שמרנות בהודו
1)
אחד המסמכים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הדרך שבה בני האדם תופסים את עצמם במאות השנים האחרונות היה הכרזת העצמאות האמריקאית מ-1776 […] הצהרה כוללת זו אודות זכויות פרט אנושיות שינתה את תפיסתם של בני האדם אודות זהותם כאזרחים […] אנו רואים כיום שלילה של כל עקרון הגבוה יותר מהאינדיבידואליות. התרחשה גם תנועה דרמטית מהטנסצנדנטי אל האימננטי.
[…] בניגוד לכך ישנה הדהרמה ההינדואיסטית, אשר אודותיה מדברים המקורות הכתובים. הם מדברים רק על חובות. אין כלל מושג של זכות שניתנת על ידי האל לאינדיבידואל באופן אוטומטי. […] המצב כיום ממקם אותנו בין שתי מערכות ערכיות, האחת שואלת מה אני יכול להשיג מתוך כל מצב בחיים על כדור הארץ, והשנייה, מהו המקום לא רק במבנה הארצי אלא גם בשמימי, ואיך אני יכול להכנס להרמוניה איתם? (The Mountain Path, Vol. 48, No. 1, Jan-Mar 2011, pp. 3-4)
הציטוט הזה, מתוך מאמר המערכת של כתב העת שמוציא האשרם של רמאנה מהארשי, מזכיר לנו לא רק עד כמה שמרנים בכל העולם דומים (וכן, לצערנו, עד כמה רבים כל כך מהם עילגים), אלא גם את החזית המשותפת עליה נערכות המסורות הדתיות כולן כיום, דהיינו, לא זו מול זו, אלא כולן אל מול החילוניות. לכן אולי לא צריך לתהות על הדמיון הגדול: מכיוון שהחילוניות היא אותה חילוניות (הומניסטית, אמריקאית, קפיטליסטית), ממילא ההתקפה עליו היא אותה התקפה.
אבל יש הבדל בין השמרנים כאן לאלו, למשל, בארצנו, וההבדל הוא חשוב: אין בטסט לעיל הכוונה, במקום ובניגוד לשיח הזכויות, להכפיף עצמנו לסט סגור של חובות אלוהיים (כפי שניתן למצוא בדרשותיהם של אנשי דת מונותאיסטים).המטרה כאן איננה, במקום ובניגוד להענות הדוניסטית ליצרים ותשוקות, "התגברות כארי" על עצמנו ו"עקדת" הגוף תחת עול המצוות האלוהי (או התנזרות מהתשוקות ושאיפה ל"טוהר" וכו'). לא ולא, כאן המטרה היא לחזור להרמוניה ספונטנית שאבדה, לגלות מחדש את זרימת החיים – שהיא אנחנו עצמנו – שנשכחה מאיתנו. ההענות לחוק הקוסמי לא תבוא מתוך ציות לערכים הטרונומיים, אלא הגעה למצב שבו נחיה מתוך זרימה חסרת מאמץ שבה ישולבו החובות והזכויות, הקשיים וההנאות באופן "טבעי", אוטונומי, "מבפנים".
הנה ציטוט נוסף, מתוך מאמר המערכת של גיליון פרסומי מיוחד של India Today לזכרו של סאתיה סאי באבא שיצא עכשיו:
[הוא לימד מתוך] הרעיון שחינוך הוא תהליך שבו מוציאים החוצה מה שכבר קיים בכוח בפרט. והאוצר הלטנטי הזה הוא אהבה, אמת, התנהגות נכונה, שלום, הבנה, וחמלה. (Divine Grace, Jan 2012, p. 2)
הפרי הרוחני שהבטיח סאי באבא היה, על פי מוקיריו, יקיצה טבעית, לא עמידה על המשמר.
