קן וילבר, לא וילבר

רוח רפאים מרחפת כעת הזו על פני הניו-אייג' העולמי. זוהי רוחה של הפילוסופיה האינטגרלית. ליתר דיוק, זוהי רוחו של הפילוסוף האינטגרלי, חוקר הרוח והחומר, הפּנְדיט האמריקאי הנודע, קן וילבר. וילבר הוא כיום בלי ספק ה"פילוסוף של הרוחניות" בה' הידיעה. הוא כונה "אריסטו המודרני", "האינשטיין של חקר התודעה" ועוד שלל סופרלטיבים, וגם אם הם מעט מוגזמים, הרי שאין ספק שוילבר אכן אדם מבריק, שעושה עבודה חשובה מאוד. מאוד. בשילוב מרענן של ידענות, חכמה, השגה רוחנית והומור הוא פורש תפיסת עולם שמתעלה מעבר למטריאליסטי, אל הרוחני, אבל שומרת שתי רגליים על הקרקע: רגל אחת במסורת הרציונלית-מדעית של מאות השנים האחרונות, רגל שניה בתובנות למודות השנים של המסורות הדתיות של האנושות.

קן וילבר

הוא מציג תמונת עולם כוללת-כל: הפילוסופיה שלו היא "אינטגרלית", במובן בו היא מנסה לכלול ולשלב אמיתות רבות ככל האפשר, לא רק מתקופות ומיבשות שונות, אלא גם משדות ידע שונים. וילבר מבקש ללמוד איך משתלבים ביניהם מיתוסים ותורות מדעיות, אנתרופולוגיה ואידיאולוגיה פוליטית, אקולוגיה ומאגיה ומתמטיקה ומיסטיקה ולנסות ליצוק יחד מכל הגופים הללו מפה מפורטת וברורה של "מכלול הידע האנושי".

כל זה נכון וראוי להערכה. על עבודתו של וילבר כתבתי קצת בביקורת על ספרו "קיצור תולדות הכל" שתורגם לעברית (ושנמאס לי לחכות לפרסומה אבל היא אמורה לראות אור מתישהו במוסף "ספרים" של "הארץ"), ואני מאוד ממליץ לקרוא את הספר המצויין הזה. את הרשימה הבאה, בכל אופן, אקדיש לביקורת על שיטתו, שכן גם אם וילבר אכן יצר מפה מרשימה לא ברור אם היא אכן מייצגת את מכלול הידע האנושי, או את מכלול הידע של וילבר, וגם זה תוך חוסר דיוק וטעויות מביכות. אנסה להציג חלק מהביקורת שלדעתי חייבת להימתח על תורתו של וילבר, וכמו כל דבר בצה"ל הביקורת הזאת תתחלק לשלושה חלקים: אבקר ראשית מקצת מרעיונותיו של וילבר, אחר כך את שיטות העבודה שלו ולסיום את האיש עצמו והמתרחש סביבו.

אבולוציה עכשיו

לצורך בניית הפרדיגמה שלו, מקים וילבר לתחייה שני רעיונות מערביים עתיקים, ומשדך אותם עם פילוסופיה נון-דואליסטית מזרחית. שני הרעיונות הללו הם עקרון "שרשרת הקיום", כלומר האמונה שהמציאות היא רצף שופע ומשתכלל של דברים ויצורים, כאשר מתוך כל יצור או דבר קדמון יוצא או נוצר יצור או דבר עליון. במילים אחרות: סוג של אבולוציה של הקיום, תנועה אורגנית של חלקי היקום מהנמוך ביותר אל הגבוה ביותר, מהאלקטרון ועד וגלקסיה, מהאמבה ועד לאדם המואר בשלמות.

הרעיון השני הוא העקרון ההגליני (כלומר: של הפילוסוף הגאון ג.ו.פ. הגל) בדבר מימושה של "הרוח האבסולוטית" במציאות הקונקרטית, כלומר האמונה שהמימד המוחלט של המציאות מתהווה ומתפתח כהיסטוריה החומרית-רוחנית של היקום שלנו. לא רק זאת, אלא שיש לו מטרה ברורה, והיא הכרת עצמו: המציאות כולה נעה כלפי מודעות עצמית גבוהה יותר ויותר, עד שתגיע לידיעה עצמית שלמה.

את שני אלו הוא משדך לעקרונות הנוו-דואליסטים של האדוויטה ההינדית והמדיאמיקה הבודהיסטית, בכך שהוא רואה (האמת, בדומה מאוד להגל) את המציאות כולה כאחדות אחת הכוללת בתוכה את הסובייקט והאובייקט וכל ריבוי שהוא.

הרעיונות האלו באמת נהדרים, וחלקם גם חביבים עלי אישית, אבל צריך להיות ברור שלפחות לגבי הראשונים, מדובר באמונות גרידא. אלו מיתוסים. והבעיה היא שוילבר מציג אותם כעובדות הנובעות ממחקר אמפירי. וילבר מבכה את התעלמותו של המדע המודרני מהמימד הפנימי, האינטימי של האדם, וזועק כנגד הרדוקציה שהוא עושה מהכל לכדי חומר (לדוגמא: מחשבות הם רק ריאקציות כימיות במוח). יופי. הוא מתעקש שמימדים רוחניים גבוהים יכולים להיות מוכחים על ידי ניסיון אישי של האדם. נכון: גם לדעתי עניין הנון-דואל הקיומי, למשל, יכול להיות מוכח על ידי חוויה ישירה של האדם. אבל אין שום אפשרות להוכיח את עקרון שרשרת הקיום, ולא את ההנחה שהמטרה של הרוח היא לדעת את עצמה – לא על ידי ביסוס אמפירי-מדעי ולא על ידי חוויה ישירה. כאמור, אלו מיתוסים. באותה מידה אפשר לומר שהעולם נברא על ידי צמצום הוויתו של האל ושבירה של כלים קוסמיים, או שתכלית החיים היא שחרור ממעגל הלידות מחדש. לרעיונות הללו יש את אותו תוקף מבחינת המעמד המדעי-אמפירי שלהם (כלומר, אין להם תוקף). מיתוסים הם דבר חשוב, אבל חשוב לא לערבב בינם לבין עובדות, כמו גם בינם ובין תיאוריות מדעיות. וילבר מערבב חופשי.

הלאה: וילבר טוען שלא ייתכן שבשתים-עשרה מיליארד שנה מאז המפץ הגדול יופיעו חיים בצורה אקראית, והעובדה שהם הופיעו משמשת לו כראייה לזה שליקום יש כיוון, תלוס (מטרה) ויצירתיות אינהרנטית. עכשיו, זה נכון שיש מדענים שחושבים שזה לא ייתכן, אבל יש גם כאלה שחושבים שזה כן ייתכן. בכל אופן, עצם העובדה שזה קרה לא מוכיחה לדעתי שום דבר, כי אם זה לא היה קורה לא היינו כאן כדי לתהות על זה. במילים אחרות: גם סיכוי של אחד למיליארד לחיים יכול להתרחש, וממילא אם הוא לא היה מתרחש אף אחד לא היה כאן כדי לקונן על מר גורלו. כלומר אין שום ראייה לכך שליקום אכן יש תכלית. שוב: זהו מיתוס, או אמונה, בשום אופן לא עובדה.

