כמה תמונות מבומביי

ארכיטקטורה

לא הייתי בכל העולם, אבל ככל שאני הייתי וראיתי, בבומביי מצאתי את המגוון הארכיטקטוני הגדול ביותר. צד אל צד יש כאן בניינים בסגנונות ל-ג-מ-ר-י שונים, ומכיוון שאין יותר מדי כסף לשפץ או לבנות מחדש, העיר היא מוזיאון מתפורר של ארכיטקטורה. הבריטים פשוט נתנו לעצמם להשתולל על חשבון כוח האדם הזול, והתוצאות לפניכם…

להגדלה

 

אז יש לנו באו-האוס

להגדלה

 

 

ועוד באו-האוס

להגדלה

 

וכל מני מבנים גותיים

להגדלה

 

עוד קצת גותיקה (האמת שאת תחנת הרכבת הענקית ויקטוריה/שיווג'י, שהיא ממש גותית רצינית עם גרגויילים והכל, לא צילמתי. סליחה)

להגדלה

 

ומשהו כזה, שאני לא יודע איך קוראים לו

להגדלה

 

וארט-דקו (קולנוע ארוס)

להגדלה

 

ארט-דקו? אולי זה ארט-נובו?

להגדלה

 

 

גם זה מעין ערבוב סגנונות, לא?

להגדלה

 

ומה סגנון בניין ה"בנק של הודו"?

להגדלה

 

וקקופוניה שבמרכזה מסגד ירקרק

להגדלה

 

 

ומפלצות מגורים מטורפות (שימו לב למזגנים)

להגדלה

 

וכמובן, הסלאמס. אזורי הסלאמס בבומביי מאכלסים מיליונים, והם מהגדולים והצפופים בעולם. לא מדובר במובטלים: "בית" בסלאמס בבומביי עולה לא מעט כסף ודרי הסלאמס עובדים למחייתם ולמעשה מייצרים לא פחות משליש מהתוצר הגולמי של העיר! העניין הוא שהאדמה בעיר כל כך יקרהף עד שהאנשים שלמעשה מתחזקים אותה לא יכולים לממן בה דירה!

 

ועוד מבט על הסלאמס. הגדילו את התמונה ונסו לגלות שלושה ילדים שמחרבנים על ערימת הזבל הזו.

להגדלה

 

ותראו כמה עצוב: בניין עתיק, יפיפה, שהוסיפו לו מבחוץ ומלפנים פיר של מעלית!

להגדלה

 

מלון הטאז' מאהל, הנחשב למפואר ביותר בהודו, בלילה.

להגדלה

 

"גייט אוף אינדיה", שנבנה על ידי הבריטים לזכר ביקורו של "הקיסר ג'ורג' החמישי" (כן, זה זה מרחוב קינג ג'ורג') בהודו בתחילת המאה העשרים. דרכו עברו ב- 1947 אחרוני חיילי הממלכה הבריטית שעזבו את תת-היבשת.

להגדלה

 

כרובים

 

מי אלה שעומדים כמו שני שומרים אימתניים בכניסה לבניין הזה? כן כן רבותי, אלו כרובים. "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" כתוב בבראשית ג' כ"ד, אבל מה הם בדיוק כרובים? אם כן, התעלומה לולכת להיפתר עבור קוראי בלוג זה: ככה נראים כרובים!

להגדלה

 

אז מה יש לנו כאן? ראש אדם, גוף של שור, וכנפי נשר. כפי שאתם רואים, כם גם מעוטרים בזקן בבלי, ואכן מקורן של חיות מיתולוגיות אלה בבבל, שם הכירו אותם היהודים שהיו בגלות (שימו לב שעירוב של החיות האלו נמצא גם בחזון יחזקאל). אצל הבבלים (או האשורים? אני לא זוכר כרגע) הם נקראו "קריבו" ושימשו כשומרים של כל מני נפלאות.

להגדלה

 

אז האם גם כאן הם שומרים על עץ החיים? לא בדקתי.

 

מה שכן, שימו לב לסמל שמופיע על חזית הבניין: מי זה? הלא זה זרטוסטרה, הנביא הפרסי! אם כך, הבניין הזה נבנה על ידי הקהילה ה"פרסית" של העיר, כלומר המאמינים בדתו של זורואסטר (שמו השני). הם נדדו לכאן מפרס החל מהמאה השמונה-שרה. שימו לב שיש דמיון בין הסמל הזה לסמל של חברת המכוניות מאזדה. זה בגלל שהאחרון מבוסס על הראשון. לאל הטוב בדת הזורואסטרית קוראים אהורה מאזדה. לאל הרע קוראים אהרימן. זאת דת דואליסטית מאוד המציגה מאבק מיתי בין כוחות האור לכוחות החושך. כנראה שגם את הרעיון בדבר גן עדן וגיהנום קיבלו היהודים מהם.

