תגובה ליובל נח הררי: מעט על השפעת היהדות, בכל זאת

באווירה הציבורית הנוכחית בישראל כמעט מצווה מדאוריתא להוציא מעט מן האויר שבבלון היהודי, ואף על פי כן נדמה לי שחובה למחות כנגד ניסיונו של יובל נח הררי ללמד אותנו צניעות על ידי צמצום חשיבותה ההיסטורית של היהדות. האמת בכל זאת חייבת להיאמר, והאמת היא שמסורת היהודית השפיעה בצורה דרמטית על האנושות באלפי השנים האחרונות. לא מדובר רק במחזור בן שבעת הימים שאנחנו מכנים "שבוע", וגם לא בהפיכתו של המקרא לרב מכר הגדול אי פעם. נאמר ששני אלה הם עניינים טכניים שאינם משמעותיים. מדובר בהנחת היסודות הרעיוניים לחלק גדול מהתפיסת האדם והמציאות שלנו.

הרעיון המונותיאיסטי, שמוצא את ביטויו המושלם לראשונה במאה השישית לפנה"ס בדבריו של ישעיהו על כך שהאל האחד "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע" (מה, ז) אינו מסתפק בקביעה שיש אלוהים אחד בלבד, אלא גם מותח את היקום כולו לאורך ציר לוגי אחיד. כבר בתחילת המאה העשרים ייחס מקס ובר לרעיון המונותיאיסטי סגולות מארגנות ומסדרות, ואכן קל להבין איך התפיסה שהיקום כולו, באופן אוניברסלי ותמידי, מתיישר על פי עקרון יחיד מסייעת להתפתחותה של חשיבה רציונלית.

הרעיון שאותו אל גם פועל בהיסטוריה, כלומר שלהיסטוריה יש משמעות, ולא מדובר רק ברצף אקראי של אירועים, הופך את מעשיו של האדם למשמעותיים לא רק לדורו, אלא לכל הדורות. לא במובן היווני בו הגיבור עושה לעצמו שם, אלא במובן בו ניתן לראות בניה הדרגתית של נראטיב המתכוון לקראת מטרה גדולה. במילים אחרות, ניתן לראות קידמה. בנוסף, הרעיון שיש להיסטוריה תכלית מעצים את חשיבותה של האנושות כמי שפועלת ומייצרת את ההיסטוריה. הזמן אינו מעגלי, אלא ליניארי, וכל תחנה בו היא חד פעמית והרת גורל.

ולא רק כל רגע הוא חד פעמי, אלא גם כל אדם. אולי מטעה לומר שהאדם נחשב במסורת היהודית כ"צלם אלוהים", מפני שלא "האדם" כשם כללי לאנושות נחשב כך, אלא כל אדם ואדם, כל פרט ופרט. צלם אלוהים נמשל במדרש לדמות המלך שמוטבעת על מטבעותיו, אלא שצלם אלוהים ייחודי בכך שבני האדם, בשונה ממטבעות, שונים: "גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם."

קשה להגזים בחשיבותו של הרעיון שכל אדם לא רק מבטא את האלוהות בחייו, אלא גם עושה זאת באופן ייחודי. תפיסת הייחודיות האינדיבידואלית המודרנית שלנו, כמו גם התעקשותנו על "זכויות אדם" מולדות, חבות חוב גדול למילים הללו מן המשנה. הוסיפו לזה את תפיסת ההיסטוריה כקידמה ואת הרעיון של העיקרון המארגן האחיד האוניברסלי ולא קשה להבין עד כמה התפיסה שלנו את הקיום האנושי נשענת על רעיונות שגובשו והונחלו למערב על ידי המסורת היהודית.

אינני בא לטעון שלולא היהדות לא היה אף אחד מהרעיונות האלה מתפתח בדברי ימי האנושות. הרעיון של עקרון מארגן ומסדר יחיד, למשל, נמצא גם בכתבי אפלטון. אולם עובדה היא שתרבויות אחרות, במזרח הרחוק או בדרום אמריקה למשל, לא פיתחו מתוך עצמן את הרעיון שכל בני האדם לא רק שווים, אלא שלכל אחד ואחד מהם ערך מהותי ייחודי. ועובדה היא שרעיונות אלה התפתחו מתוך הנצרות ורק מתוכה, ושהיא בעצמה נשענה על היהדות.

הררי לא עיוור לכך, אלא שהוא טוען ש"תפקידה של היהדות בהיסטוריה של העולם דומה במקצת לתפקידה של אמא של אייזק ניוטון", וכפי שאין צורך לדבר עליה כדי להבין את ההיסטוריה של המדע, "אין צורך להקדיש תשומת לב רבה ליהדות כדי להבין את תולדות האנושות." אלא שהאנלוגיה של היהדות לאמו של ניוטון תהיה תקפה רק אם אמו של ניוטון היתה מניחה עבורו את הבסיסים הרעיוניים לגילוי נוסחת כוח הכבידה או עקרונות החשבון הדיפרנציאלי, כפי שהמסורת היהודית הניחה לנצרות את היסודות לרעיונות דלעיל. ואם אכן היתה חנה אייסקוף (זה היה שמה) עוזרת לאייזיק הקטן כך, הרי שודאי שהיא היתה מקבלת מקום של כבוד בכל תיעוד היסטורי של התפתחות המדע.

היהדות איננה "האמת האלוהית היחידה" או "הדת הכי טובה" או כל שטות ילדותית שכזאת, אבל בחינה כנה של ההיסטוריה האנושית תגלה שהיא שיחקה תפקיד מכריע במהלך התפתחותה. הורגלנו לחשוב שהמודרנה היא שבירה ברצף, משהו חדש לחלוטין, עידן נוצץ ורענן שקפץ שלם ממצחו של קאנט. האמת היא כמובן שונה. כפי שהתעקש לטעון אותו אייזיק ניוטון, אנחנו כגמדים על כתפי ענקים. לא מפני שהקדמונים היו חכמים מאיתנו, אלא פשוט מפני שאנחנו ממוקמים על תל רב שכבות המורכב ממצבורי רעיונות ותפיסות ששוכנות ורוחשות בתשתיות תודעתנו. מעולם לא עזבנו את גבעת הזיכרונות הזאת, ואם נחפור בה עמוק מספיק נגלה יהלומים דחוסים של רעיונות יהודיים.