ועוד: וילבר טוען שהעובדה שעד היום צורות חיים הלכו והשתכללו מראה שכך דרכו של עולם ושהיקום נמצא במגמה של מורכבות הולכת ועולה. לא נכון: צריך לזכור שאבולוציה אין פירושה דווקא שכלול אלא התאמה למצב הנתון. זה נכון שבמיליוני השנים האחרונות החיים נעו במגמה כללית של השתכללות, אבל הבעיה היא שאין שום דבר קבוע במגמה הזו: היום מוסכם על אסטרו-פיזיקאים רבים שבעוד כמה מיליארדי שנים השמש תתנפח והטמפרטורות על כדור הארץ יעלו מאוד. בהחלט הגיוני שאז האבולוציה תהפוך את כיוונה וצורות החיים ילכו ויעשו פשוטות יותר ויותר כדי להתאים עצמם לסביבה. כלומר: רק ג'וקים (או אולי רק חד-תאיים) יוכלו לשרוד וזה כל מה שישאר. אגב, זה גם יקרה אם נעלה את עצמנו בפטרייה אטומית השמיימה או אם נגזור שואה אקולוגית על כדור הארץ, כך שאולי לא נצטרך לחכות כל כך הרבה לפני שהאבולוציה תשנה את כיוונה. בקיצור: בהחלט סביר שאבולוציה של שכלול היא עניין ארעי, קונטינגנטי. לא עקרון מטאפיזי, כפי שוילבר מנסה להציג.

וילבר, אם כן, לוקח צורות של הסבר, תיאוריות מטאפיזיות, מיתוסים – למעשה: אמונות – ונותן  להן מעמד של עקרונות ודאיים, של חוקי טבע. והבעיה היא שהוא לא שם לב לכך, ולא מתריע על כך. מדהים שדווקא מי שמקדיש את חייו ל"מיפוי הידע האנושי" ולעשיית הבחנות ברורות בין סוגי שיח שונים (מאגיים, מיתיים, רציונליים וכו') לא מצליח להבחין שמה שהוא מוכר בתור תורה אמפירית בעלת תוקף מדעי אינו אלא מיתוס מודרני (ומודרניסטי) אחד גדול.

וילבר בתור מורפיוס, היודע "מהו המטריקס". מתוך הערך המעולה "Integral Humor" בויקפדיה האינטגרלית (מה שמוכיח שהומור עצמי לפחות יש להם, וזה הרבה מאוד כמובן)

כל תכלית תורתו של וילבר היא הצפייה למהפכה האבולוציונית הבאה ובא יעלה ויבוא על פני האדמה זן חדש של אדם: האדם המואר. כן, אותם מוארים שסובבים אותנו כבר כיום הם, מסתבר, חיל החלוץ של הקפיצה האבולוציונית-אנושית-תודעתית הבאה עלינו לטובה. וילבר רואה עצמו בונה את הבסיס התיאורטי למהפך התודעתי הזה, והוא ותלמידיו מרגישים באופן טבעי כאוונגרד הרוחני של האנושות.

אני אישית לא אוהב את כל אופנת האבולוציה הקוסמית או הרוחנית (להבדיל מהביולוגית, שהיא עובדה מדעית). נראה לי שכל הציפייה הזאת ל"קפיצה התודעתית" הכלל-אנושית אינה יותר מאשר גרסה מדוללת ופסאודו-רציונלית לרעיון היהודי-משיחי הישן והבעייתי. לדעתי יש ודאי שינוי בעולם, אבל אני בספק אם אפשר לקרוא לזה שיפור. בשביל למדוד שיפור אנחנו צריכים לקחת קריטריון מסויים שישמש לנו מדד. אם נבחן את צורות התקשורת בין בני אדם, נראה בעליל שהתרחש שיפור גדול באלפיים שנה האחרונות (מדיג'רידו לפלאפון). אבל זה לא מה שמעניין אותי, וגם לא את וילבר. מה שמעניין אותנו הוא שיפור במודעות העצמית, בקשר עם האלוהות. ובזה קצת יותר קשה לראות שיפור. גם אם נודה שיש שיפור, כלומר שיותר אנשים היום יותר מודעים לעצמם מאשר, נאמר, לפני אלפיים שנה, עדיין זה לא מוכיח שום עקרון מטאפיזי. כלומר מכאן ועד לומר שכך זה חייב להיות, שזו "דרכה של הרוח", שזה הכיוון העקרוני של תנועתו של היקום – בשביל זה דרושה לא פחות מאשר קפיצת אמונה, גם אם רבים נוטים לקפוץ אותה בחדווה.

הבעיה עם ההנחה הזאת היא שקשה מאוד, ואולי בלתי אפשרי, להביא לזה ראיות. האם יש אכן יותר מוארים היום מבעבר? ולא רק באחוזים, אפילו מבחינה מספרית פשוטה, האם יש יותר מוארים היום מאשר בזמנו של הבודהה? מסופקתני. לדעתי אין שום ראייה לכך. מה שיש בוודאי הוא יותר הייפ ובאזז, וטוב שכך (כי טוב שמדברים על זה), ויש בוודאי גם יותר דרכים לשמוע, לראות, להגיע וללמוד ממי שהגיע לתובנה רוחנית כלשהי, וגם זה כמובן טוב מאוד מאוד לדעתי. אבל האם אכן בקרוב תתחולל טרנספורמציה תודעתית כלל אנושית, כולנו נתעורר אל האמת והארץ תמלא דעת ה'? אולי. ואולי הרבי מליובאוויטש הוא המשיח.

לא רק זאת: כפי שכותב אנדרו סמית, צריך לזכור שכאשר היו טרנספורמציות תודעתיות של האנושות בעבר הדבר קרה בקלות ובצורה המונית. למשל המעבר לחשיבה רצינלית, שוילבר מזהה עם המהפכה התעשייתית, התרחש אצל כמעט כל מי שחווה אותה, כלומר כל מי שחי במקום הנכון בזמן הנכון. כמו כן כאשר ילד עובר דרך שלבי ההתפתחות שלו אנחנו יודעים שאם אין איזו בעיה חמורה הוא עושה את זה באופן טבעי ואפילו בלתי נמנע. מאידך, אנחנו יודעים שמאוד מאוד קשה להגיע לרמות גבוהות של התפתחות רוחנית. נראה אפילו שמדובר בהתפתחות שבמידה רבה (גם אם לא מוחלטת) היא פשוט לא טבעית לאדם, שכן הוא חייב ללכת נגד נטיות פסיכולוגיות חזקות מאוד שטבועות בו.

אז ככה נראה מחקר אינטגרלי

אומר כמה מילים על דרכי עבודתו של וילבר, ומכיוון שהנושא ענק והספרים רבים, אשתמש בדוגמא אחת בלבד מתוך משפחה לא קטנה של יתומי-וילבר מחקריים. כשקראתי את הספר שתורגם לעברית לא הייתי יכול שלא להרגיש שהוא מטפל בצורה שטחית עד שרלטנית בפילוסופים גדולים מהעבר. במיוחד נראו לי מופרכות המסקנות שהוא מסיק על פלוטינוס. פלוטינוס הוא הפילוסוף החשוב ביותר במערב בין אריסטו לדקרט. הוא אבי הניאופלטוניזם, תורה פילוסופית שהשפיעה בצורה עצומה על כל המערב, על שלוש הדתות הגדולות (וזה כולל, אגב, השפעה מכרעת על הקבלה) והוא גם מיסטיקן גדול ומרתק בלי קשר להשפעתם של רעיונותיו החשובים. וילבר נתלה בו, בהגל ובסרי אורובינדו כאשר הוא מגיש לנו את תיאורית שרשרת ההוויה הנון-דואליסטית שלו. הם המקורות שלו מהעבר.

