כך שמעתי:
פעם אחת שהה המבורך במרכז זיו שבחיפה. באותה העת הקיפה אותו אסיפה גדולה של בודהיסאטוות ואסיפה גדולה של נזירים ונזירות, וגם ישויות ללא גוף הגיעו מכל קצוות היקום לרגלי המבורך כדי להנות ממוצא פיו מפוגג הבערות.
באותה העת שהה שם גם הבודהיסאטווה המהאסאטווה מנג'ושרי, שקוע כפי שהיה בכל זמן במדיטציה הגדולה של החכמה האדירה של ריקות ההוויה. אז פתח הבודהיסאטווה המהאסאטווה מנג'ושרי את פיו ושאל את המבורך: "אדוני שאין שני לו ולהארתו אין מדד וסייג, האם יש חיים אחרי המוות ואם לא למה לא?"
כששמע זאת המבורך העלה את עיניו והביט בו בבודהיסאטווה מהאסאטווה מנג'ושרי ארוכות. לבסוף פתח המבורך את פיו ואמר: "אתה לא יודע שאני לא עונה על שאלות מטאפיזיות?"
אז ידע הבודהיסאטווה המהאסאטווה מנג'ושרי צער גדול, סבל ויגון. משום שידע הבודהיסאטווה המהאסאטווה מנג'ושרי צער גדול, סבל ויגון, הוא הביט אל תוך תוכו. משום שהביט הבודהיסאטווה המהאסאטווה מנג'ושרי אל תוך תוכו הוא הבין אכן שהחיים הבלתי-נאורים כרוכים בצורה בלתי-נמנעת בחוסר סיפוק וחוסר שביעות רצון. משום שהבין הבודהיסאטווה המהאסאטווה מנג'ושרי שהחיים הבלתי-נאורים כרוכים בצורה בלתי-נמנעת בחוסר סיפוק וחוסר שביעות רצון הוא נכנס עוד יותר לדיכאון.
באותה העת יצאו מתוך האסיפה גדולה של הנזירים והנזירות אנשים ונשים ותפחו קלות על כתפיו של הבודהיסאטווה המהאסאטווה מנג'ושרי ואמרו לו: "עזוב אותך, הוא סתם במצב רוח רע היום".
בין רגע נעורה בו בבודהיסאטווה מהאסאטווה מנג'ושרי עין האמת והוא ראה בצורה ברורה שההכרה נטולת כל מרכז או מהות קבועה ושאין טעם להאשים את עצמך על סרטים של אחרים.
והאסיפה גדולה של הבודהיסאטוות והאסיפה גדולה של הנזירים והנזירות וגם כל הישויות ללא גוף הנהנו בשביעות רצון רבה והביעו את סיפוקם מכך שהבודהיסאטווה המהאסאטווה מנג'ושרי הבין היטב את הדהרמה הגדולה.

מנג'ושרי (בודהיסאטווה מהאסאטווה)