אלוהים: ראייה מסויימת לאי-קיומו

ברפרטואר ההוכחות לקיומו של אלוהים קיימים כמה מההקשים הלוגיים המוזרים (שלא לומר המופרכים) ביותר, ומני טיעונים שהם כל כך אנטי-אינטואיטיבים (כגון אותו היקש ידוע של אנסלם) עד שהצורך בקפיצת-אמונה רק מתגבר אחרי שמיעתם. מנגד יש את אותם טיעונים שפונים אל ההגיון הפשוט של המאמין-בפוטנציה (כמו "ההימור" של פסקל), שהשטחיות והילדותיות שבהם רק מביישים מסורות עתיקות שבדרכם צעדו ענקי-רוח כגון אברהם או ישוע.

בין אלו לאלו אנו מוצאים את אותן "הוכחות מהפליאה" (שדווקא חביבות עלי מבחינת הכיוון הכללי אליו הן מושכות), שמנסות לעורר בנו יראת שמיים מתוקף כך שהארץ מפתיעה בטוּבה ושִפְעָהּ. ביניהן ניתן למצוא את אותה תירוץ מצחיק כנגד התיאוריה של דרווין, כאילו העולם הטבעי לא היה יכול להיווצר בשלמותו הנוכחית "במקרה", וזאת בלי להבין שדרווין עצמו תוקף את העמדה הזו, ומציע תיאוריה גאונית כיצד הטבע כפי שהוא אכן נוצר, לא במקרה אלא על פי חוקיות מורכבת בהחלט.

ורייציה על התירוץ הזה הוא אותו היקש מוזר, שקובע שמפני שנראה בעליל שהעולם כל כך מורכב ומתוחכם, ומפני שהחיים, לו פרט קטן אחד היה שונה, לא היו יכולים להתקיים, הרי שמכאן נובע שיש אלוהים שברא את העולם. קו ההגיון הזה מנסה אם כן לטעון, שמפני שהחיים מאוזנים על חוט השערה, מפני שהקיום האנושי הוא נס אחד גדול, מפני שלו השמש היתה רחוקה יותר, או המים נדירים יותר, או הפחמן יציב פחות לא היו קיימים כל חיים על כוכב-הלכת השלישי מהשמש – הרי שזה מראה שכנראה יש אלוהים, שסידר את העניינים ככה שהכל יהיה בדיוק.

אבל לדעתי הטיעון הזה מביס את עצמו.

ראשית, נראה לי שאי אפשר לקבל כפלא עובדה שבאם היא תופרח יודע העובדה לא יהיה קיים. כלומר, אני מודה שהחיים נראים ומרגישים כפלא, ואני גם חושב שחשוב מאוד לראות ולהרגיש אותם ככאלה. אני פשוט לא חושב שהראייה וההרגשה הזאת מוכיחות שום דבר, לבד מאת עצמן. כי אם אני חושב על זה אני מבין שאם העולם לא היה מסודר באותו דיוק מושלם שבו הוא מסודר, הרי שלא הייתי פה כדי לא-להתפלא על כך. לא היה כאן אף אחד שישתעמם מהבנאליות של היקום. לכן הסידור המינימלי שמאפשר למישהו להתפלא, הוא אותו סידור שאנחנו מתפלאים ממנו, ומפני שפחות מזה לא היה יכול להיות ועדיין להחזיק יצור תבוני שמסוגל להתפלא, הרי שבעצם אי אפשר לבנות על עובדת הפליאה הזאת כל מסקנה.

