הנסיכה בעלת שלושת השדיים

מתוך הגרסה הערבית של הפאנצ'טנטרה, "קלילה ודימנה"

[… סוף הסיפור הקודם:] מוצא-הזהב אמר: "הפרד ממני. אני חייב לחזור הביתה. אתה יכול להישאר כאן ולטעום מעץ הגחמנוּת שלך."

"הו," אמר נושא-הגלגל, "אין צורך לקלל! טוב או רע מגיעים רק מכורך הכרעת הגורל לאדם, יהה הוא טוב או גחמני. כפי שהפזמון הישן חורז:

עיוור, גיבן וביש הגד,

או נסיכה עם עודף דד,

הגחמנות היא זהירות כאשר

הגורל בגחמני בוחר"

"איך זה קרה?" שאל מוצא הזהב, ונושא–הגלגל סיפר את הסיפור של הנסיכה בעלת שלושת השדיים:

בארץ הצפונית היתה עיר ושמה עיר-דבש, ולה מלך ושמו מארח-דבש. ויום אחד נולדה לו בת בעלת שלושה שדיים. ברגע שנודע לו על לידתה הוא זימן את השר הבכיר ואמר: "נכבדי, הוצא את הילדה הזו אל היער, כך שאף נפש לא תדע על הולדתה."

לכך ענה השר: "הו מלך המלכים, ידוע לכל כי ילדה בעלת שלושה שדיים היא סימן המנבא רעות. למרות זאת, יש לזמן את הברהמינים כדי לשאול בדעתם. כדי שאף חוק לא ישבר, בין אם אנושי ובין אם אלוהי. שכן על פי הפתגם:

אדם זהיר ישאל תמיד

מה שנשגב מבינתו

שדון אכזר תפס ברהמין

אולם הוא שוב שחרר אותו"

"איך זה קרה?" שאל המלך. והשר סיפר את הסיפור של השדון שרחץ את רגליו:

"ביער אחד גר שדון ושמו אכזר. יום אחד פגש בברהמין בנדודיו, טיפס על כתפו, ואמר: "קדימה, לך!"

והברהמין ומפוחד התחיל ללכת איתו עליו. אבל כשהרגיש שכפות רגליו של השדון היו רכות כלבבות לוטוס, שאל אותו: "אדוני, מדוע כפות רגליך כל כך רכות?" והשדון ענה: אני תחת שבועה לעולם לא לגעת ברגלי באדמה עד שארחץ אותן."

במהרה הברהמין, בעודו חושב איך לברוח מהשדון, הגיע אל אגם. כאן אמר השדון: "אדון, אל תזוז מנקודה זו עד שאחזור מהאגם אחרי שרחצתי והתפללתי לאל."

אז חשב הברהמין: "הוא ודאי יאכל אותי אחרי שיתפלל. אברח, שכן הוא לא יוכל לרדוף אחרי עם רגליים לא רחוצות. וכאשר עשה כן, השדון, בהיותו נתון לשבועתו, לא רדף אחריו.

ולכן אני אומר:

אדם זהיר ישאל תמיד…

וכיוצא בזה."

אחרי ששמע זאת, הזמין המלך את הברהמינים ואמר: "ברהמינים, תינוקת בעלת שלושה שדיים נולדה לי. האם ניתן לרפא את העניין, או לא?" והם ענו: "הו מלך, הקשב:

תינוקת המציגה איברים

רבים מדי, או מעטים

תאבד גם את אופייה וגם

תהרוס את בעלה התם

ואם האב יראה ילדה

שמציגה שלוש-שד

אז היא אותו למוות דנה

ללא ספק מיד

לכן, מלכנו, אל תביט בה כלל. תן אותה לכל מי שישא אותה לאישה, אבל הגלה אותו מהארץ. אם כך יעשה, חוקי האדם והאלים יישמרו."

כאשר המלך שמע את פסקם של הברהמינים, הוא ציווה שיכריזו בכל מקום, על רקע הלמות תופים, בזו הלשון: "שמעו-נא! ישנה נסיכה בעלת שלושה שדיים. למי שישא אותה ייתן המלך מאה אלף מטבעות זהב, אבל יגלה אותו." במשך זמן רב נשמע הצו הזה בלי שאף אחד יבוא להתחתן עם הנסיכה, שנשארה בבידוד וגדלה להיות נערה.

