חוק הגיור ומלחמתה של הרבנות במציאות

המלוכה הבריטית אף פעם לא היתה חזקה וטוטלית כמו זו שבצרפת. המגנה כרטה רק קיבעה בחוק חולשה שהיתה חלק מהמציאות הפוליטית באנגליה כבר קודם, מציאות שהלכה והפכה ברורה יותר ויותר עם הדורות, כאשר המלך מאבד בהדרגה את סמכויותיו, תחילה לטובת בית הלורדים, אחר כך, במאה ה-19, לטובת בית הנבחרים (House of Commons), ולבסוף כמובן עד לאיבוד מוחלט של כוחו והשארתו כסמל בלבד עם בואו של העידן הדמוקרטי במאה העשרים.

בצרפת כידוע הדברים התנהלו אחרת: שלטון הברזל של מלכי צרפת, שהחזיק את אציליו ואביריו על רצועה קצרה מאוד, הגיע לשיא של רודנות וניתוק עם שושלת בית בורבון ("המדינה זה אני" וכל זה), כלומר רצף הלואים מתחילת המאה ה-17 ועד המהפכה הצרפתית. המהפכה הצרפתית? כן, אתם יודעים, זו ששמה בפועל קץ לבית המלוכה הצרפתי. נכון, הוא פירפר עוד קצת גם אחריה, אבל היום אין מלך בצרפת, אפילו לא כסמל.

האם זה מקרה שהויתור ההדרגתי על סמכויותיו השאיר את בית המלוכה בבריטניה על כנו וחוסר הנכונות להתפשר גרם למחיקתו בצרפת?

קיצור תולדות חוק הגיור

חוק הגיור שהביא ח"כ דוד רותם התחיל את חבלי לידתו כבר בדיונים הקואליציונים בין ישראל ביתנו לליכוד. יחד עם "ברית הזוגיות" הוא היה אמור לתת לבוחרים של ליברמן יכולת להצטרף בקלות לעם ישראל: חתונה בין יהודים ללא-יהודים ו/או גיור זריז וקל. היום כבר כולנו יודעים שחתונה "מעורבת" לא תוכר על פי חוק בישראל, ו"ברית הזוגיות" שהתקבלה (בה הרבנות תקבע אם המועמד הוא מספיק לא יהודי כדי להתחתן עם לא יהודי אחר) היא עלבון לאינטליגנציה של בוחרי מפלגתו של ליברמן, שגם ככה תבונתם מפוקפקת.

בנוגע לחוק הגיור הצליחו להגיע לקומבינה: הגיור יעשה על ידי רבני הערים (וכך יוכל מי שרוצה להגיע לרב שלכאורה יקל יותר מחבריו), ומנגד סמכות הרבנות הראשית כאחראית על הגיור בארץ תוכר בחוק. קל להבין מזה שסמכותה כיום איננה מעוגנת בחוק: אכן, הרבנות עד כה אישרה גיורים רק משום שכך נהגה מאז המנדט הבריטי. במצב הנוכחי, אם כן, יכולות התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית להגיש בג"ץ על כל גיור שהרבנות מסרבת להכיר בו ולהביא לאישורו, שכן, כאמור, אין חוק. שורה של עתירות לבג"ץ אכן הבטיחו שכיום גיורים של תנועות אלה שנעשים בחו"ל מוכרים לצורך עליה מכוח חוק השבות, ונדמה לי שאפילו גיורים שנעשים בארץ הם בעלי תוקף בתנאים מסויימים.

אם החוק יעבור החלטות בג"ץ הקודמות יאבדו מתוקפן, והגיורים הלא-אורתודוקסים ירוקנו ממשמעות מבחינת מדינת ישראל. הם לא יוכלו לעלות מכוח חוק השבות, ואם החוק יחול רטרואקטיבית (ויש אפשרות כזאת), יהדותם של רבים תישלל. ברמה העקרונית מכריז החוק למעשה כלפי יותר משישים אחוזים מיהדות ארה"ב שהם לא ממש יהודים (רק 20% הם אורתודוקסים שם, והשאר לא מזוהים עם אף זרם), ומשום כך מנהיגי התנועות האלה נזעקים, וטענים בצדק שאי אפשר לקרוא למדינת ישראל מדינת היהודים, אם היא בעצם מדינת האורתודוקסים. אישור החוק יגרום לקרע חסר תקדים בין ישראל ליהדות ארה"ב.

ומה עם גיורי רבני הערים, זה טוב לא?

