טיש. שולחנות המסודרים ב-ח' גדולה, מפות לבנות עליהם, צלוחיות קיגל וגפילטע-פיש, מיץ ענבים בכוסות חד פעמיות. סביב השולחנות יושבים גברים ופאות קטנטנות מאחורי אוזניהם, ניכרים בעדינותם. חולצות לבנות, כיפות סרוגות ונרות דולקים בשולחן האדמו"ר. אדמו"ר ממש, עם קפוטה ושטרימל, ושני בניו משני צדדיו. קולו רך. הוא מוביל ניגונים שאני לא מכיר, אבל שקל לי להיסחף אחריהם. הלב נפתח. מתיקות אהובה. אחרי הקידוש, עובר הרב בין השורות ומברך כל אחד לשלום. ידיו חמות, עיניו קורצות. האוכל פשוט. דבר התורה שנישא אחריו גם הוא פשוט. ידידי א' הדריך אותי לא להקשיב למילים, אלא למנגינה. והיא סוחפת. ויותר ממנה האווירה היא של נועם, של רכות אמיתית, ושל עומק שנבנה ממורשת של שנים, משיוף עדין של דורות על גבי דורות, נוכחות מלוטשת שחדשנות כלשהי לא תוכל לבטא. ריקודים באים אחרי המזון, כלומר צעדים קטנים ומתונים בשני מעגלים בעלי מרכז משותף, כאשר האדמו"ר במעגל הפנימי, בוחר את הקצב ואת הניגונים. הנשים, שישבו בשולחנות צדדיים קודם לכן, אינן משתתפות בריקוד. כחצי שעה נעים במעגלים. אחרי כן הגברים בתפילת ערבית, והחזן, אחד מבני האדמו"ר, לא רק מוביל אלא מגיש אותה, מרומם ומעלה אותה, וברור לי שכאשר הוא מבטא באיטיות, בדבקות פשוטה, את המילים "בעגלא ובזמן קריב", הוא אכן עורג כל כולו לכך. וקהל המתפללים לא יכול שלא לערוג גם הוא. וגם אני.
יום חמישי האחרון זה היה, יארצייט של המגיד, שכונת גילה.
[[[]]]
קבלת שבת. יושבים סביב סביב, באולם גדול, על כסאות המסודרים במעגלים בעלי מרכז משותף. במעגל הפנימי ביותר נגנים: נבל ותוף והרמוניום ושלוש או ארבע גיטרות. ורבה, כלומר רב שהיא אישה, שמנצחת על כל זה ועל כולנו. שרים פסוקים מתהילים שהולחנו על ידי בני הקהילה. המנגינות טובות ופשוטות, כאלה שאפשר ללחוש או לצעוק, לנגן לאט כמו גם להביא לשילהוב מרגש. כלי הנגינה מוסיפים מלאות סימפונית לחוויה, ממלאים חללים בנפש שקולות אנושיים מתקשים, מאחדים את המנגינות לזרימה מרוממת, סוחפת. מפסוק לפסוק האויר נעשה סמיך מקולות ורגשות, וקבוצת הגברים והנשים שהגיעו מהקור הופכים מקהל לקהילה. ברגעי ההתלהבות קמים מהכיסאות ורוקדים בעמידה, או רוקדים ממש, מאחורי הכיסאות ובצדדי האולם. שרים בקול שירי הלל לאלוהים, מוחאים כפיים ומחייכים, בחורים ובחורות רוקדים וצוחקים, חוגגים את אהבתם לאל ולמסורת, ובעיקר שרים ושרים. אחרי התהילים, לכה דודי, ואחריו תפילת ערבית, אותה מובילה אשה צעירה. קולה הצלול, החד והבהיר הופך למקהלה צבעונית כשהוא נענה על ידי המתפללים סביבה, והקולות עולים השמיימה. היא מסלסלת את המילים כחזנית ותיקה, אם כי המילים לא תמיד ותיקות: אחרי "ברוך אתה ה' מעריב ערבים" מגיע "ואהבתךְ אל תסירי מאיתנו לעולמים"; אחרי "כי אל מלך חנון ורחום אתה" מגיע "ברוכה את ה' הפורשת סוכת שלום עלינו"; ואחרי אלה מגיעים גם "מגן אברהם ופוקד שרה", "אלוהינו ואלוהי אבותינו ואמותינו". ואז קדיש יתום והתפילה מסתיימת, ומתחבקים לפני הפרידה.
יום שישי האחרון זה היה, ערב שבת פרשת וישב, שכונת בקעה.
לולאת האל 
כן, זה מה שתמיד אמרתי.
ניתן להנות להנות מכל העולמות.
הבעיה היחידה היא שבכל מקום אתה זר.
אהבתיאהבתי
מאין לך שהוא מרגיש זר ? אני התרשמתי שהוא דוקא מרגיש בבית כל עוד לא מדירים אותו מאף מקום :-)
אהבתיאהבתי
יש בירושלים הרבה יותר משני ערבים, וכדאי להפסיק עם הגזענות הזו.
אהבתיאהבתי
תודה תומר על הצוהר שפתחת אל תוך שני העולמות השונים האלה,
שאתה חלק מהם.