אבל נאמר שהמבקש להוכיח את קיומו של אלוהים לא דורש מאיתנו להסתמך על אותה פליאה, אלא רק על התחכום והשכלול של היקום – כלומר אותו מיסיונר אומר לנו שמתבקש שיהיה לעולם בורא, משום שהעולם כל כך מורכב. אז אומר ששנית, ובהמשך לפסקה הקודמת, הרי שבדיוק מפני שהעולם כל כך מורכב, ומפני שהחיים, לו פרט קטן אחד היה שונה, לא היו יכולים להתקיים, נראה לי שדווקא קשה יותר להאמין שאלוהים טוב וחכם ברא אותו ואותם. שכן, לו אלוהים כזה היה בורא את העולם, האם הוא אכן היה עושה אותו כל כך מורכב? למה לו? למה למשל ברא האל עוד כמה כוכבי-לכת מלבד כדור הארץ? בשביל האסטרולוגים? ולמה עוד מיליארדי שמשות? וגלקסיות על גלקסיות על גלקסיות של חומר מת? ולמה 400,000 סוגי(!) חיפושיות? מה העניין? האם זה באמת דרוש כדי שנקיים את מצוותיו / נאמין בקיומו / נזבח לו אגוזי קוקוס?

אבל נאמר שאלוהים הוא טיפוס יצירתי, והוא נהנה להפגין את כשרונו. גם אם זה נכון, עדיין קשה לי להבין למה הוא עשה את העולם כך שלו פרט אחד היה שונה היינו כולנו מתים (או כלל לא נולדים כמובן)? מה העניין הזה, שמשמש את כל אותם מתפלאים לתדלוק פליאתם? למה ללכת על חוט השערה? על חודו של להב הסכין? מי קבע שהחיים צריכים להיות ספורט אתגרי? למה לא לברוא אותנו כך שקיומנו לא יהיה בסכנה מתמדת? האם כך לא היינו יכולים להיענש? האם הוא אכן צריך את הגבוליות הזאת כדי להפחיד אותנו?

דווקא העובדה שהחיים כל כל עדינים, ושהכל מסודר בידי-בדיוק כדי לאפשר אותם, ושפיפס אחד שקורה (למשל על פני השמש, או במעמקי האדמה) ישר מרסק אותנו בקטסטרופות איומות של צונאמי ורעידות אדמה, דווקא זה מרמז לי שלא היתה כל יד מכוונת ומתכננת בהתפתחותם של החיים, אלא פשוט כוח יצירתי ספונטני שהלך והתפתח בצורה די עיוורת (אם כי אינטליגנטית למדי, במובן מסוים).

כי מה שקרה הוא די פשוט: לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, והנה פתאום, לפני כארבע מיליארד שנה, היו תנאים מסויימים לחיים, וברגע שזה קרה אכן נוצרו חיים מסויימים. וככל שהתנאים השתפרו, כך גם מורכבות החיים שנהנו מהם. בכל רגע ורגע החיים (על פי עקרונות האבולוציה) התרחבו אל מקסימום המקום והתחכום שהתנאים איפשרו להם. וכשהתנאים לא איפשו להם (למשל, כאשר נחת כאן אותו אסטרואיד שהשמיד את הדינוזאורים) הם הצטמצמו די הצורך כדי להמשיך ולשרוד (באותו זמן, בדמות יונקים וזוחלים קטנטנים).

תכנון אלוהי היה נראה, איך לומר, יותר מתוכנן. מה שאנחנו מוצאים לפנינו הוא בסך הכל בלגן לא קטן. וזה אכן מדהים שאנחנו בכלל כאן – כלומר דווקא זה מה שמדהים, שבניגוד לכל סיכוי מתוך התוהו ובוהו יצא אדם! כי אם מישהו תכנן את העולם, מה שמדהים הוא בעיקר חוסר-כשרונו. ואכן יש לחיות כל רגע בפליאה – פליאה על כך שבכלל יש משהו ולא אין כלום, פליאה על היכולת שלנו לתפוס את זה – אבל חבל לעשות מהפליאה הזאת קרדום לחפור בו עמדה מסויימת. עמדות הרבה יש במלחמה, ומתחפרים בהן ללא מוצא. פליאה שקטה עולה מתוך שלום, ובתורה גם מקדמת את הרחבתו.