לא. לכאורה יהיו יכולים החפצים בגיור לכתת רגליהם לרב עיר ששמעו שהוא קצת יותר מקל מאחרים, אך למעשה הפיתרון הזה מעוות מראשיתו, שכן רבני הערים לא נבחרים על ידי קהילותיהם וגם לא על ידי הממשלה, הכנסת או כל גוף דמוקרטי אחר. רבני הערים – תתכוננו להפתעת חייכם – נבחרים על ידי הרבנות. כלומר הרבנות הראשית תקבל גם גושפנקא חוקית ובלעדיות לגיורייה, ומצד שני תשמור על השליטה במינוי רבני הערים. כבר היום ישנן קהילות חילוניות רבות שהרב שלהן הוא חרדי שלמעשה לא נמצא בשום קשר משמעותי איתן. סמכו על הרבנות שהיא תדאג לכך שכל רבני הערים יהיו מהסוג המחמיר, ועל כן לא תהיה שום הקלה או הפשטה של תהליך הגיור.

מחשבות על העתיד לבוא

כבר היום משפחות שאחד מחבריהן לא יהודי לא יכולות לקנות בית במושב נוקדים, מושבו של שר החוץ ליברמן. כבר היום אישה שמתפללת בכותל נעצרת ונלקחת לתחנת המשטרה אם היא מחזיקה בידיה ספר תורה. כבר היום אחוזים ניכרים ממוסדות החינוך לא מלמדים לימודי ליבה ולמעשה מגדלים דור של אזרחים חסרי יכולת להשתלב במרחב הציבורי הליברלי.

האורתודוקסיה החרדית, מסיבות רבות ומגוונות (ובראשן פחד עצום מהמודרנה ומהחילון) מנסה לבצר את כוחה. היא רוצה לשלוט בחינוך, בגיור, במקומות הקדושים, בתקציבים, ביהדות. אבל היא נלחמת נגד הזמן ונגד התנועה הכללית של החברה. כמו לואי ה-16, היא לא מבינה עד כמה היא מנותקת מהעם, עד כמה היא מנותקת מהמציאות.

הבה ננסה לחשוב מה יקרה בעקבות חוק הגיור, שלמעשה יחלק את המדינה לשתי קהילות: יהודים להלכה ולמעשה, ויהודים רק למעשה. כפי שכותבת יפה אבירמה גולן היום ב"הארץ":

מישהו צריך להסביר ליהודי העולם, שהם יכולים כבר להתחיל לצפצף על החוקים והתעודות של ישראל. כי בעוד שהממשלה והכנסת הופכות יותר בדלניות ופונדמנטליסטיות, בחברה הישראלית מתרחש מעקף מרשים של הגיור הדתי. זה מה שפרופ' אשר כהן הגדיר כ"גיור סוציולוגי", והפרופסורים צבי זוהר ואבי שגיא תיארו כתהליך שתחילתו בדברי רות המואביה "עמך עמי ואלוהיך אלוהי". בתהליך זה ההצטרפות אל הזהות החברתית והקהילתית קודמת להצטרפות אל הזהות התרבותית-דתית.

זאת אחת האופציות: הפיכת הרבנות לסמל ארכאי, דוגמת המלוכה הבריטית (ובמידה רבה האפיפיור). ממילא כל מי שמשולב בחברה הוא מספיק יהודי עבור רוב אזרחי ישראל, ובסופו של דבר יבינו הישראלים, כמו שהאמריקאים מבינים, שיש דרכים רבות להיות יהודי ושהאורתודוקסיה היא רק אחת מהם.

אופציה שניה היא פירוקה של הרבנות, דוגמת המלוכה הצרפתית, וזאת משום שמצב בו חוקיה לא מאפשרים לאנשים להתחתן או לגור בשכנות יהפכו אותה לבלתי-נסבלת. בכל זאת, חוק מעצבן גורר התנגדות ומערכת רודנית גוררת התקוממות.

הרבנות הראשית, ובאופן כללי הממסד האורתודוקסי המקבל את כוחו מהמדינה, הם דינוזאורים שלא מבינים, ולא סופרים, את היונקים שמתפתחים סביבם. נותר רק לחכות למטאור שיגרום להכחדתם.

33 תגובות

  1. יישר כוח על פוסט חשוב מאוד.
    רק דיוק בקשר למצב ביהדות ארה"ב (עדיין ריכוז היהודים הגדול בעולם כ-6.5 מליון):
    כ-10% אורתודוקסים, 30-35% קונסרבטיבים, 30-35% רפורמים 25-30% לא מזוהים.
    נתונים אלה רק מחריפים את הבעיה אותה אתה מעלה.

    אהבתי

  2. הפוסט אכן חשוב אבל מסקנתו אופטימית בלי ביסוס, אני לא יודע אם נגיע למצב של אנגליה או של צרפת או אולי של דרום קוריאה שנשלטת על ידי קבוצה קנאית ומנותקת מהמציאות, מה שאני חושש ממנו מאד הוא מהרבה גיליוטינות וקהל משולהב בכיכרות

    אהבתי

  3. גם אני שותף לדיעה שמסקנת המאמר היא אופטימית מדי, בכל מה שקשור לדיסוננס שחובה וייוצר בין הרבנות(ראשית או מקומית, אין זה חשוב כרגע).
    כתושב לוד, אני עד על בסיס יומי להצלחת מאמצי ההחזרה בתשובה החרדים
    כך שלצערי ולתחושתי, אותו ציבור ליברלי שהחרדים יתקשו להשתלב בתוכו ישאר מרוכז באיזור תל-אביב וגם שם לא לאורך זמן.