אהבתיאהבתי
כבר שנים חיכיתי שתכתוב על הקהילה שלי בגילה, ידעתי שזה יגיע מתישהו, פעם הייתי בתוך המעגל הקטן של החסידים של ישראל, היום אני כבר לא מסוגל. המתח הדתי והנפשי הגבוה שהיה שם, ההתאמצות לדייק ולהתעלות בכל תפילה גרמו לי בשלב מסויים לא להיות מסוגל יותר להתפלל.
באופן מפתיע את המענה מצאתי בקהילה קונסרבטיבית קטנה ומתוקה בגילה, שם פתאום יכלתי להתחבר לתפילה כמו שאני מכיר מבית סבא בחו"ל שם הקהילה היא העיקר והתפילה באה לשרת אותנו לא פחות מאשר את אלהים, בלי יומרות משהו פשוט נעים ומסורתי.
אהבתיאהבתי
יאיר האם תוכל להרחיב יותר מה בדיוק יצא לך לצאת מתוך המעגל הפנימי של ישראל ב"ש? כמתבונן שמגיע לפרקים בשבתות כשאני מגיע להורי שלי בגילה אני מרגיש שסוף סוף זה מקום שאפשר להתפלל בו בנחת.
אהבתיאהבתי
תודה. יפה.
אהבתיאהבתי
נהדר! "ברוכה את… הפורשת סוכת שלום" לא עזב אותי הרבה זמן אחרי שהייתי שם פעם. אני לא מתכוונת לפתוח פה שוב את נושא הנשים, אבל לא יכולתי שלא לקנא בך על היכולת להשתתף בשני הערבים ולחוות את הדמיון ביניהם, חוויה שממני ככל הנראה תימנע. אז עוד יותר תודה על הדיווח החמים והנעים. :-)
אהבתיאהבתי
ובר הרב בין השורות ומברך כל אחד לשלום. it is not tisch. it will be good if you will research the subject tisch. i am sure that you will be surprise what people say about this habit.
אהבתיאהבתי
אין לי שום התנגדות לתפילת נשים וכו'. אך איך יכול מונותיאסט שפוי לייחס לאלוהים תכונות נשיות או גבריות או אנושיות. השימוש בלשון זכר הוא מחדלי (ויעיד גם הכינוי ברבים 'אלוהים' שמצורף להתייחסות ביחיד 'אתה') ואין לו שום שייכות ליצירת האדם או האשה. האם לאל איברי מין נשיים או גבריים חלילה? האם הצד השמאלי של המח שלו יותר מפותח? האם הוא אוהב לשחק בברביות או בחיילים?
כאשר קבוצת מתפללים משתמשת בהתרסה בכינוי נקבי, הרי התרסתם לא על השפה (הם ממשיכים לקרוא אחד לשני בהתאם לחוקי העברית) אלא על מהותו הלכאורה זכרית של האל, שנובעת מהבנה מוטעית כאמור. הצמדת הכינוי הנשי הופכת את דמות האל לגשמית, בעלת תכונות אנושיות ומעוררת חלחלה בלב מי שיש לו עדינות מונותיאיסטית.
אהבתיאהבתי
זו בדיוק הטענה שלהם/ן – השימוש בכינוי הזכרי הופכת את האל לדמות גשמית בעלת תכונות אנושיות ומעוררת חלחלה במי שיש לו עדינות מונותאיסטית. לכן אפשר וצריך להשתמש בשני הכינויים במקביל.
אהבתיאהבתי
האם באמת כינוי בלשון זכר* הוא מחדלי, או שנובע מכך שבמשך ההיסטוריה כולה, עד עתה, גברים הם שקבעו את התיאורים והנוסחים?
כאשר אנחנו רואים לנגד עינינו שכנשים משתתפות בקביעת הנוסחים, צצים כינויים נשיים לאלוהות, ניתן להסיק שדווקא האופציה השנייה היא הנכונה.
ואם אתה קובע שקביעות אלו הן מתוך התרסה, בלי שיש לך על מה להסתמך, הרי שגם אני יכולה לקבוע שהסיבה שההתייחסות לאל היא לרוב זיכרית, הינה התרסה, בלי שיש לי על מה להסתמך.
*לא ממש מדוייק. גם פעם היו כינויים והתייחסות לצד הנשי של האל – השכינה.
אהבתיאהבתי
הי, מן הראוי היה גם לתת קישור עם קצת פרטים על האדמו"ר החשוב הזה ועברו הייחודי (ממקימי קיבוץ רשפים של השומר הצעיר, היסטוריון רציני שלימד באונ' ת"א וב"ש, וכו' וכו'), ראו ערך ישראל פרידמן בן-שלום בויקיפדיה.
וכן שאחד מהבנים שישב לצידו הוא יוצא סיירת גולני, בעל דרגת אל"מ, והיה (עודנו?) מפקד חטיבת חי"ר במילואים…
זה לא סתם פיקנטריה…
אהבתיאהבתי
מעולה. שמח לקרוא שלא איבדת קשר גם עם הצדדים החיוביים, הבלתי אמצעיים, המרגשים של היהדות. מתגעגע אליהם בעצמי.
אהבתיאהבתי
תומר,הרי הנושא הבוער הוא הדרת נשים ולכן לא ברור לי איך לא התייחסת לשאלה איך אתה יכול להנות מערב שבו לנשים אין כל חלק בו.
אהבתיאהבתי
ראית רק שניים? יש מלא ערבים בירושלים.
אהבתיאהבתי
אכן ירושלים היא המקום לגור בו….
ואני שמח על כך בעבורך.
אהרון
אהבתיאהבתי