מצב הרוחניות בארה"ב, עורלתו של ישו, עוונותיו של הרב עובדיה, ועוד שונות לשנה החדשה

1. לפני חודש פרסם מכון PEW סקר נוסף על מצב הדתיות בארה"ב (שנערך בקרב מעל 4000 אמריקאים), והממצאים מעניינים, גם חלקם אם צפויים במקצת. ניחשתם נכון: הניו-אייג' בעלייה. שימו לב למשל לעיגולי הפסטל משמאל: נתחים נאים מהנוצרים מאמינים באסטרולוגיה. טוב, תאמרו, זה כסף קטן, מי לא מאמין באסטרולוגיה? אבל לבד מזה על פי הסקר 22% מהנוצרים מאמינים בגלגול נשמות. זה כבר ממש מנוגד לציור היפה שבו אנחנו עולים לגן-עדן פוגשים את ישו, לא? 23% מהאוכלוסיה הכללית חושבים שיוגה היא תרגול טוב לנשמה, לא רק לגוף, ו- 26% מאמינים שיש אנרגיה רוחנית בעצמים חומריים. אגב, בקרב הפרוטסטנטים השחורים, ההיספנים, הצעירים, הדמוקרטים והליברלים האחוזים הם הגבוהים ביותר לאמונות הללו.

בעוד הדוגמה הנוצרית מתרופפת, המגע הישיר עם האלוהות דווקא בעליה: 49% מעידים כי חוו חוויה מיסטית! (שהוגדרה, אגב, כ"רגע של תובנה דתית או התעוררות".) וזה הרבה יותר גבוה מאשר אי פעם בעבר, שימו לב לגרף הבא:
 

וזה כבר באמת מעניין. כי אפשר להסביר את הנתונים הללו בשתי דרכים: או שהירח בבית השביעי ויופיטר מיושר עם מאדים, כלומר פשוט נכנסנו אל עידן הדלי, 2012 בפתח והרוחניקים במתח, "העידן החדש" מפסיק להיות שם מותג ובאמת מגיע וכו' וכו' וכו', או שננסה למצוא הסבר נטורליסטי יותר לענין.

הנה ההסבר שאני מציע. זה שהמערב עובר מפנה סובייקטיבי, זה כבר הסכמנו, נכון? אז במסגרת המפנה הזה אנשים מתחילים כידוע להתעניין יותר בפנימיות שלהם, ב"חלל הפנימי" שלהם, ב"עומקים" שהם מגלים בחוויתם הסובייקטיבית. המימד הסובייקטיבי גם הולך והופך חשוב יותר ויותר עבור כולנו. הוא מה שנחשב עבורנו הכי, יותר מהמעמד שלנו או התפקידים הושנים שלנו. עכשיו, מה קורה כשאנחנו מחשיבים יותר את המימד הפנימי? הרבה דברים, אבל גם דבר פשוט מאוד: אנחנו מודעים יותר לעצמנו. פשוט איכפת לנו, אז אנחנו מתבוננים. ומה קורה כשאנחנו מתבוננים בעצמנו? לא יודעים?

עוד כמה חוויות ואמונות נבחרות

נסו את זה עכשיו: היו מודעים לכך שאתם מתבוננים במסך המחשב שמולכם. יפה לא? פתאום הפכתם מודעים לעצמכם, להווה, לקיום עצמו. התעוררתם. ומה היה קודם? לא הייתם מודעים לעצמכם. לא אכנס כאן לעניין בהרחבה, אבל הנקודה היא שהמודעות שלנו עובדת בצורה רפלקטיבית, ועבודתה גם מתעצמת ככל שהיא יותר רפלקטיבית. כאשר אנחנו מודעים לעצמנו אנחנו יותר מודעים. לעצמנו. ובכלל. כלומר עצם ההתבוננות שלנו, כאן, עכשיו, במה שקורה, מעוררת אותנו למה שקורה. וזה העניין: התעצמות החשיבות שאנחנו מקנים לעולמנו הפנימי מגדילה את המודעות שלנו לעולמנו הפנימי, והגדלת המודעות שלנו לעולמנו הפנימי מעצימה את החוויה שלנו של עולמנו הפנימי. וזה מה שמביא אותנו לרגשות ותובנות דתיות יותר גדולות ורבות. כן: עצם המודעות מאפשרת ומזמנת חוויה. ככה פועלת התודעה שלנו. זה לפחות ההסבר שלי.