 

* ודאי שבמילה "אלוהים" לאורך הרשימה הזאת אני משתמש כמציינת את אותו בוס שמימי שברא ומנהל את העולם כולו (הדמיורגוס בלע"ז). אני לא מתכוון בה למה שאני כרגיל מתכוון בה, והוא לקרקע המציאות, למהות הקיום, לחיוביות האינסופית השופעת של הוויה.

31 תגובות

  1. טיעון המורכבות האינסופית של היקום , לכאורה מחייבת להאמין כי חייב להיות בורא בעל תבונת על שברא את הכל.

    אבל גם בורא כזה הוא בהכרח ישות מורכבת ומתוחכמת, מה שמחייב אותנו לקבוע אחת מהשתיים :

    או שלבורא יש "בורא על" שברא אותו, וכך עד אינסוף. (מה שהמאמינים המונותואיסטים מתנגדים לו, כמובן)

    או שבתנאים מסויימים בריאה של ישות מורכבת (כמו הבורא), כן יכולה להתקיים ללא בורא, מה שמשמיט את הקרקע מהנחת היסוד, ומעלה את השאלה למה היקום עצמו לא יכל "לברוא את עצמו" או "להתקיים מאז ומעולם, לפני היות הזמן" כמו שהמאמין יטען בקשר לאלוהיו.

    אהבתי

  2. א)אם האמונה באלוקים לא היתה מחייבת אותך לעסוק בשאלת תרי"ג מצוות , אלא זה היה מחייב אותך רק בדקה אחת של אמירת פסוקים כל יום – גם היית מבטל בהינף יד את אנסלם, דקארט, פסקל וכו' ?

    ב) כשאתה עומד לפני ניתוח גורלי, ונמצא בין חיים למוות, אתה לא מתפלל מעומק הלב למי שאתה מכחיש חס ושלום את קיומו ?

    אהבתי

  3. לא ברור האם התנאים ליצירת חיים הם נדירים. יתכן מאד שהם לא נדירים כלל וכלל ויתכן מאד שהתפתחו חיים, מסוגים שונים, בהרבה מאד סביבות מחוץ לכדור הקטן שלנו.

    לא ברור גם האם מה שאפשר את המורכבות הוא שיפור התנאים בסביבה,או שהחיים, מעצם טיבעם, משתכללים והולכים, ואף משנים את הסביבה.

    בקיצור החיים הם פלא לא קטן, אולי צריך להודות לבורא עולם על עצם קיומם, אבל מרגע שנוצרו, הם ירבו ויפרצו.

    אהבתי

  4. אתה טועה: האמונה באלוהים לא מחייבת אותי לדבר. גדלתי כחילוני וזה החינוך שקיבלתי. ואם זאת היתה הבעיה שלי, הרי שפשוט הייתי מתנצר, לא? בקיצור, הניסיון לתלות את מחשבותי הכופרניות בעצלות לא נשמע לי רציני.

    באשר לתפילות, הרי שאני נוהג מדי פעם (האמת? מדי יום, כמה פעמים ביום) להתפלל, ואני לא זקוק (ב"ה) לניתוח לשם כך. אבל כל זה עדיין לא אומר שהאלוהים שאני מתפלל אליו הוא זה שברא את העולם. או, אם הוא ברא את העולם, הרי שלא ניתן לומר עליו שהוא מושלם. בכל מקרה, לדעתי הרבה יותר הגיוני הוא שהחיים נוצרו ללא יד מכוונת.

    ואורן,
    חשבתי על זה כהוכחה לקיומו, אבל מנגד אין להתעלם מכך שצ'לסי לא לקחו אליפות, והרי התחת של גרנט ידוע כהיפוסטאזה אלוהית – כך שכשלונו מבטל את הצלחת הפועל חולון.

    אהבתי

  5. התירוץ אותו אתה מכנה במין עזות מצח "מצחיק" עוד לפני שאתה מעלה אותו ואומר שהעולם המורכב הזה לא היה יכול להיברא במקרה לא מתכוון לעולם כפי שאתה רואה אותו אלא לתא חי אחד .

    תא חי אחד שהוא תחילת כל היצירה מורכב מידי מכדי להווצר לבד .

