אם ארצה ואם לא, אנוס אני להחכים מדי יום ביומו, שהרי מלומדים כה רבים מתחרים אלה באלה בהטרדתי ובהתגרות בי. כבר לפני שנתיים כתבתי על שטרי המחילה, אולם כעת מתחרט אני בכל ליבי על הספרון שפורסם. בעת ההיא דבקתי עדיין באותה אמונת שווא גדולה, היא העריצות הרומית, ולכן סברתי שאין לשלול מכל וכל את שטרי המחילה […] הלוואי שיכולתי להפציר במוכרי הספרים ולשכנע את כל הקוראים שישרפו את כל הספרונים שלי על אודות שטרי המחילה, ותחת כל מה שכתבתי בעניין יאמצו את הטענה הבאה: שטרי המחילה הם זוטות חסרות ערך של החנפנים הרומיים.

ואז החלו אק (Eck) ואמזר (Emser) וחבר מרעיהם להטיף לי על עליונות האפיפיור, וכדי שלא יאשימוני בכפיות טובה לאנשים כה מלומדים, הריני מודה ומתוודה כי עבודותיהם סייעו לי עד מאוד. כי אף ששללתי אז את מקורה האלוהי של האפיפיורות, הודיתי במקורה בחוק האנושי. אולם אחרי ששמעתי וקראתי את דקויותיהם הדקות מן הדק של אותם נאדות נפוחים, המשמשות אותם להקים באורח מלאכותי את אלילם (והרי בעניינים אלה איני משולל לחלוטין כושר למידה), הריני סמוך ובטוח כעת כי האפיפיורות היא ממלכת בבל ושלטונו של נמרוד צייד-הפרא. לפיכך, למען אחי ורעי, מבקש אני גם כאן מסוחרי הספרים ומן הקוראים כי ישרפו את כל שפרסמתי על כך בעבר ויחזיקו בטענה הבאה: האפיפיורות היא הציד הפראי של בישוף רומא.

מרטין לותר, על השביה הבבלית של הכנסייה, 1520, תר. רן הכהן, ההדגשות במקור

אני דומה לחרא טרי, והעולם הוא חור-תחת ענק. מן הסתם בקרוב נרפה האחד מהשני.

מרטין לותר, Tischreden (שיחות שולחן), V, מס. 5537

אני לא יכולה שלא לגנות את האמונות הטפלות הרבות שאנחנו שבויים בתוכן, ואני מקווה בכל לבי שאיזה קלווין או לותר יקומו בתוכנו. אני מדברת בשם עצמי: אני אהיה הראשונה להצטרף להולכים בעקבותיהם מפני שאיני חושבת שהדת צריכה לכלול רק טקסים ריקים מתוכן ומעשים שאינם נחוצים, שאם בזכותם מגיעים אנשים לגן-עדן, אנחנו והקתולים נהיה שם ראשונים.

אביגיל לוי פראנקס, מכתב, 1739

[על חשיבותו של לותר לניו-אייג' כתבתי כאן.
ומחר כזכור מתקיים הכנס הישראלי השני לחקר רוחניות עכשווית.]