מעט על שלמה קאלו

כתבתי את הכתבה הבאה לאנרג'י, ואני מביא אותה כאן כלשונה:

שלמה קאלו. התמונה מתוך אתר הוצאת דע"ת

פגשתי את שלמה קאלו לפני כשבועיים, על פי בקשתי. פגשתי אותו כפי שכל אחד יכול לפגוש אותו: יש לשלוח אליו מכתב (כן, כזה עם מעטפה ובול) ולהביע עניין. ישבנו בשעת צהריים בחנות של הוצאת "דע"ת", שמוציאה את ספריו, קאלו מזג לשנינו תה שהביא בתרמוס, ודיברנו. האווירה היתה נעימה מאוד, והשיחה נסובה באופן טבעי על גישות שונות לדרך הרוחנית ("רוחית" מבחינתו של קאלו, מילה שמבדילה אותה מהתחום הרוחני, שכולל את מדעי הרוח למיניהם). האמת היא שלא התכוונתי לכתוב על זה, אבל באופן טבעי העניינים האלו מתגלגלים למקומות בלתי צפויים: מכיוון שהיה זה בדיוק לפני שבוע הספר ציין קאלו ששני ספרים חדשים שלו יוצאים. הצעתי לו לכתוב עליהם כאן [כלומר בערוץ הניו-אייג' של אנרג'י], והוא נעתר.

אבל בלתי אפשרי לכתוב על ספריו של שלמה קאלו בלי לתת סקירה קצרה על האיש ופועלו: קאלו הוא מבולטים והותיקים שבמורי הדרך הישראלים, קרוב לודאי הוותיק ביותר שחי עמנו כיום – בשנה הבאה, במזל טוב, יהיה בן שמונים, והוא מלמד כבר למעלה משלושים שנה. עם כל זה, הוא אינו מפרסם את עצמו, אינו מארגן מפגשים לקהל הרחב, אינו מעביר קורסים למיניהם ואף נמנע מחשיפה תקשורתית. הצניעות כלפי חוץ עולה בקנה אחד עם חייו הפרטיים: הוא חי בדירה קטנה ביפו, מתקיים מהפנסייה שלו כמנהל בדימוס של מעבדה בקופת חולים ואינו מוכן לקבל כל תשלום עבור הדרכתו.

המסע הרוחני של קאלו מעניין, ומכמה בחינות הפוך לחלוטין מסיפורים רוחניים מוכרים: הוא מתחיל לא בחיפוש אלא דווקא בהארה, שקאלו ידע כנראה בשעת נסיעה באוטובוס. אסף ענברי, במסה הנהדרת שכתב על העידן החדש בישראל, מצטט אותו כמעיד ש"עמדתי באוטובוס, ופתאום העולם נמס. הכול התמלא אור חי והפרצופים סביב היו לנצח. הם עברו בממד הזמן, בקפיצות של שנים".

בספרו עֶרעָל (עליו אני ממליץ בלב שלם – ספר עסיסי, סוחף, ומאוד כן) כותב קאלו על הארתו כך:

אור, אושר, חרות, אמת, אהבה, נצח, אינסוף. מלים מנסות לגעת. נבצר מהן לגעת באפס קציהם של אור, אושר, חרות, אמת, אהבה, נצח, אינסוף. […] שהווה ביום ראשון של שנת 1969 לספירה, שתים-עשרה בצהרים – היה, הווה, יהיה, לנצח נצחים, לעולמי עולמים. מתעורר לראות ולדעת עצמו כחלק בלתי נפרד מממשות, נצח, אינסוף. אושר, אמת, אור, חרות, אהבה מנצחת כל, כפי שהיה, הווה, יהיה, לעולמי עולמים, לנצח נצחים. […] גוף נמתח כמיתר. לא הוא. חום נובע מאזור הלב. לא הוא. חדל להיות שהיה. לא עוד יהיה שהיה. לעולמי עולמים, לנצח נצחים. תם כוחו של משגל. מוטטו מבצרי הנישאים. באשליה נולד, לה נכסף, אליה נאסף, עמה נמוג, גז ונעלם, לא היה מעולם.

אותו "שבאשליה נולד" וש"אליה נאסף" הוא כמובן האגו, וכך אכן התחיל קאלו להרצות באזני תלמידיו, המעטים תחילה, אך המתרבים והולכים. עוד באותה שנה הוא הקים את הוצאת דע"ת ("דע עצמך תמיד"), ומיד פנה לתרגום מיטב הכתבים המיסטיים של המזרח, אז עדיין חסרים מאוד לדוברי העברית, בהם הוא מצא מקבילה לחוויותיו-ידיעותיו. הספרים משכו אליו תלמידים, והסמל שבחר לקהילתו, Y, מציין V מעל I, כלומר את הניצחון על האני, ניצחון שכדי להגיע אליו התשוקות, ובראשן המין, הם מכשלות, האישה מהווה פיתוי שלילי תמידי, ויש לדאוג לרסן היטב את החושים.

קאלו המוקדם: צ'קרות, מנטרות וגלגולי נשמות

את תורתו הרוחית המקורית (נכון לאותה תקופה) פורש קאלו בשני ספרים שהוציא בשנים 1979 ו- 1981: "העצמי כלוחם" ו"עשוי ללא חת". בזה האחרון הוא מדבר על המרכז הנפשי שבו מתאחדים החשיבה, הרצייה והרגש, שמאוכלס אצל רובנו על ידי האני. אותו אני אינו מסוגל לשלוט בשלוש הזרועות הללו, ונסחב אחריהן – זאת מפני שהוא ריק מתוכן ממשי. תחתיו יש להצמיח "מרכז-עוצר-ומכוון" שיוכל לאפשר לאדם להבין את עצמו כפי שהוא באמת. על המחפש לבחור זרוע אחת וללמוד לשלות בה, ואז לעבור אל השנייה, והשלישית. השליטה נרכשת על ידי המודעות לתשוקות והגבלתן: על פי קאלו היצר והתאווה הם האויבים הגדולים ביותר של ההולך בדרך.

קאלו כותב גם על מלכודות נפוצות בדרך, כגון הכניעה לפיתוי להיות "מכשף": אדם שהתקדם מאוד, הוא בעל עוצמה רבה, אך שלא השלים את המסע, ולכן האני המזוייף ממשיך לשלוט בו. אך למי שלא נפל ברשת הפיתויים, ורק בתנאי שגם זכה בחסד אלוהי, מצפה ההארה. הארה היא החלפת המרכז-העוצר-ומכוון שנבנה על ידי המחפש על ידי "המוחלט-המודע", שהוא הוויתו האמיתית של האדם. אז הגיע האדם לאושר השלם ולחופש המוחלט.