    יצא לי לשמוע הרצאה מקצועית לאחרונה בעניין שבודקת מבחינה מדעית מתמטית את הסבירות לכך והיא שוות ערך לסבירות – ואת זה אתה בטח מכיר – שנשיאי ארה"ב נחצבו בסלע ע"י מים ורוח

    יתכן בהחלט אבל כנראה שזו לא התשובה

    להבא כשאתה בא לכתוב על נושאים גדולים כ"כ אנא בצע עבודת הכנה מינימאלית ואל תסתפק בשני קישורים לאתרים לא ברורים שכנראה לא קראת .

    ואני אומר זאת דווקא בגלל האכסניה המכובדת בה בחרת

    אה . כותבים מופרך ולא מופרח

    אהבתי

  6. שים לב, הרי אתה שוטח בפני את אותה "ראייה מהפליאה" שאני מבטל! אתה אומר: הסיכוי שתא בודד יווצר ללא בורא הוא אסטרונומי. ומה בכך? האם לא ייתכן שהיקום קיים זמן אסטרונומי? כפי שכתבתי, לא היה כלום, עד שנוצרו התנאים (בסיכוי אסטרונומי) שיווצר משהו, ואז אכן נוצר. זה שהסיכוי קטן לא אומר שמדי פעם הוא לא יכול היה להתרחש.

    לבד מזה, אם אתה לא מצליח להסביר היווצרותו של תא בודד ללא בורא, איך אתה מסביר את היווצרותו של אלוהים?

    ותודה על תיקון הכתיב.

    אהבתי

  7. כמה קטנה היא ההסתברות ליצירת אל שלם ?

    אמנם האל אינו בנוי מתאים במובן הביולוגי, אבל ברור כי כדי לברוא תאים כאלה הוא חייב להיות מורכב מהם פי מיליונים.

    אהבתי

  8. אם כבר הסתברות כדאי להוציא את זה מהדיון.
    ההסתברות ליצירת עולם היא בערך אפס, אבל אחרי שהעולם הזה נוצר אז ההסתברות שהוא קיים היא מאה אחוז ולכן לומר שההסתברות ליצירת עולם היא כה קטנה עד שחייבים אלוהים בשביל להסביר אותה היא פשוט טעות בהבנת המושגים הסטטיסטיים.

    אהבתי

  9. ישות אלוהית על פי חוקיות לוגית או הגיון שכלי כלשהו כי המנגנון עצמו הוא מנגנון מוגבל שלא אוהב שמזכירים לו את מוגבלותו ומנסה להכחיש את הבסיס הלגיטימי של צורות ידיעה אחרות שהן לא פחות משמעותיות לחוויה האנושית.

    צורות מסויימות של אמונה אינן עיוורות הן מבוססות על ידיעה פנימית אינטואיטיבית וחישה של הכוח הזה ויש גם כלים לעבוד ולהתיישר עימו. הכוח הזה פטור מצורך להוכיח את עצמו במונחים של מסגרת מוגבלת יותר. ראית את הסרט "קונטקט" עם ג'ודי פוסטר? זהירות ספויילר: הגיברת מדענית יצרה קשר מדעי עם יצורים מהחלל קיבלה הוראות לבנות ספינה ונסעה אליהם רק כדי לגלות שכל המפגש התרחש בתודעה שלה, לא ניתנות בו הוכחות חומריות כי הרמה החומרית המוגבלת מעניינת את התחת של יצורים מתקדמים יותר (משום מה אנו תופסים התקדמות כדבר טכנולוגי וחומרי בלבד) וכמובן שאף אחד חוץ מאנשי הדת לא האמין לה שהמפגש הזה אכן התקיים.

    אהבתי

  10. היי תומר,

    אני מסכים איתך לחלוטין לגבי הפליאה ואני סבור שאם אלוהים צריך מאיתנו משהו אז הפליאה נמצאת אי שם במעלה הרשימה לעומת הרעיון שנאשר לו שמבחינתנו (הוד חשיבותנו) הוא קיים או לא.

