על זנות, בחירת חופשית ושאלת האדם

שלי, נטלי ואנג'ליקה הם השמות הבדויים שבחרו שלוש נשים שהתראיינו לנרי ליבנה ('מוסף הארץ' 18.7), ובפיהן הצהרה ברורה: אנחנו זונות, ואנחנו עושות את זה מבחירה. שלוש הנשים, החברות בעמותה להסדרת הזנות בישראל (על פי הכתבה בעמותה רשומות כשישים זונות), יוצאות כנגד מאמציהן של "הפמיניסטיות" לקדם חקיקה שתפליל לא רק את הפרוצות וסרסוריהן, אלא גם לקוחות, וזאת כחלק ממלחמה כוללת בתופעת הזנות. שלוש המרואיינות לא רוצות להילחם בתופעה, כי הדבר יפגע בפרנסתן. הן רוצות להסדיר אותה. הן טוענות שבחרו מרצון לעסוק בזנות, ומצהירות שאמנם זה לא ממש נעים ולו יכלו להרוויח אותו שכר בדרכים אחרות היו מעדיפות להימנע מן הזנות. מצד שני, הן טוענות, זה "מקצוע כמו כל מקצוע", וכשצריך פרנסה, אפשר לעסוק גם בזה.

כדי להדגיש את ישוב דעתן מדגישות הנשים כי הן כולן מבוגרות, נשואות ואמהות. לא מדובר במשוגת נעורים או בכפייה. שלושתן הגיעו לזנות מתוך צורך כלכלי. אנג'ליקה מספרת כי כאשר עבדה "בשלוש עבודות לא היתה לי בכלל תקשורת עם הילד, ופה ראיתי שיש לי אפשרות אחרת, להיות אימא כמו שאני מבינה שצריך להיות אימא." ונטלי מחרה-מחזיקה אחריה: "ברור לי שאני נשארת בזנות, כי זה הפתרון היחיד שיאפשר לי סוג של רווחה כלכלית". נטלי בחרה לדבריה, "בחירה אמיצה. בחרתי להקריב חלק ממני למען המשפחה."

המשפט האחרון המצוטט מפי נטלי חשוב, מפני שהוא מציג תופעה שחזרה בדברי המרואיינות. הן לא הסתפקו באמירה כי בחירתן בזנות הייתה "חופשית", אלא לוו את דבריהן בהכרזות הנותנות תוקף מוסרי לבחירה. על פי דבריהן לא רק שלא מדובר במעשים שיפגעו בהן, ולא רק שלא מדובר במעשים בעלי מטען ערכי שלילי, אלא ששלושתן נמצאות במסע אישי של הגשמה עצמית. נטלי מתארת כאמור את בחירתה כ"אמיצה", ובמקום אחר מדגישה כי היא "עושה את זה מתוך סוג של שליחות". היא ושלי משתמשות בביטוי "מימוש עצמי" כדי לתאר את נכונותן לשכב עם גברים זרים תמורת כסף. ייתכן שהזנות היא המקצוע העתיק בעולם, אולם כאן היא מקבלת עטיפה מודרנית ומיתוג מעודכן.

וזה בעצם לב העניין: בקוראנו את דבריהן של שלוש הזונות הישראליות הללו, מתברר לנו כי הן עושות שימוש באותם נימוקים עצמם שבהם גברים ונשים בני זמננו מצדיקים בחירות פחות ויותר שנויות במחלוקת—מלימודי תואר ראשון באמנות ועד להפלת עוברים, מקעקוע על הכתף ועד לנישואים חד-מיניים. פעמים רבות אנחנו נותנים תוקף מוסרי לבחירות כאלה על ידי הפנייה לזכותו של העושה ל"בחירה חופשית" ועל ידי הכרזה שהבחירה תתרום ל"הגשמתם העצמית". משהודבקו שתי התוויות הללו על מעשה מן המעשים הוא נעשה כשר.

ואל תספרו לנטלי או לשלי שיש להן "תודעה כוזבת". הן כבר שמעו על זה ואין להן הרבה סבלנות למרקסיזם בגרוש. "מי שמה לקבוע התודעה של מי כוזבת ושל מי לא?" שואלת שלי בנוגע לדבריה של "פמיניסטית", שהתפלמסה אתה ברדיו. ובאמת מי יכול לקבוע? האם מן העובדה שרוב האנשים חושבים שזנות היא עניין שלילי נובע שאין נשים שבעבורן היא יכולה להיות דרך המלך להתפתחות מוסרית ולמימוש עצמי, ובלבד שתיעשה מרצון?

הראיון של נרי ליבנה עם שלוש הנשים מציב בפנינו דילמה מטא-מוסרית המעמתת אותנו עם ההנחות המוסריות שלקחנו כמובנות מאליהן. מתברר לנו שסוסי המרוץ המוסריים שלנו, אותם טיעונים עליהם רכבנו אל הניצחון בפולמוסים כה רבים כנגד אנשי דת או שמרנים למיניהם, נגנבו מאורוותינו ומשמשים כעת לניהול מערכה כנגד המחזיקים בתפיסת עולם "נאורה". כי חשובה ככל שתהיה זכותו של כל פרט לעשות מה שבא לו, דומה שכל מי שגם דמותה של החברה חשובה בעיניו, אמור לחשוב שמכירת שירותי מין מבזה את האדם, ופוגעת במרקם החברתי.

הזנות, בין מרצון ובין מאונס, מהווה פגיעה בצלם האדם (בדרך כלל, בצלם האישה). מאותה סיבה שנתנגד לסחר בבני אדם, לעבדות, גם אם יימצא מי שירצה למכור את עצמו, נתנגד גם למכירת שירותי מין: מדובר באקט שבו הופך בן אנוש לחפץ, למוצר, ובן אנוש אחר הופך לרוכש נפשות, לבעל קניין אנושי—ולו לזמן מוגבל . נדמה לי שכולנו מרגישים אינטואיטיבית קושי מוסרי עם מצב שכזה (לכן יש לנו קושי עם אקט הקניין בנישואים על פי ההלכה, לא?). למעשה, מצב כזה מנוגד במהותו לשאיפה למימוש עצמי בכל מובן הומניסטי או דתי, שכן קשה לדמיין מימוש עצמי של אדם שבא לידי ביטוי בהפיכתו לכלי לסיפוק צרכיו של אדם אחר.

אם אכן כך אנחנו חושבים, מסתבר שהנימוקים שלנו לטובת נישואים חד-מיניים, למשל, כלל אינם מתמצים בכך שמדובר באקט שנעשה בהסכמה בין שני מבוגרים הזקוקים לו לצורך מימוש אהבתם. זה נכון וחשוב, אולם מעבר לכך נישואים חד-מיניים פשוט לא סותרים עבורנו כל תפיסה של אנושיות, של מימוש עצמי, ושל חברה בריאה. מה שעומד בשורש נכונותנו לקבל נישואים חד מיניים הוא התשובה שאנחנו נותנים לשאלה: מהו האדם? ואולי גם לשאלות: מהי משפחה? מהי חברה ?

רק אם התשובות שאנו משיבים לשאלות האלה אינן נוגדות נישואים חד-מיניים (או פונדקאות, או מכירת כליות, או עישון חשיש), אנחנו מוכנים לקבל כלגיטימית את בחירתם החופשית של יחידים המעוניינים בהם. ולחילופין, רק מכיוון שאנשי דת והוגים שמרניים עונים על השאלות הללו באופן שמנוגד לנישואים חד-מיניים הם לא מוכנים לקבל אותם, גם אם אותם זוגות מצהירים על כך שמדובר בבחירתם החופשית ובדרך שלהם למימוש עצמי. חישבו על התנגדותכם לזנות מבחירה לפני הפעם הבאה שתצאו בצעקות על הומופוביה כנגד מי שמתנגד ליחסים הומוסקסואלים מבחירה. אם אכן הקריטריון הבסיסי לגיבוש העמדה שלנו אינו הבחירה החופשית, אלא דמות האדם (המשפחה, החברה) העומדת לנגד עינינו, כי אז מדובר בהכרעה מוסרית דאונטולוגית, הבאה לפני לכל שיקול תועלתני והשוללת את הלגיטימיות של בחירות מסוימות. על הכרעות שכאלה קשה מאוד להתווכח.