פלוטינוס. דווקא התבייש.

וילבר רואה בפלוטינוס את מי ש"נתן להולארכיה הגדולה את ביטויה המלא ביותר" (עמ' 385 בספר שתורגם, הדגשה שלי). יפה וטוב. ב- magnum opus שלו, Sex, Ecology, Spirituality: The Spirit of Evolution, כותב וילבר ש"מאפלטון לפיד הנון-דואליזם, הראיה האינטגרטיבית, עדיין שלם, עבר באופן ברור ביותר לפלוטינוס (205-270 לספירה), שנתן לו את אחד הביטויים המלאים, החינניים, העוצמתיים ביותר שניתן למצוא במקום כלשהו, בזמן כלשהו, בצורה כלשהי, עתיקה או מודרנית, מזרח או מערב." (עמ' 341, תרגום שלי). וואלה, נשמע ממש טוב, לא?

הבעיה היא שבשביל שפלוטינוס יכנס למודל של וילבר ויענה באמת על סופרלטיביו, הוא היה צריך להשתנות. זו אולי לא בעיה בשביל פלוטינוס כי הוא מת כבר אלף שבע-מאות שנה ולא יכול לסבול ממה שוילבר מעולל לו, אבל זו כן בעיה בשביל וילבר, אם הוא חושב שאף אחד חוץ ממנו לא קרא מעולם את פלוטינוס.

וילבר כותב חזור וכתוב על אהבתו של פלוטינוס את העולם. הוא מנסה כך להראות שפלוטינוס לא היה דואליסט, כלומר שהוא לא העדיף את הרוח המוחלט וידע למצוא את האבסולוט ביחסי, את האחד בריבוי, את הכללי בפרטים. כותב וילבר: "לפי פלוטינוס כל ממד גבוהה יותר בהולארכיה מתעלה אל מעבר קודמו וכולל אותו, כך שכל דבר ודבר, כל אירוע ואירוע, בלי יוצא מן הכלל, שוכנים בצורה מושלמת ברוח, באחד." (שם, עמ' 323).
אבל פלוטינוס בכלל לא ידע שהוא כזה. לצערי פלוטינוס היה כנראה דואליסט לא קטן. אציין כמה פרטים מפלילים: הביוגרפיה שכתב תלמידו הראשי של פלוטינוס, פרופיריוס, על רבו נפתחת במשפט: "פלוטינוס, הפילוסוף בן-דורנו, היה כמי שמתבייש בשל הוויתו בגוף" (ראו פלוטינוס, אנאדות, תר. נתן שפיגל, הוצ' מוסד ביאליק, עמ' 171). במילים פשוטות: פלוטינוס שנא את העובדה שיש לו גוף. כלומר הוא רצה להיות רק רוח. כלומר הוא העדיף את הרוחני על החומרי. כלומר דואליזם.

והנה ציטוט של הפילוסוף עצמו: "…מה שהוא חסר כל, וכך הדבר בחומר, הרי זה הרע לאמיתו, שכן אין לו כל חלק בטוב." (שם, 1.ח'.5., עמ' 251). כלומר החומר הוא רע כי הוא לא הטוב, שזה האחד המוחלט. ומה צריך לעשות המחפש הרוחני על פי פלוטינוס? "…הרואה את הדרו של גוף אל נא יקפוץ עליו, אלא ידע שצלמים הם ועקבי צללים, וינוס לו להלה, שהללו הם צלמיו." (שם, 1.ו'.8., עמ' 243). כלומר על המחפש להרפות מהדברים שהם בבואות בלבד של האחד ולשאוף רק עליו. הנה שוב: "עלינו להחזיר את עצמנו אל המצב שהיה, כפי שאמרנו, קיים בנצח, אל אותם החיים הרוגעים, שכולם מליאות אחת, בלתי מוגבלת עדיין, ללא כמישה לחלוטין, שרויים בנצח ומופנים אל הנצח." (שם, 3.ז'.11., עמ' 425). דואליזם כפי שרק דואליזם יודע להיות (אבל לשאוף כמובן לא-להיות).

מכאן ומעוד מקומות רבים ברור שפלוטינוס לא חיבב מי יודע מה את העולם. הניאופלטוניזם רואה את העולם כפחות אמיתי ופחות טוב מ"האחד", שהוא מקור העולם. אז נכון שיש לו גם התבטאויות אחרות (הוא סותר את עצמו כמו כל פילוסוף רציני), ווילבר דואג כמובן להביא ולהדגיש אותן, אבל הוא דואג לא להביא ואפילו לא לציין את העובדה שחלקים נכבדים ביותר מתורתו של פלוטינוס מדברים בדיוק, אבל בדיוק, להפך! ובסופו של דבר, ההתבטאויות הדואליסטיות גוברות על הנון-דואליסטיות. פלוטינוס מוכר בעולם המחקר כמיסטיקן "חוץ-עולמי", כלומר ששואף לברוח מהעולם ומהחומר. וילבר לא שמע על כך. זה לא רציני, לא מקצועי, וגורם לי לפקפק בלמדנותו של וילבר, אם לא גם בכנותו.

וילבריטיס

עד כאן ביקורת עניינית על תורתו של וילבר ומחקרו. כעת להערה אישית קטנה. וילבר עצמו כמובן לא כליל השלמות, קצת קשה לו לקבל ביקורת ולפעמים הוא מתעצבן על אנשים, אבל הוא כמובן אדם עם חולשות כמו כולנו, לזכותו יאמר שהוא לא טוען שהוא מואר או מושלם (למרות שהוא מאפשר לחסידיו לטעון בערך כך) ואני לא יודע אם ברמת הפירסום והחשיבות שהוא הגיע אליה הייתי מצליח יותר טוב לשמור שלא יקפוץ לי האגו ושראשי לא יתמלא בשתן. בסך הכל, כך נראה, הוא באמת בחור טוב.

ברם בעיה אחרת מתחילה להסתמן עם תנועתו ההולכת ותופסת תאוצה. יש חשש בקרב רבים שבשנים האחרונות צמחה סביב וילבר תודעה קצת כיתתית. יש האומרים שזו למעשה כת קטנה. כתונת. זו כמובן לא כת נוראית מהסגנון של ג'ים ג'ונס שבסוף דרכה כולם מתאבדים, וגם בהחלט לא מהסוג שמתעלל במשתתפיה רגשית ומינית, אבל זו אולי כן בצורת הגישה הדוגמטית וחוסר היכולת לקבל ביקורת, בהרגשה של מועדון סגור ותפיסה עצמית של אוונגארד שרק הוא יודע סוד גדול ועליו מוטל להציל את העולם.

אם אתם שואלים אותי, "כת" היא מילה חריפה מדי כדי להשתמש בה כאן. אבל נראה שהתנועה כן עוברת תהליך בו מתמונת עולם פתוחה ואינטגרלית (צהוב בספיירל דינמיקס) היא נצבעת יותר ויותר בגוונים כחולים של לנו-יש-את-האמת-כולה. וילבר אוהב להמציא מונחים, והוא מכנה רוחניות פוסט-מודרנית מערבית מלאה בחשיבות עצמית ואגואיזם "בּוּמֵריטיס" (על שם דור הבייבי-בומרס שזה מאפיין אותו). אני חושב שאפשר לקרוא למה שקורה היום בחצרו של וילבר "וילבריטיס" (השם הודבק לעניין על ידי אלן קצלב, שהוא זה שמכנה את הקורה שם "כת").