אלוהים שופט את אדם - וויליאם בלייק, 1795

פורסם במוסף הארץ

47 תגובות

  1. 1. לא ידעתי שהשבוע הוא חידוש יהודי. אביתר זרובבל בספרו The Seven Day Circle: The History and Meaning of the Week מצביע על מקורות אכדיים, אשמח ללמוד אחרת.
    2. אני זוכר מספרו הראשון של הררי שהוא מציג את טענות (של מומחים אחרים) שהמונותיאיזם איננו חידוש יהודי. האם הטענות הללו שגויות?
    3. בני האדם תמיד גייסו את האלים כדי להצדיק את שלטונם וגדולתם, וכשזה אבד – הם ביקשו מהאלים שיסייעו להם להשיבו. במובן הזה, כל האלים פעלו בהיסטוריה, 'השפיעו מחסדם' למוקיריהם ולשומרי דרכיהם. גם כאן ליהדות אין כאן חידוש רב.

    אהבתי

    1. 1. השבוע הוא לא חידוש יהודי. אבל בעולם העתיק היו גם עמים בעלי שבוע של יותר משבעה ימים. הנחלת שבוע בעל שבעה ימים לכלל האנושות זוהי השפעה יהודית ללא ספק.
      2. פרעה אחנתון היה מונותאיסט. אבל שום. אמונתו היתה מעין אי בים של פוליתאיזם. ברגע שמת – כלל האנושות חזרה להיות פוליתאיסטית.
      ראה לדוגמה בבית שני – כלל האנושות להוציא את העם היהודי היתה אלילית-פוליתאיסטית. הנחלת המונותאיזם לנצרות (בגרסה מסוימת) ולאסלאם היתה השפעה יהודית ללא ספק.

      Liked by 1 person

      1. המונותאיזם של אחנתון לוקה בכך שאינו טראנסצנדנטי. האל אתון הוא השמש, ולא בורא כל היקום ועל כך מכונן חוקיו. זה המ שהוסיפה המסורת העברית הקדומה, וזאת תוספת חשובה. ישעיהו מביא את זה לשיא כאשר אומר במפורש שהאל האחד הוא גם בורא הרע.

        אהבתי

    2. זה לא תחרות על מי המציא מה. לרוסים יש ממציא מקביל לכל ממציא במערב, זה טוב לגאווה הלאומית שלהם, אבל לא באמת משנה את העובדה שפיתוח המחשבה המדעית החל מהמאה ה-16 קרה ויצא מהמערב.
      בוודאי שהיהדות ועקרונותיה מבוססים על מסורות שקדמו לה. היכולת להפוך את זה לעיקרון אוניברסלי, באה ללא ספק מהיהדות, ולכן השפעתה כה גדולה.

      אהבתי

  2. מאמר מעולה, תומר – יישר כוח!

    האירוניה היא שהוגי דעות רבים לא יהודים הצביעו על חשיבותה של כדת מהפכנית ששינתה את פני האנושות,
    אבל מה שכנראה לא משתנה זה הנטייה לשנאה העצמית של היהודים ולהפחתה בערך מורשתם.

    אהבתי

  3. קודם כל, זה שדה מוקשים.
    לך תשכנע אדם מישראל שציפור נפשו היא לא באמת חשובה.
    בנוסף, אני חושב שבמבט כללי הררי צודק.
    אני לא בטוח שמטרתו היא לזרוק את היהדות על הרצפה ולחבוט בה עד זוב דם,
    אלא להראות שחשיבות היהדות מנופחת מאוד אצל יהודים, וזה פשוט נכון כי זו עובדה.
    אפשר להתווכח איזה חשיבות יש ליהדות ובאיזו מידה, אבל ברור שהרבה פחות ממה שיהודים נותנים לה.
    כמובן שיש נטייה ליהודים להגן על היהדות, קשה להרבה אנשים להכיל את הרעיון שהתרבות שלהם אינה במרכז היקום.
    לכן בגדול, גם פרסיקו צודק. אם תחפור עמוק בתל שכבה אחר שכבה בסוף תגלה גם מאובנים יהודיים, אבל כפי שנאמר בהתחלה, במבט ממעוף הציפור על כל האנושות, משחר ההיסטוריה ועד עכשיו, כשמסתכלים על התהליכים הגדולים באמת שהניעו את העולם קדימה – היהדות נמצאת פה ושם אבל לאו דווקא בקדמת הבמה.

    Liked by 2 אנשים

    1. במאמר כאן כתוב שהיהדות תרמה להתפתחות של תפיסת הקידמה, עיקרון מוסרי רציונאלית מאחד וערך האדם.
      האם אתה מקבל את הדברים האלה ועדיין מאמין שהתרומה של היהדות קטנה?

      אתה גם מתייחס ליהדות בתור מאובנים בעוד שבפועל היהדות (וחלקים גדולים של הנצרות) נמצאים במלחמה כיום כנגד תרבות השואפת לקעקע את הערכים האלה. הררי חבר בתרבות זו. הוא כותב שהתפיסה שיש זכויות אדם היא מדומיינת, בהחלט לא מקבל את הרעיון של עיקרון מוסרי מאחד וברור שאין לו שום תפיסה של זמן לינארי או קידמה.

      לכן, היום יותר מתמיד דרוש מאבק אינטלקטואלי וערכי בהררי והתרבות הניהיליסטית והחלשה אינטלקטואלית שהוא מייצג. למה זו תרבות חלשה אינטלקטואלית? למשל כי היא שואבת תחושת עליונות מוסרית מהאמירה שאין דבר כזה מוסר. זו תרבות שמחקה את המילים "אמונה" ו"ערכים" (נסה למצוא מתי הררי התחיל משפט ב "אני מאמין ב…" או "יש ערך ל…"). בלי המילים האלה הבסיסיות המתארות את הזהות הבסיסית של האדם, מקבלים תרבות של חוסר עמוק במודעות עצמית. המחיקה של המילים האלה אינה פעולה נאורה, אלא ההיפך המוחלט. זוהי הפעולה הרגרסיבית החריפה ביותר שהאדם עשה זה אלפי שנים וניתן בקלות אצל הררי במיוחד את האבסורדיות האינטלקטואלית והמוסרית שנובעת מכך.