הספר המוקדם הזה מהדהד תורות ודרכי חשיבה הינדיות מוכרות. מדיבורים על צ'אקרות ועד השימוש במנטרות, מגלגולי נשמות ועד הראייה של הקיום כולו כמשחק מחבואים של האלוהות. אכן, קאלו אפילו כותב שהעולם כולו הוא אשלייה (עמ' 88). אני מציין זאת מפני שספק גדול בלבי אם כך חושב קאלו כיום.

קאלו המאוחר: ישוע מנצרת הוא חסד אלוהים מפורש

עם השנים (שוב, במהופך למהלך היותר מוכר בקרב מחפשים שפורצים את דרכם לעצמם, של נטישת הדת הקונקרטית, על המיתולוגיה והתיאולוגיה שלה, לטובת רוחניות אינדבידואלית ומופשטת), החל קאלו להיות מוקסם, יותר ויותר, מדמותו של ישוע מנצרת בפרט, ומהמיסטיקה הנוצרית בכלל (ג'וליאן מנורוויץ' ופטר דונוב חביבים עליו במיוחד). כיום הוא רואה בישוע את המשיח עליו התנבאו נביאי ישראל, ההיסטוריה המקראית של העם היהודי תופסת מקום מרכזי בהגותו הדתית, והוא גורס שגאולה אמיתית יכולה לבוא רק כחסד שמימי, וזאת מישוע, שהוא "חסד אלוהים המפורש".

להבדיל מבעבר, כיום רואה קאלו את התורות הרוחניות של המזרח כלוקות בחסר, כאתאיסטיות למעשה, כשוללות עולם וכפגומות מבחינת פיתוח האהבה שבהן. מוזר שהוא אומר כך, כי ברור לי שהוא יודע עליהן לא מעט. קשה לי להסביר איך, אם כך, הוא יכול להתעלם מזרמים (מבחינה מספרית אלו למעשה דתות ענק) כגון הבהקטי, או הטנטרה (המקורית, לא בגרסתה הניו-אייג'ית), או המהאיאנה בודהיזם. האם לא ברור לכל מי שמתעניין ברצינות שגם קולות אחרים בתכלית עולים מהמזרח: קולות של אהבה ושל אישור העולם ושל דאגה עצומה לכל חי באשר הוא חי? בכל זאת קרו כמה דברים מאז ימי האופנישדות. אבל כפי הנראה גם לקאלו קרו כל מני דברים מאז שהוא גילה בהן עניין.

ספרים חדשים

קאלו כתב כבר ספרים רבים, ומהם כאלה שאף תורגמו לשפות רבות. שני הספרים שהחדשים מייצגים שני קצוות בכתיבתו: האחד, כתיבה על ענייני רוח; השני, פרוזה (קאלו היה סופר לפני שהיה מורה, ואף סופר משובח למדי). הספר הראשון, "ההיבט האחר", הוא ספר פרשנות לקטעים מהתנ"ך. בעצם מדובר בספרון הכולל בסך הכל שבעים ושניים עמודים, ונוגע קלות בכמה סיפורים מספר הספרים – נגיעות שמאפשרות לקאלו להעביר דרכן את עמדותיו וערכיו. לא אאריך כתוב על הספר. מי שנהנה מסגנון דרשני-מטיפני שמצליח לסדר בזריזות וללא כל מאמץ את הטקסט אל תוך השקפת עולמו של הכותב ימצא בו את מבוקשו (וראו פרק לדוגמא).

ספר הפרוזה, "מגרש חנייה", גם קצרצר, הוא טוב מאוד, ובין דפיו אפשר בקלות למצוא ראיות לכך שקאלו הוא כותב מחונן. הוא מצייר את המציאות המרה-מתוקה של יפו, מקום מגוריו, על האנשים הפשוטים, ולפעמים הגסים, שחיים בקרבתו, ועל רגעי הקסם שבכל זאת חודרים אל תוך שלל ההבלים, כקרני שמש המאירות אבק באור עדין. קאלו מספר על הקורות במגרש חנייה שנמצא מול ביתו, ומשמש כמיקרוקוסמוס של ההוויה הישראלית, והוא עושה זאת בחן רב ובהומור מרענן (ראו פרק לדוגמא).

מכל האמור מעלה ברור שהמפגש שלי עם קאלו היה מעניין. הוא יכול היה אולי לגלוש לראיון, אלא שקאלו מסרב בתוקף, עקרונית, מזה כמה עשורים להתראיין – לכן אני לא מצטט מדבריו. אני כן יכול לומר שהתרשמתי מקאלו לטובה: להבדלים בתפיסות האמוניות או תיאולוגיות בינינו לא היה בכדי לפגום בהנאה הרבה שהיתה לי בשיחה עם האדם שמאחוריהן, אדם שמההתרשמות שלי הוא נעים וישר וטוב.

טוב, אז עד כאן גרסת אנרג'י. שלמה קאלו, אם כן, מתגלה כאדם מעניין: הוא מאוד ישר, וזה אחד המסרים העיקריים שלו למחפשים הרוחניים: כנות, הגינות, יושר. אני מאוד מאוד מסכים איתו. הוא עומד על הצורך במודעות עצמית, ומודעות להווה, וזה גם כמובן חשוב ביותר. מה אם כן העניין עם ישו? אני מאוד אוהב ומעריך את "אותו האיש" מנצרת, כאדם וכאידיאל, אבל אני לא רואה אותו כחלק מדרמה מטא-היסטורית חובקת עולמות, ואני חושב שלא נכון לראות אותו כך: לא מבחינה ריאלית ולא כחלק מהדרך הרוחנית. דומה שקאלו העמיס, מבחינתי שלא לצורך, מערך תיאולוגי שלם על האמיתות הפשוטות, הפסיכולוגיות-אפיסטמולוגיות בעיקרן (אם כי גם לי יש כמובן כמה השערות אונטולוגיות), של המצב האנושי.

בינתיים נפגשתי עם קאלו שוב, הפעם לבקשתו. הפגישה נערכה שלשום, בדיוק ביום שהמאמר שלעיל התפרסם, וקאלו בירך אותי על שאני בחור ישר. הוא זימן אותי שוב כדי לתת לי מה שהוא קורא לו "נושא התבוננות", שבעצם זו מעין מנטרה המורכבת ממילה או יותר בעברית שאני אמור להגות אותה, ואחר כך בה. הדאגה שלו להתפתחותי הרוחנית היא יפה מאוד, ואני מכיר לו תודה על כך. דיברנו עוד על מני דרכים רוחניות וקצת על המהפך שהוא עבר, והשיחה, שוב, היתה מאוד נעימה, למרות חוסר ההסכמה בינינו לגבי נושאים שונים. כפי שמצטט שאול הטרסי, שכמובן חביב מאוד על קאלו, צדיק באמונתו יחיה.