המוסדות האינטגרליים של וילבר מונעים על ידי תשוקה עצומה להפיץ ידע שהם בטוחים שהוא התשובה לכל בעיות העולם. הם מגדירים את עצמם כשני האחוזים העליונים של האנושות מבחינת התודעה ההוליסטית-אינטגרלית שלהם והם בטוחים שוילבר הוא הפילוסוף הגדול ביותר מאז הגל במערב ואורובינדו במזרח. ברור להם שלמעשה הוא הצליח למפות את מכלול הידע האנושי כולו ולכונן את התורה הפילוסופית של תקופתנו, זו שתביא אותנו (כלומר את האנושות) לתקופה חדשה בתולדותיה. ראו איך הם מסיימים הודעה לחברי ה"אינטרגל אינסטיטוּט" מלפני שבועיים:

The Integral revolution is greater than any one of us and is being sustained by a community of people far outside the immediate circle of the men and women who work for Integral Institute.  You are part of an intimate group of people embracing something important enough to have attracted the attention of many of the world’s leading thinkers, politicians and business leaders.  We welcome all of you to join us, and to continue to share your vision, passion, love, and thoughts.

וילבר עצמו, גם אם הוא עושה זאת תוך כדי חיוך ובדרכו המקסימה, טוען שמה שהוא עושה "לא נעשה מעולם, בכל היסטוריה הידועה של היקום", וכותב ש"אני נמצא במרכז הטרנספורמציה החברתית הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית". האם הוא צוחק? גם אם כן, אני חרד שמא בשנה הבאה הוא כבר יאמר את זה במלוא הרצינות. במילים אחרות: התנועה האינטגרלית של וילבר הולכת ומתנפחת ממגלומאניה כמו צפלין, וכמו אותם יצורים מעופפים חסרי חן וגמישות ומלאי אויר חם וגזים דליקים, זה יכול להיגמר רק רע.

בקשר לכך אביא את הדברים האלה:

קבוצה חיובית איננה יוצאת להציל את העולם. לא פעם צוין שאחוז גבוה מאוד של אנשים בקבוצות בעייתיות הגיעו לשם בתחילה מתוך מניעים אלטרואיסטים ואידיאליסטים לכאורה, מתוך רצון לעזור לאנשים ולשפר את העולם. אבל לאידיאליזם הזה יש בדרך כלל מבנה מאוד דומה לזה של 'המאסטר המושלם' – ארכאי ונרקיסיסטי. המניע הנסתר הוא 'אני והקבוצה הולכים לשנות את העולם' […] לא רק זאת, אלא שהגרעין הנרקיסיסטי שלו נראה בברור על ידי היוהרה של עמדה הזאת עצמה: לנו יש את הדרך היחידה (או הטובה ביותר), ואנחנו נשנה את העולם, כלומר אנחנו נכפה את הרעיונות שלנו על אותם בּוּרים ששם בחוץ. […] המניע הנסתר שאנחנו הולכים לשנות את העולם הוא ארכאי ונרקיסיסי.

[תרגום שלי מהאנגלית, ציטוט שמביא ג'ים צ'מברלין] וילבר עצמו כתב את המילים החכמות האלה ב- 1983, בספרו Eye to Eye. פעם הוא ידע בדיוק ממה להיזהר: מאותו הלך רוח משיחי, מגלומני שמתיימר לדעת הכי טוב ולהיות הכי צודק; מאותו יצר נלהב, אגואיסטי שגורם לך להרגיש שאתה בחוד החנית של האנושות ושבידך להציל אותה מעצמה; מאותה תשוקה אלכימאית, ילדותית להיות זה שיפתור את כל בעיות העולם ושממך, או תחתיך, תתחיל ממלכת גן עדן. ולא שהשאיפות האלה לא ראויות, לא נעלות. ולא שהיצרים האלה לא חבויים בכולנו, ולא שהם הכרחיים במידה מסויימת לחיים של יצירה. השאלה היא עד כמה אנחנו לוקחים אותם ברצינות, עד כמה אנחנו לוקחים את עצמנו ברצינות, עד כמה אנחנו מתפתים להאמין שכן, שאנחנו, מה לעשות, המשיח. וילבר, למרות חכמתו הרבה, למרות כוונותיו הטובות, למרות חוש ההומור המצויין שלו, מתחיל ליפול בפח הזה. הרושם שלי הוא שאם פעם וילבר ידע בדיוק ממה להיזהר, חוויות סאטורי מרובות (ואולי היו אלה אורות הניאון של התהילה) קצת סינוורו אותו והוא איבד את דרכו. הוא לא נזהר מספיק.

[אבל אני בכל זאת אוהב אותו ומאוד מעריך אותו – ראו דברי הפתיחה (והמתינו לסקירה של הספר)]

נספח 1:

ולא רק בנוגע לאופי רעיונותיו של פלוטינוס וילבר שוגה. באותו ספר הענק Sex, Ecology, Spirituality: The Spirit of Evolution הוא גם מצטט קטעים ממנו לא נכון. למי שיש כוח ראו מאמר ביקורת של אקדמאי המומחה לפלוטינוס כאן, תשובתו המאוד לא יפה (קשה לו לקבל ביקורת) של וילבר כאן, ותשובתו של המבקר לתשובתו של וילבר כאן. ושלא יהיה ספק, המומחה צדק. לראייה: הציטוטים שהוא אומר שהם שגויים (כמובן, אגב, שגויים בצורה שעושה לוילבר ולתורתו שירות טוב), שוילבר תוקף אותו בזעם וטוען שהם כן נכונים, ושההוא שב ומתעקש שהם שגויים – תוקנו במהדורה השנייה של הספר שנמצאת ברשותי. ואפרופו פלוטינוס, נראה שהטיפול השטחי של וילבר בפילוסופים כולל גם את וייטהד. הנה.

נספח 2:

תגובתו של אורן אנטין, תלמיד ותיק של וילבר ובעל האתר העברי הראשון על התיאוריה האינטגרלית, לגרסת אנרג'י למאמר זה.
ראיון מצויין שערכה כרמל ויסמן עם וילבר לא מזמן.
ביקורת על וילבר של אלן קצלב, בעיקר על השלבים הרוחניים של התיאוריה שלו
ספר מקוון שלם של ביקורת על וילבר מאת ג'ף מיירהוף
אתר מצויין על פילוסופיה אינטגראלית שמרכז בתוכו הרבה ביקורת על וילבר, לעיתים קטנונית
ביקורת כתובה היטב של הפסיכולוג הטראנספרסונלי כריסטיאן דה-קווינסי על וילבר
ביקורת של ג'פרי פאלק, בעיקר על חוסר הבנתו של וילבר את התיאוריה האבולוציונית ועל הקשר שלו עם אדי דא.
מאמר שלי על אדי דא בו אני מספר על הערצתו של וילבר לגורו המגלומן.

40 תגובות

  1. כן,כן, נראה שאין איך להתחמק מזה –
    גם מר וילבר החמוד וגם אנחנו פשוטי המאסות
    דווקא ברגעים האלה בהם הכי טוב ואנחנו נהיים הכי יודעים
    יותר מהכל יש צורך בענוה, ובחמלה (עצמית?) ובפקפוק
    ואז – למרבה האירוניה – בדיוק אנחנו בשיאנו

    תודה על התזכורת

    אהבתי

  2. התשוקה לקחת את כל המציאות המסובכת והמורכבת, לצמצם אותה לעקרון אחד, ואז לתפוס אותה בביצים היא אחת המחלות הקשות של המין האנושי. כרוחב ועומק התיאוריה, כך העיוורון ההולך עימהן. הצורך לדחוף הכל פנימה מקטין את המוצרים, עד שבסופו של דבר השקית נקרעת והמיצים נוזלים על הרגלים. תודה על מאמר מאיר עינים מפוקח ומלומד. אתה עומד כמו זקיף נאמן ומסור על חומות הרוח.

