מזמור מן הרִיג-וֶדָה

בראשית נוצר עובר זהוב.

אך נולד והיה לאדון ההוויה ואין מָשְלוֹ.

הוא כונן את השמים ואת הארץ.

מי האל לו נעבוד במנחה?

אשר נותן נשמת חיים ונותן כוח,

אשר למרותו סרים כל האלים,

אשר המוות והאלמוות צילו הם

מי האל לו נעבוד במנחה?

אשר מכוח גדולתו היה למלכו היחיד

של העולם הנושם והמעפעף;

שליט ההולכים על שתים ועל ארבע.

מי האל לו נעבוד במנחה?

אשר לו, מכוח גדולתו, הרי השלג

והים עם הנהר רָסָא אומרים,

וזרועותיו ארבע כנפות הארץ.

מי האל לו נעבוד במנחה?

אשר כונן את הארץ האדירה ואת הרקיע,

אשר קבע את השמש ואת כיפת השמיים,

אשר תיכֵּן את החלל בחיק העולם.

מי האל לו נעבוד במינחה?

אשר בעזרו נסמכו המַחֲנִים הניצים;

בהביטם בו ורתת בליבם,

מֵעַל הִגִיהַ הַשֶמֶש בּוהֵק רשפיו.

מי האל לו נעבוד במינחה?

בבוא המים האדירים, נושאים

הכל כעובר, מולידים את האש,

נוצר האחד, רוח חיי האלים.

מי האל לו נעבוד במינחה?

אשר בגדולתו הביט במים,

הנושאים את כשרון הפולחן

ומולידים את טקס הקורבן.

האל האחד, העליון באלים.

מי האל לו נעבוד במינחה?

מי ייתן ולא יפגע בנו: אשר חוקיו אמת,

אשר אבי הארץ והשמים הוא,

אשר יָלַד את המים האדירים הנוצצים,

מי האל לו נעבוד במינחה?

פְּרָגָ'פָטִי, אין אחר מבלעדיך,

אשר אימצת אל ליבך את כל היצורים.

מלא את משאלותינו בהקריבנו לך!

מי יתן ונהיה אדוני העושר.

לא יפיפה? זה מזמור מספר שיצא לאחרונה, "מזמורים מהריג-ודה" בתרגום מסנסקריט של עמרם פטר. השיר הזה הוא הלל לבורא עולם, שכאן נקרא "עובר זהוב" (Hiranya-garbha) ופרג'פטי – שני שמות, כך מבהיר פטר במבוא הקצר לשיר, שאחרי כן דבקו באל ברהמה. במבוא הכללי הוא מסביר שהריג-ודה היא החיבור העתיק ביותר בתרבות הודו ואחד העתיקים בתולדות האנושות בכלל, שהיא חוברה כנראה לפני 3500 שנה וכאחת מארבע הודות שימשה כמסד הקאנוני הקדוש של רוב המסורות ההינדיות.