[הנה גרסת אנרג'י של הכתבה. לבד מזה יש לעצור את רצח העם בדרפור]

38 תגובות

  1. he tried to open a sect in israel.it is very hard to do.after few years when he saw that he didnt find the way,he didnt stop and say there is noway.he worth nothing.

    אהבתי

  2. אחד הדברים הכי נוראיים שהתנועה הרוחנית/הניו אייג'ית עשתה לעצמה, בשונה מהגלגול הפילוסופי המפותח שלה בעת העתיקה המאוחרת (הניאו-פלטונים, למשל), היה להיצמד חזק למסורות המונותאיסטיות ולא לתת שום תשומת לב לאלה הפגאניות.

    אפשר להבין למה אנשים נתפסים לישוע מנצרת ולשאר ההבלים של הנצרות – הלא היהדות לא מבטיחה חיי נצח בכלל אם מישהו מכיר את תפילת יום הכיפורים בה העניין כלל לא מוזכר – אבל קשה להבין למה הם צריכים לרתום פילוסופיה שלמה לעניין.

    אהבתי

  3. הכוונה במשפט זה איננה שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה, אלא שאמונתו של הצדיק היא זו שמחיה אותו.

    אהבתי

  4. אני השתמשתי במשפט כפי שנהוג להבין אותו כיום. למעשה היום הרי גם מוותרים על ה"צדיק" ואומרים "איש"…

    אהבתי

  5. המעבר מ"צדיק באמונתו יחייה" ל"איש ב…" כשלעצמו יכול למלא מאמר. סדר היום האזרחי יכול לצאת לא רק לנוכח זה הצבאי, גם אל מול זה התיאולוגי.

    אהבתי

  6. יש לציין שאת ספריו של קאלו, על סגנונם המליצי-הסתום, תרגמו לשפות אחרות *בהזמנה*, כלומר על חשבונו (או חשבון ד.ע.ת, ההוצאה שבבעלותו). מדבריך ניתן היה להבין כאילו מצאו ענין בחומרים של קאלו גם בחו"ל, עד כדי שתרגמו אותם, ולא היא.

    אהבתי

    1. ספריו של שלמה קאלו מתורגמים בד"כ לאנגלית על חשבון הוצאת דע"ת, ול 13 שפות נוספות על חשבון עשרות ההוצאות לאור שבהוכיחו טעמם המשובח ובחרו בספריו והוציאו אותם לאור על חשבונן בארצות רבות . ולא זאת אלא שלמו אף תמלוגים להוצאת דע"ת על כך! ממש פלאי פלאים לא?! (אפילו בקוריאה ובשפה הודית שנקראת מאליאלאם). , הן לא תחשדו בשלמה קאלו שהוא יודע בנוסף ל בולגרית אנגלית רוסית יוונית ספרדית עברית גם קוריאנית או פורטוגזית או פולנית או הונגרית גרמנית וכו'…?
      ועוד הפלא ופלא – תקישו Shlomo Kalo Nobel Prize ב גגוגל ותראו שיש שמועות כנראה מבוססות על כך שהוא מועמד לפרס נובל לספרות. מה אומר לכם, אין לגויים טעם בספרים

      אהבתי

  7. האמת היא שחשדתי בכך, אבל לא הייתי בטוח. ואולי יש סיכוי שאת ספריו הראשונים, הפרוזאים, תרגמו לא ביוזמתו (כי הוא אכן כותב מוכשר), אבל זה כמובן לא קשור להוראתו הרוחנית.

    אהבתי

  8. תומר שלום

    זה אתה שכתבת לפני כמה שנים טובות בכל העיר ? אם כן ספר קצת איך הגעת למדעי הדתות ? דרך ארוכה עשית. ובטוח מעניינת.

    ועוד בקשה והערה. אולי תוכל לתת איזו סדרה על גרשם שלום. הוא קצת חסר (לי) במסכת היפה שאתה בונה כאן.

    והערה לגבי ישו. אין להתווכח על טעם ועל ריח לכן שלילה או חיוב כלפי אותו האיש הם אישיים ופרטיים לדעתי. אבל העובדה ההיסטורית של דחיית משיחיותו על ידי עמו וקבלתה דווקא ע"י (מרבית) הגויים המארחים לאחר החורבן וכמובן השימוש שנעשה במשיחיות זו לעיצוב דמותנו כעם, מחייבים הכרה בחשיבותו העצומה והיסודית בעם ישראל. מחייבים.

    בכל מקרה ישר כח. יש למה לצפות…

    אהבתי

  9. כן, כתבתי פעם בכל-העיר : )

    האמת היא שתמיד התעניינתי בפילוסופיה, אבל הייתי אתאיסט מוחלט. כשנסעתי להודו אחרי הצבא החלטתי לבדוק את כל התורות המזרחיות המשונות ששמעתי עליהן ולהוכיח לעצמי שהכל שטויות – והפלא ופלא: לא הכל שטויות. אז בעצם התחלתי להתעניין בדתות, ולא רק מבחינה אינטלקטואלית.

    גרשם שלום הוא כמובן אדם גדול, אבל אני לא חושב שהוא היה "רוחני" בעצמו, למרות הניסיון הקצר שלו ללמוד קבלה ממש, כלומר לא רק כמחקר אקדמי. אבל אולי אכתוב עליו יום אחד.

    לגבי ישו: כפי שכתבתי, אני מלא לא רק הערכה, אלא אהבה אליו. אני פשוט לא חושב שמעבר להיותו אדם דגול הוא עוד משהו, משיח או בן-האלוהים. כמובן שכך או כך השפעתו על ההיסטוריה היא עצומה.

    אהבתי

  10. הוא אחד מהילדים שממש מגיע להם שנאהב אבל אין מה לעשות הוא לא מספיק גבר בשביל לעמוד בזכות עצמו!

    זה לא אשמה זה חוסר בשלות וצריך לשמור על קירבה

    כדאי לחשוב באמת עד כמה ישו והגויים אלה מילים שמסמנות את מה שרחוק מאיתנו!

    אהבתי

  11. מיניות ומשפחה

    מה יש בהן שהן יכולות להיות כל כך רחוקות וכל כך קרובות?

