כמה שנים לאורתודוקסיה

בשנים האחרונות עושה האורתודוקסיה היהודית כל שביכולתה על מנת להשניא את עצמה על הציבור בישראל. תקציבים לישיבות, גנבים בש"ס, אפלייה בעמנואל, 'תג מחיר' בשטחים, אוטובוסים מופרדים, רבנים מתנשאים, עולים שלא יכולים להתחתן, חיילים שנקברים מחוץ לגדר, ילדים שעומדים בפני גירוש, שנאת אחים כלפי רפורמים, צפצוף ארוך על הדמוקרטיה, השתלטות עוינת על רחבת הכותל, משמרות צניעות, אמא טליבן, ניצול מיני, שנאת חינם, דמגוגיה, שקרים, סיקריקים, שובניזם, לאומנות, הומופוביה, מיזוגניה, קסנופוביה, אתנוצנטריזם, גזענות, אלילות, אלי ישי.

אכן מאמץ משולב ומרשים, שמראה על השקעה רבה ורצון אמיתי להכנס ראש בראש עם ההגינות והשפיות. ובהחלט נראה שלאחרונה הוא סוף סוף נושא פרי: הציבור בישראל אכן מתחיל לשנוא את האורתודוקסיה. לא לשנוא חרדים, שזה קל ופשוט, כמעט בנאלי, ונהוג בקרב עדותנו מזה זמן רב. הכוונה היא לראות את שומרי המצוות כמוזרים, ואף יותר חמור: כזרים. ומכיוון שעל זהותם היהודית לא מוכנים רוב החילונים לוותר (אבל לא כולם), מתחילה להתגנב אל לבם התחושה המוזרה שהאורתודוקסיה איננה מה שהיא מתיימרת להיות, כלומר היא לא "היהדות" (וראו דבריו החריפים של יורם קניוק שלשום בדיוק על כך).

בעוד שמבחינה חברתית הציבור החרדי הופך פחות ופחות מנותק מכלל ישראל, מבחינה תודעתית הוא וסרוגי הכיפה מתרחקים והולכים מגבולות המקובל בציבוריות הישראלית. לחרדים זה מקום יחסית מוכר, אם כי לאחרונה דברים שנסלחו להם בעבר כבר אינם נסלחים. חלקים מהסרוגים הם שהולכים והופכים עצמם ל"חרדים" מבחינת הזרות שלהם לערכים הבסיסיים של החברה בישראל כיום.

ממילא, אם כן, יוצא שחילונים רבים מתחילים לפקפק בהנחה, שמעולם לא הוקדשה לה בעצם חשיבה רבה, שהאורתודוקסיה מייצגת איזושהי יהדות אמיתית או אותנטית יותר מאשר זרמים אחרים שקמו במקביל אליה ביהדות המודרנית. ויש לזכור שעל בסיס ההנחה הזאת – וכמעט רק על בסיסה – מוגשים לאורתודוקסיה בישראל יתרונות, הנחות וכוח רב, החל משירות מקוצר לבני ישיבות הסדר, עד לתקציבים גדולים יותר לבתי הספר וכלה ברשיון להסתה לגזענות (ושימו לב שליתרונות אלה זוכים סרוגי הכיפה – על הציבור החרדי באמת מיותר לדבר).

דבר נוסף שעוזר להתפקחות המאוחרת הזאת הוא מסגרות הלימוד הפלורליסטיות/חילוניות הרבות, שהולכות ונעשות פופולריות, בהן נחשפים חילונים למקורות היהדות, חשיפה שמובילה לכמה מסקנות בלתי נמנעות, כגון המסקנה שאין הלכה אחת, שיש השפעות תרבותיות והיסטוריות על גיבושן של מצוות, ושבאופן כללי ההיסטוריה של העם היהודי קצת יותר מורכבת ממה שהאורתודוקסיה נוהגת לצייר בעיני רוחה ובאוזני חסידיה, ובכל אופן היא בהחלט לא מובילה באופן בלתי נמנע דווקא אליה.

עכשיו אני חייב לומר, שזה לא שאין לי אהבה ליהדות האורתודוקסית. בהחלט יש לי. ואני אפילו חושב שיש בה אמת, ויופי, וערך רב. לכן התהליך הזה הוא טוב ככל שהוא יוביל להכרה (שאמורה להיות מובנת מאליה) בערכן של צורות אחרות של יהדות, וככל שהוא יוביל לצמצום האפלייה בחוק לטובת שומרי המצוות האורתודוקסים. אבל הוא לא טוב, ככל שהוא יוביל להתפוררותה של האורתודוקסיה או להפיכתה לכת מתבדלת ומנותקת, מעין אפנדציט מנוון שמדלדל במעיו של הגוף היהודי. תוצאות כאלה תהיינה טרגיות, וההפסד לדעתי יהיה של כולנו.

שתי דוגמאות לפער ההולך ומתרחב בין האורתודוקסיה למרבית הציבור בישראל

אני רוצה להביא שתי דוגמאות לדילמות שעומדות בפני החברה בישראל, דילמות שקשורות בתפיסת היהדות שלנו, בתפיסת ההלכה האורתודוקסית, ובתפיסה של הקשר בין שתי אלה.

הדוגמא האחת היא מעמד הנישואין בישראל. בשבוע שעבר פורסם בוואי-נט שחוק "ברית הזוגיות" של ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) סוף סוף הולך להפוך למעשי: "חסרי דת" יהיו יכולים להתחתן בארץ. הכוונה היא כמובן לכמה רבבות של עולים חדשים שאינם יהודים על פי ההלכה האורתודוקסית (אבל עלו לכאן על פי חוק השבות). ואכן,

רשם הזוגיות יבדוק תחילה האם שני בני הזוג אינם מופיעים במרשם האוכלוסין כיהודים ובמידה שאכן כך – יעביר את התיק לעיון בתי הדין, שם יבדקו על פי הרישומים אצלם, האם לאחד מבני הזוג אין קרוב מדרגה ראשונה שמוכר כיהודי. במקרים שבהם אחד המבקשים מופיע במשרד הפנים כיהודי – הבקשה תידחה על הסף על ידי הרשם.

