עשרים שנה לטבח גולדשטיין – על נאו-חסידות רומנטית ונקמה קדושה

עבור חלק מאיתנו להיות יהודי אותנטי זה לתקוף כפר ערבי. בשביל אחרים פירושו לחבר פיוט חסידי חדש על אהבה.

מילים אלה, שנאמרו השנה מפי תושב גבעות-יצהר, מקפלות בתוכן את הסיפור כולו. זהו הסיפור על צמיחתו של אתוס יהודי חדש, רגשני, גזעני ואלים, אשר מתגשם בתנועה רוחנית מקורית היוצאת מבית מדרשו של הרב יצחק גינזבורג. הבסיס הרעיוני נחשף לציבור לראשונה לפני עשרים שנה בקונטרס 'ברוך הגבר'. באותו חיבור קצר, שנכתב לכבודו של ברוך גולדשטיין, הציג גינזבורג מוטציה רומנטית ולאומנית של תורת חב"ד אשר בשנים שאחרי פרסומו פותחה בהרחבה מבחינה אינטלקטואלית (בחיבורים כגון 'תורת המלך') ומבחינה מעשית (בקבוצות נערי גבעות ובפעולות "תג מחיר"). במלאות עשרים שנה לטבח גולדשטיין במערת המכפלה ננסה לסכם את עקרונותיה ואת דרכי הביטוי שלה מאז ועד היום.

הרב יצחק גינזבורג - התמונה מויקיפדיה'ברוך הגבר' יצא כחוברת דקה כמה חודשים אחרי שד"ר ברוך גולדשטיין רצח עשרים ותשעה מתפללים מוסלמים ופצע מעל מאה ועשרים נוספים בבוקר ה-25 לפברואר 1994. הכותרת לקוחה מדבריו של הנביא ירמיהו, וכותרת המשנה מסבירה שהחיבור עוסק ב"חמש מצוות כלליות שהן חמשה היבטים פנימיים במעשהו של הקדוש ברוך גולדשטיין ה' יקום דמו". בקונטרס מסביר גינזבורג, מהמקוריים והחריפים שבמקובלים ובהוגים החסידיים של זמננו, מדוע מעשהו של גולדשטיין לא רק שאינו מגונה, אלא מהווה מופת של עשייה יהודית שורשית וטהורה.

שלוש נקודות עיקריות שמעלה הטקסט חשובות במיוחד: החיבור אל הטבע כשיבה אל האלוהות; חשיבותה של הפעולה המיידית, הספונטנית, שבאה לידי ביטוי ברצח; ומשמעותה הקדושה של הנקמה, אשר בתנאים מסויימים פירושה, לדעת גינזבורג, נגיעה במהותנו הפנימית ביותר, דהיינו באלוהות שבנו. על פי גינזבורג שלוש נקודות אלה משתלבות בצורה מושלמת ובאות לידי מיצוי עליון ברגע המדוייק בו פתח ברוך גולדשטיין באש.

"הנקמה היא מעין חוק טבע"

הטקסט מורכב ורב-שכבות. כהנחת מוצא (וכמעין פרומו ל'תורת המלך') קובע גינזבורג מפורשות ש"נראה בפשטות כי חיי ישראל עדיפים על חיי גוי … במצב בו יש חשש (אפילו רחוק) שהגוי יפעל (אפילו בעקיפין) לפגוע בחיי ישראל, הרי אז אין משגיחין כלל בחיי הגוי אלא אדרבה – 'טוב שבגויים הרוג'". קצה קצהו של חשש לפגיעה של לא-יהודי ביהודי מכשיר את רציחתו, שכן, כפי שאמר לא מזמן סגן השר אלי בן דהן, "ליהודי יש נשמה הרבה יותר גבוהה מזו של הגוי". בזאת כבר ניתנת לגיטימציה למעשיו של גולדשטיין, אולם גינזבורג אינו מבקש רק לאשר את הטבח, אלא לעלות את גולדשטיין למעלת קדושי עליון.

לצורך כך הוא עובר להסבר הנשען על התורה הקבלית של חסידות חב"ד, ממנה הוא מגיע. גינזבורג יוצא מתוכה ומחדש בה: הוא מבהיר כיצד מעשיו של גולדשטיין הגיעו מתוך "רטיטה של ה'מקום' העמוק ביותר בנפש היהודי – 'יחידה שבנפש'". ה'יחידה' היא הניצוץ האלוהי הטהור שנמצא בתוככי כל יהודי (ורק יהודי), מקום שלשכל אין אליו גישה. נהפוך הוא – השכל, כמו גם המצפון, מנסים לשמור על הגבולות המוכרים של ההגיון והמוסר, ויכולים אפילו להפריע לנו להגיע אל ה'יחידה'.

כיצד אפוא ניתן להגיע אל אותו מקום אלוהי רוטט? החיבור אל ה'יחידה' בתוכנו יכול להתבצע בכל מני דרכים, ועל פי גינזבורג אחת מהם היא הנקמה. הנקמה, כותב גינזבורג, היא "תגובה טבעית ספונטנית", היא "עמידה על ישותי החיובית". יותר מכך: "הנקמה היא מעין חוק טבע. מי שנוקם מצטרף בזה ל'זרמים האקולוגיים' שמציאות, "היש האמיתי" שלו והעולם נפגשים."