      בפוסט זה אני מנסה פשוט להגן על עצם המושג "אמונה". כאן אני, למשל, נותן תשובה לטענה "לכל אחד יש את מערכת הערכים שלו". והתשובה היא: "באמת? אז מה שלך?". התשובה הזו משמעותית כי כל המטרה של הטענה: "לכל אחד יש את מערכת הערכים שלו" נועדה לאפשר לאומר אותה להתחמק מלתאר את הערכים. למה? כי ככה הוא שומר על תדמית של אובייקטיביות מושלמת בעיני עצמו כי בתרבות זו כל אחד הוא מימוש עלי אדמות של "אל הניטרליות".

      https://kizurblog.wordpress.com/2016/07/09/%D7%A9%D7%9B%D7%9C-%D7%A8%D7%92%D7%A9-%D7%95%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/

      אהבתי

      1. כמו נח הררי – טען גם ההיסטוריון ארנולד טוינבי – שהיהודים אינם אלא מאובו היסטורי. וקיומם אינו תורם עוד להתפתחות התרבות האנושית; ועצם קיומה מפריעה לה להמשיך ולהתפתח ועל כן יש לפרק את מדינת ישראל ולפזר את כל היהודים על פני תבל אל מקומם הראוי להם. הנה לכם גלגולה של החשיבה האנטישמית קלאסית
        שנגועים בה ה"היסטוריונים החדשים".

        אהבתי

  4. לעניות דתי יש להבחין כאן בין שני נושאים – השפעתה של היהדות על העולם מחד, ואמיתותה של היהדות (כדת התגלות וכו') מאידך. הררי מדבר על השפעתה של היהדות, אבל האמת היא שמדובר בתרגיל הסחה שהוא עושה רק כדי לנסות להרוג את אמיתותה.

    מבחינה לוגית הדברים כמובן לא קשורים: אם האל התגלה למשה וכו' – אפשר לדבר על אמיתותה של היהדות, גם אם לא הייתה לה השפעה כהוא זה על העולם (וגם אם בתהליך עיצובה הושפעה מדתות קודמות). באופן מקביל, אפשר לחשוב גם על מצב בו ליהדות היתה השפעה עצומה על כל העולם – והיא בכל זאת הייתה אשלייה מוחלטת.

    הררי, כרגיל, לא באמת מוכיח לעומק אף אחד מהטענות. את טענת ההשפעה הוא לא מוכיח באופן רציני – והתשובה שנתת באמת חושפת חלק מהכשלים שלו (הייתי מוסיפה כמה, תמיד אפשר). את טענת האמיתות הוא לא מנסה אפילו להוכיח – הוא פשוט מבליע אותה בכך שהוא טוען שהיהדות הייתה מושפעת מן הדתות בעבר. זו המטרה האמיתית של המאמר שלו.

    הטרגדיה האמיתית בשיח המודרני שלו היא כמובן הכשל הקלאסי שבין 'ערך' ו'הצלחה' – כשל שכמובן מגיע מהשיח של האבולוציה. כך ה'מוסר' האבולוציוני הוא אולי פיקטיבי, אבל הוא הצלחה אדירה כי הוא עוזר לבני-אדם להשתכפל וכו' (ופילוסופית אלו כמובן טעונים נבובים, או לפחות כאלו המחייבים נימוק משכנע – ראה למשל את נייג'ל האתיאיסט ב-mind and cosmos).

    לכן, הדבר היחיד שהייתי מוסיפה למאמר שלך (ואני כמובן לא באה בטענה, אלא מציעה חידוד) הוא התייחסות למטרתו האמיתית של הררי על אמיתות היהדות בפרט, ודתות בכלל. על כך רק הייתי אומרת שהוכחת/הפרכת אמיתותה של דת – ודאי מונותיאיסטית שמכוננת טרנסנדנציה שמחוץ לעולם – היא קצת יותר מורכבת מהשאלה אם היו לה מקורות השפעה, ושבכלל לא בטוח שמדובר בשאלה אמפירית שבטוח שאפשר לתת לה תשובה מוחלטת (אם כבר, זו סוגיה פילוסופית או תיאולוגית). כדי להרוג את אמיתות היהדות צריך מאמץ קצת יותר גדול מלהראות שהיו לה מקורות השפעה (ממש כפי שהשפעת היהדות על הנצרות לא פוגעת אוטומאטית באמיתותה של הנצרות). אם הררי היה טוען טענות שכאלה – אולי היה לו משהו מעניין להגיד, אבל הוא כמובן לא אמר על כך כלום.

    Liked by 1 person

    1. לא יודע לגבי התוכן הספציפי של מה שכתבת, אבל אהבתי את הקטע של 'התרגיל הסחה', כי לדעתי תרגיל-הסחה מייצג הרבה דברים ממה שהררי עושה. כל הקטע על ההומו-סאפיאנס ומה הוא אכל כשהוא היה על העץ תמיד נראה לי כמו תרגיל הסחה מהשאלה 'מאיזו נקודה אפשר להתייחס לאדם כאל אדם ולא כקוף' – זאת אומרת ממתי מתחילים את מושג ה'אנושות' שהוא כל הזמן מדבר עליו ; הקטע עם זה שכסף הוא לא דבר קיים כי הוא לא חומרי תמיד נראה לי כתרגיל הסחה לזה שהתודעה אצלו כן קיימת – למרות שגם היא לא חומרית, ובעיקר הקטע שלו עם זה שהנאציזם הוא הומניזם – משהו שגם הוא יודע שהוא סתם – אבל שהוא עושה כתרגיל-הסחה כדי לקבע את המחשבה שהומניזם הוא אשלייה.

      אהבתי

    2. כתבת יפה. באמת קשה לפענח את "מה הררי בעצם אומר" כי המהות אצלו נמצאת תמיד בין השורות ובסגנון ולא בטענות ברורות ישירות. אנסה לחדד את האופן שבו אני רואה את זה מתבטא. הררי, למשל, לא אומר: "כל המציאות היא סיבה ותוצאה שאפשר לנתח בשפה של אחד המדעים: פיזיקה, ביולוגיה, היסטוריה ולכן כל המציאות היא חומרית". הררי פשוט כותב כאילו שכל זה ברור מאליו ומכניס את הדת לשפה הזו. כך ליהדות אין ממשות בפני עצמה כי היא בסך הכל תוצאה של תפיסה קודמת שנבעה מתפיסה קודמת וכך הלאה. הרעיון הוא לא לתקוף בצורה ישירה תפיסה שאתה לא מסכים איתה, אלא לתאר אותה בסגנון שלך, בשפה שלך וכך לעקר אותו ללא קרב. כך אין צורך להתייחס ברצינות לתפיסה שאליה אתה מתנגד. להיפך – זלזול הוא כלי.

