ריב הכותל

הצנחן שרץ אל הכותל המשוחרר כדי להביט בו בעיניים דומעות לא היה מעז להוריד היום את הקסדה. להיכנס ללא כיסוי ראש לרחבת הכותל בזמננו היא משימה בלתי-אפשרית, שלא לומר מסוכנת. בכלל, עבור חילונים ביקור בכותל הולך והופך למבצע מעיק: צריך לכסות את הראש בכיפת קרטון מבזה או לכסות את הרגליים במעין סמרטוט דמוי-חצאית, להיפרד מבני הזוג ובאופן כללי להתאים עצמך לסטנדרטים של מאה-שערים. כמובן, זה לא נורא, וגם ראוי שבמקום קדוש ננהג בצורה מיוחדת, וכנראה שמילת המפתח כאן, כמו במקומות רבים אחרים, היא "מידתיות".

אלא שבשנה האחרונה נראה שהמידה הטובה הופרה בידי רב הכותל שמואל רבינוביץ: לקראת ט' באב האחרון הוא הכריז על הקמתן של משמרות צניעות שימנעו מפגש בין נערים ונערות ברחבת הכותל, אחר כך התעקש הרב שברחבת הכותל לא יערכו אירועים לבד מתפילות וטקסים של צה"ל (כלומר, לא ייתכנו אירועים משותפים לנשים וגברים), ובנובמבר אשתקד נשבר שיא של בהמיות פונדמנטליסטית כאשר נופרת פרנקל נעצרה על ידי המשטרה ברחבה העליונה של הכותל משום שהתפללה עטופה בטלית ואוחזת בספר תורה. המעצר הביא לגל של מחאות חריפות מטעם התנועה הרפורמית בארה"ב, שדורשת כעת שטח משלה בכותל, בה תוכל לקיים תפילות מעורבות, ואילו הרב עצמו מודה שאין כאן בעיה הלכתית, אלא "פגיעה בקדושת הכותל".

הרב רבינוביץ' (מימין) והכותל המערבי

קדושת הכותל, מסתבר, היא מונופול אורתודוקסי-חרדי, וכך הופך הכותל מגורם מאחד למוקד של סכסוך פנים-יהודי. אולם יש לציין שאין לתלות את התדרדרותו של האתר ברב רבינוביץ בלבד, שכן כפי הנראה הרב לא נוקט צעדים אלה רק על דעת עצמו (ואולי אפילו בניגוד לה). על הרב מופעל לחץ עצום מצד גורמים חרדים לאכוף הפרדה מגדרית מוחלטת בכל מרחב הכותל: פשקווילים כנגדו נתלו, צמיגי מכוניתו נוקבו, ומשרד רה"מ כבר התקין מצלמות סביב ביתו.

אז מה יקרה אם ידם של הקיצונים החרדים תהיה על העליונה, והכותל יהפוך לבית כנסת חרדי מן המניין? ברור: שאר חלקי העם היהודי פשוט יאבדו בו עניין. הכותל יקמול, יתייבש ויהפוך לפריט ארכיון בהיסטוריה של היהדות. במקום מקום חי ומעורר השראה הוא ידמה יותר למאוזולאום: משהו שמציין יותר את העבר מאשר את העתיד, יעיל בשביל טקסים ממלכתיים ולא נעים עבור בני אדם.

אולי תשאלו, מה רע בזה? ישעיהו ליבוביץ, למשל, ודאי לא היה חושב שזה רע. לדידו הכותל אחרי שחרורו הפך למוקד של עבודת אלילים, והוא כזכור הציע אז להפוך את הרחבה שלו ל"דיסקוטק השכינה". גם המתנגדים להפיכתו של הר הבית למוקד ערגה עבור לאומנים חובשי כיפה ישמחו ודאי על גוויעתו של האתר בתודעה הלאומית. אבל מהרבה בחינות אובדן הכותל יהיה בכיה לדורות.

כל מי שהיהדות – לא רק כתרבות, אלא גם כדת – חשובה לו, צריך לקוות שהכותל ישאר מרכז פולחני לכל עם ישראל, וממגוון סיבות. ראשית, חלק חשוב מהרוח החיה כמעט בכל דת הוא מסע העלייה לרגל. אנשים דתיים, מסתבר, אוהבים לבטא את אהבתם לאל דרך הרגליים. הנסיעה למקום מסויים כדי להיפגש עם הקודש מהווה תרגולת רוחנית עתיקה שהאפקטיביות שלה ברורה (ולמי שהיא לא ברורה לו, שיקפוץ לאומן בראש השנה). חבל לאבד את הכותל כמרכז עלייה לרגל.