הנקמה היא רגע עמוק של "זרימה עם הטבע", התאחדות עם "הזרמים האקולוגיים" של הקיום, וזאת מפני שהיא מגיעה מהמעמקים הפראיים ביותר שלנו, מתוך אינסטינקט המשתחרר בצורה ספונטנית ואלימה. עבור גינזבורג – וזהו אחד מחידושיו הנועזים – החיבור אל הטבע יכול, בתנאים מסויימים, לחבר אותנו אל האלוהות. גינזבורג מתבסס על תפיסה חב"דית דיאלקטית הרואה בניגודים ישויות המשלימות זו את זו ובהפכים קטבים הנושאים זה את מהותו של זה. על פי תפיסה זו שלמות אמיתית היא אחדותם של הפכים ולא העלמתו של הצד שמנגד. ממילא, את האלוהות בתפארתה לא ניתן לתפוס אלא ככוללת את כל הניגודים כולם. גינזבורג מרחיב רעיון זה וממקם בתוכו את הטבע החומרי והגס ביותר, הן זה אשר מחוצה לנו והן זה אשר בפנימיותנו. המסקנה היא שדווקא משום שפלותו ובהמיותו של הטבע ניתן למצוא בו את האלוהות הגבוהה ביותר. עלינו אם כן "לשוב" אל המגע הבראשיתי עם האדמה, ועם הגוף.

קבר ברוך גולדשטיין בתוך פארק מאיר כהנא בקריית ארבע

קל לראות עד כמה כיוון זה זר למסורת היהודית. ההלכה עושה מאמצים לא קטנים דווקא להרחיק אותנו מ"זרימה עם הטבע", ורבים הם האיסורים המוקדשים בדיוק לכך. גינזבורג מודע לזה, אולם כותב שאף על פי ש"הדברים נשמעים צורמים לאוזן דתית … המעמיקים יבינו שתכלית הכל היא להתפייס בסופו של דבר עם ה'יש' הטבעי". המעמיקים מבינים שמעשהו של גולדשטיין היה מעשה של פיוס עמוק עם טבעו הפנימי. השטחיים, הרדודים, אותם יהודים שלא מחוברים לפנימיותם ולאלוהות שבהם, יחשבו כנראה שמדובר במעשה אכזרי ומגונה של טירוף רצחני.

הטבע קשור לנקמה, הנקמה קשורה לטבע. שניהם – עבור היהודי שיש לו 'יחידה' – קשורים לאלוהים. על פי הרב גינזבורג הנקמה היא הרגע שבו השכל מסולק הצידה והאדם מאפשר לטבעיות הפראית שבו להתפרץ. אצל היהודי אותה טבעיות עמוקה ופנימית מערסלת לא פחות מאשר ניצוץ אלוהי, ועל כן הנקמה היא ביטוי מושלם של פעולה מאוחדת, טבעית-יהודית-אלוהית.

גינזבורג כותב שפגישת היהודי עם שורש נשמתו היא אפשרות "לחוש אלוקות" ולכוון לעשות כרצונו של הקב"ה. זהו רגע של ביטול שכלי ורצוני אל מול האלוהות. ברגע הבא כבר משתחררים הכוחות לכיוון הנכון ואנו פועלים ככלי טהור בשירותו של הקב"ה. כפי שכתב ד"ר שלמה פישר (המכון למדיניות העם היהודי והאוניברסיטה העברית) במחקר על תורה זו של גינזבורג:

ההחלטה הקיומית האי-רציונלית מתרחשת באמצעות מעשה של איון עצמי. ברגע הקיצוני, ברגע שבו אדם מחליט להפוך לשהיד, הרגע שבו הוא מחליט לבצע רצח המוני ולהקריב את עצמו, הוא מאמץ עמדה מיסטית שתקנית קוויאטיסטית (quietist). ההכרזה על עצמיותו, המעשה החופשי, הטבעי והפשוט של היותו הוא עצמו, מתרחשים ברגע הבא, כאשר הוא מתחיל לירות." (מתוך טבע, אותנטיות ואלימות בהגות הציונית הדתית הרדיקלית)

כעת ניתן לצעוד צעד אחורה ולהתרשם מהתמונה הקבלית שמצייר לפנינו גינזבורג: באותה שעת בוקר מוקדמת כאשר נחה אמתו של ברוך גולדשטיין על הדק ה'גליל' נחלצה נשמתו מקליפות הזיוף השכלי האחרונות וביטלה עצמה אל הניצוץ האלוהי שחבוי בעומק העומקים של ישותה. מתוך נקודה טהורה ומקודשת זו עלתה הקריאה לנקמה עיוורת ורצחנית, נקמה טבעית כל כך ועם זאת קדושה מכל קודש. רגע אחרי כן נתן ד"ר גולדשטיין דרור לחיתיות הטבעית האלוהית שבו והפך את מערת המכפלה למרחץ דמים.

