בשולי פרשת אלון, יורגן הברמס מכריז על העידן החדש ועוד כמה תופינים למשלוח המנות

הרב אלון במגדל בשבוע שעבר (צילום: יגאל לוי)

1. לפני כמה ימים חזר טייגר וודס ממלכודת החול שבה הוא התחבא בשבועות האחרונים וביקש סליחה על מעשיו. למרות שהוא הזכיר את אמונתו הבודהיסטית (ואמר שהיא מלמדת ש"חיים אתיים הם חיים עם פחות סבל") ההתנצלות הפומבית שלו היתה תפורה בדיוק על פי כל כללי הטקס של הדת האזרחית האמריקאית, שמושתת כמובן על סקרמנט הווידוי הנוצרי: חטאת, אתה מכיר בכך, מתוודה על כך, מתנצל על כך, מביע צער על הכאב והאכזבה שגרמת למשפחתך ולמעריציך/בוחריך, פונה לכוח עליון שיפרוס עליך את חסותו, ומבטיח שזה לא יקרה שוב. וזהו: אתה נקי. עבור ב"דרך-צלחה" ואסוף 200 שקלים להמשך.

אצלנו, וזאת למד ביבי כשניסה ב- 1993 למהר ולהתוודות בטלוויזיה על בגידתו בשרה, זה פשוט לא עובד. אנחנו לא מתרשמים מוידויים טלוויזיונים, וממילא אין בוידוי די כדי לנקות אדם מאשמה. במסורת הדתית שלנו לא מתוודים כיחידים על חטאים שעשינו, אלא מתוודים כקהילה על חטאים שלא עשינו ("אשמנו, בגדנו"). זה קורה פעם בשנה, זה מלווה בצום ותענית, וזה בהחלט מספיק. בשאר הזמן תנו להיות בני אדם. ובני אדם לפעמים חוטאים.

הרב אלון, אם כן, לא התוודה ולא התנצל. הוא לא הכחיש את מעשיו, אבל גם לא אישר. הוא דיבר על האמת שתצא לאור במהרה, על תורת רבי נחמן ועלכך שיש לראות הכל לטובה. מוטי פוגל נתן בבלוגו ניתוח מצויין על ההתבטאויות במקרה הזה, ועד כמה היא מזכירה את הפורמט הקבוע של הרטוריקה הסרוגה: ירידה היא תמיד לצורך עליה, אין חזרה מהגאולה וכל מה שנראה כבעיה הוא בעצם חבלי משיח שרק מסמנים את בוא הלידה.

"מתוך המשבר הנוכחי תצמח שמחה הרבה יותר גדולה, עשייה, בניין תורה ואהבה" אומר אלון, ומתכוון לכך שהמציאות הנוראית כביכול היא טובה למעשה, שמעשיו המכוערים הם בכלל חלק מהתוכנית האלוהית, ושבקרוב מאוד כולנו נצחק על זה בפה מלא יין משומר ושור הבר. אולי מכאן גם שואבים חלק מהמהללים את פעילות "תקנה" מהמגזר את ברכותיהם: השקר שנחשף רק חשף בעצמו אמת אדירה הגדולה אף ממנו, ואלון הוא כמו חיסון נגד שפעת: קצת כואב, אבל רק מחזק אותנו. בכלל, חסד עשה לנו הקב"ה שנתן לנו את הרב מוטי כדי שיאיר דרכו את יושר דרכינו, אדר הוא חודש ה"נהפוך-הוא", גאולה שלישית אין לה הפסק וכולנו, נרצה או ניגרר לשם צועקים ובועטים, בדרך לתיקון עולם במלכות שדי.

לכן לא שמענו מאלון וידוי והתנצלות, וכנראה גם לא נשמע. אבל עם כל חוסר הנוחות (המוצדק) שזה משאיר בנו, יש כמה דברים חשובים שצריך לומר על כך: ראשית, ברמה המעשית, חשיפת אלון על ידי "תקנה", גם אם באיחור, היא אכן מעשה אמיץ והפגנה של יושרה וקריאת כיוון. כלומר כן, אלון נתן להם כאן הזדמנות פז להוכיח מנהיגות, והם לא פיספסו אותה. אך חשוב אף יותר מכך: כפי ששמעתי מידידי אסף זיידרמן השבוע, הדבר מסמן בעצם את ניצחונה של החברה האזרחית על הממסד הרבני, שכן גוף שאין לו תוקף הלכתי כפה על רב את סיום הוראתו. בחברה החרדית זה לא היה יכול לקרות.