כמובן, כי יהודים שייכים – כצמיתים אלה שהיו שייכים לאדונם הפיאודלי – לרבנות הראשית, ואין להם דרך חוקית אחרת להתחתן במדינתם. ואם מישהו רוצה לראות את עוצמת השנאה כנגד הרבנות, הוא מוזמן להציץ בטוקבקים של המאמר ההוא, מהם כמה עשרות שמבקשים רק שיסבירו להם איך הופכים ל"חסר דת". כמה מהם גם מסבירים שמבחינתם זה עניין פורמלי בלבד: הם ישארו יהודים, רק יורידו את הרבנות מהגב שלהם.

ואכן, לא קל להוריד את הרבנות מהגב. חשבתם אולי שתטוסו לקפריסין ותתחתנו שם? זה יופי, אבל זה לא יעזור אם אי פעם תרצו להתגרש, שכן הגבר עדיין יהיה יכול לגרור את התיק לבתי הדין של הרבנות, שם הוא כמובן זוכה ליחס מועדף, בהיות אשתו, על פי הרבנות, פריט קניין שברשותו. הנה טור של רבקה לוביץ על כך, שמסתיים בפסקה הזו:

כב' בית הדין: למה לא תתנו קצת שקט לאנשים שבחרו להינשא אזרחית? לא עולה על הדעת שבשם "מנהג המדינה" תכופו את עצמכם על אזרחי המדינה שהצביעו ברגליהם ועשו כול שיכלו בכדי להימנע מלבוא בשעריכם. ובכלל, מי רוצה להתדיין אצל דיינים אשר מתעסקים בשאלה אם אישה זכאית למזונות משום שכירות פועל בדין "שפחה לשמשו" או משום "מנהג המדינה"?

אבל בית הדין כמובן לא יתן ליהודים החילונים שקט, שכן הוא תאב כוח (בסדר, יש שם גם איזו תודעת שליחות של הגנה על היהדות מפני היכחדות מבחינתם). לפעמים גם נדמה שבית הדין ממש נהנה להתעלל בהם (ראו דוגמא מאתמול). מה תהיה התוצאה? זוגות רבים ינשאו מבלי להירשם ברבנות ומבלי לנסוע לחו"ל. כלומר תהיה חתונה (אולי אפילו כשרה מבחינת ההלכה האורתודוקסית), אבל היא לא תירשם בשום מקום. וזאת כדי להימנע ממגע עם הרבנות.

שמעתי על זוגות שעשו כך. הם אמנם רשומים במרשם האוכלוסין כרווק/ה, אבל זה לא ממש משנה, כי אין כיום כמעט הבדל מבחינת ההטבות והזכויות שבחוק בין זוגות נשואים ל"ידועים בציבור". רק במוצ"ש האחרון המליצה אשרת קוטלר ב"חדשות השבת" בערוץ 10 לא להתחתן על פי ההלכה. קיים גם אירגון שלוקח אחריות על הסיפור הזה ומארגן חתונות שמצד אחד הן יהודיות, ומד שני אינן בשום אופן רבניות: הוויה, ואפילו הייתי בחתונה מלבבת שהוא אירגן. מגמות אלה רק יתחזקו, והתוצאה היא הפיכתה של הרבנות לבלתי-רלוונטית, ויצירת ציבור שלם במדינה שהוא רווק ברישומיה ונשוי מבחינתו.

הדוגמא השנייה קשורה גם היא לעולים החדשים שאינם יהודים על פי האורתודוקסיה (ומכיוון שכך, לצערנו הרב, גם על פי המדינה), ורוצים להתגייר. על עוולות הגיור מדובר רבות לאחרונה, והנה בסוף השבוע הזה התפרסם במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' מאמר נאה ורציני (הנה הוא ברשת) של אלחנן שילה (שזו לא הפעם הראשונה שהוא משמש כמעין מבקר-בית של הציבור הסרוג, ועושה זאת בצורה מרשימה) בו הוא לא רק מציג את הבעיה במלוא היקפה, אלא גם מנסה לתת לה פיתרון.

אבל לפני שנגיע אל מאמרו נבין מהם שני צדדי הבעיה. הצד הראשון הוא זה של העולים עצמם, שכמו כל אזרח רוצים לחיות את חייהם בצורה נורמלית (חתונה, קבורה וכו'), אבל לא יכולים לעשות כן במדינת היהודים, שכן זו שבוייה כאמור בתפיסה האורתודוקסית. עד כאן ברור. אבל הצד השני הוא זה של היהדות האורתודוקסית, שכן כמו בסוגיית החתונות הפרטיזניות, סוגיית הגיור תעמיד בפני הרבנות מציאות של ציבור שלם שאינו מכיר בה. אלא שכאן המצב מבחינת האורתודוקסיה מדאיג הרבה יותר. הרב יהודה גלעד מסביר למה:

במצב ההתבוללות הנורא בו מצוי העם היהודי בגולה, עם ישראל מאבד אלפי יהודים מדי שנה. מדינת ישראל הייתה בעשרות השנים האחרונות המקום היחיד בעולם בו ההתבוללות אינה קיימת כמעט לחלוטין. נישואים בין יהודים לגויים הגרים בארץ, ערבים, דרוזים וכיו"ב נדירים, וכך הייתה ישראל למקום היחיד בעולם המבטיח את העתיד הדמוגרפי של העם היהודי. בעשור האחרון, כידוע השתנו הדברים. בעליה הברוכה מבריה"מ לשעבר, עלו גם מאות אלפים של צאצאי יהודים שאינם יהודים על פי ההלכה. האנשים היקרים הללו התערו באופן מרשים בחיי המדינה, בחברה, בצבא, בכלכלה, ובכל מערכות החיים. השלב החותם את ההתערות של רבים מהם בחיי המדינה, הוא נישואין עם יהודים ישראלים בני הארץ הזאת.
[…]
צריך לומר זאת בברור, האפשרויות הן שתיים בלבד: האחת היא מאמץ נרחב לגיור הלכתי מאיר פנים, מעודד וידידותי המסתמך על הדעות המקלות של חלק גדול מפוסקי הדורות המאפשר קבלתם של רבים מעולים אלו לעם ישראל. והשנייה היא היצמדות לגישות המחמירות בהלכה אשר על פיהן אין לקבל גיורם של עולים אלו, כאשר המשמעות של קבלת דרך זו היא אלפי נישואי תערובת בין יהודים לגויים.