      אני חושב שאם מקבלים את התפיסה הבאה אפשר להחלץ מהמלכודת המטריאליסטית:
      "שמהות הדבר איננה החומר שממנו הוא עשוי וגם לא התהליך שיצר אותו",

      מהות השחמט למשל איננה החומר שממנו עשוי צריח זה או אחר וגם לא תהליך המצאת השחמט. מהות השחמט היא אחרת. היא קשורה, אולי, לאסטרטגיות משחק בשחמט.

      Liked by 1 person

  5. יפה כתבת תומר.
    אפשר להצביע גם על הניתוח השטחי של פרופ' הררי, לפיו הנצרות יותר אוניברסלית מהיהדות, בגלל שהיא מציעה עסקה שבה 'כל בני האדם נושעים במשיח' (אולי בניכוי כמה אנשים בימי הביניים שלא היו מוכנים לעסקה הזו).
    בצדק הגנת על חשיבותה של 'אמא יהדות'. אין זה מקרי שהררי, ששימש בספרו האחרון כשופר לפוסט-הומניזם המעלה על ראש שמחתו רק 'יצורים חכמים' (ולא, נניח, אכפתיים, ברוח תיאור הנשיות ע"פ פרופ' קרול גיליגן), מזלזל בתפקידן של נשים ושל הנשיות במין האנושי, כפי שכתבתי כאן: https://nadavberman.wordpress.com/2015/10/09

    אהבתי

  6. מהות הטענה של הררי איננה שההשפעה של היהדות היא קטנה אלא ההתנגדות לעצם השפעה זו.
    הררי כותב: "רעיון השוויון קשור בקשר בל יינתק עם רעיון הבריאה. האמריקאים קיבלו את רעיון השוויון מהנצרות, שטענה שלכל בן אדם יש נשמה נצחית שנראה בידי אלוהים, ושנשמותיהם של כל בני האדם שוות בפני האל שברא אותן" (קיצור תולדות האנושות 117). הררי ימשתמש ברעיון הזה כדי לתקוף את תפיסת הערך והזכויות שיש לבני אדם. הוא עושה זאת במסגרת טענה שלוקחת את הצהרת הזכויות של ארה"ב העוסקת בזכות לחיים, בזכות לחירות ובאושר ומשכתבת אותו כ"משפט אומלל". רצף הטענות כאן עד כדי כך זר לתפיסה של הקורא המערבי שהקורא פשוט לא מצליח לעכל שהררי מדבר ברצינות. הקורא מניח שהררי פשוט נהנה להגיד דברים "בלתי אינטואיטיבים" כדי להישמע מדעי ואובייקטיבי. כלומר, כשהררי כותב שוב ווב שאין דבר כזה "זכויות אדם", הקורא לא מצליח לתפוס שהוא מתכוון לזה ברצינות. נראה שגם הררי לא באמת מבין עד הסוף שהוא מתכוון לזה ברצינות. אבל הכתיבה של הררי מבטאת ומקדמת תפיסת מציאות שזה זרה לערך שהתרבות המערבית מעניקה לחיי אדם, לקידמה ולחשיבה רציונאלית – התרומות שהיהדות תרמה לעולם כפי שתוארו יפה בכתבה זו.

    ברור, למשל שהררי לא מאמין בקידמה. בספר שלו הוא מכניס גם את המילה קידמה וגם את המילה פרימיטיבי למרכאות. כמות עצומה מהספר, כמובן, מוקדשת לאידאליזציה של הפרימיטיבי. כיוון שהררי מייצג בצורה חדה כל כך כשלים עמוקים בתרבות פתחתי בלוג המתרכז בספר שלו כסימפטום.

    הנה הקישור: https://kizurblog.wordpress.com/

    אני לא חושב שאפשר לעבור על הבלוג ועדיין להאמין שהררי מקבל את הערכים של: קידמה, רציונאליות וערך האדם. גם מי שלא מאמין באלוהים עדיין יכול להזדהות ולהגן על הערכים האלה שמבחינה היסטורית נבעו מהיהדות והשפיעו על העולם בעיקר דרך הנצרות.

    Liked by 1 person

  7. נהדר תומר ותודה רבה. אני בדיוק כותבת בימים אלו ספר, אחת הדמויות המרכזיות חוקרת את האבולוציה של התודעה האנושית. קפיצות קוונטיות פריצות כמו למשל המונותאיזם. צללתי במחקר על תולדות המונותאיזם ועליתי כל כמה דברים מענינים: המעבר מפוליתאיזם-מונולטריזם למונותאיזם כפי שהוא מתואר במקרא הוא יחודי. אין סיפורים מקבילים או דומים בהסטוריה של עמים אחרים בעת העתיקה. יש הגורסים שהסיפור של המונותאיזם החל במצרים, אמנחותפ הרביעי, אחתאתון, שהפך את אל השמש אתון לאל אחד ועליון במקום האל אמון. אבל בחפירות ארכיאולוגיות התגלו אלים ואלות רבים שפעלו לצידו של אתון. גם אני חשבתי שהנסיון של יובל נח הררי לגמד את חשיבותה של היהדות על ההסטוריה האנושית הוא משונה. בעיקר ולאור העובדה שהיהדות הביאה את האמונה באל אחד ויחיד מופשט אבל אקטיבי פעיל מאוד.

    אהבתי

  8. שלום רב. בולט במיוחד הקיטוב בין עומק המאמר של הררי לבין רדידות התגובה פה. בלי לפגוע. יעקב

    אהבתי

  9. שלום תומר ,

    קודם כל אני מאוד מעריך את הבלוג שלך ואת כל הסקירות\מחקרים שהופיעו עד כה (כן כן הביקורת בדרך.. ),, אני מודה לגוגל שעזר לי למצוא אותו לפני מספר חודשיים די קראתי בשקיקה את רוב הבלוג.