שנית, ברמה התיאולוגית, ראיית החטא כחלק אורגני מהחיים, כמרכיב הכרחי בדיאלקטיקה של הגאולה, היא ראייה מתוחכמת הרבה יותר, ולדעתי נכונה הרבה יותר, מהראייה הנוצרית על פיה החטא הוא הפגנה של רוע ומשהו שיש להיפתר ממנו מהר ככל האפשר. כי הרי זה מה שעושים הוידויים הפומביים האלה: מוציאים את החטא החוצה ומעמידים אותו מהר מול הקיר כדי לטווח בו בצרור התנצלויות, להרוג אותו ואז לקבור אותו. ההבנה שהחטא עצמו, הגם שהוא לא רצוי, הוא חלק מהותי מאבני הבניין של החיים, שהוא יכול להיות הזבל ממנו צומחים עצי פרי, שהוא באמת גם חלק מהתוכנית האלוהית, היא הבנה שלמה הרבה יותר, עוטפת ומכילה הרבה יותר, נון-דואליסטית הרבה יותר, ולדעתי אמיתית הרבה יותר.

2. האם זה ייתכן? ידיעה בג'רוסלם פוסט מספרת על כך שמכון הרטמן בירושלים פותח תוכנית להסמכת רבנים שבה תוסמכנה גם רבניות! האם, אם כן, האורתודוקסיה הולכת בדרך שסללו עבורה התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית – ועוד בימי חיינו?!? ואם כן, איך זה שאין לכך התייחסות בתקשורת? על פי הידיעה אומר הרב דניאל הרטמן (בנו של הרב פרופ' דוד הרטמן) ש"ההבחנה הקלאסית בין גברים לנשים כבר אינה רלוונטית", ועל כן שהתוכנית תציע מסלול של ארבע שנים, שיכלול לימודים לתואר שני + הסמכה לרבנות, ויהיה פתוח לרפורמים, לקונסרבטיבים, לרקונסטרוקציוניסטים ולאורתודוקסים. ולאורתודוקסיות.

הרב אבינר בתגובה: "זה משפיל לומר לאישה שלא יכבדו או יעריכו אותה אלא אם כן היא תאמץ תואר של גבר", אבל על פי הידיעה הוא בכלל מודאג יותר מהאפשרות שבתוכנית יפגשו אורתודוקסים את בני התנועות האחרות: "ללמוד תורה זה כמו להתחתן. […] ללמוד תורה עם חילוני מותר, אבל ללמוד תורה עם רפורמי או קונסרבטיבי זה בעייתי, כי הם לא מאמינים כפי שאני מאמין. אין להם יראת שמיים". תמיד אפשר לסמוך מתק שפתיו של הרב אבינר.

אבל כמו שאמר אלוהים לאברהם: הכצעקתה? כנראה שלא לגמרי. הרב חביבה נר-דוד, אחת הנשים היחידות בעולם שכבר הוסמכו לרבנות על ידי רב אורתודוקסי, אומרת שזה צעד חשוב בכיוון, אבל שמכון הרטמן עוצר בחצי הדרך, כי הם לא הולכים לכנות אותן בתואר "רב". כפי הנראה בוגרי התוכנית יכונו "רבנים-מחנכים", ויעבדו בבתי ספר בארה"ב. לכן אולי גם מוסיף הרטמן ש"מסלול הסמיכה הזה לא בנוי על פי הלימוד הקלאסי של ההלכה, אלא על היכולת להעביר את הרעיונות המרכזיים של היהדות בצורה משמעותית ומעוררת השראה לדור הבא של בני הנוער". כלומר לא החוק הוא העיקר, אלא

האהבה. נקווה בכל אופן לשילוב מוצלח בין השניים.

הברמס

3. ראיון (שימו לב ללינק שם לקובץ pdf ובו הראיון המלא) מזין עם יורגן הברמס תחת הכותרת:

A POSTSECULAR WORLD SOCIETY?