רצח על רקע רומנטי

ז'אן ז'ק רוסוהקבלה היא מסורת מסועפת ומתוחכמת, ואפשר להשתמש בה כדי להצדיק כמעט כל דבר. בעבר, במסגרת תנועת השבתאות, היו שהצדיקו בעזרתה התאסלמות המונית. הרב גינזבורג מצדיק בעזרתה רצח המוני. אולם טעות היא לתת לאימה שמעוררת בנו תורתו של גינזבורג למנוע מאיתנו לנתח אותה ולהבין את מקורותיה, כמו גם את השלכותיה.

ראוי לשים לב למושגים בהם משתמש הרב גינזבורג: ספונטניות. טבע. זרימה. אלו לא מונחים שתמצאו בספרי קבלה. אלו מונחים שתמצאו בספרי הוגי הרומנטיקה האירופאית, ובמיוחד הרומנטיקה הגרמנית. ז'אן ז'ק רוסו (1712-1778) היה שגרירם העליון של רעיונות אלה. הוא קשר טבעיות עם ספונטניות, והעלה למעלת אידיאלים נשגבים את הפראיות האצילה, הרגש הגולמי והצורך לחתור תחת האילוצים החברתיים ה"מלאכותיים" כדי לבטא בצורה ספונטנית את צרכינו ה"טבעיים". השפעתו על התנועה הרומנטית הגרמנית, שתכונה לימים "הסער והפרץ" (Sturm und Drang), היתה עצומה.

יוהן גוטפריד הרדרבעוד שרוסו סבר שקיימים ערכים משותפים ואמיתות נצחיות, היה זה יוהן גוטפריד הרדר (1744-1803, מאבות הלאומיות המודרנית) שהחליף את התפיסה בדבר רציונליות אוניברסלית בספונטניות אישית. הוא קידם את הרעיון שיש בתוכנו נקודה אינדיבידואלית של דחף אישי וייחודי. מדובר באימפולס סובייקטיבי אשר הינו ראשוני וטבעי יותר – ולכן גם אמיתי יותר – מכל עקרון אובייקטיבי. הרעיון הפך ליסוד מרכזי בתנועה הרומנטית.

המשורר והסופר היינריך פון קלייסט (1777-1811) פיתח תפיסה זו הלאה, וטען שאין באמת טוב ורע כלליים, ועלינו לעשות בכל רגע "מה שהטבע מניע אותנו". רק היצר הספונטני הטבעי יכול להבטיח לנו אותנטיות מוחלטת ונאמנות מלאה למהותנו הפרטית ביותר – ולהיות אותנטי חשוב הרבה יותר מאשר להיות טוב. קלייסט הביא עקרונות אלה לידי ביטוי מושלם בנובלה 'מיכאל קולהאס' (1810), בה יוצא סוחר גרמני למסע הרס של ביזה ורצח שמערבב באופן מרתק נקמה וצדק. הנקמה המוצדקת הופכת לשרפה משתוללת המתלקחת מתוך הניצוץ הפראי הפנימי. אצל קולהאס היענות מלאה לדחפינו העמוקים ביותר נעשית בשם הצדק המוחלט, והתוצאה היא חורבן ושמד.

היינריך פון קלייסטעוד לפני קלייסט היה זה פרידריך קלינגר אשר ב-1776 פרסם מחזה המציג רגשנות שעולה על גדותיה ותשוקה אינסופית לחירות, אהבה ונקמה. "אינני דבר לאיש ולא לעולם עד שאזכה לנקמה, נקמה נוראית ביותר!" זועק וויילד, אחד הגיבורים במחזה. למחזה קראו Sturm und Drang ועל שמו נקרא מאוחר יותר אותו זרם של רומנטיקה גרמנית. הנקמה הרגשנית והפרועה עומדת אפוא בנקודת עיבורו.

לשני קודקדי המשולש הרומנטי שהוזכרו לעיל, הספונטניות והטבע, הוסיפו הוגים כשליגל, שלינג, ונובליס קודקוד שלישי: אלוהים. הרעיון הבסיסי היה שאחדות הטבע והנשמה נמצאת באלוהות הפלואידית. "הטבע הוא הרוח המתגלה", קבע שלינג, והוסיף ש"אלוהים הוא החיים". על פי פיתוח זה העולם הטבעי הוא האלוהות הרדומה, והגאון הוא זה שמבין זאת מתוך העמקה פנימית. הגאון גם מסוגל למשוך את האנושות אחריו מתוך התהומות הברוכים של אישיותו לקראת ראייה הנכונה של המציאות האלוהית.

פרידריך קלינגרהרב גינזבורג מבטא עיבוד יהודי-חסידי של תפיסות אלה. בקונטרס 'ברוך הגבר' משתמש גינזבורג במילה "ספונטני" מספר פעמים, והיא הכרחית עבור תורתו. מיותר לציין, מקור המילה אינו בעברית ואין לה מקבילה בעברית. לא במקרה. על מעמדו המרכזי של הטבע בהגותו כבר עמדנו, וכן על ערכה של נקמה. ראינו גם שאת האלוהות ניתן על פיו לפגוש ברגע של מגע עם הטבעיות העמוקה והפראית ביותר שלנו. גולדשטיין הוא עבורו "קדוש", אולם נראה שגינזבורג מעצב את דמותו של הרוצח מחברון על פי ארכיטיפ הגאון הרומנטי, זה שעל ידי ביטול שכלו ונגיעה בעומק רגשותיו מאפשר ל"טבעי" שבו ללדת יצירת מופת.