    אהבתי

    1. אין זה קשור לחרדים אלא לשומרי תורה ומצוות, כדוגמת הגרעין התורני של הציבור הדתי לאומי שהתיישב לאחרונה בלוד.

      אהבתי

  4. אז מה כן הפתרון?
    הרי צריך להסדיר את עניין הגיור. ופירוק הרבנות? נו, אולי.
    ייתכן והפתרון לכל העניין הוא בסופו של דבר הפרדה בין דת למדינה, אך זו בתורה יוצרת ערימה חדשה של בעיות.

    עם כל הסכמתי הרעיונית עם הצורך בהכרה ב"מדרג דתי", המכיר בכך כי יש סולם של שמירת מצוות וכד', שהוא עדיין לגיטימי, קשה לי לראות איך גיור רפורמי נכנס למדרג כזה.
    אינני חוקר דת, אך לענ"ד הדת הרפורמית היא (בדומה לנצרות) עוד דת מבוססת תנ"ך, אך היא איננה יהדות. גם אם הרופורמים חושבים שהיא כזו.

    אז נהדר, בואו נוותר (כדי לא לאבד את תמיכת יהודי ארה"ב) על זהותנו היהודית, נכיר בכך שישנו גיור שהוא לגמרי לא הלכתי ושלפעמים קשה יותר להתקבל לחברות בקאנטרי קלאב מאשר להתגייר.

    נכון, המציאות קשה ומסובכת. אבל האם הפתרון הוא להכיר בזרם דתי שלא מכיר בצורך בשמירת ההלכה (ולו כאסופת מנהגים המשותפים לציבור), ומכיר למשל בנישואים בין יהודים לשאינם יהודים? (ואז למה לגייר בכלל?)
    אם יוכר גיור רפורמי- הרי שלמעשה אפשר "לקפל את הבסטה": הציבור הדתי- החל מראשון החפפיניקים בכיפות הסרוגות, כלה באחרון המחמירים בסאטמר, יתחילו לנהל אילנות יוחסין, מכיוון שהכרה ביהדות מצד מדינת ישראל תהיה שווה לתעודת כשרות מטעם בג"ץ.

    יפה העניין של "חזרה לשורשים", והסתכלות מהותית יותר של עצם הגיור כשותפות גורל עם העם היהודי. אך הכרה כזו לא יכולה לבוא על חשבון הצורך האמיתי שגיור יהיה *אמיתי*. רות אמרה לא רק "עמך עמי" אלא גם "אלהיך אלהי".

    בהחלט יש סכנה גדולה מצד "מגמת החומרות" בציבור החרדי. נוסיף את ההשתלטות שלהם על מוסדות הדת הרשמיים במדינת ישראל- והרי קיבלנו הקפאה של היכולת להגיע לפסיקה הלכתית "ממלכתית" המביטה למציאות בעיניים, והמשקפת הן את ההלכה והן את ההסתכלות המפוכחת הנ"ל.

    ואגב, לא רק בנוקדים לא יכולה להתקבל משפחה שאחד מבני הזוג בה הוא אינו יהודי, אלא גם בכל אחד מהישובים הדתיים. ואם במדרג עסקינן- הרי שישוב דתי קובע קריטריון של שמירת שבת כשרות וכד', וישוב אחר ("נמוך יותר" במדרג) קובע כי חתונה עם גוי היא סף הקבלה. לגיטימי, לא?

    והערה אחרונה: כפי שציין אחד הכותבים באתר "כיכר השבת" במדור "תוכן גולשים":
    בדיק יצא מחקר המראה כי הרב המשפיע ביותר היום בארה"ב הוא לא רב רפורמי, לא רב קונסרבטיבי, לא "אורתודוקס" פשוט אלא הרב יהודה קרינסקי, העומד בראש תנועת השליחים של חב"ד.

    שווה מחשבה.

    אהבתי

    1. מספר כותבים (מיקי, בני, שמעלץ) הזכירו את האפשרות שדתיים יתחילו לנהל אילנות יוחסין.
      כחילוני, אני לא מבין מהו האיום המשתמע.
      האם מישהו יכול להסביר לי מה הסיפור?

      ובנושא אחר (?), שמעלץ כותב "…הפרדה בין דת למדינה, אך זו בתורה יוצרת ערימה חדשה של בעיות". באיזה בעיות מדובר?