ON THE PHILOSOPHICAL SIGNIFICANCE OF POSTSECULAR CONSCIOUSNESS AND THE MULTICULTURAL WORLD SOCIETY

בהחלט. כמה דברים מעניינים בו:

  • הברמס מציין שהטקס הדתי הוא מקור לסולידריות חברתית שמוסר הנאורות של כבוד ושוויון לכל לא יכול לספק.
  • לעומת זאת הוא קובע ש"אזרחים חילוניים לא יכולים ללמוד דבר מתורות פונדמנטליסטיות שאינן מסוגלות להתמודד עם עובדת הפלורליזם, [ו]עם הסמכות הציבורית של המדעים". שיספר את זה למדען הראשי (האידיוט) של משרד החינוך.
  • הוא קובע שהפילוסופיה היוונית הקדומה (הוא מזכיר את אפלטון, פיתגורס ואמפדוקלס) היא דרך לישועה אישית, ובכך היא מקבילה לדתות המזרח. נדמה לי שטענתי כך פה ושם.
  • הוא מאבחן מה היה מיוחד ב-Axial Age, אותה תקופה פורייה שבה פעלו רבים ממייסדי הדתות והפילוסופיות שאנחנו מכירים היום (הבודהה, מהאווירה, מחברי האופנישדות, נביאי ישראל, סוקרטס, לאו-דזה, קונפוציוס ועוד): א) תודעה היסטורית, שפירושה גם דוגמטיזציה של תורה שנמשכת מ"אבות קדמונים"; ב) חוקים שנחשבים אוניברסלים, ויחד איתם ג) תודעה של אחריות אישית לשמירתם.
  • כל זה מביא אותו לאבחנה שבמודרנה האירופאית אנחנו רואים הליכה של צעד נוסף בכיוונים האלו ממש: א) התודעה ההיסטורית מבינה את הקונטינגנטיות שלה וישנה הגברה של הצפייה לעתיד מזהיר; ב) האוניברסליזם השיוויוני נתמך על ידי חוקים ותודעה מוסרית ברורה, וכמובן ג) אינדבידואציה מוקצנת יותר מתמיד. כלומר על פי הברמס אנחנו בעצם ב-Axial Age חדש, ומה הפלא שכולם מתנבאים כל היום? עם זאת הברמס מדגיש את הסכנות שבמצב הפורה הזה, ומקווה ש"נצליח להתגבר על המצב האטביסטי שבו כל אחד תופס כפי יכולתו בהתאם לדרוויניזם החברתי […] כך שהקפיטליזם והגלובליזציה שפורעים בכל יוכלו להיות מאולפים ומנותבים לדרכים ראויות מבחינה חברתית".

4. האוונגליסטים בארה"ב רוצים לחזור לערכים הנוצריים שעליהם נוסדה הרפובליקה, אבל האם אכן "האבות המייסדים" האמריקאים לקחו ברצינות את הנצרות שלהם? כולם יודעים שתומס ג'פרסון היה דאיסט ולא האמין באלוהותו של ישו (כמו אובמה, אגב), אבל מה עם האחרים? במאמר הבא מהניו-יורק טיימס מנסים לגלות. המאמר ארוך מדי ועוסק יותר מדי בהווה ופחות מדי בעבר, אבל מה שאני הצלחתי להבין ממנו הוא שכן, בהחלט היו שם כמה נוצרים שממש התכוונו לזה, אבל לא יותר מדי, וגם הם מוקפים בבונים-חופשיים ודאיסטים למיניהם. הבעיה היא שהרטוריקה שרבים מ"האבות המייסדים" השתמשו בה הרבתה להזכיר את "אלוהים וחוקיו", דבר שהנוצרים האדוקים של היום אוהבים לצטט, בלי להבין שאותם אבות התכוונו בכלל לאל הדאיסטי ולחוקי הטבע.

5. המגזין אדם עולם, שתת-הכותרת שלו היתה "חיים לאור האנתרופוסופיה" יצא בגליון הנוכחי עם תת-הכותרת אחרת: "קריאה לרוח – לטיפוח אמנות החינוך וההתחדשות החברתית".
במאמר המערכת כותבים העורכים, נועם שרון ומיכל זיו קרמר ש

מתוך רצון להימנע מהפיכת האנתרופוסופיה ממושג דינמי למלה חסרת חיים, ראינו כי שימוש  קבוע ואוטומטי במלה "אנתרופוסופיה" מצמצם את רוחו של המגזין ולמעשה מגביל את מרחב האפשרויות העתידיות הצפונות לו. "אדם עולם" רוצה להביא לידי ביטוי אימפולס רוחני רחב, השייך לתקופתנו, ואשר מטבעו מכיל יותר מכל הגדרה מילולית מקבעת. את האימפולס הזה נמצא היכן שאנשים מנסים באופן מודע לצקת לתוך חיי היומיום שלהם תוכן רוחני, חום אנושי, התבוננות פנימית, היגיינה נפשית, נאמנות לאמת ומוסר הנובע מתוך חופש.