נאו-חסידות אקולוגית, גזענית ואלימה

יש להבהיר: אין הכוונה כאן שהרב גינזבורג קרא את הרדר, קלייסט ושלינג ועיצב את תורתו בהתאם. הרוח הרומנטית חרגה מזמן מכתביהם של הוגי עבר, ונמצאת כיום סביבנו, כמעט בכל מקום. התשוקה לחיים אותנטיים, לקרבה אל הטבע, לחיבור לפנימיותינו ול"זרימה" משותפת לחלקים נרחבים מהאוכלוסייה, שומרי מצוות ושאינם. מופע מובהק של התגלמות עכשווית של נטיות נפשיות אלה ניתן למצוא ברוחניות העכשווית, בניו-אייג'. מבט מהיר בשלל התנועות והרעיונות המרכיבים את זו יגלה לנו שהחיפוש אחר נקודת העומק הפנימית/טבעית/אלוהית נפוץ בה בצורה נרחבת. המקוריות של גינזבורג נמצאת בראיית האלימות הבין-דתית כביטוי שיא של אותו חיבור אותנטי לפנימיותינו.

את הרעיון הזה מוציאים לפועל ההולכים בדרכו של גינזבורג בקרב מה שמכונה "נערי הגבעות" (שגילם לפעמים עולה על שלושים). קהילות אלה, החיות בשוליים הגיאוגרפיים והתרבותיים של מפעל ההתנחלויות, מציגות כמיהה לחיים "קרובים אל הטבע", רצון ל"פשטות" ו"אותנטיות" ותודעה גזענית-קסנופובית. עבורם התרבות הישראלית, גם זו שבהתנחלויות הבוטיק אדומות הרעפים, היא רקובה ומושחתת, בורגנית ומלאכותית. פוסט-ציונות משתלבת כאן עם ערגה לחזור לימי המקרא, עבודה חקלאית ורצון להקים את ממלכת יהודה.

כפי שמצוטט תושב בת עין בן 17: "המגע עם העולם הטבעי אפשר לי להתבגר. חברים שלי, שלומדים במסגרות הרגילות, מחוברים כל היום לכיסא, לשולחן או לאינטרנט. הם לא יודעים למשל מה זה טבע. […] אני חושב שבזכות ההתבוננות הזאת הצלחתי לגלות את א-לוהים ממקום יותר עמוק" (נקודה, אוגוסט 2007). נעמוד על הנקודה החשובה בדברים אלה: הקרבה לאלוהים עוברת דרך הקרבה לטבע.

גינזבורג עצמו קורא לחזרה לעבודת אדמה ומעלה על נס את החיבור הישיר אל הטבע, הפעם לא זה הפנימי אלא זה החיצוני, הטבע של ארץ ישראל – ארץ הקודש. "השיבה הזאת אל האדמה היא מעין חזרה בתשובה, שיבה אל השורש" הוא כותב. ההתיישבות באזורי הספר שביהודה ושומרון משדרת אותנטיות וצניעות ומעודדת חלומות על חברה שבטית-מקראית החיה בהתאם לחוק האלוהי וציוויי האקולוגיה. היא גם מחייבת חיכוך תמידי עם האוכלוסייה הפלסטינית.

כפי שכבר כתב בעבר שלמה פישר, האלימות המופנית מצד נערי הגבעות אל הפלסטינים שסביבים היא חלק אינטגרלי מהאתוס שלהם. אין כאן מקרה ולא גלישה אקראית לחוסר נעימות מזדמן. האלימות כאן היא צורה נוספת של הסער והפרץ הרומנטי, עוד פן של החיפוש אחר אותנטיות, נקמה ו"טבעיות". כעת ניתן להבין טוב יותר את הציטוט בו פתחנו (שמקורו בדו"ח האחרון של 'קבוצת המשבר הבינלאומית' – pdf). אותו איש גבעות מיצהר קובע בו שעבורם להיות יהודי "אותנטי" פירושו או "לתקוף כפר ערבי" או "לחבר פיוט חסידי חדש על אהבה". שני כיוונים אלה, שנראים לכאורה סותרים, למעשה משתלבים היטב: שניהם מבטאים הלך רוח אקספרסיבי, רגשני ורומנטי. שניהם מממשים חיפוש אחר רוחניות מתלהבת ואמוציונלית. שניהם גם קשורים בטבורם לתורתו של הרב גינזבורג.

נערי הגבעות מציגים פן יהודי ולאומני של הרוחניות העכשווית הכללית. למרות היניקה המשותפת מהרומנטיקה, ההבדל העקרוני בין הרוחניות הניו-אייג'ית הכללית לזו ה"גבעתית" הוא בחלוקות בין אוניברסליזם ואתנוצנטריים, פציפיזם ואלימות. כך, תודעתם האקולוגית של נערי הגבעות ממוקדת לא בטבע בכלל, אלא רק בארץ ישראל, ה"טבע" הקדוש ביותר לדידם. יחסם לבני אדם אינו שוויוני, אלא נגזר מתפיסות גזעניות ונשען על ההנחה המחמיאה שהם בניו של עם ייחודי ועליון. על נתינת כבוד למסורות רוחניות אחרות אין כמובן מה לדבר.

