אדי דא: במותו ציווה לנו את פולחן גופתו

אמרתו המפורסמת של ניטשה על כך שאלוהים מת הפכה למציאות מרה עבור אלפים ביום חמישי (27/11) אחר הצהריים, כאשר הגורו האגדי אדי דא שבק חיים והוא בן 69. בעודו עובד על אחת מיצירות האמנות הרוחניות שלו על האי הפרטי שלו בפיג'י, ורק דקה אחרי שדיבר עם אחד מחסידיו, חטף דא התקף לב קטלני שהרג אותו כמעט מיד. החסידים ההמומים קיוו תחילה שהוא רק נכנס למצב מדיטטיבי עמוק במיוחד, אבל כמה שעות אחר כך יצאה הודעה רשמית מהאשרם שאדי דא והחיים כבר לא.

אין ספק שדא, ששמו המקורי הוא פרנקלין ג'ונס, הוא אחד המורים הרוחניים הגדולים של המאה העשרים. אחרי חיפוש רוחני אינטנסיבי ביותר, שבו עבר בין חקירה עצמית לסיינטולוגיה לסמים הזייתיים, לבסוף מצא את מקומו תחת הנהגתו הרוחנית של סוואמי מוקטאננדה המהולל, והיה מחסידיו הבכירים. הוא ניתק את הקשר עם מוקטננדה אחרי שזכה, על פי עדותו, להארה מלאה בשנת 1970, ופרץ לו דרך עצמאית.

בשנות השבעים האוטוביוגרפיה שלו היתה לרב מכר ורבים נקבצו ובאו לאשרם שלו בקליפורניה, שם הוא ביים בשבילם מסיבות רוויות סקס, סמים ושאקטיפאט (תמסורות אנרגיה רוחנית שהיה שולח בחסידיו). הוא היה כריזמטי, מבריק, מקורי ועמוק (ראו הסרטון הזה מהתקופה) וחסידיו סגדו לו כאל. ההתדרדרות החלה כשהוא התחיל להאמין להם.

בספטמבר 1979 הכריז ג'ונס שהוא אלוהים. הוא קבע שהוא התגלם בבשר כדי לגאול את האנושות, שהוא האדם המואר ביותר שאי פעם וחי ושאי פעם יחיה, ושרק דרכו ניתן להגיע לשחרור רוחני מלא. הוא השתמש במעמדו כדי להפריד זוגות, לנכס כספים, ולשגל כמעט את כל מה שזז סביבו. במהרה הוא היה תחת מתקפת תביעות משפטיות, שאילצו אותו לבסוף לברוח מארה"ב לאי פרטי שקנו לו חסידיו בפיג'י. לפני שהתנתק מהעולם הספיק דא לשנות את שמו כעשר פעמים ולפגום בשמו הטוב (והיחיד) של קן ווילבר, שהמשיך להעריץ את העפר עליו הוא ירק.

כל זה לא שינה לחסידיו הקרובים. למרות הזיותיו, ולמרות שתורתו כבר הוכתמה על ידי מעלליו, כמה אלפים המשיכו לראות בו אלוהים, והכת סביבו הלכה והתמסדה. אין ספק שלמרות פגמיו אכן היה בעל השגה רוחנית גבוהה ביותר, ולבד מזה אדם מבריק, ובעל נוכחות אנרגטית עצומה. רבים היו עולים אליו לרגל כדי להישטף בזיו שכינתו.

דא לא היה זקן במיוחד, אבל הוא גם לא היה בריא. עשורים של צריכה מאסיבית של סמים ואלכוהול השאירו את גופו במצב גרוע, והוא סבל ממחלות שונות. חסידיו מנסים לומר שמותו היה מוות מודע של יוגי, אבל אם התקף לב כמו שלו נחשב למוות של יוגי אז מהו מוות פתאומי? הם בכל מקרה ימתינו עד היום (יום א') בערב כדי לראות אם הוא יתעורר, ואם לא, יקברוהו.