    אהבתי

  3. תודה על המאמר תומר. מעשיר מאוד.
    כהערת אגב אציין שלי נראה שיש אצלך מין רתיעה (אוטומטית?) ממורים רוחניים שהפיוז של האגו נדלק אצלם. כך היה גם בביקורת שלך על שי טובלי. ולא שאנחנו חלוקים לגבי זה.
    לגופו של עניין, אני תמיד מחפש אצל "מורים רוחניים" עליהם אני קורא את היישום של הפילוסופיה בחיים האישיים שלהם. עד כמה הם אכן "הולכים את הדיבור שלהם"…

    אהבתי

  4. אהלן תומר,
    אתה מספר שוילבר טוען
    " שהמציאות היא רצף שופע ומשתכלל של דברים ויצורים, כאשר מתוך כל יצור או דבר קדמון יוצא או נוצר יצור או דבר עליון."
    ומציין בפנינו שזו רק אמונה ולא עובדה.
    לאמיתו של דבר אחת האמונות הבסיסיות והעמוקות של המדע טוענת בדיוק ההפך מוילבר: החוק השני של התרמודינמיקה אומר שמידת האנתרופיה ביקום יכולה רק לעלות.
    "אנתרופיה" היא מילה מדעית לאי סדר. כיצד אפשר למדוד אי סדר של מערכת מסוימת? למשל לפי אופן פיזור האנרגיה בתוכה. אי אחידות של הפיזור (כלומר ריכוזים של הרבה אנרגיה לעומת איזורים של מיעוט אנרגיה) מעידה על אי סדר והטבע של היקום גורם לאי הסדר הזה לקטון (כלומר לריכוזים הללו להתפזר לעבר האיזורים הריקים).
    לכן כשעצם חם (הרבה אנרגיה( בא במגע עם עצם קר יותר (פחות אנרגיה) הטמפרטורות שלהן משתוות. לכן צלחות נשברות ורסיסים אינם מתאחים מעצמם (ולאות אותם כרוך בהשקעת אנרגיה).
    החוק הזה בפירוש סותר את הטענה של וילבר. לא שצריך להתוכח עם וילבר באמצעים מדעיים אבל החוק התרמודינאמי השני הוא באמת מרתק גם מהבחינה הרוחנית.
    לאור החוק הזה (שאי אפשר להוכיח אותו אבל הוא מסביר כל כך טוב את מה שקורה בעולם שגם אי אפשר בלעדיו) תמוה מאוד איך זרע וביצית שנפגשים מולידים יצור כה מורכב כמוך? (מבחינת היקום מדובר באי סדר ברמה עצומה-מה הסיכוי שמיליארדי האטומים שמרכיבים אותנו היו מסתדרים מעצמם כיצור אנושי?)
    וגם האבולוציה היא חידה.
    בעיני, על כל פנים, העובדה שהטבע לא משתף פעולה עם רצוננו להשתכלל הופכת את כל העניין למאתגר ומענג עוד יותר.
    אביב

    אהבתי

  5. התפלק לי,
    החוק השני של התרמודינמיקה אומר שמידת אי הסדר יכולה רק לרדת (ולא לעלות).
    שאר התגובה שלי נקיה משגיאות, אני מקוה.

    אהבתי

  6. אם מידת אי הסדר יכולה רק לרדת, אז איך זה בדיוק סותר את דבריו של וילבר?
    החוק השני של התרמודינמיקה אומר שהאנטרופיה של החום במערכת סגורה אינה יכולה לקטון. האם היקום הוא מערכת סגורה זו שאלה לא פשוטה. גם הקשר בין החוק השני לביטויים ביולוגיים שונים הוא מורכב יותר מההשטחה הפופולרית שהזכרת…

    אהבתי

  7. עינת, מיה ואהרן – תודה.

    דוד, אני מקווה שהרתיעה שלי לא אוטומטית, ואני מנחש שאתה מסכים איתי שזו נקודה קריטית, אולי הקריטית ביותר, אצל מורים רוחניים, ושכמובן משפיעה על ההתנהגות שלהם.

    אביבסקי, האמת היא שוילבר מכיר כמובן את החוק השני של התרמודינמיקה. אני לא זוכר עכשיו איך הוא פותר את הבעיה מבחינתו, אבל זה קשור לכך שעל פניו נראה שלמרות שברובד בפיזי אכן האנתרופיה גדלה והולכת, הרי שברובד הביולוגי (וגם המנטלי) היא קטנה והולכת. הוא מסדר את זה איכשהו…

    אסף, אין חלק ספציפי בהגותו של הגל שגורם לי לכנות אותו גאון, למרות שיש הרבה חלקים שיכולים לעורר אצלי הערכה רבה. כל הרעיון של ההתקדמות הדיאלקטית הוא בדיוק מה שרעיון גאוני אמור להיות: פשוט, עמוק, אסתטי ונראה מובן מאליו, למרות שעד שהגאון לא ציין אותו בפנינו לא ממש שמנו לב אליו. בכלל, מספיק לקרוא את מה שהגל כותב כדי להתפעם מהעוצמה של החשיבה שלו. באמת, זה כמו להקשיב לבּך: מורכבות עצומה ויחד עם זה דיוק מתמטי כמעט, כך שגם אם אתה לא נהנה מהמנגינה, אתה לא יכול שלא להעריך את הרוח שיצרה אותה.

    אהבתי

  8. איתרע מזלה של הפילוסופיה היוונית שנעשה בה שימוש גורף וחסר כל אחריות לשם קידום כל מיני המצאות וחידושים ושכלולים בתחום המטאפיסיקה. ולא רק שאיתרע מזלה של זו, אלא שנראה כי הפילוסופיה ההלניסטית והפילוסופיה של העת העתיקה המאוחרת עומדות עתה לדיון, וכל מיני "מומחים" מבקשים לקבוע קביעות שונות ומשונות.

    מאין לוקח תומר פרסיקו את הטענה שפלוטינוס היה דואליסט? האם מקריאה שיטתית של האנאדות ושל הפירושים השונים שניתנו לשיטת פלוטינוס? פלוטינוס התייחס בהרצאותיו הן לממד הגופני או הפיסי והן לממד הנפשי או הרוחני. העובדה שפורפיריוס מציין את שנאת פלוטינוס לגופו (למה לא לציין את זיהוי החומר עם הרשע במטאפיסיקה הפלוטינית?) אינה מעידה שהוא היה דואליסט. הן הדואליסטים והן המוניסטים (ובכלל, צריך להבהיר לאיזה סוג של דואליזם אנו מכוונים בכלל – של תכונות, של עצמים, וכולי) מתייחסים לפיסי ולגופני. גם השיטות האידיאליסטיות מתייחסות לכך (ע"ע האידיאליזם הגרמני).