    מה שלא ברור לי זה איך אפשר להתפעל שמשהו בכלל קיים מבלי להתפעל מהסיבות שעומדות מאחורי קיומו – הסדר והחוקיות בכל דבר בטבע, האיזונים, ההרמוניה והחכמה האינסופית המצוייה בכל גרגר, עלה או יצור חי וזאת אף מבלי להיכנס ליכולות גבוהות כמו חשיבה, ביטוי או יצירה. וכל זה הוא קצה קצהו של מה שמדהים פה על פני האדמה.

    עכשיו, האם הפליאה היא לשם פליאה? זה נשמע דבר עקר. אני מעדיף את האפשרות של להתפלא לשם אימוץ פנימי, אל תוך החיים, של המופלא.

    אותי מפליא לדוגמא שאין אדם אחד שתביעת העין שלו זהה לאיזשהו אדם שהיה או הווה על הפלנטה הזאת… כמו שאין יום אחד שהוא העתק של היום שהיה לפניו. מה זה אומר או יכול לאמר לגבי חיי?

    אהבתי

  11. אני איתך בעניין הפליאה. כאמור, אני פשוט טוען שהיא לא מוכיחה שיש לעולם בורא. אבל זה שהקיום מפליא, זה בהחלט דבר נהדר. ומפליא.

    ודניאל, אני כמובן לא חושב שהדת היא בולשיט. ממש לא. רק אי אילו אמונות שאנשים דתיים לעיתים מחזיקים בהן ולא מרפים. וגם בהן יש לרוב חכמה מסויימת. אבל אין חוכמה בלהחזיק בהן ולא להרפות.

    אהבתי

  12. תומר, אני מבינה שאתה לא מאמין בקיום של בורא עולם אבל יחד עם זה מתפלל. לאיזה סוג של יישות אתה מתפלל ומהו תוכן התפילה, אם זה לא אישי מידי.. האם אתה כן מאמין ביישות עליונה שיכולה לשמוע את תפילותיך?

    אהבתי

  13. להגיד שאין אלוהים זה כמו להגיד שאין לשון ולהשתמש בלשון על מנת לומר זאת.
    תומריקו, השאלה האמיתית היא מה זה האלוהים הזה. האם זה ישות עם גלימה ששופטת אנשים לדין גן-עדן או גיהנום? או אולי זה שבתוכך המביט ומשתעשע מכל משחקי המילים שלנו?

    אהבתי

  14. מיגו,

    הרי זהו בדיוק, איזה אלוהים יש ואיזה אין? נדמה לי שניסיתי להבהיר את זה בהערה הקטנה בתחתית הרשימה.

    וג',

    האמת היא שזה קצת אישי, אבל… בכל זאת אומר ונראה מה יקרה. תראי, חלק מהתפילות שלי הן כמצוות אנשים מלומדה, ואני לא חושב שיש להן כל השפעה על ישות כלשהי. לבד מזה, אני חושב שיש מני ישויות, אפשר לקרוא לזה אלילים, או קדושים, או ספירת תפארת – איש כגוון הדתי החביב עליו – שכן יכולות לענות לתפילות, למרות שלא בראו את העולם (אלא הן חלק ממנו, ובכך חסרות מהות עצמית קבועה, חשוב לי להדגיש). אבל… האמת היא שאני גם חושב שבצורה שאני לא יכול להסביר, המהות האינסופית שהיא הקיום החיובי עצמו (כלומר אלוהים), גם עליה משפיעות תפילות. כלומר באיזו דרך של סינכרוניות בה הכל-קשור-בהכל התפילה משפיעה בתור חלק אורגני מהמערכת האחת שהיא הכוליות, וגוררת תגובה על פי בקשתה. אבל אין לי שום ראייה לכך. זאת רק ההרגשה שלי.