להגדלה

 

פה ושם

 

המכבסה הידנית הענקית של בומביי. אחת העבודות שפתוחות ל"עולים חדשים" אל העיר, ובכל יום יש 500 איש שבאים לנסות את מזלם כאן. את הבגדים הם מסמנים בצורה סודית וכך יודעים מה של מי, ומכבסים אותם על ידי הצלפה על אבנים, תוך כדי עמידה במים. לא בריא לעור בכפות הרגליים ובידיים להיות רטוב כל הזמן.

להגדלה

 

במרכז העיר: חוות בופלו לחליבה. האדמה שהיא יושבת עליה שווה מיליונים, אבל הבעלים לא מוכנים לזוז.

 

הנה אחד מהחלבנים

 

לפעמים הייתי קם מוקדם, והמקום היחיד לשתות בו צ'אי לפני שש היה מסעדת הפועלים הזו. שימו לב לכמה פרטים מעניינים: ראשית, האדם ההוא ששותה את התה שלו מהצלחת. כך נוהגים כאן לפעמים: פשוט שופכים את התה לצלחת שבאה עם הכוס כדי לקרר אותו. במרכז השולחן: צנצנת ענקית של עיגולי גולב ג'אמו, ממתק טעים, צפים בתוך הרוטב של עצמם. על הקיר מאחור מקדשון לגנש, שידאג לעסק. ומעל הכניסה: תמונה של באבא ניטיננדה, קדוש מקומי והגורו של באבא מוקטננדה הנודע.

להגדלה

 

 

בבומביי ישנו בית בו גר גנדהי מ- 1917 ועד 1934. הבית משמש כמעין מוזיאון מקומי למהאטמה, ובין השאר מוצגות בו סצנות מרכזיות מחיי האיש והאגדה. בצילום רציחתו של גנדהי ביריות מידי הינדי פנאט. מה שמעניין הוא הכתובת שתחת התמונה. כתוב שם שכאשר "העופרת החמה טבעה בתוך בשרו הרך" של גנדהי, המיינד שלו היה "consentrated on God and he merged in him", כלומר גנדהי היה מרוכז כולו באל ולכן מיד התאחד עמו במותו. לכן, מסכמת הכתובת, הוא מת כמנצח, כפי שחי גם את חייו. אז זה מה שחשוב, וזה מה שמלמדים ילדים שוודאי באים לכאן בסיורי בתי ספר למיניהם: גנדהי אמנם נרצח, אך ברגע מותו התאחד עם האלוהות, ולכן למעשה צחק לרוצחו השפל. וגם אתם ילדים, לכשתגדלו, גם אם תהיו לוחמי חופש גדולים ותזיזו אימפריות שלמות ממקומן, זכרו תמיד לרכז את המיינד באלוהים, על כל צרה שלא תבוא.

להגדלה

 

ב- 15 לאוגוסט הודו חגגה 60 שנות עצמאות! בתמונה אופניים עם דגל הלאום. לרגל החג ערכו העיתונים, כמנהגם, סיכומים שונים. אולי תשמחו לשמוע שה"טיימס אוף אינדיה" בחר באושו ובקרישנמורטי כשניים מתוך שישים האנשים שהשפיעו הכי הרבה על הודו העצמאית!!! באותו עיתון מגלה סקר ש"94% מהנוער היו רוצים להיוולד מחדש בהודו". מדהים, לא? זה בעצם אומר הכל: מצד אחד הגאווה של האומה והאהבה לארץ, מצד שני הקשר העמוק לדת ולמסורת, שנלקח כמובן מאליו בסדר בעיתון שלוקח את עצמו ברצינות. תארו לכם סקר בידיעות ששואל האם כשאנחנו עורכים את התוכניות הכלכליות שלנו אנחנו לוקחים בחשבון שקרוב לודאי בשנה הבאה כבר יבוא המשיח. זאת הודו.

להגדלה

 

 

[חזרתי בשלום]

15 תגובות

  1. אין לי מושג איך בכלל הגעתי לכאן, ומזל שהגעתי כי אני מוצאת כאן המון דברים מעניינים :-) מאוד
    הקטע עם הצלחת, זה דבר שגם הבן שלי שהוא חצי הודי וחצי רומני עושה כשהוא רוצה לקרר את התה. דבר שעבר בירושה מהסבים והסבתות שלי…

    אהבתי

  2. ומהתמונות והתיאורים עובר רושם של מקום מפעפע שהרבה השפעות נפגשות וחיות בו זו לצד זו (בשלום או שלא). מעניין אותי לשאול אותך אילו השפעות היית לוקח איתך משם ואילו היית משאיר מאחור?

    תודה על הכתבה,
    אור

    אהבתי

  3. באחת הרשימות הקודמות כתבתי שעם כל הרע שבהוויה ההודית, אי אפשר לדעתי להפריד אותו מכל הטוב שבה. כלומר יש קשר הדוק בין הצבעוניות והשמחה והשאנטי והרגש הדתי העמוק שבהודו לבלגן ולהפקרות ולשחיתות שם. לכן לא הייתי רוצה להפריד חלקים מהודו כדי לקחת איתי, וגם לא הייתי יכול, לדעתי, גם אם הייתי רוצה.