בעשרים השנים שחלפו מאז הטבח במערת המכפלה נוצרה לפנינו תנועה רוחנית יהודית חדשה. מדובר בנאו-חסידות וולקיסטית (Völkisch, כאותן תנועות לאומניות שהעלו את העם והדם לכדי אידיאל עליון), גזענית, פוסט-ציונית ואנטי-דמוקרטית. תנועה זו מציגה אתוס יהודי שכמוהו טרם נראה, ואחראית, בין היתר, לתופעת "תג-מחיר". לא במקרה קשר השב"כ פעולות אלימות אלה ישירות ליצהר, שם ראש הישיבה הוא הרב יצחק שפירא, תלמידו של גינזבורג וממחברי 'תורת המלך'. מכל האמור לעיל יש להבין שאין לראות פעולות "תג מחיר" כפשעי שנאה, אלא כמימושם של עקרונותיהם הדתיים של חברי אותה תנועה. עד כמה שזה עשוי להישמע מוזר, אלימות זו היא ביטוי לחיפוש הרוחני שלהם.

נקמה

פורסם במוסף הארץ. עוד על הרומנטיקה הגרמנית כמקור לאתוס יהודי מודרני ראו כאן.

38 תגובות

  1. מעניין מאוד
    מהיכרות די קרובה של ה"תופעה" (אחי, למשל) הניתוח האיר לי הרבה נקודות והוא קולע לדעתי
    משגע אותי הרבה פעמים לראות עד כמה החברה האלה הם פשוט טובים, צנועים, אמיצים. הטובים ביותר
    ומצד שני..

    אהבתי

    1. ניתוח מעולה, מאחד את כל התופעות לכלל שיטה ברורה.
      רק הערה לשונית קטנה : טבורם ולא תבורם.

      אהבתי

  2. מעורר מחשבה ורהוט, תודה. שאלה מעניינת העולה מדבריך היא הסיבה למחלוקת הזו שבין שני זרמי הרוחניות היהודית, זו היהודית-קסנופובית-אלימה וזו האוניברסלית-פציפיסטית.
    שני הזרמים מצדיקים את האלימות/פציפיזם דווקא על ידי האידאולוגיה של החיבור לטבע והזרימה. אצל נוער הגבעות הקסנופוביה היא דבר טבעי, שכן (כמו אצל הרדר) הקבוצות האתניות קיימות למן היום בו בלל האל את הלשונות במגדל בבל. אף גאולת הדם והנקמה מוצדקות בחזרה אל העבר השבטי-מקראי המהווה צורה טבעית יותר של קיום (מעניין מאוד לשאול עד כמה נערי הגבעות מודעים לעובדה שבכך הם למעשה מחקים את הערבים – ובעיקר את הבדוויים – שביניהם הם יושבים. אני סבור שהם מודעים מאוד ושהדבר אף מוביל לרגשי נחיתות קשים, שבתורם מובילים לפעולות אלימות ורהבתניות יותר).
    בחוגי הניו-אייג' הטבע מהווה הצדקה דווקא לאוניברסליזם על ידי הצגת האידאולוגיות והזהויות כסרח-עודף קונטינגנטי שנוסף רק לאחר זהותו ה'מקורית' של האדם (ולכן הילד-התינוק נחשבים למושלמים שבאנשים, בטרם החברה הספיקה להשחיתם). הפציפיזם גם הוא מוצדק על ידי ציור תמונה של הטבע: בחברה האנושית המקורית לא היה רכוש, ועל כן הרכוש עצמו הוא מקור כל רוע ומדון. או במילותיו של רוסו:
    The first man who, having fenced in a piece of land, said "This is mine," and found people naïve enough to believe him, that man was the true founder of civil society. From how many crimes, wars, and murders, from how many horrors and misfortunes might not any one have saved mankind, by pulling up the stakes, or filling up the ditch, and crying to his fellows: Beware of listening to this impostor; you are undone if you once forget that the fruits of the .
    earth belong to us all, and the earth itself to nobody.
    אנו רואים שההצדקה לשתי מגמות הפוכות נעשית באמצעות אידאולוגיה משותפת. האם משמעות הדבר היא שהאידאולוגיה המשותפת הינה הרובד העמוק והראשוני יותר בזהותם של שתי הקבוצות הללו? ואולי ניתן להבין בדיוק את ההפך, דהיינו שהזהות הפרטיקולריסטית/אוניברסליסטית של כל אחת מן הקבוצות היא הקודמת לאידאולוגיה הרומנטית, והם משתמשים בה רק על מנת לבצר את זהותם זו?
    יתר על כן (ואולי גם חשוב יותר), האם בהגות של אחת משתי התנועות הללו קיימת סתירה פנימית שבסופו של דבר תביא לידי החלשות התופעה?

