נרקומנים של חוויות רוחניות

אחרי סקירה רחבה (אבל שטחית) של מקורות הקודש באזור, אני יכול לקבוע שבאשרם של רמאנה, בסמאדהי, יש יופי יופי של אנרגיות. צלולות, נעימות, נקיות, מגביהות-הכרה ומעוררות השראה. במקדש דקשינמורטי הקטן והעתיק שליד האשרם (בכביש שמאלה, אחרי 20 מטר) – בום לראש. ממש כאפות. כמו לעשן חומר שממסטל אותך לגמרי. לפעמים אני יוצא משם מתנדנד. במקדש המרכזי, הענק, של טירו' לא רע בכלל, אני מעדיף את ההיכל של האלה ודווקא פחות את של האל, אם כי נתנו לי לשבת שם רק איזה חמש דקות, אז אין לדעת לבטח. יש בעיר קבר של קדוש מוסלמי, הָאג'י: לא רע בכלל. הוא גם ממלא משאלות. הרבה מתלהבים משיוושקטי אמה, הודית קטנה ומתוקה שיושבת מול הקהל המודט ו"משדרת", אבל אני לא ממש מתחבר. וכמובן ההר הקדוש, ארונצ'לה, כל הזמן מקרין קודש רב.

טוב. כמובן שהפסקה שלעיל מעט מגוכחת. אבל מעבר לכך שעובדתית, לגבי, היא נכונה, היא באה להדגיש את מה שהרבה מחפשים רוחניים עושים כאן: צדים שאקטי. כלומר מתחברים למקורות אנרגיה ויונקים. ויונקים. אני מבין שלעיניים שיושבות מול המחשב במשרד בתל-אביב זה נראה מופרך, אם לא פשוט טיפשי. כאמור, לדעתי זה קיים, אבל גם אם לא, הבינו שזאת האווירה כאן בטירו': הכוח הזה, גם אם הוא כולו דמיון ואוטו-סוגסטיה, הוא אחד המטבעות העיקריים שבאמצעותם נערך המסחר של התרבות הרוחנית בהודו. כבר אלפי שנים.

קחו למשל את טוּלי באבא. יש לו אשרם משלו רחוק מכאן, אבל הוא היה בעיר איזה שבוע, ורבים, מקומיים וזרים, נהרו לקבל "דארשן", כלומר הזדמנות-ראייה שלו. אף אני הצטרפתי ביום מן הימים אל העולים לרגל. אי אפשר היה לצלם אז נסו לדמיין: יושב הודי מזוקן על כס מלכות אדיר. אדם מרשים, מטופח, חום-כהה, שיערו משוח לאחור, כרס אדירה משתפלת מלפנים, לבוש אזור-חלציים בלבד – לבן כשלג. צצה ממאחורי ראשו ראסטה אחת, ענקית, כעשרה סנטימטר רוחבה וכשמונים אורכה. הוא אוסף אותה ומניח אותה אחר כבוד בחיקו. פניו פני רב: זקן לבן עבות ומטופח, אף נשרי, מצח גבוה וגבות עצומות שמזנקות קדימה מעל עיניו השקטות והחמות. יושב ומריץ קטעים בטמילית עם הקהל.

אז כן, אם אתם שואלים אותי, יש לו 'אנרגיות'. יש לו נוכחות. הוא עושה לך משהו בראש כשאתה יושב ובוהה בו. אבל לי הספיקה פגישה אחת. אחרי זה נזכרתי שבכלל ראיתי אותו לפני כעשר שנים, כשעוד היו לו רק שלושה חסידים מערביים ועוד היה מותר לצלם. היום יש לו אשרם והמוני מעריצים. עשר שנים, ותראו לאן הוא הגיע ולאן אני.

אם כן יש לומר בגלוי ובברור: הרבה מהסצנה הרוחנית, דווקא היותר רצינית, עוסקת ברדיפה אובססיבית אחרי חוויות. חוויות רוחניות, דתיות, מיסטיות, מגניבות. והרבה מורים רוחניים הם לא יותר מאשר מקורות אנרגיה זמינים. אדי דא למשל, הגם שהוא אדם מבריק ועמוק מבחינה רוחנית, חייב את מרבית מעריציו, בעיקר אחרי כל השטויות שהוא אמר והעוולות שהוא עשה, לשאקטי הבלתי תאומן שהוא מקרין. לדעתי, להבדיל כמה הבדלות, גם לשי טובלי יש נוכחות אנרגטית נאה, והיא מטעה רבים וטובים לחשוב שהוא גם יודע משהו עמוק. אבל כפי שאמור להיות כבר מובן, אין כל קורלציה הכרחית בין כוח שכזה לבין חוכמה, ידע רוחני או מוסריות.