והערה אחת לסיום: חשוב לחזור לנסיבות הכלכליות שהביאו את אותן נשים לבחור בזנות. אם אנחנו רוצים שנשים לא תמצאנה את עצמן נגררות לזנות "מבחירה חופשית" עלינו לדאוג לא רק בפרט אלא גם לחברה, עלינו לשאוף לכך שהמדינה תנהל את כלכלתה כך שמשפחות ממוצעות לא יגיעו למצב שבו כדי להתפרנס בכבוד נשקלת האפשרות לפנות לזנות . גם כאן המדינה אחראית למינימום של הסדרה והשגחה. גם זה חלק מהתנועה לקראת בנייה של חברה בריאה.

:

פורסם באתר 'קומפרס'.

  • אמש שודרה כתבה בחדשות 10 על התלאות שעוברים זוגות בדרך לחתונה ברבנות: מחקירות פולשניות על מוצא הוריהם, דרך כפיית טבילה במקווה, ועד הרצאות של "מדריכת כלות" בהן מוסבר לכלה שאם תאכיל את ילדיה באוכל לא כשר הם יתחרפנו. הכתבה מציירת תמונה קשה על מצב שירותי הרבנות, ואני ממליץ מאוד לראות אותה (אף אני רואיינתי בה והצלחתי להשחיל שני משפטים).
  • ב'יומן' של הערוץ הראשון ביום שישי שודרה כתבה על זוגות דתיים שלא מוכנים להתחתן ברבנות מסיבות שונות. אשתי ואני מרואיינים כאחד הזוגות (אם כי יש לציין שבניגוד למרואיינים האחרים אנחנו לא מגדירים עצמנו כאורתודוקסים).

52 תגובות

  1. מאמר יפה וחשוב.
    הוא הזכיר לי ויכוח שניהלתי עם העיתונאית החרדית ציפי ירום, שניסתה לשכנע אותי שנשים חרדיות מסופקות, מאושרות וכל מי שמבקר את האלימות, את הדרת הנשים ואת אהלהת הבורות שקימות בחברה החרדית, פשוט לא מבין כלום והוא מין יהיר לפיד, הכופה את תרבותו על אחרים.

    זה בערך אותו סיפור.

    בוא נניח שהיו מציגים לנו כושי (לא זוכר איך אמורים לקרוא להם בימינו) , שמספר עד כמה נחמד לו ונעים לו לגור להיות עבד ועד כמה משחררי העבדים, לא מבינים את חיי העבדות ואת היתרונות הגלומים בהם.

    איך היינו מתמודדים עם הטיעון הזה?

    ובכן,
    נראה לי שהכושים של סקרלט אוהרה והזונות של נרי ליבנה, מלמדים אותנו שלא לכל בני האדם יש שיקול דעת משמעותי מצד אחד ומצד שני שישנה איזו אמת מוסרית אוניברסלית, שהייתה ברורה גם גם לאיסלנדים וגם לטיבטים, שהיא יוצרת מכלול של הבנות, שמאפשרת לנו לדעת מה נכון ומה לא נכון בהקשרים האלו.

    הידע הזה שקובע שזנות ועבדות הם דברים מתועבים, לא נובע משיקולים אופנתים או סטסטיסטים, יש מאחוריו איזו מהות מטאפיזית, שהמקור שלה לא תמיד ברור, אבל היא דוחפת את האנושות לכיון מאוד מסוים ודוקא אליו.

    אהבתי

    1. אין שום אמת אוניברסלית שברורה לכולם. פשוט, בחברה שבה מותר לרצוח אף.אחד לא בטוח. בגלל זה אסור, ברוב העולם , לרצוח אבל אין בעיה עם אכילת בשר (אני לא צמחוני) כי לפרות אין לובי. עבדות הייתה חוקית אלפי שנים, שחרור האישה הוא מושג חדש מאד שקיים רק בחלק קטן מהעולם ורוב המשטרים אינם דמוקרטים. אין גם שום הבדל בין סמים לאלכוהול פרט לכך שאלכוהול היה נפוץ באירופה וסמים הגיעו מהמזרח ומאמריקה.
      כל מה ש"ברור" לנו הוא מה שנוח לנו לחיות איתו. זה הכל.

      אהבתי

      1. האמת האוניברסלית אינה ברורה לכל. לא אמרתי שהיא ברורה לכל. בוודאי לציפי ירום או לסרסורים.
        זה שהיא לא ברורה לכולם, לא אומר, כמובן, שהיא לא קיימת.
        מה שאני חושב, זה שהיא מתגלית לאנשים נבחרים, בכל מיני קצוות מנוגדים של העולם, והיא מופצת על ידם, בתרבויות השונות.

        אהבתי

    2. רק אדגיש שלא ערערתי על שיקול דעתן של אותן נשים. לא נכנסתי לשאלה הזאת בכלל. מה שכתבתי הוא שנדמה לי שלכולנו יש עקרונות שבאים לפני כל ניתוח של המקרה הספציפי או תוצאותיו, ולכן גם אם הן באמת בחרו להיות זונות וזה בסדר גמור עבורן, יש טעם להתנגד למיסוד הזנות כמקצוע אחד מני רבים.

      אהבתי

      1. יפה טענת תומר שקיימות הנחות יסוד שקודמות לשיקולים של חופש הבחירה אצל רוב רובם של הנקראים ליבראלים, ואם אך תאתגר את אותן נקודות של הנחות יסוד – מיד יהפכו גם הם לאורתודוקסים ביחס לאותן נקודות, ויתברר מיד שחופש האדם הינו משני ביחס לתפיסתם אודות "מהות האדם". ולכן הויכוח בינם (ובינך, כי גם דעתך כזו היא) לבין גורמים דתיים שונים אינו על חופש כן או לא אלא על שאלת מהות האדם והאנושיות.
        ודעתי שלי שונה משלך בנושא זה. אני לגמרי בעד מיסוד הזנות, ובעד מתו חופש הבחירה לכל מי שרוצה להעניק שירותי מין מתוך בחירה חופשית במקצוע הזה. ועלי לומר – שמעולם לא הלכתי לזונה בחיי ולא נזקקתי לשירותיה, ואף על פי כן אני תומך לגמרי במי שרוצות לעסוק בזנות שיוכלו לעשות זאת, ובאופן מכבד, עם איגוד מקצועי ושירותי בריאות הציבור.
        אני גם יכול לומר שבמהלך עבודתי נתקלתי לפחות בשלוש נשים שבחרו לעבוד בזנות, ואת שלשתן אני מכבד בהחלט. האחת סטודנטית (שנראית הכי רחוק ממה שהיית חושב ש"זונה" נראית, צנועה וחסודה למראה) שעל ידי עיסוק כנערת ליווי מממנת את דירתה בתל אביב + שכר לימוד אוניברסיטאי. והאחרות עשו זאת בחו"ל, כחלק ממסע רוחני שלהן עם עצמן ועם מיניותן. אף אחת מהן איננה קרבן, והמסע האישי של כל אחת מהן הוא מכובד בעיני, ואין מקום להתנשאות של אחרים שיש להם הנחות מוקדמות על "מהות האדם". זה גם היה לאינקויזיציה.
        ובאשר למכירת גוף האדם: מוסד הנישואין היהודי גם הוא, מצד עצמו, אינו אלא חוזה שכירות של שימוש מיני אקסלוסיבי בגוף האישה, המותר רק לבעל ולא לאף אדם אחר, תמורת ההתחייבות הכלכלית בעיקרה של שמירת שארה כסותה ועונתה כל ימי נישואיהם, עד שהוא כותב לה בגט הכריתות "והרי את מותרת לכל אדם" ונותן לה את תשלום כתובתה.
        ובאשר להתנגדותך המוסרית לאוביקטיביזציה של אדם אחד לצורך מילוי צרכי האדם האחר – נו, את זה הרי אנחנו עושים כל הזמן. אנחנו הופכים ברגיל את האחר, כל אחר, לאובייקט המשמש אותנו לצרכינו. או בלשונו של בובר אנחנו מקיימים כל הזמן יחסי אני-לז. לכן יחסי אני-אתה אמיתיים הם בגדר חויה מיסטית ממש.
        לכן : אני מתנגד לכל כפיה. מתנגד לכפיה של אדם לעסוק בזנות בניגוד לרצונו החופשי כשם שאני מתנגד לכפיה המוסרנית של אדם שלא לעסוק בזנות. עד כאן להבוקר..