    אהבתי

  12. שמו של ישוע מנצרת הוא ישוע בן יוסף ומרים
    "ישו" הפך מאוחר יותר לכינוי גנאי מבזה, ראשי תיבות של מילים המתאימות לכנות דווקא את צורר האנושות שהורה להשמיד מיליונים ולא את מי שריפא אנשים והחייה מתים ולא היה בו חטא, מלבד זה שהוא ריפא מישהו בשבת ולא היה משיח שהתנהג על פי ציפיותיהם של הרבנים דאז

    לדעתי, מי שמתעד תקופה ואישים בהיסטוריה, צריך לתת את הדעת על כך.
    אנו, העם הנבחר, העם היחיד שמכנה אותו כך.העם השנוא ביותר על העולם. אין הוא ראוי לכך. אם נאמר לך שאתה אדם ישר, תן דעתך על העיוות הזה.

    יניב

    אהבתי

  13. אני כותב ישו כי אני אומר ישו, ואני לא מתכוון להיכנע למשחקי אותיות ילדותיים של רבנים חשוכים.

    אגב, גם לא קראו לו ג'יזס, אבל טובי מאמיניו מכנים אותו כך. שא ברכה : )

    אהבתי

  14. תומר שלום,

    ישו זה ראשי תיבות של כינוי גנאי איום ונורא (י__ ש__ ו____)

    רבים אומרים וכותבים ומלמדים כי ככה הם חונכו לאמר

    אח"כ כבר נראה שלא נותר עוד על מה לתת את הדעת בעניין

    אנו העם היחיד שמגנה אותו כך בגלוי, מבלי לשים לב למוצא פינו

    בשם הכבוד לאדם
    יניב

    אהבתי

  15. תומר שלום

    הספר הראשון שיצא בהוצאת דעת היה לקט פסוקים מכתבי הקודש
    תנך
    הברית החדשה
    בהגווד גיטה
    הקוראן

    היקף הפסוקים שנבחרו מהברית החדשה הוא דומיננטי
    במובהק, עד כדי ציטוטם של חלקי פרקים.

    הבהגווד גיטה מאוזכר במספר פסוקים בודדים.

    לאור זאת ראוי לשקול אם אמנם היה כאן באמת איזהשהוא שינוי בתפיסות כפי שציינת
    או דווקא להיפך – עקביות לאורך כל הקוו.

    אהבתי

  16. תומר שלום,

    אני מגיב קצת באיחור אבל משום מה רק עכשיו ראיתי את הכתבה הזאת. למרות שהייתי קורא קבוע של הכתבות שלך בNRG
    משום מה פיספסתי את הכתבה הזאת….
    בכל מקרה, מוזר לי ששלמה קאלו שטוען שהגיע להארה מדבר על ישו. לא שמעתי על נוצרים שהגיעו להארה מלימודי הנצרות או מקיום אורך חיים נוצרי….
    מה דעתך על זה?

    אהבתי

    1. שי שלום,
      כן, קאלו שינה את טעמו הרוחני במהלך השנים. היום הוא באמת מדגיש בעיקר את האהבה, ולא את התובנה המשחררת שאמורה להביא להארה. טוב, אני לא יודע בקשר ל"היום" – אני חושב שקאלו כבר מאוד מבוגר ולא ברור לי אם הוא עדיין מלמד.

      אהבתי

        1. לא ידוע לי על רשימה רשמית של כאלו שהגיעו להארה מהנצרות. אולי כי זה לא המונח שמשתמשים בו בהקשר נוצרי, אולי כי מי שמגיע להארה לאו דווקא מפרסם את עצמו, ואולי כי הצירוף "להגיע להארה" הוא סוג של אוקסימורון.
          בסופו של דבר, "הארה" בכל המסורות היא תהליך שכולל בתוכו בצורה כזו או אחרת, בשלב כזה או אחר, מיקוד או בידוד של גרעין האגו, אם נשתמש בשפה מערבית. ההגעה לגרעין מתבצעת פעמים רבות באמצעות "קילוף השכבות" – ואחת מהן היא "אני מאמין בנצרות/יהדות/בודהיזם/אדוואייטה". נראה שאיכשהו בתהליך ההארה נחלש הקשר לדת על כתביה ומתחזק הקשר למישהו הספציפי שהיה שם (בודהה, ישו, קרישנמורטי, פרמנידס, או כל "מואר פשוט" אחר), לפני שגם הקשר לגורו עצמו נחלש, ואתה ניצב לבדך.

          ולאחר ההסתייגויות הנ"ל, הייתי מהמר על לפחות שניים ש"הגיעו להארה מהנצרות": אוגוסטינוס ומייסטר אקהארט.

          אהבתי

          1. תודה רבה על התשובה,
            משום מה הייתי בטוח שהגבתי על זה כבר אבל היום שחזרתי לכאן שמתי לב ששכחתי להגיב ולומר תודה. אז שוב תודה תומר (לא פרסיקו) ותודה גם לך תומר פרסיקו.

            תגיד תומר פרסיקו: הבנתי ששלמה קאלו כבר לא מלמד אבל האם עדיין אפשר לפגוש אותו?

            אהבתי

  17. קראתי את הכתבה. לא קראתי את מרבית התגובות הרבות שמסתבר כבר כאן.

    ראשית, נראה שהדברים חושפים את הערך האמיתי של הטיפול האקדמי בנושאים שברוח.

    ושוב ראשית, תחילה לתוספת שבסיום: – "מה אם כן העניין עם ישו? אני מאוד אוהב ומעריך את 'אותו האיש' מנצרת, כאדם וכאידיאל, אבל אני לא רואה אותו כחלק מדרמה מטא-היסטורית חובקת עולמות, ואני חושב שלא נכון לראות אותו כך: לא מבחינה ריאלית ולא כחלק מהדרך הרוחנית". ("דומה שקאלו העמיס, מבחינתי שלא לצורך, מערך תיאולוגי שלם על האמיתות הפשוטות, הפסיכולוגיות-אפיסטמולוגיות בעיקרן (אם כי גם לי יש כמובן כמה השערות אונטולוגיות), של המצב האנושי") – ישוע מבהיר, קרי הבהיר, באפן חוזר ונשנה, שהוא המשיח. אין דרך אחרת לראות את הדברים: – או שהוא המשיח, או, לחילופין, שהוא נוכל או לוקה בנפשו. זה לא מסובך ולא צריך בשביל זה יום לימודים ארוך. קשה מאד להעריך אותו אם אינו המשיח, העובדה שהנקודה הבסיסית עד כדי כך הוחמצה ע"י הכותב כאן מעידה לדעתי במידת מה גם מעבר לכך, על העדר הערך במידה רבה של מי שמבקשים לענות בנושא תוך התעלמות מהעקר. מחפשים מתחת לפנס מפני שהנסתר בכללו ואולי מטבעו שנוי במחלוקת.