כריזמה של פעם

אז מה "זה" בכלל? אני קראתי לזה קדושה, ולדעתי צריך להכיר בזה שיש אנשים, או מקומות (או זמנים או מעשים) שיש להם יכולת לעורר אצלנו רגישות מסויימת לעצמנו, להווה. לתחושת החיים עצמם, או הקיום עצמו. זה יכול להתבטא בכל מני אופנים של הרגשות גופניות או הכרתיות. אני, כאמור, קראתי לזה קדושה. אבל כשמדובר באדם שניחן בכוח הזה זו בעצם משמעות המילה "כריזמה" כפי שמקס ובר הגדיר אותה במקור, כלומר לא יכולת רטורית אלא תכונה שמקנה לאדם בידול וייחוד על סמך תפיסה שהוא בעל כוחות על-טבעיים או אלוהיים. זהו, על פי ובר, מקור הסמכות השלישי, לבד מכזו הבאה ממסורת, וכזו שהיא תולדה של החלטה רציונלית (ואולי זה סמלי שבחברה המודרנית היכולת לחבר מילים מהר החליפה כמקור סמכות, כ"כריזמה", את הנוכחות הזאת, את העוצמה, את הכוח הפנימי).

בכל אופן העניין קיים (לפחות לתפיסתי) ויוצא שמחפשים רוחניים רבים מכלים את כל זמנם בקיפוץ ממקור קדושה שכזה למשנהו, או אם הם מוצאים כזה רציני הם דבקים בו, לעיתים תוך תשלום מחיר כבד (אם מקור הכוח הזה הוא אדם בעל תכונות שליליות, למשל). אכן, כפי שובר טען, גם ללא מסורת וודאי בלי טיפה של רציונליות, אנשים נוטים להתמסר באופן מוחלט לאותם מורים רוחניים שמסוגלים לשחק להם בצ'אקרות.

רוחניות כמקצוע, וכבטלנות סמוייה

כאן בטירו' כמובן, השאקטי זורמת כמים, ואחריה אצים רצים מחפשים רוחניים רבים. גם אני. אבל מיותר לציין שאותה תחושה, איך שלא תופיע אצלנו (היא לרוב טובה ונעימה, אבל לא תמיד: לעיתים אנחנו נהיים חולים מזה), אסור בשום פנים שתהפוך למטרה של החיים הרוחניים. כי אם המסע הרוחני שלך נועד רק כדי שתרגיש נעים, אז לבד מזה שמסע רוחני זה לא, אלא הדוניזם רגיל בכסות יומרנית, גם הנעימות שתמצא, מכיוון שתאחז באגרסיביות, תצטפד ותתקשה תוך זמן מועט, וכמו בכל שיכרון ההאנג-אובר יגיע אם לא תמשיך ותשתה, אם לא תהרוס את עצמך בשבילו.

הרבה מערביים שאני רואה כאן הם כאלה: הם בעצם שודדי שאקטי, גנבי קדושה. זה למעשה המקצוע שלהם, והם מקדישים לו את כל חייהם: הם משכירים את דירתם בברלין או בשיקגו ומהכסף חיים כאן כמו מהארג'ה, דוהרים על האופנוע הענק שקנו מעיר לעיר, מאשרם לאשרם, ממורה למורה, יושבים מול זו או זה ומחממים את עצמות נשמותיהן היבשות. ואז אתה יכול לשמוע שיחות כמו ששמעתי לפני כמה ימים: "פפג'י? כן, הייתי אצלו לפני שהוא מת. וואו איזה אנרגיה היתה לו." "ואושו? אוהו!!!" "אוי, פעם אחת הייתי אצל ניסרגדטה…." וכו' וכו'.