        אהבתי

        1. אוהד, אכן דעותינו שונות. אין לי כל דבר נגד אותו שתי נשים שהשתמשו בזנות במסגרת מסען הרוחני. מבחינתי זה נופל לתחום חופש הדת, וממילא לא צריך למסד את הזנות בשביל חריגים כאלה.

          הבעיה שלי היא עם מיסוד הזנות ככלל. למה? כפי שכתבתי, משום עניינים של כבוד האדם וכו'. עכשיו, נדמה לי שגם אתה לא תתעקש על בחירה חופשית בכל מני מקרים. למשל במקרה של שריפת אלמנות. או סחר באברי אדם. נכון? אם נכון, עליך לשאול את עצמך מה מבחין עבורך בין המקרים האלה לנושא הזנות. ייתכן מאוד שיש לך נימוקים טובים בקשר לזה, אבל גם אם כן, תוכל עתה יותר טוב להבין את מי שעבורו הזנות נכנסת לקטגוריה שבתוכה נמצאים הסחר באיברים וכו'.

          אהבתי

          1. תומר – שריפת אלמנות? סחר באיברים? כל זה נעשה בכפיה, לא מתוך חירות של האלמנה או האדם שאיבריו נקצרו! אלא אם תאמר שהאלמנה מתאבדת מרצונה – וזה מכניס אותנו אכן לשאלה טובה מאד – בדבר החופש לסיים את חייך, או לרצוח את עצמך, כשאתה מחליט שהגיע הזמן. כאן, אכן אנסה לעצור את האדם ("האלמנה") מלפעול כך, כי זו פעולה נמהרת, ואין ממנה חזרה (בגלגול הזה). מאידך – כאשר בריא לנו שהאדם שפוי בדעתו, לא נמהר, בר בחירה, לא נכפה על ידי מערכת חברתית מסויימת שדוחקת בו להתאבד, אלא מתוך בהירות רבה רוצה לסיים את מחזור החיים הזה – אני אתמוך גם בבחירה זו.

            אהבתי

            1. תודה על החידוד באנלוגיה לסחר איברים ושריפת אלמנות, גם עבדות אגב.
              אני מסכים עם אוהד. ולא ברור לי שאותה אישה שעוסקת באופן עצמאי בזנות ויכולה לדחות לקוחות (אם תרצה) מחופצנת יותר מאשר קופאית בסופר הן מבחינת תחושת השליטה האישית על חייה והן מבחינת היחס של הלקוחות.
              העמדה שלי היא שכשהדבר נעשה מרצון חופשי ובמסגרת ממוסדת ופיקוח בריאותי וכו' אין לאסור על נתינת שירותי מין, מכירת איברים והתאבדות.
              עבדות כן אסור, כשזו מכירה לכל החיים. אבל השכרה עצמית לכל פעילות שהיא, שבה האדם לא מאבד את מעמדו העצמאי ואחריותו בפני החוק והמוסר אין לאסור.

              אהבתי

              1. אוהד, אני מבין שאתה מקדש את הבחירה החופשית מעל לכל. לכן לא תתנגד אפילו להתאבדות שנעשית מתוך בחירה, ולו גם במסגרת שמדכאת את האישה ומחנכת אותה למות אחרי בעלה. אם אכן כך, אתה לא בין האנשים שאני יכול להתווכח איתם על נושא הזנות, כי אין לנו בסיס משותף לדיון, והוא ערך חיי אדם כשלעצמם. אגב, מה עם סחר באברי אדם? אתה לא צודק שזה נעשה תמיד בכפייה. מה אם אנשים בקשיים כלכליים מעונינים למקור את כליותיהם, רשתיותיהם, אולי איזו ריאה – אין לך בעיה עם מיסוד הסחר בזה?

                גלבוע, ראה תגובתי לאנונימית למטה.

                אהבתי

                1. כפי שכתבתי ביחס להתאבדות וסחר באיברים הייתי רוצה לוודא שאכן אין כאן דחיפה של החברה לעשות את המעשה, אלא החלטה אישית. אולי אפילו – בניגוד לנורמה החברתית הסובבת. ואז – כן, מתיר לאדם לבחור את גורלו ואת גורל איבריו.
                  הבעיה היא כרגע שזה תיאורטי בלבד. אולם יש לשים לב לחברה הדורסנית כלכלית, שדוחפת נשים לעסוק בזנות בגלל קושי כלכלי, הדבר אכן דומה למסחר באיברים בגלל קושי כלכלי. את האשם לא הייתי מחפש אצל הזונות או מוכרי האיברים האומללים אלא אצל פרות הבשן, העשירים מעבר לכל מידה, שכביכול פועלים במסגרת החוק – שהם בממונם עוזרים לחקיקתו. שם הייתי מחפש את האשם, ואת הפושעים. לא הזונות הן הפושעות ולא הקליינטים. אלא הדיקטטורה השלטת שבגללה קיימות תופעות השוליים, שקל להטפל אליהן.

                  אהבתי

                  1. אני מבין שאתה אכן מרגיש שהבחירה החופשית היא מעל לכל. עכשיו, את זה שהמערכת הכלכלית אמורה להשתנות – כתבתי בפסקה המסיימת של מאמרי. אני רק לא מבין איך אתה יכול להצדיק חוק כמו שכר מינימום, למשל, כאשר ברור לך ששי אנשים שיהיו מוכנים לעבוד תמורת בוטנים (מילולית), 7 ימים בשבוע, וללא תנאים פנסיונים, רווחה, וכו'. מה נותן לך את הזכות לכפות על המעסיקים להעסיק אותם – בניגוד לרצון שני הצדדים! – בשכר מינימום + תנאים?

                    אהבתי

                    1. תומר, אין ראייה מחוק שכר מינימום, משום שהנימוק העיקרי לו הוא לא שמירה על כבוד האדם או כבוד העובד, אלא שמירה על אינטרסים של צד אחד שנמצא בעמדת חולשה משמעותית מול הצד שכנגדו.
                      ומדוע צריכה המדינה לדאוג לאינטרסים שלו? בדיוק משום שאין לו, לעובד, את החירות האמתית, ובכל אופן – אין לו את אותה מידת החירות שיש למעסיק – לדאוג לאינטרסים שלו בעצמו.

                      אפשר לטעון שיש כאן פטרונות כלפי העובד, אך גם פטרונות זו היא לא ביחס לשאלה מהי טובת העובד – כי ההנחה היא שגם העובד חושב שלהרוויח יותר מבוטנים זה אינטרס שלו, אלא ביחס לשאלה האם יש לעובד יכולת סבירה (לא ניכנס להגדרת הסבירות כאן כרגע) לקדם את מה שגם הוא בעצמו חושב שהוא לטובתו, ואם לא – האם יש למדינה זכות/חובה לקדם זאת בשבילו, בכפיה.