    יתירה מכך, מה משמעות הטענה שהניאופלטוניזם רואה את העולם כפחות אמיתי וטוב מ"האחד"? האם כל הניאופלטוניסטים חושבים כך? פורפיריוס, יאמבליכוס, פרוקלוס, סיריאנוס, דמסקיוס ורבים אחרים, כולם חושבים באותו אופן ואת אותם הדברים? האם תומר פרסיקו קרא את הקומנטרים השונים של הניאופלטונים לדיאלוגים של אפלטון, ואת הכתבים השונים של הניאופלטונים (למשל, "יסודות התיאולוגיה" של פרוקלוס, או את ההערות לאריסטו של סימפליקיוס) כדי לטעון טענה שכזאת?

    בקיצור, לא קריאה ולא מחקר, לא לימוד יוונית ולא קריאת קומנטרים וספרות משנית. העיקר לצטט מתרגומים ולהעמיד פני יודע. אולי יעזבו הניו אייג'יסטים את הניאופלטוניזם במנוחה וישאירו תחום זה למעטים שבאמת קוראים ומבינים (כותב שורות אלה לא טען, אגב, מעולם למומחיות בתחום, ולא מיהר לפרסם קביעות נחרצות כגון אלה של מר פרסיקו?)

    אהבתי

  9. קצת מביש אבל הצלחתי לבלבל את עצמי.
    אני שוקל להפעיל פרוטקציה אצל בעל הבלוג שיתן לי לשכתב את הניסיונות הקודמים.
    ולעומר, איני מבין מה המשמעות של היקום כמערכת לא סגורה. מה יש חוץ מהיקום?
    ולתומר, אני לא מכיר את תורתו/גישתו של וילבר אבל כיצד מי שטוען לאינגרליות יכול לטעון שברובד הפיסי קורה כך וברובד המנטלי קורה אחרת? שוב תפסנו דואליסט מתחזה?

    אהבתי

  10. וילבר טוען שתגליות אחרונות בתחום ה"System Theory", הכאוס, המערכות האוטופויאטיות (לא שיש לי מושג מה זה) מראות שגם בחומר מתרחשות עליות ברמת המורכבות, כלומר בניגוד לחוק השני של הת' החומר משתתף במאמץ האבולוציוני. הוא כותב בהקדמה לספרו הגדול (לא זה שתורגם) שזה מה שמאפשר לאחות את הקרע הנורא שנוצר בזמנו של דארווין בין הרובד הפיזי לזה הביולוגי.

    ולא, וילבר לא דואליסט. הוא דווקא מקפיד על זה. ורועי, אם אתה לא מבין למה אני מתכוון כשאני אומר "דואליסט", למה לא פשוט לשאול?

    אהבתי

  11. אביבסקי

    הרעיון הוא שה"פיזי" הוא רמה של המציאות שמוכל בתוך הרוחני. אם אתה יכול להבין שהפיזי אינו רוחני והרוחני אינו הפיזי אלא לפי הרעיון האינטגרלי מדבור ב"קשת" של הקרנות של מציאות שיש בינהן קשרים שלא תמיד מוכרים לנו.

    למשל, העולם הפיזי אינו כותב שירה, לעומת זאת עבור הרוח שירה יכולה לגרום לאדם התרגשות שיש לה ביטויים פיזיים (לחץ דם, סומק בלחיים, חיוך או בכי וכו'). הגישה האינטגרלית שואפת להכיל את כל הדברים באחת.

    אהבתי

  12. כיוון שהיקום הוא מערכת מתפשטת, יש עם זה בעיה; מעבר לכך, אנטרופיה אין פירושה "אי-סדר". יש בהחלט מערכות שמידת הסדר בהם נשארת כפי שהיא אבל האנטרופיה בהם גדלה (למשל-חומר חם שמקורר במהירות). אנטרופיה היא מדד לאי וודאות סטטיסטית, וזו דווקא יכולה לגדול ככל שהסיבוכיות המבנית גדלה. הפירוש של האנטרופיה כ"אי סדר" נועד למטרות פופולריות, ובתור שכזה הוא בעייתי מאוד….

    אהבתי

  13. תומר שלום,
    רציתי לדעת האם אתה יודע אם קן וילבר מתייחס באיזה שהוא אופן לססינטולוגיה או שהוא הביע את דעתו על הסיינטולוגיה בעבר?
    תודה מראש, קסידי

    אהבתי

  14. האמת היא שלא מוכרת לי התייחסות ספציפית של וילבר לסיינטולוגיה (ואולי נרי בר-און או אורן אנטין יודעים יותר – המייל של נרי באחת התגובות ושל אורן בטח באתר שלו אליו אני נותן לינק), אבל לא נראה לי שהוא לוקח את הכת הזאת ברצינות, פשוט מכיוון שהתיאולוגיה שלה זרה לחלוטין מכל מה שהוא מאמין בו.

    הסיינטולוגים הלא מאמינים שרודן חייזרי אכזר בשם זנו כלא נשמות חייזרים כאן בכדה"א וכשהן השתחררו הן נכנסו לתוך בני האדם הניאנדרתלים (או משהו כזה) ומכאן כל בעיותינו, לא? הסיינטולוגיה גם רואה בדתות הקיימות רק תוצאה של שטיפת מוח שעברו אותן נשמות חייזרים לפני שהן השתחררו.

    וילבר מבסס את תורתו על ידי אינטגרציה של כל מסורות הרוח הגדולות של העולם (הינדואיזם, יהדות, טאואיזם, איסלאם וכו') עם המדע המודרני, והוא לוקח בעיקר את צדדיהן היותר מיסטיים – ובכל אלו אין כמובן שום איזכור לחייזרים או כל דבר שכזה. בוודאי הוא לא חושב שהדתות כיום הן תוצאה של שטיפת מוח חייזרית.

    בקיצור, זה פשוט לא משתלב אחד עם השני, ומכיוון שזה מאלץ אותנו לבחור בין סיינטולוגיה למסורות החוכמה של העולם, אני בטוח (מתוך היכרות עם עבודתו) שוילבר בוחר במסורות החוכמה ומוותר על הסייטולוגיה. אגב, אני גם מנחש שהוא עושה את זה לא בצער גדול.

    אהבתי

  15. לזרוק סימני שאלה, לדחוף רשימת שמות ביוונית או להשתמש בכינוי הגנאי החמור ביותר בארסנל של הפסאודורציונליזם – "ניואייגיסט" – זה לא ביקורת, אלא אידיוטיזם, שמעלה חיוך מסוים, מכיוון שאתה טוען שתומר לא מנמק את דבריו אבל למרבה האירוניה גם אתה לא מביא חצי נימוק.

    בקיצור, די להתבכיין. אם תומר טעה בעניין הניאופלטוניזם, סבבה. אנא הוכח זאת בעצמך בעזרת ציטוטים מפורפיריוס, פרוקלוס ויאמבליכוס ואל תאשים אותו במגרעות שלך.

    אהבתי

  16. קלוזו,

    אני חושב שהביקורת על תומר מקבילה לביקורת של תומר על וילבר בנושא הדיוקים.

    וודאי שיש ערך ל"דיוק" ולא פעם החיפוש שלנו ל"דיוק" היא הציפיה שה"אחר" (וילבר,קלוזו,תומר ודומיהם) ידבר באופן שיתאים להבנה שלנו. הכלי להתמודד עם זה הוא "אובייקטיבי" אבל אני מבטיח לך שקריאה עמוקה בפלוטינוס יכולה להיות טרנספורמטיבית כך שאי אפשר להביא ציטון מפלוטינוס כדי להוכיח את זה – אפשר לפעמים לשמוע חוויות מאנשים שאנחנו מעריכים אותם.

