כוכב נולד מחדש: מתיסיהו בלי זקן

מתיסיהו, שאני לא מכיר שיר אחד שלו, הוא כנראה כוכב גדול, וכנראה היה סוג של חרדי. כנראה עכשיו הוא קצת פחות, מפני שהוא גילח את זקנו המפורסם. זה כשלעצמו לא ממש מעניין, אלמלא היה הכוכב גם מסביר את עצמו בבלוג שלו (תרגום מאנגלית):

היום בבוקר העלתי תמונה שלי בטוויטר.

אין יותר כוכב רגיי חסידי.

סליחה חברים, כל מה שתקבלו זה אותי… ללא תחפושת. כשהתחלתי להיות דתי לפני עשר שנים זה היה תהליך מאוד אורגני וטבעי. זאת היתה הבחירה שלי. המסע שלי לגלות את השורשים שלי ולחקור את הרוחניות היהודית – לא דרך ספרים אלא דרך החיים האמיתיים. בשלב מסויים חשתי צורך להיות נאמן לשלב גבוה יותר של דתיות… לנוע הרחק מהאינטואיציה שלי ולקבל על עצמי אמת מוחלטת. הרגשתי שכדי להיות אדם טוב הייתי זקוק לחוקים – חוקים רבים – או שאיכשהו אתפרק. אני לוקח מחדש בעלות על עצמי. בוטח בטוּב שלי ובמשימה האלוהית שלי.

היכונו לשנה מופלאה מלאה במוזיקה של לידה מחדש. ולאלו המודאגים פני החשופות, אל דאגה… לא ראיתם את שיער הפנים שלי בפעם האחרונה.

– מתיסיהו

מתיסיהו בלי זקן. התמונה מתוך האתר של מתיסיהוהדגשתי חלק מדבריו של מתיסיהו כדי לנסות להצביע על העמדה שלו: מתיסיהו מעיד שבנקודה מסויימת במסעו הרוחני הוא חש "צורך להיות נאמן לשלב גבוה יותר של דתיות". ומהו אותו שלב גבוה יותר? "לנוע הרחק מהאינטואיציה שלי ולקבל על עצמי אמת מוחלטת". כלומר אמת מוחלטת לדעתו היא מנוגדת לאינטואיציה, כנראה בגלל שאמת מוחלטת לא יכולה להיות סובייקטיבית, אלא אובייקטיבית, אמת נצחית ואוניברסלית שכזו. על כן זאת אמת הטרונומית, שבאה מבחוץ ונכפית עלינו.

לאחר דברים אלה נותן מתיסיהו גם סיבה פסיכולוגית למעבר מאינטואיציה לחוק הטרונומי: הוא הרגיש "שכדי להיות אדם טוב הייתי זקוק לחוקים – חוקים רבים – או שאיכשהו אתפרק." ואז מגיעה השורה החשובה ביותר לדעתי: "אני לוקח מחדש בעלות על עצמי. בוטח בטוּב שלי ובמשימה האלוהית שלי."

שימו לב: לבטוח בעצמנו, בטוּב הטבעי שלנו, לחזור לאינטואיציה, פירושו עבור מתיסיהו לחזור לעצמנו. ואכן, מתיסיהו מתכוון לכך שהוא נפרד מציות עיוור לחוק המגיע מבחוץ. הוא מתחיל שוב להקשיב למה שבא מבפנים. זו אולי כבר לא אמת מוחלטת, אובייקטיבית, אבל זו האמת שלו. לכן הוא "חוזר לעצמו".

מעניין אם הביטחון באמת הפנימית הוא עבור מתיסיהו שלב נמוך יותר של דתיות, או שמא אחרי שהתנסה בציות לחוק הוא דווקא מרגיש שעלה שלב. בכל מקרה ברור שמדובר במסע שלוקח את מתיסיהו הרחק מהאתוס היהודי-רבני הקלאסי, שלא בטח באינטואיציה או ב"טוּב" פנימי (ממילא, בפנים אפשר למצוא גם את היצר הרע) והקפיד על ציות קפדני לחוק האלוהי; מסע שמקרב אותו על הסקאלה לתפיסות מזרחיות-עתיקות כמו גם מערביות-מודרניות, שבהן אנחנו אמורים לגלות בתוך עצמנו את מקור הטוב והראוי (ולפעמים מתברר שאפילו אלוהים נמצא שם בפנים), או לחילופין, לקבל את הטבע שלנו, להשלים עם מי שאנחנו (במקרה שאין כלל אלוהים). (וראו למשל דיון מרתק על הנושא הזה בהקשר להומוסקסואליות ולהלכה אצל רון נוילד.)