אך היה איש עיוור בעיר, וכבן לוויה הוא הסתובב עם גיבן ושמו איטי, שהנחה אותו. שניהם שמעו את התוף ואמרו ביניהם: "אם ניגע בתוף, נקבל את הנערה והזהב. עם הזהב החיים שלנו יהיו מאושרים, ואפילו אם המוות יבוא כתוצאה מהעיוות של הנערה, הוא יסמן סוף למרירות של העוני. שכן

עד שבטנו של בן תמותה

לא מלאה, הוא לא ישים פרוטה

למען אהבה או מוזיקה, שנינות וגם בושה

למען דאגה לגוף, פרסום אף השכלה

למען ערכים וגם למען אהדה

למען נינוחות או אף שחרור מחרדה

למען חכמת אלים או יופי נעורים

למען טוהר או חובות ועיקרים"

אחרי ההתייעצות הזו, העיוור הלך ונגע בתוף, ואמר: "אני אשא את הנערה!" ובעקבות זאת אנשי המלך הלכו ודיווחו לו: "הו מלכנו, עיוור כלשהו נגע בתוף. ההחלטה היא של המלך."

והמלך אמר: "הקשיבו,

עיוור, חירש, או מלידה נחותה

מבחינתי גם מצורע,

תנו לו רק לקחת את הנערה והזהב,

לארץ רחוקה."

ואז אנשי המלך, בעקבות פקודתו, לקחו את הנסיכה בעלת שלושת השדיים לגדת הנהר, חיתנו אותה עם העיוור, ונתנו לו את מאה אלף מטבעות הזהב. אז הם שמו אותם כולם בסירת דייג, ואמרו לדייגים: "רבותי, קחו את העיוור הזה, יחד עם אשתו והגיבן, אל ארץ זרה, והושיבו אותם בעיר כזו או אחרת."

וכך הם הגיעו אל ארץ זרה, שלושתם. שם בעיירה מסויימת הם קנו בית, וחיו בנוחות. ברם העיוור בילה את כל זמנו בנימנום על הספה, והגיבן טיפל בעבודות הבית.

אחרי זמן מה התחיל רומן בין הנסיכה לגיבן, והיא אמרה לו: "אהובי, אם העיוור במקרה ימות, אנחנו נוכל לחיות באושר יחד. מצא נא מעט רעל. אני אתן לו אותו, אהרוג אותו, ונהיה מאושרים."

יום אחד מצא הגיבן נחש שחור מת, וחזר איתו הביתה. הוא אמר לה: "אהובתי, מצאתי את הנחש השחור הזה. אנא חתכי אותו, תבלי אותו, ותני אותו למחוסר הראייה – ספרי לו שזה דג. הוא ימות במהרה." ואיטי החל ללכת אל השוק.

אבל היא חתכה את הנחש, שמה אותו בסיר עם חלב-חמאה, חיממה אותו מעל לאש, ובזמן שהיא עסקה במלאכות הבית, היא ביקשה בנימוס מהעיוור: "יקירי, קניתי את הדגים האהובים עליך היום, ואני מבשלת אותם. אני עסוקה כרגע במלאכות אחרות, אז אנא ערבב אותם." והוא שמח מאוד לשמוע את זה, קם מיד, ובלקקו את חיכו, התחיל לערבב.

אבל כאשר עשה זאת האדים הרעילים הגיעו לעיניו, והמוגלה החל להתקלף מהן. והוא, בהרגישו שזה עוזר לו, המשיך וערבב. ראייתו התבהרה, ובהביטו אל תוך הסיר, הוא לא ראה דבר לבד מנחש שחור חתוך. והוא חשב: "מה פירושו של זה? היא קראה לזה דג באזני. אבל זהו נחש חתוך! עלי להיות בטוח האם זה מעשיה של האישה משולשת השדיים, או אולי פעולה שנועדה להרוג אותי מצד איטי, או אולי מצד מישהו אחר."

הוא הסתיר את רגשותיו והתנהג כמו עיוור. במהרה איטי חזר, והתחיל לגפף את האישה, לנשק אותה, וכיוצא באלה. והעיוור ראה הכל. מכיוון שלא מצא סכין, הוא ניגש אל איטי בדרך הישנה, תפס אותו בזעם ברגליו, הניף אותו וסובב אותו מעל ראשו עם כל הכוח שהיה יכול לאזור, והטיח אותו בחזה של האישה בעלת שלושת השדיים. והמכה מגופו של הגיבן דחפה את השד השלישי פנימה, בעוד לגיבן עצמו, כאשר גבו פגע בשד של האישה, נעלמה הגיבנת.