    מה שאהבתי בד"כ לקרוא אצלך בבלוג זו הצורה איך אתה מגיע בגישה של ראש פתוח לכל תחום שאתה חוקר ,
    אך הפעם בתגובה שלך לדעתי הגעת עם דעות קדמות , בכל זאת יהדות לך תצא מזה (:

    הררי הרי מנתח דברים ברזולוציית זמן שחורגת מהזמן היהודי (קרי לא מאברהם אבינו אלא לדוגמא מהומוסאפינס אבינו ) אז לטעמי כבר מראש מצטמצמת החשיבות של כל מה שקורה בחלון זמן הפרטי ליהדות , והוויכוח הכמותי מי תרם יותר נידון לאי הכרעה מובנה, מה גם שהניסיונות לענות מתוך היהדות עצמה תגרור פרשנויות של הכתוב בתנ"ך או במקומות מאוחרים יותר שגם לא נמנע שזלגו מדתות אחרות ואין סוף לדבר הזה.
    כשקראתי את מאמר של נח הררי הרגשתי נוח לקבל את השיעור בצניעות ולא חשתי כאילו הוציאו כל דבר טוב מהיהדות או הכו בה עד זוב דם.
    מה שמעניין אותי להבין יותר האם תשובתך היית מונחת\מונעת יותר מיראת הכבוד כלפי היהדות שמקומה אמור להיות גבוהה יותר בעיני העולם והיהודים בפרט ,או יותר מונעת\מונחת מצמצום החשיבות הפרטית לך כאדם שצמח מאותה קבוצה יהודית ?

    בנוסף עוד שאלה קטנה מה הקטע של שינוי הכותרת באתר הארץ הכתורת בכלל " היהדות אינה הטובה שבדתות, אבל היא רשומה על כמה מהרעיונות החשובים ביותר בתולדות האנושות" זה של העורכים או של הכותב?

    תודה מראש ,
    נדב.

    אהבתי

    1. טמונה כאן, כמו בכמה תגובות אחרות, ההנחה שמי שתוקף את הדת הוא ניטרלי ואובייקטיבי ומי שמגן על הדת מושפע מדעות קדומות שבטיות ופרימיטיביות שאי אפשר אפילו לצפות ממנו שייחלץ מהם.

      חלק גדול מהפופולאיות של הררי נובעת מהיכולת שלו להעמיק את ההנחה הזו לכאורה לתת לה גיבוי מדעי. מעבר לעצם הרפרנס למדע אחד הכלים החזקים ביותר שבהם הוא משתמש הוא "הרחבת הסקאלה". זה מתבטא בקנה המידה של זמן: הוא לוקח פרספקטיבה היסטורית מאוד רחבה משחר ימי ההומוספיאנס. הוא "מרחיב את הסקאלה" בהתייחסות שלו לאדם בסך הכל כאחד המינים של בעלי החיים. במאמר שבא, לכאורה, להגיד שהיהדות צריכה להיות צנועה יותר הוא מגיע עד לטענה שתפיסה מוסרית קיימת גם אצל חיות. כך שבפועל המסר של המאמר יכול היה גם להיות ש"האנושות עצמה" צריכה להיות צנועה יותר ביחס לתפיסה שהיא פיתחה את המוסר, כי הרי גם לחיות יש תפיסה מוסרית.

      ההקרנה של התפיסה הרחבה והמכלילה משתמשת להאדרה "תחושת ניטראליות". חוויה של לקבל קריין-על של כל התהליך הגדול של התפתחות האדם וחיזוק התפיסה ש"האדם המאמין לכוד" בעולם האמונות שקיבל מהמסורת שלו ואילו הררי מבטא את "החשיבה הפתוחה".

      בעיה אחת: הררי הראה בספרו "קיצור תולדות האנושות" לאן מוליכה "הרחבת הסקאלה". המחיר הכבד של חוסר המוכנות להתחייב על שום ערך ושום עיקרון לבד מהדחף העקבי להמשיך להרגיש תחושת עליונות על ידי המשך "הרחבת הסקאלה" עוד ועוד. הוא מדגים את הדינאמיקה שבה הטשטוש עצמו מהווה קעקע פורה לפיתוח נרטיבים שמטרתם האחת היא לשקף את העליונות והפתיחות של האדם ההוגה בהם.

      השירות העיקרי של הררי היא האופן שבו הוא מביא להקצנה כל כך אבסורדית את האפקטים של הנטייה הזו עד שקל מאוד לחשוף אותה אם מוכנים להתבונן ולחשוב לאט ולא להיסחף עם הנרטיבים הפלסטיים שלו. הררי משרת מכונת חידלון רעבה שכבר לא ניתן לספק אותה בגריסה של דתות. זה כבר לא מספיק מרגש או מספק או חדשני מספיק. צריך כעת לספק אותה בעיכול התפיסה של חירות, אושר והזכות לחיים עם אמירות כמו "מנקודת מבט ביולוגית אין דבר כזה חירות" ומסקנות אולטרה אבסורדיות כמו ששלטון רודני אינו משפיע את רמת החירות של התושבים או טענה שמצב בו אישה מחותנת עם או בלי רצונה במסגרת של חיי קהילה תמורת נדוניה זו סיטואציה יותר "אינטימית" מדייט בבית קפה כי בבית הקפה כסף נמסר לגוף שלישי.

      הטענות כל כך מופרכות עד שקשה אפילו לעכל שהן אכן נאמרו ולהתייחס אליהם באמצעות השכל הישר שקורס תחת התקפת האבסורד הבלתי נידלת. נוצרת מעין תפיסת מציאות אלטרנטיבית שבה הדבר היחידי החשוב הוא האופן שבו הטענה משרתת נרטיב מסוים באותו ההקשר בה הוא נאמר – ורק בהקשר זה. אין שום בעיה להגיד שזו טפשות מוחלטת להגיד משפט המכיל את המילה "אושר" כדי ולשכתב את הצהרת הזכויות של ארה"ב ל"משפט אומלל" ואז לכתוב פרק שלם על אושר. טענה נחשבת נכונה אם ורק אם היא משרתת נרטיב מסוים.

      בלי לראות בבירור שום עץ בלתי אפשרי לראות את היער. לכך מוקדש הבלוג שהזכרתי בתגובות אחרות כאן: https://kizurblog.wordpress.com. התבוננות בעצים העקומים של האנטומיה של האבסורד.

      כאן, למשל, אפשר לראות איך הררי טוען שמצב בו אישה מחותנת עם או בלי רצונה במסגרת של חיי קהילה תמורת נדוניה זו סיטואציה יותר "אינטימית" מדייט בבית קפה כי בבית הקפה כסף נמסר לגוף שלישי.

      https://kizurblog.wordpress.com/2016/06/08/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94-%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94/

      האבסורד כבר כאן והררי הוכיח שחלקים גדולים מהאוכלוסיה שנפלו תחת קסמו איבדו כליל את היכולת "לחשוב מחוץ לנרטיב". אני מאמין שסיפקתי די תיעוד לאופן שבו הכתיבה של הררי רחוקה שנות אור ממה שניתן לכנות "חשיבה" אבל זו לא מהות העניין. המהות אינה איך שהררי כותב, אלא איך שמי שנפל תחת קסם הנרטיב קורא. אז לא. כפירה בדת אינה תנאי מספיק כדי לזכות "בחשיבה פתוחה" או אפילו לדעת בוודאות שחשיבה בכלל קיימת עוד כי מכונת החידלון כבר לא רק מנסה לדרוס את הדת בשם המוסר את המוסר בשם הרציונאליות. היא כבר תוקפת את הרציונאליות עצמה.