כלומר מבחינת האורתודוקסיה אם לא יגויירו אותם עולים, הדבר יגרום ל"נישואי תערובת", ועתידו של העם היהודי יסוכן. אבל הפיתרון שמציע הרב גלעד אינו ריאלי. לא מפני שהרבנים החרדים יתנגדו לו (לְמה הם לא מתנגדים?), אלא מפני שגם בגיור מקל, או צה"לי, פשוט לא מתגיירים מספרים גדולים מספיק מקרב אוכלוסיית העולים ההיא. וכאן אנחנו מגיעים למאמרו של שילה. במאמרו מביא שילה נתונים על פיהם במשך שני העשורים האחרונים גוירו פחות מ-5% מהעולים, וזאת אחרי שהממשלה בראשות שרון הקדישה לעניין כסף ומאמץ רב.

מה אם כן ניתן לעשות? שילה מציע גישה שונה לגמרי לגיור. על פיו הדרך אל תוך העם היהודי היתה פשוטה, גם אם ארכה זמן, כל עוד הוא ישב בארצו (כפי שניתן להבין גם ממגילת רות). זרים היו נטמעים בעם, שהיווה ממילא את הרוב באזור. רק בגלות נוצר תהליך פורמלי של "גיור", שבו מקבלים לקהילה הסגורה, קהילה שהיא מיעוט בארצה, אדם זר. שילה מביא כמה ציטוטים מציונים טובים מלפני מאה שנה (ברדיצ'בסקי, קלצקין) שדיברו בדיוק על זה וחזו את המצב כיום. בסופו של דבר, מפריד שילה בין ההיבט ההלכתי להיבט הלאומי של היהדות, ומציע שלעומת היהודי ההלכתי שאנחנו מכירים, "יהודי לאומי נחשב מי שחי בתוך הקולקטיב היהודי ורואה את עצמו חלק ממנו גם אם הוא איננו בן להורים יהודיים".

שילה מודה שליהודים חילונים קל הרבה יותר לקבל גישה זו, ולמעשה רבים מהם מקבלים אותה במובלע, כפי שאפשר לשמוע בזעקותיהם, למשל על כך שעולים חיילים שאינם יהודים על פי ההלכה נקברים מחוץ לגדר בית הקברות – השירות בצה"ל, וודאי המוות בשורותיו, הם כרטיס כניסה מספק עבורם ליהדות. אולם שילה קורא גם לרבני הכיפות הסרוגות לאמץ גישה כזאת, בה אותם לא-יהודים יחשבו חלק מהלאום היהודי, וחשוב יותר, ילדיהם ייחשבו כשרים לצורך נישואין עם בנותיהם של אותם רבנים (זאת על פי תקדימים הלכתיים בהם הניחו שהבאים להינשא הם "בחזקת כשרות" – דהיינו don't ask, don't tell הלכתי). הוא מחפש "אישיות תורנית בעלת משקל שתתמוך בהצעה זו", אחרת, כאמור, מבחינת האורתודוקסיה העתיד מסמן התבוללות.

אני בספק אם תימצא אישיות כזאת. מבחינה חברתית יש כאן מקרה קלאסי של התכווצות שנובעת מתוך חרדה מפני שינוי ומשתקת כל אפשרות לתזוזה, גם כשזו הכרחית על מנת להינצל. מבחינה אישית רוב הרבנים כיום מפחדים מכל צעד, מחוייב מציאות ככל שיהיה, שיזכה אותם בכינוי "ניאו-רפורמים". אולי רק אחרי פיצול רשמי בתוככי הציונות הדתית יוכל לקום מישהו כזה. או אולי תקום ועדה, "מועצת גדולי תורה" סרוגה שתהיה מסוגלת. ואולי צריך בכלל לחפש אותו מחוץ לציונות הדתית (וראו בעניין זה כתבה מעודדת מאוד של שלום ירושלמי על הרב חיים אמסלם).

הלכה שלא הולכת

אבל לענינינו פחות משנה האם האורתודוקסיה תצליח להציץ מתוך ד' אמות של הלכה אל החיים או שתסתגר ביניהן עוד יותר, מתבוננת בעניין רב בטבורה. זה פחות משנה שכן, כאמור, אם יתגבר התהליך שבו היהודים החילונים בארץ יתנתקו תודעתית מהתלות בה, עבור רוב העם שחי בציון הנושא כלל לא יהיה רלוונטי. אותם עולים לא-יהודים-על-פי-האורתודוקסיה ייחשבו יהודים לכל דבר ועניין עבור מרבית הציבור, וברגע שהנישואין ייצאו מידי הרבנות (או ברגע שתהפוך נפוצה האופצייה הפשוטה כל כך לא להתחתן דרכה) ממילא לא ישנה אילן היוחסין של ישראלי כזה או אחר. התוצאה, גם כאן, תהיה הפיכתה של הרבנות לבלתי-רלוונטית, ויצירת ציבור שלם במדינה שהוא לא-יהודי ברישומיה ויהודי מבחינתו ומבחינת רוב הציבור הישראלי.

שתי הדוגמאות הללו מצביעות על פער שהולך וגדל בין תודעתו העצמית של רוב הציבור בישראל מבחינה מוסרית ולאומית ובין הרבנות וההלכה האורתודוקסית. אלו שני תהליכים הנעים לקראת מצב בו באופן מעניין רק שינוי הלכתי יזום ומהותי יהיה מסוגל לתת תוקף ציבורי למעמד ההלכה. השאלה, אם כן, היא כמה שנים עוד נותרו לאורתודוקסיה להציל את עצמה משקיעה בחוסר רלוונטיות עבור מרבית החברה היהודית בישראל.