    גם בהמשך הציטוט, – (המופיע בסוגריים לעיל) פרסיקו מתעלם לחלוטין מן העובדה (קראתי לא מעט מספריו של קאלו, אבל בעקר עד לשנות ה-90', מעט מאד ממה שנכתב לאחר מכן במילאניום הנוכחי) שקאלו מניח לקורא להבין באפן חד משמעי, אם לא מבהיר בעצמו, (תלוי אמנם בקורא, והאמת היא שאלה דברים שקראתי שלא לאחרונה ככה שאני לא זוכר במלוא הדיוק) שה-"העמסה", בלשונו של פרסיקו, – מתבססת באפן ברור על יכלתו של קאלו להכרת הדברים מחוץ למישור הפיזי בעקבות ההישג שזכה לו, בפחות זהירות אם כי מבלי לחטא לאמת ניתן לומר על ידיעה ישירה. לא על חיטוט במסמכים ובכתבי-קדש וכדרכם של הסטוריונים במישור הפיזי. אתה יכול לקבל או לא לקבל את זה, להאמין לו או לא להאמין לו, אבל להתייחס לזה כאילו לא מדובר אלא בעוד תזה המועלית ע"י הסטוריון זה לא פחות משטות. ואני יכול להוסיף עוד דבר, – כל מי שזכה לאור יודע מי הוא ישוע המשיח. לא משנה אם הוא הינדי או בודהיסט. אבל פרסיקו לא ישמע את זה, כי מטעמים מובנים, וּוַדַאי מובנים לו, – זה לא דבר שיהיו מעוניינים לדבר עליו. מכיון שפגשתי כאלה אני מכיר את הסיטואציה, וגם בפני לא ישמחו לומר דברים מפורשים, שאוכל לצטט אח"כ, אבל הדברים מובנים.

    לא משנה. הנקודה היא שהידע של קאלו בנוגע לזהותו של האיש מנצרת נובע מן הרוח, מחוץ למישור הפיזי, לא מהתרשמות גרידא ממה שמוכר או לפחות זמין לכל כמו לאורן פרסיקו. אתה יכול להאמין לו, אתה יכול לחשב שהוא נוכל, או שהוא קשקשן, – אבל לכתב שהוא "העמיס, … שלא לצורך" "מערך תיאולוגי שלם" ו-whatever שמופיע שם בהמשך זאת שטות. לא פחות מזה. ופרסיקו אמור להיות מומחה בתחום, לא טוקבקיסט.

    הלאה, לאחור דווקא, – "הספר המוקדם הזה מהדהד תורות ודרכי חשיבה הינדיות מוכרות. מדיבורים על צ'אקרות ועד השימוש במנטרות, מגלגולי נשמות ועד הראייה של הקיום כולו כמשחק מחבואים של האלוהות. אכן, קאלו אפילו כותב שהעולם כולו הוא אשלייה (עמ' 88).". (בהתייחס ל-"עשוי לבלי חת", ולא "עשוי ללא חת" כפי שהוא מופיע בטקסט) זה מעלה על דעתי רעיון האומר שאמריגו וספוצ'י העתיק את הרעיון בדבר קיומה של היבשת שהגיע אליה (בלי קשר לגילוי החדש שלו עצמו) מקולומבוס שספר כי הגיע לשם קדם לכן, או שקולומבוס העתיק כך מאיריקסון, או איריקסון מקריולפסון. כלם הגיעו לאותה יבשת, ויכלו להתייחס לשראו במו עיניהם. הרעיון שקאלו מביא דברים מנסיונו הוא לא עולה לכאורה כלל בדעתו של פרסיקו.

    גם בהתייחס ל-'ספק הגדול' שבלבו (מייד לאחר הציטוט הקודם) אם קאלו אמנם "כך חושב כיום" – (שהעולם כאמור אשליה) אין שום ספק, – וחבל שקאלו כבר לא כאן כדי לאשר זאת. גם כאן יש אי הבנה יסודית של הדברים. אין ספק שהיה מפנה, או שינוי. אבל אני בטוח שהיום פרסיקו יודע – בהתייחס לדבריו ש-"כיום הוא רואה בישוע את המשיח עליו התנבאו נביאי ישראל", שזו הייתה דעתו וראייתו של קאלו עוד טרם שזכה לאור וזמן רב טרם שהחל ללמד. "קאלו המאוחר", בלשונו של פרסיקו, לא ניתן היה להיות מובא מלכתחילה. – העיקר לדידו קאלו, באפן די ברור, הוא לימוד תלמידיו, לאו דווקא הפצת הספרים. קדם לדברים המאוחרים נדרש היה הבסיס שהובא בדבריו המוקדמים. השפעת הדברים המאוחרים אחרי דברים אלה, אחרי היציקה והיציבות של ההבנה הפנימית של הדברים המוקדמים, – היא שונה באפן מהותי. זה כמו שגנן לומד על מזג אויר טרופי אחרי שלמד ועבד קדם בתחום במזג אויר אירופאי. ורכש התמצאות ומיומנות רציניות וסבירות. זה לא היה הולך אחרת. ב-"האמת היא חדוה" הוא חושף לראשונה אמירה מפורשת (שלא בפני תלמידיו, אני לא יודע מה קודם) שישוע הוא המשיח. אבל למי שנדמה שבספר האחרון שקדם לכן, – "מסע אתוס", (לפני השינוי) רק במקרה נמצאות התייחסויות ארוכות לנושאים קשורים וכדוגמא מצויין גם ששאול הטרסי היה נאור ומצוטט (אם זכור לי נכון) מדבריו בברית החדשה, – טועה. התייחסתי לזה במידה מסויימת בתגובה לפוסט אחר של תומר בבלוג אחר שלו, וטוב יעשה, לדעתי, אם יקרא את הספר האחרון הנזכר. (בהתייחס לדבריי דכאן) אני לא יודע כמה קאלו הרחיק והקצין בספרים מאוחרים שלא קראתי (כאמור, נראה לי שממה שיצא אחרי שנת 2,000 קראתי אולי שני ספרים) הרשם די ברור שבעל הבלוג כאן לא מבין את העדר הניגוד בין קאלו שטרם לתפנית לזה שלאחריה. גם האמירה שישוע הוא "חסד אלוהים המפורש" (זכורים לי הדברים מ-"להתחיל הכל מחדש" נראית לי כדברים שהוצאו מהקשרם. בעיני זה קצת כמו דרש. זכור לי החיוך של מורה ה-"זן" Nishijima () כשהזכרתי בפניו את הדברים.