      אהבתי

  10. בס"ד
    שבוע טוב.
    אמרו חז"ל: "לא חטאו ישראל את חטא העגל אלא כדי להתיר לעצמם את העריות".
    אני מאמין שהמימרא הזו מקפלת בתוכה את הכוונות האמיתיות של הררי כמו גם כל מי שיש לו משאלת לב כמוסה ללכת נגד התורה בכל מין ואופן. כל הטיעונים הן המדעיים והן הפילוסופיים נגד דת חשראך הם טיעונים שמחפשים לחמוק מהמוסר והמצפון המצווה כציווי אלוקי.

    אהבתי

  11. מעניין לציין שהררי מנסה לשלול במאמר שלו מהאנושות את פיתוח המוסר, אבל עושה זאת בצורה משונה ביותר. הוא מביא עדות לתפיסות מוסריות אצל בעלי חיים לא בכך שקוף אחד החליט, בשם עקרון השוויון לחלוק שווה בשווה חצי מהענבים המשובחים שקיבל תמורת חצי מהמלפפונים (הפחות רצויים) שקיבל הקוף השני. לא. העדות לתפיסה המוסרית היא שהקוף שקיבל רק מלפפונים כעס מאוד שהקוף השני קיבל ענבים. הקוף המקופח חמד את הענבים שהקוף השני קיבל שלא בצדק מבחינתו.

    יש מן האירוניה שמתוך עשרת הדיברות רק אחת מהן עוסקת בציווי על רגש: "לא תחמוד". והנה הררי מביא עדות למוסר בבעלי חיים המושתת על הציווי "תחמוד".

    אני מציע לכל מי שרוצה לייחס לבעלי חיים זכות ראשונים על מוסר קצת צניעות. הם בסך הכל כמו האמא האבולוציונית של בני האדם. התרבות האנושית פתחה את המוסר. התנינים אפילו לא כתבו טיוטה של מחזמר במאה מיליון שנה. אפשר להתכווח אילו תרבויות אנושיות תרמו ביותר לפיתוח המוסר האנושי אבל אין הרבה ספקות היום לגבי איזו תרבות שואפת לרדד אותו עם רעיונות שמתחילים במילים כמו "מנקודת מבט ביולוגית …".

    אהבתי

    1. אני עם הררי כאן. האנושות לא פיתחה את המוסר, אלא את התיאוריה וההצדקה האידיאולוגית למוסר, ואת היכולת להטיף לשמור אותם ולכתוב אותם בספרים וגם לעבור עליהם. בעלי החיים מקיימים מוסר משלהם בלי לחשוב עליו יותר מדי.

      אהבתי

      1. בארה"ב אין איסור על הומוסקסואליות.
        באיראן יש עונש מוות ופרוצדורה של שינוי מין בכפייה.
        בהקשר האנושי יש שונות בתפיסות מוסריות שאין לה זכר אצל חיות.

        ההסתכלות הביולוגית של הררי למוסר לא רק "מוסיפה רובד מדעי".
        היא גורמת לעמעום רב בכל מה שקשור לתכונות המיוחדות של המוסר האנושי.
        העמעום הזה גורם לרדידות שמצידה מאפשרת להררי להגיד שארה"ב ואיראן "דומות להפליא".

        כאן פוסט העוסק בחוסר היכולת של הררי לבצע אבחנה מוסרית אין ארה"ב ואיראן או גרוע מכך: התפיסה שמוסר כלל אינו פרמטר משמעותי או מעניין בבחינת חברה אנושית. בכל מקרה אפשר לראות בספר של הררי עצמו את ההשלכות ההרסניות של התייחסות הביולוגית למוסר. מפורט כאן:
        https://kizurblog.wordpress.com/2016/05/21/%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%90/

        כאן מתואר האופן שבו הררי תוקף את עצם הרלוונטיות של בתי המשפט:

        https://kizurblog.wordpress.com/2016/06/04/%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%A9-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%98%D7%99/

        הרי אם בני האדם לא מסוגלים לחדש דבר משמעותי בעניין המוסר לעומת החיות וגם לאדם וגם לחיות אין באמת רצון חופשי אז באמת לא צריך בתי משפט. הבעיה היא שמי שקורא את הספר מהר מדי אינו רואה שזה מה שהררי כתוב שחור על גבי לבן.

        אהבתי

        1. איפה אתה רואה חוסר יכולת של הררי לבצע אבחנה מוסרית? הוא מדבר על הדמיון, ולא מעניין אותו לצורך הטיעון שלו לדבר על השוני. הוא גם לא צריך, כי קהל הקוראים שלו, בדיוק כמוך, מודע היטב לשוני. כתבתי פעם מאמר על כך שקפיטליזם וקומוניזם הן אידיאולוגיות קרובות מאוד, כי הן מקבלות את אותן הנחות המוצא (למשל, שאנשים הם אינדיבידואלים, ושכסף הוא דבר אמיתי)

          לא כל דבר שהררי יכול לעשות הוא גם חייב לעשות מול עינייך.

          אהבתי

          1. בקישור לעיל בו הררי תוקף את עצם הקיום של בתי המשפט הוא תוקף את הרצון החופשי עצמו.
            בלי רצון חופשי אין משמעות לבתי משפט ואין משמעות להכרעות מוסריות.

            אם זה נשמע מופשט מדי, אז כפי שהזכרתי, יש לכך השלכות פרקטיות באותו הספר. הררי לא רואה את איראן וארה"ב כדומות להפליא. שניהם מדברים בשפה של "זכויות" כדבריו. הבעיה היא הזכויות הן אחרות. למשל, באיראן מבצעים שינויי מין בכפייה להומוסקסואלים.