 

[בעניין דומה אך צדדי ראו רשימה קצרה על שומרי חצי-שבת בארה"ב]

40 תגובות

  1. באופן אבסורדי, התנועה שהכי רלוונטי לרוב הציבור, היא גם התנועה הקטנה ביותר והכי פחות משמעותית – התנועה המסורתית.
    גם שמירה על מסורת, גם גמישות הלכתית. גם חיבור לעבר וגם קבלה של המציאות, האם נראה דרך לחזרתו של הזרם הפוזיטיבי היסטורי?

    אהבתי

  2. לפני כמה חודשים קראתי כי רב חרדי חשוב (דומני אלישיב אבל לצערי איני מצליח למצוא הציטוט המדוייק) אמר – שאפילו אם יתפשרו על נושא ברית זוגיות לחסרי דת, החוגים הדתיים חייבים להשגיח טוב טוב על כל הנרשמים, שמא חס ושלום יהודים ינסו לזייף ולטעון שהם חסרי-דת ולהתחתן ר"ל.

    מה שנפלא בנימוק הזה הוא שמשמעותו הוא שהקמנו את מדינת ישראל כדי שתהיה המדינה האחרונה בעולם שבה יהודים מסתירים את דתם מפחד השלטונות…

    אהבתי

  3. הי תומר,
    בכדי שלא להגיע לידי שנאת האורתודוכסיה, הפסקתי לפני כשלוש שנים להגדיר את עצמי כיהודי-אורתודוכסי (גם לפני כן לא היה לי רב, בית כנסת או זרם, אבל הרגשתי דרך הנישואין שלי והילדים, מחובר ומחויב); זה כל כך עוזר. לא מרגיש שום קשר, גם לא עקיף, לדברי בלע, לפרשות מין, לשנאת גויים, לדיכוי נשים, לאפולוגטיקה המעצבנת וכיו"ב.
    אין כל הבדל לדידי בין הוראותיו של נניח הרב יוסף שלום אליישיב ושל הפוסק המכהן באל-אזהר המצרית-סונית. לזה וגם לזה אין נגיעה מהותית לעולמי, אלא דרך היכרותי עם אנשים המקיימים את הוראותיהם בלבד.
    למשל, לא חשתי כיצד פרשת מוטי אלון משפיעה על משהו בעולמי; אפילו לא התרגזתי על הלבנת פניהם של תלמידי חכמים כגון הרב אהרן ליכטנשטיין, לשעבר ראש ישיבת הר עציון, היושב בפורום "תקנה". זה כבר כל-כך לא נוגע לחיי הפנימיים; עד שאני נוטה לדלג מעל זה כמו על העדכונים השוטפים מן הבורסה (איני משקיע). כל הדברים המובאים על דבריהם/הוראותיהם/מלחמותיהם של מנהיגי הציונות הדתית או המחנה החרדי מעניינים אותי כשלג דאשתקד.

    אהבתי

  4. האורתודוכסיה עושה מסע הפחדה שברגע שישמטו את השליטה ממנה נהפוך לשני עמים ואחד לא יוכל להתחתן עם השני.
    למרות שלפי ר' משה פיינשטיין (נחשב לגדול הפוסקים של המאה העשרים בעולם האורתודוכסי) למשל, אין צורך בגט בנישואין רפורמיים, הם חוזרים על טיעונים אלו ומבקשים "גט לחומרא" בשביל אותם פוסקים שחושבים שגם בנישואין אזרחיים צריך גט.
    מה שברור הוא שבפועל, כשנישואין אזרחיים יהיו דבר מקובל, שום רב לא יהפוך משהוא לממזר בגלל שהוריו פרקו נישואין אזרחיים ללא גט. הרבה פעמים אני שומע את דוברי הציבור הסרוג טוענים טענות אלו בתקשורת (הם בעצמם לא מכירים את הסוגיה מבפנים) וכל השומעים נשארים ללא מענה כנגד טיעונים אלו.צריך לשים סוף לאותו מסע הפחדה.

    מבחינה מסויימת, למי שרוצה חתונה דתית מסורתית הרבה יותר בעייתי להינתק מהרבנות (כמו שתומר הציעה) מאשר מי שרוצה נישואין אזרחיים, בגלל נושא הגט (בחתונה – שני בני הזוג רוצים להתחתן. בגירושין, חתונה שלא דרך הרבנות יכולה ליצור בעיות. לא תמיד בן הזוג ירצה לקחת גט).
    יש איפוא צורך בפתיחה של מסוללים מסוגים שונים. נשואין אזרחיים, יהודים-חילוניים, רפורמיים, קונסרבטביים, אולם התנאי הוא שבכל מסלול תהיה אחריות לא רק לצד היפה של הנישואין, אלא גם אחריות במקרה של רצון להפרדות.
    בנוגע לנישואים אורתודוכסיים, כפי שהצעתי, יש לפתוח מסלול נוסף עם מדיניות הלכתית אחרת (כמו זו שהצעתי במאמרי). מסלול האלטרנטיבי לרבנות יעסוק בעריכת חופות ובטווח הארוך יעסוק גם בענייני גיטין.

    אהבתי

  5. תומר,הפתיח המונה את כל חטאות ירושלים ותועבותיה, לא כל כך קשור להמשך,אלא בגיבוש וליבוי רוח שינאה גזענית כלפי דוסים האורטודוקסיה כלשונך. לגופו של ענין,אלפי שנים מהלכים עלינו אימים בסוף דרכה של האורטודוקסיה והיא חיה ובועטת יותר מתמיד.יכולה להיות מחלוקת לגבי מידת הנוקשות במדיניות בתי הדין בגיור או גירושין ונישואין,אולם לא יכול להיות ספק כי הרס כל הגדירות משמעו חורבן העם היהודי,אם יש בכלל לדעתך ערך בקיומו של עם יהודי בעולמנו האוניברסלי.

    אהבתי

    1. נפתלי: נניח לרגע (וגם זה דבר שקר) שמדובר ב"ליבוי רוח שנאה". מה גזעני בדברים האלה? מדובר בהשקפת עולם דתית/פוליטית ובאנשים שפועלים לפי ההשקפה הזאת. איפה זו גזענות? חובת ההוכחה עליך.