    אהבתי

  15. אהלן תומר,
    לא הייתי אומר שהטיעון של פסקל ילדותי. אני לא יודע למה הוא באמת התכוון. יכול להיות שהוא ניסה להשתתף במשחק רווח של תרגילי מחשבה לטובת קיומו של אלוהים או יכול להיות שבגלל הרקע המתמטי שלו והתרומות החשובות שלו להסתברות שעשע אותו לחבר בין הסתברות לקיומו של האל. לא קראתי אותו ולכן איני יודע. אבל נניח שהוא התכוון ברצינות למה שכתב – במקרה הזה יש כאן יופי עצום:
    לכל הפחות, פסקל שומט את הקרקע מתחת לתועלתנות (אתאיסטית): מבחינת התועלת עדיף לכם להאמין באל. אני מניח שאפשר להיות חזיר קפיטליסטי ולהתפלל כל יום ראשון בכנסיה אבל זה די קשה לעשות את זה. אז פסקל מקדים תרופה למכת התועלתנות החומרית ואומר שמי שמנסה לבסס את התנהגותו על מניעים תועלתניים עדיף לו שיהיה ירא שמים.
    אבל יותר מכך, יש יסוד סביר לחשוב שאנו מאמינים במה שמביא לנו תועלת. אנחנו רק לא מודעים לזה עד הסוף. ברור שהטיעון של פסקל לא יכול לשכנע איש להאמין. אבל הוא יכול להתחיל מפולת סלעים קטנה, לערער את המובנות מאליה של חיים ללא פליאה מהיקום והקיום: "עדיף לי להאמין, אבל אני לא מאמין. זו צרה צרורה ואיך אחלץ ממנה?".
    חוץ מזה – מה היא ה"אמונה" בסיכוי להארה אם לא השלכת העולם הזה לטובת איזה עולם הבא נוצץ?

    אהבתי

  16. לא הבנתי אף מילה ממה שכתבת

    אולי 'פסקל' אבל זו שפת תכנות עתיקה מאוד ששכחתי
    שוב קורא לך אל אגודת ידידי אמת

    אהבתי

  17. נ.ב כנס ב יוטויוב לטריילר של שובו של הג'די ותתחיל להתכונן לתפקיד שלך באגודת ישראל
    מצוות הרועים הנאמנים

    אהבתי

  18. הודעה שלישית ואחרונה :
    בס"ד
    עיין גם טריילר של אינדי גונס הראשון. מיקום אחת התיבות ידועה לכוחותינו ביבשה באויר ובים
    ממני, הפויסק, לציון יום ירושלים השלמה והמאוחדת

    אהבתי

  19. שוב חוזר פה ושם הטיעון ההסתברותי שגורס שהסיכוי להיווצרות חיים/העולם הוא אפסי ולכן בורא וגו' (ע"ע מנחם בן), וכדאי לקבור את זה אחת ולתמיד.
    קביעת ההסתברות למשהו, כשלא מבינים את המנגנון שמייצר את המאורעות, היא תמיד בדיעבד, באמצעות סטטיסטיקה. במקרה של עולמנו הסטטיסטיקה היא פשוטה: העולם קיים, החיים קיימים, ובזה נגמר הסיפור. אם ההסתברות קטנה או גדולה, זה לא משנה, הם פה. לגבי החיים המורכבים, כנראה שההיווצרות שלהם ברמה הקוסמית היא לא גדולה, אבל כשמכפילים את זה במיליארדי שנות קיום היקום וריבוא רבבות העולמות, אז זה מסתדר בהחלט.
    לגבי היקום עצמו, הדיון על הסתברות קיומו הן חסרות משמעות. אפשר לדבר על סיכוי גבוה או נמוך למאורע רק במסגרת של הקשר מובן. למשל: אני יכול לומר שההסתברות להיתקל בסיני בטיול של שעה ברחובות תל אביב נמוך מהסיכוי להיתקל בסיני בטיול של שעה ברחובות בייג'ינג. מכאן אני יכול להסיק משהו לגבי ההבדל בין תל אביב לבייג'ינג (מעט סינים לעומת הרבה סינים). במקרה של היקום עצמו וטבעו, אין לנו יקומים אחרים שאנחנו יכולים להשוות עמם ולהחליט עד כמה הוא מסתבר. מעבר לכך, אין לנו שום מושג ירוק לגבי טבעו של אותו על-יקום שם שורה ייקומנו, ואם הוא נחשב יקום "רגיל" או "מיוחד". אם אני הולך ברחובה של עיר ופוגש באותה שעה אמורה מאה סינים בלתי תלויים בזה אחר זה, אני, יכול להסיק שיש יותר סיכוי שאני בביג'ינג מאשר בתל אביב, וזה רק על סמך מדידות קודמות. על היקום בכללותו, אי אפשר להגיד שום דבר, פשוט כלום.
    מעבר לכל הניתוח הזה, האמירה על קיומו של בורא היא חסרת משמעות, כשאיננו יכולים להגיד דבר על טבעו, או יחסו אלינו. זה כמו להגיד קיים X.