    אהבתי

  17. שמע, בכל הרצינות, לא דיברו פה על טרנספורמטיביות של טקסט. דיברו על דיוק אקדמי.

    ההבדל בין וילבר לביני שבעוד שוילבר מתיימר לדיוק כזה, אני לא (ברשימת בלוג – את התזה שלי כתבתי כמו שצריך). לכן כשוילבר לא מדייק זה מטיל צל על כל עבודתו.

    האפולוגטיקה המיוזעת שלך לא תצליח להלבין את חוסר המקצועיות של וילבר בקטע הזה.

    אהבתי

  18. תומר,

    וילבר מתייחס לטרנספורמטיביות של טקסט. זה חלק מהיחס לטקסטים כאלה התעלמות מהמרחב הזה גוררת פיספוס בהבנת הגישה האינטגרלית שהוא מציע.

    כאשר וילבר ניסה להיות אקדמאי לפני כ10 שנים בספר SES -"סקס אקולוגיה ורוחנית" יצא ספר עב כרס וקשה מאוד לקריאה גם עבור האקדמאים שביננו (850 עמודים מתוכם 270 עמודי "הערות"). הספר "שווה" לדעתי אבל כמו שקשה לאנשים רבים לצלוח את "קיצור תולדות הכל" לצלוח את SES דורש פינוי זמן מאסיבי.

    האם וילבר אקדמאי מקצועי? לא! הוא אינו כותב באקדמיה.

    האם הפירושים שהוא מביא מדוייקים ? השאלה היא מה הפירושים שלך למידע שהוא מביא ועד כמה אתה גמיש להתחבר אליו זאת אינה אפולוגטיקה זאת יהירות שמייחסת לוילבר מעמד גבוהה בפירוש של המציאות. ומול כל יהירות צריך לנהוג בזהירות.

    מעבר לכל מה שנאמר, הפעילות האינטגרלית העיקרית לטעמי היא במסגרת קבוצות לימוד ולא במסגרת שינון השפה של וילבר.

    אני אישית רואה את העוצמה של השפה האינטגרלית אבל מכיר שיש שפות רבות שהן אינטגרליות ושמח ללמוד ולהכיר אותן. הערכה העיקרית של גישה אינטגרלית היא רמת ה"פתיחות" של המערכת וכן המעמד של ה"התנסות" וה"ידע האובייקטיבי". ככל שגישות הן מצומצמות יותר מהאינטגרלית הן מובחנות במפה של וילבר ככאלה בעוד שגישות לא אינטגרליות ידחו כל גישה שהיא לא הגישה הבוחנת עצמה (כפי שנהוג באקדמיה) או שיקבלו כל גישה ורק לא גישה המקבלת שיש משהו שאינו יחסי (כפי שנהוג באקדמיה).

    בקשר לדיוק עצמו, וילבר בבהירות ובמגמתיות מציין שאינו מדייק בדברים. הוא אומר זאת בפירוש כשהו מציג את ארבעת הרבעים (הוא אומר שאלה ארבעת הרבעים שהוא מכיר ותיתכן מערכת מורכבת יותר מזו שלו) וכשהוא מציג את "20 העיקרים". הטענות שלך לגבי ה"דיוק" של וילבר אינן מדוייקות במיוחד לטעמי האם אתה מוכן לשקול שוב עד כמה "וילבר" מציג עצמו כמדוייק?

    "Put differently, I sought a world philosophy. I sought an integral philosophy, one that would believably weave together the many pluralistic contexts of science, morals, aesthetics, Eastern as well as Western philosophy, and the world's great wisdom traditions. Not on the level of details—that is finitely impossible; but on the level of orienting generalizations: a way to suggest that the world is one, undivided whole, and related to itself in every way: a holistic philosophy for a holistic Kosmos: a world philosophy, an integral philosophy." — Ken Wilber, "Introduction to Volume Six of the Collected Works".

    אהבתי

  19. אני מצטער, אבל וילבר מתיימר לדייק. אחרת הוא לא היה מתווכח עם אותו מומחה לפלוטינוס שלינקים לויכוח ביניהם הבאתי במאמר הנ"ל – הוא היה פשוט אומר: תראה, אני מפרש את פלוטינוס איך שבא לי.

    אני חושב שאתה עושה שירות רע לתורתו של וילבר כאשר אתה מזלזל בדיוק האקדמי שלה (כשמדובר בנושאים אקדמים – לא כשמדובר בעניני רוח של הרבע העליון השמאלי). זהו אחד הדברים החזקים שלה. חבל כמובן שהדיוק לפעמים לא עומד בסטנדרטים מינימלים. אבל זה לא אומר שוילבר לא התכוון לדייק.

    אהבתי

  20. עבר זמן עד שחזרתי לכאן.

    הנושא של הדיוק כמובן משמעותי וצריך להבינו לעומק.

    כשאתה טוען שיש פירוש מדוייק לפלטינוס מה רמת הדיוק שאתה מצפה מה"פירוש" להיות?

    למען הדיוק האקדמאי חייבים להודות שדיוק ה"פירוש" מוכר באקדמיה ונלמד לעומק בתחום הפילוסופיה של השפה. באקדמיה חוזרים ומשננים את ההוגים של המאה ה20 שפירקו את מובן המשמעות ומקומו של הפירוש של המשמעות עד כי נשכח מהם שהם עוסקים באמת במשמעות. זה דבר יפה שהמהלך ל"פירוק" המשמעות חשף את היכולת ליצור משמעות דרך פירוש.

    וילבר בעצם משתמש בפירוש שלו. השאלה אינה אקדמית אלא לאיזה פירוש אתה מתחבר. הדרך הכנה היא לקרוא את פלוטינוס וללמוד את אלה שלמדו את פלוטינוס וללמוד עם אלה שלומדים את פלוטינוס. זה פרוייקט של מספר שנים שדורש מחוייבות רבה.

    מאחר שאני לא עשיתי זאת באופן מספק על אף שקראתי את פלוטינוס ולמדתי את אלה שלמדו את פלוטינוס ולמדתי עם אלה שלמדו את פלוטינוס אני עדיין רעב לפלוטינוס ודעתי לא נחה לומר שאני יודע "פלוטינוס".

    אני באופן אישי מצאתי את התאור של וילבר קרוב יותר ומחדש עבורי. אני לא חושב שאם "וילבר צודק" היא השאלה המדוייקת. אני חושב שהשאלה היא איך נילמד להכיר טוב יותר את פלוטינוס?
    הגישה האינטגרלית אינה מבוססת על "פלוטינוס" ויש הוגים נוספים "ניאו-פלטונים" אחרים ש"פלוטינוס" הוא הקול הבוהק שבהם.

    אהבתי

  21. אם מצאת את התיאור של וילבר קרוב יותר ומחדש – אשריך.

    רוב חוקרי פלוטינוס, מתרגמי פלוטינוס, כולל אלו שאני למדתי תחתיהם, כולל נאו-פלטונים מאוחרים יותר מפלוטינוס שלמדו אצל פלוטינוס ו/או ראו עצמם ממשיכי תורתו, חושבים שפלוטינוס לא התכוון למה שוילבר טוען שהוא התכוון. אולי כולם טועים ורק וילבר, שלמיטב ידיעתי אינו יודע לא יוונית ולא לטינית, צודק. אולי.

    אבל אם כך, עדיין קשה לי דבר אחד: איך זה שהיו כמה וכמה דברים בדבריו על פלוטינוס שוילבר תיקן, בעקבות בקורת שהוא קיבל, בין המהדורה הראשונה לשניה של SES?