                      לעומת זאת, ביחס לזנות, אינך טוען שכולי עלמא מסכימים שזנות=רע/פסול/פוגע באישה העוסקת בכך, והויכוח הוא רק האם יש להן את היכולת לבחור אם להזיק לעצמן או לא, ואם לא – האם במקרה כזה יש הצדקה/חובה על המדינה להגן עליהן במקומן וכו'.

                      טענתך היא שלמדינה יש זכות למנוע מהן לעסוק בזנות בשם הערכים *שהמדינה* מאמינה בהן, גם אם הן עצמן חולקות על דעתה של המדינה לגבי מה טוב/נכון/ראוי/מועיל להן.

                      אהבתי

                    2. הן הזונות והן העובדים בוחרים את בחירתם. שניהם גם לא ממש מבסוטים ממנה, והאינטרס של האישה לא להיות זונה אינו נופל, ואף להפך, מהאינטרס של העובד לקבל יותר כסף. למה אם כן ראוי לדעתך שהמדינה מונעת מהעובד לעבוד מבחירתו החופשית בשכר נמוך יותר ממינימום, ולא ראוי שהיא מונעת מהאישה לעסוק בזנות?

                      לא הבנתי מה הקשר לטובת העובד או האישה. לא דיברתי על טובת האישה כלל (למרות שזה בהחלט שיקול שצריך לבוא בחשבון).

                      אהבתי

        2. בעניין מיסוד הזנות אני רוצה לחלוק איתכם את האנקטודה הבאה, (אני חושבת אוהד שיעקב לוי מורנו, מייסד הקבוצה הטיפולית בכלל והפסיכודרמה בפרט, היה מאד מסכים איתך:
          בוינה הויקטוריאנית של 1913 למד סטודנט צעיר בשם יעקב לוי מורנו. הוא היה עד לתקרית בה שוטר עצר אשה, על שום שטיילה בפארק בלבוש "לא צנוע" בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. הסטודנט הצעיר שנסער מהאופן בו השוטר התייחס לאישה ,עקב אחריהם לתחנת המשטרה ומאוחר יותר למד מפיה כי היא זונה, ושהזונות בוינה מוחרמות : אין להן זכות להתאשפז בבתי חולים או לקבל סיוע משפטי. (כאילו אם לא יכירו בעובדה שהן קיימות אז התופעה תיעלם.. ) הדבר חרה מאד למורנו הצעיר שבעיניו חברה תקינה ובריאה חייבת לכלול את כל חבריה ולתת להם הזדמנות שווה, (למעשה אף הרחיק לכת בהשגותיו לגבי כלל האנושות ולא רק לגבי חברה ספציפית.) הוא עשה מעשה ואסף את הזונות בקבוצות של 8-10 חברות בקבוצה וצפה בתהליך. בתחילה הן רק עשו ונטילאציה לכל העניינים שהדאיגו אותן ובהמשך הפכו להיות קבוצת תמיכה הדדית, סייעו זו לזו ומאוחר יותר התאגדו והצליחו להשיג זכויות משפטיות ורפואיות. הצפייה הזו בקבוצת הזונות הניחה את התשתית לפיתוח הרעיון של "תראפיה קבוצית" ע"י מורנו,כשנוכח בכוח שיש לקבוצה להיות מכשיר תראפויטי ובכוח של תהליכים קבוצתיים בריפוי חבריה.

          אהבתי

      2. אם זה בסדר להיות זונה, אז מה לא בסדר בזנות חוקית וממוסדת?

        למה שזה יהיה בסדר לזנות רק בסמטאות אפלות?

        אהבתי

    3. דרך טיעון כזה אפשר גם להוכיח שטבח עם הוא מוסרי ושחור הוא לבן. "הוא פשוט לא יודע מה טוב בשבילו".
      אם יש משהו באמת הרסני זה לטעון שמוסר רלטיביסטי הוא אוניברסלי, מה שנותן לו תוקף אין-סופי. שאתה יודע יותר טוב מהאחר מה טוב בשבילו. למה? ככה. האמת שלי היא האמת בה' הידיעה.
      המוחלט הוא החומר הכי מסוכן שיצרה האנושות, וחוטאים בו כולם.

      אהבתי

      1. הטיעון לא נועד ולא נדרש להוכיח שום דבר.
        הוא אקסיומה כזו שתפקידה להסביר תופעות תיאולוגיות גלובליות.

        אהבתי

  2. מה שלא הבנתי אף פעם הוא ההבדל בין זנות לפורנוגרפיה. הרי בשני המקרים יש יחסי מין תמורת כסף. אף על פי כן זה מקובל לגמרי להוציא סרט פורנו מהוידאומט (או להוריד באינטרנט) ולראות עם החבר'ה או אפילו עם בת הזוג אבל ללכת לזונה הרבה פחות. מוזר מאד.

    אהבתי

  3. המאמר מאוד מעניין פרט לכך שאני לא מקבלת את הגזירה השווה בין חד מיניות לזנות. הנימוק נגד זנות קשור בכבוד האדם, דרך אגב אני בטוחה שהזונות שרואיינו עובדות ביחסי ציבור ולא בזנות, אבל נניח לזה לרגע – הנימוק בזכות חד מיניות הוא אהבה. זה כל ההבדל שבעולם. לכן הדמיון לכאורה בגלל עניין הבחירה החופשית לא תקף. זה לא אומר שאני לא מבינה מה מניע התנגדות לחד מיניות. אלה ערכי המשפחה המסורתית, לא הומופוביה. אלא שאלה אינם תקפים, ולו רק בשל כל הזוועות שהתרחשו מימי קין במשפחה המסורתית.

    אהבתי

  4. אני קצת לא מבינה – האם כולכם, כל אלה שלא עובדים בזנות, מאושרים ושמחים כל רגע בזמן עבודתכם? לא קורה שהעבודה מתישה, ואתם מרגישים שזמנכם הקדוש והנחמד מנוצל לשטויות על ידי המעביד(ה)/המוסד, ושאתם מקריבים זמן איכות (עם ילדים, אשה, מחקר, טניס מה שיהיה) לטובת משהו שלא ממש בא לכם לעשות, אתם לא מרגישים שהמוח הפרטי שלכם מנוצל למחשבות על עניינים אידיוטים וחסרי תוחלת? למה אפשר להקריב את המוח לצורכי משכורת ולא איברים אחרים?
    זו הרי קונבנציה שאברי המין הם יותר פרטיים מאשר המוח, הידיים הרגליים, או הבטן. להשתמש במוח על מנת לעשות כסף זה בסדר, ובפות זה לא?

    אהבתי

    1. אנונימית, רבים סבורים שמין הוא עניין מיוחד, שפות אינו דומה ליד, ושזנות אינה דומה למנהל עסקים. לכן, למשל, המאבק על נישואים חד מיניים הוא כל כך טעון ואמוציונלי. כי לא מדובר רק על מה שאנשים עושים עם אברי המין שלהם, אלא על חלק מרכזי בזהות שלהם. במילים אחרות, להיות זונה זה לא מקצוע, זאת זהות.

      כמובן, יכול להיות שאת לא מסכימה שלמין יש מעמד מיוחד. יכול להיות שאת חושבת שמדובר פשוט בעוד פעולה אנושית סטנדרטית. אם אכן את סבורה שכך, נסי לחשוב על הסיטואציה הבאה: חבורה אלימה של נבלים חוטפת נערה צעירה וכולאת אותה במרתף. היא מכריחה אותה, באלימות ובכפייה, לנהל עבורה את החשבונות, להדפיס מסמכים ולהכין לה קפה. מנגד, חבורה אלימה של נבלים אחרים חוטפת נערה צעירה וכולאת אותה במרתף. היא מכריחה אותה, באלימות ובכפייה, לקיים איתם יחסי מין. אחרי חודש שתי הנערות בורחות משביין והמשטרה תופסת את הנבלים. האם בשני המקרים העונש אמור לדעתך להיות זהה?