אגב, בקרב האוונגליסטים הלבנים והפרוטסטנטים השחורים 70% חוו חוויה מיסטית. למה? ברור: האוונגליסטים שמים במרכז דתיותם את החוויה הישירה של רוח הקודש. זה חשוב להם ולעיתים הכרחי מבחינתם כדי להיות נוצרי טוב. וגם אם הם לא חוו, הם יאמרו שחוו. והשחורים? נו, הגוספל וכל הג'אז הזה. יודעים ליצור התלהבות דתית.

ועוד פרט מעניין: בקרב שמרנים חוויות מיסטיות נפוצות יותר (55%) מאשר בקרב ליברלים (50%), ושני אלה משאירים הרחק מאחור את האוכלוסייה הממוצעת (moderates – 43%). למה? לדעתי השמרנים פשוט לוקחים את דתם ברצינות, ורצינות היא מרכיב חשוב בהתעוררות חוויה דתית אינטנסיבית. והליברלים? טוב, הרפייה היא גם מרכיב חשוב, ונראה לי שליברלים גם מרשים לעצמם גיוון גדול יותר בפרקטיקות הדתיות שלהם, וזה גם עוזר.

מסמרים ששימשו לכאורה לצליבת ישו

2. מתחילתה אהבה הנצרות לאסוף מזכרות מקדושיה. עצמות, חלקי לבוש, כל דבר קטן שהיה אי פעם במגע עם מישהו שהיה אי פעם במגע עם אלוהים יכול היה לזכות למעמד של "Relic" ולהפוך מוקד משיכה לעולי רגל. אכן, את המרצ'נדייזינג המציאו מזמן. במאמר המשעשע הבא מונה המחבר, David Farley (שחיבר גם ספר בעניין) את עשרת העצמים הקדושים ביותר בהיסטוריה הנוצרית: החל מהשמיכי בה ישו התכרבל כתינוק (מקום 10); דרך דמעותיו של ישו (דמעות שונות שנשמרו במקומות שונים. על פי הכותב היו כל כך הרבה דמעות-ישו בכנסיות באירופה בימי הביניים שבימיו הפחות טובים של ישו בטח היתה התרוצצות לא קטנה בקרב השליחים בנסיון לתפוס אותן בנוטפן – מקום 3); דרך חלב האם של מריה (שגם נשפך בכנסייות אירופה בכמויות שלא היו מביישות שום מחלבה. ז'אן קלווין כתב במאה ה-16 ש"לא הגיוני שהיא הפיקה כמות כזאת" וש"אני לא מעז לחשוב איך בכלל השיגו את החלב" – מקום 2); ועד עורלתו של בייבי-ג'יזס (שמתם לב ודאי שאם ישו נולד ב-24 לדצמבר, השנה החדשה בעצם מתחילה לא ביום לידתו, אלא ביום מילתו. קלווין: "הם לא היו יכולים לתת לישו ללכת בלי לקחת חתיכה קטנה ממנו". – מקום 1).

3. ג'יי מיכאלסון, שעל ספרו כתבתי כאן, כותב יפה ב"הארץ" באנגלית על הרגשת היותנו "יהודים אמיתיים" – או לא. אחרי שהוא מונה את הבעיות שיש עם כל ניסיון להגדיר על פי קריטריונים חיצוניים מיהו יהודי אמיתי ומי לא, ואת הנזק שהעיסוק בזה מסב לקהילות יהודיות בארה"ב, קובע מיכאלסון כי

כדי שיהדות פרוגרסיבית תוכל להצליח היא חייבת להשליך ממנה את מיתוס האותנטיות שמבוסס על צורות "אמיתיות" שיהודים "אמיתיים" מאמינים בהן, ולהחליפה בהשקפה של אותנטיות הנמדדת על פי יושרה והתמדה אישית.

על פי מיכאלסון, אם כן, החוויה והכוונה הפנימית של היהודי היא שהופכת אותו ל"אמיתי" או לא. לכן יכול מיכאלסון לומר על יבוא פרקטיקות רוחניות זרות אל תוך היהדות ש"יהודים פרוגרסיבים לא עושים את מה שהם עושים כדי לסכן את האותנטיות של היהדות, אלא כדי לשמור עליה", שכן "יהודים אמתיים הם יהודים שעושים את יהדותם אמיתית עבורם."