התפיסה המערבית המודרנית התפתחה בתהליך ארוך מתוך הנצרות, שמתחילתה דרשה קשר אישי – לא לאומי – עם האלוהות. אפרופו נצרות, כדאי לשים לב שמתיסיהו אכן קובע מיד שצפויה ממנו מוזיקה "שנולדה מחדש", תוך שהוא משתמש באנגלית במושג rebirth, שלקוח הישר מהתיאולוגיה הנוצרית-אוונגליסטית: אצל האוונגליסטים כדי להפוך לנוצרי כשר עליך לעבור תהליך של לידה מחדש, קונברסיה, בה אתה מגלה את ישו ומקבל אותו כגואל האישי שלך.

האם מתיסיהו חזר בשאלה? קל להבין שכן, ואכן אתר "הארץ" קבע כך. אולם זה כנראה לא מה שקורה. שעות אחרי שפרסם את ההודעה ההיא הבהיר מתיסיהו בטוויטרו: "לכל מי שמבולבל, הלכתי היום למקווה ולבית הכנסת בדיוק כמו אתמול." כלומר, עדיין יהודי, עדיין שומר מצוות. ברם, אם הלך מתיסיהו למקווה ולבית הכנסת מפני שהוא הרגיש בפנים שזה מה שנכון לעשות, ולא מפני שהוא קיבל על עצמו שזה מה שהוא חייב לעשות, הוא עשה כן כלל וכלל לא "כמו אתמול". כאמור, מדובר בעמדה דתית שונה לחלוטין.

סתם

פורסם היום באתר אבי-חי

26 תגובות

  1. אני מסכים ולא מסכים איתך. קל להבין שלא מדובר פה בגירסא הנוצרית הקלאסית (קאנט) של ציות לצוו עליון פנימי בלבד.
    מדובר פה (לדעתי) במשהו הרבה יותר "גבוה" מזה. תוך כדי שאתה מקבל על עצמך "עול" מצוות מסוים, יש הבנה שאין שום סיבה שתשמור כל מה שהוא לא עול אלא "תוספת". (כלומר מאפיינים תרבותיים לא-הלכתיים)

    אהבתי

    1. ההסבר שלך מעניין, אבל שים לב למילים בהן משתמש מתיסיהו:

      "חשתי צורך להיות נאמן לשלב גבוה יותר של דתיות… לנוע הרחק מהאינטואיציה שלי ולקבל על עצמי אמת מוחלטת. […] אני לוקח מחדש בעלות על עצמי. בוטח בטוּב שלי ובמשימה האלוהית שלי."

      הוא עצמו מתאר את המהלך שלו כתהליך שמנגיד אינטואיציה ו"אמת מוחלטת". יש כאן משהו קיצוני יותר מאשר מנהגים כן או לא.

      אהבתי

      1. אני מניח שברור שההתנגדות לאמת מוחלטת מובילה לאבסורד. (אגב, אני מפריד את השאלה של האם אנחנו יכולים או לא יכולים להשיג את אותה אמת מהדיון בגלל שזה כל "העניין")
        ועובדה שלא – אכן מדובר בגישה דתית חדשה (אין ספק) אבל היא בשום פנים ואופן לא קרובה לצוו שהוא מצווה את עצמו, אלא דווקא הפוך (לפי דבריו) זה צוו שמחייב אותו ורק אז הוא "נמצא" או "קיים".

        אהבתי

  2. האופן שבו האיש מפרש את שתי התהפוכות שעשה בחייו (וכמובן שהוא מפרש את התהפוכה הראשונה מנקודת מבטו העכשווית) מבלבל ומעיד על החסרים הלוגיים של העמדה הפוסטמודרנית. הוא מניח מלכתחילה סתירה אינהרנטית בין האמת שלו, או האינטואיציה שלו, לבין אמת מוחלטת, והתוצאה אכן מבולבלת ומבלבלת.

    אהבתי

    1. נכון, אבל שים לב שיש כאן גם את הקושי היהודי מאוד (בזמן הזה) של מתח בין רצון פנימי לחוק דתי חיצוני. כלומר, אילו הוא היה בודהיסט אפשר היה להאשים אותו פשוט בבלבול, מכיוון שלו היה מבין את האמת לאשורה, היה יודע שהיא פנימית כמו גם חיצונית באותה מידה. במסורת היהודית, לבד מאשר בכמה מקורות מאוחרים, זה לא ככה.

      אהבתי

  3. אני חושבת שמתיסיהו פשוט שבוי עדיין, לפחות בחלקו, ברעיון – הנפוץ והמקובל – שאומר שזו-זו יהדות אדוקה (או נצרות או איסלאם) – ציות עמוק, הליכה אחרי הרב, מילוי פסקי הלכה קיצוניים.
    אני תוהה אם יש בו חלק שחש אשמה, מתוך אמונה שחוסר יכולתו או רצונו לדבוק בגישה הזו, מעיד שהוא פחות אדוק (בעיני הוא דווקא יותר אדוק, כמובן).