      אהבתי

      1. היי תום.
        הבעיה עם קבלה של גיור רפורמי ע"י מדינת ישראל, באספקט של "אילנות יוחסין" היא שנכון להיום- כל אדם כמעט ברחוב הישראלי הוא יהודי. כלומר: כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת. מה גם- כל אחד שמוחזק כיהודי הוא ב99.99% מהמקרים אכן כזה לפי כל הדעות.
        אם יתקבל גיור רפורמי, הרי שנוצר מצב בו אדם מוכר ברחוב כיהודי, ומאמין שהוא אכן יהודי, בעוד אשר מבחינה הלכתית (אורתודוקסית) הוא לא כזה. כלומר: כל אדם שרוצה להתחתן עם יהודי/ה יצטרך לשאול אם היא או אמא שלה או סבתא שלה התגיירו גיור רפורמי.

        לכן יתחילו לנהל אילנות יוחסין: כדי לוודא שהאדם איתו אתה מתחתן הוא באמת יהודי.

        בנוגע לבעיות הנובעות מהפרדת דת ממדינה:
        אם תתרחש ההפרדה, הרי שחוק השבות למשל יוחל תיאורטית על כל אדם "יהודי". מי קובע את יהדותו של האדם? אם החוק יקבע שהקריטריון הוא ההלכה- הרי שלא הופרדה דת ממדינה. אם הקריטריו יהיה כל דבר אחר- הרי שחוק השבות איבד את משמעותו (למשל, ורק תאורטית, יוקמו משרדים בפולין שינפיקו לאדם "תעודת יהדות", ועל סמך תעודה זו הוא יהגר לישראל), ולא רק שחוק השבות איבד ממשמעותו אלא גם מדינת ישראל כ"מדינת העם היהודי" חדלה להיות כזו (וכמובן שיש פה גם את אותה הבעיה של ענין אילנות היוחסין).
        דוגמה נוספת, עניין העבודה בשבת: בתוך לא הרבה זמן גם יכריחו שכירים לעבוד בשבת, ואז מי ירצה לקבל עובד דתי שלא מוכן לעבוד ביום הכי עמוס בשבוע? מה יקרה מבחינת תחרות לעסק שלא עומד לרשות הקליינטים שבעה ימים בשבוע?
        אלו דוגמאות תאורטיות שעלולות לצוץ (וכמובן שבין השאר גם כנראה יהיה שבר אידאולוגי די רציני בעולם הציונות הדתית. אבל זה נושא אחר.).

        (יש כמובן גם לציין כי להפרדה כזו מן הסתם יהיו גם יתרונות רבים)

        אהבתי

        1. תודה על התשובה המפורטת, אבל עדיין לא ברור לי מה האיום (כלפי החילונים).
          הרי רק הדתיים, אלה שחשוב להם הייחוס הגנטי, יוגבלו על ידי אותם אילנות; החילונים עדיין יהיו חופשיים להתחתן עם מי שהם רוצים!
          אז מבחינת החילונים, מה הבעיה פה?

          אהבתי

          1. אתה צודק, לגבי מי שאין לו בעייה להתחתן אם אדם שאינו יהודי, באמת אין פה בעייה.

            (ואני חושב שיש לא מעט חילוניים שעדיין מוצאים חשיבות רבה בחתונה עם יהודי. אבל זו דעתי, לא ערכתי מחקר בעניין)

            אהבתי

            1. אתה אומר ש"יש לא מעט חילוניים שעדיין מוצאים חשיבות רבה בחתונה עם יהודי", ואני מסכים אתך. אבל להבנתי, מדובר ביהודי *לשיטתם*, קטגוריה שבקלות תכלול "ספק-יהודי" שנולד בארץ, עשה צבא, טייל בבוליביה, גידל שער ארוך, וככלל אי אפשר להפריד בינו לבין יהודי-ישראלי כשר למהדרין ללא אותן תעודות לידה של סבתו מאוקראינה.

              לדעתי, טוהר הדם לא מעניין את אותם חילונים שהזכרת, אלא המרחק התרבותי. כך שאם הטהרנים יפסיקו להציק ויניחו לחברה הישראלית להטמיע את כל אותן תוספות (מבורכות), לא תהיה שום בעיה של חיתון (מבחינת החילונים) אפילו בקרב אותם שמרנים שחוששים מנישואים מעורבים-תרבותית.

              אהבתי

              1. במידה מסויימת, ייתכן שאתה צודק גם מבחינה הלכתית.
                מצד אחד צריך לוודא שהאדם איתו אתה מתחתן הוא יהודי, מצד שני יש עניין לא לפשפש ביוחסין יותר מדי. למשל, לא צריך לבדוק עשר דורות אחורה אם יש ממזר שפוסל את האדם מהתחתנות.
                אבל דבר זה הוא לא לכתחילה, ונקודת המוצא היא שכלל הציבור הוא יהודי. אם יש ציבור שידוע שאינו מקפיד על חתונה אם אנשים יהודיים ע"פ ההלכה, הרי שייתכן ויהיה אסור להתחתן איתם עד שהייחוס ייבדק. דבר כזה ייצור שבר די גדול בין הציבור החילוני לציבור הדתי/מסורתי.