מותו של גורו הוא תמיד הזדמנות גדולה של התעוררות לחסידיו: נפלה עטרת ראשם, אבל דווקא משום כך ניתן לזקוף את אותו הראש ולהביט מעט יותר רחוק. אולם לרוב, מפני שמערכת היחסים עמו לא בנויה על רצון אמיתי מצד החסידים להתפתח, אלא על רצון להישען ולוותר על אחריות (או, כמו במקרה של דא עבור רבים, על הצורך לינוק אנרגיה ספיריטואלית, כמעין פטריות רוחניות), מוצאים להם החסידים תחליף, ומישהו אחר תופס את מקומו.

במקרה הזה זה לא יהיה פשוט. ראשית, דא הרי קבע בפירוש שהוא אלוהים, וגם הכי מואר אי פעם. מתוקף כך הוא גם לא השאיר יורש. ישנן כמה נשים שהיו קרובות אליו במיוחד, ונחשבו ל"מוארות יותר" משאר החסידים, אבל הן כנראה מסוכסכות בינן לבין עצמן. וממילא, את הקרינה הרוחנית שדא הפיץ סביבו לא יהיה ניתן לשחזר. כמו חסרי בית סביב מדורה, היו חסידיו נהנים בעיקר מהחום הממסטל שהפיץ דא סביבו. אני מנחש אם כן שבמותו ציווה לנו את פולחן גופתו: הקבר שלו יהפוך למוקד הכת, וחסידיו יתחילו למסד עוד זרם דתי קטן וקונבנציונלי. ניתן לשער שתהליך טיהור שמו פוסט-מורטם כבר מתחיל.

דא היה אדם גדול. הוא ניסה להביא את השמיים אל האדמה, וכשל כמובן, אבל כשלונו נורא ומפואר. הוא הגה תורה רוחנית מקורית ועמוקה, אבל לא השכיל להימנע מלתת להערצה סביבו לשבש את דעתו, והאגו שלו תפס בשלב מסויים פיקוד וריסק אותו לכדי דמות גרוטסקית של אליל מזדקן. הוא עזר לרבים, אך גם הכשיל רבים, והתעלל בלא מעט. בסופו של דבר (על פי עדותו הוא) אף לא תלמיד אחד שלו הצליח להשתחרר, והוא עצמו הפך מהוגה רוחני עמוק ומרתק לאלוהים הפרטי של כת קטנה. יהי זכרו ברוך אך מפוכח.

אדי דא, יום לפני מותו

לפני שנתיים, אחרי מחקר של חצי שנה שכלל ראיונות עם חסידים בהווה ובעבר, כתבתי מאמר ארוך על חייו ותורתו של דא. העלתי אותו כעת לבלוג (בפוסט שלא שלחתי עליו עדכון נפרד למנויים). תאמינו לי, יופי של סיפור, מעין כרוניקה של גורו ידוע מראש: עלייתו ונפילתו של אדי דא סאמראג'. וכאן כתבתי על אחד המימדים המבריקים בתורתו.

Maximum City

בעניין אחר, אני חייב לומר כמה מילים על שהתרחש בבומבי. ביליתי בבומבי כחודש וחצי מחיי, והעיר הזאת אהובה עלי מאוד. מלון הטאג' נשקף אלי בוער מהטלוויזיה (מהמחשב בעצם), והייתי יכול לראות את עצמי עומד לפניו כפי שעמדתי לפניו לילות רבים, הולך הלוך ושוב על הטיילת ליד הים, מתבונן באנשים ומנסה לא ללכת לישון מדי מוקדם. יש בבומבי רעות חולות רבות, אבל גם אופי, ויופי, וחיים תוססים ומגוונים מאוד. רק בבומבי היו יכולים למות הינדים, מוסלמים, ג'יינים, בודהיסטים, סיקים, זורואסטרים ויהודים באותו אסון. זאת עיר בין-דתית, רב-תרבותית באמת, קוסמופוליטית, אולי העיר הקוסמופוליטית האמיתית של העתיד.