    אהבתי

  4. תודה תומר, מרתק. ובעיקר משום שמתיסיהו מצליח לבלבל כאן קצת את הדיכוטומיות, בפוסט המאוחר יותר על ההליכה לבית הכנסת. הטשטוש הזה מוצא חן בעיני.

    אהבתי

  5. אני לא יודע אם על פי מתיסיהו או על פי תפיסות ביהדות המעבר הזה להקשבה לעצמי ולקול שבא מבפנים (כרונולוגית אחרי תקופה של הקפדה על חוקים) נחשב למעבר לשלב רוחני\דתי גבוה יותר, אבל הוא בהחלט מתואר כך במסורות היוגה ההינדואיות. למשל ביוגה סוטרה בה "היוגה" היא הגורו, ובבגיטה, שבשלבים האחרונים הדבק משליך מעליו את כל ההיאחזויות כולל חוקי הדהרמה (חוקי הדת) ומתמסר באופן מלא לאהבת האל הפנימית (שמעוררת על ידי קול פנימי- ניצוץ אלוהי בשם פראמאטמה).

    עד כאן הינדואיזם להיום.

    אהבתי

  6. לא יכול להיות דבר כזה שהוא לא באמת חזר בשאלה והוא פשוט מבין או שהרב עזר לו להבין שאיך שהוא לבוש והמקצוע שהוא בחר בוא לא הולכים ביחד כי יש במה שהוא עושה איזה סוג של ניצול ובושה למגזר שממנו הוא בא לא?

    אהבתי

  7. ומה שהא כתב בטווטר נשמע כמו רמז לזה שאני צודק "For all of those who are being awesome,you are awesome.For all those who are confused:today I went to the Mikva and Shul just like yesterday"

    אהבתי

  8. "גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה"

    אם הוא פונה לעשיית מצוות מתוך בחירה חופשית אזי מתוך השקפת חז"ל אולי ערך קיום המצוות שלו יורד והוא לא יזכה לגן-עדן, אכילת בשרת לויתן וכל הבונוסים האלה שהיפנים והנורבגים זוכים להנות מהם בעודם בחיים.
    לא שאני שם קצוץ על עמדת חז"ל אבל רק רציתי להביא זאת לידיעת כל חובבי חז"ל הניו-אייג'רים.

    נ.ב. נדמה לי שהוא היה מעדיף שנכתוב את שמו בעברית כמו שכותבים מתתיהו בעברית.

    אהבתי

  9. כן ירבו.
    ההעניין הוא שגם אצל הפנאטים, הזמרים זוכים לאוטונומיה מוסרית, כך שמתיסיהו לא ממש שילם מחיר על עריקתו.
    הוא לא רב, או אפילו לא בעל משפחה מהישוב.

    הרחוב האולטרא אורתודקסי יישא אותו על כפיים ברגע שיחליט לחזור בו, לכן אני לא רואה סיבה לעשות אינטרפולציה לאיזה כיוון מהמקרה הזה.

    אהבתי

    1. נחום, איזה רוע.. וגם מאוד שטחי לומר שכסף זה העניין. כסף הוא תמיד סמל למשהו אחר או משרת משהו אחר שיותר מעניין לדון עליו.
      [בטוחה שאתה טועה. מעריכה את מתיסיהו על היכולת לחקור ולהשתנות בחייו למרות העין הציבורית שבוחנת אותו כל הזמן]

      אהבתי

  10. הסיפור מאוד מזכיר את הנזירות(הזמנית) המקראית. גם הנזיר מגדל נזר שיער וזקוק לחוקים רבים – או שאיכשהו יתפרק. ובסופו של דבר מגלח את נזרו.

    אהבתי

  11. לאורח אני לא בטוח שלפי חז"ל כדאי להיות גדול "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", כלומר לגדול קשה בעולם הזה לעומת זאת הקטן יהנה ב-2 העולמות.

    אהבתי

  12. אצל הראי"ה קוק דווקא נמצאים הדים רבים לתפיסה שמציג מתיסהו, של מער מהליכה אחרי צו חיצוני להליכה אחרי הנקודה הפנימית.

    אהבתי

  13. אליהו החמצמץ, תודה על הלינק.
    מעניין להווכח ש"אייש" אימצו בחום את מתיסיהו לאחר שגזז את זקנו, עד כה הוא היה האיש של חב"ד. ג'וסט סיינג…

    אהבתי

  14. כמה נחמד לקרוא לצד הדיווחים הפיקנטים תיאור אחד שאשכרה מנסה להבין ולהכניס לקונטקסט תרבותי ותיאולוגי – אהבתי.
    גם אהבתי את הדרך של מתיסיהו להתבטא בנוגע לדתיות שלו. כנה ויפה.

    אהבתי

שקלא וטריא