כאמור, גם אני כאן גם בשביל זה, ולדעתי אותה נוכחות של מורה או מקום קדוש יכולה בהחלט לעזור במסע הרוחני. שהייה במקום קדוש, או אפילו יותר טוב, בחברת אדם שיודע להשתמש בכושר שלו "להתקדש" כדי לעורר אחרים יכולה לפעמים להיות מכריעה מבחינת החיפוש הרוחני של רבים. הבעיה מתחילה כשכל אלו הופכים למטרה שלו. כי אותה תחושה של אהבה, או מודעות-מוגברת (Heightened Awareness), או כל חוויה מגניבה אחרת הן לא ההבנה שאנחנו מחפשים. הם אולי רומזים עליה, או אולי מהווים הצצה אליה – וגם זה במקרה הטוב – אבל הם בטוח לא היא עצמה. צריך לחזור ולהדגיש: לחוויות מיסטיות אין שום חשיבות בפני עצמן, אלא רק אם אנחנו מצליחים ללמוד דרכן משהו. החוויה עצמה היא כמו כל חוויה אחרת: עוד דבר שקורה. והיא מסוכנת יותר מכיוון שהיא יכולה לפתח בנו גאווה.

ולא רק גאווה: לרוב ההתענגות על החוויות האלו הופכת למנהג מתמשך שלמעשה אין הבדל בינו לבין כל סוג אחר של התמכרות. או אולי הסוג הזה אפילו גרוע יותר, מפני שלהתמכרות הזאת נלווית תחושה של יוקרה, של יוהרה, של "אני רוחני ואני עושה את הדבר הכי חשוב בעולם" ושל זלזול בכל מי ש"לא מבין". אז המחפש הרוחני הופך לנרקומן של חוויות מיסטיות, והחיפוש שלו מתדרדר למעין דקדנס רוחני וולגרי.

[את הביטוי "נרקומנים של חוויות" טבע המגיב "זיבאב" (נדמה לי) באנרג'י בהתייחסו לתלמידים של שי טובלי]

17 תגובות

  1. להצליח בכוח המחשבה החיובית

    בהקשר של הנאמר להנאתך מאות מאמרים בנושאים אושר, אהבה, הצלחה, שמחה, מודעות, תת מודע, ביקורת, דפוסי התנהגות, חשיבה, התמודדות, בטחון והערכה עצמית, כח המחשבה, פתרון בעיות, כוח הרצון, חשיבה חיובית, פילוסופיה, ניהול ועוד.

    http://eip.eliadcohen.com

    אהבתי

  2. לא ידעתי שמשהו שאינו מסחרי ושמתייחס למשהו חיובי כמו הבלוג שלך הוא ספאם.

    הכוונה היא חיובית לגמרי.

    בהצלחה.

    אהבתי

  3. אבל הרי אין כאלה באמת.
    מה שיפה בשאקטי זה שאי אפשר לשדוד אותה.
    עם כל האופנועים, הברלין, השיקגו וכו'.

    דווקא אלה הכי רחוקים מהשאקטי.

    מה שכן, יש בטירו', כמו גם בדהרמסלה וברישיקש תחושת "לונה פארק רוחני" – מלא מתקנים, כולם עולים, נהנים, מקיאים, מסתחררים וחוזרים הביתה.

    אהבתי

  4. ניסרגדטה אמר פעם שהמחפש המערבי, גם אם חווה הצצה לעבר העצמי, לא יכול לשבת בשקט עם ההנחיה הבסיסית להשאר עם הi am.לכן הוא ממהר לכתוב על זה ספר או להמציא סדנא או שיטה.

    אהבתי

  5. קודם כל תומר, תודה רבה רבה על דיווחיך מטירו' ובכלל, שכן הם נותנים לי מדי פעם שאיפה מלא-הנחיר של אוויר הודי בריח צואת פרות מעורבב בקטורת ומסלה – בהחלט משב מרענן בתוך אוויר המזגנים הסינטתי ששורר במשרד הגוש-דני שבו אני ספון…

    בכל אופן בעודי ספון במשרד, אני מוצא את עצמי מפנטז דווקא על מצב שבו תהיה לי איזו דירה בברלין או בשיקגו שאותה אוכל להשכיר כדי לחיות כמו מהרג'ה וללקט חוויות רוחניות. אני מרגיש כך בגלל שלמרות שאני יודע שאין הרבה טעם בלחפש משמעות במקום שהוא לא כאן ועכשיו, ישנו בהחלט צורך בחוויות שונות ומעוררות השראה שכנראה שאינן קורות לעתים קרובות כשאתה עסוק בענייני פרנסה, תשלומים, וכו.