אחרי מותו של "חיים אחרים" אין בעצם מגזין רוחני נורמלי בעברית. האם אדם-עולם ימלא את החלל האסטרלי שנוצר? המאמרים מגוונים ובהחלט לא צבועים לחלוטין באנתרופוסופיה – חלקם לא נוגעים בה בכלל – והם גם מעניינים למדי ורציניים. אפשר לקוות לטוב.

6. ובאדם- עולם האחרון יש גם ראיון עם מרקו פוגצ'ניק, אקו-רוחניק מפורסם שמגיע לארץ ובסוף מרץ יקיים סדנה. פרטים כאן.

7. זוכרים את יואב שורק שהוריד את הכיפה ורוצה עדכון להלכה? אז נדב שנרב כותב כמה דברים מעניינים עליו כאן. בין השאר הוא מנתח את פיצוליה של הציונות הדתית כיום:

לאור הכשלון המחפיר הזה של התכנית החברתית [של הקוקניקים לעורר אהבה ותורה בלבות החילונים שנשבו בינקותם – ת.פ.], המרכזניקים דהאידנא התפלגו, תכל'ס, לשלש כתות.  אנשי הר המור הודיעו באופן כללי שהתכנית ההיסטורית מצוינת אבל צריך סבלנות, לחכות איזה אלף-אלפיים שנה, ובינתיים צריך לשבת בישיבה וללמוד קצות ונתיבות במרץ כי רק כך יגדלו ת"ח עצומים שהדור מצפה להם בשקיקה. בקיצור: הרוצה לשקר ירחיק עדותו.

מן הצד השני עומדים המורדים למיניהם, שבעצם כבר אי אפשר לזהות אצלם את הפלטפורמה של כתבי הרב קוק. הרב גינצבורג לדוגמה לא ציטט אותו מעולם בכתביו, למיטב ידיעתי. הם אמנם קשורים למאבק על ארץ ישראל, אבל באיזה שהוא מקום בדרך הם שמו איקס על הרב קוק וחסל.

הכת השלישית, של מרכזניקים ותיקים שלא "פרשו" להר המור ומצד שני אינם אנשי גבעות, פותרת את כל העניין על ידי הכחשה גורפת. מבחינתם הכל טוב ויפה, עם ישראל איתנו, הציבור הרחב מאוהב בנו, ושמאלנים יש רק בטלויזיה ובידיעות אחרונות. כדי שיוכלו לטמון את הכרוב בחול באופן היותר מהודר הם משתדלים להגביל את התחככותם עם כלל ישראל לכל מיני בתי כנסת בקרית מלאכי, בלוד ובקרית שמונה, בעיקר באלו שבהם מקפידים להתפלל מתוך הסידור "איש מצליח".

8. האקדמיה של חיל האויר האמריקאי בקולורדו הקצתה מקום פולחן ל"דתות אדמה", דהיינו דרואידים, פגאנים, וויקה וכיוצא באלו. המקום עוצב כשני מעגלים של סלעים, סטונהנג' סטייל. עד עכשיו היו רק בתי תפילה לנוצרים (קתולים ופרוטסטנטים), מוסלמים, יהודים ובודהיסטים, והפגאנים הרגישו מופלים לרעה. אז הנה. החניכה החגיגית בחודש הבא. אני מהמר על הקרנה חגיגית של "אווטר".

9. אור רכלבסקי במאמר מעניין על "לורד וולדמורט הטיבטי", שהוא לאמה קדום שהפך לאל, ומטריד את אסכולת הגלופה, זו של הדלאי לאמה, בכל פעם שהיא מנסה ליצור הרמוניה בינה ובין האסכולות האחרות.

10. ואת הפשקוויל הנאה הבא קיבלתי ברשימת התפוצה של דוד אסף:

שימו לב שמצד אחד יש "רוב נשים ובנות בלי עין הרע", ומצד שני הדבר מהווה בכל זאת בעיה עבור עיניהם הטובות של הגברים, שעל כן דורשים את הרחקתן לאלתר, בלי עין הרע.

