם מתים. "מסתבר שתוך פחות ממאה שנה ימותו יותר מחמישה מיליארד בני אדם" כתבתי פעם, כשבעולם עוד היו רק 5 מיליארד אנשים.
 
המיסטיקנים לדורותיהם לוקחים את זה עוד צעד קדימה: בשבילם העולם כבר עכשיו הוא תפל ובטל, אפילו אשלייתי. זה בסדר, הם מרגיעים, כי יש משהו שהוא נצחי ומשמעותי ומתוק והווה. יש משהו שהוא אחר, והוא האמת והאושר. קוראים לזה "אלוהים", או "הטאו", לפעמים "האחד", או "האבסולוט" או "האינסוף". ברגע שיש לנו שם אפשר גם לשאוף לזה, לרצות את זה, לנסות לממש את זה.
 
השאיפה "לשם" על חשבון ה"כאן" היא מלכודת רוחנית נפוצה ועמוקה. את התזה שלי כתבתי על זה, ב"הארץ" כתבתי על זה, והנה גם כאן אני כותב על זה. זה מעסיק אותי מאוד כי לתוך הבור הזה נפלתי אני בעצמי. אני מנסה לכתוב לעצמי סולם.
 
אלוהים פשוט נורא מפתה. הנצח קורא לנו. האינסוף מזמין אותנו להמס בחיקו, להתמזג עם הלובן המוחלט שלו, לצלול לתוך האחדות העמוקה, המוחלטת, ששמה אין והיא אין ואין סופה ואין בלתה, להיות מותכים באור הבהיר מכל, בזוהר המסנוור, להיעלם.

"אבל".

 

אבל מה?
אבל פרח. אבל תמימות. אבל ילד עם ארטיק. אבל נשיקה ראשונה. אבל כוונה טובה. אבל כל הדברים האלה שדווקא בזמניותם השבירה, שדווקא בפריכותם המגוחכת נוגעים לרגע קסום אחד בנצח, כמו כוכב שביט המתכלה אל תוך זנבו הבוער אבל הזוהר שהוא מפיץ ממנו ומאיר בו את סביבתו כל כך משמח ומרומם עד שהוא באורך נס מתחמק מזמניות חייו הקצרצרים ומפלח דרך אל הנצח. אבל הפרטים הקטנים הללו שבסופו של דבר אינם שונים (חלילה) מאלוהים, אינם אחרים ממנו, אלא בונים תוך כדי התפוררותם את "דירתו בתחתונים", בונים אותו עצמו, בונים אותנו בונים אותו.
 
אז הכל נכון, הכל ברור, הכל ודאי.
אבל.
 
ובאנגלית (בתרגום Robert Hass):

The world of dew
Is but a world of dew
And yet, and yet…

4 תגובות

  1. כל כך נכון.
    כל האינסוף והנצח והעולם והארעי ו…מי זוכר אותם כשאוכלים חביתת ירק בפיתה עם כוס תה וקצת זיתים על יד?

    אהבתי

  2. תודה שנתת גם את התרגום האנגלי.

    מעניין האם התרגום העברי הינו ישר מן המקור, משום ששני התרגומים ממש שונים. מעניין איזה מהם יותר קרוב למקור.
    כך הייתי מתרגם לעברית את התרגום האנגלי:
    The world of dew
    Is but a world of dew
    And yet, and yet…
    עולם הטל
    הוא רק עולם של טל
    אבל, אבל…
    יש משהו יותר יפה בתרגום זה, ברמיזה הפחות ישירה לגבי העולם שלנו.

    אהבתי

  3. Adhar,
    אני לא יודע יפנית, אבל אני יודע שקשה מאוד לקבוע למה בדיוק התכוון המשורר מפני שהשפה לא מתמסרת בקלות, אם אפשר לומר כך. למשל, אני כמעט בטוח שצריך לנחש אם הכותב התכוון לשים ה' הידיעה לפני שם-עצם ("עולם") או לא. כך שאני לא יודע אם אפשר, גם אם היינו יודעים יפנית, לקבוע איזה תרגום יותר "קרוב למקור". לפחות ככה נדמה לי…

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s