היקום נולד מתוך עצמו. היקום נולד מתוך הריק. היקום נולד דפוסים דפוסים.

דפוסים דפוסים מתעורר לו היקום ופורץ מתוך האין הגדול, דפוסים דפוסים כנגזרות נייר מפורטות הנולדות מתוך קיפוליהן ונפרסות לכל רוח, כל כיוון.

גלים גלים של צבע נשפך לו היקום מתוך פח האלוהים, מתוך פה האלוהים נשאג גלים גלים של קול, של אות, של הברה ושל ציווי. והוא נברא.

והוא נברא כל רגע וכל רגע מחודש ומשוכפל, אך עם שינוי קל, עם שכלול קל שמעלה אותו במדרגה נוספת של תחכום. כי אין שיעתוק שהוא מושלם וחוסר השלמות של שיעתוקו של העולם הוא אפשרות השתלמותו. נותן לאלוהים להשתלם דרכו.

היקום גדל מתוך עצמו, מתוך האלוהים ישתבח ויתגדל, צומח ושולח ענפים ועלים כבטטה שתקועה בתוך צנצנת אלוהים. גודל ומשתכפל, משתכפל ומשתכלל, כאסימטוטה שלנצח נאבקת כדי לנגוע, ולנצח לא תוכל להגיע, להיות איתו. והיא כבר הוא.

היקום נולד פסים פסים. ונקודות. פרחים פרחים. חיפושיות. עולה מתוך האלוהים כשהוא רותח, מבעבע. כשהאלוהים גולש, נוצרת המציאות, ואלוהים אינו יכול שלא לגלוש. תבשיל האל מקדיח, היקום נשרף אבל איננו אוכּל. להפך: מתעדן ומסתגנן, מתפאר ומתיפה. ככלי מתכת בתנורו של החרש. בוהק, מאיר, זוהר ומסנוור. עולה עולה לקראת שלמות שהוא אף פעם לא ישיג. והיא שלו תמיד.

פרט מתוך מגזרת נייר של יונתן לוי

היקום הלא הוא רק הקצף על גלי האל, אך הוא הצבע שלהם. חטאם, חייהם.