לחש אהבה

כפי שהרוח מניעה את עלה העשב הזה לכאן ולשם על האדמה,
כך אני מניע את נפשי, שאת תתאהבי בי, יקירתי, ולעולם לא ניפרד.
הו אסווינים [aśvin – אלי שמש וריפוי], הנהיגו יחד, אחדו את הזוג המאוהב.
כעת הגורלות של שניכם, כעת השבועות והנפשות שלכם, נפגשו.
כאשר נשרים, הקוראים בקול, צורחים באושר של בריאות,
אז לקריאתי תנו לה לבוא, כפי שגוף החץ עוקב אחרי ראשו.
תנו למה שפנימה להחצין, תנו למה שמבחוץ להיות מופנם,
תפוֹס ורכוֹש, הו צמח, את הכרתן של נערות העשירות בכל מקסם.
מחפשת בעל היא הגיעה, ואני מחפש לי גם אישה:
כפי שסוס אציל נוהר, כך פגשתי הן גורל והן מזל.
(אטהרווה ודה, 2, 30)

כשהיא עולה, תנו לשמש להשמיד, וכן כשהיא שוקעת, עם קרניה,
את התולעת שחיה בתוך הפרה.
זו בעלת ארבע העניים, בכל צורה, רבת-הפנים, והלבנה.
אני שובר ומוחץ את צלעותיה שלה, וקורע מעליה את ראשה.
כמו אטרי אני משמיד אתכן, תולעים! בדרכם של קאנווה וג'אמאדגני [כל השמות הם של חכמים מיתולוגיים]!
אני פוצע וחובל בשרצים הללו עם לחשיו של אגסטיא [כנ"ל].
הרוּג מלכן של התולעים, אכן, שליט התולעים מומת.
הרוגה התולעת, הרוגה אמהּ, הרוגים גם אחיה ואחיותיה.
הרוגים שריה, חסידיה ופמלייתה.
אכן, אלה שנראו הקטנים ביותר, התולעים, הם כולם הומתו.
(אטהרווה ודה, 2, 32)

הסבר קצר: הודות הם החיבורים העתיקים והמקודשים ביותר של ההינדואיזם (אני מקווה לכתוב יותר בהרחבה עליהן בקרוב). האטהרווה ודה, שכנראה גובשה לקראת 1000 לפנה"ס (לשם השוואה: ספר בראשית כנראה גובש בצורתו המוכרת לנו סביב 800 לפנה"ס) ונחשבת לוֶדה הפחות עתיקה וחשובה, מכנסת בתוכה, ביחס לשלוש האחרות, פחות שירי הלל וטקסי קרבנות, ויותר לחשים וכשפים. הנה רשימה מצאי לא סופית:

• לחשים נגד דיזינטריה, דלקת בדרכי השתן, חום, שיעול, כאב-ראש, שדים ורוחות, צרעת, מחלות תורשתיות, קללות האויבים, פחד, הפלה, תולעים, רעל, כהני דת רשעים, ועוד.
• לחשים בעד ריבוי בקר, הצלחה כלכלית, מלוכה, אריכות ימים, זיווג הולם, ניצחון בקרב, המלכה מחדש של מלך שהודח, בנים זכרים, הפיכת הסימן הרע של תאומי-בקר למזל טוב, שינה, גשם, ראייה על-טבעית, הצלחה בהימורים, ועוד.
• לחשי אהבה, השקה (של בית, תעלת מים, רפת), שריפת גופות, הקרבת קרבנות, הלל לבני-בקר, הלל לאלים שונים, ועוד.

כאן הבאתי שני לחשים מתורגמים מהתרגום לאנגלית של Ralph TH Griffith, מ- 1896.