    אהבתי

  20. תאר לעצמך, שאתה חלקיק בעל תודעה, החי ביקום שהוא בעצם הגוף שלך.
    כל מה שחוץ לגופך הוא בעצם מימד אחר.
    כחלקיק בעל תודעה, הגוף שאתה חי בו נראה חסר גבולות, כאוטי, מרחקים אדירים בין הלב ללבלב.
    אותו הפלא, שהוא הגוף שלך, הוא בלתי ניתן לתיאור
    מנקודת מבטך היחסית.

    הנסיון האנושי לתאר את המתאר אותו, בריאת העולם, או במקרה זה, בריאתו של חומר- אנרגיה- מרחב- זמן
    וגם חומר בעל תודעה, המנסה לתאר את עצמו במילים
    (כיזה מהיש),
    ההכרח, הדחף, הסקרנות, לפענח את היקום-קיום, זהות שלנו, מעוררת יצירתיות ומעבר, מרחיבה את התודעה שלנו.
    הקשר עם האלוהי הבלתי מוגדר, הוא בעצם התבוננות עצמית.
    יש לנו וודאות אינטואיטיבית
    ( כלי אדיר, דרך אגב)
    הוודאות האינטואיטיבית, היא הבסיס על פיה אנחנו חשים אחיזה באמת ואובייקטיביות.
    ברווח שבין הוודאות הפנימית האנטואיטיבית, לבין האי וודאות,
    אנחנו מפתחים את התודעה שלנו,
    מרחיבים את נקודת מבטו של המתבונן.

    האלהים ברא את העולם והחומר
    ונתן לנו את מלאכת הפענוח
    האלהים ברא את העולם והחומר כפי שהוא ושם בה תודעה רוחנית
    זו שאין לה מימדים פיזיים ידועים, נותר לנו ללמוד איך להתבונן במציאות חסרת מימדים מוכרים,
    הרחבת התודעה וכלים אחרים של תפיסה
    כל תעלומה היא מרחב חדש
    ובגלל שהנצח לא נמדד בזמן
    למליארד שנה יש משמעות רק בשבילנו

    כי הזמן הלינארי הוא לנו, לבני האדם
    נקודת מבטו של המתבונן

    הזמן האלוהי מריץ אותנו קדימה אחורה כמו בסרט
    אולי כן אולי לא
    כשנחזור למבט האלוהי אחרי שנשתחרר מציר הזמן הלינארי
    נדע יותר אולי

    אהבתי

  21. תמר,
    כתבת יפה, מבחינה פיוטית, אבל לשום דבר ממה שאת אומרת אין ביסוס סביר.
    לי אין שום "וודאות אינטואטיבית" מלבד אולי וודאות קרטזיאנית בקיומי שלי.
    וגם זה מעורער (על ידי ההודים, למשל)

    אהבתי

  22. נראה לי שאתה מושך את הפליאה אל מגרש הפינפונג ה"שכלתני" שהיא בורחת משם. נראה לי שהשטחת מאוד את רעיון הפליאה ועם הפרטים החביבים והשטוחים אתה מתעמת.תוציא את הפליאה מהמיסיונריות, תוציא אותו מידיו של השען, תוציא ממנו את הצורך באלוהים , תוציא את הבדיוקיות שלו ואפקטי החממה וכל השטויות …הרעיון המוזר שבו השכל שלנו יודע ידיעה שמאפשרת לו להגיד משפט כפי שכתבת: "תכנון אלוהי היה נראה, איך לומר, יותר מתוכנן" . נראה לי מפוספס ומטעה. לא תיארת פליאה אלא דמגוגיות של הפליאה.