שנית, דתות חיות גם זקוקות למרכזים פולחניים שנמצאים לא בזמן, אלא במרחב. בגלות היה המרכז הזה מושא לגעגועים משותפים, ואילו כעת הוא כאמור מוקד משותף לעליה לרגל ולתפילה. אם הוא פשוט ישכח תאבד היהדות גורם מרכזי מאחד ותתפזר בין בתי הכנסיות, איש איש והזרם שלו, איש איש לאוהליו. תהליך הפרגמנטציה של החברה הישראלית, ושל הדת היהודית, יקבל דחיפה נוספת.

ושלישית (ואת זה לא הבין ליבוביץ): דתות חיות גם זקוקות למעט עבודת אלילים בריאה. נכון, התפילה בכותל, כמו הנסיעות לאומן, מבוססות על ההנחה שאלוהים נמצא יותר במקום אחד מאשר באחר, בדיוק כמו שמניחים אובדי פסילים בקשר לצלמי אליליהם. ובעוד ההנחה הזאת אולי לא מתיישבת עם מונותאיזם "טהור" (קרי, ניאו-קאנטיאני), ברמה העובדתית היא פשוט נכונה: אנשים מרגישים קירבה אל הקודש במקומות מסויימים (כמו גם בזמנים מסויימים, על ידי פעולות מסויימות וכו'), ובמקומות אחרים פחות. כדי להתקרב אל המציאות האלוהית יש פעמים רבות צורך בסולם, והכותל מאפשר כיום לאנשים עם משיכה לכך, חילונים ושומרי מצוות כאחד, סולם שכזה. הפגיעה במעמדו של הכותל כפתוח לכל תהיה גם פגיעה בזכותם ויכולתם של יהודים רבים לעבוד את אלוהיהם.

[התפרסם באתר בית אבי חי (הכותרת היא חידוד של העורכת). יש באתר עוד מאמרים ששווה לקרוא, למשל של אסף גולן על העדפתם של אורתודוקסים את חילוניהם בורים בענייני דת, של אסף וול על "סרוגים" (אני מתלהב ממנה הרבה יותר מוול), ואהרן רוז במאמר מצויין על המימד האתי-היררכי שבמאבק של הרבנים החרדים באינטרנט – וזה רק בתת הקטגוריה "דעות".

עלה אתר חדש, סרוגים, העוסק נחשו באיזה במגזר. נסלח לו בינתיים שהכתבות לא ממש מעודכנות וחסרות לינקים.

והסיפור הגדול שרק מתחיל עכשיו הוא זה של הרב מוטי אלון, שכבר מכחיש את ההאשמות נגדו. לעת עתה רק אציין שיש לשבח את אנשי תקנה על ההחלטה  – הקשה מאוד, אני בטוח – להוציא את הדברים אל האור.]

24 תגובות

  1. משטרתית. לרב ליכטנשטיין כלים לברר את האמת? אתה לא יכול לאחוז את המקל בשני קצותיו. או שאתה ממצה את הכלים כדי לרדת לחקר האמת או שאתה יורד מהעניין. שיטת הבירור הפנימי בה נקטו וההחלטה האומללה להחליק את העניין בתמורה לאיזו הבטחה של הרב אלון מעוררות חלחלה. או שהוא עשה המיוחס לו ואז הוא צריך להיענש או שלא עשה ואז הוא נסחט לחינם.

    אהבתי

  2. אני מכיר את הרב מוטי ובקשר איתו מזה שנים, ואני מקווה שתאמינו לי שאני לא חושב שהוא חסין מכל חטא ועוון, רק בשל כך. גם אנשים טובים עלולים לחטוא.
    ובכל זאת – גם זכויותיהם הרבות של אלו שטוענים נגדו, אינה גורמת אוטומטית שהצדק בכיסם. הוא, כמו כל אחד, זכאי להנות מחזקת החפות כשהוא טוען שהעלילו עליו, ולמצות את האפשרות להוכיח זאת.