    אהבתי

    1. תודה רבה נועם. הציטוט מרוסו יפה והשאלות טובות. אני חושב שגם האידיאולוגיה הזאת, של החזרה לטבע, מקורה במקום משותף, והוא הדרישה לחיים אותנטיים. מתוך המקום הזה מתפצלים על פי הפרשנויות השונות (אותנטי=יהודי לאומני גזעני / אותנטי=אוניברסלי פציפיסטי). המהלך הזה, בכל פרשנות, רווי סתירות פנימיות, אבל אני לא יודע אם יש בכוחן להחליש אותו. נראה לי שהדרישה לאותנטיות חזקה מכל בעיה לוגית. מה שכן, הבעיות הלוגיות ימשיכו ויולידו פרשנויות שונות ויצירתיות, כמו זו של גינזבורג למשל.

      אהבתי

  3. שלום תומר,
    ניתוח מעניין ומתקבל על דעתי, במיוחד לאור השפעת הרומנטיקה על כתבי הראי"ה קוק.
    אני מבקש שעכשיו, לאחר שעסקת בקוטב הלאומני-אלים של הציונות הדתית, תפנה לבקר את ספרי "הומניזם ישראלי" המבוסס על כתבי ההוגים הציונים-רוחניים, ומהווה את הקוטב המוסרי-אוניברסאלי.
    בברכה, ד"ר ראובן גרבר

    אהבתי

  4. אני דווקא הבנתי שקלייסט יוצא כנגד הדרישה (טבעית או לא) לצדק בכל מחיר כי הוא מראה עד כמה השאיפה לצדק כשהיא עיוורת לכל דבר אחר, גורמת בסופו של דבר להרס

    אהבתי

    1. מסכים עמך. הרס נורא עקב אי יכולת להבליג על עוול קטן בהרבה מתוצאות המאבק על ה'צדק'..

      אהבתי

  5. שלום תומר, אני מפנה את תשומת הלב שלך ושל קוראיך לעבודתו של ד"ר רפי שגיא מאונ' בר אילן שהוקדשה לכתבי יצחק גינזבורג. אם אני זוכר נכון, יש שם פרק לא-קצר העוסק בכתבים שלו בעקבות מאורע גולדשטיין. דברים המכשירים את ראייתו של גולדשטיין כדגם יהודי מקביל לשאהיד, אבל לא רק כחלל חרב או כמעיד את עדותו של אלוהים, אלא כשליח אלוהי לכל דבר ועניין.
    למרות שיש מקורות קודמים לתפישתו זו של גינזבורג, במיוחד בכתבים שהתייחסו לקידוש השם של העולים על המוקד בחסות האינקוויזיציה (למשל, בספר "חמדת ימים"), המהפך בין היות נרצח שקורבנו-האישי עולה לרעווא בפני המקום (צפישה בעייתית בפני עצמה), ובין רוצח שקורבנו עולה לרעווא בפני המקום– זהו חידושו של הרב גינזבורג, שלדידי כמו מנקד מחדש את הדיבר השישי: לא, תרצח!
    איני קשור בדרך כלשהי לא לחב"ד וגם לא לרבני יש"ע, אבל אני קורא לא מעט טקסטים רבניים. מה שגינזבורג כתב בעקבות מעשה גולדשטיין הרחיק אותי מעל כתביו (לא שחיזרתי אחריהם עד אז)– לתמיד.
    אפשר לקרוא לזה הימנעות. אפשר לקרוא לזה שמירת כבוד התורה.

    אהבתי

  6. יוצא מן הכלל.
    תמיד טוב להווכח, שקיימת איזושהי עירנות לקיומה של אדיאולוגיה – תיאולוגיה אלימה ומרושעת ולא רק לצדדים המניפסטיים שלה.
    הצורה שבה הוצג הספר "תורת המלך" לציבור, היתה כאילו היה סיכום ענייני של הלכות קונבנציונאליות ולכן כל התקפה עליו, היתה למעשה התקפה על ההלכה האורתודוקסית וקל היה להדוף אותה, בגלל חוסר התוחלת בהתקפות על נרטיב ישראלי מרכזי ומוצק.

    ראוי באמת לעשות, את מה שנעשה כאן, ולחשוף את התפאורה המיסטית, של חיבורים כמו תורת המלך ושל ישיבות כמו "עוד יוסף חי" , כדי שאורתודוקסים עצמם, יבינו את הסטיות התיאולוגיות מהאתוס המסורתי ויוכלו להוקיע תופעות כאלו, באותה מיעדה שמוקיעים את היהודים המשיחיים.

    אהבתי

  7. תודה תומר.
    אני שותף לביקורתך על הפסאודו-חסידות הפסאודו-נטורליסטית של גינצבורג, המתבטאת גם בסטיקר המגוחך (והנפוץ עד אימה) 'יהודים אוהבים יהודים', המתאר מצב נתון לכאורה, והנוטל את כל העוקץ העקרוני של המשימתיות החשובה הנעוצה במצווה זו.
    אולם הטענה הכללית ש"זרימה עם הטבע" היא זרה ליהדות – היא בעייתית.
    ראה למשל את ספרו המעמיק של ד"ר אליעזר (אלי) חדד, 'התורה והטבע בכתבי הרמב"ם', המציג – בהקשר אחר לגמרי – מודל מסוים להבנת מצוות התורה לאור כמה עקרונות המזוהים (לפחות במדע האריסטוטלי) ככאלו המתבטאים בטבע.
    בכל אופן, נדמה לי שאין להסיק מהגרסה הנטורליסטית המעוותת של גינצבורג את שלילת הפן הטבעי הראוי המצוי באדם, ובכללו מה שמכונה 'המוסר הטבעי'. אמנם, יש להזהר מהקיצוניות הקיימת בפעולה מתוך רגש עז נטול ביקורת, אך גם משכליות נטולת רגש.