    אהבתי

  22. תומר,

    בדרך כלל ממפים את הרעיונות של וילבר למספר תקופות במהלכן וילבר מעדכן ומתקן, כך גם לרעיונות על פלוטינוס.

    SES נחשב וילבר 4 בעוד שזה של עכשיו וילבר 5 (לדעתי אפשר כבר להתחיל לדבר על וילבר 6 אבל זה דיון ארוך).

    http://wilber.shambhala.com/html/misc/wheres-wilber.pdf

    http://www.kheper.net/topics/Wilber/Wilber_V.html

    אהבתי

  23. מאמר יפה של בחור פולני בשם מטאוס סטרוזינקי שעל אף שחולק על חלק מהאינטרפטציות של וילבר מציג איך גם במסגרת הפירושית שלו מתגלה ה"אינטגרליות" של פלוטינוס.

    Plotinus: An Integral Thinker For His Time
    by Mateusz Strozynski
    http://kenwilber.com/blog/post/306?page=2

    והוא פותח:
    I am a 28 years old scholar, working on the contemplative tradition of both Pagan and Christian Neoplatonism, especially Plotinus and Augustine. I have written a book on Plotinus, which is going to be published under the title: "Mystical Experience and Philosophical Discourse in Plotinus".

    (תענוג)

    אהבתי

  24. את הביקורת שאתה מעביר פה על שיטתו של וילבר, אפשר למעשה להעביר על כל הפילוסופיה – המערבית או המזרחית כאחד.

    למה לא להגיד מראש שעיקרון האחדות של הגל הוא מוטעה? האם הגל בדק את הדברים מבחינה אמפירית? האם הוא עשה ניסויים? האם אריסטו בדק את דבריו הטיפשיים ("לגבר יש יותר שיניים מאשר לאישה") לפני שהפליץ אותם לאוויר העולם? התושבה היא "לא".

    פילוסופיה אינה מדע -וטוב שכך. אני אישית שבעתי מכל מיני טכנוקרטים שחושבים שאפשר לגדל את המציאות בצלחת פטרי. מה שמדעי – מדעי; ומה שלא – לא.

    זה לא אומר שמה שלא מדעי אינו נכון (לשיטתו של פופר, למשל). אולי וילבר צודק, אולי הוא טועה. מה שחשוב זה שהוא מאפשר לנו לבחור ולא כובל אותנו, כמו המדע, לתפישה מונוכרומטית של המציאות.

    עריצות היא נגע, ולצערי הרב הרעה החולה הזו תקפה גם את המדע בין סוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20, עת החלו המדענים לחטוא בחטא הפסקנות הבלתי מתפשרת. אין לי בעיה עם מדע ואין לי בעיה עם ניו אייג' – כל עוד אחד לא ינסה לטרוף את השני.

    אהבתי

  25. נראה לי שלא הבנת לא את מה שכתבתי, ולא את כל תורתו של וילבר. הרי מה שוילבר מתיימר לעשות הוא בדיוק מה שאתה יוצא נגדו, היינו לחבר את המדע והרוחניות. ומה שאני טוען הוא שלמרות היומרה שלו הוא לא מצליח. יש?

    אהבתי

  26. אני לא יוצא נגד החיבור בין מדע לרוחניות; להפך. אני כן חושב שיש מקום בעולם גם לזה וגם לזה.

    אני כן יוצא נגד העריצות של המדע, שדוחף את עצמו למקומות לא לו (כגון רוחניות, למשל). כמו שאמרתי, אולי וילבר מצליח להסביר הכול ואולי לא – מה שחשוב בעיני זה שהוא נותן לנו עוד זכוכית מגדלת שדרכה אפשר להסתכל על העולם (לא רק זכוכית מגדלת מדעית, כמו שכולם בד"כ מחפשים).

    אהבתי

  27. המדע / המדענים מנסים להכתיב לנו מה נכון ומה לא, וקובעים נחרצות שאין מקום לרוחניות.

    לדעתי יש מקום לרוחניות ולא כל דבר צריך "להיות מדעי".

    אהבתי

  28. במאמר הזה, רגע לפני שוילבר מציע למבקריו לנשק לא את הת*ת
    http://www.integralworld.net/index.html?wilber_wokw.html

    וילבר מציע שהמושג ביקורת גם הוא יהיה מיוחס למפה. ביקורת היא:
    1) בדיקת אמיתות המשפטים
    2) התייחסות למערכת המושגים
    3) בחינת היושרה והאוטנטיות
    4) דיאלוג/דיון/שיחה

    ביקורת מהסוג הזה היא חלק מהגישה האינטגרלית והופכת להיות מניע צמיחה והבהרה של המפה.

    אהבתי

  29. שלום תומר.
    אני נהנה מהכתיבה שלך. המשך כך.
    באחת הפיסקאות אתה אומר או נכן יותר שואל : "האם תתחולל טרנספורמציה כלל עולמית"? כחלק מהביקורת על ווילבר. אני חושב שזהו תהליך ארוך שאולי התחיל לפני 2000 שנה ונמשך גם היום, ללא קשר לכמה אנשים היו מוארים אז ו/או עכשיו. אני פשוט חושב שכוונתו הייתה שהעולם הולך בכיוון מסוים. האם אתה מסכים על כך?

    אהבתי

  30. נהנתי מאוד מהרשימה שלך על וילבר. רציתי להאיר בזוג קרני אור שבוקעות מהרשמים שלי בקשר לנקודות עליהם כתבת. אין דברים אלו באים לערער על שכתבת אלא ליישב בין ההערות שלך ובין האמת שיש בתפיסה של וילבר – *בנוגע למיתוסים המוצגים כרעיונות מוכחים אמפירית (הגל ושרשרת הקיום) וילבר אינו מדען אמפירי – התיאוריות שהוא רוקם אינן תיאוריות מדעיות ואמפיריות אלא תיאוריות אינטגרליות הגותיות שממפות את אפיקי המחשבה האנושית, לדעתי וילבר ברור דיו בנקודה זו. *לגבי פלוטינוס – כיוון שהתודעה האנושית הקולקטיבית עדיין שרויה עמוק בדואליזם, כיוון שהשפה האנושית נולדת מהרחם הדואליסטי, מורי הנוןדואליזם ומשנתם משחר ההיסטוריה מדברים בצורה מאוד דואליסטית, האדווייטה ודאנטה, התפיסה הנון דואלית, כתבי הסוד והמיסטיקה היהודיים הנוצריים, הכתבים הסופיים, הכתבים הנון דואלים של הבודהיזם והטנטרה כמו גם אלו של הפילוסופיה הקלאסית המודרנית משתמשים באבחנות דואליסטיות מאוד, חלק גדול מההבקעה אל הנון דואלי היא דרך החיבוק של הדואלי משפטים כמו "נירוונה היא סמסרה" הרצון להתנתק מהחומר, מהגוף הוא חלק מההבנה שהכל כולל הגוף והחומר והרצון להתנתק ממנ, הכל זה אחד.

    אהבתי

  31. עניין הנון-דואל הקיומי נחווה באופן ישיר [במוצהר] ע"י קבוצה חלקית למדי באנושות לדורותיה, ורעיונות כמו "שרשרת הקיום" נחוו באופן ישיר [במוצהר] ע"י קבוצה קטנה עוד יותר, אין לחויה אחת 'תוקף' שאין לאחרת.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s