    אהבתי

  3. אם היו תלונות כנגד הרב אלון הן היו צריכות להתברר במשטרה, אבל ייתכן מאוד שכמו במקרה יצחק לאור (כפי שדווח אתמול בערוץ 10) אף אחד לא מוכן להתלונן. השאלה היא מה עושים במקרה כזה.

    ולגבי אשמתו האפשרית, מבחינתי עצם העובדה שהוא בחר להעלם ללא הסבר אומרת הרבה. התירוץ שנתן לכך עכשיו ("כדי למנוע חילול ה' ופגיעה בתלמיד הכרוכים בפרסום הפרשה") הוא מגוחך – אם מישהו מעליל עליך עלילה איזה חילול ה' יש בחשיפתו?

    אבל כמובן, צריך באמת לברר את העניינים. יכול להיות שהרב אלון עשה משהו שבעיני אותו פורום תקנה הוא לא יאה לרב שמנהיג ציבור, ולכן הם ביקשו ממנו לוותר על תפקידו, ובתלונה באמת אין ממש.

    אהבתי

  4. מבחינתי הכותל כבר אינו נגיש, הוא כבר נלקח ממני.

    אין לי טענות לגבי הדרישה ללבוש צנוע, בשמחה אכבד את הסביבה שברובה דתייה, ואתחשב. בעבר, הייתי עולה לירושלים פעמיים שלוש בשנה. המטרה העיקרית – הכותל. חברי החילוניים ברובם לא הבינו. חברי הדתיים התלהבו כאילו עוד רגע אני מצטרפת אליהם.

    עבור אדם חילוני כבר מזמן אין מה לחפש שם. עבור אדם עם אמונה שאינו דתי, הקשר מתפורר לו מיום ליום.

    כבר שנתיים שלא ביקרתי בכותל. הפעם האחרונה היתה טראומתית. לא כי קרה שם משהו מסויים. פשוט כי מצאתי את עצמי צריכה להלחם כדי למצוא את הכותל. זה הזכיר לי הופעת פּאנק רוק שהייתי בה בנעורי… השטח הקטן המוקצה לנשים גורם לאיבוד האינטימיות שהייתי מצפה מהמקום . גם מקום הומה יכול להיות אינטימי, אבל הכותל, כבר זמן מה שאינו כך.

    בנושא הרפורמים ונשות הכותל – כמדומני, בג"ץ קיבל את עמדת המדינה להקדיש חלק נוסף בשבילם – הלא הוא בקשת רובינסון. נשות הכותל אינן מרוצות, גם מפני שהמקום הוא צדדי ואף חבוי, וגם מפני שהתנאים שם אינם סבירים ועדיין תחת עבודות שיפוץ והכשרה לאירוח מתפללים. וכאן נשאלת השאלה: אם האיזור של קשת רובינסון הוא חלק מאותו הכותל, מדוע אינו מעורר אצל רוב האנשים את אותן התחושות שהם חווים בכותל? ועוד – אם שם נשים יכולות להתעטף בטליתות ולקרוא בספר תורה, מדוע אינן יכולות לעשות זאת ברחבה המוכרת?

    אהבתי

  5. בלי שיהיה לי שמץ מושג לגבי אמיתות הטענות כלפי הרב אלון – בעצם אין לי מושג אפילו מהן הטענות – ברור לי דבר אחד: לרב ליכטנשטיין, או לרב גיסר, ובוודאי לעוד כמה מאנשי "תקנה", יש לא פחות כלים (בלשון המעטה) לרדת לחקר האמת מרס"ר משטרה שמקבל תלונות או מהפרקליט שהופך אותם לכתבי אישום, שנידונים אצל שופטים שאותם הוא, הפרקליט, מגדיר "חמורים", ואולי גם מהשופטים עצמם.

    אהבתי

  6. כולל המעמד הציבורי הכמעט משיחי (אצל אלון אני לא יודע על מיסטיקה), עונש הגלות, היציאה מהגלות והפרסום בעקבותיו ("בעיות מוסריות") מאוד מזכירים לי את המקרה של המקובל ההוא עם הטקרטור (אני לא זוכר איך קוראים לו).
    אני לא יודע מה נגמר אז.