2) המפלגה השלטת, מפלגת הקונגרס, שהקימה את הודו, בצרות, כך לפחות על פי הסקרים האחרונים. ענייני שחיתות כמובן, כמו תמיד בהודו. עולים לגדולה במקומם ה-BJP, המפלגה הדתית-לאומית, שמתיימרת לקדם מצע "הינדואיסטי נאמן", אולם למעשה מצמצמת את משפחת הדתות ההינדואיסטיות העשירה לכדי נקודה זעירה וקפוצה של שמרנות מוסרנית. חברי המפלגה רוצים "לחזור למסורת", אבל איך בכלל אפשר לחזור למסורת כאשר ההינדואיזם הוא אוסף עצום של מסורות שונות ומשונות? אפשר אם מחרבים את ההינדואיזם כמובן. עבור אנשי ה-BJP ההינדואיזם כולו הופך לאל ראמה ולקדוש ויוקאננדה (כתבתי על זה קצת כאן). ססגוניות ורב-קוליות אדירה נמחקת ומושתקת בשם השמרנות הדתית.
סרוופלי ראדקרישנן, שהיה פילוסוף ומלומד וגם נשיא הודו בשנות השישים הגדיר את ההינדואיזם כאמונה "שהאמת היא רבת פנים ודעות שונות תופסות מימדים שונים של האמת, אותה אי אפשר לבטא". ב"ג טילאק, לאומן הודי מתחילת המאה העשרים, אמר שהיסוד המהותי של ההינדואיזם הוא "ההכרה שהדרכים לישועה הן שונות, ומספר האלים שיש לעבוד הוא גדול". כפי הנראה הולך ופוחת הדור, ואנשי הדת השמרנים של ימינו כבר מסוגלים הרבה פחות להכיל גיוון. וגם זה מזכיר לנו שמרנים אחרים, ממסורות אחרות, שמעוניינים לקדם רק קול אחד, ועל כן מוחקים ומשתיקים כל קול אחר. לפעמים זה אפילו מהכוונות הכי טובות, אבל בכל פעם שזה מצליח זו תמיד טרגדיה, חורבן תרבותי.
3) שני שרים מטעם ממשלת ה-BJP במדינת קרנטקה (אחת מהמדינות שמרכיבות את הודו) נתפסו בשבוע שעבר צופים בפורנוגרפיה על הסלולרי שלהם במהלך ישבת ממשלה. מאמר המערכת של ה- Times of India של יום חמישי גינה את "הצביעות המוסרית" של המפלגה, מה עד שאחד מהשרים הללו, השר לפיתוח האשה והילד, אמר בעבר שהאשמה באונס היא גם על האישה, כלומר על הצורה בה היא מתלבשת.
בירת קרנטקה היא בנגלור, עיר ההיי-טק של הודו, והתעשרותה המהירה של העיר על תושביה בהחלט מהווה אתגר עבור הרוצים לשמור על המסורת. הזעקות של פיליטיקאים נגד "תרבות הברים" שהתפתחה בבנגלור מוכרות מזה שנים, ומובן שהעיתונים באנגלית, היחידים שאני קורא כאן, הם בצד היותר ליברלי של הפולמוס הזה (אם כי גם בהם יש מנעד נאה). הטיימס אוף אינדיה, בכל אופן, מבקש מחברי ה-BJP להפסיק לשחק אותה טליבן לעניים.
האמת היא שאם לא היו מתרכזים בקשקושי "צניעות" ופונים באמת לשמור על התרבות ההודית, ידיהם היו מלאות עבודה, ועבודה ראויה. הודו היא עוד אחת מהארצות/תרבויות האלה, כמו יפן, שהקפיטליזם הגיע אליהן ולא צמח מתוכן, ולכן, כמו הרכבה של ענף זר על גזע ותיק, הוא צומח בצורה מעוותת משהו, ולעיתים פשוט גרוטסקית. ביפן השתל נקלט על ידי האחזות במנגנוני המשמעת האובססיבית-קומפולסיבית וההשגיות הכמו-דתית. בהודו הנפוטיזם, השחיתות הכרונית והתאווה העצומה, האלימה ממש, להנאה וכוח מהווים את צלחת הפטרי שהוא משגשג עליה.