4. ברברה ארנרייך, עיתונאית רצינית מארה"ב, כתבה ספר שיוצא נגד אובססית החשיבה החיובית, זאת אחרי שחלתה בסרטן השד ונמאס לה שמטיפים לה שהיא צריכה לחבק את הגידול. הנה ראיון שלה אצל ג'ון סטיוארט, וראיון שלה בכלכליסט.

5. על פי מחקר חדש ארצות המערב בהן האמונה הדתית גדולה ביותר הן גם אלו בהן המרקם החברתי הוא המעורער ביותר. כלומר ארה"ב. לכן הדת, על פי החוקר, גרגורי פול, איננה נטייה טבעית לאדם, אלא תגובה של האדם למצוקה. על פי פול "זה כנראה בלתי אפשרי לחברה בריאה מבחינה חברתית להיות דתית". טוב, אלו כמובן שטויות. בכ"א, סוזן בלקמור מדווחת.

6. השלט משמאל נתלה בניו-זינלנד לפני חג המולד. על ידי כנסייה. כן, הדתיים שם די נינוחים בקשר לדת שלהם. בהתחלה חשבתי שזה סר טעם ודי אדיוטי, אבל כאן טוען הארכידיאקון [תוקן] של הכנסייה (כנסייה אנגליקנית ששמה "כנסיית מתי-הקדוש-בעיר"!) שכל העניין הוא לצחוק על המחשבה שאלוהים הוא זכר שלכאורה עיבר את מריה על ידי יחסי מין. וואללה.

7. ראיון טוב של נעמי אלון עם יוסקה אחיטוב, על הטירוף המשיחי שאוחז בציונות הדתית בימינו. הראיון לא ערוך, אבל מציג תמונה חשובה מאוד על ההקצנה של התודעה המשיחית בקרב הסרוגים החל מאחרי מלחמת ששת הימים, כלומר: זה לא תמיד היה ככה וזה ודאי לא נגזר מההלכה. זאת פרשנות של תורתו של הראי"ה קוק ושל בנו הרצי"ה, שתודלקה על ידי המאורעות ההיסטורים של אז, ושמתרסקת על ידי המאורעות ההיסטוריים של ימינו. אחיטוב ממיין את הימין האורתודוקסי לסוגיו וזניו, ומבדיל בין ממלכתים לשאינם, משיחיים יותר ופחות וכו'. עקרון אחד שהוא מבהיר הוא ש

ההלכה היא לא שיש מושג של הלכה אובייקטיבית שהיא מנוטרלת מאידיאולוגיה. אין דבר כזה, עובדה שההלכה שמדברים עליה בחוגים החרדיים בחלק מהדברים שונה מההלכה שמדברים עליה בציונות הדתית, ושונה מזו של האורתודוקסיה המודרנית, וכולם מדברים בשם ההלכה.

8. הרצאה מתומצתת, של חמש דקות, של פרופ משה אידל על המקובל האקסטטי בן המאה ה-13, אברהם אבולעפיה:

9. צפו בזה:

ואחר כך נסו לומר שלוש פעמים בלי לצחוק: "ירושלים בירתנו המאוחדת לנצח נצחים".

10. הרב עובדיה בוכה בפני הרב שיינברג על כאבי הגב שלו, וזוקף אותן לגנות עוונותיו.

מה שמדהים לדעתי בקטע הזה הוא ששני הרבנים הגדולים האלה לא יכולים לתקשר ללא מתורגמנים.

11. זה לא קשור ישירות לרוחניות: פניה בעברית ובאנגלית של אמנסטי ישראל נגד החוק שאמור למנוע מפליטים להיכנס לישראל. באתר תוכלו לשלוח מכתב לשר הביטחון ושר הפנים. 