      אהבתי

  6. אסף,גנבים בש"ס,אמא טליבן,ניצול מיני וכו וכו,כולם מאופינים במכנה משותף אחד ,כיפה או שביס,אין קשר לא לפוליטיקה ולא לאידאולוגיה,אלא לעוינות קבוצתיתכלפי דתיים באשר הם

    אהבתי

    1. נפתלי,
      הפסקה הראשונה נכתבה בחיוך. אבל היא כן מונה בעיות אמיתיות שהאורתודוקסיה ניצבת מולם. לא מבחינה טכנית, שיש בה פסיכים וגזענים (אמא טליבן, הרב שמואל אליהו), אלא מבחינה ערכית ואידיולוגית, שפסיכים וגזענים אלה משתמשים בהלכה כדי להצדיק את דרכם.

      אהבתי

      1. יתרה על-כן, אופי המערכת האורתודוכסית (בעיקר החרדית) מאפשר לפושעים מסוג זה להשאר חבויים במשך זמן רב, וגורר תמיכה אוטומטית בהם גם אחרי שרוב האנשים ההגיוניים כבר השתכנעו שמדובר בפשע.

        וכל זה לא היה נזקף לחובתה היהדות האורתודוכסית עד כדי כך אלמלא היא מנסה למכור שמדובר בחברת מופת שמתנשאת בגאון על פני החברה ה"לא ערכית" שמסביבה. לכן מקרי הקצה נשפטים בחומרה עוד יותר, במיוחד לאור הטענות (שממשיכות עדיין להישמע) של "אצלנו אין כאלה דברים!".

        אהבתי

  7. "שאלה, אם כן, היא כמה שנים עוד נותרו לאורתודוקסיה להציל את עצמה משקיעה בחוסר רלוונטיות עבור מרבית החברה היהודית בישראל."

    …בתקווה כמה שפחות.
    האורתודוקסיה, ובכלל הדת, היא משהו שצריך להיות פרטי ולא לשלוט בחיי האנשים. אצלנו זה לא עובד ככה, אצלנו האורתודוקסיה מנסה לקחת בכח כשהיא רואה שהיא מאבדת מכוחה בעם, ממש כמו האינקוויזיציה של ימי הביניים (למרות שבינתיים לא הגענו עוד למרתפי עינויים) – הדת מוצאת עצמה כרלוונטית פחות ופחות לדרך החיים, ועם פחות נקודות אחיזה. ואין לה דרך להחזיר את השליטה הנכספת בכח הלשון (דרשות וכו'), אז היא פונה לכח הזרוע (משמרות צניעות, חקיקה, רמאות וגניבה).
    התוצאה בסוף, לפחות ככה אני מקווה, תהיה אותה תוצאה שהיתה גם אז – הדת מהיותה לא רלוונטית תמצא לה מקום קטן בחיי מי שרוצה אותה, ולא תהיה לה נגיעה בחיי מי שלא.
    הבעיה – הרעיון של מדינת ישראל כמדינה יהודית. עצם ההגדרה הזו כבר נותנת הצדקה כמעט לכל גזירה כמו גירוש זרים והצהרות נאמנות

    אהבתי

  8. יפה ווב אמרת זאת, תומר. וגם חשוב לשמוע את הדברים.
    לאן ילכו פני הדברים קשור כמובן בנושא המיסתורי הנקרא "רוח העם", או, "מדד השפיות", וכאן אנו אחוזים ונישאים בידיו, יתברך. הכל תלוי בו, כלומר -בעד כמה אנחנו קשובים לניצוץ האלוהי שבנו ונאותים ללכת אל אורו המושל, ועד כמה שולטים בנו עבודת האלילים – היינו, הפחדים המולכים לעבודת אלילים.
    אני בעד ללכת לכיוונו, יתברך. ממש עדיף. כן.באמת.

    אהבתי

  9. בשנים האחרונות עושה החברה הישראלית כל שביכולתה על מנת להפוך לחיות על שתיים: אונס, גנבה, אפליה והתנשאות מול קבוצות אחרות, אנוכיות קיצונית, רדידות, פרופסורים ואנשי ציבור מתנשאים, ילדים שנחשפים לאלימות מידי יום, שנאת אחים כלפי החרדים, צפצוף ארוך על דעות אחרות, השתלטות עוינת על המרחב הציבורי, משמרות החוק סטיל איראן, ניצול מיני, שנאת חינם, דמגוגיה, שקרים, פשיסטים, שובניזם, אלילות שקר, יורם קניוק, תומר פריסקו ועוד

    אהבתי

  10. אני לא רואה מה ההבדל בין הצעתו של שילה לבין התפיסה הכנענית של רטוש וחבר מרעיו, לפיה ניתן להסתפק במקום ולשון משותפת כדי להיות חלק מהאומה הישראלית(לאו דווקא יהודית)…

    אהבתי

  11. ובכל זאת, בעייני רוב עם ישראל האורתודוקסיה מייצגת את היהדות.
    רבים יקטרו על המצב אך עדיין הרוב כשירצו שירותי דת(גם טקסים שאינם מחויבים באופן חוקי) באופן טבע יפנו ליהדות אותודוקסית.

    אהבתי

    1. אבל למה שירצו?
      זו הפואנטה.. הדת האורתודוקסית הממוסדת כפי שהיא קיימת היום בעיקר ממאיסה את עצמה על שאר האנשים.

      מעבר לזה, לפי מה שאני רואה מהאנשים סביבי אתה טועה בגדול. היום הרבה הולכים לרבנות רפורמית אם כבר, ובמקרה ה"גרוע" לקונסרבטיבית.

      אהבתי

      1. למה שירצו? אני לא בטוח שאוכל לענות לך.
        "רוב האנשים שאני רואה מסביבי" זה הוכחה מטעה מאוד אינני יודע מאיפה אתה מגיע
        אני עדיין חושב שרוב היהודים החיים בארץ רואים ביהדות האורתודקסית את הייצוג של היהדות האמיתית וכמו שתומר מצביע שינוי בתפיסה הזאת הוא מבורך לריבוי הפנים ביהדות ויהווה מכה קשה לדתיות ההלכתית כפי שהיא נראית כיום

        אהבתי

  12. חברים יקרים ערב רב ליוה את עם ישראל עוד משחר ימיו,גם בתוך העם רבו הכיתות והכתות,חלקן אידאולוגיות למהדרין,מתיוונים,שומרונים,צדוקים,כולם נעלמו, ובמקרה הטוב הותירו למזכרת חרסים.נישואין אלטרנטיביים כמו גם גיור לא הלכתי ,משמעם פילוג והוצאה בהכרח מכלל ישראל.רק מיעוט קולני ומיתיפיף שרואה בעצמו חזות הכל, רואה בחזונו את קיצה של האורטודוקסיה.