    אפשר להמשיך עוד הרבה. יצאה לי תגובה ארוכה מאד. לא התכוונתי ככה מלכתחילה. לא חשבתי שמה שרציתי להגיד יצא כל כך ארוך. אז אחתוך כאן ואוסיף אולי עוד כמה הערות בתגובה נוספת. שני דברים לסיום, מה שרצוי בעיני יותר מכל שכותב בפוסט שכאן יקרא מדבריו של נשוא הדברים הוא פרק בשם "על קוצים ודרדרים" מספר בשם "בן כוכב אחר", ואוסיף קישור לדברים שכתבתי ולהתרשמותי לא זכו לתשומת לב בשום מקום קדם לכן או גם אחרי כן.

    https://thisuniverseouthere.blogspot.co.il/2014/08/30814-kalo-died.html?showComment=1427699502559#c5097898544197545933

    זהו. עד כאן.

    אהבתי

  18. קראתי את הכתבה. לא קראתי את מרבית התגובות הרבות שמסתבר כבר כאן.

    ראשית, נראה שהדברים חושפים את הערך האמיתי של הטיפול האקדמי בנושאים שברוח.

    ושוב ראשית, תחילה לתוספת שבסיום: – "מה אם כן העניין עם ישו? אני מאוד אוהב ומעריך את 'אותו האיש' מנצרת, כאדם וכאידיאל, אבל אני לא רואה אותו כחלק מדרמה מטא-היסטורית חובקת עולמות, ואני חושב שלא נכון לראות אותו כך: לא מבחינה ריאלית ולא כחלק מהדרך הרוחנית". ("דומה שקאלו העמיס, מבחינתי שלא לצורך, מערך תיאולוגי שלם על האמיתות הפשוטות, הפסיכולוגיות-אפיסטמולוגיות בעיקרן (אם כי גם לי יש כמובן כמה השערות אונטולוגיות), של המצב האנושי") – ישוע מבהיר, קרי הבהיר, באפן חוזר ונשנה, שהוא המשיח. אין דרך אחרת לראות את הדברים: – או שהוא המשיח, או, לחילופין, שהוא נוכל או לוקה בנפשו. זה לא מסובך ולא צריך בשביל זה יום לימודים ארוך. קשה מאד להעריך אותו אם אינו המשיח, העובדה שהנקודה הבסיסית עד כדי כך הוחמצה ע"י הכותב כאן מעידה לדעתי במידת מה גם מעבר לכך, על העדר הערך במידה רבה של מי שמבקשים לענות בנושא תוך התעלמות מהעקר. מחפשים מתחת לפנס מפני שהנסתר בכללו ואולי מטבעו שנוי במחלוקת.

    גם בהמשך הציטוט, – (המופיע בסוגריים לעיל) פרסיקו מתעלם לחלוטין מן העובדה (קראתי לא מעט מספריו של קאלו, אבל בעקר עד לשנות ה-90', מעט מאד ממה שנכתב לאחר מכן במילאניום הנוכחי) שקאלו מניח לקורא להבין באפן חד משמעי, אם לא מבהיר בעצמו, (תלוי אמנם בקורא, והאמת היא שאלה דברים שקראתי שלא לאחרונה ככה שאני לא זוכר במלוא הדיוק) שה-"העמסה", בלשונו של פרסיקו, – מתבססת באפן ברור על יכלתו של קאלו להכרת הדברים מחוץ למישור הפיזי בעקבות ההישג שזכה לו, בפחות זהירות אם כי מבלי לחטא לאמת ניתן לומר על ידיעה ישירה. לא על חיטוט במסמכים ובכתבי-קדש וכדרכם של הסטוריונים במישור הפיזי. אתה יכול לקבל או לא לקבל את זה, להאמין לו או לא להאמין לו, אבל להתייחס לזה כאילו לא מדובר אלא בעוד תזה המועלית ע"י הסטוריון זה לא פחות משטות. ואני יכול להוסיף עוד דבר, – כל מי שזכה לאור יודע מי הוא ישוע המשיח. לא משנה אם הוא הינדי או בודהיסט. אבל פרסיקו לא ישמע את זה, כי מטעמים מובנים, וּוַדַאי מובנים לו, – זה לא דבר שיהיו מעוניינים לדבר עליו. מכיון שפגשתי כאלה אני מכיר את הסיטואציה, וגם בפני לא ישמחו לומר דברים מפורשים, שאוכל לצטט אח"כ, אבל הדברים מובנים.

    לא משנה. הנקודה היא שהידע של קאלו בנוגע לזהותו של האיש מנצרת נובע מן הרוח, מחוץ למישור הפיזי, לא מהתרשמות גרידא ממה שמוכר או לפחות זמין לכל כמו לאורן פרסיקו. אתה יכול להאמין לו, אתה יכול לחשב שהוא נוכל, או שהוא קשקשן, – אבל לכתב שהוא "העמיס, … שלא לצורך" "מערך תיאולוגי שלם" ו-whatever שמופיע שם בהמשך זאת שטות. לא פחות מזה. ופרסיקו אמור להיות מומחה בתחום, לא טוקבקיסט.

    הלאה, לאחור דווקא, – "הספר המוקדם הזה מהדהד תורות ודרכי חשיבה הינדיות מוכרות. מדיבורים על צ'אקרות ועד השימוש במנטרות, מגלגולי נשמות ועד הראייה של הקיום כולו כמשחק מחבואים של האלוהות. אכן, קאלו אפילו כותב שהעולם כולו הוא אשלייה (עמ' 88).". (בהתייחס ל-"עשוי לבלי חת", ולא "עשוי ללא חת" כפי שהוא מופיע בטקסט) זה מעלה על דעתי רעיון האומר שאמריגו וספוצ'י העתיק את הרעיון בדבר קיומה של היבשת שהגיע אליה (בלי קשר לגילוי החדש שלו עצמו) מקולומבוס שספר כי הגיע לשם קדם לכן, או שקולומבוס העתיק כך מאיריקסון, או איריקסון מקריולפסון. כלם הגיעו לאותה יבשת, ויכלו להתייחס לשראו במו עיניהם. הרעיון שקאלו מביא דברים מנסיונו הוא לא עולה לכאורה כלל בדעתו של פרסיקו.