הצעת החוק כוללת הוראות שאינן עולות בקנה אחד עם המחויבויות הבינלאומיות של ישראל בעניין זכויות אדם, ובפרט זכויות פליטים ומבקשי מקלט. ההצעה מעלה שני קשיים מרכזיים: (1) הצעת החוק מפלילה באופן אוטומאטי כל כניסה בלתי מוסדרת לשטחה של מדינת ישראל מבלי להתחשב בנסיבות הכניסה; (2) הצעת החוק מקשה על אלו המופללים לפעול למען הסדרת מעמדם כפליטים.

היכולת שלנו לשכוח כי גרים היינו בארץ מצריים, כי פליטים היינו באירופה, ולהפנות עורף לאלו שהיום מצבם כמו שהיה שלנו אז, היא מדהימה. צריך למנוע את החוק הזה.

12. גם לא קשור ישירות: ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר.

13. ולסיום, ג'ון סטיוארט וחבר שדרניו מייעצים לטייגר וודס איזו דת תמחל הכי מהר על חטאיו הרבים:

The Daily Show With Jon Stewart Mon – Thurs 11p / 10c
The Best F**king News Team Ever – Tiger Woods' Faith
www.thedailyshow.com
Daily Show
Full Episodes
Political Humor Health Care Crisis

 

[הבלוג חצה את קו חצי מיליון הצפיות. שיהיה עשור מגניב לכולנו]

18 תגובות

  1. לא שמעתי על הקשקוש הספציפי הזה, אבל על דומיו. השאלה שלי היא האם הגן למונותאיזם הוא דומיננטי על הגן לפגאניזם או פאנתאיזם, או רצסיבי להם. מאוד מעניין אותי מה ייצא לאמא מונו' ואבא פולי' וכו'

    אהבתי

  2. (כלומר מה שאני מרגיל כרגיל),
    הוא הזיהוי שלך בין פנימיות וחקירה פנימית עם דתיות.
    מה שבעצם מפריד את הרציונליות מהדתיות.

    אהבתי

  3. למה לדעתך המחקר שמראה שהדת חזקה במדינות בהן המרקם החברתי הוא המעורער ביותר הוא קשקוש?

    אהבתי

  4. נראה לי שהגזמת בביקורת על המאמר של גרגורי פול:
    המערב אירופאיים חיים במדינת רווחה שדואגת לתושביה ויש שם סולידריות חברתית ולכן (מלבד המהגרים המוסלמים) אנשים לא בורחים לדת.
    לעומת זאת במדינת ישראל הטרור והמצוקה הכלכלית גורמת לרבים
    לברוח למפלט הדת
    בארצות הברית הסולידריות החברתית שואפת לאפס והניכור בין האנשים גורם לאנשים רבים למצוא תחושה של קהילה ומשמעות בכנסייה המקומית.
    יש קורילציה ברורה בין מצוקה כלכלית וניכור חברתי לפאנטיות או אדיקות דתית.
    במדינות עולם שלישי רבות, אנשים בורחים לדת מסיבה זו בדיוק

    אהבתי

  5. אני לא אומר שאין *קורלצייה*. ודאי שיש. אבל כפי שכתבתי, על פי פול "זה כנראה בלתי אפשרי לחברה בריאה מבחינה חברתית להיות דתית", וזה קשקוש.

    אהבתי

  6. טוב,
    אנסה לחבר בין סעיף 3, לסעיף 9, ולבקר את הנון דואליסטים על ידי כך:

    התפיסה הנון דואליסטית בעיני היא תפיסת אלוהות כמותית, כלומר הוא בכל דבר בשווה, ולא מתגלה במקום אחד יותר ממקום אחר. תפיסה כזו לא רואה אלוהות באדם יותר ממה שהיא רואה אלוהות בגלקסיות מיליוני שנות אור מכאן, בטח ובטח שלא במקום מסוים.

    לעומת זאת, תפיסת אלוהות איכותית יותר, כלומר שיש לפחות מימד משמעותי של הופעה אלוהית במקום מסוים יותר ממקום אחר. למשל, בחיוך של ילד, במעשה מוסרי, באהבה עמוקה של אדם לחברו או איש לאשתו, יש הופעה איכותית של אלוהות, הרבה יותר מאשר בכמות בלתי נתפסת של גלקסיות. כלומר, הכמות כאן לא מרשימה כלל בהיבט הזה, אלא האיכות. לכן, יש באדם בצלם משמעות שנות אור הרבה יותר מאשר לכל הגלקסיות האלה.
    ואם כבר, אז כן: "יש אבנים עם לב אדם". באחריות . עם כל הכבוד למזרח, נדמה לי שהם שיבשו אותנו בקטע הזה.