לכן הגלוגבליזציה מתרסקת לתוך הודו ומעלה זיהום אויר, אבטלה גואה, פערים עצומים בהכנסה, הרס רחב היקף של בתי המלאכה ואף של המקצועות המסורתיים ותאוות עושר ללא גבול. בכל אלא היה ראוי להאבק, אבל שרי ה-BJP עסוקים במוסרנות. ומפלגת הקונגרס לא טובה הרבה יותר. אולי רק קצת פחות צבועה.
אנשי מקצוע, כמו הצ'אי-וואלה הזה בטירו', הולכים ונעלמים.
טירוונאמלאי, חזרנו אלייך שישית
1) אני בטירו'. הייתי כאן פעמים רבות בעבר, וכתבתי על כך כמובן, לא מעט (ראו למשל כאן מ-2005, כאן מ-2007, כאן מ-2009, ועוד אחד מ-2009). העיירה שהפכה זה מכבר למכה ניו-אייג'ית רק הולכת ומתעצמת מהבחינה הזאת – בחודשים האלה, "העונה" מבחינת מזג אויר ולכן גם מבחינת התיירים, פשוט אין חדר פנוי בשכונה שבה הכל קורה. אין, ממש אין. אחרי כמה שעות של חיפוש, זוגתי ואנוכי שכרנו צינוק ליד המקדש המרכזי, down town. מסתבר שעוד יותר משנים עברו, המקום מפוצץ, וזה כנראה משום שסאי באבא מת, וחסידיו, בחיפושים אחרי מקורות אנרגיה חילופיים, הגיעו הנה.
בקצרה, מדובר בעיירה למרגלות ההר הקדוש ארונצ'לה, שאליו הגיע הגורו והקדוש הגדול רמאנה מהארשי בתחילת המאה העשרים. רמאנה כנראה היה באמת משהו מיוחד (קארל יונג מכנה אותו "משהו פנומנלי", תומס מרטון כתב שהוא "אב-מִדְבר בן זמננו"). גם אנוכי הק' מתרשם שהיה בו שילוב נדיר למדי של עומק רוחני, טוב לב וחכמה. הוא מת ב-1950, אולם סביב מקום מושבו נבנה האשרם שלו, שעד היום שופע קדושה.
כאמור, מאז חלפו שנים רבות והעיירה הפכה לאבן שואבת עבור מחפשים רוחניים, כמו גם עבור מורים רוחניים, שמגיעים לכאן כדי להציע את מרכולתם. בעבר ראיינתי את מוג'י, שגם השנה היה כאן וכיום הוא ללא ספק המורה הפופולרי ביותר באזור. השנה הלכתי לבדוק את ליסה קיירנס, שהתאכזבתי ממנה קשות, ושוב ביקרתי את ורנר, שאין לו אתר אבל הוא אחלה בנאדם ומורה. רוב המורים כאן מלמדים נאו-אדוויטה, אבל היה כאן גם מורה אדוויטה קלאסית אחד, ג'יימס שוורץ (מן הסתם היהודי הוא הפלספן).
העובדה שמתעניינים כאן גם בלימוד מורכב, ולא רק במסר השטחי ש"הכל אחד", מרמזת שיש כאן גם מחפשים רוחניים רציניים, וזאת, נכון, גם לצד אלה שמבקשים שיאמרו להם שבעצם אין מה לעשות והם בעצם "כבר מוארים" או לצד אלא שאינם יותר מאשר נרקומנים של חוויות רוחניות. מעניין גם לבחון את אוכלוסיית המערביים כאן: ממוצע הגילאים הוא סביב ה-35. יש כאן גם לא מעט בני שישים ומעלה. אין כאן כמעט בני עשרים וקצת. כלומר, מדובר באנשים שעברו לא מעט, ושהגיעו לכאן אחרי חיפוש, לא בתחילתו.
יש גם אנשים שקנו כאן בית, או ששוכרים דירה לטווך ארוך. (אותנו הצילה מהחדר הנוראי ששכרנו ישראלית טובת לב, רחל, שהכניסה אותנו אל ביתה עד שמצאנו מלון הגון.) למעשה, כמו שציינה לפני זוגתי, יש כאן מעין קהילה. אנשים שבאים לכאן שנה אחרי שנה, ממוקדי מטרה, מכירים, גם אם בשטחיות, זה את זה, ומחפשים יחד תשובה. והחיפוש, גם הוא פעמים רבות רציני ומעמיק, והתשובות מורכבות ורציניות. ממש לא תמיד כמובן. יש כאן הרבה מאוד קשקשת. אבל איפה אין?