      אהבתי

      1. העונש לא יהיה זהה, בגלל שהחברה כולה והנפגעת עצמה מרגישים שיש הבדל בין שני המקרים, אבל ההבדל הזה הוא תוצאה של החיברות ולא הבדל אימננטי.

        אהבתי

        1. אה, מעניין. תראה, אם "החברה כולה" מרגישה שיש הבדל בין משהו למשהו, זה מספיק אמננטי בשבילי. (למעשה, אני מתקשה לחשוב על משהו שהחברה כולה לא חושבת שהוא משנה, והוא דווקא אימננטי.)

          אהבתי

      2. מעניין שאתה בורח שוב למצבים של כפיה! איננו מדברים כאן על כפיה, אלא על הזכות של אישה להשתמש בפותה כראות עיניה, ולא על פי אמות מוסר של אחרים, כשם שהיא משתמשת בידיה המאומנות , או במוחה המבריק, לכל עבודה אחרת, או ביופיה המדהים לצרכי פרסום (זה בסדר מבחינתך או גם עניין פלילי? הרי זו החפצה שאין כדוגמתה..)
        לכן שוב אל השולחן בו עסקינן ואמור לי האם מבחינתך לאישה אסור לעשות בפותה ככל שתחפוץ מרצונה החופשי בהחלט?

        אהבתי

        1. אוהד, הדוגמא משתמשת בכפייה רק כדי להדגיש את ההבדל בין שימוש בפות לשימוש ברגל. העניין הוא שכולנו מרגישים שיש הבדל. אני אפילו מכיר מורים רוחניים שונים שמדגישים את הערך המוסף של המין דווקא כאמצעי רוחני ודרך להתפתחות, מעל ומעבר לעבודה משרדית. שמעת על כאלה?

          לגבי שאלתך, היא מטעה, משום שהיא מוציאה את המעשה מההקשר החברתי שלו. האם אסור לי לעשות ביד שלי ככל אשר אחפוץ? כן, אסור לי לבנות בה מרפסת לא חוקית בבית שלי. מדהים איך שהמדינה מתערבת במה שמותר לי לעשות ביד שלי!

          אהבתי

          1. היי תומר, אני עובד היי טק, שמרגיש קצת כמו זונה, מאלצים אותי לעשות שימוש בנפש/מוח שלי, בצורה שאני לא מרגיש שעושה לי טוב (בלשון המעטה).
            אני שוקל לעזוב את העבודה כבר מספר שנים, אבל כמו במקרה של הזונות בכתבה, גם לי לא ברור כל כך איך אפשר להתפרנס בעולם הזה בכבוד בצורה שלא תגרום לי נזק, אז בינתיים אני ממשיך (אבל סובל ומרגיש שנגרם לי נזק נפשי).

            נראה לי שאין פה בעיה עקרונית, כל העניין הזה מאוד "אפור", הרי יש אנשים שעובדים בהיי טק ולא מרגישים בעיה מיוחדת, ואולי גם יש נשים שעובדות בזנות ומתרגלות ולא מרגישות שנפגעו אנושות. מהבחינה העקרונית הייתי הולך על הכוון של שינוי השיטה כך שאנשים לא ירגישו שהם צריכים לעסוק שעות רבות במשהו שעושה להם רע בשביל לחיות ברווחה חומרית. ומהבחינה הפרקטית (בהנחה ששינוי השיטה לא ראלי בטווח הקרוב ואפשר לעשות שינויים קטנים שאולי יעזרו) לאור העובדה שלא ממש מצליחים לעצור את התעשייה הזאת כשהיא מחוץ לחוק והיא מצליחה לגרום סבל רב לנשים רבות אולי יש מקום לשקול מיסוד (כשמיסוד אולי אומר שאישה שרוצה לעסוק בזה חייבת לראות מטפל מוסמך באופן קבוע שיבדוק שהיא כשירה ולא נגרם לה נזק) אם זה יפחית קצת הסחר בנשים ותנאי העבודה בתעשייה הזאת היום אולי זה שווה את זה.

            אהבתי

  5. 1. שום מדיניות רווחה לא תשים סוף לזנות. דוגמא לכך היא שישן גם אזרחיות במדינות הכי סוציאליות כמו סקנדינביה או קנדה שעובדות בזנות.
    2. השיח הפמיניסטי אף פעם לא מתמודד עם טיעונים כלכליים בעד הזנות. אף פעם אין נתונים על השכר של אותן זונות לעומת שכר ממוצע של נשים בעלות רקע והשכלה זהה שעובדות בתחומים אחרים, כלומר מה האלטרנטיבות הכלכליות של אותה זונה? אולי בגיל 40 היא תעשה הסבה מקצועית להיי-טק או להנדסת כימיה?
    3. השיח הפמיניסטי גם מתעלם מכך שיש כמות לא מבוטלת של גברים שעוסקים בזנות. במיוחד בזנות רחוב בישראל בכל מיני מוקדים רואים כמעט רק קוקסינלים.
    3. יש ביקוש לתופעה הזאת ויש גם היצע בהסכמה, מה שנשאר זה להסדיר את התחום בכדי למנוע תופעות של קרימינליזציה, הפצת מחלות וניצול שלא בהסכמה.
    אם במדינות יותר מוצלחות מאיתנו לא הצליחו לשים קץ לתופעה אז חבל גם לנו להילחם בטחנות רוח.

    אהבתי

      1. רק שבגנבה יש צד אחד שמסכים וצד אחד שמן הסתם לא מסכים (שוב אתה מגיע למחוזות הכפיה).

        כמו שיש חקיקה שמסדירה (כמעט) כל פעילות מוסכמת בין בוגרים שעומדים על דעתם, אולי כדאי להסדיר גם את הפעילות הזו לוודא שאין ניצול אמיתי ולהבטיח את בריאות הציבור.

        אהבתי

          1. הטיעון המקורי לא היה הטיעון שלי אלא של מישהו אחר, אבל עם זאת – כדי להראות שטיעון לא תקף צריך לפחות להשוות תפוחים עם תפוחים.

            הווה אומר, אי אפשר להשוות חקיקה להסדרת פעילות בין בוגרים בהסכמה ( לצורך הענין – זנות) לחקיקה נגד פשע (גניבה, רצח, מירמה וכו')

            מזכיר את הטענה נגד מיסוד נישואי הומוסקסואלים, כי מה יקרה אם מישהו ירצה להתחתן עם חיה.

            אהבתי

      2. בגניבה, אונס, רצח ואפילו עישון במקום ציבורי יש פגיע וגרימת נזק ישירה לצד השני ללא הסכמה מצידו. לעומת זאת, בזנות מהסכמה אישית לא הלקוח ולא הזונה לא פוגעים באף אחד, אלא עושים את ההתקשרות ביניהם בצורה מודעת. נכון שבסופו של דבר אורך חיים של זנות עלול להזיק לזונה (בריאותית, חברתית), כמו כל אורך חיים לא נורמטיבי אחר שהחברה (במיוחד הדמוקרטית המערבית) לא יכולה להכריח אדם מלנהל אותו.
        לדוגמא, נערה שמחליטה להיות פאנקיסטית – לעשות לעצמה 20 קעקועים בגוף, להשתכר, לצרוך סמים, ללון בתנאים אנטי סניטאריים, לקיים יחסי מין מזדמנים ולא מוגנים……ברור שיכולים להיות לקח נזקים מידיים או בתווך ארוך וביום מן הימים היא גם תספר על כמה שהיא מצטערת על כל זה. אבל נכון לעכשיו אף ארגון פמיניסטי לא ממהר לשכנע אותה לחדול מאורך חיים זה, אלא להפך היא עלולה להיות מוצגת בז'ארגון לסבו-פמיניסטי כ"אישה משוחררת" ו"נאורה".