            ברור שלהררי עצמו יש אבחנות מוסריות. הן פשוט שונות מדגש על חיים, חירות ואושר של בני אדם.
            במקום לעמת את הערכים שלו עם הערכים שעדיין מקובלים על רבים בחברה הוא משתמש ברטוריקה המבטלת את המשמעות של הערכים הקיימים בעזרת הרפרנס למדע שהוא מיישם באופן סלקטיבי. למשל, הוא לא אומר: "מנקודת מבט ביולוגית אין שום בעיה להתעלל בבעלי חיים". זהו משפט נכון בהחלט אבל הוא לא משמש את הנרטיב שלו.

            השימוש הסלקטיבי של הררי במדע משתמש בסמכות שלו וצובע את הנרטיב שלו בצבעים מדעיים. אם הזכרת קומוניזם, צביעת הנרטיב בעזרת המדע היה גם אחד מסודות ההצלחה והפופולריות של מרקס שגרם להרג של עשרות מיליונים ושעבוד של מאות מיליונים כך שעם כל הדמיון של קפיטליזם וקומוניזם, אם ההבדל ביניהם הוא ההבדל בין חיים ושגשוג לבין שעבוד ומוות, כנראה שראוי לשים דגש דווקא על נקודות המוצא שהן שונות.

            אבל אם תיקח ברצינות את מה שהררי כותב שחור על גבי לבן זה באמת לא משנה. כשהררי תוקף את הצהרת הזכויות של ארה"ב וספציפית את המילה "חירות" הוא גם אומר במפורש שאי אפשר להגיד שמי שחי תחת דמוקרטיה הוא פחות חופשי ממי שחי תחת רודנות. הבעיה שטענות של הררי כל כך אנטי מוסריות שלא נדבר על אבסורדיות שהקורא לא באמת מעכל את מה שכתוב.

            אצל הררי המילים פשוט איבדו את משמעותן. כשהוא טוען טענות אבסורדיות לחלוטין הקורא פשוט מתעלם ממה שכתוב ונהנה מעצם האווירה של "כפירה במוסכמות".

            אהבתי

  12. שכחת עוד כמה נקודות שהיהדות הגתה:
    * מלוכה חוקתית – המלך אינו אל, והוא כפוף לתורה.
    * מוסר מלחמה – חובת שאילת שלום, איסור כריתת עצים.
    * הגבלת העבדות – אדון שחובל בעבדו מוציאו לחופשי, איסור הסגרת עבד, שביתת עבדים בשבת

    אהבתי

    1. מצחיק שעשו על זה שיר שבו נראה כאילו התורה אומרת שעץ השדה דומה לאדם: "כי האדם עץ השדה".
      בפועל המשמעות היא עם סימן שאלה: "כי האדם עץ השדה"?.
      כשהרעיון הוא שבמלחמה נלחמים באנשים ולא בעצים.

      Liked by 1 person

  13. התגובה מעניינת אבל רק שאלה על הדוגמה מהמשנה – כתבת שהעולם חב למילות המשנה את מושג זכויות האדם. אני יכול להבין איך רעיונות שהופיעו בתנ"ך השפיעו על התפתחות הנצרות, בעיקר משום שנכנסו לתוך גם לתוך הקאנון הנוצרי. עם זאת, כיצד ניתן לטעון זאת שהתרבות המערבית חבה חוב למשנה? המשנה מוכרת (ברמה התרבותית הלא מחקרית) כמעט אך ורק בעולם היהודי. הסיכוי שמנסחי מגילות זכויות האדם בצרפת וארה"ב בסוף המאה ה-18 הכירו את המשנה ויכלו להישען עליה נראה לי לא הגיוני בעליל.

    אהבתי

          1. האמנם? הרעיון של שליט (אדם או אל) השופט בין שני נצים הוא רעיון מכונן בחברה האנושית. סכסוכים התקיימו בכל רמה חברתית אנושית, גם ברמת האינדיווידואלית, ולשליט תמיד היה אינטרס להגביל את הסכסוכים ברמות השונות לדרכי משפט ושלום – שכן אלימות פנימית עלולה לפגוע בבסיס המס וכן להעצים בעלי זרוע המאיימים על השליט עצמו. האם היהדות היא הראשונה שהצדיקה את התערבות השלטון להגנת החלש בהיותו של האדם בצלמו ובחשיבותו של השליט או האל? אינני בקיא במקורות ההיסטוריים אבל אני חושב שברי פלוגתא מאז ומתמיד ניסו להיאחז באילנות גבוהים כדי להצדיק את דרישותיהם, והשתמשו בצלם האל שעל דגליהם או על לשונם או במקדשם כדי להוכיח את הטענה ש'אנחנו בצלמו, במלחמתנו אנחנו משרתים את מצוותיו ומייצגים אותו'. אם סברתי נכונה, אז הרעיון שלכל אדם יש חשיבות בפני עצמו משום שהוא בצלם אלוהים – הוא רעיון אוניברסלי שמקורותיו אוניברסליים.

            אהבתי

            1. איך אתה טוען שהתפיסה שיש דבר כזה "זכויות אדם" היא אוניברסלית וברורה כשהררי בעצמו כופר בה תוך שימוש ב"נקודת המבט הביולוגית"?

              אהבתי

              1. אני מסכים באופן מלא עם הררי שזכויות אדם אינן קיימות 'בטבע' אלא הן מוסכמה חברתית מדומיינת ו'דתית'. וכן – הנטייה של החברה האנושית לדמיין קיומן של זכויות כאלו היא אוניברסלית וברורה כמו שהביולוגיה האנושית היא אוניברסלית וברורה.

                אהבתי

                1. אתה מסכים גם שהמשפט "שיש לאדם זכות לחירות, זכות לחיים ואפשרות לרדוף אחרי מה שהוא כאושר " הוא משפט אומלל כפי שהוא טוען לגבי הצהרת העצמאות של ארה"ב?

                  אהבתי

                  1. מכיר את הסרטים המצוירים האלה שהדמות רצה בטעות מעבר לצוק ולא שמה לב שהיא באוויר עד שהיא מתבוננת למטה, מתבוננת קדימה לצופה ואז נופלת? זה הררי כל מי שהולך אחריו והתרבות שהוא מייצג.

                    בעמודים המדהימים 117-118 ב"קיצור תולדות האנושות" הוא משכתב את הצהרת הזכויות של ארה"ב כ"משפט אומלל". במהלך הזה לא רק תוקף את התוכן אלא את המילים עצמם (חירות ואושר) עם רעיונות כמו: "אי אפשר להגדיר את החירות כזכות כי מנקודת מבט ביולוגית אין דבר כזה" או "אי אפשר להגדיר זכויות הקשורות לאושר כי מנקודת מבט ביולוגית אין דבר הזה" (הררי משתמש באותה טענה המרדדת את המציאות האנושות לביולוגיה בניסוחים שונים כל הספר).