19 תגובות

  1. מדען הראשי (האידיוט) של משרד החינוך.
    זה לא סגנון מכובד.
    זכותך לחלוק על דעתו, אך קראתי מספר מאמרים שלו בנושא ההתחממות הגלובלית וכנראה שיש צדק מסויים בדבריו.

    אהבתי

  2. אני לא מבין מספיק בהתחממות גלובלית כדי לומר אם הוא צודק או לא, אבל אני מבין מספיק בביולוגיה כדי לדעת שדעותיו על האבולוציה מסמנות שמדובר באדיוט.

    ורגע אחרי סגירת הגליון:

    חוקים נגד הטרדה מינית של רבנים

    בלי קשר לרב אלון: הכנסת אישרה כי מורה דתי או רוחני לא יוכל להציע הצעות מיניות לתלמידו

    גדעון אלון, כתבנו בכנסת

    מליאת הכנסת אישרה אתמול

    בקריאה טרומית שתי הצעות חוק הקובעות כי הצעות בעלות אופי מיני המופנות על ידי מורה דתי או רוחני לתלמידו תוך ניצול יחסי תלות ייחשבו להטרדה מינית גם אם מי שקיבל את ההצעות לא הראה שהוא אינו מעוניין בהן.

    את ההצעות יזמו חברי הכנסת זבולון אורלב (הבית היהודי) ועתניאל שנלר (קדימה.(בדברי ההסבר ציין אורלב כי "החוק למניעת הטרדה מינית מגדיר נסיבות שבהן הצעות מיניות או התייחסויות המתמקדות במיניותו של אדם יהיו בגדר הטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות מצד המטריד. מדובר בנסיבות שבהן מתקיימים יחסי מרות או תלות בין המטריד למוטרד."

    אורלב ציין כי "עתה מוצע להוסיף לרשימה זו נסיבות שבהן אדם פונה לקבלת הדרכה רוחנית או דתית ונותן את אמונו במדריך הרוחני או הדתי המנצל את יחסי התלות ומטריד מינית. נסיבות אלה עשויות למנוע מהמוטרד להביע את התנגדותו למעשה ההטרדה בשל יחסי התלות או המרות שנוצרו בינו לבין המדריך אשר לו הוא מייחס סמכות רוחנית או דתית."לדברי אורלב "מעתה ואילך גם 'באבות' ומדריכים רוחניים אמיתיים ומזויפים וגם רבנים לא יוכלו להתחמק מאחריותם לשמור על המגבלות של מניעת הטרדה מינית. זו היתה פרצה שראוי היה לסתום אותה בבחינת פרצה המזמינה את המטריד."באישור הצעת החוק תמכו 59 ח"כים ואיש לא התנגד. בהצעת חוק דומה של ח"כ שנלר תמכו 65 חברי כנסת ללא מתנגדים. הממשלה תמכה בשתי הצעות החוק.
    http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2010%2F02%2F25&pageno=11&entity=Ar01101&view=entity

    אהבתי

  3. אדם שבוחר לנמק את דעתו, לכך שהחששות הכבדים מהתחממות גלובלית הינם מופרכים, בטיעון דתי, "כי הקב"ה הבטיח שהעולם לא ייחרב", כנראה שלא זכה באותה שעה לרוח הקודש ובינה יתרה.

    אהבתי

  4. לגבי התוכנית להכשרת רבנים של מכון הרטמן, האמת שמבחינה הלכתית טהורה לא מדובר בצעד כל כך רדיקלי מהסיבה הפשוטה שאין ממש איסור הלכתי על זה שאשה תשמש כרבנית. האמת היא גם שאין בעצם שום מעמד הלכתי מוגדר לרבנים כיום מפני שאין הסמכה אמיתית של רבנים מאז סוף תקופת התנאים (ההסמכה לרבנות היא עניין פורמלי, אין לה שום תוקף הלכתי).

    ככה שבעצם "רב" הוא פשוט מי שפוסק הלכה, אבל אין ממש פרמטרים הלכתיים שקובעים מי נחשב לרב ומי לא, אלא מדובר יותר בעניין חברתי נטו – מי שהקהילה מכירה בו כרב ומקבלת את הפסיקות שלו נחשב לרב.