    לגבי קטע 3 לעצמו, עם כל הכבוד לכוונות של ג'יי, ליהדות יש גם מימד קולקטיבי. לא זו אף זו, במבט אחרוה וקדימה, מה שיקבע בסופו של דבר אם משהו מסוים הוא יהדות, הוא היכולת של הקולקטיב היהודי 'לעכל' אותו. אחרת זה יעלם מהר מהמפה היהודית. אז אין בעיה, אפשר לחדש, רק אני מציע לתפוס קצת פרופורציה, וללכת קודם על בטוח. הרמב"ם חידש, אך החזיק איזה אלף שנה. משכנע, לא? גם רבי יוסף קארו החזיק איזה חמש מאות שנה, על אף הפיחות במעמדו בקרב ציבור לא שומר הלכה. אם ג'יי יחזיק 50 שנה, אוריד לו את הכובע. בינתיים…(ואגב, אחרי המאמר בו הוא משבח עד בלי די סרט פורנוגרפי לגמרי שיצא לאחרונה, יצא לי לגמרי החשק לשמוע אותו. סתם גס רוח, במחילת כבודו.

    אהבתי

  7. אני מסכים איתך שיש בעיה של השטחת המציאות אצל חלק מהתורות הנון-דואליסטיות. אבל לא אצל כולן. למשל, אותה הגות אינטגרלית שכתבתי עליה בפוסט הקודם בהחלט טוענת שיש היררכיה בטבע, ואדם שווה יותר מכלב, למרות שבמהותם הם אחד.

    האם מכאן ניתן להסיק שהיהודים שווים יותר מאלו שאינם? באופן עקרוני כן. אבל האינטגרלים דבקים (לפחות מבחינה הצהרתית) במתודות מדעיות, אמפיריות. ואין שום ראייה לכך שיהודים קרובים יותר לאלוהים מאשר אחרים.

    באשר לסרטון ההוא, הוא דווקא לא קשור ישירות לנונדואליזם, אלא פשוט למילה "נצח", שהיא מצחיקה ככל שמדברים על ישויות פוליטיות או ריבונות מדינית. העיר ירושלים קיימת 3000 שנה. זה המון בשביל הציוויליזציה האנושית, אבל פסיק קטן בהיסטוריה של העולם. בהיותנו בני אדם אנחנו שוכחים את זה, ונותים להיאחז בפנאטיות במציאות שאיננה מוצקה. ירושליים לא לנצח תהיה בירתנו, ואפילו מדינת ישראל לא לנצח תתקיים. זה בטוח. השאלה היא האם הטרנספורמציות שהן תעבורנה תקרנה בהדרגה ובנחת או באלימות, זה הכל.

    וזה נכון שליהדות יש מימד קולקטיבי, וברור שהשאלה היא מה יתקבל. את רוב מהפכותיו של הרמב"ם, אגב, לא זוכרים, והן נכשלו (לצערי הרב!). אני לא יודע מה פירוש "ללכת על בטוח", כאשר אתה מודה בעצמך שיוסף קארו כבר לא רלונטי לשמונים אחוז מהעם. אולי זה הזמן להליכה נועזת, פורצת גבולות, כמו לפני מאה שנה ויותר, כאשר ראשוני הציונים פרצו גבולות, והרב קוק ידע להבחין שזה בדיוק מה שצריך. אם כי, כפי שאמרתי לך, אני לא חושב שצריך להתעלם מההלכה ואני חושב שהיא חשובה ותמשיך להיות חשובה לעם היהודי. אבל כן, צריך רפורמה.

    אהבתי

  8. או לפחות עד שגם הערבים יראו את הסרט ויפנימו את גודלו של העולם. אין ארוחות חינם: או שכולנו מערביים או שכולנו לא.

    אהבתי

  9. ארכידוקס היה תואר באימפריה האוסטרו-הונגארית של בני משפחת הקיסר

    ארכידיאקון זהו תואר כנסייתי מתחת לבישופ ומעל לוויקאריוס בכנסיה האנגליקאנית

    לתושמת ליבך

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s