                ואני נאלץ שוב להסכים עם הקביעה שלך שלרוב החילוניים משנה יותר התפיסה החברתית מאשר הקריטריון ההלכתי.

                אהבתי

                1. שלום שמאלץ.
                  סליחה שאני מתפרץ לדלת פתוחה, אך בפי רק תהיה.
                  הרי אם אני מוציא מידי הרבנות את הכח להחליט, וגם מוציא מידי הרבנות את המונופול לחתן, אזי לחלוטין לא תהיה בעיה לי, ולשכמותי, להתחתן עם בח"לם ללא אינוס דתי כלשהו. הרי אתה מדבר על בדיקת ייחוס שיצור שבר. ולמה שיווצר שבר?
                  ויותר מכך, אם הנכד שלי ירצה להתחתן עם מישהי, והמישהי הזאת תרצה ממנו "תעודת יהודי כשר למהדרין, בהשגחת הרבנות שקר-כלשהו", אז יותר מאשמח אם הוא יבטל את הקשר איתה. או שלא. מה שבטוח, זה יהיה להחלטתם.

                  ולגבי עבודה בשבת: אם עסק עלשהו "יכריח" את עובדיו לעבוד בשבת (עד מה שידוע לי, יש כמה מדינות בעולם שהם לא יהודיות וגם בהן יום העבודה הוא של חמישה ימים), אזי כן, בנאדם שמתוקף עקרונותיו אינו מסוגל לעבוד בשבת לא ימצא מתאים למשרה. כך גם צמחוני למסעדת בשר. או חילוני במוסד דתי. ככה זה. אתה בוחר את האמונה שלך וחי איתה.

                  אהבתי

                  1. השבר שיתרחש הוא שבפועל יווצרו כאן שני עמים: יהודים שומרי הלכה, ויהודים שאינם שומרי הלכה- איתם שומרי ההלכה לא יוכלו להתחתן מחשש של גויות וממזרות.
                    זה השבר.

                    באשר לעניין העבודה:
                    הייתי רוצה להאמין שבמדינת היהודים, מי שבוחר לשמור על מסורתו היהודית לא יופלה לרעה בשל רצונו זה.

                    אהבתי

                    1. אני באמת לא רואה "שבר" בכך שקהל מסוים בוחר לעצמו עקרונות מסוימים וחי על פיהם. לשיטתך, כפי שהבנתי מדבריך, מכיוון שאתה לא רוצה להתחתן עם חשש-גויה, אז כולנו צריכים להצטרף אליך. אני טוען, לעומת זאת, שבחירתך ראויה לשבח, אבל זוהי בחירתך בלבד, ואל נא, במטותא ממך, תחיל אותה גם עלי, כשכל רצוני בעולם זה להיות מסוגל להתחתן, או לא להתחתן, אם מי שאני רוצה.

                      ולגבי העבודה, ראה סעיף קודם. מי שבוחר בדרך מסוימת – עליו לקבל גם את הויתורים הנלווים.

                      אהבתי

                2. שים לב שאתה מתחבא מאחורי ביטויים כמו "הקריטריון ההלכתי" אבל מה שאתה בעצם אומר זה הקריטריון "הגנטי" או במילים אחרות, חשוב להבין שמבחינתך יהדות=גזענות.

                  ובקשר לתגובה קודמת שלך, קשה להבין מה יקרה אם חוק השבות יאבד ממשמעותו? מה כבר יקרה אם אפילו יתבטל חוק השבות? יש פה מספיק אנשים גם ג\ככה שקשה למצוא להם פרנסה ואיכות חיים מספקת.

                  אהבתי

                  1. לא ולא. יש הבדל גדול בין השניים.
                    נכון שהיהדות עוברת במעין "תורשה אמהית", אך כפי שציינתי, מכיוון שניתן להתגייר (ולא ניתן למשל להפוך לאפריקאי בעל עור חום) הרי שלא מדובר בגזענות.
                    מדובר בעניין עקרוני, והוא שונה לחלוטין מגזענות. אליטיזם? אולי. לא גזענות.

                    ובקשר לחוק השבות: חוק זה הוא הצהרה עקרונית, לא פרקטית.
                    מדינת ישראל קמה כמדינת היהודים. חוק זה בא כדי לבטא עניין זה באופן מעשי: לכל יהודי יש זכות להיות אזרח בה, בלי קשר למידת תרומתו ואיכות החיים (יש חריגים מסויימים המאשרים את אי קבלתו, בגדול: אם הוא יש סיכוי שהוא יגרום נזק ממשי לאנשים שכבר גרים פה).