                    זה, כמובן לא מפריע לו עצמו להשתמש במילה "חירות" או לכתוב פרק שלם על "אושר" ולהתייחס למושגים באופן האינטואיטיבי המקובל כאילו הוא לא השמיד אותם כבר בשביל מטרה אחרת. יש דבר אחד ודבר אחד בלבד המנחה את הכתיבה של הררי: "להגיד דברים שנשמעים טוב" ומה ש"נשמע טוב" הוא, בגדול, כל תפיסה אנטי דתית, אנטי מסורתית ואנטי מערבית כאילו שזה כל שדרוש כדי להשיג עליונות אינטלקטואלית ומוסרית. אבל כשמחליפים משמעות של מילים כל הזמן, עליונות אינטלקטואלית וודאי אין וכשכופרים בערך של חיי האדם וממירים אותה בדגש על זכוית בעלי חיים גם עליונות מוסרית היא מן הנמנע. בניגוד למסורת היהדות, למשל, שבה יש התעמקות בסתירות בתשתית האמונה כמו "הכל צפוי והרשות נתונה" בכתיבה של הררי והתרבות שהוא מייצג – אין לדבר זכר. יש רק "מנקודת מבט ביולוגית…".

                    הצהרת הזכויות של ארה"ב מאששת את הזכות לחיים של הפרט. את זה הררי לא מוכן לתקוף כי… "זה לא נשמע טוב". מצד שני הררי לא מוכן לקבל בכלל את המילה "זכות" (כי מנקודת מבט ביולוגית …). אז מה הוא עושה? הוא לא רוצה להסכים וגם לא לתקוף. הוא רוצה להשהות באוויר שמעל התהום עוד קצת כמו הדמות המצוירת שעברה את הצור ולא רוצה להתבונן למטה. אבל בחיים האמיתיים זה לא ימנע את הנפילה.

                    בפוסט זה מתואר בדיוק מה הוא עושה כדי לפתור את הדילמה להשהות עוד קצת את הנפילה.

                    https://kizurblog.wordpress.com/2016/06/25/%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%A8%D7%90/

                    צריך גם לשאול את הררי ואת התרבות שהוא מייצג: "אם הצהרות הזכויות של ארה"ב היא משפט אומלל, האם גם הנאום של מרתין לותר קינג המתבסס עליו גם הוא אומלל?".

                    אהבתי

                    1. צבי, כל הטענה שלו היא היא ש'זכויות' למיניהן הן לא עניין ביולוגי אלא חברתי ומדומיין. הוא לא מנסה לטעון שזכויות – או דברים מדומיינים אחרים כמו כסף ומדינות – הן לא דברים טובים, ראויים או רצויים. לא ברור לי על מה יוצא קצפך.

                      Liked by 1 person

                    2. המחלוקת שלנו היא זו:

                      נראה שאתה חושב ש:
                      * הררי בסך הכל הוסיף על הערכים הקיימים אספק מדעי מסויים
                      * הררי מוסיף על הערכים הקיימים דגש על ערכים אחרים כמו זכויות בעלי חיים.

                      אני חושב ש:
                      * הכתיבה של הררי מחלישה מאוד את הערכים ההומניסטיים כמו חופש וחירות.
                      * הכתיבה של הררי שואפת לשנות לא רק את הערכים אלא גם את אופן הניסוח שלהם. הניסוח החדש שלו הוא אינו מפורש אלא פונה לרגש.

                      אני חושב שהבלוג שהקדשתי לספר של הררי (שהקישור אליו מופיע כבר בתגובות שלי) מבהיר את הסיבות לחששות שלי.

                      חוץ מזה שאלתי אותך אם אתה מסכים עם האופן שבו הררי משכתב את הצהרת הזכויות של ארה"ב כ"משפט אומלל" (עמ' 118 בקיצור תולדות האנושות) ואם כן, האם ראוי להגדיר כך גם את הנאום של מרתין לותר קינג?

                      אהבתי

                    3. טוב. לקח לי זמן למצוא את הציטוט כי יש לי מהדורה אחרת משלך, אבל הוא פשוט לא אומר את זה, אלא ההפך.

                      המלים שהוא תוקף אינן החירות והאושר, אלא "עובדות ברורות מאליהן". הוא מראה שאלה אינן עובדות ברורות מאליהן בשני אופנים. האחד הוא השוואה לחוקי חמורבי (שגם בעיניו העובדות ברורות מאליהן), והשני הוא ניתוח כביכול ביולוגי מדעי של ההצהרה. הוא "מעיף" מההצהרה את כל מה שאין לו הוכחה מדעית, ויוצא לו המשפט הבא:

                      "אנו מקבלים את האמיתות הללו כברורות מאליהן, שכל בני האדם התפתחו שונים, ושהתפתחו אצלם תכונות משתנות, וביניהן חיים ורדיפה אחר הנאה"

                      ולמשפט *הזה* הוא קורא אומלל – לא להצהרה המקורית.

                      אהבתי

  14. אמרתי שהררי משכתב את המשפט כמשפט אומלל. זה מה שהוא עשה גם על בסיס התיאור שלך.

    לגבי המלים חירות ואושר, תסתכל עמוד אחד אחורה. בשני המקרים הוא מוחק את המילים על בסיס הטענה שמנקודת מבט ביולוגית הן חסרות משמעות. כנ"ל לגבי המילה "זכויות". לגבי הזכות לחיים הוא עושה טריק קטן כדי לא לטעון במפורש "מנקודת מבט ביולוגית אין לאדם זכות לחיים" כפי שהוא עושה לחירות ואושר.

    הטריק מתואר כאן:
    https://kizurblog.wordpress.com/2016/06/25/%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%A8%D7%90/

    אהבתי

  15. אני רק שאלה (או שתיים קצרות):
    איך זה שפעולות יומיומיות שנעשות בידי יהודים מקבלות כותרות ברשתות התקשורת ברחבי העולם, גם אם אלה פעולות שגרתיות בכל מדינה מערבית אחרת?!?
    וכיצד לצערנו שכנע היטלר מיליוני אנשים שאם העולם יהיה "יודנריין" = נקי מיהודים, כך ייטב לכולם?!?

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s