ההודים הם lovers, לא fighters (ואולי הם סתם שלומיאלים), וכואב לראות את ההתקפה עליהם, כמו גם את הרשלנות בה הם מטפלים בה. בעיקר כמעט שמוציא מהדעת הזלזול שלהם בחיי בני הערובה. בבית חב"ד החדש לא הייתי, אבל הייתי בישן יותר. בבית חב"ד אחר, בדלהי, קיבלתי לפני כתריסר שנים את העותק הראשון של ספר התניא, ואכלתי שם חמין מצויין. בתי חב"ד הללו הם תחנות נחמדות (לפחות היו) למטייל היהודי, אבל הם נטע זר בנוף המזרחי. היחס של אל הגויים הוא כאל עובדי אלילים פרימיטיבים (שאינם ממש בני אדם כמו היהודים), שהדבר הכי טוב שהם מסוגלים לעשות הוא לאמץ את שבע מצוות בני נח.

זה כמובן פספוס אדיר של מה שדתות המזרח יכולות להציע, והוא נובע מעיוורון אתנוצנטרי וצרות מוחין, מגזענות ומהרגשה מזוייפת של עליונות. בתוך אוכלוסיה שמוכנה לקבל כל אמונה ואל, בית חב"ד בולט בהתנשאותו. אורי אורבך כותב היום שהמפגש בין הטרוריסטים לבין החב"דניקים הוא"עוד שליחות קטלנית של הפנאטים החשוכים מהאיסלם שבאה לחסל את שליחותם הנאצלת של המסורים וטובי הלב. כדי להצליח חייבים להבין כי זהו עוד מאבק של בני אור בבני חושך". אני חושב שראוי שהאבל לא יעוור אותנו.

אני מקווה שבומבי תשתקם במהרה, כמו גם אותו בית חב"ד. אני גם מקווה שעמדות של פונדמנטליזם דתי יתפסו על ידי מרבית האנשים כמגוחכות, כפי שכעת הן נתפסות כמסוכנות. הנה מאמר מהניו-יורק טיימס של סוקטו מהטה, שכתב ספר על בומבי שהיה מועמד לפוליצר (Maximum City) על העיר מרובת הדתות בצל הטרור.

 

[הקטע על דא עלה בערוץ הניו-אייג' של אתר מעריב]

17 תגובות

  1. זה נראה כמו פרודיה על גורו מזד'ן או זיוף הוליוודי. אין בעולם גורואים שנראים נורמלי – כאלו שמשדרים את האנרגיה או הכריזמה או איך שתקרא לזה כשהם לבושים ג'ינס ולא יושבין ישיבה מזרחית ומחזיקים איזה מטה א-לה משה רבינו?

    אהבתי

  2. כן, גם אני מייחל לגורו נורמלי. אבל אם אתה חושב שאתה אלוהים, כנראה שלא תלבש ג'ינס. noblesse oblige, אתה יודע

    אהבתי

  3. מיותר לדעתי לקוות שעמדות של פונדמנטליזם דתי "תפסו על ידי מרבית האנשים כמגוחכות", כי זה פשוט לא אפשרי בכל תרבות כפי שאנו לוקחים כמובן מאליו. כל עוד יש דתות שכמישהו שנולד אליהן כמעט ואין לך דרך לגחך על התפיסה הקיצונית מבלי שינתן עליך דין מיתה. דתות שהטלת ספק היא אחד החטאים החמורים ביותר, דתות שלפחות כפי שהם ממומשות ברוב האיזורים, מבוססות בעיקר על פחד, דיכוי, והשפלה.

    אהבתי

  4. טעות היא להציג את בית חב"ד כמקום נחמד ליהודי המטייל. בית חב"ד הוא מרכז למיסיונריות אשר תופסת חבר'ה צעירים אחרי צבא, מבולבלים ומנסה לשכנע אותם שהפיתרון נמצא אך ורק בדת היהודית. זהו מקום דוחה אשר מעודד את ההתנהגות הבדלנית הדוחה של הטייל הישארלי הממוצע בהודו.