ולכן אני אומר:

עיוור, גיבן וביש הגד,

או נסיכה עם עודף דד,

הגחמנות היא זהירות כאשר

הגורל בגחמני בוחר"

אז אמר מוצא-הזהב: "כן, אתה צודק באומרך שהמזל הטוב בא תמיד על ידי מאור פניו של הגורל. אולם, אחרי הכל, על האדם לכונן את גורלו בעצמו, ולא לזנוח את הזהירות, כפי שאתה עשית כאשר זנחת את עצתי."

ובכך מוצא-הזהב נפרד ממנו, והתחיל ללכת לביתו.

תרגום שלי מתוך התרגום לאנגלית של Arthur W. Ryder

הסבר קצר: ה- Panchatantra הוא אוסף של סיפורים ומשלים הודיים (שרובם מערבים חיות) מהמאה השלישית לפנה"ס. הוא שייך לז'אנר של ספרות חוכמה פרגמטית, כלומר הוא מיועד ללמד את קוראיו איך לחיות את חייהם בצורה יעילה. בכך הוא יוצא מתוך ולקראת המטרה הבסיסית ביותר בחיים (מבין ארבע) בתרבות ההודית, ה- Artha, שהיא עושר (מילולית: "דבר, חומר" –  אני מקווה שאכתוב על כך בהרחבה בקרוב). הכלל המנחה את האדם לקראת מטרה זו הוא "עקרון הדגים" (Matsya-nyāya – מטסיה=דגים, ניאיה=חוק) – היינו: הגדולים אוכלים את הקטנים. אבל יש להישמע גם לדהרמה, לחוק הקוסמי הכללי – שימו לב איך בסיפור יש הקפדה על חוקים מחוקים שונים: טבעיים, דתיים ואתיים. ספרות ההדרכה למטרה הזו כוללת אגדות ומשלים שלומדים מהם, וספרות חוכמה עם עצות לחיים. הפנץ'טנטרה הוא המפורסם שבהם (גגלו את השם – יש אתרים רבים עליו, כולל כל הטקסט). משמעות שמו היא "חמש הרשתות", שכן הוא מחולק לחמישה חלקים: "על איבוד חברים", "על רכישת חברים", "על ינשופים ועורבים", על איבוד רכוש", ו"על מעשים ללא מחשבה תחילה". ממש self-help מלפני הספירה. הנה שיר קטן מתוך ההקדמה, העומד על העיקרון המרכזי של הספר:

"כל הלומד זה החיבור,

או אף שומעו מפי מספר-סיפור,

הופך יודע,

ובחייו

– גם אם מלך המלכים יהיה בין אויביו –

צער התבוסה לעולם אינו פוגע."

[בשולי החדשות: הכתבה של רוני קובן מ"עובדה" על "בני ברוך" היתה ביזיון ניו-ג'ורנלסטי מביך, וכללה לא יותר מאשר הגיגים פלצו-פילוסופים של קובן, נשיאת עיניים כלפי המפעל הקבלי ברוח יא-בא-יה וסיקור לייטמן עצמו בצורה שלא היתה מביישת תשדיר בחירות קלישאי. ודאי שיש לסקר את ההצלחה המרשימה של הלייטמנים, אבל האם לא צריך לשאול למה הם מצליחים כל כך? הרי זה מה שמעניין כאן באמת. ולא, לשאול אנשים מה הם מרגישים עם זה שהם גילו את האור לא נחשב. בנוסף, רק אני הקטן כבר כתבתי לא מעט על לייטמן וחבורתו (למשל כאן, וכאן, וכאן) וכל תחקיר קצר היה מגלה פרטים מביכים על הכת, כך שאני מתקשה להסביר את רוח החנפנות ששטפה את השידור. אני מתפלא שאילנה דיין הרשתה שדבר כזה ייצא מתחת ידיה, ואולי גם היא, כמו הסלבס הבלתי-מתוחכמים שרואיינו בכתבה, נאלמת דום מול כל אחד עם זקן וכיפה שמספר לה שיש לו סוד גדול. כאן כותב עמית קוטלר ביקורת חריפה על התוכנית.