    אהבתי

    1. נדב, נראה לי שיש הבדל גדול בין דיבור על מוסר טבעי או טבעיות אריסטוטלית טלאולוגית, לבין דיבור על חיבור ספונטני לטבעיות הפראית בתוכנו. לבד מהמילה "טבע" שמשותפת כאן, אין יותר מדי דמיון.

      אהבתי

  8. אני חושב שתנועת היהדות החבקו״קית הדתית לאומית, יצרה סוג של דת חדשה- היהדות הרומנטית.
    ביהדות הרומנטית קיום המצוות הוא חלק מהבעת רגש אנושי, ולא ״לשמה״ כמו ביהדות ההלכתית

    אהבתי

  9. הערה קטנונית אך נדרשת בכל זאת: "פולקיסטית" ולא "וולקיסטית" (האות V בגרמנית נקראת "פאו" ומבוטאת כ-פ' לא-דגושה).

    אהבתי

  10. תומר, תודה רבה על מאמר מרתק ומחכים.

    ממש בסוגריים – הפוליטי בדבריך הזכיר לי את האישי: לאמירות שהופנו אליו בסגנון "זה טבעי (ולכן) זה בריא", נהג אבי לענות "גם ציאניד הוא טבעי"…

    אהבתי

  11. כתבה זאת רק מחזקת את ההתנגדות שיש לדתיות הטרנסצנדנטית כלפי אלהות פנתיאיסטית שבטבע, היוצרת חיבור בין העולם הדתי לעולם הארצי.
    כמובן, בלי שיהיו ערכים הומניסטים ליברליים בבסיסה היא יכולה להגיע ללאומנות פשיסטית.
    כמו לגבי הלאומיות, כל השאלה היא לאן לוקחים תפיסה זאת. "זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם מוות".

    אהבתי

  12. תודה תומר.
    לדעתך מה הגורם להבדל בין תורה נטורליסטית זו לבין תורות נטורליסטיות חסידיות בציונות הדתית המגיעות למסקנות הפוכות לגמרי מתורתו של הרב גינזבורג, כמו למשל תורתו של הרב פרומן שלוקחת את האותנטיות למקום של הומניזם ואהבה כלפי כלל האנושות ובכללם הפלסטינים?

    אהבתי

  13. מאמר מעולה ומאיר עיניים. הצלחת בחיבור קצר יחסית להסביר את התופעה הקונקרטית והן את ההקשר הפילוסופי-תרבותי שלה. תודה רבה.

    אהבתי

  14. תומר שלום, האם אתה רואה, כמוני, האנלוגיה המדהימה בין הנאו – חסידות כפי שהנך מתאר לבין הפוסט – סטרוקטורליזם, אם חושבים על ג'וליה קריסטבה הכותבת בעקבותיהם של לאקאן, פרויד וכו'. כשאני קורא על 'היחידה', אותו "מקום אלוהי רוטט", אותו מקום שלשכל אין אליו גישה, כמו גם למצפון, ההיגיון והמוסר, אני לא יכול שלא לחשוב על אותו 'סמיוטי' של קריסטבה. אותו מקום הנובע "מהמעמקים הפראיים ביותר שלנו, מתוך אינסטינקט המשתחרר בצורה ספונטאנית ואלימה"; על המהות הדיאלקטית שלו; על החומריות הגסה בו, "הן זה אשר מחוצה לנו והן זה אשר בפנימיותנו"; ושעה שהנך מדבר על "הרגע שבו השכל מסולק הצידה והאדם מאפשר לטבעיות הפראית שבו להתפרץ".

    אהבתי

    1. ניב שלום,
      האמת היא שאני לא מכיר מספיק את קריסטבה, אם כי לא הייתי מתפלא על דמיון. הוגים פוסט-מודרניסטים שונים מושפעים למשל מהיידיגר, והוא ודאי מדבר על דברים דומים.

      אהבתי

  15. לא רוצה לקלקל את ההנאה מקיר לקיר כאן, (רובכם פשוט נהנים מההשמצה ולא מהניתוח). אך..
    כבר כתבתי לך במאמר הקודם על הגבעונים שאין דבר כזה "נערי גבעות"(יש לציין שרוב "הגבעונים" לא מכירים את תורתו של הרב גנזבורג ורוב רובם של תלמידי הרב אינם גבעונים), ונראה לי שאתה מודע לכך.
    אני רוצה להעלות שתי נקודות אשמח את תראה לי היכן זה משתלב במאמר: אתה מתעלם מסכסוך דו כיווני שבתוכו אנו חיים, אם האוכלוסיה הערבית הייתה שוחרת שלום גם אז לדעתך הרב גינזבורג היה מבין פעולות נקם?!
    האם הגזענות של נוער הגבעות שונה מגזענות של כל ישראלי או לכה"פ אורתודוקס יהודי?!.
    כאנקדוטה אומר לך שהיחס אצלי ואצל חבריי, לרעיון העברת הריבונות ללא פינוי של ישובים יהודיים (קרי-אנחנו)
    הוא לפחות אמביוולנטי , דבר שלא היה עולה על הדעת אם היינו גזענים אמיתיים..