    אהבתי

  5. אדידם היא שם הכת של דא. כפי הנראה כרגע מנסים להעמיד את בתו של דא כיורשת שלו, בתפקיד ה- Murti Guru, כלומר הגורו-צלם, הצלם של דא שיעבדו אותה כמו שעובדים צלם במקדש, שמהווה המשך ארצי של האלוהות. הבעיה היא שדא ציין שתפקיד כזה ידרוש הגעה לשלב השביעי של ההשגה הרוחנית (במבנה השלבים שהוא פיתח), והוא לא ציין שאיש הגיע לזה לבד ממנו – כלומר, הוא לא הכין יורשים ומת בפתאומיות). אדם רציני שהיה חסיד של דא (ושראיינתי אותו בעבר) כותב על כך:

    Not yet. The general notion in Adidam has for many years been that Naamleela would one day become Murti-Guru, but only after she had become a seventh stage realizer herself (which is the long-stated requirement). Since that has not yet happened for her or anyone else, she can't technically assume that role. However, I would predict that sometime over the next couple of years, she and several others will conveniently "transition" into the seventh stage of life, and most likely that she would assume the role of Murti-Guru. In the meantime, it will be interesting to see how things shake out. There will certainly be some kind of power struggle for "authority", which for the moment probably rests with Sukhamai (Bonnie Beaven). The thing is, Naamleela just doesn't have the kind of powerful personality and drive that either Da or some of the others in the higher ranks of Adidam possess. She's not much into the political games of Adidam, and has coasted by on her obvious family connection and rather sweet disposition. I'm not sure how much she really wants to seize the reigns of this organization and serve that role. I can think of a number of ambitious courtiers within Adidam who have fantasized for quite a long time about becoming Murti-Guru, and I would imagine that some of those fantasizers will reach for the stars during this time. Imagine the scene after Cinderella's ball where all kinds of hopefuls try to fit the glass slipper on their feet. Without Adi Da himself around, it's much harder to say who fits that role, and who doesn't. As far as I know, he gave no acknowledgment of Naamleela as his successor, and certainly none that she had realized the coveted seventh stage. So it should be pretty interesting, from the point of view of dramatic theater, how this succession struggle comes out.

    It was generally assumed in Adidam that Adi Da would not die until he had established at least a small group of seventh stage realizers around him, and an appointed Murti-Guru successor. So this sudden death is bad timing for the group as a whole and its future prospects for continuity. No matter how it turns out, because no future successor will have Adi Da's own explicit approval and certification, there will always be some doubt as to who represents his real lineage. This leaves room for some very amusing spiritual politics.

    כלומר, זה הזמן לעקוב מקרוב אחרי הבלגן המתפתח בכתו של דא, ארגון כריזמטי שמנהיגו מת, ושודאי עתיד להקלע למריבות ופיצולים הנוגעים לחלוקת הכוח, הרכוש, והזכות לפרש את כתבי הקודש.

    הציטוט הנ"ל מכאן:
    http://www.lightgate.net/forum/viewtopic.php?f=13&t=92

    לבלוג של אותו אדם:
    http://brokenyogi.blogspot.com/

    עדכונים על המתרחש מחסידים לשעבר של דא שמעדכנים בכל רגע:
    http://www.lightgate.net/forum/viewforum.php?f=13&sid=cb9e02e722c567e516473dc1406ae55f

    אהבתי

  6. אני רק רוצה לומר שלי עצמי אין סבלנות למיסיונריות מכל סוג. החוויה שאני חוויתי בבתי חב"ד היתה נחמדה, אולי מכיוון שידעתי לעמוד על שלי והרגשתי שלא מנסים לשכנע אותי "בכוח", אלא קודם כל מנסים לארח אותי בצורה נעימה. אני בטוח גם שהדברים משתנים מבית חב"ד אחד למשנהו. ככלל, זו בכל מקרה טעות להציג את בית חב"ד כמקום של מעין "נווה מדבר של יהדות", כי ממילא היהדות שמציעים החב"דניקים היא הוריציה הקצת מצחיקה שלהם, הכוללת את ביאת המשיח בדמות הרבי מליובאוויטש.

    אהבתי

  7. פשוט לא מכנסיים נוחים.

    אם לא היינו שבויים של תעשייה תרבותית, אין סיכוי שהיינו לובשים את המכנסיים היקרים והלא נוחים האלה.