דבר אחר: אמין, מורה רוחני שאני מחבב, מגיע לישראל לחודשים (עד פברואר) שבהם יעביר סאטסאנג אחת לשבוע. כתבתי עליו כאן. הנה מתוך הפרסום הרשמי: המפגשיים יתקיימו בכל יום חמישי בשעה 20.00, רחוב מזא"ה 16 דירה 15, מחיר 50 שקל. בכל יום  שבת יתקיים מפגש אינטימי שבו הדגש הוא על הדרכה אישית של אמין.המפגש מיועד לכל מי שרצה לפגש את עצמו באופן יותר עמוק ומדויק. הרשמה מראש במייל: satsang-ameen@hotmail.com מספר מקומות מוגבל ל10. המפגש יתקיים ברחוב מזא"ה 16 דירה 15 תל-אביב, 16.00-20.00  שעה, מחיר 100 שקל.]

7 תגובות

  1. על הסיפור
    באשר ללייטמן וסיעתו, לא ראיתי את כתבתו של קובן, אך יש לזכור כי האסכולה הפרשנית של ריה"ל אשלג לקבלה הלוריאנית, הנה במירבה התאמתם של רעיונות לוריאניים באופן המפקיע מהם לא מעט את מורכבותם. זאת ועוד, ממשיכיו של אשלג- האב [בעל הסולם] במירביו עוד הגדישו את והפכו את קבלתו של המייסד לאוסף של רעיונות
    הנשענים אמנם על טרמינולוגיה לוריאנית אבל ספק גדול האם גורי האר"י במאות השש-עשרה והשבע-עשרה
    היו מניחים עליו את ידיהם
    שיאו של התהליך הוא בית מדרשו העולמי של הרב ברג ששם עברה הקבלה אמנם מפנה סוציולוגי מעניין אבל גם וולגריזציה מדהימה
    ובו נמחקה לגמריי המגמה הסוציאליסטית- אלטרואיסטית המופגנת והמוצהרת של ריה"ל אשלג, שעבד כפועל כל ימיו, לידי תורה המדברת על ערכים שכאלה, אך המניחה אותם על אדני מכונת פיננסים צינית ובלתי ניתנת לעצירה

    אהבתי

  2. תודה. כן, כמובן שברג עוד יותר גרוע. ואני סמוך ובטוח שקראת את מאמרו המעניין של יונתן מאיר על זרמי אשלג למיניהם במאה העשרים (קבלה 16 נדמה לי). ראה את הכתבה מ'עובדה' – לא היה צריך להיות ידען בקבלה כדי לעשות שם עבודה עיתונאים יותר טובה. באמת, מדובר בחנטריש.

    אהבתי

  3. לגמריי
    לייטמן וגוטליב גם הם הקימו חצרות כיתתיות, אשר החברים בהם אינם ערים כלל לורסטיליות של עולם הקבלה, ולעולמות הידע השונים המצויים בו, אלא מציגים את הקבלה כדוֹגְמה, המתאימה לכל דבר
    ובמיוחד לתפישתם העצמית של ראשי בית המדרש, כמקובלים מובילים הנהנים מקהל פנאט המביט בהם בעיני עגל והשותה בשקיקה את דבריהם
    והסלבריטאים שהם מתהדרים בם
    נו טוב, אם אין לך דבר-מה חשוב ושלם להגיד
    עדיף שהדוגמן/מוסיקאי/שחקן יעשה עבורך את העבודה
    חבל לי רק על הרב אשלג האב, שתלמידי תלמידיו הפכו את תורתו למיסיון

    אהבתי

  4. היי תומר, תודה על הסיפור,,רק הערה קטנה על משמעות המלה Artha , מילולית Artha היא תועלת, מטרה, מובן, משמעות,ולא חומר או דבר.
    הכוונה במקרה של ארבעת מטרות החיים היא אכן תועלת חומרית
    חג שמח!

    אהבתי

  5. טוב, בדקתי שוב במילון (סנסקריט-אנגלית) של מוניר-וויליאמס, ואכן אחד הפירושים (עם כי לא הנפוץ שבהם) הוא אובייקט, דבר.
    בד"כ השימוש יהיה של מטרה, תועלת, משמעות (כל מטרות החיים נקראות יחדיו Purusha-Artha – מטרות האדם)
    עמך הסליחה…..

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s