    להכיר בנשים כרבניות הוא כמובן לא דבר של מה בכך עבור האורתודוכסים, אבל צריך לזכור שלא באמת מדובר ברפורמה הלכתית אמיתית (כמו נניח לשנות דיני עגונה, להשוות את מעמד האשה מבחינה הלכתית וכו') ושבעצם גם כיום אצל הרבה אורתודוכסים מקובל שנשים מייעצות במקרים מסוימים בעניינים הלכתיים (כמו למשל אצל חב"ד אם אני לא טועה).

    לגבי הנצרות והתרבות האמריקאית, זה כמובן נכון לגבי האבות המייסדים והיחס שלהם כלפי הנצרות, אבל מכיוון שלמעשה גם כיום התרבות האמריקאית לא ממש לוקחת ברצינות את ערכי הנצרות האמיתיים (הצביעות האמריקאית, ההתחסדות, הקפיטליזם החזירי וכו') אני לא חושב שזה כל כך בעייתי…

    אהבתי

  5. שתי נקודות:
    1. מאוד מעניינת ההערה על התפיסה היהודית של החטא לעומת התפיסה הנוצרית. אתה בוודאי מכיר את הקטע של אוגוסטינוס מ-"הוידויים" על גניבת האגסים, ובהחלט נראה שהתפיסה הנוצרית היא אכן של חטא כרע מוחלט אשר צריך להפטר ממנו. אבל הייתי תחת הרושם שבחברה האורתודוקסית, בוודאי החרדית, החטא נתפס בצורה דומה. הגדרות והאיסורים, הצומות והסיגופים, כולם סממנים של ראיית החטא בצורה דומה לנוצרית. אני טועה?

    2. אני מסכים שסתם תפיסה של נאורות לא יכולה לספק תחליף לסולידריות שמציע הטקס הדתי. אבל טקסים לא חייבים להיות דתיים (כלומר – כרוכים באמונה בכח עליון) כדי לספק תחושת סולידריות. גם לאוהדי כדורגל יש תחושת סולידריות (שעשויה להמשך גם אל מעבר לזמן המשחק עצמו). אפשר לטעון שמכל בחינה חברתית שהיא אהדת ספורט היא כמו דת, אבל הנה תחליף שגם אתאיסט יכול לאמץ בחדווה (ואם לא ספורט – הופעות מוזיקה, אם לא מוזיקה – מועדון טיולים, וכד').

    אהבתי

  6. אני חושב שתפיסת החטא הנוצרית בהחלט חילחלה ליהדות פה ושם (ואגב, לא היה צריך את הנצרות בשביל זה: האיסיים בעצם חיו את אותו אתוס של טוהרה מוחלטת), אבל בגדול אני חושב שגם בחברה החרדית לא עושים עניין גדול מדי מחטאים. חרדי שגולש באינטרנט יודע שהוא מבחינתו חוטא, וגם הרב שלו יודע שהוא גולש וחוטא בכך, אבל שניהם חיים עם זה. אני לא אומר שהתחושה היא שמותר לחטוא כמובן, אלא שהחטא הוא חלק מהחיים.

    לגבי תחושת הסולידריות, אולי הדוגמא החילונית הטובה ביותר לתחליף לדת היא הלאומיות. אחלה סולידריות היא יוצרת, כמו גם אלימות כלפי כל מי שזר, בדיוק כמו דתות מסויימות.

    אהבתי

  7. כנראה שאחת מתופעות הלוואי השליליות של יצירת תחושת סולידריות, בכל צורה שהיא, היא הפוטנציאל לאלימות כלפי מי שלא משתייך לקבוצה.