    אהבתי

  8. לא משנה מה השגתו של אדם או דרגתו הרוחנית,
    ללא בסיס מוסרי נאות הוא יאבד את דרכו במוקדם או במאוחר.
    ברכות

    אהבתי

  9. לכל דבר יש זמן. הגופות עוד מוטלות לפנינו וטרם אפילו נקברו. אתה צריך להתבייש

    אהבתי

  10. על חרדים, נכון? גם לקרוא לכם ציונים זה מעליב:

    "בעדה החרדית מותחים ביקורת על ההכרה בנרצח אריה לייב טייטלבאום כ"נפגע פעולות איבה": "לא רוצים את המדינה באבל שלנו. אריה לא נהרג כי היה שליח או אדם ציוני והמדינה לא יכולה לרקוד על הדם שלו"
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3631382,00.html

    ואחרי שיקברו אותו גם אי אפשר לבנות שם כביש לנצח. העיקר שתהיו בריאים. אתם לא יותר מכת.

    אהבתי

  11. אתה לא באמת חייב להיות שבוי של התעשייה…לא של הג'ינס ובכלל לא של סחורה במחירים מופקעים או של קפיטליזם. ולנושא המקורי- אדון מישהו היקר, אפשר להעביר ביקורת, אף אחד לא מקשר חלילה בין הביקורת על בתי חב"ד והטרור הבינ"ל אתה יודע…יחסם של חלק גדול מהחב"דניקים בהודו לפחות, מביך ומעורר שאת נפש. בפעם הראשונה והאחרונה שדרכה רגלי במקומותיהם האפלים, נשארו סירים מלאי אוכל בסוף ארוחת השבת. הנפש ההתנדבותית ששאלה כיצד לעזור זכתה לתשובה- תאספו את כל האוכל ותזרקו. מוזר, הרשתי לעצמי להביע תמיהה האם לא חבל לזרוק כל כך הרבה אוכל כאשר פחות ממטר נמצאים הרבה מאד אנשים שישמחו לאיזה לחמניה, עוף, תפ"א או אורז. אבל החב"דניק התורן ענה לי שחלילה לו מעשות כדבר הזה, הרי בירכו על האוכל ולא יעלה על הדעת לתת אותו לגויים. "מה שהותרנו יהיה לתרומה" כתוב בברכת המזון אבל כנראה שעליונות הגזע חשובה יותר. חבל.
    may all beings be happy and peace prevail on earth

    אהבתי

  12. הידיעה על מותו של דא הגיעה לבלוג הזה:
    http://nonduality.org/2008/11/28/adi-da-is-dead/
    וגררה מעל מאה תגובות. רובן של מעריציו ההלומים, אבל שתיים מאוד טובות של מעריץ לשעבר שמכנה את עצמו siva.
    הנה הן:

    i was adi da’s devotee for 15 years and i served him intimately (spending up to 8 hours daily with him) for several years. just as an indicator that i might know what i am talking about.

    adi da was clearly not a realized being. he was an amazing artist, no doubt (referring to his visual and written art) and a being with charisma.

    i find it amazing that he is described here as an “compelling exponent of the non-dual tradition”. that he was most certainly not. his writings (that which attracted me to him in the first place) are amazing and could be – at superficial glance – characterized as “non-dual” but his actions, his rules, his daily conduct showed no LIVING understanding of non-duality at all. he was a despot with a HUGE ego, just full of himself. and btw – i am not one of those that received harsh criticism by him and ran away. he usually treated me well (as i said i had many hundreds of hours of direct interaction with him), probably because he needed certain skills for my service.

    he was VERY attached to personal gratifications, never got tired of mentioning that he was “the greatest realizer to ever walk this earth”, completely depleted his organization of money and using this money for utterly ludicrous things like buying dozens of the most expensive watches, or porcelain dolls, or disney art. he spent many millions of dollars on his personal collections. i would not have an issue with this if his organization had been rich. but it wasn’t. in fact, it was so poor that MANY of his devotees on his fijian island suffered from malnutrition because there was no money to buy decent food. i spent many years on that island. i know what i am talking about. an act of love? you tell me…

