סיסמת האתאיסטים
1. מסתבר שמלחמות הדת עברו באיים הבריטיים מרחובות אירלנד לצידי האוטובוסים. לא מזמן כתבתי כאן על מודעות האוטובוס שפרסמו מני אתאיסטים (דוקינס ושות'). אם כן הקונטרה-רפורמציה לא איחרה לבוא: אם אז פורסמו מודעות על אוטובוסים בבריטניה שהכריזו:
"סביר להניח שאין אלוהים, אז הפסיקו לדאוג ותיהנו מהחיים"
הרי שעתה, על פי הגרדיאן, מעטרות את אוטובוסי הממלכה המאוחדת הצהרות האמונה הבאות:
"בטוח יש אלוהים, אז הצטרפו למפלגה הנוצרית ותיהנו מהחיים" (מאת המפלגה הנוצרית)
"י ש אלוהים, ה א מ י נ ו. אל תדאגו ותיהנו מהחיים" (הכנסייה הרוסית אורתודוקסית – ההדגשות במקור)
"אמר נבל בלבו: אין אלוהים" (Trinitarian Bible Society , זה ציטוט מתהילים נ"ג, א', אולם הם מתרגמים "נבל" כ- fool)
כרגיל, הצהרות האדוקים מחד מגוחכות בוודאות שלהן, ומאידך מבישות בצביעות שלהן: האם אכן יברך נוצרי הגון את עמיתו ש"יהנה מהחיים"? עם כל אהבתי לאיש מנצרת, הנצרות כתופעה תרבותית היא אחד הכוחות היותר מדכאי שמחה שהפיקה האנושות. מינימום של יושר אינטלקטואלי היה מחייב את אותם גופים נוצריים לא לאמץ את הקו ההסברתי של האתאיסטים, אלא דווקא להדגיש את המחוייבות שיש ליטול על עצמנו, את הכניעה לסמכות, את קבלת העול של ערכים ואמונות ואת אימוץ השקפת העולם השמרנית והקפוצה שהם מטיפים לה ודאי מעל לדוכנים בכנסיותיהם. הרי יש להם סחורה מקורית משלהם (על איכותה ניתן כמובן להתווכח), אז למה להפוך להדוניסטים בגרוש כמו יריביהם? אין זאת אלא שכפי הנראה הם לא חושבים שניתן היום למשוך אנשים אם לא מבטיחים להם כיף, והכניעה להיגיון הזה על כן במודעות הנוצרים, הרבה יותר משהיא משכנעת שיש אלוהים, מכריזה בעצם על פשיטת הרגל הכללית של הכנסיות הללו בפני התרבות הפופולרית.
הפולמוס המשונע בבריטניה לא עבר כמובן ללא תגובה הומוריסטית: אחד העורכים בבלוגיה של הגארדיאן אירגן תחרות ססמאות-על-אוטובוסים בין הקוראים, והנה אחת הזוכות. אני אהבתי אחת אחרת, שלא עשו לה הדמייה ושלשונה היה "סביר להניח שאין מה לעשות בקשר לריצ'רד דוקינס, אז תאמין במה שאתה רוצה ונסה להינות מהחיים". עוד ססמאות זוכות כאן. ועוד אחת ודי.
2. בהמשך לדברי משלשום על המאבק הבאמת מעניין בבחירות אלה, זה שבין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, בגליון "נקודה" שנחת ממש אתמול על מפתן דלתי כותב מוטי קרפל העורך כך:
לדעתי שורש המחלוקת [בין המפד"ל לאיחוד הלאומי] עמוק הרבה יותר [ממאבקים אישיים]. המפד"ל מייצגת את היסוד הדתי אורתודוקסי (גם אם בגרסתו הלאומית) במונחיו של הרב קוק, ואילו האיחוד הלאומי […] מנסה לבטא את התפיסה האמונית, זו שנובעת מן 'הקודש העליון'. התודעה האמונית יונקת מהאידאה הא-לוהית, לא מהאידאה הדתית. […] אם אכן זהו שורש המחלוקת, זו מחלוקת משמעותית מאוד שראוי שנהיה מודעים לה.
קרפל מתכוון, אם הבנתי אותו נכון, שהאידאה הדתית היא התגלמות זו האלוהית בצורה מוגבלת, בחלק מהעם, אבל לא כשלם, וכחלק נרפה ולאה משהו. האידאה האלוהית היא חיבור ישיר אל הקדושה החיה, ולכן היא כוללת בתוכה את האורתודוקסיה, וגם את הלאומיות והאוניברסליות (שלוש ה"סיעות" בעם על פי חלוקת הרב קוק, שקרפל מתייחס אליה ברשימתו), והיא בעלת תעוזה וראייה אל האופק שעבור אחרים הוא בלתי רציונלי או אפשרי. האיחוד הלאומי יונק משם, ולכן הוא מפלגת האל האמיתית. הבית היהודי (שקרפל מכנה המפד"ל, כנראה כדי להדגיש את ארכאיותו), הוא רק אורתודוקסי נורמלי.