    גם בהתייחס ל-'ספק הגדול' שבלבו (מייד לאחר הציטוט הקודם) אם קאלו אמנם "כך חושב כיום" – (שהעולם כאמור אשליה) אין שום ספק, – וחבל שקאלו כבר לא כאן כדי לאשר זאת. גם כאן יש אי הבנה יסודית של הדברים. אין ספק שהיה מפנה, או שינוי. אבל אני בטוח שהיום פרסיקו יודע – בהתייחס לדבריו ש-"כיום הוא רואה בישוע את המשיח עליו התנבאו נביאי ישראל", שזו הייתה דעתו וראייתו של קאלו עוד טרם שזכה לאור וזמן רב טרם שהחל ללמד. "קאלו המאוחר", בלשונו של פרסיקו, לא ניתן היה להיות מובא מלכתחילה. – העיקר לדידו קאלו, באפן די ברור, הוא לימוד תלמידיו, לאו דווקא הפצת הספרים. קדם לדברים המאוחרים נדרש היה הבסיס שהובא בדבריו המוקדמים. השפעת הדברים המאוחרים אחרי דברים אלה, אחרי היציקה והיציבות של ההבנה הפנימית של הדברים המוקדמים, – היא שונה באפן מהותי. זה כמו שגנן לומד על מזג אויר טרופי אחרי שלמד ועבד קדם בתחום במזג אויר אירופאי. ורכש התמצאות ומיומנות רציניות וסבירות. זה לא היה הולך אחרת. ב-"האמת היא חדוה" הוא חושף לראשונה אמירה מפורשת (שלא בפני תלמידיו, אני לא יודע מה קודם) שישוע הוא המשיח. אבל למי שנדמה שבספר האחרון שקדם לכן, – "מסע אתוס", (לפני השינוי) רק במקרה נמצאות התייחסויות ארוכות לנושאים קשורים וכדוגמא מצויין גם ששאול הטרסי היה נאור ומצוטט (אם זכור לי נכון) מדבריו בברית החדשה, – טועה. התייחסתי לזה במידה מסויימת בתגובה לפוסט אחר של תומר בבלוג אחר שלו, וטוב יעשה, לדעתי, אם יקרא את הספר האחרון הנזכר. (בהתייחס לדבריי דכאן) אני לא יודע כמה קאלו הרחיק והקצין בספרים מאוחרים שלא קראתי (כאמור, נראה לי שממה שיצא אחרי שנת 2,000 קראתי אולי שני ספרים) הרשם די ברור שבעל הבלוג כאן לא מבין את העדר הניגוד בין קאלו שטרם לתפנית לזה שלאחריה. גם האמירה שישוע הוא "חסד אלוהים המפורש" (זכורים לי הדברים מ-"להתחיל הכל מחדש") נראית לי כדברים שהוצאו מהקשרם. בעיני זה קצת כמו דרש. זכור לי החיוך של מורה ה-"זן" Nishijima (Gudo Wafu Nishijima) כשהזכרתי בפניו את הדברים.

    אפשר להמשיך עוד הרבה. יצאה לי תגובה ארוכה מאד. לא התכוונתי ככה מלכתחילה. לא חשבתי שמה שרציתי להגיד יצא כל כך ארוך. אז אחתוך כאן ואוסיף אולי עוד כמה הערות בתגובה נוספת. שני דברים לסיום, מה שרצוי בעיני יותר מכל שכותב הפוסט שכאן יקרא מדבריו של נשוא הדברים הוא פרק בשם "על קוצים ודרדרים" מספר בשם "בן כוכב אחר", ואוסיף קישור לדברים שכתבתי ולהתרשמותי לא זכו לתשומת לב בשום מקום קדם לכן או גם אחרי כן.

    https://thisuniverseouthere.blogspot.co.il/2014/08/30814-kalo-died.html?showComment=1427699502559#c5097898544197545933

    זהו. עד כאן.

    אהבתי

  19. קראתי את הכתבה. לא קראתי את מרבית התגובות הרבות שמסתבר כבר כאן.

    ראשית, נראה שהדברים חושפים את הערך האמיתי של הטיפול האקדמי בנושאים שברוח.

    ושוב ראשית, תחילה לתוספת שבסיום: – "מה אם כן העניין עם ישו? אני מאוד אוהב ומעריך את 'אותו האיש' מנצרת, כאדם וכאידיאל, אבל אני לא רואה אותו כחלק מדרמה מטא-היסטורית חובקת עולמות, ואני חושב שלא נכון לראות אותו כך: לא מבחינה ריאלית ולא כחלק מהדרך הרוחנית". ("דומה שקאלו העמיס, מבחינתי שלא לצורך, מערך תיאולוגי שלם על האמיתות הפשוטות, הפסיכולוגיות-אפיסטמולוגיות בעיקרן (אם כי גם לי יש כמובן כמה השערות אונטולוגיות), של המצב האנושי") – ישוע מבהיר, קרי הבהיר, באפן חוזר ונשנה, שהוא המשיח. אין דרך אחרת לראות את הדברים: – או שהוא המשיח, או, לחילופין, שהוא נוכל או לוקה בנפשו. זה לא מסובך ולא צריך בשביל זה יום לימודים ארוך. קשה מאד להעריך אותו אם אינו המשיח, העובדה שהנקודה הבסיסית עד כדי כך הוחמצה ע"י הכותב כאן מעידה לדעתי במידת מה גם מעבר לכך, על העדר הערך במידה רבה של מי שמבקשים לענות בנושא תוך התעלמות מהעקר. מחפשים מתחת לפנס מפני שהנסתר בכללו ואולי מטבעו שנוי במחלוקת.

    גם בהמשך הציטוט, – (המופיע בסוגריים לעיל) פרסיקו מתעלם לחלוטין מן העובדה (קראתי לא מעט מספריו של קאלו, אבל בעקר עד לשנות ה-90', מעט מאד ממה שנכתב לאחר מכן במילאניום הנוכחי) שקאלו מניח לקורא להבין באפן חד משמעי, אם לא מבהיר בעצמו, (תלוי אמנם בקורא, והאמת היא שאלה דברים שקראתי שלא לאחרונה ככה שאני לא זוכר במלוא הדיוק) שה-"העמסה", בלשונו של פרסיקו, – מתבססת באפן ברור על יכלתו של קאלו להכרת הדברים מחוץ למישור הפיזי בעקבות ההישג שזכה לו, בפחות זהירות אם כי מבלי לחטא לאמת ניתן לומר על ידיעה ישירה. לא על חיטוט במסמכים ובכתבי-קדש וכדרכם של הסטוריונים במישור הפיזי. אתה יכול לקבל או לא לקבל את זה, להאמין לו או לא להאמין לו, אבל להתייחס לזה כאילו לא מדובר אלא בעוד תזה המועלית ע"י הסטוריון זה לא פחות משטות. ואני יכול להוסיף עוד דבר, – כל מי שזכה לאור יודע מי הוא ישוע המשיח. לא משנה אם הוא הינדי או בודהיסט. אבל פרסיקו לא ישמע את זה, כי מטעמים מובנים, וּוַדַאי מובנים לו, – זה לא דבר שיהיו מעוניינים לדבר עליו. מכיון שפגשתי כאלה אני מכיר את הסיטואציה, וגם בפני לא ישמחו לומר דברים מפורשים, שאוכל לצטט אח"כ, אבל הדברים מובנים.