    …he engaged in all kinds of spiritual experiments. like his special retreats or his “silver hall sittings”. but there was a constant pattern of always terminating the experiments before anyone could expect any “results”. in other words he always avoided and failed the proof of being a real guru (if such a thing exists, but according to him it did). he ALWAYS did that in the 15 years i was his devotee. and so it was with his death. utterly ordinary, completely unexpected, and coming at a time where his organization and the world (according to him) needed him most. he bailed out yet again, in his final act!

    truly amazing! he was in the middle of doing his art work, which according to him was so utterly important and very dear to him. no to belittle his art. he truly was an amazing artist! but if you know him and his relationship to his art, it is unthinkable that he would leave the body in the middle of it – if he had any say in leaving his body, which is clear to me he had not.

    to sum it up: adi da was not your ordinary john doe. he was an amazing artist. he was a man of charisma. but he was no realizer and had no right to teach anything spiritual. he had a HUGE ego and leaves a depleted organization in a very desolate state. the chapter adidam is closed. many have moved on already and many (if not most) of his current devotees will move on soon. luckily, there are plenty of REAL non-dual teachers out there.

    —————————————

    as i mentioned i spent many hundreds of hours in adi da’s direct company performing an (at the time) essential service for him for which i had special skills. i also want to stress again that i have no personal reasons to be disgruntled. as i said adi da and the ruchiradamas always treated me well. the same, however, cannot be said for many, many other people. i have personally witnessed adi da treating many other people very badly and in a despotic manner. there were always rationalizations for such behavior and in the beginning i actually bought that. but from my observations – and i had PLENTY of them – there was little to no ego-dissolution going on. quite the opposite! there was EXTREMELY ugly politics going on around him. and adi da always put the same punks into positions of power, where it was clear to everyone where it would lead (and did): to more such ugly politics because many of the old-timers in power were extremely power-hungry. those characters TRIED to get at me because i opened my mouth about things i observed but they never could because the ruchiradamas protected me (since adi da needed me) – much to their dismay.

    so, while i was not personally effected, i saw what those ugly power games did to some of my friends and to the community in general. there was little to no ego-dissolving growth observable by me, heart-openings were usually limited to darshans (about the reasons i can only speculate) and very short-lived. people in adi da’s direct proximity (and i had plenty of opportunity to observe them) suffered from the same inflated ego as adi da did. and if anything the egos around him became more inflated!

    this is my honest observation. i wanted to believe in adi da. i really did. i was at the time VERY happy to serve him so intimately and saw it as an incredible opportunity to grow. and i had and have no personal reasons to be disgruntled.
    whatever i wrote here in this blog are either my honest opinions or my honest observations. and yes, i saw many people suffer from malnutrition because there was no money to buy decent food. and from what i hear that hasn’t changed much (although there are seasonal variations, depending on what can be grown on the island at any given moment). food-shortage was not constant, but there were long periods of it. the reason there was no money to buy decent food was that MOST of it went into adi da’s personal collections, entertainment systems and stuff like that. i saw it with my own eyes and there is no room for interpretation. a legal renunciate? not by any stretch of the definition! maybe there were legal tricks but he most certainly personally owned and controlled all of it.

    also, i have personally witnessed how his literature was manipulated to fit the truth. one example that sticks out is one of adi da’s famous prophecies from the early 80s where he predicted certain events to occur 20 years later. when it was clear they did not and would not occur they were simply removed from the literature. those manipulations are a fact and they leave no room for interpretation. i confronted the editors about that and all they could do was give phony and evasive reasoning that no intelligent person could possibly accept. i am not sure if all of the editors were altogether comfortable with it but there were certain hard-liners in the editorial department who may have actually initiated that manipulation (i am not altogether certain about it but i have reason to believe).

    the main reason i am here in this blog, however, are not my accounts above. i only mentioned them to balance out some of the – in my opinion naive and starry-eyed – statements made by some current devotees. my main reason to be here in this blog about non-duality is the fact that adi da’s teaching doesn’t hold up against an informed non-dual inspection. i believe that i and others here have made that convincingly clear.

    אהבתי

  13. נשמע שאדי דא האמין לא רק לחסידיו אלא בקולות שבתוך ראשו. כיוון שהסמים מטגנים את המוח אני לא אתפלא אם הוא לקה באיזו מחלת נפש.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s