לחלוקה שאני התייחסתי במונחים סוציולוגים-אידיאולוגים, מתייחס קרפל במונחים תיאולוגים. ועל זה אני רוצה לומר (בלי כל קשר לתוכן הדברים): איפה עוד ניתן היום למצוא שיח תיאולוגי שכזה שמתנהל מעל במה ציבורית (כלומר לא רק בקונטרסים פנימיים של ישיבות)??? איפה עוד ניתן לקרוא אנשים מבוגרים דנים ברצינות באידאות אלוהיות, מבנים מטאפיזיים וישויות מיתיות??? רבותי, כבר אמרתי זאת ואומר זאת שוב: "נקודה" הוא נווה מדבר, ועם כל כמה שאני לא שותף לרוב הגדול של הדעות שהיא מציגה, אני חושב שיש לשמור עליה כאילו היתה פרח בר בסכנת הכחדה. עשו מנוי עוד היום: 02-6277777
3. כאשר הרב עובדיה מכריז לפני הבחירות שהצבעה עבור ליברמן היא נתינת כוח לשטן (!), ובקלטת שמפיצה ש"ס מספר הבאבא ברוך, שאביו, הבאבא סאלי, נגלה לו בחלום ואמר "תזהיר את הציבור שלנו בשמי, אני אביך! […] מי שיש בלבו חרדה לדבר השם, ומי שרוח האלוהים פועמת בלבו, חייב להצביע רק ש"ס. אסור לו להצביע שום דבר אחר, ובמיוחד לא ליברמן" – השאלה שצריך לשאול היא לא האם הציבור מטומטם, אלא עד כמה הוא מטומטם. אני חושב שגם ציבור מצביעי ש"ס לא עד כדי כך מטומטם, והמאמצים הפתטיים האלה לא רק שלא עושים עליהם רושם טוב, אלא גם תורמים להוזלת כל דבר שהרב יוסף או הבאבא סאלי יבטיחו בעתיד.
4. Edward Luttwak, שאני לא מכיר בכלל, כותב משהו מעניין ב- Prospect על התיאולוגיה המוסלמית על רקע המבצע האחרון בעזה. הוא טוען שבקוראן מוצאים התייחסויות רבות ושונות ליהודים:
קשה לסכם את ההשקפות הסותרות לרוב על היהודים, אבל אפשר לקבל את הרושם מהקוראן שבזמנו של הנביא היהודים היו עם חלש, ושנראה היה שהם ישארו חלשים. ובאופן מודגש יותר, הקוראן מבטיח עוצמה וכוח עדיף למוסלמים. היום העליונות הצבאית של היהודים על המוסלמים מעלה ספקות איומים לגבי האיסלאם עצמו. בדרפור ישנם קורבנות מוסלמים רבים, אך גם רבים מאלו שהורגים אותם. כתוצאה מכך מעולם לא היתה זעקה מוסלמית כנגד ההרג בדרפור שאפילו קרובה לזעם כנגד הנעשה בעזה.
5. והנה ראיון עם ג'יל טיילור, אותה אחת שחוותה שבץ מוחי שפתח לה את התודעה למצב מיסטי חביב למדי ודיברה על זה בהרצאה יפיפיה (אם כי פשטנית משהו) ב- TED
6. קית' דאומן, מורה דזוגצ'ן שאני מעריך ואוהב, מגיע לארץ. כתבתי עליו ועל תורתו כאן, וראיינתי אותו כאן. והנה הפרטים:
לולאת האל 
הי תומר
טיילור כותבת: "אני עובדת על שיטה ליצור לנו שבץ מלאכותי בלי לפגוע בצד שמאל של המוח, כך שלכל אחד יתאפשר לעבור לשלמות, ליופי ולנירוונה שבאונה הימנית".
זה מעניין. יש כאן חתירה מדעית-ביולוגית להארה. בעיני זה מערער חוקי יסוד אתיים בודהיסטים השוללים שימוש בסמים או אלכוהול (למרות ששנטידווה אולי לא יסכים…:-) ובכלל גורם לחשוב קצת אחרת על כל האתוס של הדרך שצריך לעבור.
מעורר הרבה מחשבות…
אהבתיאהבתי
אכן רשימה יפה ואכן שמח להסכים עם הסעיף הראשון, אך הערות מותרות כי מטבע החכם לאהוב "מיתיבי" ולא "תניא נמי הכי".
1. באשר לסעיף הראשון: אכן מגוחך כי במקום להדגיש את החלקים הלא הדוניסטיים בטבע האדם, כגון הצורך בביקורת עצמית ובאיפוק מתמיד לעומת התאוות החושניות, רוכבת הכנסיה על תעמולת ההדוניזם. כפי שציינת, דווקא בכל מה שקשור באיפוק ובצורכי האדם הרוחניים יש לכנסיה מה למכור וחבל שנגררים אחר תעמולת שביעות הרצון העצמית של האתיאיזם הפשטני וההדוניסטי.