        אהבתי

  6. אני חושב שזו שאלה כבדה. האבייקטיביזציה של האחר מתרחשת כל יום, כל הזמן, ע"י כולנו. הפקיד בעירייה מולי הוא "פקיד" וכל מטרתו עבורי ובעיניי לענות על השאלה ולפתור את הבעיה. היותו חיים כהן" בעל, אב, אח, אוהב, בעל עולם פנימי ועשיר כלל לא קשורה לאופן בו הוא נתפס על ידי. כך עם ה"שוטר", ה"מורה" וכו'… זה מסדיר את נושא האובייקט-סובייקט או "אתה-לז".
    ובאשר למכירת הגוף. מה ההבדל בין זונה לדוגמנית שנכנסת למעסיק פוטנציאלי מתערטלת, מציגה גופה, עושה תנוחות מקובלות וכל זאת כדי שגופה ישמש כ"קולב אנושי" מתנועע לביגוד. האם לא משתמשים בגופה של הדוגמנית ?

    אני רוצה לטעון כי ההבדל העקרוני והבעיה טמונה בעצם ב: מין. זה שורש הבעיה.
    העובדה שהיא מספקת מין תמורת כסף. זה גם מקור ההתנגדות בין שבמודע ובין שבתת מודע.
    דעתכם ?????????

    אהבתי

  7. אין כאן הרבה קולות נשיים שיכולים לתת את זווית הראיה שלהן וחבל, לדעתי תפיסת הזנות כעיסוק לגיטימי, כמו כל נותן שירות אחר ,אסור לה להתפס בחברה כמו שהיא היום כדבר של מה בכך, מאחר ועדיין אין שוויון מגדרי ונשים מנוצלות ומוטרדות עדיין בגלל תפיסה של חוסר שוויון ותפיסה של הגבר כמין חזק ושולט – "אני הגבר" – אני הבעל – הבועל, השולט ; חדירה היא אקט של בעלות. זו הסיבה שגברים שעובדים בזנות לא יחוו את אותה חוויה, כי גברים לא "נבעלים".
    ובואו לא נתמם, חדירה לגופה של האשה מעבר לסיפוק צורך מיני, הוא אקט של כיבוש והפגנת בעלות.
    . זנות בתוך חברה שעדיין מתיחסת לנשים כמין החלש וכמצרך רק פוגעת ומחלישה את כלל הנשים לא רק בנשים שבוחרות להיות זונות, כי אם מיניות היא דבר שאפשר לקנות בכסף אז מעמד הנשים יישאר חלש, וימשיכו להחשב כחפץ. נשים עדיין נחשבות מצרך ואם לא משיגים אותן בדרכים המקובלות, אז אונסים אותן, ואם לא אונסים אותן אז אפשר לקנות אותן.
    אם היינו חיים בחברה בה נשים נתפסות כשוויוניות לכל דבר ועניין ולא המין החלש אלא בתור מין חזק שווה זכויות שמקבל וגם דורש! יחס זהה למין הגברי, היו בוחרות למכור את גופן, אז אפשר היה להתיחס לזה כעיסוק לגיטימי כנותנות שירות, כאשר הן מגיעות ממקום חזק בחברה.
    לראיה, הרבה מהעוסקים בשיח על עניין הזנות הם גברים והקולות הנשיים שעוסקים בענין הזה הן פמיניסטיות שזוכות ללעג בגלל הפגנת ה"גבריות" שלהן, בגלל כניסה לתחומים שנחשבים חזקים בחברה כמו הפגנת דעתנות.

    לדוגמה – סטנדאפיסט שישים לצחוק את המאפיינים הברורים של הסודנים לדוגמה, רק יחליש את מעמדם, ויזכה לביקורת, ולמה? כי סודנים הם עדיין מגזר מוחלש. אז יש בלעג עליהם טעם לפגם. אם סטנדאפיסט היה כותב בדיחות על אנשי הייטק, זה היה מתקבל כי המגזר הזה חזק ובעל שליטה בחברה.
    אני מקווה שהרעיון שלי הובן :)

    אהבתי

  8. אני חושב שההקבלה לעבדות ולסחר בנשים לא נכונה. להם לא היו אופציות אחרות באותה לזונה ברוב המקרים יש. הרי זונה תמיד יכולה לעבוד למשל במלצרות או עבודה דומה אחרת, אבל היא בוחרת לעבוד בזנות כי ההכנסה שם משמעותית גבוהה יותר.

    אני חושב גם שבדיון הזה צריך להפריד בין הפנטזיה למציאות. אפשר להתווכח מבחינה פילוסופית עד מחר אם זנות מוסרית או לא, בפועל, כל המאמצים שנעשו לאורך ההיסטוריה לבטל את הזנות לא צלחו והחוקים ברוב המקרים שמגבילים את הפעילויות שלהן רק החמירו את מצבן, כי ברגע שזנות הופכת ללא חוקית, היא יורדת למחתרת.

    אהבתי

  9. שלום תומר
    קראתי בעניין את הכתבה על הגורו
    האם פרסמת כבר את החלק השני?
    אם כן איפה אפשר לקרוא אותה
    ציפי נגב בברכה

    נשלח מה-iPad שלי

    אהבתי

  10. אין לי בעיה עם זה שאדם מוכר עצמו לעבד, יהיה לי בעיה אם הוא לא יוכל להפסיק להיות עבד כשירצה בכך.
    אני לא חושב שיש לנו זכות למנוע ממי שמעוניין לעסוק בזנות או לצרוך את זה.
    לגבי הטיעון של "ההכרח הכלכלי", הוא לדעתי מגוחך, החופש של אותן נשים לא יגבר עם נמנע מהן בחירה אחת.
    בסופו של דבר יש אנשים שחשים "שצלם האדם שלהם נפגע" כאשר מישהו אחר עוסק בזנות ויש נשים שחשות פגועות מכך שנשים יכולות לבחור במקצוע משפיל כל כך.
    אני בעד שכל אחד יעסוק בענייניו כל עוד הוא לא ניזוק מפעולות האחרים.
    אם הפגיעה ברגשות חמורה מאוד אפשר לשקול פיתרון כמו לגבי החמץ בפסח – לאסור את המכירה בפומבי.

    אהבתי

    1. לי דווקא יש בעיה עם מכירה לעבדות אף אילו היא הייתה ניתנת לביטול ברגע שהעבד רוצה בכך.
      אדם אינו חפץ. ומכירת אדם אסור שתוכר כאופציה משפטית.
      אני נגד מה שאמרת: "שכל אחד יעסוק בענייניו כל עוד הוא לא ניזוק מפעולות האחרים".
      אכפת לי מהחברה. לא רק מעצמי. ואם החברה ניזוקת – יש להתנגד לכך.
      (כמובן, מהו נזק לחברה זו שאלה ערכית, ושאלה של תפישת עולם).
      לכן, בניגוד אליך, אני נגד עבדות ונגד זנות.

      אהבתי

      1. אני נגד עבדות – לא בגלל שהאדם מוכר עצמו לעבד, אם הוא עושה זאת מרצונו – אלא בגלל שאם הוא עבד הוא לא יוכל לחזור בו אחר כך, אני מניח שגם לך אין התנגדות שאדם יעבוד למישהו אחר בחינם כל עוד שזה מרצונו החופשי (וזה גם חוקי למיטב ידיעתי).
        לגבי נזק לחברה, לא הבהרת מה טיב הנזק שנגרם לחברה לדעתך, כך שקשה להתייחס.