    אהבתי

    1. נפתלי יש לך הנחה מובלעת שאורתודוקסיה לא שינתה כלום
      זוהי הנחה שיש להרבה ישראלים היום ובדיוק על זה אני מדבר
      אברהם אבינו לבש שטריימל?

      אהבתי

  13. תומר, שלום,

    להלן הערות למאמרך:

    1. צריכים להבדיל בין האורתודוכסיה לבין תדמיתה כפי שהיא מצטיירת בתקשורת. יתירה על כך, באורתודוכסיה יש זרמים בעלי השקפות שונות.

    2. כתוצאה מפירוד לבבות של החברה הישראלית לחילונים, דתיים וחרדים כל ציבור מתייחס לציבור הרחוק ממנו באורח חייו כאלו היה זר. זו בעיה כללית של כולנו והיא נובעת מגלותיות ושנאת חנם. הדרך היחידה לתקנה היא ע"י קירוב לבבות.

    3. התורה מבדילה בין יהודי לבין גר תושב. ממילא נכרים החיים בקרב ישראל אינם נעשים ע"י כך לחלק מהלאום. באשר לעליה הרוסית, יש מקום להקל בגיור על זרע ישראל. רצוי רק לזכור שהרצון הכנה והאמיתי להתגייר צריך לנבוע מאלה החפצים להתגייר.

    אהבתי

  14. כל מילה בסלע.
    קראתי בשקיקה ולעסתי היטב כל מילה ומילה.
    כתוב לעילא ולעילא. תבורך.

    אהבתי

  15. לגבי הטענות על הגיור של הרוסים, כבר זעקתי על כך כמה פעמים.
    אבל במאמריך החשובים אתה מתעלם, או מדלג על התפתחויות הללו וסיבתם.
    ראשית כל מדוע ישנה עלייה קיצונית וחריפה לארץ ישראל מברית המועצות?
    ומדוע בעשרים שנים האחרונות נפתחו חנויות רבות לממכר בשר חזיר? בטבורה של עיר? וזה לא מאכל יהודי מסורתי חזיר, או כיסונים ממולאים חזיר.
    2. לגבי התופעות של אמא טאליבן עצם הלגלוג לאדם רק בגלל צורת לבושו מראה על רדידות הערכים הישראלי.
    צא ובדוק ב"כנסת ישראל" כמה מושחתים היושבים ראשונה במלכות יש? אנסים גנבים רודפי בצע ושוחד.
    הבעיה היא לא בצורת לבישתם אלא במה שהם מייצגים, אלא היא בעיה אנושית של מידות רעות ומעורערות וחשיבה שטחית ללא הבטה פנימית.
    לגבי הטענה הנבובה וחסרת כל בסיס של הרב הדתי לאומי שסרחונה רב ביותר, הייתכן לטעון שבגלל היסוד שמדינת ישראל היא המקום היחיד שנשמר מהתבוללות לכן יש להקל בגיורי הרוסים והשאר. אלו הם דברי הבל.
    כי אינני יודע היכן חי אותו רב, ומהם מקורות תורתו.
    הרי פניה של מדינת ישראל מבחינה רוחנית תורנית שפלה ורדודה, מימי ירבעם ואחאב לא נהייתה כזאת.
    הנוער הולך שולל לערכי שקר שאין להם כל בסיס.

    אכן, הציבור החרדי פשט את הרגל, ויש לו המון לתקן ולקבל.
    אבל לשפוט אותו על פי מצבו הנוכחי, משל למה"ד לשוטה שנכנס לביתו של חייט ורואהו קורע אריג משי יקר לגזרים, ואותו שוטה נחרד, וזועק על החייט , מה אתה עושה? ויען לו החייט, בגד יפה ומהודר.
    והנמשל מובן למוצאי בינה.
    אסיים במשפט הקדמון שבזמנו נאמר למלך כוזר:
    כוונתך רצויה אך מעשיך (דבריך) אינם רצויים.
    והדברים עמוקים.

    אהבתי

  16. כדאי אגב לציין בשולי הדברים שלפי הרטוריקה החרדית הרווחת השנאה של החילונים כלפי החרדים היא משהו שהוא בעצם "בילט אין" לתוך התודעה החילונית. כלומר, החילוני כביכול מחויב לשנוא חרדים מעצם התפיסה התרבותית שלו והרצון שלו כביכול לתרץ לעצמו את דרך החיים שלו (זאת למעשה הגרסה החרדית של מיתוס ה self hating jew).

    הנקודה הזאת חשובה מאוד מפני שהיא למעשה פוטרת את החרדים מהצורך להבין שיש להם חלק גדול מאוד בכך שהחילונים שונאים אותם (כפי שהרחבת כאן בפוסט). לרוב החרדים, ואני אומר זאת בהתבסס על היכרות אישית, פשוט קשה להבין שהחילוני הממוצע לא שונא אותם מתוך איזו סלידה עמוקה מהיהדות או רצון לתרץ לעצמו את דרך החיים המתירנית שלו, אלא פשוט בגלל הנסיון הבלתי פוסק של הציבור החרדי (בעיקר הפוליטיקאים) להתערב בדרך החיים שלו בתוספת הניתוק של המגזר החרדי מהחברה הישראלית.