ואף על פי כן, רק ראוי להעיר כי לפעמים עשויה מסורת מסויימת לאמץ כאמצעי חולף כל מיני אופנות המנוגדות לדרכה. לנוכח זאת, חייב המבקר החברתי להבחין האם האופנות החדשות מעידות על חוזקתה של המסורת המשתמשת בחלונות הזדמנויות ללא פגיעה במרכזי הכובד שלה או שהאופנות נובעות מקריסת המסורת והפיכתה לקלישאה המכילה את הכל, ועל כן אינה מכילה כלום.
כמובן שאיני מכיר את ההקשר הנוצרי האנגלי ורק באתי להעיר הערה מתודולוגית. ועוד אוסיף כי לדעתי הענייה החברה החרדית מממשת בצורה מעניינת את האפשרות הראשונה: שימוש באמצעים שונים וסותרים בכדי לשמר את העיקר. בעוד נותני האתנן זונה שלך המושכים בערלתם ממכון הרטמן מציגים מימוש קיצוני של האפשרות השניה: ריקון המסורת מכוחה לטובת השתנות אינסופיות ואופנתית.
באשר לסעיף השני על השיח התיאולוגי, הרי לא הבנתי את התלהבותו הגדולה אם לא שאתה מביא מכך ראיה למופרכותו של הימין האינטלקטואלי בארץ. אני כשמרן מוצהר וכימני כואב מאוד על השיח התיאולוגי והמיתי של בני המחנה שלי. במקום לעסוק ברצינות בשאלת הפשרה על גבולות הארץ והיחס לערביי ישראל נוהגים המשוגענערס החביבים עליך לשקוע בפלפולים על ישמעאל והיחס בין ספירות חסד לדין. (לדוגמא רק אפשר לציין את המאמר ההזוי של ניר מנוסי שדן במצעד הגאווה ובהומוסקסאליות מתוך פרספקטיבה קבלית)
כך גם באשר לשאלות פנים. השמרנים והימנים אמורים להציע דרך קשוחה יותר באשר לטיפול בפשע. המצב הנוכחי בישראל אמור היה לחזק את המחנה השמרני. אך המתנחלים במקום לטפל בכך עסוקים בשטויות. שלא לדבר כי הימין בארץ לא מציג דרך כלשהי בשאלת החינוך.
איני צריך להאריך כי כתבתי על כך בקצרה באותו עיתון נקודה שעליו אתה מדבר. ויותר ממה שכתבתי שם עדיין צריך להכתב בנושא.
אהבתיאהבתי
אני מוצא סכנה "קלה" בחשיבה הנשמעת כאן כמו ישועית של האיחוד הלאומי.
אהבתיאהבתי
פו,
לבד מהפשטנות המסויימת בתוכניתה של טיילור (לפחות איך שהיא מוצגת כאן – כאילו הבעיה היא בהמספירות של המוח ותו לא), הרי שאני אכן מסכים עם העקרון שמנחה אותה, ואכן לא מסכים עם החרם של הבודהה על הסמים למיניהם. יחד עם זאת, בסופו של דבר צריך גם לבדוק אם ראייה אמיתית יותר של המציאות מפתחת אצלנו גם את המצפון בצורה אוטומטית, או שלשם כך דרוש גם מאמץ אחר. וזו שאלה גדולה.
אהרן,
ראשית, כמובן שהמאמר שלך בגיליון נקודה הוא מופת של כתיבה שמרנית קלאסית וביקורת נוקבת על הבמה שהוא מוצג עליה. אבל אני, עד כמה שאותה שפה מיתית מסוכנת בעיני, כך היא גם מקסימה אותי, ואני לא יכול שלא לקוות שהיא תמשיך לפרוח, לפחות מעל אותה במה הנ"ל. שנית, אני לא מכיר את אותו מאמר מוזכר של ניר מנוסי. איפה ניתן לקראו?
אהבתיאהבתי
היא כזאת שרואה את המציאות בצורה שהיא מתארת, שאטומי הגוף מתמזגים עם הסביבה בתוספת רגש חזק של אהבה וחמלה, למה צריך מצפון? יהיו לך ייסורי מצפון אם תתן לעצמך סטירה? יש לך איזהשהי סיבה לתת לעצמך סטירה עכשיו?
הלוואי והגברת טיילור תצליח להמציא את מה שהיא מנסה, אני כמובן לא אחשוב לשנייה ואסרב בנימוס לתת לדבר הזה להתקרב אליי, אבל אם זה באמת יצליח לה, זה צעד לא קטן.
אהבתיאהבתי
כפי שאמרתי, זו שאלה גדולה. אולי הדברים הם כמו שאתה מציג אותם, ואולי לא. אני יודע שאני פגשתי אנשים לא מעטים שלהערכתי קיבלו הצצה הגונה, אם לא יותר מכך, לאותה מציאות אחדותית (או איך שלא נקרא לזה), והם לא תמיד אמרו את אותם דברים, או עשו את אותם דברים. כך שהעניין דורש עיון מעמיק.
אהבתיאהבתי
http://comics.com/cam_cardow/2009-02-27/
אהבתיאהבתי
תודה אלון
אהבתיאהבתי