    וחוץ מזה קצת הוטרדתי מהפיסקה האחרונה במאמר, כי זה נשמע ממש כמו מה שנראה שיקרה לי אם אני אחווה איזו חוויה מיסטית. אני בהחלט ארגיש שאני עושה את הדבר החשוב בעולם וארצה עוד כאלה. כנראה שבשביל זה צריך מורה עם מקל כדי שיוריד אותו על הראש שלי בזמן הנכון

    אהבתי

  6. פוסט כדורבנות. צלול וחודר.

    ההזדקקות הפאסיבית שאתה מתאר קשורה לדעתי גם לתרבות ה"בטיפול". כולם מטפלים ומטופלים, מעטים עושים עבודה אמיתית. היתה לי חברה שהיתה הולכת למישהי שתטפל בה ב"אנרגיה אוניברסלית". אף פעם לא הבנתי למה צריך ללכת למישהו בשביל למצוא את האנרגיה הזאת, אם היא כל כך אוניברסלית.

    ותמיד עומדת לעיני התשובה של סידהרתה של הסה לבודהה שהוא פגש ביער:

    אתה הגעת להארה בכך שהלכת בדרכך שלך. אני לא מתכוון לחפש את ההארה בכך שאלך בעקבותיך.

    אהבתי

  7. כן, אני חושב שחשוב לצאת מדי פעם מהמשרד ולחקור את עצמנו – ללא ספק. אני רק אומר שבסופו של דבר צריך לחזור למשרד עם מה שגילינו על עצמנו. אם אנחנו נשארים באותו לונה פארק של חוויות זה יכול להיות כיף, אבל בשלב מסויים זה כבר לא חקירה עצמית אלא יותר כמו משהו אחר שאנחנו עושים עם עצמנו.

    אהבתי

  8. היי תומר,

    אתה נוגע בכתבה זו בהרבה אספקטים חשובים של המסע הרוחני שלכאורה לא מתחברים ומתארים בעיקר את השלב הראשוני שלו, השלב של הינקות. השאלה האם האדם מצליח לגדול משם הלאה.

    אני חושב שלמסע טבעי מכל סוג שהוא יש את המחזור שלו בדיוק כמו עונות השנה – ספיגה, פריחה, הבשלה והשלה וחוזר חלילה ועל מנת שהמסע הזה יוציא גם תבשיל או תוצר מוצלח מומלץ לבדוק האם יש בו מעבר לחוויות גם את המרכיב של ידע. ידע וחוויה (כגון התנסות ועשייה) יכולים להוביל להבנה וכשיש הרבה מאלו הן עשויות לבנות הוויה. הוויה ייחודית.

    אני אישית אוהב לפגוש במסע שלך את שתי האונות פעילות ואת הביטוי שלהן בחיפוש פתוח אחר ידע וחוויה ומאחל לך שהוא יוביל אותך לעוד ועוד הבנה והוויה שהיא התוצר והיצירה של חייך.

    אור

    אהבתי

  9. . כי אם המסע הרוחני שלך נועד רק כדי שתרגיש נעים, אז לבד מזה שמסע רוחני זה לא, אלא הדוניזם רגיל בכסות יומרנית, גם הנעימות שתמצא, מכיוון שתאחז באגרסיביות, תצטפד ותתקשה תוך זמן מועט, וכמו בכל שיכרון ההאנג-אובר יגיע אם לא תמשיך ותשתה, אם לא תהרוס את עצמך בשבילו.

    פסקה מאוד חזקה.
    תמיד השראה לקרוא אותך :)

    עם זאת נותרה השאלה, בהנתן שנחלצת מהסמסרה הפיננסית, מה רע בהדונים?

    אהבתי

  10. הרי זה מה שאני אומר באותה פסקה: שההנאה שתוכל להפיק מכל מסע הדוניסטי תלויה תמיד בדהירה מהירה יותר ויותר במורד אותו מסע. אחרת תפסיק להנות. הדוניזם כזה הוא כמו התמכרות, זה העניין.

    בכל מקרה, אני ממש לא נגד הנאה. אני רק נגד התמכרות להנאה.

    למרות זאת אני רוצה לומר שיש אנשים שחיים חיים מערביים נורמלים (אם כי לא הדוניסטים) והם די מאושרים, למרות שהם לא עוסקים בשום פרקטיקה רוחנית. כך שגם זה אפשרי : )

    וליאור – תודה.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s