2) ואפרופו מורים רוחניים במקום, יש לי חדשות עצובות למי שמכיר: ראדהה התאבדה. מדובר במורה רוחנית הודית, "מוארת" כמובן, משכילה, רהוטה, חייכנית ומקסימה (ציטטתי אותה כאן). שמעתי אותה פעם-פעמיים לפני שנים, ואני חייב לומר שהתרשמתי לטובה. מסתבר שהיא היתה נגועה בנרקסיזם עמוק, שיחקה במניפולטיביות בחסידיה ורדתה בסביבתה. במרץ האחרון הציתה את עצמה (ייתכן שניסתה לשחק אותה דרמה קווין וקיוותה שיצילו אותה), ומתה מפצעיה. לא זכור לי מקרה נוסף של גורו שהתאבד. לפחות את ההישג הזה היא הרוויחה ביושר.
3) יש כאן חנות אחת עם קארמה מעולה במיוחד. זו החנות ממול לאשרם של רמאנה מהארשי. בחמש עשרה השנים האחרונו עברה החנות הזאת אבולוציה שבמבט לאחור היא לא פחות מרבולוציה: ממכולת שכונתית היא נהייתה מיני-מרקט בעל יומרות של מעדניה. אפשר למצוא שם את מיטב התוצרת ההודית, כמו גם מוצרים מיובאים שונים, ובעיקר סדרות של מזונות ותכשירים מחברות שמוכרות לא רק מוצרים, אלא ערכים (או לפחות את תדמיתם). אם נחזור לקהילת המחפשים הרוחניים במקום, הרי שהמוצרים בחנות אומרים הרבה על אופיים: הירקות אורגניים, התמרוקים איוּרוודיים, אפשר למצוא שם מכל טוב הארץ והעולם, אבל לא תוכלו לקנות שם סוכר. את הקניות גם לא תוכלו לקחת בשקית ניילן, אלא רק בתיק בד (שיש לשלם עבורו).
4) איך לתאר את התודעה כאן? לא אלאה אתכם, קוראי היקרים, ברפליקות המוכרות אודות ה"אינפאביליות" של החוויה המיסטית ועל היותה של ההשגה הרוחנית "מעל לשכל", ועל כן ממילא נשגבת מהשפה אותה הוא מסוגל לתפוס. כל זה הוא כמובן אמת, אבל לא כל האמת. נכון שחוויות רבות מתרחשות במישור לא מילולי, ונכון שהחוויה המיסטית במיוחד. אבל נכון גם שהמישור המילולי וזה החוויתי מקיימים ביניהם יחסים קרובים מאוד, ומשפיעים זה על זה במחזורים סדרתיים של היזון חוזר.
בכל אופן, נראה לי שאומר זאת כך: טירוונאמלאי מרחיבה דעתו של אדם. כמו החשיפה, בעת ההגעה לפסגתו של הר, לנוף שלפניך מתחת, התודעה נפתחת, מוקסמת, ולרגעים אתה נעלם לטובת החלל האדיר שקיים. במהלך היום זה מתבטא בתחושה של חיבור אורגני בינך ובין הסביבה על התרחשויותיה, כאשר במקום להיות לחלוטין מצומצם בתוך גופך אתה מתרחב כדי להחיל את ההתרחשות המתגלגלת סביב, והגוף הופך לאיבר אחד (אמנם מרכזי) בין רבים, שנע בתוך הנוזל הצמיגי של הקיום, שהוא בעצם התודעה. אם כי בשביל לשים לב לזה צריך לשים לב לזה.