                    זו מחשבה מעניינת, שביטול חוק השבות בעצם לא ישנה שומדבר באופן מעשי. הרי כל יהודי שירצה לבוא למדינה יצטרך גם להוכיח את נאמנותו למדינה, ולא רק להראות תעודת לידה. מן הסתם יש גם ייתרונות לעניין זה (זה היה חוסך הרבה בלאגן עם אנשים שמזייפים את יהדותם למשל), ותמיד ניתן היה להעניק הקלות ליהודים.
                    אך כאמור, מדובר בעניין עקרוני, לאו דווקא מעשי.

                    אהבתי

  5. הפתרון הצרפתי הוא כנראה, המתאים ביותר.
    אני שמה מבחי בילדיהם של "חסרי הדת" שיגדלו להיות אזרחים בטוחים בעצמם וחוזרים אל שורשיהם כמו כל דור שני של הגירה, ישפיעו על החברה ויהיו מיליטאנטים מהוריהם.
    החברה החרדית תקרוס אל תוך עצמה או שתשתנה בעקבות הצורך ההולך וגובר לעבוד ולהשכיל.
    תיקון פנים-אורתודוכסי משול לצביעת בית כשהיסודות אכולים.
    הכנסת במצבה הנוכחי אין בכוחה להועיל, ולא משנה מי יעמוד בראשות הממשלה.

    עוד דור, לתקוותי, נתקרב לביאת המשיח.

    אהבתי

  6. קצת מנותק ולא ברור

    אם הכוונה לאיך חיים כאן בישראל – לא צריך להגדיר אינם יהודים כיהודים.

    הם יכולים לגור כאן מכח חוקים שונים – אך זה לא קשור למעמדם כיהודים

    בדיוק וכפי שזה לא קשור לחברותם במועדון האבירים באנגליה.

    הבעיות ידועות ומורכבות

    הדבר האחרוון שהציבור החילוני רוצה הוא שהציבור הדתי והחרדי ינהלו אילנות יחוסין.

    מדיוק מהסיבה שהם רוצים שכל גיור יקבל תוקף הלכתי – למה? מה איכפת להם מה חושבים החרדים על אותם אנשים? אבל כנראה שגם הם מבינים שאם הציבור החרדי לא יקבל את אותם אנשים כגרים – הם פשוט לא יהיו כאלה.

    ולכן – זוהי חכמה קטנה למתוח את החבל.

    אפשר להחליט שמפריטים את הדת מהמדינה – ואז אין שום קשר בין דתו של אדם לבין זכותו לאזרחות וכו'.

    לא בטוח שהציבור היהודי החילוני יאהב את זה. בטווח של עשור החברה תשתנה.

    מי שישאר נאמן לדתו וליהדותו יהיו החרדים – האחרים לא יהיו כאלו כיון שכל הקשר שלהם לדת בא לידי ביטוי באמצעות הכלים שהמדינה מגדירה.

    בקיצור לא פשוט

    אהבתי

  7. הרי אנו במלחמת תרבות של ממש זה כ150 שנה מאז החלה ההשכלה.

    ההשכלה מטרתה "חילון" העם היהודי [רוב המשכילים התנצרו].

    הרפורמה הינה המשך של ההשכלה, אך כיום הרפורמים אולי אינם מתנצרים אך מתבוללים.

    הכוחות החילוניים בארץ שאינם מאמינים באלוקי ישראל ובדתו, מעוניינים מאד בהמשך החילון וההתבוללות.

    במלחמה כמו במלחמה, נעשה אנו כל שלאל ידנו כדי למנוע את חילון העם והתבוללותו.

    גוי יכול להמשיך היות גוי טוב, אך כדי לההפך ליהודי ישנה מתכונת אחת: שמירת תורה ומצוות מוחלטת. נקודה!

    הגיור הרפורמי: זה המחתן הומוסוקסואליים, אינו יכול להפוך גוי ליהודי.

    לא מסכימים איתי, אני יכול להבין אתכם, אך אנו במלחמת תרבות ונעשה הכל, אבל הכל, כדי לפחות אם לא לנצח, אז לנגוס.

    איך נוגסים: מחזירים כמה שיותר יהודים בתשובה, על ידי כך יותר בוחרים למפלגות הדתיות, שיסייעו בהעברת חוקים מבורכים מעין אלו.

    אהבתי

  8. לשמעלץ –
    אתה מתנגד לגיור של מי שאינו מקיים אף מצווה יהודית, אינו הולך לבית כנסת , ועובר על כל איסור ביהדות שאפשר להעלות על הדעת – אבל אדם כזה, אם הוא מבקש להתגייר, בכל זאת יש בו איזה עניין ביהדות או רצון להתקרב לעם הזה.