    ההוכחה הכי טובה לכך לדעתי היא היחסים בין חרדים לחילונים בחו"ל. החרדים בארצות הברית למשל לא פחות "אורתודוכסים" מאשר החרדים בארץ, וגם החילונים שם לא פחות "כופרים" מאשר החילונים בארץ. אבל יחסי השנאה שקיימים אצלנו בין חרדים לחילונים פשוט לא קיימים שם. הסיבה לכך היא שבניגוד למצב אצלנו בארץ, אף אחד שם לא מנסה לכפות את דרך החיים שלו על השני, או לפרוש מן הציבור ולא לראות את עצמו כאזרח של המדינה שבה הוא חי. מרוב שהתרגלנו למצב בארץ אנחנו לפעמים חושבים שדו-קיום בין חרדים לחילונים הוא מציאות בלתי אפשרית, אבל זה בהחלט אפשרי אם רק רוצים בכך.

    אהבתי

  17. אלי, אתה צודק חלקית. זו חכמה קטנה לחיות בחו"ל, בציבורים חילוניים וחרדים המנותקים זה מזה וחסרי השפעה ממשית על אופיה של המדינה בה הם חיים. להבדיל, בא"י המחלוקות נובעות
    מנקודות האמת הפנימית בה מחזיק כל ציבור ומאחריות על הדרך
    בה ישראל צריכים להתהלך בה. מה שנראה כמו שנאה נובע או מבורות או מהתגוננות או מחוסר רגישות, אולם עמוק בפנים ישנה אהבה.

    אהבתי

  18. חתונה בכנסיה מול כומר היא בחירה המועדפת על אמרקאים נוצרים, חלק מן המסורת והרומנטיקה אך כלל לא בכפיה, חבל שהמאבק הכוחני הפוליטי מעקר את החיוניות הרוחנית מן החויה המרגשת של איחוד נפשות ויצירה של משפחה חדשה.

    אהבתי

  19. תומר
    מכיון שאתה נכנס למשפחה אורתודוכסית שורשית ורצינית, היה ראוי, בתור אדם מנומס ואינטליגנטי, לא לכתוב בצורה מכוערת כל כך על האורתודוכסיה. כך בנוי עם ישראל דורות רבים, הממסד שומר גם היום על השימור של הרישום היהודי של הדורות הבאים, וזלזול כל כך בוטה שלך במורשת הזאת -הוא ממש בעיטה במשפחה שאוהבת אותך. נכון שיש דברים ביוקרטיים הטעונים תיקון, גם אני מסכימה לזה, אבל אם לא נשמור על רישום של הנישואין והלידות על פי היהדות – הרי בעוד שני דורות לא נוכל לדעת מי יהודי באמת ומי לא.

    אהבתי

    1. רינה,

      ראשית, הייתי שמח שאם את מכירה אותי או את מצבי המשפחתי, תזדהי. זה מינימום של דרך ארץ, לא?

      שנית, אני חושב שלא הבנת מה שכתבתי: אני בעד שימור היהדות במדינה. לכן אני בעד שינוי ההלכה בעניין זה. זו הדרך היחידה, כפי שאומר הרב יהודה גלעד, למנוע "התבוללות".

      שלישית, אני חושב שהזמן בו שתקנו רק כדי למצוא חן או להיות מנומסים חלף מהעולם. אומר את מה שיש לי לומר, אם כי כמובן עם כל הכבוד הראוי. אני חושב שכאן שמרתי על סגנון בסך הכל מכובד, גם עם סרקסטי.

      אהבתי

  20. הי תומר
    בהקשר של מאמרך זה כדאי שתדע שיש ציבור הולך וגדל של זוגות אורתודוקסים שבוחרים להנשא שלא דרך הרבנות ובאופן מכוון- כדי לא להיות "משועבדים" לה בהמשך. גם הם מנצלים את העניין הזה של הידועים בציבור, ומכיוון שהתחתנו על פי ההלכה (2 עדים) ועל פי כללי הטקס המקובל בציבור הישראלי (300-500 איש, שמלה לבנה, אולם וכו) אין להם גם שום סיבה לנסוע לקפריסין או למקום אחר לצורך רישום נישואין.

    הדרך הזו גם מאפשרת להם להוסיף לטקס כאוות נפשם ולהשאר בגבולות האורתודוקסיה (כגון- טבעת לחתן מתחת לחופה).
    אני אגב, הייתי מאוד קרובה לכך רק שבדרך ניסית שהיא הצלחנו לעשות מה שאנחנו רוצים ולקבל לכך אישור מהרבנות.

    התופעה הזו מעניינת בהקשר שאתה כותב עליו בעיקר אם (וכאשר) תתרחב לכדי מימדים משמעותיים גם בתוך האורתודוקסיה וגם מחוצה לה.

    ההמשך, בע"פ במהרה בימינו.
    מיכל

    אהבתי

  21. תומר, בדרך כלל אני מעריכה את הניתוחים שלך (גם אם לא תמיד מסכימה עם המסקנות), אבל כאן אני חושבת שפספסת בגדול.

    ראשית אתה (בעקבות אלחנן שילה) מתעלם מההבדל הגדול והחשוב בין הגיור של מגילת רות לבין ה"גיור" ששילה מציע – מאות אלפי העולים של ימינו אולי אומרים "עמך עמי" אבל לא "אלוהייך אלוהיי". אם היה להם עניין כן ב*יהדות*, על כל אחת מתצורותיה, אני מאמינה שהיה ביקוש גבוה יותר מ-5% לאופציית הגיורים המקילים.
    אבל הם משתייכים, במקרה הטוב, לאותם אלה שקראת להם קודם "חסרי דת". יש להם רק עניין בישראליות. שזה בסדר כשלעצמו, אבל זה עוד לא הופך אותם ליהודים, אלא כמו שהזכיר כאן מאן דהו, אולי לגרי תושב.
    וזה לא נגמר שם, אלא לרבים מהם יש עניין בישראליות שלא דורשת מהם ויתור על מרכיבי זהותם הקודמים, ש*מנוגדים* למרכיבים היהודיים המוסכמים (גם על רוב מוחלט של החילונים) של הישראליות – אכילת חזיר, ציון חגים נוצריים ועוד.
    אם כן במה תתבטא יהדותם של אלה?