        אהבתי

        1. YB, אין לי בעיה שאדם יועסק על ידי אחרים.
          יש לי בעיה שאדם יהיה *שייך* לאחרים (אפילו לרגע אחד).
          יש לי בעיה שאדם ימכור את עצמו לעבד (בניגוד למי שמוכר את תוצרי עבודתו).
          הנזק שנגרם לחברה, הוא פיחות במעמד האדם הנבדל מהותית מכל חפץ ואובייקט.

          אהבתי

  11. הדיון מרתק ושווה זמן התעמקות. עמדתי הרגשית היא בעד מיסוד הזנות, לצורך הגנה על הנשים העוסקות בכך ועל הציבור. הנשים שבכתבה עושות זאת, לא לצורך מימוש עצמי אלא כהקרבה למען ילדיהן. ומוסכם כי אידיאולוגיה הכלכלית הניאו ליברלית היא המושחתת כיוון שאינה מכירה בדאגה כלכלית לרוב הציבור. כאן יש אמירה לגבי דמות החברה הראוייה.

    לגבי עצם העיסוק, ברור שההבדל בין מכירת הראש או הלב לבוס לבין מכירת איבר המין, הזכרי או הנקבי, הוא בכך שהחברה מכירה בקדושת החיים. דומני שהיחס הנוקשה לזנות מקורו בתקופות בהם עדין לא היו אמצעי מניעה, ומיניות היתה קשורה בהענקת חיים. עם זאת, כמובן, שאמצעי מניעה לא מונעים את הקושי הרגשי שלנו לגבי זנות, הטוען כי יחסי מין במיטבם נעשים מתוך אינטימיות לטיפוח הקשר הזוגי ולהורות משותפת. אך נשאלת השאלה בחברה של ימינו בדבר המרחק בין הנאה מסטוצים לבין הנאה משכר משכב. אני נוטה להשאיר זאת לשיקול דעתם של שני בני הזוג.
    לפני שנים רבות, בטיול בהולנד, שוחחנו חברתי ואני, בשעת לילה מאוחרת, באחד הברים, עם הבעלים של נשות החלונות. שאלנו אותם כיצד הם מרגישים ביחס לכך. התשובה שקיבלנו היתה שכיוון שהן אינן עושות זאת מתוך אהבה לקליינטים, בשונה מיחסיהן עימם, הרי שזה בסדר מבחינתם. משמע, לטענתם, הרגש הוא הקובע. כל עוד הרגש הוא טהור, אזי הגוף הוא קליפה ביחס אליו. אף כי, אני סבור, שאין מנוס מפגיעה ברגש המיוחד שבין בני הזוג. אלא שגם במקרים של סטוץ/רומן מחוץ לנישואין קיימת פגיעה בכך.
    ואם תשאל, מה לגבי אשה שאוהבת זאת? יש כל כך הרבה אנשים הזקוקים לאהבה ולפיכך מה לי כי אלין. הרי עיקר הבעיה היא היחסים בין הקליינט לבין זוגתו או בן זוגה, אך בעיה זאת קיימת בלאו הכי.
    לסיכום, מכתיבתי אני מבין, שעבורי, הבעיה במיסוד הזנות קשורה בהכרה בפגיעה בחוויה של קדושת הזיווג, וקדושת הזוגיות. אך כיוון שאנו חיים במציאות הרחוקה משלמות, אני בוחר במה בעמדתי שבראש דברי.

    אהבתי

  12. אני חושבת שתומר הצביע על נק' חשובה-הגבול ההכרחי שיש להציב בכל דיון על החופש למימוש עצמי כערך העליון היחיד. יש לנו ערכים יסודיים יותר, וחשוב לזכור את זה.

    לעצם הדיון-
    אני חוששת שרוב הדנים לא באמת רוצים להתעמק ולהכיר את הנושא וההשלכות שלו באופן יסודי.
    מי שמרשה לעצמו לכתוב בדעתנות נגד או בעד מיסוד הזנות, מוטב שיהיה מספיק הוגן גם להכניס ראש לביב השופכין הזה, גם אם הריח לא נעים.
    צעד ראשוני יכול להיות קריאה באתר 'תודעה' שמביא מידע רב וגם עדויות של זונות.
    רוב הזונות נושאות עבר של התעללות מינית בתוך המשפחה או פגיעה מינית חמורה אחרת. רובן ככולן מתמכרות לחומרים פסיכואקטביים (סמים,בקיצור) כדרך להישרדות נפשית.

    באופן אישי מעולם לא הכרתי אשה או גבר במעגל הזנות,אבל המפגש עם הנושא תמיד מעורר בי תחושה פנימית איומה, כמו כזו שמתעוררת במפגש עם נושאים איומים במיוחד ככמו התעללות בילדים או רצח.

    השנה,לראשונה,נחשפתי לזנות מתועדת,ודווקא של גבר. והדבר החריד אותי עד עמקי נשמתי.
    בynet היה קישור,בעמוד הראשי (!) לפרק מתוך סדרה שנקראה 'משפחות',אם אני לא טועה.
    אחד מהמתועדים הוא יונתן-"נער ליווי"(אולי ההגדרה לביטוי מכובס). בפרק הנזכר ישנה סצנה שבה הוא עומד מעורטל על הבמה,במה שנקרא מופע חשפנות, והעוברים והשבים נוגעים בו, ממשמשים את איבר מינו ,דוחפים ידיים ועוד.
    לא ארחיב במילים על הזוועה שבנגישות של כל זה בעמוד ראשי.
    מה שחשוב לצורך העניין זה מה שהסצנה הזו עורר בי-תחושת זוועה, איומה.
    וכשניסיתי להבין למה? הרי הוא שם, מרצונו החופשי וכו',הבנתי-העמידה המעורטלת הזו ככה,כשזרים מוחלטים ניגשים ונוגעים-יש בה משום הסרה של המהות האנושית.
    המהות האנושית ניטלה ממנו, והוא הפך לכלי, למיצג.
    כנראה שבאופן כלשהו,שקשה להסביר במילים, התערטלות שלנו, החשיפה של איבר המין בפני עיניהם של אחרים,ובוודאי ההחשפות למגע, קשורה באופן הדוק למהות האנושית שלנו.
    התערטלות מול זרים, בשונה מהתערטלות מול אדם מוכר,שאנו קשורים אליו בקשר נפש, יש בה מן הסרת האנושיות.
    כשאדם עומד עירום,וזרים מוחלטים ממשמשים את איבר מינו, הוא יוצא באיזשהו אופן מקהילת האנושיות. יש במעמד הזה משהו מחריד.
    אולי אחרים יצליחו לנסח טוב ממני מדוע זה כ"כ חריף,מה יש בזה שפוגע ככה במהות האנושית.
    בפרק,דרך אגב,אפשר לראות בברור שאותו יונתן צורך סמים לפני הסצנה המחרידה הזו, ולא פחות נורא-אפשר לראות את המבט החלול והריק שלו,כשהוא עומד שם-פרוץ לכל.

    אני מתארת את כל זה,כדי להזכיר-שההשוואות האלה-לעבודת היי-טק או פקידות,הן תלושות,חלולות ואטומות ואולי לא בכוונה רעה.
    חשוב לזכור שמדובר ה בנושא ש-שוב-נוגע למהות האדם שבנו.

    אהבתי

  13. רוב רובן של הזונות, כך אומרים מחקרים רציניים ויסודיים, הן ילדות לשעבר… שעברו התעללות מינית, . שנאנסו וכו. וכל השוכב איתן תמורת כסף, מעמיק את הטראומה. וקובר תחתיו עוד קצת את נשמתה.
    נכון.. זכותה להעמיק את מצוקתה. אך איזה בעל מצפון ינצל את החופש שלו ושלה.. ובדרך יפגע עוד בנשמתה? מצאת זונה שלא נפגעה..ומוסרת את גופה להנאות אחרים ולהנאתה שלה ?. זכית. 99% מהן הן לא שם. להיפך.
    מסדו, בנוסף לזנות… גם את החובה לכל לקוח לדעת עם מי הוא שוכב, ואיזה ניצול הוא מעמיק.