    אהבתי

  8. כדאי לקחת בערבון מוגבל את דבריו של יואב שורק על רפורמה הלכתית.
    בסופו של דבר, שורק אינו חריג, אלא דווקא המייצג המובהק ביותר של האסכולה הקוקניקית העכשווית, זו שלמרות הצהרותיה כל נאמנות למסורת, מנוונת את החשיבה ההלכתית בשמם של עקרונות מטאפיזיים (ועל כך אפשר להאריך במקום אחר)
    העדכון ההלכתי שעליו שורק מדבר אינו יותר מביטול החובות ההלכתיים, תוך שימור העקרונות הלאומנים-גזעניים-פשיסטים שעליהם הוא התחנך.
    ראו למשל מה הוא אומר בסוף הראיון עם צור ארליך על המרת מצוות תרומות ומעשרות בתשלום ביטוח לאומי. שורק אינו מעוניין בעדכונן של מצוות חברתיות אלא בביטולן.
    דוגמא ברורה יותר (וסגירת מעגל) היא מה שכתב שורק, תלמידו של בני אלון, אחיו של מוטי אלון, על הומוסקסואליות (לצערי לא מצאתי את המאמר ברשת).
    בעקבות סיור שערך שורק בסאן פרנסיסקו הוא התפנה לדון בהומוסקסואליות. לאחר שניתח בקצרה את מקורות האיסור ההלכתי על יחסי מין בין גברים, שורק הגיע למסקנה שמקורו ברצון למנוע יחסי ניצול, ואין לו דבר וחצי דבר עם ההומוסקסואליות כפי שהיא מוכרת לנו כיום (מלבד כזו הנוהגת בחצרות רבנים מסוימים). אולם הפלא ופלא, במקום להסיק את המסקנה המתבקשת מדבריו, שורק טען שכמובן שאין לתת לגיטימציה להומוסקסואליות כיוון שהיא הורסת את מוסד המשפחה, המהווה את בסיס קיומו של העם היהודי.

    אהבתי

  9. ואני חשבתי שהנה לנו חובש כיפה (כלומר, במהותו) שמכיר במציאות. אבל כנראה שלעיוורון צורות רבות. תודה על ההארה.

    אהבתי

  10. אתה לא חושב שפורום תקנה לא מתנהג קצת יותר מדי כמו הפוריטנים האמריקאים.דבר הנוגד את התפיסה היהודית, אפילו החרדית. במיוחד בהתחשב בזה שכנראה אין עבירה פלילית רובצת על הרב אלון בשלב זה.
    אגב , אני לא הייתי מכליל את כל הנצרות. זה יותר מתאים לפוריטניות האנגלו-סכסית. בעולם הקתולי של אירופה, הסיפור של טייגר וודס לא היה מגיע לכאלה מימדים: שם יש הפרדה יותר גדולה בין הציבורי לבין הפרטי.

    אהבתי

  11. התפיסה היהודית לא מתירה לבעל סמכות לנצל את מעמדו כדי לקיים יחסי מין מזדמנים עם מעריציו או לבעל לבגוד באשתו. כך שאני מתקשה לראות איך פורום תקנה היה יכול לתת לזה להימשך. פליליות היא לא כל הסיפור, וזה גם אחד הדברים המרעננים בסיפור הזה.

    אהבתי

  12. נכון. רק אני בספק אם זו הסיבה היחידה לפעולת הפורום. נראה לי יותר שהסיבה היא זעזוע מהמעשים ההומוסקסואלים עצמם שהם נגד "ערכי הקדושה והמוסר" ופחות מניצול מעמד של בעל סמכות שאם אני לא טועה הינה עבירה פלילית ודורשת חקירה משטרתית.

    אהבתי

  13. בעצם יש פה הודעה בחוסר יכולת כביכול של הדין הרבני לטפל בנושאים שציינת (בגידה או יחסים מזדמנים) והפנמה של תפיסות עולם ומוסר מערביות (לא בעצם העבירה שהיא כמובו נגד המוסר היהודי .אלא בשיטת הטיפול בו. יש פה נסיון להרחיב את ההלכה בניגוד לגישה החרדית-מסורתית. אולי על פי דין תורה אין בכלל עבירה חמורה? אין משכב זכר כמכחול שבשפופרת, אין עדים שמוכנים להעיד ואין פרהסיה וכו'.?

    אהבתי

  14. קופל הוא לא המקור של הפאשקוויל הזה
    (בדוק)
    זה גם מתחת לרמה שלו
    (כלומר, לא מצחיק)

    אהבתי

  15. איך יודעים?
    א. תאריך – שבת נחמו, אחרי תשעה באב.
    ב. הניסוח הוא תמציתי ולא מתלהם (למרות הפירוט המשעשע של השעות והרחובות הספציפיים)
    ג. חתימות של רבנים של חסידויות מרכזיות ושל העדה החרדית – בדרך כלל פשקוויל מזויף או "עצמאי" לא מכיל חתימות של רבנים

    וגם – במקרה הספציפי הזה, אכן בכמה נקודות במאה שערים יש מדרכות נפרדות לגברים ולנשים

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s