    אהבתי

  23. פליאה שקטה עולה מתוך שלום, ובתורה גם מקדמת את הרחבתו.

    איזה משפט מקסים תומר. זה עלה לך סתם כך ?

    אגב, לדעתי קריאה עמוקה של אנסלם מראה שהוא מתכוון בדיוק לאותו אלוהים שציינת בהערתך בסוף

    אהבתי

  24. לדעתי, אחד הטיעונים החזקים המוכיחים שהעולם תוכנן הוא הטיעון הטלאולוגי. למשל: נניח שאנו מוצאים רובוט דמוי חתול המסוגל להתרבות ועשוי מ-dna. לבטח נטען כי הוא תוצר של תכנון. אם כך מדוע לא החתול עצמו המורכב בהרבה? תומכי האבולוציה טוענים שאמנם הטבע מורכב בהרבה משעון למשל, אך לא ניתן להשוותו לשעון כיון ששעון אינו מתרבה ואינו רוחש מוטציות. מכאן, לפי הלוגיקה הנ'ל יוצא ששעון שכן מתרבה (נניח שאנו מוצאים אחד על כוכב אחר) אינו מחייב תכנון. אבל אפילו שעון מתרבה (המכיל dna)מחייב תכנון. ומכאן שהטיעון נופל.

    מדענים אף מצאו מנוע אורגני בבקטריה:

    מנוע כידוע מחייב תכנון. גם אם הוא מתרבה או מורכב מחומר אורגני.

    לפי תיאורית האבולוציה הדמיון בין המינים מעיד על מוצאם המשותף. הפרכה לדבר- גם שתי מכוניות של אותו יצרן לעיתים דומות מאוד אחת לשניה. אך זה מוכיח יצרן משותף ולא מוצא משותף. אגב, גם הבננה זהה גנטית לאדם בכ50%!

    מעולם לא נצפה יצור ממשפחה אחת ההופך לסוג אחר(למשל חתול לכלב, ואגב, גם כל מיני הכלבים נותרו כלבים). ולכן, מעולם לא הוכחה תיאורית האבולוציה. גם עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה מושגת ע'י מוטציה נקודתית והחיידק נותר חיידק ולא השתנה ליצור חדש.

    תומכי האבולוציה טוענים שהרבה שינויים קטנים יצטברו לבסוף לשינוי גדול. אבל זה כמו לטעון שהרבה שינויים מצטברים במכונית תאורטית משתכפלת יגרמו לה להפוך לבסוף למטוס. וזו כמובן אמונה.

    טענה נוספת היא כי ניתן לסדר בהיררכיה יצורים מסויימים(כביכול קוף ההופך בהדרגה לאדם). שוב- ניתן לסדר בהיררכיה גם מכוניות. האם הונדה סיויק מודל 95 מהווה שלב ביניים בין מודל 96 למודל 95? ברור שלא. גם לו היו משתכפלות. ומכאן שגם אין במאובנים הוחכה למוצא משותף.

    המדע מבוסס על נסויים וראיות שניתן לבחון. כד כה, כל הניסויים וממה שניתן לבחון- כלב נשאר כלב וחיידק נשאר חיידק. והאבולוציה למעשה מנוגדת לניסוי המדעי, והניסוי המדעי דווקא תומך בבריאה(כלומר שהחיות לא משתנות לכדי חיות אחרות).

    אתה מוזמן גם לאתר הזה:

    http://thedos.co.il/

    יום נעים…

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s