    אהבתי

  7. אתה מתכוון לניר בן ארצי, והוא עכשיו משקם את הכת שלו ונאבק משפטית נגד חוטפיו לכאורה. אבל התסריט שאתה מתחת לו כאן קוים כלליים הוא מהותי הרבה יותר מעניין של דמיון. עלית כאן אני חושב על אבטיפוס של עלילה מיתולוגית: המיועד-להיות-מלך/משיח שיוצא לגלות בהאשמות שווא כשזדים תופסים את כסאו רק כדי לשוב פתאום אל אור השמש ולדרוש את שמגיע לו מחדש. זה הרי בדיוק המהאבארתה. תודה על זה.

    אהבתי

  8. מעניין לראות איך הערה בתחתית הפוסט צוברת הרבה יותר תגובות מנושא הפוסט עצמו פשוט בגלל התערובת הנפיצה של דת, מין וסלבריטאות (אם כי במגזר מסוים).

    אני רוצה להעיר לגבי ליבוביץ' – אני לא חושב שהוא לא הבין את הצורך של אנשים במקום פולחן גשמי, אלא שהוא פשוט בז למימד הזה של האמונה. מבחינתו, עדיף אי-פולחן על פולחן עם אלמנטים אליליים. ברור לי שאתה לא מסכים איתו, ואני באופן כללי מסמפט יותר את הגישה שלך (ואני אומר זאת כאתאיסט גמור), אבל אני חושב שיש נקודות מעניינות בעמדה הקשוחה הזו של ליבוביץ'.

    אהבתי

  9. כן, יצא יום לא טוב להעלות הרהורים על הכותל. העניין עם מוטי אלון הפך כל דבר אחר לבלתי מעניין. בכ"א, העמדה של ליבוביץ לא רק מעניינת, היא אפילו מושכת – כמו כל עמדה פנאטית וחד-צדדית (ואצל ליבוביץ יש גם שיק של אינטלקטואליזם). ליבוביץ לא רק בז לצורך של אנשים במקום פולחן גשמי, אלא גם חשב שכל רגש שמתערבב בפולחן הוא שלילי. הנה ציטוט שאני אוהב:

    "עבודת אלוהים עצמה, אם אין היא נעשית מתוך תודעת האדם שבזה הוא עובד את אלוהים, אלא מתוך דחף פנימי שלו לעבוד את אלוהים, הרי היא כעין עבודת אלילים; אף על פי שהכוונה היא לשם שמים. האמונה המתבטאת במצוות המעשיות, בעבודת אלוהים, איננה ענין שנועד לתת ביטוי ופורקן לרגשי האדם" (הערות לפרשיות השבוע, עמ' 71-72).

    כלומר ליבוביץ היה מתנגד למה שאני קראתי לו בקטע שלעיל "עובדה", והוא שאנשים מרגישים את אלוהים בצורה שונה במקומות שונים. הוא היה אומר שלא את אלוהים אהם מרגישים, אלא את עצמם, ואת עצמם הם עובדים.

    לגבי וול, כן, יש לו צדדים שדוחים אותי בהחלט. אבל יש שלא.

    אהבתי

  10. ואו תומר. ציטוט ממש חזק. אני תוהה כמה אנשים באמת יכולים לבצע פולחן בצורה כל כך מנותקת רגשית כזו. אני תוהה אם אפילו ליבוביץ' עצמו הצליח בכך. זה נשמע לי לא אנושי. הדרך היחידה אולי להצליח בכך היא לא להאמין בקיום האל אלא להאמין בקיום המצוות. אז אפשר לקיים את המצוות ללא כל חדווה של עבודת האלוהים – כי הוא לא קיים.
    ובהחלט – ליבוביץ' היה פנאט. אבל הוא היה פנאט הרבה יותר סימפטי, הרבה פחות אלים ופנאט מאוד מאוד מעניין ומחכים.

    אהבתי

  11. "דתות חיות גם זקוקות למעט עבודת אלילים בריאה"

    זה משפט בלתי אפשרי לכשעצמו. דתות חיות – אתה מקשר לעבודה של חפצים דוממים מתים. דבר והיפוכו שהינו בלתי אפשרי, או שמבטא חבלה.