    לא משנה. הנקודה היא שהידע של קאלו בנוגע לזהותו של האיש מנצרת נובע מן הרוח, מחוץ למישור הפיזי, לא מהתרשמות גרידא ממה שמוכר או לפחות זמין לכל כמו לאורן פרסיקו. אתה יכול להאמין לו, אתה יכול לחשב שהוא נוכל, או שהוא קשקשן, – אבל לכתב שהוא "העמיס, … שלא לצורך" "מערך תיאולוגי שלם" ו-whatever שמופיע שם בהמשך זאת שטות. לא פחות מזה. ופרסיקו אמור להיות מומחה בתחום, לא טוקבקיסט.

    הלאה, לאחור דווקא, – "הספר המוקדם הזה מהדהד תורות ודרכי חשיבה הינדיות מוכרות. מדיבורים על צ'אקרות ועד השימוש במנטרות, מגלגולי נשמות ועד הראייה של הקיום כולו כמשחק מחבואים של האלוהות. אכן, קאלו אפילו כותב שהעולם כולו הוא אשלייה (עמ' 88).". (בהתייחס ל-"עשוי לבלי חת", ולא "עשוי ללא חת" כפי שהוא מופיע בטקסט) זה מעלה על דעתי רעיון האומר שאמריגו וספוצ'י העתיק את הרעיון בדבר קיומה של היבשת שהגיע אליה (בלי קשר לגילוי החדש שלו עצמו) מקולומבוס שספר כי הגיע לשם קדם לכן, או שקולומבוס העתיק כך מאיריקסון, או איריקסון מקריולפסון. כלם הגיעו לאותה יבשת, ויכלו להתייחס לשראו במו עיניהם. הרעיון שקאלו מביא דברים מנסיונו הוא לא עולה לכאורה כלל בדעתו של פרסיקו.

    גם בהתייחס ל-'ספק הגדול' שבלבו (מייד לאחר הציטוט הקודם) אם קאלו אמנם "כך חושב כיום" – (שהעולם כאמור אשליה) אין שום ספק, – וחבל שקאלו כבר לא כאן כדי לאשר זאת. גם כאן יש אי הבנה יסודית של הדברים. אין ספק שהיה מפנה, או שינוי. אבל אני בטוח שהיום פרסיקו יודע – בהתייחס לדבריו ש-"כיום הוא רואה בישוע את המשיח עליו התנבאו נביאי ישראל", שזו הייתה דעתו וראייתו של קאלו עוד טרם שזכה לאור וזמן רב טרם שהחל ללמד. "קאלו המאוחר", בלשונו של פרסיקו, לא ניתן היה להיות מובא מלכתחילה. – העיקר לדידו קאלו, באפן די ברור, הוא לימוד תלמידיו, לאו דווקא הפצת הספרים. קדם לדברים המאוחרים נדרש היה הבסיס שהובא בדבריו המוקדמים. השפעת הדברים המאוחרים אחרי דברים אלה, אחרי היציקה והיציבות של ההבנה הפנימית של הדברים המוקדמים, – היא שונה באפן מהותי. זה כמו שגנן לומד על מזג אויר טרופי אחרי שלמד ועבד קדם בתחום במזג אויר אירופאי. ורכש התמצאות ומיומנות רציניות וסבירות. זה לא היה הולך אחרת. ב-"האמת היא חדוה" הוא חושף לראשונה אמירה מפורשת (שלא בפני תלמידיו, אני לא יודע מה קודם) שישוע הוא המשיח. אבל למי שנדמה שבספר האחרון שקדם לכן, – "מסע אתוס", (לפני השינוי) רק במקרה נמצאות התייחסויות ארוכות לנושאים קשורים וכדוגמא מצויין גם ששאול הטרסי היה נאור ומצוטט (אם זכור לי נכון) מדבריו בברית החדשה, – טועה. התייחסתי לזה במידה מסויימת בתגובה לפוסט אחר של תומר בבלוג אחר שלו, וטוב יעשה, לדעתי, אם יקרא את הספר האחרון הנזכר. (בהתייחס לדבריי דכאן) אני לא יודע כמה קאלו הרחיק והקצין בספרים מאוחרים שלא קראתי (כאמור, נראה לי שממה שיצא אחרי שנת 2,000 קראתי אולי שני ספרים) הרשם די ברור שבעל הבלוג כאן לא מבין את העדר הניגוד בין קאלו שטרם לתפנית לזה שלאחריה. גם האמירה שישוע הוא "חסד אלוהים המפורש" (זכורים לי הדברים מ-"להתחיל הכל מחדש") נראית לי כדברים שהוצאו מהקשרם. בעיני זה קצת כמו דרש. זכור לי החיוך של מורה ה-"זן" Nishijima (Gudo Wafu Nishijima) כשהזכרתי בפניו את הדברים.

    אפשר להמשיך עוד הרבה. יצאה לי תגובה ארוכה מאד. לא התכוונתי ככה מלכתחילה. לא חשבתי שמה שרציתי להגיד יצא כל כך ארוך. אז אחתוך כאן ואוסיף אולי עוד כמה הערות בתגובה נוספת. שני דברים לסיום, מה שרצוי בעיני יותר מכל שכותב הפוסט שכאן יקרא מדבריו של נשוא הדברים הוא פרק בשם "על קוצים ודרדרים" מספר בשם "בן כוכב אחר", ואוסיף קישור לדברים שכתבתי ולהתרשמותי לא זכו לתשומת לב בשום מקום קדם לכן או גם אחרי כן.

    https://thisuniverseouthere.blogspot.co.il/2014/08/30814-kalo-died.html?showComment=1427699502559#c5097898544197545933

    זהו. עד כאן.

    אהבתי

  20. שלחתי את אותה התגובה שלש פעמים. בראשונה היו מספר טעויות אז שלחתי שוב. אח"כ הסתבר שכתבתי את השם בטעות במקום של הדוהא"ל אז זה יצא "משתמש אנונימי". אז שלחתי בשלישית.

    בבקשה למחק את שתי התגובות הראשונות, לא את האחרונה, (!) ואז גם את זאת כי היא אז תהיה מיותרת.

    תודה וסליחה.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s