    הזיקה היהודית הזו, זה כבר הרבה יותר ממה שיש לי, למשל ולהרבה חילונים אחרים.
    והנה – מדוע מאיתנו אף אחד לא רוצה לשלול את היהדות ?

    ה"דת הרפורמית" שהזכרת, היא דתם בפועל של חלק גדול מהחילונים בישראל.

    אם היהדות יכולה להכיל אותנו, אין בעיה שתכיל גם את המתגירים אלינו.

    אהבתי

    1. אני בהחלט מתנגדלגיור של מי שמראש לא באמת מקבל על עצמו את היהדות ורק "משחק אותה בכאילו", כדי שירשו לו להצטרף למועדון או שחושב שיהדות זה רק להשתייך למגזר תרבותי/חברתי מסויים. גם אם הוא חושב שיש ביהדות ערכים נפלאים והוא רוצה להיות חלק מהעולם הערכי הזה- צריך להבהיר לו שמדובר בשותפות "למעשה".

      אדם שאינו יהודי שמבקש להתקרב ליהדות אבל אינו מקבל עול מצוות- צריך לומר לו שאולי עדיף שישמור שבע מצוות בני נח, ולא יתגייר.

      יהדות זה לא משהו שאפשר לשלול, ולכן היא יכולה להכיל את החילוניים, אבל זה כן משהו ששווה תנאי קבלה לא פשוטים, והיא לא מכילה חילוניות כלתחילה, ולכן היא לא מכילה את הגיור הרפורמי. היהדות לא מכילה אדם שמתגייר מתוך מצב שאינו הכרה באלוקי ישראל וקבלת עול המצוות (גם פה, למיטב ידיעתי ייתכן ויש לא מעט "שטח אפור" שבדרך כלל לא מתייחסים אליו בגיורים היום, הכולל את זה שלא ברור לחלוטין אם המתגייר צריך לקבל עליו עול מצוות טוטאלי על ההתחלה, מה שכן ברור זה שהוא כן צריך לקבל את הפרדיגמה שהתורה היא אמת, ושהוא מקבל את ההלכה כ"ספר החוקים" על פיו הוא נוהג).

      אני מאמין שרוב החילוניים הם לא יהודיים בסגנון הרפורמי, שהרפורמה היא יותר אידאולוגיה תאולוגית מאשר פרקטיקה דתית. ייתכן וכלפי חוץ לא ימצאו הבדלים בין חלוני לרפורמי- אך התודעה הדתית תהיה שונה בהחלט.

      אהבתי

  9. א] מי שנולד יהודי, נותר ביהדותו גם באם [לצערנו] אינו מקיים מצוות. שכן הגנים שלו יהודיים, ואת הגנים לא ניתן לשנות.

    הרוצה לההפוך ליהודי למרות שהוא נטול הגנום היהודי, עליו לציית להוראת יצרן הגנום, יצרן הגנום הוא הא-ל, והוראות הייצור, הינם הציות להוראותיו.

    בנתיים היצרן שהוא הא-ל, החליט ש"ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא" ואינו יצא מכלל ישראל.

    ב] קביעתך כי רוב הישראליים רפורמיים אינה נכונה, שכן העובדות הן כי הרוצה ללכת לבית הכנסת, אינו הולך לזה הרפורמי, ישראליים הרי דוגריים, "או דתי או לא" אין בלוף כדוגמת נישואים חד מיניים באישור ראבאי, אתה רוצה לחטוא, תחטוא אך לא באישור ראבאיי.

    אהבתי

    1. טוב בני אתה לא היחיד שחושב שיהדות זה עניין גנטי, אני מקווה שאתה מרגיש בנוח עם השותפים שלך להשקפה הזאת…

      אהבתי

      1. זו בעיניי אחת הטרגדיות הגדולות של העם-היהודי-לאחר-השואה: בסיכומו של דבר, חלק מאיתנו עדיין מסכים עם הנחות היסוד של הנאצים (אכן בני האדם מתחלקים לגזעים, והיהודים הם אכן גזע, ואכן גזעים שונים ראויים ליחס שונה, *אבל* הגזע היהודי הוא לא נחות כי אם עליון).
        ועל זה ברנרד שאו אמר:"גבירתי, את העקרון כבר סיכמנו, אנחנו רק מתמקחים על המחיר".
        שמעלץ ובני – תגובתכם?

        אהבתי

        1. תגובתי היא כי היהדות אינה עניין גנטי.
          ההוכחה מאד פשוטה: אפשר להתגייר. לא רק שאפשר להתגייר, היחס לגר שוויוני לחלוטין- ואף יש ציוויים המעניקים לו מעין "אפלייה מתקנת" ("ואהבת את הגר" וכד').