עד כאן החלק התודעתי-שייוויסטי של שינוי. מבחינה אנרגטית-שאקטיסטית החזה נדלק מבפנים, נשרף בגחלת כתומה וחמימה של התרגשות מתוקה. הבערה הפנימית הזאת היא יציבה למדי, למרות שיש בה פרקים של התעצמות או השקטה. המפוח שמלבה את האש הוא שילוב של שלווה ותשומת הלב, ועל כן במיוחד מרגישים אותה דווקא כשיושבים בשקט, למשל כדי לשתות צ'אי של אחרי צהריים, או, יותר מכך, כשפשוט שורצים בציון הקדוש של רמאנה, כלומר בסמאדהי בתוך האשרם. זהיבות חמימה ודבשית ממלאת אז את הלב. השבח לאל.
מרענן, אינפורמטיבי ומעניין. עשית לי את הבוקר :-)
אהבתיאהבתי
איזה פוסט כיפי.
במיוחד מעניין לקרוא על החוויה שלך – והחלוקה לשיווה/שאקטי – תענוג.
וזה: "…המישור המילולי וזה החוויתי מקיימים ביניהם יחסים קרובים מאוד, ומשפיעים זה על זה במחזורים סדרתיים של היזון חוזר." גאוני!
אהבתיאהבתי
מצחיק שההינדואיזם שאליו רוצים לשוב חברי הBJP הוא הינדואיזם שהושפע מאוד מהאיסלאם, עד שהאיסלאם הגיע להודו הלכו נשות הודו עם סארי בלי הגופיה מתחת כך שראו להם את השדיים (-:, לא ממש צניעות…
והיה מקום לתשוקה בתרבות ובדת ההודית (קאמה סוטרה).
זה מה שקורה לשמרנים שרוצים לחזור ל'מקורות', מרוב השמרנות הם מסלפים את המקורות ויוצרים מצב אבסורדי (רפורמציה שמרנית של הדת).
מעניין שזה קורה גם אצלנו, הדוגמא המצחיקה לכך היא של ספרדים שחוזרים למקורות ומתלבשים בלבוש חרדי שהוא לבוש של סטודנטים פולנים במקור, לא ממש חזרה למקור של מי שבא מעדות המזרח…
פוסט מעולה תומר!
אהבתיאהבתי
אהבתי את הפוסט
ואת תגובתו של אליק גם.
אכן כך.
אהבתיאהבתי
לטווך ארוך you mixed- range- and -inside- in a nice indian way.
אהבתיאהבתי
תומר, פוסט מרענן , מאזן בצורה יפה בין האבסטרקטי לקונקרטי ………
אהבתיאהבתי
תענוג! התרבות שלנו היא כל כך דיכוטומית, בדרך כלל האינטלקט והחשיבה העצמאית מתבטלת בפני דוגמה ניו-אייג'ית, או להפך, אקדמיזציה של החיים יוצרת ניתוק רגשי מחיי הרוח. ואז אתה נאלץ לבחור בין השכלה ל"רוחניות", או בין נאיביות לציניות. הכתיבה של פרסיקו מאפשרת דרך הרבה יותר הרמונית. אין סתירה בין חשיבת עומק מערבית אינטקטואלית וביקורתית לחיפוש רוחני מיסטי\בודהיסטי. אדם יכול להיות פתוח, חושב, לא ציני ובעיקר מתפתח..
אהבתיאהבתי
בקשר לסעיף 1.
כיום נוטים להבחין יותר מידי בין קהילה מערבית אינדיבידואלית חופשית ובין קהילה של מזרח ושל דתיים שיש בה שיתוף ואחדות.
יש כאן הטעייה. הקהילה השמרנית מבוססת על כפייה, של דיכוי חלקים ממנה ולעומת חלקים אחרים שנהנים מזכויות יתר או שכופים תפקידים מסוימים כמו הקאסטות בהודו עם איום של נידוי במקרה הטוב. החלק המדוכא מעדיף להישאר במקום כדי לזכות בפירורי חום במקום לעבור למקום שבו הוא יהיה אחראי לבדו על אושרו או אומללותו. לעומת זאת בחברה אינדיבידואלית מעדיפים את השוויון חופש הבחירה למרות המחיר של אחריות אישית או אפילו לפעמים בדידות.