    אהבתי

  14. ודוגמנות?

    הרי אפשר להחליף עם המילה הזו את כל הופעות המילה ״זנות״ בכתבה, ולקבל מאמר נפלא כנגדה, מנומק לא פחות (כל׳, לא מנומק בכלל, רק על פי שאיפותיו והנחות היסוד של הכותב).

    (אני חושב ששני המקרים נכונים).

    אהבתי

    1. אפשר לכתוב אותו דבר על חמץ בפסח או על חילול שבת.
      מזמן הגעתי למסקנה שליברלים אמיתיים הם זן נדיר בישראל, יש כאן קנאים מסוגים שונים.
      ממין העניין הוא שתומר גם פרסם מאמר תמיכה בנסיונו של ראש עיריית ניו-יורק להגביל את גודל כוסות המשקאות הממותקים בעירו, כל הרעיונות האלו מגיעים מאותו מקום.

      אהבתי

  15. Tomer Persico במאמר מעניין, להלן דעתי בנושא

    חסרה ביקורת יותר מוצהרת על ההנחה המובלעת ש"מימוש עצמי" הוא דבר מוסרי

    העובדה שבשיח ההגמוני בחברתנו המערבית המופרטת שמשגיבה את את האינדיבידואליזם, מפריטה כל דבר, ומזמן ויתרה על ביקורת לתפיסה הניאוליברלית היפרקפיטלסטית שמזמן חדרה לכל חלקה טובה לא רק במשק, בתחופ החינוך, הבריאות הדיור וכו' אלא גם לתפיסות התרבותיות והפיסלסופיות והרוחניות (כפי שאתה מטיב לחשוף), "מימוש עצמי" הוא חותם שרות מוסרי אוטומטי, היא נקודה שיש למקד בביקורת התופעה! אני מבין ומקבל שכריאקציה לפשיזם, נאציזם, ומופעים של קומוניזם טוטליטרי, יש רתיעה מסוציאליזם שנתפס (בטעות גמורה) כמשהו שמנגוד לחופש (חופש אמיתי מחייב שוויון ולהפך), ויש איזו דבקות איין ראנדית במימוש של האינדיבודאל את עצמו. יחד עם זאת האדם הוא יצור חברתי כפי שמראים מחקרים סוציולוגים (פסיכולוגים אנתרופולוגים), מחקרים ביולוגים, האדם הוא יצור ביואקולוגי שמושפע ומשפיע על המרבד הסביבתי בו הוא חי. צדק רבנו החכם אשלג כשהסביר שלסביבה יש השפעה מכרעת אולי אולטימטיבית על התפתחותו והתעצבותו של האדם, ושעיקר בחירתו היא בחירתו בסביבתו. לא בכדי התורות הרוחניות הכי עתיקות ומעמיקות, טרחו רבות לכרוך את "המימוש העצמי" של האדם, בטובתו לכלל הנבראים. אין זה מקרה שתרבות הניואייג' קשורה כ"כ דווקא להינדואיזם (יוגה וכו') שבאופן יחסי בו יותר בולט הפן האינדיבודאלי ההיניאני (כלומר הפן שמדבר על ההתקדמות של האדם לבדו בדרך ארוכה ומאמצת אל מול העיקרון העליון המופשט והבלתי מוגשם של המציאות) של הדרך הרוחנית. עם זאת מי שמכיר את משמעות המנטרות ההודיות ואת כללי העשה ואל תעשה של ההינדואיזם, מבין שיוגי אמיתי (ולצערי רבים וטובים ממי שאני אוהב נופלים שם) לא יכול להיות מי שמקדש את העבודה המאומצת שלו לבד על חשבון מחויבותו לכלל. היוגי מחויב קודם כל לאי-פגיעה במעשה ובהימנעות ממעשה מכל יצור חי, ושנית מחויב לערך האמת במשמעות הרחבה שלו, אלו שתי הדיברות הראשונות והחשובות ביותר במסמך המכונן של היוגה שכתב פטנג'לי. המנטרות ההודיות מחייבות את היוגי להפוך את עצמו לצינור שמחבר את כל היצורים החשים (בעלי התודעה ולא רק בני אדם) לשלום, כוח ובריאות. מימוש עצמי שכל עניינו ההגשמה של העצמי את עצמו למען עצמו הוא הוא רעה חולה מוסרית. לזה קורה אשל"ג הרצון לקבל לעצמו, שהוא היצר הרע, מסבירים הבודהיסטים המהיאנים (אלא שמאמינים בכך שכולנו מגיעים להאה השלמה רק ביחד ושהיא אפשרית אפילו תוך רגע אם נירתם כולנו יחד) שכדי שיציל את עצמו אדם ממידותיו הרעות הוא צריך לרצות לגאול לא רק את עצמו אלא כל הברואים מסבל, לשאוף להגשים הגשמה מלאה לא רק את עצמו אלא את כל הנבראים (מה שמכונה בודהיסטווה) רק אז יהיה לו את הכוח הנדרש כדי להצילו מהמכשולים שמיעים למעשה כולם מטבעו הרע שלו.

    אהבתי

  16. אני תומך מאוד בדברי הכותב/ים האחרון/ים- בדבר החשיבות של הדאגה לכלל, מעבר לטובת הפרט.
    בספרי 'הומניזם ישראלי', המבוסס על הוגי הדעות של הציונות, חשפתי את המבנה האידיאי של מדרג אידיאות ראויות. להלן מדרג האידיאות: החירות האישית היא המדרגה הראשונה, וממנה נובעת השאיפה למימוש עצמי. ברם, אבל, אולם, הדרך עודנה נפתחת לאורך: המדרגה הבאה היא מדרגת הצדק החברתי – מי אשר מפלה ומי אשר מפלים אותו – מתקשה בהרחבת תודעתו הדרושה עבור המימוש העצמי האמיתי (במגמה של המאהיינה, בלשון הבודהיזם). לכן, בצדק הומני העם דורש צדק חברתי. במדרגה הבאה, נדרשת תודעה של אחווה עם הזולת. מפגש אני -אתה, בלשון בובר, כי רק במפגש הע/אמיתי האדם חורג מקליפת הצב שבו נמצא האגו המצומצם. טיפוסים אשר קנאים לעמדותיהם, או מי שסובל מהם, יתקשו מאוד במימוש עצמי עמוק. המדרגה הבאה היא מדרגת האהבה של האחר, בבחינת ו'אהבת לרעך כמוך'. זוהי מדרגה של מנהיגות המיטיבה לזולת, שמה אותו לפני עצמה (בלשון בודהיסטית). בניגוד למנהיגות הרודנית למיניה, אשר דואגת לכל אורך ההיסטוריה בעיקר לעצמה. והמדרגה האחרונה, שהיא בעצם הראשונה (תחשב/י על זה) היא חווית האחדות הקיימת עם הטבע בכללו.
    לסיכום, אדם יכול לממש את עצמו בפיתוח כישרון או יכולת אישית ולהיות אמן מסוג מסויים, אך לא כאשר מדובר בלהיות אנושי (מאנטש) ויותר מכך – אדם רוחני. וכה אמר א"ד גורדון: " באין עם-אדם, אין יחיד אדם; ומי כמונו, בני ישראל, צריך לעמוד על זה? אנחנו הודענו ראשונה כי האדם נברא בצלם אלוהים, אנחנו צריכים ללכת הלאה ולאמור: העם צריך להברא בצלם אלוהים". ("עם אדם", האומה והעבודה, 260)

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s