          כן ניתן לומר כי היהדות היא עניין שארותי- במובן של מנגנוני הורשה של זכויות וחובות בתוך משפחה/שבט. מנגנונים כאלו ניתן למצוא בתוך כל חברה מסורתית. אחת הנגזרות של התפיסה הזו היא הענקת מעמד מיוחד לאנשים שבתוך מערכת השארות.

          גם מהלכות גרים ניתן ללמוד דבר זה: גיור מנתק את הגר מכל מערכת שארותית לא היה שייך לפני כן. הוא אינו חייב בכיבוד אביו ואמו הביולוגיים, הוא אינו מוריש לקרוביו הביולוגיים שקדמו לגיור, מותר לו להתחתן עם אחותו אם גם היא התגיירה וכד'.כלומר: הוא מתנתק לחלוטים מכל מערכת שבטית/ משפחתית/שארותית אליה היה קשור לפני כן, והוא מתייחס מעתה רק לעם ישראל.
          (יש לסייג ולומר כי למעשה הורו שיש לו לכבד את אביו ואמו וכי אסור עליו להתחתן עם אחותו).

          אני בהחלט מסכים אתך עם הבעייתיות הגדולה שיש בהסתכלות על "הגויים" כנחותים. לענ"ד מדובר בעיוות רעיוני של מושג "העם הנבחר". לא מדובר ברעיון גזעני, מדובר ברעיון ערכי: העם היהודי נדרש לשמור על סטנדרטים התנהגותיים שונים מאשר כל שאר העמים. הדבר אינו הופך את האחרים לנחותים, אלא לשייכים לקבוצה אחרת. (אם איני טועה, בזוהר ובספרות הקבלה ניתן ביטויים "ג1זעניים", כמו גם במקומות מסויימים בתנ"ך ("זרע אדם וזרע בהמה"). אבל אני מאמין שדברים אלו לא משקפים את עיקר העניין אלא נקודות קיצון).

          אהבתי

          1. אם כך, מאין ההתאמה בין "זכאי לעלות על פי חוק השבות" וחוקי נירנברג? למה מדינת ישראל עדיין מקבלת כ"עולים" (קטגוריה השמורה ליהודים בלבד) אנשים שרק סבא אחד שלהם נולד כיהודי? ומצד אחר, למה מחזירים בתשובה פותחים שולחן בצפון תל אביב ולא בטייבה?

            אהבתי

            1. למיטב ידיעתי, ההתאמה הזו נעשתה בשמם של טיעונים חברתיים- מוסריים, בטיעון שלא ניתן לכך שאדם כלשהו שנרדף ע"י חוקי הנאצים בשל ה"דם היהודי" שלו (גם אם יהדות זו אינה הלכתית) יופקר.
              חוק השבות הוא לא הלכתי, והוא גם יוצר לא מעט כאבי ראש בשל כך.

              (לא הבנתי למה לפתוח שולחן בטייבה)

              אהבתי

  10. ראשית כל ישר כח על הבלוג המרתק ועל הפוסט האחרון.
    אני טוען כבר שנים שהרבנות הופכת את עצמה בהדרגה ללא רלוונטית. עד לפני כעשרים שנה, לא הכרתי זוגות עם ילדים שלא התחתנו דרך הרבנות. היום אני מכיר לא פחות משבעה זוגות כאלה. חלקם טרחו וטסו לחו"ל על מנת להתחתן, חלקם פשוט החליטו לוותר על הרעיון. כל השבעה הבהירו שאין להם שום כוונה לתת לרבנות דריסת רגל לחייהם. מה שהיה פעם טאבו מוחלט גם בחברה החילונית, הופך בהדרגה לנורמה מקובלת.
    מדהים אותי עד כמה הרבנות הפכה להיות מנותקת, והיא איננה מבינה שהיא פשוט כורתת את הענף עליו היא יושבת.

    אהבתי

    1. מסכים בהחלט- אני זוכר משהו ששטייניץ(לפני שהיה ח"כ) דיבר עליו בנאום בביה"ס שלי: הוא אמר שנכון לנתונים באותו זמן מעל ל90% ממי שמחשיב את עצמו יהודי עורך ברית מילה למרות שאין חוק שמחייב אותו, אבל הוא מוכן לשים כסף שאם הכנסת תעביר חוק כזה בלחץ הסיעות הדתיות אחוז בריתות המילה ירד פלאים, פשוט כי אנשים שונאים שכופים עליהם דברים. בקצב הזה אנחנו עוד נראה אם הדעה שלו היתה נכונה.

      אהבתי

      1. תגובות כאלה גורמות לי לרצות להוציא את הדרכון הקנדי מהארון ולנגב ממנו את האבק…
        מעניין מתי לציבור החילוני ישבר גב הגמל, אני מהמר שמאמצי פיוס יתנו לפורונקל הזה להמשיך לגדול, והפיצוץ עדיין לא נראה באופק…

        אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s