יומן מסע – הודו – חלק י"ב

[הנה לינק לעמודה בארכיון שם נמצאים החלקים הקודמים של היומן]

7/4/01

פסח. סדר פסח כלל ופל "סְנִיקֶרְס" שנשמר עוד מדלהי, וכוס חלב חם (טוב, היה גם האבטיח והאורז התפוח שהם מגישים). אמרתי "פסח מצא ומרור". אבל העיקר הוא שאלו נאכלו ולא היה אוכל. ללא אני כל הערב, וגם מבין שהאני תמיד זמני ורגעי ואין לו עתיד. ויש רק אורגניזם שבו קופץ אני [והמהירות של הקפיצות נותנת אשלייה של המשכיות, כלומר של אני כמהות קבועה]. אחרי זה, אחרי יום חם מאוד, הולך מעלה-מטה בשביל המרכזי ורואה והמחשבות מנותקות מהמציאות אבל יש ציפיה לגאולה, והנה נפתחו השמיים ו – לא, לא מראות אלוהים, כי אם גשם! גשם באמצע מָאהָארָשְטְרָה [המדינה בהודו בה אני נמצא]. בערב פסח. גשם נהדר נופל עלי ועל הארץ שהיא גם אני והכל אני הכל כיף. ואחרי זה הכל נרגע, ושיחה משעממת של גוּאֶנְקָה [המורה הראשי] בטלווזיה [בוידאו] (אם כי הכל בדיוק-כפי-שצריך-להיות) ועכשיו אני רגוע וקצת עייף וקצת מאוכזב וזהו (כי חזר האני).

4 תגובות

  1. איזה כיף, מזכיר נשכחות, שאי אפשר לשכוח אותם
    סגנון הכתיבה מכניס מיד אל תחושת החוויות שהודו מציפה בהם.
    תודה, אני מצפה תמיד למאמריך בכליון עיניים
    בדרך כלל באנרג'י, לפה הגעתי רק לאחרונה
    יהיה לי לכבוד אם תבוא לבקר אצלי

    אהבתי

  2. שאלה: האם אתה חושב שזו הדרך הנכונה (עד כמה שהאלה הזו שחוקה היום) לחגוג את פסח? האם פסח כחג לאומי (אם-כי כלל לא לאומני) מסמל משהו בעינייך, או המסורות המעשיות לחגוג אותו?

    והאם הבריחה מהאני לא סותרת חזיתית את התביעה היהודית הקדומה לכונן חברה של צדק (ולא אוסף של בודדים) עלי אדמות?

    שבוע טוב !

    אהבתי

  3. וואי, איזה חכם אתה.
    איך אתה מצליח לראות את הדברים ממש כמו שהם.
    בטח יש לך זין ממש גדול.
    והתגובות שלך לעולם לא מיוזעות

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s