    בנוסף, המשפט הזה מקושר ל- "אנשים מרגישים קירבה אל הקודש במקומות מסויימים (כמו גם בזמנים מסויימים, על ידי פעולות מסויימות וכו'), ובמקומות אחרים פחות."
    למה שהדת תהיה קשורה לנוחות של האנשים? למה שהעבודה המסוימת של האנשים תהיה קשורה לקיימות של הדת?
    אם הדת חיה, למה היא זקוקה לנוחות? כלומר, אם היא זקוקה לנוחות של אנשים, שבהיעדר הנוחות הזו לא יעבדו את אלוהיהם, האם היא באמת חיה?

    ואיפה האלילות? בכך שאתה יוצר את עם הסגולה מחדש. ממתי עבודת האל היתה ראשונה במעלה? אם ככה, אז בהכרח יהודים שחיים בארץ ישראל או סתם ישראלים יותר "קדושים" ויותר "יהודיים" מיהודים שחיים בחו"ל. זו דיפרניאציה מכוונת שיוצרת כמה סוגים של אלוהים עבור היהודים, וכמה סוגים של יהודים עבור האלוהים.

    אהבתי

  12. אבל הרי אני טוען שהחפצים אינם דוממים ומתים, אלה רוויים באלוהות.

    והדת חייבת להיות קשורה גם לנוחות של אנשים כי הדת היא דת של אנשים. אלוהים לא עובד את עצמו. אפשר לראות שהדת קשורה לנוחות של אנשים גם מכך שיש אלמנטים סגפניים כמעט בכל דת על פני הגלובוס. כלומר המתח בין נוחות לחוסר-נוחות הוא מהותי לדת.

    ואני לא בדיוק מבין איך יצרתי יהודים קדושים יותר ופחות על פי חלוקה גיאוגרפית. אבל ודאי שיש אנשים קדושים יותר ופחות. משה רבנו קדוש יותר מקורח, והנביא יחזקאל קדוש יותר ממני. לא ידעת?

    אהבתי

  13. דיברתי על זה שדה-פקטו אתה זה שמחלק את העולם היהודי לקדושים יותר ופחות על פי יכולתם להגיע לכותל, או בעצם אומר להם שהם צריכים לעשות עלייה אחרת הם יפגרו בקדושה או מה שזה לא יהיה. האם הכותל הוא כמו מכּה?

    אתה טוען שהחפצים האלה רוויים באלוהות. יש טענה שאומרת שזו אלילות ויש טענה שלא. כלומר, יכולים להגיע לכותל רוצחים ופושעים אחרים ופשוט תדבק בהם האלוהות. זו השלכה אפשרית שמשתמעת בעיניי. אבל זה כבר עניין שלך והוא שונה מענייני.

    אתה לא יכול לנתק את הדת מההווי היום-יומי, שהוא קשור לבעיה של יחסי דת-מדינה. זו דרך של עיקוף הבעיה, וגם כאן זה מנוגד לאותה נוחות שאתה מדבר עליה. הנוחות תתרחש אם הדת תופרד מהמדינה ויוסדר המעמד שלה. אז תהיה הכרעה לכאן או לכאן או אפילו פשרה מסוימת שגם היא תהיה טובה יותר מהקומבינה הנוכחית.

    מה שקורה עכשיו עם החרדים והכותל זו תוצאה של קומבינה בגילה של המדינה, וההשלכות על מאמינים מקרב הלא-חרדים בישראל הם באשמתם הישירה שאפשרו את זה. לא כל האשמה עליהם, אבל חלק ניכר. הם נתנו לחרדים את הכותל ועכשיו זו התוצאה. שיתמודדו. שיהיה להם קצת לא נוח, מה קרה? מי אמר שהם חייבים להגיע לכותל? הם לא חייבים.

    והשנינות של ליבוביץ' בנוגע לכותל באמת כבר לא רלוונטית – מדובר בדיסקוטק לחרדים בלבד…

    אהבתי

  14. "אתה לא יכול לנתק את הדת מההווי היום-יומי, שהוא קשור לבעיה של יחסי דת-מדינה. זו דרך של עיקוף הבעיה, וגם כאן זה מנוגד לאותה נוחות שאתה מדבר עליה. הנוחות תתרחש אם הדת תופרד מהמדינה ויוסדר המעמד שלה. אז תהיה הכרעה לכאן או לכאן או אפילו פשרה מסוימת שגם היא תהיה טובה יותר מהקומבינה הנוכחית. "

    לנתק את הדת מההווי היום-יומי הפוליטי זה עניין של נוחות או אי-נוחות?