    אבל אני יכול לומר שכל פעם שאני בהודו אני מושפע מכל הנ"ל, ומכיוון שאני בא מחברה יחסית מערבית, אני מרגיש שההשפעות האלה מאזנות אצלי נטיות שבמערב הן קיצוניות לכיוון השני (סדר, דיוק, רצינות, לחץ). זה אחד המקורות למשיכה של הודו מפעילה על מערביים אני חושב.

    אהבתי

  4. אז למרות ההכחשות וההסתייגויות :) כפי שאתה מודה בסוף ישנן השפעות שאתה לוקח מהם שאיפה (גם אם לא במודע) בכל פעם שאתה מגיע או מתחבר לשם… עניין אותי לדעת אם יש לך ידיעה/הבנות ברורות יותר לגבי המהות שלהן.

    בכל מקרה אני סבור שהשפעה, רושם, השראה וכדומה שאדם נחשף או מתחבר אליהם, מאמץ אותם ומתהלך אותם באופן קבוע הם אבני הבניין שלו לטוב ולרע.

    אהבתי

  5. מעניין שאתה שואל, כי גם אני שאלתי את עצמי על ה מ ה ו ת של ההשפעה ההודית, אם מותר להשתמש במילה הזאת. יש משהו בתרבות ההינדית שהוא באמת עמוק, וחשבתי הרבה מה הוא יכול להיות. יש לי השערה, ואני מנסה ממש עכשיו לכתוב משהו על זה. אני מקווה להעלות את זה לבלוג בקרוב : )

    אהבתי

  6. וואו זה נגיעה במשהו גדול ורחב… קודם כל כיף לשמוע שאני קצת טלפט היום :) ושנית אני סבור שלכל דבר יש השפעה כלשהי ללא יוצא מהכלל, אפילו הרבה יותר מהשפעה אחת במיוחד כשמדובר בתרבות של אלפי שנה.

    אני יכול רק לאחל לך בהצלחה בציד של המהות/השפעה ולתת טיפ קטן המציע להימנע מלהגדיר את ה-מהות או ה-השפעה בה' הידיעה שכן ברגע שכזאת מנוסחת ומוגדרת יש סיכוי רב לחסום את הדרך בפני אחרות שהן נסתרות, גבוהות או עמוקות יותר והגדר/ה שהונחה לא מתאימה להן מעבר לכך ששום דבר חי לא אוהב להיות מגודר.

    בכל מקרה אני כבר סקרן לגבי הפוסט,
    אור

    אהבתי

  7. תגיד תומר
    למה אתה לא עונה לברכות?
    כמה מברכים כבר יש פה בין המגיבים שצריך להתעלם מהם
    אני כל כך נהנית מתבונתך והידע הרחב שלך וכן מן הכנות והשאלות החשובות שאתה שואל וחוקר אבל…כמו שכתבתי למעלה.
    נשים בלוגיסטיות הרבה יותר רכות בנושא התודה על התודה אולי אתם הגברים יכולים ללמוד משהו מהן?
    לא צריך לנסוע רחוק בשביל זה

    אהבתי

  8. סליחה סליחה ושוב סליחה!
    אני פשוט מתייחס למה שדורש התייחסות וחשבתי שהתודה שלי היא מובנת מאליה. אז תודה רבה. דווקא חשובים לי מאוד פידבקים חיוביים, בעיקר כדי שאזכר שאני לא סתם "מבזבז את הזמן" על הבלוג.

    ואור: אתה צודק. אולי בכלל המילה "מהות" היא לא טובה. אני מחפש יותר את… הניצוץ! משהו פנימי שמאיר ומחייה.

    אהבתי

  9. אני דווקא חושב שהמילה מהות היא מצויינת. פשוט, לרוב מהות זה לא דבר סטאטי אלא חי ולכן עדיף אולי למצוא דרך להעביר משהו ממנה במקום להגדיר אותה שכן אני חושב שזה יותר כמו אש חיה הרוצה להדליק כמה שיותר אנשים (ממים? בלקמור?) ולקבל ביטוי וחיים דרכם.

    ולזה קוראים ניצוץ או נוכחות או השראה או השפעה (ממים? בלקמור?) אבל כזאת מהסוג ה מ ה ו ת י לחיי אדם. אנחנו החומרה וזה התוכנה וכמו בתוכנה נשאלת השאלה האם זה ויראלי? והאם זה open/ing source או close/ing source?

    החיים מעניינים ועשירים (למי ששומר על עיניים פתוחות) :)

    תודה על התגובה והדיון ועל הפוסטים המרתקים,
    אור

    אהבתי

  10. שלום תומר היקר,
    רציתי לדעת הם באמת ה' נגלה עלייך בהיותך מטיל את מימך או שזאת סתם המצאה ?

    בברכה,
    ארקדי ברגמן

    אהבתי

  11. לא, אלוהים לא נגלה אלי בעת שהטלתי את מימי. זאת סתם המצאה של העיתונאי שכתב את זה. אלוהים נגלה אלי בסיטואציות אחרות לחלוטין.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s