    אהבתי

  16. התחלתי לחשוב יותר לעומק בעקבות הפוסט על עצם הרעיון של "מקום קדוש". אני חושב שסביר להניח שחלק גדול, אולי אפילו רוב יהודי העולם וחלק גדול מהחילונים בארץ לא רואים במערת המכפלה "מקום קדוש", לפחות לא במובן הקלאסי של המילה. אברהם יהושע השל דיבר על כך שביהדות קדושת הזמן התעלתה על קדושת המקום, השבת והחגים התעלו בחשיבותם על מקומות אלה ואחרים. גם יהודים דתיים לא מעטים מסכימים עם הגישה הזו, למשל קונסרבטיבים או ליברליים שגרים בחו"ל כנראה. נראה לי שמי שנאבק על נוכחות יהודית וריבונות במקומות האלה עושה זאת בשם כל היהודים למרות ששוב, כנראה שרובם לא היו נלחמים על כך. כמו כן קדושה היא פעמים רבות משהו גמיש שמוצאת מקומות לשכון בה, המקרה של הכותל הוא דוגמה מצוינת לכך. בכל אופן חשבתי על רעיון לאיזושהי הכרזה פומבית של קבוצת אנשים שלא רואה קדושה במקומות האלה, בין אם מסיבות דתיות, אלה שמוצאים משמעות אחרת ביהדות, ובין אם חילונים שלא רואים ערך דתי בכך. כתבתי על הרעיון כאן, כשפרסמתי את זה בפייסבוק שלי התפתח דיון מאוד מעניין בנושא
    The de-holinizing project http://orialon.blogspot.com/2014/02/the-de-hollinaizing-project.html מעניין אותי אם יכולה להיות איזושהי השפעה לרעיון כזה שכמובן הוא מאוד היפותטי עכשיו.

    אהבתי

  17. תומר תודה רבה
    השילוב הזה בין טבע-דם-רומנטיקה, הוא אכן אירופי, אבל דילגת על כמה שלבים
    כל השיבה אל הטבע מוטמע היטב בהגות העליה השניה, למשל הרב קוק וגורדון. אצל האחרון, החיבור לטבע הוא אורגאני ממש, ובכל זאת לא תמצא בו שמץ של אלימות
    מצד שני, אצל חבריהם הקצת מאוחרים יותר, "יאיר" וסביבתו, הרומנטיקה הינה בורגנית (ולא טבעית), ושם תמצא את כל העניינים האלה של הגדרת עצמך דרך המלחמה והדם, "הרי את מקודשת לי מולדת" ו"חלומנו למות בעד ארצנו".
    נוער הגבעות (שהינם קומץ קטנטן ביותר, אבל מילא) הינו שילוב של השניים, שכל אחד מהם כשלעצמו יכל (ויכול) היה לעמוד בנפרד – טבע ולאומנות.
    בידידות ובהערכה!
    רועי

    אהבתי

  18. שלום,
    רציתי לבקש את תגובתך על דבר הבא.
    אתר ברוסית תירגם את טקסט הזה לרוסית.
    1. בנוסף שינו לו כותרת ל"ברוך הקדוש – השהיד מי יהדות".
    2. הוסיפו תמונות של נוער הגבעות עם כיתובים הבאים: "פעילים צעירים של אירגונים קיצוניים ימניים ליד בית המשפט איפה דנים בתיק פיגוע בדומא, שנעשה על ידי מתנחל יהודי".
    3. הוסיפו וידאו קישור לMAKO "תיעוד מקרוב של חתונת שנאה".
    4. הוסיפו תמונה של אלי דואבשה עם כיתוב: "פעוט אלי דואבשה שנהרג בפיגוע בדומא. הוריו מתו מפצעים, האח נפצע קשה. "הייתי קצת עצוב מי זה שנהרג פעוט" – אמר הרוצח."
    5. כבר במשפט השני בתירגום נעלמי מילה "רגשני". כנראה עוד "שיפורים" נעשו בטקסט כדי להקצינו.
    6. התייחסות אל הטקסט מצד תומכי האתר ויוזמי תרגום כי אל "גזר דין".

    תודה רבה

    אהבתי

  19. היה מאוד מעניין לקרוא את המקור הכתבה. אני חושב שטקסט הזה חייב ליהות תרוגם לרוסית בצורה נכונה עם אישור שלך על נכונות התירגום. בנוסף, לדעתי צריך לצרף ולתרגם גם התגובות ותגובות שלך. הידע של רוב דוברי רוסית על הנושא הוא לצערי קטן וחד מימדי. תודה רבה

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s