לדעתי זהו תהליך תודעתי והיסטורי. האינדיבידואליות היא חלק מהתהליך. תהיה חזרה לקהילתיות אבל לקהילה של אינדיבידואלים בעלי מחשבה חופשית. כאשר היחיד בטוח בעצמו ובתודעתו הוא מכיר בזולת כאדם בעל זכויות שוות לשלו. עם זאת ליחיד הבטוח בעצמו לא תהיה בעיה לוותר כאשר יהיה הכרח לוותר לקהילה.
אהבתיאהבתי
היה הייתה הודו.
זה מזכיר לי את הסיפור הישן הזה.
באמצע שנות השמונים השיגו חבורה של אנשי עסקים חבד"ניקים ,אישור לבקר באוקראינה.
כמובן שהם נסעו לעיירה לובביץ' והתרגשו לראות את כל המקומות שנחשבו לערש החסידות , את בית המדרש ובית הקברות ואת הבית של האדמו"ר וכו'.
הם צילמו והתפללו ורקדו ושמחו כמנהגם.
אחר כך חזרו לאמריקה ובאו לרבי נרגשים וצוהלים וסיפרו מה ראו ומה עשו.
אמר להם הרבי "יפה מאוד שביקרתם היכן שפעם הייתה לובביץ'".
אהבתיאהבתי
אני מסתפק במועט. סאי באבא לא לימד אותי ש"הרעיון שחינוך הוא תהליך שבו מוציאים החוצה מה שכבר קיים בכוח בפרט. והאוצר הלטנטי הזה הוא אהבה, אמת, התנהגות נכונה, שלום, הבנה, וחמלה", אלא כמה טריקים של זריזות ידיים.
אהבתיאהבתי
רגע אחד אתה עוזב את המשמרת וכבר..
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4189414,00.html
אהבתיאהבתי
נפלא ומרענן.
אהבתיאהבתי
נהדר כתמיד. תודה.
אהבתיאהבתי
מקסים, תודה
אהבתיאהבתי
נהנתי מאוד תודה, עם זאת איני חושב שהמסר של אנשי מהרישי הוא שמרני או אנטי הומניסטי אלא מכוון לכך שבבסיס התפיסה הנונדואליסטית עומדת ההכרה בכך שההפרדה הדואלית בין היחיד ובין השלם, בין החיסרון לשלמות היא אשליה. הנון-דואליזם אינו אנטי-הומניסטי (יש בו הרבה אספקטים מאוד הומנים ובראשם השיחרור המיידי מהסבל אל האושר) או שמרני (למעשה הרעיון הזה הינו רדיקלי ואנטי מסגרתי מני ובאי)
אהבתיאהבתי
בקשר לפיסקה הפותחת: ג'קי לוי כתב את זה פעם על מצוות התורה, שיש בהן רק חובות ואין זכויות. זה נשמע משכנע מאוד…
עד ששמים לב שהדתיים הפנימו יפה את שיח הזכויות, והם כל המן דורשים זכויות לעצמם ושאחרים (חילונים, נשים וכו') יתחשבו בהם.
אהבתיאהבתי
ג'יימס שוורץ-רמג'י, אינו יהודי. ט.ל.ח.
אהבתיאהבתי
מאוד אהבתי את הדרך בה תיארת את מצב התודעה בטירו', הייתי שם כמה פעמים בשנים האחרונות ויכולתי ממש להתחבר לתיאור הזה. אני חושבת שכדאי לך לפגוש אדם מיוחד מאוד בשם Vinaya chaitanya הוא משתייך למסורת של Guru Narayana ולמד ישירות מנטרג'ה גורו. הוא ואישתו הם מקימי הגורוגולה ליד בנגלור, אבל הוא עזב את המקום לפני מספר שנים, בימים אלה הוא נמצא בעיקר בגואה, כשהוא בהודו ושוקד על תירגום כתביו של Narayana guru לאנגלית. תוכל למצוא אותו בפייס בוק לעוד פרטים.
בברכה,
עדי
אהבתיאהבתי