    אהבתי

  15. האם לפי דעתך יכולה לדבוק בכותל טומאה? אם מדובר בחפץ שרווי באלוהות, האם יכולה לדבוק בו טומאה שתעשה משהו לאלוהות הזאתי? (או איזו פעולה אחרת שאתה חפץ בה בשביל לעזור לי להסביר את שאלתי).

    אם התשובה שלך היא כן, הרי שהחרדים מחזיקי הכותל מיישמים הלכה למעשה את המתודה הזו – על פי תפיסתם. ואם אתה לא מקבל את תפיסתם, הרי שהתפיסה הזו היא תפיסה פוליטית דה-פקטו. כלומר, שליטה שמקנה הקניית יכולת סלקטיבית מסוימת.

    אם התשובה היא לא, אז זה לא משנה מי מחזיק בכותל, אלא רק בשביל ההרגשות של האזרחים שידעו שהם יכולים אם הם ירצו. זאת גישה פלורליסטית מצד אחד, אך אמורה למצוא דרך שבה כל יהודי יוכל להגיע לכותל אם יחפוץ. כלומר, היא קשורה לתודעה המשותפת של הישראלים ושל יהודי העולם. כאן לפי דעתי אפשר להשלים את תפיסתו של ליבוביץ', שכן תפיסתו של ליבוביץ' את היחס בין העם לארץ היתה תפיסה תודעתית. כמו שבדיה בשביל השבדים. הוא טען שאלוהים לא נתן לאף אחד את הארץ הזו. אבל בשביל האפשרות צריך ליצור סוג של וודאות תודעתית ברמה כלשהי.

    בכל מקרה, מדובר במאבק מאוד מאוד לא נוח ושאי אפשר להפוך אותו לנוח.

    אהבתי

  16. אני לא מבין איך אתה מבין שמי שמגיע לכותל הוא קדוש ומי שלא לא. אני בכ"א לא התכוונתי לכך בכלל. נדמה לי שכתבתי שאנשים מסויימים מרגישים קדושה שם, זה הכל. יש גם מקומות אחרים שמרגישים בהם קדושה, אבל אם מישהו (מוזר ונדיר) מרגיש קדושה ר-ק בכותל, אז כן, הוא צריך לעלות לארץ אם הוא רוצה שזה יהיה חלק מהחיים שלו.

    אהבתי

  17. זו הדרך שבה אתה מרגיש ו/או מאמין ואני מכבד את זה.

    אני חושב בצורה אחרת. שמה שאנו רואים כעת זה רק הספתח, ובסופו של דבר החרדים ימנעו מנשים להגיע לכותל. זו שיטה שתקרב אותם עוד פסע אחד מחבירה לדתיים-הלאומיים.

    זו הסיבה שלי – האפליה ההולכת ומתגברת שהם יוזמים נגד נשים (בנוסף על האפליה הממסדית). ולאחר מכן, פוטנציאל ההתלקחות האיזורי של כל הסיפור הזה.

    בקיצור, בחיים לא הייתי מפקיד בידם מקום רגיש כזה. וכאן זה מתחבר לי למשהו שפעם אמרת, שהם בעצם שואפים לחזור למצב של אין, של מוות.

    אהבתי

  18. ולדמיון המהותי הזה התכוונתי.

    אם כי כשאני קורא את התגובה שלך אני נזכר בסיפור כזה משלנו – אותו מדרש על שלמה המלך שהודח מכסאו ואת מקומו תפס אשמדאי שמלך עד ששלמה הגיע לטעון מחדש לכסאו. נו – אמנם לא משיח אבל בהחלט בן דוד.

    (האם המדרש הזה+מארק טווין יצרו את שלמה המלך ושלמי הסנדלר?)

    אהבתי

  19. הרפורמים הם בגדר הכותים והאייסים של דורנו וכמו שהאייסים נעלמו אפילו שלא לחמו ברומאים כך גם יעלמו הרפורמים הרי הגיורים שלהם הם לא גיורים והם מתערבבים אם "הגרים" שלהם אז התוצאה הם מחוץ לדת היהודית כמו השומרונים שאבות אבותיהם היו יהודים וכיום הם ערבים ואין להם דריסת רגל בקודשיי ישראל אלא בהר גריזים

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s