    שנית, יש להפריד בין האורתודוכדסיה לבין הביטוי הממסדי, ובמיוחד המדיני שלה.
    אין ספק שברמה המוסדית יש לערוך חשיבה עמוקה ויסודית ושינויים נרחבים על מנת שלא לצאת קרחים מכאן ומכאן.
    אבל מכאן ועד לבטל את הסמכות האורתוכסית יש דרך ארוכה. אתה שוכח שהיא, מתוך כל הזרמים האחרים, היחידה שיש בה מערכת מובנית ומוכחת לשמירת העם היהודי לאורך דורות. אז כן, המערכת הזאת השתכללה והתמסדה בגלות, ובחברה שלא היתה בה חילוניות, והיא נראית בהתאם. והיא צריכה, שוב, לעבור שינויים. אבל לא יכולה להתקיים מדינה יהודית בלעדיה.

    אהבתי

    1. שלום לאנונימית.

      אני חושב שאת מתעלמת משני דברים חשובים:

      ראשית, העולם השתנה. היהדות היום היא לא רק דת שהיא גם לאום, אלא לפעמים היא לאום ללא דת. שימי לב שיש לא מעט חילונים שחיים בינינו, שעבורם היהדות הינה עניין לאומי מובהק, ללא כל קשר לאלוהים. שילה ואני בעקבותיו מציעים שעולים אלה לא יופלו לרעה מאותם חילונים.

      ואני רוצה שוב להדגיש ולחזור ולהדגיש: העולם השתנה. מעולם לא היו 80% (!) מהיהודים לא-שומרי-מצוות. זה מעולם לא היה. צריך להתייחס למציאות החדשה הזאת. צריך לתת לה מענה.

      שנית, אני לא מסכים עם ראייתך את האורתודוקסיה כמערכת מוכחת לשמירת העם היהודי. אילו לא היו המשכילים למיניהם מתפקרים והופכים לציונים חלקים גדולים מהעם היהודי היו נוספים לששת מיליוני קרבנות השואה. לא רק זה, אלא שהיום לא היתה לנו מדינה. כלומר אם כבר ההלכה הרבנית הראתה את חוסר היכולת שלה להתמודד עם שינויי הזמן ולשמור על העם היהודי.

      שלא לדבר על זה שהאורתודוקסיה כפי שהיא היום היא שינוי גדול מאותה הלכה רבנית של לפני המודרנה. כידוע לך ודאי, אברהם אבינו לא היה חרדי. גם לא דוד המלך ואפילו לא הרמב"ם. כל העניין הזה הרי הוא פיתוח של מאות השנים האחרונות.

      מה שכן, אני בהחלט לא בעד לקיים מדינה יהודית בלעדיה, ולא כתבתי כך. אבל אני כן בעד להפריד את מוסדות המדינה מרבניה. אני חושב שזה יעשה טוב למדינה וטוב לאורתודוקסיה.

      אהבתי

  22. (הגבתי קודם בטעות כאנונימית)

    1. לא התעלמתי, בפסקה האחרונה התייחסתי לכך שצריך להתייחס בכובד ראש למציאות החדשה.

    2. ההבדל בינינו הוא כנראה שאני לא רואה קיום או משמעות ליהדות כלאום ללא דת (וידיד שלי נוהג להגיד יותר מזה, שאותם אנשים הם פאשיסטים ותו לא). לכן הפרדתי בין יהדות לישראליות.

    3. דבר אחד זה לקבל כנתון יהודים מלידה שאינם שומרי מצוות ושהיהדות לא מעניינת אותם. דבר אחר הוא לבקש לספוח לתוכנו מאות אלפי גויים כאלה.
    אם לכל מי שחי כאן מגיע להיקרא יהודי, למה שלא נגייר כך גם את הערבים הישראליים, את הדרוזים ואפילו את ילדי העובדים הזרים? רק כי להם אין אב או סב חצי יהודי? דווקא זו היצמדות לפורמליקה ללא המהות.
    שוב, מי שאין לו רצון כן לקחת חלק (ולו מועט) ביהדות, ולא רק לדבר עברית ולשרת בצבא, למה שהיהדות תהיה מעוניינת בו?

    4. כשדיברתי על שמירת העם היהודי, התכוונתי לשמירה מהתבוללות.
    (רק אעיר ברוח הרב קוק, שאמנם אין טעם להיכנס לשאלות "אילו", במיוחד בנוגע לשואה, אבל ההשכלה כנראה אכן היתה הכרחית כדי לעורר את היהודים מרבצם בגלות, וגם את ההלכה מגלותיותה. ושני התהליכים עדיין לא הושלמו במלואם.)
    מכיר את האמרה שאין שלושה דורות יהודים חילוניים – השלישי או מתבולל או חוזר בתשובה? אם נתעלם מההכללה, יש בכך אמת, הגיונית ונדמה לי שגם סטטיסטית.
    התבוללות לצורך העניין היא גם טמיעה בחברה גויית, וגם ספיחה שלה אל תוכנו. אין הבדל רב ברמת התוצאה.
    היהדות החילונית, הרפורמית או הקונסרביטיבית לא חוסמות את האפשרות הזו, ויעיד המצב בארה"ב, ולכן היחידה שיש טעם לתת לה את הסמכות על כך במדינה היהודית, היא היהדות האורתודוקסית.

    5. אורתודוקסיה לא שווה חרדיות. שוב אתה מערבב מושגים.

    6. אשמח לשמוע מה אתה מציע כאלטרנטיבה. אם נפריד דת (או אורתודוקסיה, כאמור בעיניי זה היינו הך) מהמדינה, במה תתבטא יהדותה?

    אהבתי

    1. ד"ל,
      השאלות שאת מעלה גדולות וכמובן קצר המקום והזמן. רק אומר שאני לא חושב שאם מחיר השמירה מהתבוללות של האורתודוקסיה הוא הפיכת היהדות לכת, אז אני מוותר על השמירה מהתבוללות. ולא רק החרדים מתנהגים ככת, אלא כל אחד שמחזיק שיש לו תורת סוד קסומה ושהוא עליון אפריורית על אחרים. ועוד דבר: לפני ואחרי כל הרצון הטוב לשמור על היהדות, צריך לבוא הצורך והחובה לדעת את ה'. תמיד צריך גם לשאול את עצמנו מה מוביל לשם.

      אהבתי

שקלא וטריא